1. זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף על-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

אין מחלוקת בין הצדדים בדבר החבות והכיסוי הביטוחי, אלא אך בשאלת גובה הנזק.

2. התובעת, ילידת 18/08/45, אלמנה. בתאריך 02/06/2008, עת שנסעה באוטובוס שהיה נהוג ע"י הנתבע מס' 1, בדרכה לעבודה, אירעה התנגשות בין האוטובוס לרכב פרטי שנסע לפניו (להלן: "התאונה").

מיד לאחר התאונה הובהלה התובעת לבי"ח בני-ציון בחיפה, שם אובחן אצלה שבר ספירלי בחלק האמצעי של הומרוס ימין; ידה הושמה בגבס, ושוחררה מבי"ח בתאריך 04/06/2008.

3. התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, ונקבעו לתובעת נכויות זמניות כדלקמן:

100% לתקופה מ-02/09/2008 עד 04/09/2008 (3 ימים).

50% לתקופה מ-05/09/2008 עד 31/12/2008 (כ-4 חודשים).

30% לתקופה מ-01/01/2009 עד 31/03/2009 (3 חודשים).

לאחר מכן, נקבעה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 10% החל מ-01/04/2009, בהתבסס על סעיף 35 (1) ב למבחני הנכות, זאת בגין הממצא של שבר ספירלי בהומרוס ימין.

4. התובעת הייתה במעקב רפואי אורטופדי, ובכלל זה עברה סדרה של 12 טיפולים פיזיוטרפיים; לטענתה, זרועה הימנית הייתה בגבס תקופה של 3 חודשים; ולאחר מכן, למשך חודשיים הייתה ידה מקובעת בסד, שניתן היה להסירו לעת צורך.

5. אכן, טענת התובעת, כי זרועה הייתה בגבס (להבדיל מסד) למשך 3 חודשים לאחר התאונה אינה עולה בד בבד עם הרישום הרפואי (נ/1) ממנו עולה, כי התובעת החלה בטיפולים הפיזיוטרפיים עוד ב-05/08/2008. ברור שלא ניתן להתחיל טיפול פיזיוטרפי כשזרועה נתונה בגבס. משכך, קרוב לוודאי שהגבס הורד, לכל המאוחר, ערב תחילת הטיפול הפיזיוטרפי, היינו, לאחר כחודשיים מיום שהונח.

6. עובר לתאונה עבדה התובעת בתור סייעת הן בעיריית חיפה, והן ב"צהרונים"; בשעות הבוקר הועסקה ע"י עירית חיפה בבית-הספר, ובשעות אחר הצהריים עבדה בצהרונים.

אף שלתובעת אושרה תקופת אי-כושר מעבודה למשך 3 חודשים, ואף שלאחר מכן נקבעו לה נכויות זמניות משמעותיות, עולה מעדותה, כי היא נעדרה מעבודתה למשך חודש ימים בלבד; התובעת העידה, כי חזרה, לאחר כחודש ימים, לעבודתה בבית-הספר, ולא שבה לעבודתה אח"צ בצהרונים, זאת משום שלטענתה, העבודה בצהרונים קשה בהרבה והיא כרוכה בטיפול והרמת ילדים, ואילו עבודתה בבית-הספר הסתכמה בהשגחה על ילד אחד, ללא צורך במאמץ גופני.

השתכרות התובעת עובר לתאונה:

7. כאמור, התובעת עבדה עובר לתאונה בתור סייעת בשני מקומות עבודה.

כעולה ממסמכי המל"ל, השכר הרבע-שנתי של התובעת עמד על 17,216 ₪ שהם 5,738 ₪ לחודש בממוצע. לאחר בחינת תלושי השכר שהוגשו אכן עולה, כי הממוצע הנ"ל משקף נאמנה את גובה השתכרות התובעת עובר לתאונה.

השתכרות התובעת ועיסוקיה לאחר התאונה:

8. בעוד שבתצהירה העידה התובעת, כי חזרה לעבודתה כסייעת בבית הספר בחודש 09/2008, היינו לאחר היעדרות של כ-3 חודשים, עולה מעדותה, כי היא נעדרה מעבודתה חודש ימים בלבד. יכול וסתירה זו מקורה בכך שהתובעת נפגעה לקראת סוף שנת הלימודים, וכי ממילא יצאה לחופשת הקיץ בחודשים 07-08/2008, ושבה לעבודתה עם תחילת שנת הלימודים בחודש 09/2008.

מכל מקום, התובעת התמידה בעבודתה בבית-הספר עד ליציאתה לפנסיה בשנת 2011 (ר' עדות התובעת בעמ' 11 ש' 11), בהגיעה לגיל פרישה.

9. באשר להמשך עבודתה בצהרונים, התובעת נתנה בתצהירה תמונה חלקית, טענה כי התקשתה לחזור לעבודתה בצהרונים, כי לאחר התאונה החליפה עובדות אחרות לפרקים, ומשכורתה נפגעה עקב כך, אך לא ציינה מתי שבה לראשונה לעבודה בצהרונים. עוד ציינה בתצהירה, כי הפסיקה לעבוד בצהרונים בחודש 04/2009.

התובעת העידה, כי עבודתה כסייעת בצהרונים הייתה קשה יותר, ואין לשלול לחלוטין כל קשר בין הפסקת עבודתה בצהרונים בחודש 04/2009 לבין פגיעתה בתאונה והמגבלות שנותרו אצלה.

יצוין עוד, כי כעולה מנתוני השכר של טופס 106 לשנת 2010, ממוצע הכנסתה החודשית לאותה שנה עמד על 4,345 ₪.

התובעת העידה, כי המשיכה בעבודתה הקודמת בעירית חיפה עד הגיעה לגיל פרישה.

10. מעדותה, ומהמסמכים הרפואיים שהוגשו, עולה, כי התובעת הייתה ידועה כחולת סוכרת, אך הדבר לא מנע ממנה תפקוד רגיל, הן בעבודה, והן בחיי היומיום; כן הוגשו רישומים רפואיים המעידים כאב גב וברכיים מהם סבלה בעברה, אך התובעת טענה שמדובר היה בכאבים חולפים. ב"כ הנתבעות הציג רישומים רפואיים נוספים המעידים על תלונות על כאבים בכפות הרגליים, בעיות עיניים ועוד, אלא שהתובעת שללה שהיו לאלה השפעה על תפקודה.

עוד עולה מחקירתה, כי בשנת 2011 סבלה התובעת מאירוע לב משמעותי אשר משפיע על תפקודה עד היום, וכן סבלה בשנת 2011 משבר בכתף שמאל כתוצאה מנפילה ברחוב, אשר חייב גם טיפול פיזיוטרפי ומעקב רפואי ממושך.

כן, הייתה התובעת מעורבת בתאונת דרכים בשנת 2012, אם-כי מן התיעוד הרפואי הרלוונטי (נ/9) עולה, כי מדובר היה בפגיעה גופנית קלה יחסית.

חישוב הפיצויים:

הפסד שכר לעבר:

11. ב"כ התובעת טענה בסיכומיה, כי התובעת נעדרה מעבודתה משך 3 חודשים, והדבר הוכח על-פי תעודות המחלה שהוגשו, תקופת אי-הכושר שאושרה לה ע"י המל"ל, וכן עצם קביעת נכויות זמניות גבוהות בתום תקופת אי-הכושר שהוכרה. משכך, עותרת לפיצוי מלא לתקופה 3 חודשים. לטענתה, אף אם שולם לתובעת שכרה במשך תקופה זו, הרי שכרה שולם לה ע"ח ימי מחלה שעמדו לזכותה.

התובעת בעצמה העידה, כי נעדרה מעבודתה משך חודש ימים בלבד, באופן הסותר טענות בא-כוחה בדבר היעדרות למשך 3 חודשים, (ר' עדות התובעת בעמ' 15, ש' 29, ש' 31, ובעמ' 16, ש' 1).

משכך, ראיתי לזכות את התובעת בפיצוי בגין הפסד שכר לעבר, כדלקמן:

א. עבור חודש ימים 5,738 ₪, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית להיום, סך של 7,710 ₪.

ב. הפסד שכר חלקי לעבר: בהתחשב בעובדה, כי מאז חודש 04/2009 הפסיקה התובעת עבודתה בצהרונים כליל, ובהתחשב בתקופה עד ליציאתה לפנסיה, הנני פוסק פיצוי חלקי, על דרך האומדנא, בסך 10,000 ₪.

הפסד כושר השתכרות לעתיד:

12. התובעת אינה עותרת לפיצוי בגין הפגיעה בכושרה השתכרותה לעתיד, ובצדק, וזאת בשל יציאתה לפנסיה בגיל פרישה.

עזרת צד ג':

13. בהתחשב בחומרת הפגיעה, הטיפול הממושך, שכלל קיבוע בגבס ובסד לתקופה מצטברת של לא פחות מ-4 חודשים, וכן בהתחשב בנכויות הזמניות הגבוהות יחסית שנקבעו לה, והנכות הצמיתה, ובעובדה שמדובר בפגיעה אורטופדית ביד ימין דומיננטית, הנני מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה, לעבר ולעתיד, על סך 60,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות:

14. התובעת לא הציגה קבלות על הוצאות כלשהן.

בהתחשב בטיפולים הרפואיים, כפי שניתן להתרשם מהתיעוד הרפואי שהוגש, הנני מעמיד את הוצאות הנסיעה על סכום של 3,000 ₪.

בהיעדר קבלות על הוצאות רפואיות, לא ראיתי לפסוק פיצוי כלשהו בגין ראש נזק, מה גם שהוצאות אלו אמורות להיות מכוסות, אם ע"י המוסד הרפואי, ואם ע"י המל"ל, בהיות התאונה תאונת עבודה.

כאב וסבל:

15. לפי 10% מהסכום המקסימלי בניכוי הפרשי גיל, שהם 10,188 ₪, נכון ליום התאונה, וכשהם משוערכים להיום 12,850 ₪.

עבור 3 ימי אשפוז, לפי 304 ₪ ליום אשפוז נכון ליום התאונה, וכשהם משוערכים להיום 1,150 ₪.

16. ס"כ הנזקים, כמפורט בסעיפים 11 עד 14 לעיל, -.94,710 ₪.

ניכויים:

17. לתובעת שולמו דמי פגיעה כדלקמן (מחושבים בתוספת הצמדה):

8,465 ₪ מ-03/08/2008, ולהיום = 9,710 ₪.

3,013 ₪ מ-21/09/2008, ולהיום = 3,385 ₪.

1,578 ₪ מ-11/12/2008, ולהיום = 1,770 ₪.

כן שולמו לתובעת מענקי נכות, זמנית וקבועה, כדלקמן:

(מחושבים בתוספת הצמדה):

2,709 ₪ מ-13/01/2009, ולהיום = 3,056 ₪.

2,580 ₪ מ-09/07/2009, ולהיום = 2,874 ₪.

19,350 ₪ מ-20/09/2009, ולהיום= 21,035 ₪.

(הנתונים נלקחו מאישורי ביטוח לאומי שהוגשו, המפרטים את התשלומים ששולמו לתובעת בגין התאונה).

ס"כ תשלומי המל"ל לתובעת, בגין התאונה = 41,830 ₪.

לסיכום:

18. הנני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת פיצוי בסך -.52,880 ₪.

לסכום הנ"ל התווסף שכ"ט עו"ד בשיעור 15%, והוצאות משפט בסך 2,000 ₪ .

הסכומים הנ"ל ישולמו לתובעת, באמצעות בא-כוחה, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק-הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ה חשון תשע"ד, 29 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.