1. התובעת, שעיסוקה ייצור דלתות פלדה ומוצרי מיגון, הגישה תביעה כספית על סך של 81,662 ₪ כנגד הנתבעים.

2. הנתבעת מס' 1 (להלן "החברה") שיווקה בכל זמן רלוונטי לתביעה מוצרים של התובעת ואילו הנתבעים 2 ו - 3 (להלן "לוקס" ו"חדד", בהתאמה) היו הבעלים ו/או מנהליה של החברה.

3. התובעת טענה, כי החל מחודש אוקטובר 2008 ועד לחודש דצמבר 2008 סיפקה לחברה, לבקשת לוקס וחדד, סחורה בשווי כולל של 81,742 ₪. בתמורה מסרו הנתבעים לתובעת 5 המחאות דחויות על הסכום הנ"ל, שפרעונן החל מיום 22.11.2008 ועד ליום 30.12.2008, בהתאמה. ההמחאות הוצגו לפרעון אולם, חוללו באי פרעון מחמת ביטולן.

לטענת התובעת, בסמוך למועדי פרעון ההמחאות קרסה החברה כלכלית, סגרה שעריה וחדלה מפעילות עסקית.

התובעת טענה, כי על הנתבעים לשלם לה את הסך הנ"ל על סמך התחייבותם המפורשת וכי התנהגותם הייתה נגועה בחוסר תום לב ותוך הטעייה, מרמה והצגת מצג שווא לפיו, ביכולת החברה ובכוונתה לפרוע את החוב וזאת בסמוך למועד הספקת הטובין וקריסת החברה.

התובעת הוסיפה וטענה, כי יש להרים את מסך ההתאגדות בין החברה לבין לוקס וחדד, אשר ניהלו את החברה תוך נטילת סיכון בלתי סביר ועשו שימוש באישיותה המשפטית הנפרדת על מנת להתחמק מתשלום חוב. עוד נטען, כי בנסיבות העניין נתקיימו חלופות סעיפים 6 ו - 54 לחוק החברות, שעה שלוקס וחדד עשו שימוש לרעה במסך ההתאגדות וכי במועד שהוזמנה הסחורה, ידעו לוקס וחדד כי החברה חסרת פרעון ו/או לא תוכל לפרוע את התמורה. עוד נטען, כי החברה הבריחה נכסיה באמצעות לוקס וחדד. לפיכך, עתרה התובעת לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לה את סכום התביעה.

4. הנתבעים התגוננו מפני התביעה וטענו, כי החברה מנהלת כנגד התובעת בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בתיק פש"ר 1690/08, תביעה על אכיפת חיוב כספי בסך של 2 מיליון ₪, מהם חייבת התובעת לחברה בהתאם לחלקה היחסי, סך של 542,160 ₪. לטענתם, בהליך הנ"ל התבקש בית המשפט הדן בפירוק קבוצת רב בריח, להצהיר כי התובעת הפרה את הסכם רכישת נכסי רב בריח, במסגרת הליך כינוס נכסיה, בכך שלא שילמה לחברה ולמפיצים אחרים של קבוצת רב בריח סך של 2 מיליון ₪, כפי שהתחייבה במסגרת הסכם המכר. תמיכה בטענה זו ביקשו הנתבעים למצוא גם בתגובת הנאמנים בהליך הפש"ר ממנה עולה, כי התובעת אכן הפרה את ההתחייבות לשלם לחברה ולמפיצים אחרים כספים וכי זו הסיבה העיקרית לביטול ההמחאות נשוא כתב התביעה. הנתבעים טענו, כי החברה ניסתה להמשיך ולקיים פעילות עסקית חרף קריסת קבוצת רב בריח באמצעות המשך ניהול עסקים עם התובעת, אשר נכנסה בנעלי רב בריח שקרסה. ניסיון זה לא צלח, מאחר והתובעת לא עמדה בהתחייבותה לשלם את הסך של 2 מיליון ₪. החברה לא יכלה להמשיך ולפעול וסגרה את שעריה לאחר שעמדה בכל התחייבויותיה כלפי ספקים ולקוחות.

הנתבעים טענו, כי עם כניסתה של התובעת לנעליה של רב בריח אשר קרסה, היא החלה לנשל את החברה על ידי הצרת צעדיה, מכירת דלתות באזור ההפצה שלה וניסיון להכתיב חוזה התקשרות חדש המכיל סעיפים דרקוניים. נטען, כי התובעת נהגה בחוסר תום לב והפרה את התחייבויות שלה, אשר ניתנו גם באמצעות הצהרות בפני בית המשפט המחוזי, בדבר כספים אותם היא עתידה לשלם למפיצים.

הנתבעים טענו, כי לוקס וחדד הינם אנשים נורמטיביים ללא כל חוב ולא מתנהלת נגדם תביעה כלשהי. הם כפרו בטענותיה של התובעת כלפי לוקס וחדד וטענו, כי לא קיים בסיס להרמת מסך ההתאגדות. עוד העלו הנתבעים טענת קיזוז על סך של 542,160 ₪, המהווים לשיטתם את חלקם מתוך הסך של 2 מיליון ₪ אותם התחייבה התובעת לשלם למפיצים וכי סכום זה נגזר מתוך תביעת החוב שהגישה החברה כנגד רב בריח שקרסה.

5. בד בבד עם הגשת התביעה, הוטלו עיקולים זמניים על זכויותיהם של לוקס וחדד בנכסים שונים. בקשה לביטול העיקולים נדחתה והעיקולים הומרו בערבויות בנקאיות של לוקס וחדד.

6. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר חיים ארזני, אשר שימש כמנהל אצל התובעת בזמנים הרלוונטיים לתביעה. מנגד, הוגשו תצהיריהם של לוקס וחדד. במהלך דיון ההוכחות נחקרו המצהירים על תצהיריהם. בסיום הדיון, ניתנה לצדדים הצעה לסילוק התביעה בפשרה אולם, בסופו של דבר, הצדדים לא הגיעו לידי הסכמות. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה

העובדות והשתלשלות העניינים

7. לוקס חדד דלתות ומיגון בע"מ הינה חברה שעיסוקה היה בהפצה ושיווק של מוצרי של חברת רב בריח ומוצרי ביטחון בע"מ והיא ניהלה מרכז הפצה באזור נתניה והסביבה אשר הוגדר באופן מפורש, בהתאם לתנאי הסכם הפצה שנכרת בינה לבין רב בריח ביום 23.1.2006 (נספח א' לתצהירו של לוקס). על פי הסכם ההפצה, תקבולים שהתקבלו מלקוחותיה של החברה הועברו לרב בריח. בכל חודש נערכה התחשבנות בין הצדדים ורב בריח אמורה הייתה להעביר לידי החברה עמלת הפצה והתקנה בשיעור של 35% מסך התקבולים שעברו לידיה במהלך החודש שקדם להתחשבנות.

8. ביום 6.5.2008 ניתן במסגרת פש"ר 1690/08 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, צו להקפאת הליכים כנגד רב בריח. חדד טען בתצהירו, כי רב בריח לא העבירה ולא שילמה לחברה את עמלות ההפצה וההתקנה עבור החודשים שקדמו למתן צו הקפאת ההליכים וחדלה לספק לה דלתות ומשקופים, דבר גרם לחברה נזקים כלכליים כבדים, לרבות אבדן לקוחות ותביעות מצד לקוחות אשר שילמו זה מכבר את התמורה בעד המוצרים ואשר לא סופקה להם סחורה. עוד נטען על ידי חדד, כי המחאות שמסרה עוד קודם לכן רב בריח לחברה בגין עמלות ההפצה, לא נפרעו. כניסתה של רב בריח להליך הפירוק גרם, אפוא, לאבדן עמלות הפצה והתקנה עבור החדשים שקדמו למתן צו הקפאת ההליכים ולמעשה, נגדע הבסיס העיקרי לעסקה של החברה, אשר נשענה על אספקת סחורה מרב בריח.

מצב דברים זה הביא את החברה ל"סחרחורת" כלכלית ויצר "חור" בחשבונות הבנק שניהלה. לוקס וחדד מצדם נאלצו להתמודד עם תלונות וטרוניות של לקוחות. למרות זאת, נטען על ידי חדד, וטענה זו לא נסתרה, כי החברה עשתה ככל שביכולתה על מנת לעמוד בהתחייבויות שנטלה כלפי הלקוחות, רכשה מוצרים מגורמים אחרים ואילו לוקס וחדד נאלצו לשלם כספים מכיסיהם.

9. ביום 31.5.2008 חוללה באי פרעון המחאה ע"ס של 95,000 ₪ שנמשכה מחשבונה של החברה לפקודת בנק מזרחי ואילו ביום 30.6.2008 סורבה המחאה נוספת על סך של 98,000 ₪. בנק מזרחי פתח בהליכי גביה כנגד החברה וביום 24.8.2008 הגיש לביצוע את ההמחאות הנ"ל בלשכת ההוצאה לפועל. במועד פתיחת תיק ההוצל"פ, עמד חובה של החברה על סך של 217,377 ₪.

10. בחודש מאי 2008 פנתה חברת עמלי דונרשטיין (1999) בע"מ (להלן "חברת דונרשטיין") באמצעות מנהלה, שמואל דונרשטיין, אל לוקס וחדד, כמו גם מפיצים אחרים של רב בריח, והודיעה להם כי הוגשה על ידה הצעה לרכישת פעילות חטיבת הדלתות של קבוצת רב בריח. שמואל דונרשטיין הבהיר כי בכוונתו לייעד סך של 2 מיליון ₪ ומע"מ לפרעון חובותיה של רב בריח כלפי המפיצים והזכיינים שלה, כדי שיוכלו לקיים את התחייבויותיהם כלפי הספקים והלקוחות. חדד טען בתצהירו, כי שמואל דונרשטיין התנה את הסיוע הכספי הנ"ל בכך שהמפיצים יסייעו לו במהלך הדיון שאמור היה להתקיים בבית המשפט המחוזי בהצעת הרכישה שלו.

חדד חזר על גרסתו זו גם בחקירתו הנגדית וציין כי במהלך הדיון שהתקיים בפני כבוד השופט גורן בבית המשפט המחוזי, חזר והתחייב דונרשטיין בפני בית המשפט להקצות סך של 2 מיליון ₪ לטובת המפיצים, כמו גם כספים לטובת גורמים אחרים, וזאת מעבר לסכום שנקב בעד רכישת חטיבת הדלתות עצמה. התובעת לא התכחשה לטענה עובדתית זו והיא לא נסתרה.

תמיכה להתנהלות זו של דונרשטיין והחברה שבבעלותו ניתן למצוא במסמך שהוצא על ידי חברת דונרשטיין ביום 7.5.2008 (נספח ג' לתצהירו של חדד). במסגרת מסמך זה, אשר הופנה לשמונה מפיצים, חזרה והודיעה להם חברת דונרשטיין כי בכוונתה לפעול להגשה של הצעה לרכישת עסקי חברות בקבוצת רב בריח. עוד הדגישה חברת דונרשטיין באותו מסמך, כי מערך הזכיינים מהווה נדבך מהותי ונכס אסטרטגי להמשך עסקי חברות רב בריח וחלק בלתי נפרד מבסיס המוניטין שלו, מעבר להיותו צינור הפצה המאפשר את נגישות ההפצה לכל. באותו מסמך נרשם, כי "על בסיס ראייתנו זו וכדי להקל על מצוקת הזכיינים וליצור עבורם אופק עסקי משותף, בכוונתנו לייעד בהצעתנו סכום מסוים בהיקף של כשני מיליון ₪ אשר ייועד לפרעון חובות זכיינים ללקוחותיהם בגין תשלומים עבור מוצרים אשר נרכשו ע"י לקוחות באמצעות אותם זכיינים טרם הקריסה אך נבצר מהזכיינים לעמוד באספקתם בעטייה ולפרעון התחייבויות אחרות של הזכיינים; אמות המידה לחלוקת הסכומים בין הזכיינים השונים יהיו על פי שיקול דעתנו הבלעדי. מדובר באותם זכיינים אשר ימשיכו בפעילות עסקית שוטפת למול עסקי קבוצת רב בריח לאחר רכישתם, ככל שתצלח על ידינו. מובן כי יישום האמור מותנה בהכרזת הצעתנו כהצעה הזוכה ובאישור בית המשפט".

11. ביום 25.6.2008 פנו עו"ד רונן מטרי ועו"ד דן פרידמן, הנאמנים בהקפאת הליכי לקבוצת רב בריח, לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה דחופה לאישור מכר נכסי חטיבת הדלתות של קבוצת רב בריח ופעילותה לחברת דונרשטיין. במסגרת בקשה זו, ציינו הנאמנים כי הצעתה של חברת דונרשטיין כוללת התחייבות לתשלום סך של 10 מיליון ₪, מעבר לתשלומי התמורה לנאמנים. בסעיף 3.10 לבקשה הובהר, כי הסכום הנ"ל יינתן בין במזומן ובין בדרך של הטבות אחרות, כגון הנחות או אספקת מוצרים.

בהתאם, בסעיף 3.1.1 בנספח להסכם המכר שנחתם ביום 8.7.2008 בין קבוצת רב בריח (בהקפאת הליכים), באמצעות הנאמנים, לבין חברת דונרשטיין, נרשם כי מעבר לתשלומי התמורה לנאמנים, תשלם חברת דונרשטיין סך של 10 מיליון ₪ ומע"מ כחלק בלתי נפרד מתשלום התמורה הכוללת, אם במזומן ואם בדרך של הטבות אחרות כגון הנחות או אספקת מוצרים, מהם סך של 2 מיליון ₪, אשר מיועדים לפרעון חובות זכיינים ללקוחותיהם בגין תשלומים עבור מוצרים, אשר נרכשו על ידי לקוחות באמצעות זכיינים טרם קריסת קבוצת רב בריח ולפרעון התחייבויות אחרות של הזכיינים. עוד נקבע בסעיף הנ"ל, כי לחברת דונרשטיין שיקול הדעת הבלעדי לקביעת אמות המידה לחלוקת הסכומים בין הזכיינים השונים וכי מדובר באותם זכיינים אשר ימשיכו בפעילות עסקית שוטפת למול עסקי קבוצת רב בריח לאחר רכישתם. נקבע כי התשלום יבוצע לא יאוחר מ- 180 ימים ממועד מסירת נכסיה של קבוצת רב בריח לחברת דונרשטיין (סעיף 7.1 להסכם).

12. ביום 8.7.2008, המועד בו הוגשה הבקשה לאישור הסכם המכר, אישר בית המשפט המחוזי את מכירת פעילות חטיבת הדלתות של קבוצת רב בריח לחברת דונרשטיין. בפועל, לאחר ביצוע הרכישה, הופעלה הפעילות העסקית של חטיבת הדלתות על ידי התובעת, שהינה חברה בשליטתו של מר דונרשטיין ואשתו (עמ' 19, שורות 24 - 30 לפרוטוקול). למעשה, ניתן לראות בהן ישות אחת, הנשלטת על ידי אותו גורם.

13. לאחר שבית המשפט המחוזי אישר את מכירת פעילותה של חטיבת הדלתות קבוצת רב בריח לחברת דונרשטיין, הודיעה חברת דונרשטיין לנתבעים, כמו גם למפיצים אחרים, כי התשלום בסך של 2 מיליון ₪ ומע"מ המפורט בהסכם, ייעשה באמצעות מתן הנחה בשיעור של 15% בגין רכישות עתידיות שיבצעו באמצעותה. אבהיר, כי הן לאור הבקשה לאישור הסכם המכר והן לאור תנאי הסכם המכר עצמו, הייתה רשאית חברת דונרשטיין לייחד למפיצים את אותם 2 מיליון ₪ באמצעות מתן הנחות. מאידך, נוסח המסמך מיום 7.5.2008 שמסרה חברת דונרשטיין למפיצים עצמם, וביניהם הנתבעים, אינו מזכיר אפשרות של מתן הנחות, חלף התשלום בסך של 2 מיליון ₪ ובהחלט ניתן להבין ממנו על דבר התחייבות או כוונה לתשלום כספים באופן ישיר ולא באמצעות הנחות. כך או כך, ברור כי חברת דונרשטיין לא התחייבה לכסות את כלל חובותיה של חברת רב בריח כלפי המפיצים.

טענתה של התובעת בסיכומיה לפיה, חדד מסר בסעיף 15.16 לתצהירו, כי ההודעה בדבר מתן הנחות בשיעור של 15% ניתנה ביום 7.8.2008 אינה נכונה. אין חולק, כי ההודעה בדבר מתן ההנחות ניתנה לאחר רכישת חטיבת הדלתות על ידי חברת דונרשטיין אולם, מועד מדוייק של ההודעה למפיצים לא הוברר.

14. אמנם, טענת הנתבעים לפיה, בד בבד עם הודעתה בדבר הנחה בשיעור של 15%, הנפיקה חברת דונרשטיין מחירון דלתות חדש במסגרתו הועלו מחירי הדלתות בשיעור ממוצע של 15%, לא הוכחה בפניי. הנתבעים נמנעו מלהציג ראיות בעניין זה, לרבות מחירון של קבוצת רב בריח ואת אותו המחירון החדש שהנפיקה חברת דונרשטיין, על מנת שניתן יהיה לערוך השוואה ביניהם ולברר טענה זו. העד ארזני, מי ששימש כסמנכ"ל לוגיסטיקה אצל התובעת במועד הרלוונטי, שלל בחקירתו הנגדית את הטענה לפיה, עם תחילת פעילותה של התובעת היא העלתה את מחירי המוצרים. מאידך, הוא אישר כי התבצע תהליך של העלאת מחירים בחודש מאי 2008 על ידי הנאמנים (עמ' 20, שורות 18 - 31 לפרוטוקול). מובן, כי התובעת היתה מודעת להעלאת המחירים בחודש מאי 2008 על ידי הנאמנים. לפיכך, מתן "הנחה" בשיעור של 15% למפיצים, לאחר ביצוע הרכישה של חטיבת הדלתות, היוותה פעולה מלאכותית בלבד, שאינה עולה בקנה אחד, הן עם הצהרות הכוונות שהפיצה חברת בורנשטיין טרם ביצוע ברכישה, הן עם הבקשה לאישור המכר והם עם האמור בהסכם המכר עצמו.

15. יתירה מזאת, בעוד בהסכם הרכישה התחייבה חברת דונרשטיין לשלם את הסך של 2 מיליון ₪ בתוך 180 ימים, נמצא כי היא לא עמדה גם בהתחייבות זו, אף אם נתעלם מהדך בה בחרה ליישם את העברת הסך הנ"ל למפיצים. כפי שעולה מתצהירו של חדד, הרי שבמהלך חודש ינואר 2009 פנתה החברה, יחד עם שני מפיצים אחרים לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בבקשה למתן הוראות, בטענה כי חברת דונרשטיין והתובעת לא פעלה על פי הסכם המכר ולא שלמה למפיצים את הסך של 2 מיליון ₪ כפי שהתחייבה לעשות (נספח ו' לתצהירו של חדד).

התובעת וחברת דונרשטיין הגישו תגובה משותפת, במסגרתה העלו טענות בדבר העדר יריבות בין הצדדים וכפרו בטענות המבקשים באותה בקשה. אלא, שעיון בתגובת הנאמנים לבקשה שהוגשה על ידי המפיצים מעלה, כי לאור נתונים שנמסרו להם על ידי חברת דונרשטיין והתובעת (דו"ח שהוגדר על ידי הנאמנים כחסר ובלתי מספק), הרי שנכון ליום 31.12.2008, שלמה חברת דונרשטיין, באמצעות התובעת, סך של 779,162 ₪ בלבד, מתוך 2 מיליון ₪ וכי כבר מבירור ראשוני זה עולה, כי לא עמדה בהתחייבויותיה ואף לא הגדירה מנגנון מסודר לתשלום הסכום אותו התחייבה לשלם למפיצים (ראה נספחים ז' ו - ח' לתצהירו של חדד).

16. ללא צורך להזקק לשאלה, האם הסכם המכר מהווה חוזה לטובת צד שלישי, לאור הוראות סעיף 21.2 שבו, הרי שגם אם נלך לשיטתה, הרי שחברת דונרשטיין הציגה בפני המפיצים, וביניהם הנתבעים, מצג לפיו, היא תשלם לידיהם סך של 2 מיליון ₪, בין אם מדובר בתשלום ישיר ובין אם מדובר בתשלום באמצעות הטבות והנחות, על מנת לכסות חלק מהתחייבויותיהם כלפי לקוחות, אשר שלמו כספים ולא קבלו סחורה, עקב קריסתה של קבוצת רב בריח. ראוי לחזור ולהדגיש בעניין זה, כי במסגרת המסמך מיום 7.5.2008 שנמסר למפיצים, הצהירה חברת דונרשטיין כלפיהם באופן ישיר על כוונתה ליעד להם סך של 2 מיליון ₪. מסמך זה אינו כפוף להוראות הסכם המכר שנחתם למול הנאמנים בסופו של דבר (אלא, הוא מותנה על פי הסיפא שבו אך לעצם רכישת חטיבת הדלתות) וניתן לראות בו התחייבות ישירה כלפי המפיצים. יתירה מזאת, ראוי להדגיש, כי לחברת דונרשטיין, וגם בעניין זה אין להבדיל בינה לבין התובעת, שנכנסה בנעליה ומפעילה בפועל את עסקי הדלתות, היה ועדיין קיים אינטרס להמשך פעילותם של המפיצים, המהווים נדבך חשוב ונכס מהותי להמשך פעילותה היא. הדברים באו לידי ביטוי מפורש, הן במסמך מיום 7.5.2008 שנמסר למפיצים והן בהסכם המכר, כמו גם דבריו של מר שמואל דונרשטיין בפני בית המשפט המחוזי, טרם אישור הצעתו לרכישת עסקיה של קבוצת רב בריח.

המפיצים, וביניהם הנתבעים, אשר עד לאותו מועד מימנו למעשה, מכיסיהם לקוחות, לאור העובדה שקבוצת רב בריח לא העבירה לידיהם כספים המגיעים להם, הסתמכו על המצגים של חברת דונרשטיין ומר שמואל דונרשטיין בעצמו, ובפרט המסמך מיום 7.5.2008, והמשיכו לרכוש מהתובעת מוצרים.

17. כאן המקום להעיר, כי למרות שעיקר טענותיהם של הנתבעים הופנו לאורך כל הדרך כלפי מר שמואל דונרשטיין, אשר היה מעורב באופן אישי ברכישת חטיבת הדלתות של רב בריח, הרי שהתובעת בחרה, מטעמים השמורים עמה, שלא להביאו לעדות בתיק זה ולכאורה, יש בכך כדי לפעול לרעתה כמי שנמנעה להביא ראיה האמורה לקדם את עניינה ע"א 641/87 קלוגר נגד החברה הישראלית לטרקטורים ואח', פ"ד מד(1) 239). מר ארזני, העד מטעם התובעת, לא ידע ליתן תשובות בנוגע למגעים הישירים שהתנהלו למול מר דונרשטיין. בחקירתו הנגדית, אישר כי הוא כלל לא היה נוכח בישיבות שנערכו עם מר דונרשטיין (עמ' 21, שורות 2 - 4 ושורות 27 - 28 וכן, עמ' 22, שורות 22 - 25 לפרוטוקול). עם זאת, ספק בעיני אם יש בכך כדי להעלות או להוריד בענייננו, שעה שניתן ללמוד על אופי ההתחייבויות השונות אותן נטל דונרשטיין באמצעות החברות שבשליטתו, בסופו דבר בפועל, באמצעות החברות שבשליטתו, מהמסמך שהוציאה חברת דונרשטיין למפיצים ביום 7.5.2008 (נספח ג' לתצהירו של חדד), הבקשה שהוגשה לאישור המכר ומהסכם המכר עצמו. בשום מסמך לא ניתנה התחייבות מפורשת לתשלום כלל חובותיהם של המפיצים עקב קריסתה של קבוצת רב בריח, אם כי קיימת סתירה בנוסח ההתחייבויות במסמכים הנ"ל, אשר הופנו לגורמים שונים.

18. במהלך התקופה, החל מחודש אוגוסט 2008 ועד לחודש דצמבר 2008 סיפקה התובעת לחברה סחורה בשווי כולל של 81,742 ₪. בתמורה מסרו הנתבעים לתובעת 5 המחאות דחויות על הסכום הנ"ל, שפרעונן החל מיום 22.11.2008 ועד ליום 30.12.2008, בהתאמה. בחקירתו הנגדית, אשר חדד כי ההמחאות נמסרו כהמחאות דחויות למשך 30 או 40 ימים (עמ' 30, שורות 9 - 11 לפרוטוקול). לפיכך, ההמחאות נמסרו החל ממחצית חודש אוקטובר 2008 ואילך. המחאות הוצגו לפרעון אולם, חוללו באי פרעון מחמת ביטולן.

חבותם של הנתבעים לאור העובדות שהוכחו

טענת הקיזוז

19. בכל הנוגע לחברה, הרי שאין חולק כי החל מחודש אוקטובר 2008 ועד לחודש דצמבר 2008 סיפקה התובעת לחברה, לבקשת לוקס וחדד, סחורה בשווי כולל של 81,662 ₪, נכון למועד הגשת התביעה. התמורה בעד המוצרים לא שולמה על ידי החברה ולמעשה, טענת ההגנה היחידה שהועלתה על ידה הינה טענת קיזוז.

20. בעל הדין המבקש לזכות בטענה של קיזוז, צריך לעבור מספר משוכות. בהתאם לסעיף 20 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970, בשלוב עם הוראות סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, ניתן לבצע הקיזוז רק אם כל החיובים נובעים מעסקה אחת, או אם מדובר בחובות קצובים (ע"א 377/82 התעשיה האוירית לישראל בע"מ נגד צור גת חברה לפיתוח ולגידור בע"מ, פ"ד מב(2) 725). התחייבותה של חברת דונרשטיין כלפי הזכיינים, בהתאם למכתבה מיום 7.5.2008 שלובה בעסקת הזמנת הדלתות נשוא התביעה ולמעשה, ניתן לראות בהן עסקה אחת, שהרי שגם לטענת התובעת, היא פעלה במסגרת העסקה למתן הנחה בשיעור של 15%, חלף הסכום שהתחייבה להקצות למפיצים. לפיכך, עומדת לכאורה, לחברה וכפועל יוצא מכך גם ללוקס וחדד טענת הקיזוז (בכפוף לתנאים נוספים, לרבות הוכחת גובה הקיזוז, למשל).

התובעת טענה, כי עד למועד הגשת כתב ההגנה, הנתבעים לא הוציאו לה הודעת קיזוז רשמית, לשם שכלולה ולמעשה, לא העלו טענת קיזוז. הלכה פסוקה היא, כי אין חובה שההודעה תהיה בצורה פורמאלית מסויימת, אם לא הותנה במפורש בחוזה בין הצדדים שההודעה תלבש צורה כזו. ההודעה יכולה להיות על ידי הבעת רצון לקיזוז המופנית כלפי הצד האחר, ובלבד שתגיע לידי הצד האחר והכוונה לקזז תעלה ממנה. בנסיבות מתאימות, אפילו התנהגות יכולה להוות הודעה מספקת והיא יכולה להיעשות גם בכתב ההגנה (ע"א 636/89 ד"ר אברהם כחולי נגד בנק ברקליס דיסקונט, פ"ד מה(3) 265). בענייננו, טענת הנתבעים הועלתה הן בבקשה לביטול העיקולים הזמניים והן בכתב ההגנה, ויש בכך כדי לשכלל את טענת הקיזוז.

21. טענת הקיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדוייק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה ודרישת קיזוז כללית ובלתי מפורטת, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת עליה ניתן לבסס תביעת קיזוז (ראה ע"א 544/81, מנחם קיהל בע"מ נגד סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ וערעור שכנגד, פד"י ל"ו(3) 518, ע"א 579/85 אריאן ואח' נגד בנק לאומי לישראל בע"מ  פ"ד מ(2) 765, ע"א 16/89  "ורדים" חברה לגידול פרחים נגד החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ  פ"ד מה(5), 729).

22. הנתבעים טענו, כי עומדת להם טענת קיזוז על סך של 542,160 ₪ בסתמך על התחייבותה של חברת דונרשטיין, שהתובעת נכנסה לנעליה, לשלם למפיצים סך של 2 מיליון ₪. לטענתם, מהווה הסך של 542,160 ₪, את חלקם היחסי מתוך הסך של 2 מיליון ₪ אותם התחייבה חברת דונרשטיין לשלם למפיצים וכי סכום זה נגזר מתוך תביעת החוב שהגישה החברה כנגד רב בריח שקרסה. זו הטענה שעלתה גם בסיכומיהם של הנתבעים.

אין בידי לקבל טענה זו, ממספר נימוקים. ראשית, התחייבותה של חברת דונרשטיין, כפי שהדבר פורט בהרחבה לעיל, התמצתה בהעברת סך של 2 מיליון ₪, אשר ייועד לפרעון חובות זכיינים ללקוחותיהם בגין תשלומים עבור מוצרים אשר נרכשו ע"י לקוחות באמצעות אותם זכיינים טרם הקריסה אך נבצר מהזכיינים לעמוד באספקתם בעטייה ולפרעון התחייבויות אחרות של הזכיינים. חברת דונרשטיין לא התחייבה מעולם לכסות את מלוא חובותיה של חברת רב בריח שקרסה כלפי כ"א מהמפיצים. לפיכך, אין קורלציה בין תביעת החוב לבין הסכום אותו היתה אמורה להעביר חברת דונרשטיין, והתובעת בנעליה, על פי התחייבויותיה. למעשה, חדד הודה בכך במפורש בחקירתו הנגדית ואשר כי אין קשר בין מה שמר דונרשטיין חייב לנתבעים לבין תביעת החוב (עמק 27, שורות 21 - 31 לפרוטוקול). לטענתו, מר דונרשטיין הבטיח חלוקה של הכספים מתוך 2 מיליון ₪, לפי מפתח של גודל סניף (עמ' 28, שורות 1 - 2 לפרוטוקול). מעבר לאמירה זו, לא הבהירו הנתבעים ולא הציגו תחשיב אמיתי שיפרט מהו הסכום המגיע לשיטתם מהחברה, ללא קשר לתביעת החוב שהוגשה בעניינה של חברת רב בריח שקרסה, שכלל אינה רלבנטית.

שנית, הנתבעים לא הוכיחו, ולו לכאורה, מה היה גובה חובה של חברת רב בריח בעת שקרסה, כלפי החברה. תביעת החוב שהגישה החברה לנאמנים בתיק הפש"ר כשלעצמה אינה תחליף להוכחה של החוב בראיות ובודאי שאין היא מחייבת בתיק זה, כפי שאינה מחייבת אף את הנאמנים.

שלישית, לא הוכח בפני, כאמור, מהו הסכום לו היתה זכאית לקבל החברה, אף במדה וחברת דונרשטיין היתה אמורה לשלם את הסך של 2 מיליון ₪ במזומן. לא הובאו ראיות הן בעניין חובה של רב בריח כלפי החברה והן לעניין חובותיה של רב בריח כלפי מפיצים אחרים, על מנת שניתן יהיה לאמוד את החלק היחסי מתוך הסך הנ"ל, המגיע כביכול לחברה. הנתבעים בחרו גם שלא להביא לעדות מפיצים אחרים, על מנת להסביר מהו אותו מפתח לחלוקת הכספים. למעשה, גם חדד לא יכול היה להסביר את אופן החישוב של גובה הקיזוז הנטען, בחקירתו הנגדית (עמ' 32, שורות 1 - 5 לפרוטוקול). אין גם מקום לערוך חישוב יחסי של הסכום המגיע לחברה, כביכול, לשיטתה מתוך הסך של 2 מיליון ₪, בחלוקה שווה לפי מספר המפיצים שפנו לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן הוראות. לא הוכח כי מדובר ברשימה סגורה של מפיצים הזכאים ליהנות מההטבה ומכל מקום, מדובר בטענה הסותרת את עמדתם הראשונית של הנתבעים לפיה, המפתח לחלוקה הינו "גודל הסניף". משלא הוברר הסכום המדוייק או אפילו סכום בקירוב לצורך הקיזוז, הרי שטענת הקיזוז לא עומדת לחברה או ללוקס וחדד.

23. סיכומה של נקודה זו, הנתבעים לא הניחו תשתית ראייתית מספיקה להוכחת יסודות טענת הקיזוז שהועלתה על ידם ולכן, נדחית טענה זו. החברה קבלה לידיה מהתובעת את מלוא הסחורה שהזמינה ומשלא הוכחה טענת הקיזוז, על כל יסודותיה, היא חייבת לשלם את מלוא התמורה. סכום התמורה אינו שנוי במחלוקת והוא עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, על סך של 96,476 ₪.

חבותם של לוקס וחדד

24. התובעת טענה, כי יש להטיל על לוקס וחדד חבות אישית ולחייבם בחובה של החברה כלפיה, מכח עוולת התרמית, רשלנות ומצג שווא, כמו גם חבות מכח הפרת חובת תום הלב כלפיה בניהול המו"מ עימה ובביצוע העסקה.

25. חברה מהווה אישיות משפטית נפרדת מהיחידים הפועלים במסגרתה, ולכן ניתן לחייב כל אחד מהם באחריות אישית, אך במידה וקיימת עילה לכך. קיימים שני מסלולים בהם ניתן לחייב מנהלה של חברה או בעל מניותיה, באופן אישי. האחד - באמצעות דוקטרינת הרמת מסך ההתאגדות בין בעל המניות לבין החברה במסגרתה פעל (חוק החברות מאפשר הרמת מסך בין החברה לבין בעל מניות). השני - הטלת אחריות אישית על אורגן החברה, עקב פעולותיו האישיות, באמצעות דיני החוזים, במדה ולא עמד בהתחייבויות אישיות שלו, או באמצעות דיני הנזיקין, מכח עוולת הרשלנות (ראה ע"א 8133/03 עודד יצחק נגד לוטם שיווק בע"מ ואח', פ"ד נט(3) 66, ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נגד קאר סקיוריטי, פ"ד מח(5) 661, ע"א 9916/02 בן מעש נגד שולדר חברה לבניה בע"מ,); ע"א 2273/02 חברת פסל בע"מ נגד חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ, פ"ד נח(2) 36).

חבות מכח דיני הנזיקין ודיני החוזים

26. התובעת טענה, כי יש לחייב את לוקס וחדד בחובה של החברה באופן אישי, מכח עוולת התרמית. לטענתה, בחודש אוקטובר 2008, המועד בו החלה התובעת לספק לחברה את הסחורות נשוא ההמחאות, ידעו זה מכבר לוקס וחדד ולכל הפחות, קינן בליבם חשש ממשי וקונקרטי, כי ההמחאות שנמסרו לא תפרענה מאחר ותינתן הוראה לביטולן. לטענתה, הנ"ל בצעו כלפיה מעשה מרמה מובהק, כאשר נטלו את הסחורה, מסרו סדרה של המחאות, תוך כוונה לבטלן, טרם פרעונן. התובעת מבקשת לבסס את הכוונה לבטל את ההמחאות עוד במועד מסירתן, מן העובדה שכבר ביום 7.8.2008 ולכל המאוחר בחודש אוגוסט 2008 התברר ללוקס וחדד כי דונרשטיין אינו מקיים את ההבטחה שניתנה לטענתם, בדבר תשלום סך של 2 מיליון ₪ למפיצים, אלא באמצעות הנחות בגין רכישות עתידיות. לטענתה, גם אם במהלך חודש אוגוסט 2008 הם פעלו תחת הנחה מוטעית לפיה, עומדת להם טענת קיזוז, גמלה בליבם החלטה להונות את התובעת, שעה שהביאו את התובעת לספק להם סחורה, מתוך כוונה לבטל את ההמחאות בסמוך לפני מועד הפרעון.

27. אין בידי לקבל טענה זו. הלכה היא טענה של רמיה מחייבת פירוט מיוחד וראיות כבדות משקל במיוחד. לעניין טענת רמייה או הטעיה, מוטל על בעל הדין המטיל דופי בצד שכנגד נטל מיוחד באשר למשקל הראיות שעליו להביא בפני בית המשפט (ראה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נגד פרץ רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, ע"א 8308/00 כור מתכת בע"מ נגד מי גולן אנרגיות רוח בע"מ, פ"ד נז(5) 721, 728, ע"א 475/81 זיקרי יעקב נגד כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, ע"א 5663/90 הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק) נגד משה גרוס, פ"ד מח(3) 866, 877).

התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי לוקס וחדד רקמו מזימה להונות אותה, על ידי הזמנת סחורה בתמורה להמחאות שהתכוונו לבטלן מלכתחילה, בין אם מדובר בנטל הבאת ראיות רגיל ובין אם מדובר בנטל הבאת ראיות מיוחד, בהתאם להלכות שפורטו לעיל. התובעת לא פרשה בפני בית המשפט ולו תשתית ראייתית מינימאלית שתבסס טענה זו ולא הוכח בפני כי לוקס וחדד בקשו להונות את התובעת או כי גמלה בליבם ההחלטה לבטל את ההמחאות כבר בעת מסירתן.

כפי שפורט לעיל, כניסתה של רב בריח להליך הפירוק גרם לאבדן עמלות הפצה והתקנה עבור החדשים שקדמו למתן צו הקפאת ההליכים ולמעשה, נגדע הבסיס העיקרי לעסקה של החברה, אשר נשענה על אספקת סחורה מרב בריח. אין גם חולק, כי כבר בחודש מאי חוללו באי פרעון המחאות שנמשכו מחשבונה של החברה לטובת בנק מזרחי טפחות. עם זאת, ראוי להדגיש, כי לא הוכח בפני שהחברה נותרה חייבת כספים לספקים או גורמים אחרים או כי נפתחו כנגד החברה הליכים משפטיים נוספים ואף החוב לבנק מזרחי סולק על ידי לוקס וחדד. מאידך, החברה עשתה ככל שביכולתה על מנת לעמוד בהתחייבויות שנטלה כלפי הלקוחות, רכשה מוצרים מגורמים אחרים ואילו לוקס וחדד נאלצו לשלם כספים מכיסיהם. התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם התנהגות בחוסר תום לב או רמיה. יתירה מזאת, לוקס וחדד לא ניסו מעולם להסתיר את מצבה של החברה, אשר היה ברור וגלוי לעין. להיפך, הם זעקו את זעקתם ואת זעקת יתר המפיצים, אשר עמדו בפני קשיים כלכליים, עקב קריסתה של חברת רב בריח. דונרשטיין והחברות שבשליטתו ידעו היטב על דבר מצוקתם של המפיצים, ובכלל זה החברה, אשר נקלעו לקשיים כלכליים, עקב אי העברת סחורות ותשלומים על ידי רב בריח שקרסה. יתירה מזאת, לדונרשטיין והחברות שבשליטתו, היה אינטרס ברור להמשך פעילותה של החברה המפיצה, אשר הוותה, יחד עם המפיצים האחרים, כך על פי הגדרתה של חברת דונרשטיין עצמה, נדבך חשוב ונכס מהותי להמשך פעילותה היא בחטיבת הדלתות. נמצא, אפוא, כי לוקס וחדד לא הסתירו את מצוקתה הכלכלית של החברה ומנגד, דונרשטיין והחברות שבשליטתו, ובפרט התובעת, ידעו היטב את מצבה אולם, היה להם אינטרס להמשיך ולמכור לה סחורה. לוקס וחדד עשו כל שביכולתם על מנת להציל את עסקי החברה ולשם כך הוזמנה סחורה מהתובעת, אשר ידעה את מצבה של החברה לאשורו. אף שהחברה היתה נתונה בקשיים כלכליים בעת הזמנת הסחורה, הרי שלא הוכח בפני כי באותה עת היה ברור כי לא תוכל לשרוד. חדד כלל לא עומת עם טענה זו במהלך חקירתו הנגדית. מעבר לכך, לא הוכח, ולו לכאורה, כי לוקס וחדד רקמו באותה עת או לאחר מכן, מזימה להונות את התובעת, על ידי ביטול מתוכנן מראש של ההמחאות שנמסרו לידיה.

העד ארזני מטעם התובעת טען, כי לאחר שההמחאה הראשונה חוללה, טען בפניו חדד כי הוטל עיקול על ידי בנק המזרחי וכי לאחר שישוחרר העיקול תשולם ההמחאה. בחקירתו הנגדית, חזר וטען, כי בשיחות שערך עם לוקס וחדד, נטען בפניו כי קיימת בעיה עם בנק המזרחי וכי העניינים יסתדרו תוך מספר ימים (עמ' 21, שורות 22 - 25 לפרוטוקול). חדד לא עומת עם טענה זו בחקירתו הנגדית ומשנשאל מדוע בוטלו ההמחאות, השיב כי בנק הפועלים, אצלו נוהל חשבונה של החברה, יצר עמם קשר ומסר להם כי לא קיים כיסוי בחשבון ומאחר ולדעתם דונרשטיין לא עמד בהתחייבויותיו כלפי החברה, הם הורו על ביטול ההמחאות. הגם שבפועל, כפי שפורט לעיל, על פי פרשנות הסכם המכר, לא התחייבה חברת דונרשטיין לשלם למפיצים סכום מזומן מתוך הסך של 2 מיליון ₪, הרי שלוקס וחדד יצאו מתוך הנחה, המבוססת על המסמך מיום 7.5.2008 שנמסר לידיהם על ידי חברת דונרשטיין, כי מתן הנחות בשיעורים של 15%, במקום תשלום מזומן, מהווה הפרה של ההתחייבויות שנטל על עצמו דונרשטיין באמצעות החברות שבשליטתו ולכן, בטלו את ההמחאות. באותה עת, החליטו לוקס וחדד, כי הם אינם מוכנים להמשיך ולכסות את חבות החברה מכיסיהם הפרטיים. ביטול ההמחאות לאור העדר כיסוי בחשבון לצורך מניעת הגבלת החשבון, ועל בסיס ההנחה (גם אם אינה נכונה) לפיה, דונרשטיין הפר את התחייבויותיו כלפי החברה, הווה החלטה עסקית ואין בה משום פעולה המעידה על הונאה של התובעת או הוצאה לפועל של תכנית מעין זו, אשר נרקמה עוד בעת הזמנת הסחורה.

מהטעמים המפורטים לעיל, יש לדחות גם את טענות התובעת בעניין מצג שווא רשלני מצדם של לוקס וחדד כלפי התובעת או התנהלות בחוסר תום לב כלפיה בעת המו"מ לקראת רכישת הסחורה או בעת ביצוע העסקה.

28. אעיר בעניין זה, כי התובעת, שהינה חלק מקבוצת חברות מבוססת ומנוסה, התקשרה עם החברה, מבלי שלוקס וחדד נטלו על עצמו התחייבויות אישיות. היה בידי התובעת לדרוש ערבויות שיבטיחו אותה בביצוע העסקה. במדה וערבויות אלו לא נתבקשו, אין בכך נימוק לעקוף את עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת באמצעות חיוב אישי של לוקס וחדד. עצם העובדה שלוקס וחדד היו הרוח החיה בחברה וכי הם שבאו במגע התובעת ונציגיה, אין בה כדי להטיל עליהם אחריות אישית כלפי התובעת, אם על פי דיני החוזים ואם על פי דיני הנזיקין.

הרמת מסך

29. סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 קובע כדלקמן:

"(א)(1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.

(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו".

סעיף 6 לחוק החברות קובע, למעשה, כי רק במקרים חריגים יש להורות על הרמת מסך ההתאגדות - כאשר נעשה שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי להונות אדם, לקפח נושה או לעשות מעשה שפוגע בתכלית החברה, תוך נטילת סיכון בלתי סביר, ונוסחו מצומצם לעומת חוק החברות הישן. תכליתה של הרמת המסך הינה למנוע שמוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה והיא מכוונת כנגד בעלי המניות, שביקשו לנצל את תורת האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד למטרה לא כשרה, כגון הפקת טובות הנאה לעצמם בדרך של מרמה, כשהם מבקשים להסתתר מאחורי המסך החוצץ ולהינצל מחמת תביעתם של הניזוקים או "משבט זעמו" של החוק (ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נגד דלתות חמדיה (16.10.2005), ע"א 2223/99 ויטלי קריספי נגד ח. אלקטרוניקה (1988) בע"מ, פ"ד נז(59 116)). הרמת מסך ההתאגדות הינה פעולה קיצונית אשר אינה נעשית כדבר שבשגרה ויש צורך בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (ע"א 4606/90 איטה מוברמן נגד תל מר בע"מ, פ"ד מו(5) 353). עצם העובדה שמדובר בהתקשרות עם חברת יחיד או חברה בה אדם אחד הוא הרוח החיה בה, או חברה בעלת הון דל, אין בה כשלעצמה כדי להביא להרמת מסך ההתאגדות. בענייננו, לא מתקיימים התנאים להרמת מסך ההתאגדות בין החברה לבין לוקס וחדד. כאמור, עצם העובדה שהנ"ל היו הרוח החיה בחברה וכי הזמנת הסחורות נעשתה באמצעותם, אין בהן נימוק להרמת המסך, שעה שלא הוכח כי ניהלו מו"מ שלא בתום לב או כי רימו את התובעת.

30. כפי שהובהר לעיל, התנהגותם של לוקס וחדד לא חרגה מנורמת ההתנהגות של אורגן בחברה הפועל למען מטרותיה העסקיות. הזמנת הסחורות מהתובעת נעשתה במטרה להמשיך את פעילותה של החברה ולא כדי להונות את התובעת. לצדדים היה אינטרס משותף להמשך פעילותה של החברה, תוך מודעות ברורה של התובעת למצבה של החברה, בדומה למצבם של יתר המפיצים, שמטה לחמם נגדע, עקב קריסתה של חברת רב בריח. החברה, באמצעות לוקס וחדד, הזמינה את הסחורות כדי להמשיך ולשרוד ולא כדי להונות את התובעת. היא שלמה עבור חלק מההזמנות ובמקביל, לוקס וחדד פרעו חובות מכיסיהם. התנהגות זו אינה עולה בקנה אחד עם מטרה לנצל את האישיות הנפרדת כדי לקדם עניין אישי או ניצול לרעה של האישיות המשפטית הנפרדת, על מנת לממש מטרה בלית כשרה. ביטול ההמחאות, בשלב מאוחר יותר, בוצע על מנת שהחברה לא תכנס להגבלה בחשבונה, עקב אי כיסוי מספיק. עצם העובדה שהנתבעים העלו בהמשך טענה של קיזוז, אינה גורעת ואינה סותרת זאת. לוקס וחדד היו תחת הנחה, שמגיעים להם כספים מדונרשטיין והחברות שבשליטתו (טענה זו לא הוכרעה למעשה עדיין על ידי בית המשפט האמון על פירוקה של רב בריח). עובדה זו, בצירוף הודעת הבנק, הביאה אותם להחלטה עסקית לבטל את ההמחאות. אין בביטול ההמחאות דבר עם מרמה או חוסר תום לה ובוודאי שאין בכך משום מטרה להונות את התובעת.

31. סיכומו של דבר, לא הוכח בפני כי פעולותיהם של לוקס וחדד עולות כדי מעשה תרמית, רשלנות או חוסר תום לב, שיש בהן כדי להטיל עליהם חבות אישית ולחייבם בחובה של החברה כלפי התובעת. בנוסף, לא מתקיימים התנאים להורות על הרמת מסך ההתאגדות בין לוקס וחדד לבין החברה ולכן, אין מקום לחייבם בחובה של החברה כלפי התובעת מכח עילה זו.

סיכום

32. לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה כנגד הנתבעת מס' 1 ומחייב אותה לשלם לתובעת סך של 96,476 ₪. בנוסף, תשלם הנתבעת מס' 1 לתובעת את אגרת התביעה (בשערוך להיום) וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪. סכומים אלו זה ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

33. מנגד, התביעה כנגד הנתבעים 2 ו - 3 נדחית.

התובעת תשלם לנתבעים 2 ו - 3 (אשר יוצגו יחד עם הנתבעת מס' 1), שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪. הסכום הנ"ל ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

34. הערבויות הבנקאיות שהופקדו על ידי הנתבעים 2 ו - 3 יוחזרו לידיהם, באמצעות ב"כ.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ב' ניסן תשע"ג, 13 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.