נתבעת בת.א. 1287-03-09 רים כבהא, ת.ז. 29206513

ע"י ב"כ עו"ד יחיא מוחמד

האם הנתבעים בתיקים המאוחדים, או מי מהם, חתום על גב השיקים נשוא התביעות כערב לחובה של מושכת השיקים, חברת הודיה ליברה בע"מ (להלן: "החברה")? זוהי השאלה הדורשת הכרעה בתביעה זו.

1. הדיון התנהל במאוחד ב-3 תיקים בהם הוגשו התנגדויות לביצוע השיקים נשוא התביעה, וזאת מאחר ומדובר בשיקים שנמשכו כולם ע"י החברה, ואשר לטענת התובע, הנתבעים, שהם אח (מג'די) ושתי אחיות (נרימן ורים), חתמו כערבים, כל אחד לחלק מהשיקים.

המדובר ב- 14 שיקים, על סך כולל של 201,370 ₪ (ערכי קרן) המשוכים מחשבון החברה בבנק מזרחי סניף פרדס חנה שמספרו 134716 (למעט אחד שמספרו 158 המשוך מחשבון החברה בבנק מרכנתיל). כל השיקים הוצגו לפרעון אך הוחזרו בשל אי כיסוי מספיק ופרטיהם כדלקמן:

מספר שיק סכום השיק מועד פרעון חתימה נטענת של ערב

158 15,000 ₪ 15.12.05 מג'די

758 16,880 ₪ 23.9.05 מג'די

696 12,500 ₪ 30.1.06 מג'די

982 15,400 ₪ 13.10.05 מג'די

984 8,700 ₪ 23.11.05 מג'די

871 13,760 ₪ 18.10.07 נרימן

836 12,500 ₪ 22.11.07 נרימן

837 12,500 ₪ 25.11.07 נרימן

841 12,500 ₪ 22.12.07 נרימן

024 12,080 ₪ 15.11.07 נרימן

015 11,300 ₪ 11.10.07 נרימן

029 16,000 ₪ 24.11.05 רים

766 15,000 ₪ 19.12.07 רים

977 14,750 ₪ 13.12.07 רים

839 12,500 ₪ 20.12.07 רים

2. החברה לא הגישה התנגדות לבקשת הביצוע, אולם כל הנתבעים הגישו התנגדויות בהן טענו כי הם אינם חתומים על גב השיקים והחתימה המופיעה על השיקים הינה מזויפת, ולפיכך אין מקום לחייבם עפ"י השיקים. בגין טענה זו, בלבד, ניתנה לנתבעים רשות להתגונן כנגד ביצוע השיקים.

3. לטענת התובע, כפי שזו פורטה בתצהיר עדות ראשית שהגיש אחיו, זיד גדיר (ת/3 – להלן: "זיד")) השיקים נמסרו לתובע ולבני משפחתו ע"י החברה, וזאת כתשלום, בשיקים דחויים, בעבור שירותים שנתן התובע, באמצעות עסק של משפחתו, לחברה, בין אם בביצוע עבודות שונות ובין אם באספקת פועלים, וזאת במהלך השנים 2005-2006.

זיד מפרט בתצהירו כי החברה, שהיתה חברה משפחתית בה עבדו 3 הנתבעים (רים ונרימן כאחראיות ומנהלות בתי אריזה של החברה, ומג'די כבעל מניות ומנהל קו של החברה), נוהלה ע"י בן אחותם של הנתבעים, ויסאם זייד.

זיד מוסיף וטוען כי משחזרו השיקים וחוב החברה לתובע לא נפרע, ופניותיו לויסאם זייד כמו גם פניות של מכובדים שונים שהתערבו בענין לא נענו, נסע זיד עם שניים ממכריו, עימאד חוג'יראת וניזאר חוגי'ראת (להלן: "עימאד" ו"ניזאר" בהתאמה), לבית משפחת הנתבעים על מנת להסדיר את החוב.

זיד טוען כי נסע לבית משפחת הנתבעים מספר פעמים ובשניים ממועדי ביקורים אלו חתמו הנתבעים בפניו ובפני עימאד וניזאר על גב השיקים, וזאת כערבים לחוב החברה עפ"י השיקים.

4. לתמיכה בטענתו והוכחת חתימת הנתבעים על השיקים, העיד התובע גם את ניזאר ועימאד אשר הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם (ת/1, ת/2 בהתאמה). שני עדים אלו תיארו נסיעה משותפת שלהם עם זיד לכפר קרע, ביום כלשהו בשנת 2008 בשעות אחר הצהרים. משהגיעו לבית משפחת הנתבעים פגשו מספר אנשים: עלאא, אחמד, אבי הנתבעים (המנוח, ז"ל) ומג'די וישבו עימם בסלון הבית. בשיחה שהתקיימה הבטיח האב לזיד שהתובע יקבל את מלוא כספו וציין כי הוא מתעתד למכור חלקת אדמה שקיבל מאחותו ומכספי התמורה ישלם לתובע את חוב החברה. בכדי ליתן בטוחה לכך לקח האב את השיקים שהיו בידי התובע ועל גבם חתמו בנותיו ואז החזיר האב את השיקים לידי זיד.

יצויין כי תיאור הפגישה בתצהירי העדים הינו זהה (כמעט מילה במילה).

5. כנגד עדויות אלו, עומדות עדויות הנתבעים עצמם, המכחישים חתימתם על השיקים. אומר כבר עתה כי מסכימה אני עם טענות התובע כי עדויות הנתבעים היו מתחמקות ונראה היה כי אלו עושים כל מאמץ להרחיק עצמם מהפגישה שתיארו עדי התובע או מקשר לחברה או לשיקים, על אף שנרימן ומג'די הודו כי היו עובדים בחברה. על אף חלוף הזמן מאז מתן העדות זכורה לי היטב התרשמותי מעדויות הנתבעים והתרשמתי כי המצג שיצרו רים ומג'די בפני המומחה ורדי (אליו תבוא התיחסות בהמשך) לפיה אינם יודעים כלל קרוא וכתוב, לא בערבית ולא בעברית, היה מצג שווא. התחמקותם של אלו מלהציג בפני בית המשפט את מכשירי הטלפון שלהם, באמצעותם ביקש התובע להוכיח שהם אכן קוראים שמות אנשי קשר בטלפון, תמך בהתרשמותי זו ונדמה כי אלו ניסו להתחמק מלספק למומחה כתבי יד כלשהם לצורך ההשוואה (ראה עמ' 15 שורות 6-8, ועמ' 17 שורה 27- עד עמ' 19 שורה 6ׂׂׂ).

גם העובדה, כי הנתבעים לא הגישו תלונה למשטרה בגין זיוף חתימתם הנטענת על ידם, על אף שציינו כבר בעת הגשת ההתנגדות כי בכוונתם לעשות כן, יש בה בהחלט להעיב על אמיתות גרסתם. ככל שאכן מדובר היה בזיוף חתימה שנעשה ע"י התובע או מי מטעמו (ולא ע"י גורם המקורב לנתבעים כפי שאפרט בהמשך), מה מנע מהנתבעים להגיש תלונה במשטרה על מעשה חמור כזה? טענת הנתבעים כי נגשו למשטרה אולם לא נרשמה תלונתם שכן במשטרה אמרו להם להמתין לתוצאות המשפט, מעבר לכך שנטענה בעלמא וללא תימוכין ואיננה נשמעת סבירה על פניה, הרי שבעת עדותן של נרימן ורים לא חזרו אלו על טענה זו שהועלתה בדיון בפני הרשם, אלא הסתפקו בתשובה כי אינן זוכרות באם הגישו תלונה, אם לאו.

6. אלא שאין בכך שעדויות הנתבעים לא היו מהימנות כדי להביא לקבלת התביעה כנגדם שכן כידוע הנטל להוכחת חתימה על שטר, נוכח טענת זיוף, מונחת במלואה על כתפי התובע (רע"א 3059/91 עזבון המנוחה רינסקי ז"ל נ' ג.מ.ה. שיק בע"מ (16.10.91)).

הלכה היא שקיימות שלוש דרכים עיקריות שבהן ניתן להוכיח, כי חתימה כלשהי היא חתימתו של פלוני: האחת, באמצעות עדות ישירה, היינו, עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה; השנייה, באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני ביניהן; והשלישית, על-ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת ומעיד על מידת התאמתן למסמך שבדיון (ראו ע"א 90/5293 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, מז (3) 240 (1993) וגם ע"א 8752/07 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עזבון המנוח יורם הורוביץ ז"ל (15.3.11)).

בע"א 90/4294 עזבון המנוחה רינסקי ז"ל נ' רחמני ושות' מימון בע"מ, פד"י נ(1) 453 (1996)) התייחס כב' השופט ברק לסוגיית פרשנות חתימה על שטר וקבע, כי בין צדדים קרובים ניתן להתחשב בנסיבות חיצוניות לשטר. כדברי כב' הנשיא שמגר:

"המכנה המשותף לדרכי הוכחה אלה הוא קיומם של אלמנטים ראייתיים חיצוניים למסמך שבמחלוקת, השופכים אור על זהות עורך המסמך או החתום עליו. הווי אומר, כאשר מתגלעת מחלוקת בכגון דא, אין די במסמך עצמו כדי ללמד, ולו לכאורה, מיהו החתום עליו, והצד אשר עליו מוטל נטל השכנוע חייב להניח נדבכים ראייתיים נוספים, אשר ביחד עם המסמך יהיה בהם די כדי להרים את הנטל האמור." (פרשת בנק הפועלים הנ"ל, עמוד 262).

7. במקרה דנן בחינת העדויות מטעם התובע, חרף אי התאמות מסויימות שנמצאו ביניהן, מביאה אותי למסקנה כי התובע עמד בנטל להוכיח כי מי מהנתבעים חתם על גב השיקים, וזאת מתוך כוונה ליתן לתובע בטוחה לפרעון חוב החברה כלפיו, וזאת כמצוות אביהם המנוח. העדויות מטעם התובע היו קוהרנטיות ועקביות במובן זה שכולן תיארו פגישה במהלכה הציע האב המנוח בטוחה זו עד לקבלת הכספים ממכירת מקרקעין ואת הרקע לאותה פגישה, ועדותם בענין זה היתה מהימנה ולא נסתרה ע"י עד מטעם הנתבעים (על אף שכאמור לעיל צויין כי לא מעטים מבני משפחת הנתבעים היו נוכחים בה).

אמנם נכון כי קיימת אי התאמה מסוימת בין עדות זיד לבין עדות ניזאר ועימאד שכן בעוד שזיד טען בתצהירו כי החתימה על השיקים נעשתה בשני מפגשים נפרדים (ראה סעיף 13 לת/3) הרי שניזאר ועימאד תיארו פגישה אחת בה היו נוכחים שניהם יחד עם זיד ובה נחתמו השיקים, אלא שאינני סבורה כי מדובר בסתירה מהותית היורדת לשורש הענין ואין בה להביא לדחיית העדויות מטעם התובע באשר לעצם קיומה של הפגישה וכוונת האב המנוח כי ילדיו יערבו לחוב החברה עפ"י השיקים.

נכונה גם טענת הנתבעים כי בניגוד לעדות העדים מטעם התובע לפיהם נכנסו 3 נשים לחדר משהאב המנוח קרא להן (רים, נרימן ואלהאם), הרי שבפועל טען התובע לחתימה של שתיים בלבד מתוך אותן נשים, מבלי שניתן כל הסבר למעשיה של אלהאם במקום. אולם גם בכך אינני מוצאת כי יש בכדי לקעקע את העדויות מטעם התובע או להביא למסקנה כי השיקים לא נחתמו ע"י מי מהנתבעים בסיטואציה שתוארה ע"י העדים.

8. אלא שלמרות מתן האמון בעדויות מטעם התובע באשר לקיומה של אותה פגישה בה הוצע על ידי האב המנוח ליתן בטוחה בדרך של חתימת ילדיו כערבים לחוב החברה והדבר אכן נעשה, הרי שבסופו של יום, בבואי לבחון את תוכן העדויות, ובעיקר נוכח חוות דעתו של המומחה (אליה אתיחס להלן) אין באפשרותי לקבוע על סמך אותן העדויות כי העדים ראו איזה מהנתבעים חתם על איזה מהשיקים, ולפיכך אין באפשרותי לקבוע על סמך עדויות אלו כי כל אחד מהנתבעים חתם על השיקים שחתימתו נחזית להתנוסס עליהם, ואסביר:

ראשית, למרות טענת ניזאר כי הוא זוכר את מעמד החתימה, הרי שבעדותו חזר על טענתו בתצהיר כי שלושת האחיות (רים נרימן ואלהאם) חתמו על גב השיקים, דבר אשר כאמור לעיל, אינו תואם את החתימות המופיעות על השיקים. מעבר לכך, ניזאר תיאר כי האב נטל את השיקים ולקח אותם לשולחן בסלון, במרחק מה ממנו, כך שלא שוכנעתי כי יכול היה לראות בפועל את אקט החתימה על השיקים, אלא למעשה הוא הניח כי באותה העת בוצעה החתימה (עמ' 10 שורות 25-31). עימאד לעומתו לא זכר עם היו נוכחות שתיים מהאחיות או שלוש, אך חזר וטען כי ראה את הבנות חותמות על השיקים וזאת ממרחק של כ-3-4 מ' (עמ' 11 שורות 14-26). יצויין כי שני העדים לא טענו מפורשות כי ראו את מג'די חותם על איזה מהשיקים והתיחסו בתצהיריהם לבנות בלבד, ולפיכך בוודאי שאין בעדותם לסייע לתובע להוכיח חתימתו של מג'די.

9. קושי נוסף ועיקרי בהסתמכות על עדויות התובע בכדי לקבוע שהנתבעים אכן חתמו, כל אחד על השיקים עליהם מופיעה חתימה הכוללת את שמם, עולה מחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש לזיהוי כתב יד, ד"ר מרדכי ורדי, אשר מונה על מנת שיחווה דעתו באם החתימות שבגב השיקים הינן חתימות הנתבעים.

המומחה הגיש חוות דעתו מיום 16.12.10 (במ/1) ובה קבע כי כל החתימות שעל גב השיקים הינן מזוייפות, במובן זה שאינן תואמות חתימות אחרות של הנתבעים שנמסרו לו לצורך השוואה.

עם זאת קבע המומחה כי לפי מיטב הבנתו המקצועית, אין המדובר בזיוף קלאסי במובנו הרגיל, והוא לא נעשה על ידי "זר" לנתבעים, אלא שלדעתו מדובר בזיוף "מעושה" דהיינו כזה שנעשה במכוון על מנת להקשות על זיהוי החתימה עם החותם.

לטעמו של המומחה קיימים סימנים המעידים שנרימן חתמה במקום אחיה מג'די על 5 השיקים הנושאים את שמו בחתימה, וכן קיימים סימנים המעידים שהיא חתמה את שמה ביד שמאל על חמשת השיקים הנושאים את שמה. לעומת זאת, ביחס לשיקים הנחזים להיות חתומים על ידי רים, לא יכול היה המומחה להגיע למסקנה בדבר זהות החותם על בסיס סימנים כאלה, אולם הביע דעתו כי בהתחשב במכלול נסיבות הארוע המתוארות ע"י התובע, יש בסיס להנחה כי החתימות בשמה של רים אינן חתימות שזויפו על ידי אדם זר.

10. המומחה בחקירתו הדגים, בנוסף לדוגמאות המובאות בחוות דעתו, כיצד הגיע למסקנתו בדבר חתימת נרימן בשמה ובשם מג'די. המומחה הצביע על כך שרישום שערכה נרימן לבקשתו (במ/4), ובה צויין שמו ומספר הזהות של מג'די, מצביע על דמיון רב מאוד במספר מאפיינים הן של השם (צורתה הייחודית של האות "י" ודמיון האות "ג") והן של הספרות של מספר הזהות, עד כי אין מנוס מהמסקנה כי אותו אדם רשם את החתימה בשם "מג'די" ואת מספר הזהות המופיע על גב 5 מהשיקים.

באשר לחתימה הנחזית להיות חתימתה של נרימן על גב 5 שיקים אחרים, ציין המומחה כי קיים דמיון מסוים בין הרישום בעת ההכתבה שערכה נרימן ביד שמאל לבקשתו, לבין מאפייני החתימה על השיקים בשם נרימן, וזאת בעיקר בהשוואת הספרות באותן חתימות מזויפות של נרימן, ובעיקר הספרות 6 ו-4. אמנם המומחה אישר כי קיימת שונות רבה בין החתימות השונות בשם נרימן על גבי חמשת השיקים, אולם דבר זה דווקא מצביע לטעמו על כך שאין מדובר באדם זר שניסה לחקות את חתימתה (שאז היה מתאמץ ליצור מיתאם בין החתימות), אלא דווקא על חתימה תוך נסיון למנוע אפשרות זיהוי.

11. נוכח חוות דעתו המשכנעת של מומחה בית המשפט, ובהעדר עדות מטעם התובע המצביעה ספציפית על זהות החותם על כל אחד מהשיקים, אני סבורה כי מכלול הראיות שהובאו בפני מאפשרות לקבוע, עפ"י מאזן ההסתברויות, שנרימן היא שחתמה על 10 מהשיקים נשוא התביעה, 5 מהם בחתימתה היא (תוך ביצוע החתימה ביד שמאל על מנת להקשות זיהויה), ועל 5 מהם תוך זיוף חתימת אחיה מג'די.

אין באפשרותי על סמך מכלול הראיות שבפני לקבוע כי מג'די או רים חתמו על איזה מהשיקים.

כמו כן אין באפשרותי לקבוע, באשר לשיקים הנחזים להיות חתומים ע"י רים, כי גם אלו נחתמו ע"י נרימן וזאת בהעדר סימנים "מקצועיים" המעידים על כך. אינני מוצאת מקום להסתמך על דעתו של המומחה כי לנוכח מכלול הנסיבות יש להסיק מסקנה דומה ביחס לשיקים אלו. בדבריו כי אין לשכוח ש"כולם בסירה אחת" (סיכום חוות דעתו) חרג המומחה מהמנדט שנתן בידיו בית המשפט שכן המדובר בקביעה שהיא משפטית ואיננה נובעת ממומחיותו, ולפיכך אין ליחס משקל כלשהו לחיווי דעתו בשאלה משפטית זו שאין לו כל מומחיות בה.

12. אמנם נכון כי הנסיבות של הפגישה כפי שאלו תוארו ע"י עדי התובע מצביעות על כוונה של האב המנוח ליתן לתובע בטוחה בדרך של חתימת בני המשפחה כערבים לחוב החברה, ולכאורה על הסכמה של הנתבעים לעשות כן, אולם בהעדר ראיה ישירה לחתימה של רים או מג'די על השיקים, אין מקום להסיק מנסיבות אלו את חתימת הנתבעים על השיקים, ובהעדר הוכחה לחתימתם של מג'די או רים על השיקים, דין התביעה כנגדם להידחות וזאת לאור הוראת סעיף 22(א) לפקודת השטרות לפיה: "אין חבות בתור מושך או מסב או קבל של שטר אם לא חתם עליו בתור אחד מאלה".

לעומת זאת, דין התביעה כנגד נרימן להתקבל ביחס ל-5 השיקים נשוא תיק הוצל"פ

13-11193-08-3 לאור קביעתי כי חתימתה (גם אם המעושה) מתנוססת על גבי שיקים אלו.

13.האם יש מקום לחייב את מג'די או את רים בגין השיקים הנחזים להיות חתומים בשמם חרף העדר הוכחה לכך שהם חתמו עליהם?

אודה כי לנוכח הנסיבות כפי שהוכחו בפני, דהיינו קיומה של כוונה (או לפחות מצג בדבר כוונה כזו) מצד האב המנוח להחתים את בני המשפחה על ערבות לשיקים, כפי שקבעתי לעיל, ונכונות, לכאורית, של הנתבעים לעשות כן, עולה השאלה האם יש בסיס לחיובם של מג'די או רים על פי השיקים, על אף שלא הוכח כי הם עצמם חתומים על איזה מהשיקים.

דהיינו, האם די בנסיבות שתוארו ע"י עדי התובע, דהיינו קיומה של פגישה בה האב המנוח הציע לתובע את ערבות בני משפחתו וקרא לבנותיו לסלון על מנת להחתימן על השיקים תוך נטילתם מזיד והבאתם לשולחן בנוכחות בנותיו, ובהעדר מחאה של מי מהם, יש כדי להטיל חבות שטרית על מג'די או רים, כאשר שתי האפשרויות המשפטיות האפשריות הינן מכוח קביעה כי החתימה על השיקים נעשתה מכוח הרשאה או כי קיימות נסיבות שיש בהן להקים מניעות כלפי מג'די או רים לטעון כנגד הזיוף בהתאם להוראת סיפת סעיף 23(א) לפקודת השטרות הקובע:

23. (א) "חתימה על שטר שהיא מזוייפת או שומה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהו......אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו בעים לאכוף פרעונו מנוע מלטעון טענת זיוף או העדר הרשאה, והכל כפוף להוראות פקודה זו".

אולם לאחר שחזרתי והפכתי בסיכומי התובע, ובחנתי את התנהלות ההליך מתחילתו ועד סופו, אינני מוצאת כי יש מקום לעשות כן (בוודאי שלא כלפי רים שלא הוכח כלל מי חתם את שמה ואף לא כלפי מג'די על אף שקבעתי כי נרימן היא ששירבטה את "חתימתו" על השיקים) מהטעם שהתובע לא העלה טענה בדבר חתימה מכוח הרשאה או מניעות כלפי מג'די או רים בשום שלב בהליך זה.

בקשות הביצוע כפי שהוגשו (והן כתבי התביעה בתיק זה) מבקשות לחייב כל אחד ואחת מהנתבעים בגין חתימתם על השיקים. בשום שלב, אפילו לא בסיכומי התובע, בהם הפכתי שוב ושוב בכדי למצוא רמז לטיעון בענין זה, לא העלה התובע טענה כי באם אכן יתברר כי נרימן היא שחתמה על כל השיקים, או חלקם, הרי שעשתה זו מכוח הרשאת מג'די ורים, ומשכך יש לחייבם מכוח הרשאה.

אינני סבורה כי טענה כזו מהווה הרחבת חזית ואינה דורשת את תיקון בקשת הביצוע, שכן לכאורה הטענה הינה בגדר עילה שטרית במובנה הרחב, אולם אי העלאתה ע"י התובע בשלב כלשהו ובמיוחד לא בשלב סיכומיו, מונע אפשרות שלי להסתמך על טענה זו.

נכון הדבר כי לעיתים בית המשפט יכול לפסוק על סמך טענה משפטית שלא הועלתה ע"י בעל דין וזאת כאשר התשתית העובדתית הנדרשת נפרשה בפניו באופן מספק, אולם במקרה דנן משמדובר בגירסה עובדתית העומדת בסתירה לטענה הבסיסית של התובע, הרי שככל שרצה להעלותה כטענה חלופית (בהתבסס על האפשרות כי בית המשפט יאמץ את חוות דעת המומחה לענין זהות החותמת על השיקים), היה מקום להעלות טענה כזו מפורשות ולא כך נעשה.

14. התובע גם לא העלה טענה לפיה ניתן לחייב את נרימן בחמשת השיקים שחתמה תוך זיוף חתימת מג'די, ובהתחשב בכך שבקשת הביצוע ביחס לאותם שיקים הוגשה רק כנגד מג'די ובשום שלב לא התבקש תיקונה בדרך של הוספת נרימן כנתבעת נוספת ביחס לשיקים אלו (זכות שעמדה לטעמי לתובע אף ללא רשות בית המשפט מכוח תקנה 136 לתקנות הסדר האזרחי), הרי שלאור קביעתי כי מג'די אינו חתום על השיקים, דין התביעה ביחס לשיקים אלו להידחות.

לסיכום

אני מורה על קבלת ההתנגדויות של רים כבהא ומג'די כבהא ודחיית תביעות התובע בת.א.

1287-03-09 ובת.א. 1297-03-09, זאת ללא צו להוצאות לאור מכלול נסיבות הענין.

בהתאמה אני מורה על סגירת תיקי הוצל"פ: 13-11191-08-1; 13-11192-08-2.

התנגדותה של נרימן כבהא נדחית משהוכח כי היא חתומה על השיקים נשוא בקשת הביצוע שהוגשה נגדה, ומשכך רשאי התובע להמשיך בניהול הליכי הוצל"פ לגביית מלוא החוב בתיק הוצל"פ

13-11193-08-3.

אני מחייבת את נרימן כבהא בהוצאות התובע בגין הליך זה בסך של 1,200 ₪, וכן בשכר טרחת עו"ד בסך כולל של 14,000 ₪. ככל שהסכומים לא ישולמו בתוך 30 יום, הם יתווספו לחוב בתיק ההוצל"פ.

ניתן היום, ט' סיוון תשע"ה, 27 מאי 2015, בהעדר הצדדים.