בפניי שתי תביעות לפיהן מבוקש לחייב את הנתבע לשלם את חובו לתובעת, בגין סחורה שסופקה לו על ידה, וזאת בסך כולל של 124,299 ₪.

רקע

1. התובעת הינה חברה בע"מ העוסקת במכירת ואספקת מוצרי אינסטלציה וציוד נלווה.
2. הנתבע עסק במכירת חומרי בניין, ובשנים 2007 ו- 2008 היה לקוח של התובעת ורכש ממנה סחורות.

טענות התובעת

1. לטענת התובעת, הנתבע מסר לתובעת עשרים וששה שיקים מעותדים בסכומים שונים ומשוכים על שמו, בגין חלק מהסחורה שסופקה לו על ידה, ברם שומנה עשר שיקים מתוכם חוללו מסיבות של "א.כ.מ", "נ.ה.ב" ו- "חשבון מוגבל", ושמונת השיקים הנוספים נמשכו בחזרה מחשבונה של התובעת ולבקשתה, וזאת על מנת להימנע מעמלות מיותרות לאור הודעת הבנק על הגבלת חשבון הנתבע (ראו: סעיפים 6, 7 ו- 8 למוצג ת/2).
2. התובעת פתחה תיק בלשכת ההוצאה לפועל, בגין שבעה עשר שיקים מתוך השיקים שחוללו כאמור. המדובר בתיק הוצל"פ מספר 02-13714-09-1 עם קרן חוב על סך של 52,555 ₪. התנגדותו של הנתבע התקבלה והתביעה נשוא שיקים אלה עברה להתברר בפניי, במסגרת ת.א 12580-05-09, לאחר שאוחדה עם התביעה הכספית הראשונה נשוא ת.א 1788-03-09, לפיה נתבעה יתרת חובו הנטען של הנתבע לתובעת, לאחר קיזוז סכום השיקים שהוגשו ללשכת ההוצאה לפועל כאמור.
3. להשלמת התמונה אוסיף ואציין, כי בחודש אוקטובר 2010 עוכבו ההליכים דנן, לנוכח הכרזת הנתבע כפושט רגל, ואלה חודשו רק בחודש יוני 2013 בעקבות בקשת התובעת להורות על חידושם לאחר ביטול צו הכינוס שניתן כנגד הנתבע. לא זו אף זו, בחודש ינואר 2015 שב הנתבע וביקש לעכב את ההליכים כנגדו לנוכח צו הכינוס שניתן כנגדו בחודש דצמבר 2014, ברם ההליכים לא עוכבו משקיבלה התובעת את אישורו של בית המשפט המחוזי להמשך ההליכים בכפוף לכך כי הוצאות ההליך לא תוטלנה על קופת הכינוס (ראו: ההחלטה בתיק פש"ר 52467-09-14 מיום 26.4.2015).
4. בנוגע לשיקים, התובעת הוסיפה וטענה כי מדובר בשיקים שבאו להחליף שיקים אחרים שנמסרו לה על ידי הנתבע ולא כובדו בבנק (ראו: סעיף 8 למוצג ת/2).
5. הבעלים הקודם של התובעת, מר קונדוס עבד אלכרים (להלן: קונדוס), טען בתצהיר עדותו הראשית (ראו: מוצג ת/1), כי חוסין מחאמיד, אחיו הבכור של הנתבע, שניהל שני עסקים, האחד – "קציר קרמיקה בע"מ", והשני – "ע.א. דאניה למסחר בע"מ", היה לקוח של התובעת. העסק הראשון נקלע לקשיים ונותר חייב לתובעת סך של 5,870 ₪. העסק השני, שהנתבע עבד ונהג בו מנהג של בעל בית לכל דבר ועניין, נקלע לקשיים אף הוא. על כן, בתחילת שנת 2007 הגיעו הנתבע וחוסין אל עסק התובעת והודיעו על כוונתם להמשיך לעבוד עם התובעת, כאשר הנתבע יעבוד באופן פרטי ולא כחברה, וימסור שיקים גם לכיסוי חובה של "ע.א. דאניה בע"מ". על כן, החל מחודש מאי 2007, התובעת התחילה לעבוד עם הנתבע וסיפקה לו את הסחורה בהתאם לחשבוניות שהוגשו, וזאת לאחר שבחודש פברואר 2007 הגיע חוסין אל עסק התובעת ומסר לה עשרים שיקים של הנתבע. אלא, ששנים עשר שיקים מתוכם, על סך 39,675 ₪, לא כובדו (ראו: נספח 1 למוצג ת/1), וכשחזר השיק הראשון בחודש מאי 2008, הנתבע הגיע אל עסק התובעת ומסר לה שיקים נוספים שלו, בסכום כולל של 50,000 ₪ (ראו: סעיף 9 למוצג ת/1). הערה: שיקים אלה לא צורפו לתצהירו של קונדוס, אך הם צורפו לתצהירו של מר אבו ראס ראסם (להלן: אבו ראס) שרכש את התובעת בחודש אוקטובר 2008 (ראו: נספח 4 למוצג ת/2, בסכום כולל של 52,555 ₪).
6. התובעת הוסיפה וטענה, כי השיקים על סך 52,555 ₪ לא כיסו את מלוא חוב הנתבע לתובעת. על כן, הוגשה גם התביעה הנוספת (נשוא ת.א 1788-03-09), לפיה ביקשה לחייב את הנתבע לשלם לה את הסך של 71,744 ₪ בגין יתרת החוב.

טענות הנתבע

1. הנתבע כפר בחובתו לשלם את החוב הנטען ובחובתו לשלם את התמורה בעד השיקים שלא נפרעו.
2. הנתבע טען כי סוכם בינו לבין התובעת כי התובעת תספק לו סחורות על פי הזמנותיו, ותמורתן תשולם בשיקים דחויים.
3. השיקים נשוא התביעה נמסרו לתובעת תמורת סחורה שהוזמנה על ידו, אך משלא סופקה הסחורה לידיו, אין הוא חייב בתשלום תמורתם לתובעת.
4. הנתבע נתן הודעות ביטול בגין חלק מהשיקים. חלקם האחר של השיקים אכן חולל מסיבות "א.כ.מ." ו- "חשבון מוגבל", אך אין בכך כדי לחייבו בתשלום סכומי השיקים או בתשלום החוב שנתבע באופן סתמי, ומבלי שצירפה תעודות משלוח ו/או חשבוניות מס להוכחת הטענה כי מסרה לנתבע את הסחורה נשוא החוב.
5. עוד טען הנתבע, כי לאחר שמסר לתובעת את השיקים ודרש אספקת הסחורה שהוזמנה על ידו, נמסר לו על ידי התובעת כי השיקים נזקפו לתשלום חוב לחברה בשם "ע.א. דניה בע"מ" שנוהלה על ידי אחיו עלאא וסירבה לספק לו סחורה (ראו: סעיף 5 לכתב ההגנה בת.א 1788-03-09).
6. הנתבע טען, כי אינו אחראי לחובותיהם הנטענים של אחיו חוסין ו/או עלאא ואינו אחראי לחובותיה של חברת "ע.א. דניה בע"מ".

דיון והכרעה

התביעה השטרית:

1. לית מאן דפליג, כי שבעה עשר שיקים בסך כולל של 52,555 ₪ נמשכו על ידי הנתבע לפקודת התובעת תמורת סחורה, וכי השיקים חוללו, והנתבע טען לכישלון תמורה מלא.
2. בהינתן החזקה שבסעיף 29(א) לפקודת השטרות (נוסח חדש) (להלן: פקודת השטרות), על הנתבע הנטל להוכיח כי לא ניתנה תמורה בעד השיקים.
3. האם עלה בידי הנתבע להרים את הנטל המוטל עליו? אקדים ואציין, כי התשובה לכך הינה בשלילה מהנימוקים שיפורטו להלן.
4. בבסיס הראיות בהקשר זה, עומדת עדותו הלאקונית והיחידה של הנתבע, אשר לא מצאתי בה כל פירוט בנוגע למועד או מועדי מסירת השיקים, נסיבות מסירתם, מועד תחילת עבודתו של הנתבע עם התובעת והמועדים בהם היה על התובעת לספק את הסחורה. גרסת הנתבע אף אינה מפרטת מהי הסחורה שבעדה ניתן כל שיק מבין השיקים הנ"ל. יתרה מכך, עדותו של הנתבע לא נתמכה בספרים, בכרטסת או ברישומים אחרים כלשהם מטעמו, הגם שבמסגרת חקירתו הנגדית בדיון בהתנגדותו לביצוע השטרות הנתבע מסר כי ניהל עסק לחומרי בניין, כי העסק עדיין קיים, כי העסק מסודר, כי קיימת הנהלת חשבונות וכי העסק ניהל ספרים כחוק (ראו: עמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 24.11.2009, ש' 9-10). למעשה, הנתבע הסתפק בהעלאת טענה גורפת וערטילאית, ונמנע ממתן פרטים מהותיים ומהבאת עדים וראיות מטעמו, הגם שלא נמצאה כל הצדקה להימנעותו כאמור.
5. מלבד העדר הפירוט כמפורט לעיל, עדותו של הנתבע מעלה מספר תהיות נוספות. כך למשל, הנתבע בחר להגיב לטענות שהועלו בתצהיר עדותו הראשית של מר זיאדנה עבדאלעזיז, ששימש במועדים הרלבנטיים לתביעות כנהג הובלות מטעם התובעת (להלן: זיאדנה). ואילו, התעלם מהטענות שהועלו בתצהיר עדותו הראשית של קונדוס. קונדוס הצהיר, כי בחודש פברואר 2007 הגיע חוסין (אחיו של הנתבע) אל עסק התובעת ומסר לה עשרים שיקים של הנתבע, ששנים עשר שיקים מתוכם לא כובדו (ראו: נספח 1 למוצג ת/1). קונדוס הוסיף והתצהיר עוד, כי בחודש מאי 2008, הנתבע הגיע אל עסק התובעת ומסר לה שיקים נוספים שלו, בסכום כולל של 50,000 ₪ (ראו: סעיף 9 למוצג ת/1). הנתבע מצא לנכון להגיב לתצהיר זיאדנה ולהכחיש – הכחשה סתמית – את קבלת הסחורה (ראו: סעיף 13 למוצג נ/1), ואילו בחר להתעלם מנסיבות מסירת השיקים שפורטו בתצהירו של קונדוס. מלבד טענתו הסתמית כי מסר את השיקים תמורת סחורה שהוזמנה על ידו בלבד, הנתבע לא מצא לנכון להתייחס במפורש ולפרט את גרסתו כנגד טענותיו של קונדוס, לא מצא לנכון לזמן את שני אחיו או מי מהם למתן עדותם לתמיכה בגרסתו ולא מסר כל טעם להימנעותו מזימון אחיו לעדות, דבר הפועל ראייתית כנגדו, שכן זהו "כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר – ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו" (ראו: ע"א 548/78 נ.ש. ואח' נ' י.ל. פ"ד לה (1) 736, וכן ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נגד טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595).
6. הנתבע לא הציג כל מסמך המשקף את התנהלותו העסקית מול התובעת, חרף הודאתו בדבר ניהול ספרי העסק כדין וחרף הודאתו כי חשבונות העסק התנהלו כדין. הנתבע לא הציג כרטסת נגדית לסתירת הנתונים העולים מהכרטסת שצורפה מטעם התובעת.
7. מדובר בשיקים שהוצגו לפירעון במועדים שונים וחרף זאת, הנתבע לא שלח ולו התראה אחת בכתב לתובעת ולא הודיע לה על כוונתו לבטל את יתרת השיקים ולהתריע בפניה על ההפרה להסכמותיהם כשזיכתה את חשבונותיה של חברת " ע.א. דניה בע"מ" דרך מימוש חלק מהשיקים של הנתבע. התנהגות זו, אינה מתיישבת עם השכל הישר ועם ניסיון החיים. אכן, בגין חלק מהשיקים ניתנה על ידי הנתבע הודעת ביטול, ולטענתו הוא ביטלם משלא סופקה לו סחורה (ראו: עדותו של הנתבע בעמ' 17 ש' 29), אך טענתו של הנתבע גם בהקשר זה אינה מקובלת עלי. שכן, מעיון בשיקים שלא כובדו ניתן לראות כי מרביתם חוללו מחמת אי כיסוי מספיק והגבלת חשבונו של הנתבע, כאשר רק ששה מתוך כלל השיקים חוללו עקב מתן הודעת ביטול. יתרה מכך, הודעות הביטול ניתנו לפני חילול יתרת השיקים מחמת א.כ.מ. וחשבון מוגבל. מכאן, שאין בידי לקבל את טענת הנתבע לפיה נתן הודעות ביטול עקב אי קבלת הסחורה. אחרת, חזקה על הנתבע כי היה מוסר הודעות ביטול בגין כל השיקים.
8. לא זו אף זו, הנתבע נמנע מלציין מתי נודע לו לראשונה כי התובעת זקפה חלק מהשיקים לזיכוי חובותיה של חברת ע.א. דניה בע"מ". נתון עלום זה פועל אף הוא לרעת הנתבע.
9. אוסיף ואציין, ובבחינת למעלה מן הצורך, כי עדותו של זיאדנה יצרה עלי רושם אמין ומהימן ביותר. זיאדנה, שעבד אצל התובעת כנהג הובלות בין השנים 2005 עד 2010 בערך, העיד על הדברים כהווייתם, ידע לתאר את תהליך העבודה, מסירת הסחורה נשוא החשבוניות שצורפו לתצהירו (ראו: נספח 1 למוצג ת/3), בדיקת הסחורה או העדר בדיקתה בידי הנתבע, חתימתו או העדר חתימתו על הניירת שהצטייד בה מטעם התובעת. זיאדנה אף זכר לתאר את מיקום העסק ואת הדרך המובילה אליו (ראו: עמ' 16 ש' 13-23 וכן עמ' 17 ש' 1-5). עדותו של זיאדנה לא נסתרה על ידי הנתבע. לא נעלם מעיניי כי המדובר בחשבוניות משוחזרות, ברם הן מופיעות, אחת לאחת, בכרטסת הנהלת החשבונות השייכת לנתבע אצל התובעת, והנתבע לא הצביע על כל טעם ולא הביא כל ראיה לביסוס טענותיו כנגד אמינות תוכן הכרטסת.
10. יתרה מכך, הנתבע הודה במהלך חקירתו הנגדית כי קיבל לידיו את כל החשבוניות שצורפו מטעם התובעת, אם כי לטענתו הוא שילם מלוא תמורתן בשיקים שנפרעו, וכי התביעה דנן הינה בגין שיקים אחרים שניתנו בעד חשבוניות אחרות שלא סופקה לו בגינן כל סחורה (ראו: עמ' 19 לפרוטוקול ש' 8-14). טענתו זו של הנתבע, שהועלתה לראשונה במהלך חקירתו הנגדית, דינה להידחות משלושה טעמים: הראשון – הרחבת חזית אסורה, השני – הטענה אינה מתיישבת עם המציאות ועם מערך הראיות הקיים בתיק, כאשר מספרי החשבוניות, הקבלות, מספרי השיקים שנפרעו ומספרי השיקים שלא נפרעו מופיעים בכרטסת שהוצגה מטעם התובעת. זאת ועוד, בקבלות שהוצגו מטעם התובעת מפורטים מספרי חשבוניות ומספרי שיקים שניתנו בגינן, כשמדובר, ובניגוד לטענת הנתבע, בשיקים שנכללו בתיק ההוצאה לפועל ובחשבונות שהנתבע הודה בקבלתן לידיו (ראו למשל: קבלה מס' 3052: המתעדת את קבלתם של שיקים מס' 1412 ו- 1413 על חשבון חשבוניות מס מס': 16315, 16619, 17132, 17737, 18210 וכן קבלה מס' 2548 המתעדת את קבלתו של שיק מס' 1230 אשר ניתן על חשבון חשבוניות מס' 16089, 15519 ו- 15502). והטעם השלישי – אי הוכחת טענת הנתבע כי שילם מלוא תמורת החשבוניות שצורפו מטעם התובעת.
11. זאת ועוד, בהעדר כל גרסה נגדית מטעם הנתבע אודות מועד תחילת עבודתו באופן פרטי ואישי מול התובעת, הנני קובעת, על סמך עדותו של קונדוס שיצרה עלי רושם אמין ומהימן ביותר אף היא, כי הנתבע התחיל לעבוד באופן פרטי מול התובעת בחודש מאי 2007, כשלפני כן הנתבע היה מעורב בעסק אחיו. בהקשר זה, ראו תשובתו של הנתבע בחקירתו הנגדית, לפיה אישר כי עבד עם התובעת בין השנים 2006 עד 2008 (ראו: עמ' 19 לפרוטוקול ש' 1-2). שוכנעתי עוד, ובהעדר גרסה אחרת מטעם הנתבע, כי בחודש פברואר 2007, ולפני תחילת עבודתו של הנתבע באופן ישיר מול התובעת, אחיו של הנתבע מסר לתובעת עשרים שיקים של הנתבע הן לכיסוי חובותיה של חברת "ע.א. דניה בע"מ" והן לצורך המשך העבודה מול התובעת ודרך הנתבע באופן אישי. שנים עשר שיקים מתוך העשרים הנ"ל חוללו (ראו: נספח 5 למוצג ת/2) ובמקומם נמסרו לתובעת שיקים נוספים הן במקום השיקים שחוללו והן לתשלום עבור סחורות שהוזמנו על ידי הנתבע (ראו: עמ' 10 לפרוטוקול ש' 17-25).
12. לאור האמור לעיל, שוכנעתי כי דין התביעה השטרית להתקבל במלואה.

התביעה הכספית בגין יתרת החוב:

1. בתביעה דנן, ולהבדיל מהתביעה השטרית, הנטל על התובעת להוכיח תביעתה לפי מאזן ההסתברויות.
2. לאור עדותו שלא נסתרה של זיאדנה, לאור החשבוניות שצורפו לתצהיר עדותו הראשית, לאור הודאתו של הנתבע כי קיבל לידיו את כל החשבוניות שצורפו לתצהירי התובעת ולאור הכרטסת שהוצגה מטעם התובעת דומה, כי התובעת הצליחה להוכיח את זכאותה לקבל מהנתבע את מלוא סכום יתרת החוב נשוא תביעתה. אמנם הנתבע טען כי שילם את התמורות בעד החשבוניות (ראו: עמ' 19 ש' 8-19), ברם טענתו לא הוכחה כלל וכלל. מה גם, שהטענה סותרת את גרסתו הראשונית של הנתבע, לפיה טען כי לא קיבל לידיו את הסחורה. ודוק, בהינתן הודאת הנתבע בחקירתו הנגדית כאמור, התובעת עמדה בנטל הוכחת הטענה בדבר מסירת הסחורות נשוא יתרת החוב לידי הנתבע.

לסיכום

1. אני מקבלת את שתי התביעות ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 124,299 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 18.2.2009 ועד היום.
2. הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
3. לאור החלטת בית המשפט המחוזי (החלטה מיום 26.4.2015) בתיק פש"ר 52467-09-14, איני עושה צו להוצאות כלשהן בגין ההליכים דנן.

ניתן היום, ט"ז תמוז תשע"ה, 03 יולי 2015, בהעדר הצדדים.