פסק דין

פתח דבר

ענין לנו בתביעה ובתביעה שכנגד בנוגע לאתר אינטרנט, שהנתבע הקים עבור התובע.

התביעה העיקרית

טענות התובע

התובע, גנן במקצועו, התקשר עם הנתבע במהלך חודש מאי 2008, בהסכם (להלן - ההסכם) לפיו שכר את שירותיו של הנתבע, העוסק בקידום אתרי אינטרנט, למען יקים ויקדם עבור התובע אתר אינטרנט לממכר צמחיה מלאכותית (להלן – האתר הראשון). ברשות התובע אין את ההסכם שנכתב ונחתם על ידי הצדדים.

הנתבע הקים את האתר הראשון תחת השם "דקוריישן 2000". הנתבע אף קנה בשמו של התובע ובמימונו של התובע דומיין (להלן – הדומיין). הנתבע רשם את הדומיין על שם אימו. התובע דרש מהנתבע לרשום את הדומיין על שמו של התובע עצמו, אך הנתבע נמנע מלעשות כן. בהמשך, ולבקשת התובע, הקים עבורו הנתבע אתר אינטרנט נוסף בשם "עיצובים בירוק" (להלן – האתר הנוסף). חרף דרישת התובע, גם האתר הנוסף לא נרשם על שמו של התובע. בהתאם לדרישת הנתבע השקיע התובע סך של 7,800 ש"ח ברכישת "לינקים", קישור מאתרים אחרים לאתרי האינטרנט של התובע.

מאז הקמת אתרי האינטרנט, עיקר גיוס הלקוחות נעשה באמצעות האתרים.

בתום שנת 2008 הבחין התובע בירידה דרמטית בהיקף ההזמנות מלקוחות. בירור שערך התובע בעניין זה גילה, כי הנתבע מכר – ללא ידיעת התובע – לינקים מאתרי האינטרנט של התובע אל אתרים עסקיים אחרים, ובין השאר לעסק מתחרה של אחיו של התובע, ואת התמורה גרף לכיסו הפרטי. מכירה זו של לינקים מאתרי התובע לאתרים אחרים גרעה מכוחם המסחרי של אתרי האינטרנט של התובע. הנתבע אף הוסיף באתרי האינטרנט של התובע הפניות חמות לאתרים מסחריים, המתחרים בעסקיו של התובע.

לטענת התובע, במעשיו אלו, הנתבע פעל בניגוד מוחלט למטרה לשמה נשכרו שירותיו, כך שבמקום לקדם את האתרים, גרע מכוחם המסחרי. בכך הנתבע הפר את התחייבויותיו על פי ההסכם עם התובע. התובע טוען, כי במעשיו המתוארים לעיל, הנתבע עיוול כלפיו לפי לפי סעיפים 1, 3 ו-6 לחוק עוולות מסחריות , התשנ"ט - 1999 (להלן- החוק), והפר חובתו החקוקה על פי סעיפי חוק אלו. בנוסף, בהתנהגותו כלפי התובע, פעל הנתבע בניגוד עניינים ובחוסר תום לב.

עוד טוען התובע, כי הנתבע התרשל בביצוע תפקידו בכך שיעץ לו לקדם את האתרים על ידי רכישת לינקים בלבד, מבלי שהמליץ לו על קידום האתרים באמצעות טכניקות נוספות.

בנסיבות אלו עותר התובע לחיוב הנתבע בתשלום הפיצוי הסטאטוטורי הקבוע בחוק , במכפלת מספר ההפרות ולצרכי אגרה, לתשלום פיצוי בסך 100,000 ₪. עוד עותר התובע למתן צו עשה, שיורה לנתבע להעביר את אתרי האינטרנט על שמו של התובע.

טענות הנתבע

התובע ואחיו מנהלים עסקים מתחרים בתחום שיווק צמחיה מלאכותית. תחרות עסקית זו הביאה לסכסוך בין האחים, שהנתבע כלל אינו קשור אליו.

במקרה דנן שכר התובע מהנתבע את שני אתרי האינטרנט. ההתקשרות נעשתה בעל פה, ולא נחתם הסכם כלשהו בכתב. יודגש, כי לטענת הנתבע, לא היה מדובר ברכישה של אתרים - עסקה בה מדובר על מחיר רכישה גבוה פי כמה וכמה ממחיר עסקת השכרה - אלא בהשכרה בלבד שעלותה פחותה בהרבה. התובע לא השקיע כספים כלשהם ברכישת לינקים אלא שילם מדי חודש סך של 500 ₪ בלבד לשם השתתפות בקידום אתרי האינטרנט ששכר מהנתבע ובגין דמי השכירות. התובע מנסה כעת, בחוסר תום לב, לשפר את העסקה המקורית ולהעביר לבעלותו אתרים אותם רק שכר מלכתחילה.

מיום בניית האתרים, הופיעה למטה שורת ה footer המפנה לאתרים אחרים. התובע הסכים לשורה זו מלכתחילה, הן בע"פ והן בהתנהגותו לאורך משך קיומה של ההתקשרות. אין מדובר בשינוי כלשהו, שבוצע באתרים באופן מפתיע וללא הסכמתו של התובע. הנתבע לא קיבל בגין כך תשלום כלשהו מבעלי אותם האתרים, שאליהם היפנו הקישורים.

הנתבע, בהתאם למוסכם בין הצדדים, פעל רבות לקידום אתרי האינטרנט של התובע ולא הפר כל התחייבות בהתאם להסכם.

התובע לא "גילה בהפתעה", שהנתבע עובד עם אחיו. התובע עצמו היה זה שהפנה את הנתבע לאחיו.

אין כל קשר בין הירידה בהיקף פעילותו המסחרית של התובע ובין פעילותו של הנתבע.

לכל היותר, התובע ביצע בעת ההתקשרות עם הנתבע טעות שבכדאיות העסקה, טעות שאינה מזכה אותו בדבר.

התביעה שכנגד

טענות הנתבע - התובע שכנגד

בין הצדדים הוסכם כי בגין בניית האתר הראשון ישלם התובע – הנתבע שכנגד תשלום חד-פעמי בסך 3,000 ₪ ובגין קידום האתר ברשת ועבור דמי שכירות ישלם התובע תשלום חודשי של 500 ₪. בגין בניית האתר הנוסף, התובע לא חוייב בתשלום ראשוני חד-פעמי, אלא רק בתשלום חודשי קבוע של 400 ₪ עבור דמי שכירות וקידום האתר הנוסף.

בחודש פברואר 2009 התובע החליט להפסיק את ההתקשרות, מסיבות שאינן קשורות בנתבע, תוך פנייה לספק שירותים אחר והתנערות מלאה מהתחייבויותיו של התובע על פי ההסכם. כבר מחודש 12/08, התובע הפסיק לשלם דמי שכירות וקידום עבור האתר הראשון, ולא שילם תשלום אחד עבור האתר הנוסף.

לפיכך, הנתבע עותר לחיוב התובע בתשלום יתרת חובו בסך כולל של 8,547 ₪.

טענות התובע - הנתבע שכנגד

מתכתובת בין הצדדים עולה, כי סכום החוב הלכאורי, אף לגישת הנתבע, עומד על סך של 1,848 ₪ בלבד, וזאת בניגוד לנטען בכתב התביעה שכנגד.

הנתבע נמנע מלפנות לתובע במכתב דרישה בטרם הגשת התביעה. המדובר בחוסר תום לב המהווה עילה עצמאית לדחיית התביעה שכנגד על הסף.

לא היתה כל הסכמה בין הצדדים לעסקת שכירות.

הסכום בגין הקמת האתר הראשון היה 2,545 ₪. הנתבע איים על התובע, כי ימכור את האתר הנוסף למתחריו של התובע. לכן, נכפה על התובע להסכים לדרישתו של הנתבע לשלם לו 400 ₪ בתוספת מע"מ לחודש בגין קידומו של האתר הנוסף.

התובע אינו חייב לשלם לנתבע סכום כלשהו על עבודה בתקופה בה הנתובע התנהל כ"סוכן כפול" ותוך הפרת ההסכם.

ככל שהתובע חייב בתשלום כלשהו לנתבע שכנגד - סכום זה מתגמד נוכח התנהלותו השערורייתית של הנתבע. בענין זה התובע שכנגד טוען לקיזוז.

דיון והכרעה

דין התביעה העיקרית

אתייחס ראשית לתביעה העקרית. למעשה, שתי טענות בפי התובע. האחת, כי הנתבע הפר את ההסכם בהפניות לאתרים מתחרים ובכך נפגע עסקו של התובע. האחרת, כי הנתבע נמנע מהעברת אתרי האינטרנט על שמו של התובע, חרף רכישתם על ידי התובע. יש לבחון, איפוא, כל אחת מהטענות הנ"ל.

הפנייה לאתרים מתחרים

נראה כי הנתבע אינו חולק על טענת התובע, ולפיה באתר התובע הופיעו קישורים לאתרים אחרים הקשורים לנתבע. כך עולה מפורשות מעדותו של הנתבע בסעיפים
כה-כו לתצהיר עדותו וכן מעדותו בפני בית המשפט (עמ' 20 לפרוטוקול ,שורות 17-21). שאלה נפרדת הינה, האם בכך הפר הנתבע את ההסכם, כטענתו של התובע? ברי, כי לשם מענה לשאלה זו יש להידרש להסכמות כפי שנתגבשו בין הצדדים ביחס לאופן הקמתם וקידומם של אתרי האינטרנט על ידי הנתבע.

בין הצדדים שבפני, לא נערך הסכם בכתב. אומנם, התובע טען בסעיף 3 לכתב תביעתו, כי אין בידיו את "ההסכם הכתוב", כך שלכאורה נדמה כי נערך הסכם בכתב, אך זה אינו מצוי בידי התובע. בעדותו של התובע בפני נאמרו דברים אלרים:

"ש. יש לך הסכם חתום בינך ובין הנתבע?

ת. לא. זה לא היה חוזה. זה היה הצעת מחיר. הוא לא מסר לי חוזה . הוא נתן לי הצעת מחיר".

(עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 9-10).

גם הנתבע העיד:

"כשאנו עשינו את העסקה, עשינו אותה בעל פה. לא עשינו הסכם חתום לצערי. באותו שלב היינו מיודדים וזו הבעיה".

(עמ' 21 לפרוטוקול, שורות 3-4).

אכן, בהתאם להוראת סעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, חוזה יכול שייעשה גם בעל פה. ואולם, כדברי המלומדת ג. שלו בספרה דיני חוזים-החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, תשס"ה- 2005, בעמ' 377-378:

"מובן שיש להוכיח חוזה בעל פה בראיות מספיקות, ובהעדר מסמך כתוב עשויה הוכחת חוזה בעל פה לעורר קשיים".

לגירסת התובע, בהפניית גולשים לאתרים אחרים, נהג הנתבע בניגוד להסכם, בחוסר תום לב, וכ"סוכן כפול", כאמור לעיל. מנגד, הנתבע העיד, כי בינו ובין התובע הוסכם, שמרגע השכרת האתר לתובע, הנתבע יכול לעשות בו כרצונו, ובכלל זה הכנסת הפניות לאתרים שלו או של אחרים, השייכים לנתבע (עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 19-21). עוד העיד הנתבע בענין זה: "הקישור הוא בעקבות הסכמה שיש בינינו שאני עושה באתר מה שאני רוצה" (עמ' 21 לפרוטוקול, שורה 23. ראה עוד שם שורות 29-30 ).

עומדות בפני שתי גירסאות השונות בתכלית זו מזו. במצב דברים דנן, התובע הוא הנושא בנטל להוכיח, כי הפנייה לאתרים אחרים היתה בניגוד למוסכם בינו ובין הנתבע, דהיינו, על התובע היה להוכיח התנאים המוסכמים ולהוכיח כי תנאים אלו אסרו את אותן הפניות. נראה כי העדרו של הסכם בכתב, המאגד בתוכו את הסכמות הצדדים והתחייבויות כל אחד כלפי רעהו, עומד לתובע לרועץ בכל הקשור ליכולתו להוכיח את תנאי ההתקשרות שבינו ובין הנתבע.

התובע הגיש את חוות דעתו של גיא רגב (להלן - מר רגב) , מהנדס תקשורת מוסמך בהכשרתו, העוסק בתחום האינטרנט במגוון תפקידים, הקשורים לשיווק וקידום אתרים באינטרנט, כאמור בחוות הדעת. מר רגב העיד (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות
16-17):

"ש. אני אומר לך שהיתה הסכמה בין התובע לבין בעל האתר שתהיה שורת הפניה כזו. מה תגובתך?

ת. אין לי ידע בנושא וזה לא קשור לתחום מומחיותי".

אין, איפוא, ביכולתו של מר רגב, לתמוך או להפריך את גירסת מי מהצדדים שבפני, ביחס לקיומה של הסכמה להפניה, אם לאו.

בהחלטה מיום 14.11.10, התרתי לב"כ התובע צירופו של מסמך לתצהיר עדותו של התובע. עסקינן במסמך הצעה לבניית אתרים באינטרנט מיום 21.1.08, שהנתבע שלח לתובע. בסעיף 1 לבקשה טוען ב"כ התובע, כי המסמך "מהווה ראיה מרכזית חשובה, המעידה כי בין הצדדים היה הסכם מחייב בכתב או למצער המשיב (הנתבע - נ"ש) הכין הצעת הסכם".

לאחר עיון במסמך זה, באתי לכלל מסקנה, כי המדובר בהצעה לבניית האתרים בלבד ואין בה כדי לשקף בהכרח את מלוא ההסכמות שיתכן והתגבשו בעל פה בין הצדדים ביחס לאתר. אכן, יש בהצעה כדי ללמד, בין השאר, על מטרת ההתקשרות, שלבי העבודה, עלויות ותנאי תשלום, אך נראה כי אין בה כדי למצות את כלל ההסכמות אליהם נדרשו הצדדים להגיע. כך למשל, בסעיף 2.1 להצעה, נאמר:

"שלב א- התאמה ושילוב של עיצוב לאתר

בשלב זה יוגשו ללקוח מספר תבניות עיצוב אשר פתוחות לשימוש פרטי/מסחרי מתוכן הלקוח יצטרך לבחור את עיצוב האתר ..."

ללמדך, כי כל נושא עיצוב האתר טרם הוסכם בין הצדדים באותה עת. ממילא, העובדה שבמסמך ההצעה אין איזכור בדבר זכותו של הנתבע להפניית הגולשים לאתרים אחרים, אינה מעידה בהכרח על העדר הסכמה בענין זה בשלב מאוחר יותר במסגרת בחירת מראה האתר ועיצובו.

מסקנת הדברים הינה, כי התובע לא הוכיח, שהנתבע היה מנוע מלהפנות גולשים באמצעות לינקים לאתרים אחרים.

מסקנה זו מתבקשת גם נוכח העובדה ולפיה מסתבר, כי התובע ידע גם ידע אודות קיומן של ההפניות הנ"ל בשני אתרי האינטרנט נשוא התביעה. למרות זאת נמנע מלפנות בענין זה לנתבע. מר רגב העיד (עמ' 10 לפרוטוקול, שורה 26 - עמ' 11 לפרוטוקול, שורה 4) כדלקמן:

"ש. השורה הזו של ההפניה, אפשר לראות אותה בעיניים?

ת. כן.

ש. בהנחה שאתה נכנס לאתר הזה כל יום, אתה תראה את השורה הזו?

ת. כן. ברגע שהיא נוצרה אתה תראה אותה.

ש. אין בעיה ללחוץ על הכפתורים במחשב רגיל ולראות את ההפניות?

ת. אפשר לראות.

ש. כלומר, בן אדם הדיוט פשוט שלא מבין הרבה במחשבים, יש לו מחשב, הוא נכנס לאתר, הוא יכול לראות את השורה הזו?

ת. יכול לראות".

גם מר יגאל זיידמן, אשר עבד בחברה לבניה וקידום אתרים ששירותיה נשכרו על ידי התובע בראשית 2009 (להלן - מר זיידמן) העיד (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 3-8):

"ש. נשאלת האם ניתן לראות בעיניים רגילות את ההפניות שבוצעו לאתר של המתחרים. איך אפשר לראות זאת?

ת. האתר מורכב מחלק עליון ותחתון. חלק עליון הוא זמין לעין כשאתה נכנס לאתר. זה החלק שרואים במיידי. החלק התחתון הוא כמו אותיות קטנות בעמוד עיתון. צריך לגלגל את העכבר למטה, להגיע לחלק התחתון, והוא יופיע בפרונט (כך במקור – נ"ש) קטן יותר. אפשר למצוא את זה, זה לא סמוי מהעין אך זה דורש מאמץ".

עיננו הרואות, כי שני עדים מטעם התובע העידו, ששורת ההפניה לאתרים אחרים אינה נסתרת וכי היא גלויה לעין. בענין זה, הנתבע עצמו העיד:

"הדבר היחיד הוא שכל נושא ההפניות הוא לא מוסתר אלא גלוי. גם העד שהיה מטעמך אמר זאת. זה לא משהו שפוגע באתר אלא מחזק את האתר השני" (עמ' 21 לפרוטוקול, שורות 28-29).

התובע עצמו אישר בעדותו, כי גם הוא מכיר את שורת ההפניה (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 29-30).

משמעות הדברים הינה, כי שורת ההפניה לאתרים אחרים לא "נשתלה" בהסתר, אלא מופיעה באתרים באופן גלוי וברור ודבר קיומה היה ידוע וגלוי לתובע. עובדה זו שומטת את הבסיס תחת טענות התובע המייחסות לנתבע חוסר תום לב, התנהלות "כפולה" או התנהגות בלתי הוגנת. לו הנתבע ביקש לקדם אתרים מתחרים על פני האתר של התובע, כמסקנתו של מר רגב, ברי שלא היה עושה זאת בגלוי. מכאן שיש גם לדחות את טענת התובע, כי הנתבע עיוול כלפיו על פי איזה מסעיפי חוק העוולות המסחריות, כפי הנטען על ידו.

יודגש, כי חרף ידיעת התובע אודות קיומה של שורת ההפניה לאתרים אחרים, התובע אישר בעדותו בפני, כי לא פנה לנתבע "ולו פעם אחת באיזה שהוא מכתב או מייל" בעניין שורת ההפניה בבקשה להסרתה (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 1-3). הדברים מלמדים, כי התובע לא ראה בהפניות נשוא המחלוקת הפרה של ההסכם. הגדיל התובע לעשות, כשהעיד בפני "לכל בעל מקצוע יש את השורה הזו ... אין שום בעיה עם שורת ההפנייה הזו" (עמ' 14 לפרוטוקול, שורה 7). דבריו אלה של התובע עומדים בסתירה מוחלטת לעיקר תביעתו, כאשר הוא מלין בכתב התביעה על הכנסתה של שורת ההפניה לאתרי האינטרנט שלו. פתרון סתירה זו מצוי בידי התובע.

לכל אלה מצטרפת הצהרתו של התובע בסעיף 8 לתצהיר עדותו, כי בעבודתו "הנתבע קידם בתשלום את האתר לתוצאה ראשונה בגוגל עבור מילות המפתח: צמחיה מלאכותית ...", ואף צירף כנספח ג לתצהירו, דואר אלקטרוני ששלח לו הנתבע המבשר לו דבר הישג זה.

עוד העיד התובע (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 12-14):

"ש. בהנחה שזה אתר שהוקם בפב' 2008, ואתה רואה שבחודש מאי 2008 הוא מתקדם, סימן שהנתבע עשה עבודה טובה.

ת. לא באתי בטענות אליו".

מטעמים אלה, נדחית טענת התובע, ולפיה הנתבע הפר את ההסכם בהפניית הגולשים לאתרים אחרים. כן יש לקבוע, כי אין ממש בטענות התובע בדבר התרשלות הנתבע בבניית האתרים וקידומם.

למעלה מן הצורך יש לומר, כי גם לו היתה מתקבלת המסקנה, ולפיה הנתבע הפר את ההסכם, התובע לא הצליח להוכיח את נזקו או כל קשר סיבתי בין הנזק הנטען על ידו להפניה שהופיעה באתר.

ראשית, מר רגב, המומחה מטעמו של התובע העיד, כי בשום מקום לא טען שהפניה לאתר אחר יכולה לפגוע בתובע. לדידו, יש בהפניה מתן יתרון לאתר השני, החלש מבין השניים, אך אין בכך כדי לפגוע באתר המפנה - קרי, האתר של התובע (עמ' 11 לפרוטוקול, שורה 31 – עמ' 12 לפרוטוקול, שורה 6).

שנית, התובע העיד בסעיף 16 לתצהיר עדותו, כי בתום שנת 2008 החל להבחין בירידה דרמטית בהיקף ההזמנות מלקוחות, כאשר לדבריו, עיקר גיוס הלקוחות נעשה באמצעות אתרי האינטרנט. יחד עם זאת, התובע לא הביא כל עדות חשבונאית לירידה בהיקף הכנסות, הנטענת. בעדותו בבית המשפט, התובע התחמק מלהשיב ישירות לשאלה, מדוע לא הביא ראיה מרואה חשבון בענין היקף הירידה, ולמעשה תולה את כל יהבו בירידה בכניסות לאתר (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 14-27) והפסד לקוחות בעקבות כך (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 3-4). המדובר בנזק תאורטי בלבד, שלא הוכח על ידי התובע. מה גם שהתובע העיד באופן מפורש, יותר מפעם אחת, כי אינו יכול לאמוד את נזקו בכסף (עמ' 16 לפרוטוקול, שורה 28, שורה 31). יודגש, כי אף לו התובע היה מוכיח ירידה בכניסות לאתר - אין בכך כדי ללמד שירידה זו מקורה בהכרח בהפניה לאתרים המתחרים. במאמר מוסגר יצויין, כי הואיל וקבעתי שלא הוכחו איזה מן העוולות על פי חוק העוולות המסחריות, ממילא נדחית טענת התובע לפיצויים ללא הוכחת נזק מכח אותו חוק.

הקמת האתרים - רכישה או השכרה

התובע טוען, כי הואיל ורכש מהנתבע את האתרים, יש להורות לנתבע לרשום את האתרים על שמו ובבעלותו של התובע. מנגד, הנתבע טוען, כי בין הצדדים נערכה עסקת שכירות בלבד, כאשר האתרים נבנו שניהם על דומיין שהיה רשום על שם אמו ונותרו בבעלותו של הנתבע.

על התובע מוטל הנטל להוכיח, כי עסקינן בעסקת רכישה, כנטען על ידו. כפי שפורט לעיל, בין הצדדים לא נערך הסכם בכתב. מלאכתו של התובע אינה פשוטה, איפוא. יחד עם זאת, נראה, כי התובע עמד בנטל והוכיח, כי רכש את האתרים, זאת בניגוד לטענת הנתבע בדבר השכרתם לתובע.

הנתבע העיד כדלקמן:

"הסכם שאנו הסכמנו עליו היה הסכם של שכירות ולא של בנייה" (עמ' 21 לפרוטוקול, שורה 12).

עדותו זו של הנתבע עומדת בסתירה מוחלטת לנאמר במסמכים, שהציג התובע בפני, מהם עולה מפורשות קיומו של הסכם לבניית אתרים. כך למשל, בכותרת מסמך ההצעה שצורף על ידי ב"כ התובע נאמר:

"הצעה לבניית אתרים על ידי חברת SIGNUP קידום אתרים מקצועי במנועי חיפוש" (ההדגשה אינה במקור - נ"ש).

בנוסף, במסמך הצעה זה אין כל איזכור לאפשרות השכרה. בעמ' 4 למסמך ההצעה נאמר, בין השאר:

"כחלק מתהליך הקמת האתר , חברת SIGNUP תספק ללקוח את הפתרונות הבאים:

• רכישה, העברה, או התקנה של דומיין- עלות רכישת דומיין היא 230 ₪ לתקופה של שנתיים דרך איגוד האינטרנט הישראלי ..."

זאת ועוד; חרף עדותו של הנתבע כי לא הוסכם על בנייה, התובע צירף לתצהיר עדותו קבלות, שהנתבע הוציא לו בגין תשלום תמורת העבודה. בקבלה, נספח א לתצהיר נכתב ברחל בתך הקטנה: "בניית אתרים". בקבלות נספחים ד1 – ד2 נכתב: "קידום אתרים". כיצד ועל סמך מה, טוען הנתבע להשכרה?! הנתבע העיד בענין זה בבית המשפט, כי אינו נוהג לפרט בחשבונית מה כולל השירות (עמ' 20 לפרוטוקול, שורה 25).

אין בכך כדי לשנות מן העובדה, שהאמור בקבלה בדבר "בניית אתרים" אינו עולה בקנה אחד עם דברי הנתבע בבית המשפט, כי לא הוסכם על בנייה.

עוד מתברר, כי כאשר הנתבע משכיר אתר ללקוח כלשהו, נשלחת ללקוח "הצעה להשכרת אתר באינטרנט" בהתאם לדוגמת הצעה שצורפה על ידי הנתבע עצמו לתצהיר עדותו (ראה בענין זה סעיף 12ג. לתצהירו של הנתבע), דבר שלא נעשה על ידי הנתבע במקרה זה. בעניינו, הנתבע שלח לתובע הצעה לבניית אתרים, כאמור לעיל, ולא את ההצעה להשכרת אתר. חזקה, איפוא, על הנתבע שאילו היה מדובר על עסקת השכרה, היה שולח לתובע את נוסח ההצעה המתאים.

תימוכין למסקנה ולפיה התובע רכש את האתרים ניתן למצוא בדואר אלקטרוני, ששלח הנתבע לתובע בהזדמנויות שונות. כך למשל, בדואר אלקטרוני ששלח הנתבע לתובע ביום 21.7.08, אשר צורף כנספח ו לתצהיר עדותו של התובע, נאמר על ידי הנתבע:

"ניסים (התובע - נ"ש) שלום,

בהמשך לשיחתנו, לגבי אתר עיצובים בירוק:

1. כתובת האתר ... תאשר לי כך שאוכל לרכוש אותה ..."

בדואר אלקטרוני ששלח הנתבע לתובע ביום 21.8.08, אשר צורף כנספח ז לתצהיר עדותו של התובע, נאמר על ידי הנתבע:

"ניסים,

אני מבקש שתעביר לי בהקדם האפשרי את התשלום על הבניה+הקידום

פירוט תשלום לבניה:

קניית דומיין- 230 ₪

בניית אתר - 1,500 ₪

כתיבת 8.5 עמודים- 850 ₪

סך הכל: 2580 ₪

כולל מע"מ: 2980 ₪ "

עיננו הרואות, כי לשיטת הנתבע עצמו, המדובר בבניית אתר ולא בהשכרה, כפי שנטען על ידו. הנתבע חייב את התובע עבור רכישת הדומיין, כמו גם עבור בניית האתר. בנסיבות בהן התובע חוייב במימון רכישת הדומיין ובניית האתר, המסקנה ההגיונית המתבקשת הינה, כי התובע רכש את האתרים ולא שכר אותם מהנתבע.

אכן במשך כשנה, החל מחודש פברואר 2008, התובע לא פנה ולו במכתב אחד לנתבע בענין רישום האתר על שמו (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 12-16). יחד עם זאת, לא די בכך כדי לשנות את המסקנה בדבר זכותו של התובע לרישום האתר על שמו, וזאת לנוכח הוכחת טענתו, כי מדובר בעסקת רכישה ולא בעסקת שכירות, כאמור לעיל.

סיכום ביניים

התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה.

על הנתבע לנקוט בכל הצעדים המתאימים והנחוצים על מנת לרשום את האתרים בבעלות התובע ולהעביר לידיו את השליטה בהם. התביעה העיקרית נדחית בכל הנוגע לסעד הכספי הנתבע בה.

דין התביעה שכנגד

בתביעה שכנגד, טוען הנתבע לחוב כספי של התובע כלפיו, בגין ההתקשרות ביניהם בסך כולל של 8,547 ₪.

התובע צירף כנספח יג לתצהיר עדותו מכתב שקיבל מהנתבע, שם נאמר:

"בעקבות הפסקת העבודה בינינו, מצורפים 5 צ'קים אשר ניתנו מראש לחצי השנה הקרובה ...

אבקש לשלוח בהקדם את החוב הקיים על סך 1,848 ₪ כולל מע"מ.

על חוב קיים זה נשלחה חשבונית בתאריך 26.1.09, מספר החשבונית 0054".

הנה כי כן, לשיטתו של הנתבע עצמו, עם סיום ההתקשרות עם התובע, לתובע נותר חוב לנתבע בסכום בסך 1,848 ₪ בלבד. פרט למכתב זה הנתבע לא העלה דרישות כספיות נוספות כלפי התובע, אלא לראשונה, בכתב התביעה שכנגד. חזקה על הנתבע, שלו היה ממש בחוב הכספי הנטען על ידו בתביעה, היה מוצא חוב זה ביטויו במכתב הנ"ל או במכתב דרישה מאוחר יותר. במכתב זה יש משום הודאת בעל דין בדבר היותו של החוב נמוך יותר מזה הנתבע בבית המשפט. בנסיבות אלה נראה, כי אין לקבל את דרישותיו הכספיות של הנתבע , כמפורט על ידו בתביעה שכנגד. מה גם, שבין הצדדים לא נערך הסכם בכתב, כאמור לעיל. לפיכך, כל חישוב בדבר תשלום חודשי זה או אחר, הינו פרי הסכמות בעל פה, שכאמור, לא הוכחו.

התובע אישר בעדותו בפני, כי הוא חייב לנתבע את הסכום הנ"ל (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 5-6).

אשר על כן, דין התביעה שכנגד להתקבל באופן חלקי. התובע ישלם לנתבע סך של 1,848 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 26.1.09, מועד הוצאת החשבונית הנזכרת בנספח יג הנ"ל.

סוף דבר

התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה. התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה גם היא.

הסעד הכספי הנתבע בתביעה העיקרית נדחה.

הנתבע יעביר על שמו של התובע את אתרי האינטרנט.

התובע ישלם לנתבע סך של 1,848 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 26.1.09.

משהתקבלו התביעות בחלקן ונדחו בחלקן אינני מטיל חיוב בהוצאות.

ניתן היום, ט"ז אלול תשע"ב, 03 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.