1. בפניי תביעה כספית בסך 361,000₪, במסגרתה עותר עיזבון המנוח סובחי דבאח ז"ל (להלן: "המנוח"), באמצעות יורשיו הטבעיים (להלן: "התובעים") לחייב את הנתבע, שהינו מהנדס במקצועו, לפצותם בגין נזקים שנגרמו להם, עפ"י הנטען, עקב רשלנות מקצועית שבוצעה על הנתבע. הנתבע נשכר על ידי המנוח לצורך תכנון, רישוי ופיקוח על עבודות בניה להרחבת מוסך קיים, שהיה בבעלותו בכפר בענה.
2. עפ"י הנטען בכתב התביעה המתוקן, במועדים הרלבנטיים לתביעה היה המנוח איש עסקים, ובעל זיכיון להפעלת מוסך מורשה וסוכנות רכב של יצרנית הרכב מיצובישי מוטורס, מטעם קבוצת "כלמוביל" יבואנית רכבי מיצובישי בישראל (להלן: "כלמוביל"); בחודש 01/07 או בסמוך לכך, נתבקש המנוח ע"י חב' כלמוביל, להרחיב את שטח המוסך הקיים אותו הפעיל בכפר בענה; לצורך זה, פנה המנוח אל הנתבע, והזמינו לבדיקת השטח, ובחינת אפשרות להרחבת המוסך עפ"י דרישת כלמוביל; הנתבע בדק את השטח, את תוכנית המדידה, ודרישות כלמוביל, ומסר למנוח שאין כל בעיה לקבל היתר בניה לתוספת הבניה, והסכים לטפל בתכנון התוספת, רישוי ופיקוח על המבנה; הנתבע תכנן את השטח והמבנה, הכין תוכניות ביצוע, וכן תכנית הגשה לאישור כלמוביל; לאחר שכלמוביל אישרה את התוכניות, הכין הנתבע בקשה לוועדה לתכנון ולבניה "בית הכרם" (להלן: "הוועדה") למתן היתר בניה לתוספת הבניה במוסך; בתחילת חודש 08/07 (בטעות נרשם 08/08, ג.נ), הודיע הנתבע למנוח כי הוועדה אישרה עקרונית את הבקשה, בכפוף לתיקונים טכניים קלים, ועל כן, אין מבחינתו מניעה להתחיל בביצוע תוספת הבניה. לאור דברים אלה, אף סוכמו סופית תנאי ההתקשרות בין הצדדים ביום 29.8.07 והועלו על הכתב.
3. נטען כי בהצעת המחיר שניסח הנתבע, דרש הנתבע עבור שירותיו המקצועיים שפורטו בהצעתו סך של 4,500 $ + מע"מ; המנוח הסכים להצעת המחיר והנתבע הכין ומסר למנוח תכניות ביצוע, ובכלל זה: הודיע למנוח שאין כל מניעה מבחינה תכנונית להתחיל בביצוע תוספת הבניה, הכין תכניות קונסטרוקציה וביצוע למבנה ולתוספת הבניה, סימן את המקומות בשטח לקידוח כלונסאות ונכח במעמד יציקת הכלונסאות, התכתב עם ספקים וטיפל בהזמנת חומרים, ליווה את בניית ויציקת הגדר מהצד הגובל לכביש, במיקום כפי שסומן על ידו; לאחר השלמת בניית הגדר הגיע לאתר הבניה, מפקח מטעם הוועדה, והורה למנוח שעדיף לו להפסיק את עבודות הבניה, מאחר ולטענתו הבניה חודרת לתוואי דרך קיימת, ואין סיכוי לקבל היתר לתוספת הבניה. באותו מעמד, או בסמוך לכך, נמסרו למנוח צו הפסקה מנהלי וכן צו הפסקה שיפוטי; המנוח פנה בדחיפות לנתבע וביקש עמדתו ביחס לטענה שלא ניתן לקבל היתר למבנה, וכי המבנה חודר לתוואי דרך קיימת, אך לנתבע לא היו הסברים משכנעים לטענות הקשות שהיו למנוח כלפיו ולמחדלים שביצע, והנתבע הודיע למנוח שימשיך עם מתכנן אחר; בלית ברירה, הפסיק המנוח את ההתקשרות עם הנתבע ופנה למהנדס נביל אעמר, אשר בחן את תכניות העבודה והודיע למנוח ביום 11.11.07 שעליו להפסיק את העבודה, ולא להתייחס לתוכניות העבודה שבידיו, מאחר והן אינן תואמות לתכניות שהוגשו לוועדה ע"י הנתבע, ולא לתכניות החדשות שהוא בעצמו הגיש לוועדה.
4. לאור האמור לעיל, נטען, כי הנתבע התרשל ו/או הפר חובות חקוקות ו/או הפר התחייבותו החוזית כלפי המנוח ולפיכך עליו לפצות את התובעים. נזקיהם של התובעים, לטענתם, מסתכמים בסך 361,000 ש"ח:
   1. נזק על עפ"י חוות דעת מומחה ערוכה ע"י שמאי מקרקעין מוסמך, מר ראדי נג'ם, מסתכמים כלל הנזקים בסך 131,000 ₪ (כולל מע"מ).
   2. פיצויים בגין עליות הטיפול המשפטי בסך של 80,000 ₪.
   3. אובדן רווח כתוצאה מהעיכוב בהפעלת המוסך במתכונתו המורחבת אשר מוערך, על הצד הנמוך, בסך 100,000 ₪.
   4. עוגמת נפש בסך 50,000 ₪.
5. הנתבע הודה בפתח כתב הגנתו כי נעתר לפנייתו של מזמין העבודה (המנוח), אך משהחל בהכנות לתכנון והקמת תוספת בניה למוסך קיים, מצא את עצמו נתון לחסדיו של מזמין עבודה רשלן, שאינו מציית להמלצותיו. לגופה של התביעה, נטען כי ביום 20.9.06, ולבקשת המנוח, הכין הנתבע תכניות מערך (לעיון בלבד), שעניינה תוספת למוסך קיים, לצורך הצגתה לכלמוביל, ובהתאם לדרישותיה; באותה נקודת זמן, לא נעשתה כל תכנית מדידה, והמנוח אף טרם היה מעונין בהגשת תוכניות לוועדה לתכנון ובניה, מאחר וטרם החליט סופית אם יבצע את תוספת הבניה משיקולים כספיים; בניגוד לטענת המנוח, הנתבע מעולם לא הכין תכניות ביצוע (הצדדים לא הגיעו לשלב זה) ומעולם לא הציג בפני המנוח כי אין כל בעיה בהשגת היתר בניה ו/או כי ניתן לקבל היתר בניה באופן וודאי ,שכן ההחלטה הסופית הינה של רשויות התכנון; לאור פנייה חוזרת של המנוח ביום 5.2.07, הכין הנתבע תכנית עיון נוספת לצורך עריכת אומדן תקציבי ככל שהדבר יהיה רלבנטי, לצורך קבלת אישורה המקדים של כלמוביל, וככל שתהליך הבניה יצא אל הפועל; עבור שירותיו של הנתבע למנוח (הכנת תכניות לעיון לאישור היבואן), שילם המנוח לנתבע סך של 4,000 ₪ כולל מע"מ; לאחר שבחודש 03/07 נמסרה לנתבע תכנית מדידה מטעם המנוח, הוגשה ביום 29.3.07 בקשה למתן היתר להקמת תוספת בניה למוסך לוועדה לתכנון ובניה. הובהר למנוח באופן מפורש שכל עוד לא נתקבל היתר בניה, הרי שאסור להתחיל ביצוע העבודות; הדברים אמורים במיוחד נוכח המצוין במכתב הוועדה המקומית לתכנון ובניה מיום 10.5.07, לפיו נדרש המנוח לבצע שינויים ולהתאים את הבקשה למתן היתר בניה לדרישות הוועדה שפורטו במכתב, שכן הסתבר כי תכנית המדידה שנערכה ע"י מודד מטעם המנוח הייתה חסרה ולקויה; היות וכך, נדרש המנוח להכין תכנית מדידה מפורטת הכוללת מידע תכנוני מתחייב, ואשר רק בחודש 06/07 נמסרה לנתבע; לאחר עיון בתכנית המדידה המפורטת שנמסרה לנתבע, התגלה כי קיימת הרחבה מוצעת של תוואי הכביש הסמוך למוסך המנוח, אשר אמור לחדור לתוככי מגרש המנוח, ועל כן לא ניתן לקבל היתר בניה, ובוודאי שלא ביחס לתכנית העיון מיום 5.2.07; הנתבע פנה מיד למנוח והעמידו על העובדות הנ"ל, לפיהן, במצב הקיים, לא ניתן לקבל היתר בניה בהתאם לתכניות שהוגשו ואושרו ע"י כלמוביל, וכי חייבים להקטין את תוספת הבניה ולהתאימה למצב התכנוני או לחלופין ליזום שינוי תכנית; המנוח סירב לכך, וטען כי כלמוביל לא תאשר את השינוי הנדרש בתכנית, ואף סירב להצעת הנתבע החלופית כי השטח החסר ייבנה ע"י ניצול אחוזי בניה בקומה העליונה על המוסך הקיים, ואשר יש למנוח היתר בניה לגביהם.
6. הנתבע מוסיף וטוען כי לאורך כל הדרך הסביר למנוח או מי מטעמו, כי לא ניתן לקבל היתר בניה בהתאם לתכניות מיום 5.2.07 אשר הוגשו ליבואן, אך הלה דחה את הייעוץ בעקשנות בלתי מובנת, וטען שיש לו קשרים עם הרשויות, וכי יוכל להעביר את התכניות כמות שהן בעזרת קרוב משפחתו, אשר שימש עד לאחרונה כראש עיריית אל –שאגור, שהשטח המיועד לבניה נמצא בתחום שיפוטה המוניציפאלי; בהתבסס על תכנית מדידה מחודש 06/07, הגיש הנתבע ביום 10.07.07, בקשה מחודשת לוועדה המקומית, אשר נחתמה ע"י המנוח, כשהוא מודע לכך שתוספת הבניה קטנה, מתוספת הבניה עפ"י תכנית העיון מיום 5.2.07; הנתבע מעולם לא אישר למנוח להתחיל בביצוע העבודות. בכל מקרה, עפ"י החוק, תנאי מקדמי להתחלת ביצוע בניה הוא קבלת היתר בניה, וחזקה על המנוח כאיש עסקים, שתנאי זה היה מצוי בתחום ידיעתו. גם אם היה הנתבע מתיר למנוח להחיל בעבודות הבניה (דבר המוכחש מכל וכל), הרי אין בכך די, לאור הוראות החוק לפיהן אין להתחיל בבניה ללא היתר. המנוח ידע שקיימת בעיה רצינית לקבלת היתר בניה לאור קיומו של תוואי דרך מוצע בתוכנית מתאר מאושרת, ועל כן, אף היו לו, התלבטויות רבות לגניזת הפרויקט כולו.
7. נטען, כי נספח ג' שצורף לכתב התביעה הינו בגדר הצעת מחיר שכל עוד לא אושרה ע"י הצד שכנגד היא נשארת בגדר הצעה בלבד. הנתבע המציא למנוח את הצעת המחיר מיום 29.8.07, בה פורטו דרישותיו הכספיות, אך המנוח, בניגוד לנטען, לא אישר מעולם את ההצעה, ואף זכור לו כי התובע ובנו (תובע 2), התעצבנו וטענו כי הצעת המחיר מופקעת ביותר ואינה מקובלת עליהם; מתוך הכרות של הנתבע את מחלותיו הרבות של המנוח, לא רצה לנקוט עמדה מיידית והמתין מספר ימים. ברם, משחזר המנוח על עמדתו לדחיית הצעת המחיר, הרי שמאותה נקודת זמן, החליט הנתבע להפסיק את כל השירותים למנוח ולמשוך את ידו מהפרויקט החל מיום 8.9.09 (צ.ל 8.9.07 ג'.נ); הנתבע מכחיש את טענות המנוח: כי ביצע בשטח סימונים עבור קידוח הכלונסאות (שזהו בכלל תפקיד אופייני למודד ולא למהנדס), כי ליווה את תהליך הבניה בשטח ואף נכח במעמד יציקת הכלונסאות (ואף טוען כל היציקות הנטענות בוצעו בשלב מאוחר יותר מהנטען).
8. נטען כי נודע לנתבע בדיעבד כי המנוח החל לבצע עבודות בניה על דעת עצמו, כשהוא מודע לכך שנאסר עליו לעשות כן ללא היתר, ובידיעה כי הבניה חורגת לתוך תוואי הכביש; נודע לנתבע בדיעבד כי התובע ו/או מי מטעמו עשו שימוש בתוכנית עיון אשר הוכנו על ידו והחלו לבצע על סמך אותן תכניות עיון, עבודות בניה, דבר שהינו אסור; הקשר עם המנוח נותק בתחילת חודש 09/07 לאחר שסירב לאשר את הצעת המחיר, וזו הסיבה היחידה לניתוק היחסים בין הצדדים. המנוח, ככל הנראה, לאור קבלת צו הפסקה שיפוטי הבין את חומרת מעשיו, ולכן פנה למהנדס אחר.
9. לאור האמור, הנתבע מכחיש כי התרשל כלפי המנוח ו/או מי מטעמו ו/או כי הפר חובות חקוקות ו/או כי הפר התחייבויותיו כלפי המנוח, וכי לא קיימת כל עילת תביעה נגדו. הנתבע מכחיש את כל הנזקים הנטענים לרבות חוות דעת מטעם התובעים, וטוען כי דווקא המנוח או מי מטעמו הם אלה שגרמו לנזקים הנטענים, ועל כן דין התביעה נגדו להידחות.
10. בהתאם להחלטה מיום 14.4.10 מונה המהנדס אורי פרץ-שני, כמומחה מטעם ביהמ"ש, אשר הגיש את חוות דעתו ביום 27.3.11. בחוות הדעת ציין במומחה כי עפ"י תכניות לעיון שנמסרו לו, הקיר המשיק לתוואי הדרך, אמור היה להיבנות מבלוקים בטון, עמודי בטון וקורות קשר בין העמודים לגובה 4,60 מ', כאשר בפועל הקיר נבנה מבלוקים בטון לגובה משתנה ללא קורות קשר בין העמודים. להערכתו בניית הקיר כולל יסודות עפ"י התוכניות מסתכמת בסך של 70,890 ₪ (לא כולל מע"מ), ואילו בניית הקיר כולל יסודות עפ"י הביצוע בפועל מסתכמת בסך של 53,300 ₪.
11. בנוסף, הוצגו ע"י המומחה הנ"ל שלוש שאלות הראויות, לדעתו, להחלטת ביהמ"ש (עמ' 16 לחוות הדעת):
    1. האם העבודות בוצעו על פי התוכניות לעיון בלבד ובפיקוח הנתבע?
    2. האם הנתבע הודיע על הפסקת מתן שרותי תכנון ופיקוח עם העתק לתובעים?
    3. האם העבודות בוצעו לאחר שהנתבע הודיע על הפסקת מתן שרותי תכנון ופיקוח, במידה ונתן הודעה כאמור?

עוד הפנה המומחה מטעם ביהמ"ש את תשומת בית המשפט לנתונים שלהלן: הנתבע החל לתכנן, והתוכניות כפי שנמסרו לבחינתו היו לעיון בלבד (ולא תכניות ביצוע); יש לבחון האם הנתבע כתב מכתב בו הודיע על הפסקת מתן שרותי תכנון ופיקוח לתובעים; התובעים שכרו, על פי הבקשה להיתר הבניה מיום 5.9.07 את שרותיו של המהנדס אעמר נביל; על פי דוחות מפקח הועדה, ביצוע העבודות החלו לפני וסמוך לדו"ח המפקח מיום 24.10.0.7.

1. אוסיף ואציין כי במהלך ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 4.9.14 הודיעו הצדדים, בהסכמה, כי המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת אחריותו הנזיקית של הנתבע, ואילו לגבי כימות הנזק, מוסכם כי חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש, תשמש כבסיס להכרעה בפסק הדין. לאור זאת, הדיון יתמקד בשאלת האחריות בלבד, ובמידה ותקבע אחריות של הנתבע, יכומת הנזק עפ"י האמור בחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש.

1. בתיק נשמעו ראיות הצדדים עד תום.

מטעם התובעים העידו שלושה עדים: המהנדס נביל אעמר, שנשכר ע"י המנוח ו/או מי מטעמו לאחר הפסקת הטיפול ע"י הנתבע (להלן: "המהנדס נביל"), בנו של המנוח, נתבע 2, ג'אודת דבאח (להלן: "ג'אודת"), ויוסף אמון, הקבלן שביצע את עבודות בניית הגדר ותוספת הבניה עבור המנוח (להלן: "הקבלן אמון").

מטעם ההגנה העידו שלושה עדים: מר ניהאד גנאים, מפקח בניה מטעם הוועדה (להלן: "המפקח ניהאד"), מר מוחמד בכרי, מהנדס המועצה עד שנת 2009 (להלן: "מהנדס המועצה"), והנתבע בעצמו.

הוגשו סיכומים בכתב, והתיק הובא בפני לצורך מתן הכרעה סופית בתיק.

1. עולה כי העובדות שיפורטו להלן אינן במחלוקת כנה בין הצדדים: בתחילת שנת 2007 (או בסמוך לכך) היה המנוח מעונין בהרחבת המוסך הקיים שבבעלותו ביישוב בענה. תוספת הבניה הצריכה את אישור כלמוביל מראש; המנוח הזמין מהנתבע בחודש 02/07 (או בסמוך לכך) תכנית ראשונית לתכנון תוספת הבניה הדרושה, הנתבע ביצע זאת עבורו, והתוכנית הראשונית הוגשה לאישור כלמוביל; בחודש 03/07 (או בסמוך לכך), החל הנתבע לממש את התכנית להרחבת המוסך הקיים, ופנה לנתבע לצורך הכנת תכניות הגשה לוועדה וטיפול בהוצאת היתר בניה לתוספת הבניה. במסגרת זו הכין הנתבע בקשה למתן היתר בניה שהוגשה לוועדה בחודש 03/07; הנתבע הכין בקשה נוספת למתן היתר בניה שעיקרה תוספת מוסך בקומת קרקע בשטח של כ- 136 מ"ר שהוגשה לוועדה ביום 10.7.07 (ת/2). ביום 23.8.07 החליטה הוועדה לאשר את בקשת המנוח לתוספת בגודל 136 מ"ר (תוספת למבנה קיים), בכפוף למילוי תנאים שפורטו בהחלטה (נספח יג לחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש); למרות שטרם ניתן היתר בניה סופי, החל המנוח או מי מטעמו בביצוע עבודות בניה של הרחבת המוסך הקיים שכללו קידוח כלונסאות, יציקת יסודות ובניית קיר הגובל בתוואי דרך קיימת ועקב כך ניתן צו הפסקה מינהלי, ובסמוך לאחר מכן צו הפסקה שיפוטי; הקיר שנבנה בפועל נעשה בסטייה מקו בנין, ובניגוד להוראות תכנית המתאר שחלה במקום, ולא ניתן להכשירו (באמצעות מתן הקלה), וזאת לאור התכנית להרחבת הכביש הקיים באופן שאמור לחדור לשטח מגרש המנוח; בסופו של יום, למרות הליכי התכנון והרישוי שנעשו לצורך הרחבת המוסך הקיים, לא ניתן למנוח היתר בניה סופי לתוספת הבניה, והמנוח ו/או מי מטעמו בחרו להעתיק את פעילות המוסך מהישוב בענה לעיר כרמיאל.
2. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בעיקרה בסוגיות הבאות:
   • 1. מתי (אם בכלל) החלה התקשרות ההמשך בין המנוח לנתבע (לאחר הכנת התוכניות הראשוניות לאישור כלמוביל) שעניינה תכנון, רישוי ופיקוח של תוספת הבניה ומתי הסתיימה?
     2. האם הנתבע הציג בפני המנוח או מי מטעמו מצג שווא/מצג רשלני לפיו הוועדה צפויה לאשר את תוספת הבניה בהתאם לבקשה שהוגשה (בכפוף להשלמת דרישות טכניות), ועל כן ניתן להתחיל בבניה בפועל למרות שטרם ניתן היתר בניה סופי?
     3. האם נטל הנתבע חלק פעיל בהתחלת ביצוע תוספת הבניה ללא היתר?
     4. האם הבניה בפועל החלה בתוך תקופת ההתקשרות עם הנתבע או לאחר שהסתיימה והטיפול הועבר למהנדס אחר?
3. קיומה של התקשרות המשך בין המנוח לנתבע:

עפ"י העובדות שאינן שנויות במחלוקת, בתחילת שנת 2007 או בסמוך לכך, שקל המנוח להרחיב את שטח המוסך הקיים שהפעיל ביישוב בענה. לשם כך, הזמין המנוח מהנתבע תוכנית לתכנון ראשוני של תוספת בניה להרחבת המוסך שבבעלותו בישוב בענה, הנתבע ביצע זאת עבורו, והתוכנית הראשונית הוגשה לאישור כלמוביל (יש לציין כי התובעים נמנעו מהצגת ראיות כלשהן בנוגע למפרט ו/או הדרישות המקדמיות של כלמוביל להרחבת המוסך הקיים ובעיקר לגבי גודל השטח המינימאלי הנדרש לתוספת הבניה ו/או אסמכתא כלשהי התומכת בגרסתם כי התכנית הראשונית להרחבת המוסך שהכין הנתבע אושרה באופן עקרוני ע"י כלמוביל. בנוסף, התובעים נמנעו מהגשת תצהיר עדות ראשית של הגורם הרלבנטי מכלמוביל שהיה מעורב בפרויקט נשוא התביעה, אותו גורם אף לא זומן להעיד בביהמ"ש ולנתבע לא נתנה ההזדמנות לחוקרו, ומחדל זה, ללא שניתן לכך הסבר סביר, פועל לרעת התובעים).

התובעים טוענים בסע' 8 לכתב תביעתם כי הנתבע תכנן את השטח והמבנה, הכין תוכניות ביצוע וכן תוכנית הגשה לאישור כלמוביל, ומפנים כתמיכה בטענתם זו לתוכנית מיום 5.3.07 המכונה לטענתם "מערך תוכנית מוסך מיצובישי" (נספח א' לכתב התביעה), אולם עיון בתוכנית זו (סומנה כמוצג ת/1) מעלה כי מדובר בתכנית קונסטרוקציה מיום 5.2.07 של תוספת הבניה למוסך ולעיון בלבד. מנגד הנתבע טוען בס' 9-12 לכתב הגנתו כי ערך לבקשת המנוח תוכנית מערך לעיון בלבד מיום 20.9.06 (ללא שצירף העתק ממנה) לצורך הגשתה לאישור כלמוביל, ובהמשך בתחילת 2007, לאור פנייה נוספת של המנוח, הכין ביום 5.2.07 תכנית נוספת לעיון בלבד לצורך עריכת אומדן תקציבי, אף היא לאישור כלמוביל (מוצג ת/1. חלקים מתוכנית ת/1 צורפו כנספח נ/1 לתצהירו). לטענתו, עבור שירותיו אלו עד אותו מועד, שילם לו המנוח 4,000 ₪ כולל מע"מ (העתק מחשבונית המס מיום 1.4.07 צורף כנספח א' לכתב ההגנה).

הנתבע טוען כי לאחר שהמנוח מסר לו תכנית מדידה, הוא הגיש לוועדה ביום 29.3.07 בקשה למתן היתר בניה להקמת תוספת בניה למוסך (הנתבע לא צירף לכתב הגנתו העתק מתכנית המדידה או מהבקשה למתן היתר בניה מיום 29.3.07). עם זאת, עיון בנספח ה' לחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש מעלה כי, הנתבע ערך עבור המנוח בקשה למתן היתר בניה לתוספת מוסך בקומת קרקע בגודל 135.81 מ"ר, שהוגשה לוועדה ביום 29.3.07, אליה צורפה מפת מדידה. הנתבע טוען כי לאחר הגשת הבקשה להיתר בניה לוועדה מיום 29.3.07 התברר כי תכנית המדידה שמסר לו המנוח הייתה חסרה ולקויה, ולפיכך הוא נדרש ע"י הוועדה להתאים את הבקשה לדרישות הוועדה שפורטו במכתבה מיום 10.5.07 (נספח ז' לחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש). עיון בנספח ז', מעלה, כי אחד הליקויים ההנדסיים שנמצא בבקשה מיום 29.3.07 הינו בכך שחלק מהקירות המתוכננים של תוספת הבניה למוסך הקיים נמצאים בתוואי הדרך וחלק נבנו (צ.ל תוכננו ג'.נ) מחוץ לגבולות המגרש.

הנתבע ממשיך וטוען כי לאור מכתב הוועדה מיום 10.5.07, נדרש המנוח להזמין תוכנית מדידה נוספת שהינה מפורטת הכוללת מידע תכנוני מתחייב, וזו הוכנה ונמסרה לנתבע רק בחודש 06/07 (העתק מתכנית המדידה המפורטת לא צורף ע"י הנתבע, אך היא כלולה בנספח ט' לחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש). נטען, כי לאחר שעיין הנתבע בתכנית המדידה המפורטת התגלה כי קיימת הרחבה מוצעת של תוואי הכביש הסמוך למוסך אשר אמורה לחדור לתוך שטח המגרש עליו תוכננה תוספת הבניה, ועל כן לא ניתן לקבל היתר בניה, ובוודאי לא לגבי התכנית לתוספת בניה למוסך לעיון בלבד מיום 5.2.07. לאור זאת, ובהתבסס על תכנית המדידה מחודש 06/07, ערך הנתבע בקשה מחודשת למתן היתר בניה, עליו חתמו המנוח והנתבע ביום 8.7.07, ושהוגשה לוועדה ביום 10.7.07, לאישור תוספת מוסך בקומת קרקע בשטח 135.81 מ"ר כשהמנוח מודע לכך שתוספת הבניה המבוקשת קטנה בשטחה מהתוספת שתוכננה עפ"י תוכנית לעיון בלבד מיום 5.2.07. עיון במכתב הוועדה מיום 29.7.07, המתייחס לבקשה להיתר בניה מיום 10.7.07, מעלה, בין יתר הליקויים ההנדסיים שנמצאו צוין כי יש להתאים תרשים הסביבה לתכנית המתאר כולל דרך מוצעת.

עד כה נסקרו לעיל, שירותים מקצועיים נוספים של הליכי תכנון ורישוי שביצע הנתבע עבור המנוח, מעבר להכנת התוכניות הראשוניות לעיון בלבד כאמור, שכללו בעיקרם הכנה והגשה לוועדה של שתי בקשות למתן היתר בניה לתוספת בניה למוסך קיים מיום 29.3.07 ו-מיום 10.7.07. גרסת הצדדים עפ"י כתבי הטענות אינה מפורטת דיה לגבי תקופה זו, ולא ברור מה היו פרטי ההתקשרות בין המנוח לנתבע בנוגע לטיפול המקצועי הנ"ל ומהי התמורה הנוספת שסוכמה בגינם (אם בכלל). עם זאת, אין חולק כי הייתה התקשרות בתוקף, שהרי ברור שהנתבע לא היה מבצע את הטיפול הנ"ל עבור המנוח, ולא עורך וחותם על שתי הבקשות שהוגשו לוועדה, ללא שהוסכם על כך בין הצדדים.

התובעים טוענים בס' 10 -12 לכתב התביעה כי בתחילת חודש 08/08 (צ.ל חודש 08/07) הודיע הנתבע למנוח כי הוועדה אישרה עקרונית את הבקשה בכפוף לתיקונים טכניים קלים, ועל כן אין מניעה מבחינתו להתחיל בביצוע הבניה, ולאור זאת סוכמו סופית תנאי ההתקשרות בין הצדדים והועלו על הכתב ביום 29.8.07 (מפנים לנספח ג' לכתב התביעה). נטען כי בהצעת המחיר שניסח הנתבע הוא דרש עבור שירותיו כמהנדס סך של 4,500 $ בתוספת מע"מ, כשהשירותים שהתחייב לספק למנוח היו תכנון אדריכלי וקונסטרוקציה לתוספת בניה בשטח כ- 285 מ"ר למוסך הקיים; הכנת תוכניות מערך לכל מבנה המוסך כולל הקיים והתוספת לפי מפרט כלמוביל; הכנת תוכניות הגשה לכל המבנה לוועדה וטיפול בתיק ההגשה מול הוועדה; הכנת תכנית קונסטרוקציה לביצוע תוספת הבניה ושינויים בתוך המבנה הקיים כולל הכנת רשימת ברזל ופיקוח על ביצוע העבודות (להלן: "הצעת המחיר" או "נספח ג'"). עוד נטען כי המנוח הסכים להצעת המחיר, והנתבע מצידו הכין ומסר למנוח תוכניות ביצוע, נתן אישור לתחילת הבניה, ופיקח על תחילת הבניה.

הנתבע מכחיש מכל וכל כי אישר למנוח להתחיל בביצוע עבודות הבניה, וטוען כי מי שקובע את מועד התחלת עבודות הבניה הן הוראות החוק ולא הוא עצמו, ועניין זה הובהר על ידו היטב למנוח במספר הזדמנויות. לעניין נספח ג', טוען הנתבע, כי אכן המציא למנוח את הצעת המחיר ובה פירט את דרישותיו הכספיות בגין שירותיו, אך בניגוד לנטען, המנוח מעולם לא אישר את ההצעה, ואף כעס וטען שהיא מופרזת ואינה מקובלת עליו. הנתבע ממשיך וטוען כי המתין מספר ימים נוספים לאחר הגשת הצעת המחיר, אולם משחזר המנוח על עמדתו הדוחה את הצעת המחיר, החליט הנתבע להפסיק מיידית את מתן שירותיו המקצועיים למנוח ולמשוך ידו מהפרויקט, כפי המפורט במכתבו לוועדה עם העתק למנוח מיום 8.9.09 (צ.ל 8.9.07 ג'.נ, העתק מהמכתב לוועדה צורף כנספח ג' לכתב ההגנה). הנתבע טוען כי מיותר לציין כי לא קיבל תשלום כלשהו מהמנוח ע"ח הצעת המחיר מיום 29.8.07.

האם הצעת המחיר השתכללה לכדי הסכם?

עיון בנספח ג' שכותרתו "הצעת מחיר- תכנון תוספת מוסך" מעלה כי, על פניו, מדובר במסמך שנערך ביום 29.8.07 ע"י הנתבע ונחתם על ידו. אין חולק כי הצעת המחיר הגיעה לידי המנוח (ס' 6.7 לתצהיר עדות ראשית ג'אודת). יש לציין כי המסמך עצמו אינו נושא את חתימת המנוח או מי מטעמו העשויה להעיד על הסכמת הנתבע או מי מטעמו לתנאיה. לא הוצגה גם התכתבות נפרדת בכתב או בדוא"ל בקשר לנספח ג' המעידה על מתן הסכמה להצעת הנתבע או לחלק ממנה. גם העובדה כי במהלך המשפט אביהם של התובעים נפטר, מונעת ו/או פוגעת ביכולת התובעים להוכיח את הסכמת אביהם המנוח להצעת המחיר, ככל שניתנה על ידו הסכמה כזו.

ראוי לציין כי ישנו קושי מהעובדה כי הצעת המחיר מתייחסת לשירותי תכנון אדריכלי וקונסטרוקציה לתוספת בניה בשטח 285 מ"ר למוסך קיים, בעוד ששתי הבקשות למתן היתר בניה שנערכו ע"י הנתבע ונחתמו ע"י המנוח מחודשים 03/07 ו- 07/07 ושהוגשו לוועדה כאמור מתייחסות לבקשה למתן היתר לתוספת בניה בגודל כ- 136 מ"ר. התובעים טוענים כאמור כי במהלך חודש 08/07 הודיע הנתבע לאביהם המנוח כי הוועדה אישרה עקרונית את הבקשה למתן היתר בניה בכפוף לביצוע תיקונים טכניים, ולכן אין מניעה להתחיל מיידית בעבודות הרחבת המוסך הקיים (ללא שפירטו לאיזו בקשה הם מפנים), אך עיון במכתב הוועדה למנוח מיום 23.8.07 (צורפה כנספח יג' לחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש), מעלה כי החלטת הוועדה לאשר את הבקשה לתוספת בניה למוסך הקיים (בכפוף למילוי תנאים שפורטו במכתבה), מתייחסת לבקשה להיתר בניה מיום 10.7.07 (ת/2) שעניינה תוספת בניה של 136 מ"ר ולא 285 מ"ר כפי שצוין בנספח ג', והדבר מצוין מפורשות במכתב הוועדה הנ"ל תחת הכותרת "מהות".

תימוכין למסקנה, שכפי הנראה מדובר בטעות סופר של הנתבע, הינה גרסת ג'אודת עצמו. עולה מתצהיר עדותו הראשית, בין היתר, כי הנתבע הגיש ביום 10.7.07, בהמשך לבקשה לוועדה מיום 29.3.07, בקשה מחודשת לוועדה למתן היתר בניה למתן היתר בניה לתוספת שטח בנוי של כ- 136 מ"ר (בקשה מספר 364/07, מוצג ת/2), וכי במהלך חודש 08/07 הודיע הנתבע למנוח ולג'אודת על אישור הוועדה את הבקשה (ת/2) בכפוף לתיקונים טכניים, וכי ניתן על ידי הנתבע אישור להתחלת הבניה (ס' 6.4-6.6). בנוסף, הצהיר ג'אודת כי בהתבסס על אישור הוועדה ודברי הנתבע כי אין מניעה להתחיל בביצוע העבודות, סוכם ביום 29.8.07 כי הנתבע יטפל בכל תוכניות הבניה והפיקוח, ובעבור שירותיו יקבל סך של 4500 ₪ (צ.ל $ ג'.נ) ומע"מ (ס' 6.7). גרסה זו מעלה קשיים לעניין האחריות הנזיקית אשר יפורטו בהמשך. עם זאת, גם לפי גרסת ג'אודת, הצעת המחיר והסיכום הנטען, אליו הגיעו הצדדים, הינם בעקבות אישור הוועדה מתאריך 23.8.07, אישור המתייחס לבקשה (ת/2) שהינה לתוספת שטח מוסך של 136 מ"ר שטח עיקרי.

במהלך חקירתו הנגדית של ג'אודת הוא נשאל באיזה חודש נוצר הקשר עם הנתבע והוא השיב בחודש מרץ אך לא זכר באיזו שנה (פ' עמ' 8 ש' 8-21). כמו כן, ולמרות הצהרתו כי שימש במועד הרלבנטי כיד ימינו של אביו המנוח, והמנהל בפועל של ענייני המוסך (ס' 4 לתצהירו), לא ידע ו/או התחמק מלהשיב לשאלה מי סיכם עם הנתבע את שכר טרחתו בנוגע להכנת התוכניות הראשוניות לאישור כלמוביל, ומי שילם לו את שכר הטרחה (פ' עמ' 9 ש' 4-8). בהמשך עדותו נחקר ג'אודת לגבי נסיבות קבלת הצעת המחיר ולשכר הטרחה ששולם עפ"י הנטען לנתבע במסגרתה (פ' עמ' 9 ש' 17-20 ו- 27-32 ועמ' 10 ש' 1-5):

"ש. יש הצעת מחיר מיום 29/8/07 שצירפת לתצהירך. איך קיבלת את המסמך הזה?

ת. אני לא זוכר, אך מדובר בהסכם ולא רק בהצעת מחיר.

ש. אתה קיבלת את זה או אביך המנוח?

ת. אני קיבלתי את זה.

.......

ש. מה הייתה הצעת המחיר?

ת. 4,500 $.

ש. לא שקלית, כפי שציינת בתצהירך?

ת. ההצעה וההסכם היה מדובר בדולרים, אך שילמתי לו בשקלים.

ש. כמה שילמת לו?

ת. לא זוכר".

ש. אתה הסכמת להצעה?

ת. כן, ברור.

השאלה כעת: האם הוכח שבוצע תשלום שכ"ט לנתבע על חשבון התמורה שננקבה בהצעת המחיר?

עולה מחקירתו הנגדית של ג'אודת בביהמ"ש, כי הוא קיבל את הצעת המחיר מהנתבע ולא אביו המנוח אך הוא אינו יודע להגיד ו/או לא זוכר איך מסמך הצעת המחיר הגיע לידיו. כמו כן, ג'אודת אינו יודע להגיד כמה כסף שילם לנתבע בגין שירותיו כמהנדס על חשבון הסכום הנקוב בהצעת המחיר, אולם לגרסתו הוא אישית הסכים להצעת המחיר. בהמשך חקירתו הנגדית של ג'אודת לא ידע ג'אודת לפרט כיצד הביע את הסכמתו להצעת המחיר של הנתבע אך טען כי הוכחה למתן הסכמתו היא תשלום שביצע לנתבע על חשבון הצעת המחיר (פ' עמ' 11 ש' 2-5):

"ש. הצעת המחיר של 4,500 $, יש לך מסמך שהסכמת להצעה ?

ת. ההצעת מחרי (צ.ל הצעת המחיר ג' .נ) עצמה.

ש. יש מסמך שאומר שאתה מפנה אליו ואומר שאתה מסכים להצעה?

ת. שילמתי לו על החשבון חלק מהכסף".

יש לציין בעניין זה, כי התובעים לא הציגו ראיות מספיקות לגבי כלל התשלומים שביצעו לנתבע בתקופה הרלבנטית תוך שיוך אותם סכומים נטענים לפי שלבי הטיפול שבוצעו ע"י הנתבע כאמור. המסמך היחיד שהוצג ע"י התובעים הוא תרשומת, אשר עפ"י הנטען נערכה ע"י ג'אודת בכתב ידו בקשר לעלויות הבניה (נספח 9 לתצהירו), ולפיה שולמו לנתבע שני תשלומים: תשלום אחד בסך 4,000 ₪ בשיק (תואם לכאורה את המצוין בחשבונית המס שהגיש הנתבע, ותשלום נוסף במזומן בסך 4,500 ₪, ללא שצוינו מועדי התשלום ומהות השירות שניתן). אף אם נניח לטובת התובעים כי נספח 9 מעיד על תשלום נוסף בסך 4,500 ₪ לנתבע, עדיין לא ברור האם התשלום בוצע בגין השירות נשוא הצעת המחיר ועל חשבון התמורה המוסכמת לכאורה במסגרתה או בגין הטיפול הקודם בעריכת שתי הבקשות למתן היתר בניה, ובעיקר שמועד התשלום ועצם ביצועו לא הוכחו.

הודעת הנתבע לוועדה על הפסקת שירותיו כתמיכה בטענת העדר הסכמה להצעת המחיר:

לחיזוק גרסתו, לפיה הצעת המחיר נותרה בגדר הצעה בלבד, מפנה הנתבע לנספח ג' לכתב הגנתו (סומן נ/6 בתצהיר עדותו הראשית). מדובר במכתב הנתבע הנושא תאריך 8.9.07, כשבוע לאחר המועד הנקוב במסמך הצעת המחיר, ולפיו עקב חילוקי דעות מהותיים עם המנוח, הוא מודיע לוועדה על הפסקת השירותים והסרת אחריותו כמהנדס בכל הקשור לבקשה למתן היתר בניה לתוספת הבניה למוסך המנוח (להלן: "נספח נ/6"). הצדדים חלוקים לגבי אותנטיות נספח נ/6.

לגרסת התובעים נספח נ/6 הוא מסמך שפוברק ע"י הנתבע לצרכי משפט והוא לא נשלח בפועל ע"י הנתבע למנוח וגם לא לוועדה בזמנו. ואילו לגרסת הנתבע מדובר במסמך אותנטי שנערך על ידו ונשלח לוועדה בסמוך למועד עריכתו לאחר שהצעת המחיר נדחתה ע"י המנוח.

במהלך חקירתו הנגדית של המפקח ניאהד שהתייצב לדיון עם תיק הבניה, הוא אישר כי נספח נ/6 אינו כלול בתיק הבניה (פ' עמ' 2 ש' 26-27):

"ש. תאשר לי שאין שום מכתב בתיק של המהנדס מר סקס איאד מיום 8/9/08 (צ.ל 8.9.07 ג'.נ):

ת. אין לי מסמך כזה בתיק.

עוד במהלך חקירתו הנגדית של המפקח ניהאד הוא אישר כי למרות תוכנו של נספח נ/6, (בדבר הפסקת שירותי הנתבע עבור המנוח), כלול בתיק הבניה מכתב מתאריך מאוחר יותר של מהנדס הוועדה המופנה אל הנתבע (ראו: העתק ממכתב הוועדה לנתבע צורף כנספח טו לחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש, פ' עמ' 3 ש' 9-14):

"ש. תאשר שעד חודש נובמבר מהנדס הוועדה התכתב עם המהנדס סקס?

ת. יש מכתב שמופנה לסקס איאד מיום 15/11/07

ש. מה כתוב בו?

ת. שהתוכנית שהוגשה לא מתאימה למציאות חלק חודש (צ.ל חודר ג'.נ) לתחום של קו בניין של הדרך.

ש. תסכים איתי שזה נשלח לאיאד סקס משום שהוא היה עדיין המהנדס האחראי?

ת. אני לא יכול לאשר, אך יש מכתב שמופנה לסקס איאד מיום 15/11/07".

יש לציין כי גם בחינת העתק תיק הוועדה שצורף ע"י ב"כ הנתבע לתיק ביהמ"ש, מעלה כי אין בנמצא בתוכו העתק מנספח נ/6. למעשה גם הנתבע עצמו אינו מכחיש כי נספח נ/6 אינו מצוי בתיק הוועדה אך טוען כי שלח את נספח נ/6 בדואר רגיל, ואם לא הגיע ליעדו זה מחדל של רשות הדואר (פ' עמ' 15 ש' 21-24):

"ש. אתה מצרף מכתב נ/6 לתצהירך. המסמך הזה לא בתיק הוועדה. מה יש לך לומר על זה?

ת. בעיה של רשות הדואר.

ש. האם יש אישור מסירה ששלחת את המכתב ?

ת. לא. שלחתי בדואר רגיל".

אין טענה מצד הנתבע כי פנה במועד שלאחר משלוח נספח נ/6 לוועדה וביקש לברר אם המסמך אכן הגיע ליעדו, למרות שאין חולק על חשיבות המסמך. תמוה כי למרות האמור בנספח טו לחוו"ד המומחה מטעם ביהמ"ש מיום 15.11.07, לפיו התוכנית שהוגשה לוועדה אינה מתאימה למציאות, חלק חודר לתחום של קו בניין של הדרך ויש להגיש תוכניות מתוקנות, לא מצא הנתבע לנכון להשיב לוועדה כי הפסיק את שירותיו למנוח זה מכבר ואין הוא מייצגו עוד מול הוועדה, ולהפנות בתשובתו לנספח נ/6, שעפ"י הנטען נשלח על ידו לוועדה כחודשיים קודם לכן ו/או להפנות את הוועדה למהנדס נביל, דבר שלא נעשה.

מעורבותו הפעילה של הנתבע בעבודות הבניה- כמעידה על הסכמה להצעת המחיר:

כאמור, לגרסת הנתבע לאחר שהמנוח לא הסכים להצעת המחיר מיום 29.8.07, הוא משך מידית את ידו מהפרויקט והודיע לוועדה ביום 8.9.07 על הפסקת כל שירותיו כמהנדס למנוח. כן נטען על ידו כי גרסת התובעים לפיה הוא אישר למנוח ו/או למי מטעמו להתחיל בביצוע עבודות הבניה, בטרם ניתן היתר בניה, היא שקרית, והבניה התחילה להתבצע ע"י המנוח ו/או מי מטעמו ללא אישורו ואף ללא ידיעתו (והדבר נודע לו רק בדיעבד לאחר שהופסקו העבודות), ואם המנוח או מי מטעמו עשו כן, הרי שעשו זאת על אחריותם בלבד (ס' 25 לסיכומי הנתבע). התובעים טוענים מנגד שלא רק שהנתבע הציג בפניהם מצג שווא כי ניתן להתחיל באופן מיידי את העבודות למרות שטרם ניתן היתר סופי לבניה (דהיינו הנתבע עצמו אישר כמהנדס למנוח להתחיל בבניה בתחילת חודש 09/07 או בסמוך לכך), אלא שהנתבע נטל חלק פעיל בביצוע הבניה עצמה כמפורט לעיל. טענה זו, אם תוכח, עשויה לתמוך בגרסת התובעים כי הצעת המחיר השתכללה לכדי הסכם.

כעולה מחומר הראיות מועד תחילת ביצוע בניית התוספת למוסך הקיים ע"י המנוח החלה בחודש 09/07. אין אינדיקציה ברורה לגבי המועד המדויק של התחלת עבודות הבניה וגם ג'אודת והקבלן אמון לא ידעו לנקוב במהלך עדותם בביהמ"ש את המועד המדויק של תחילת ביצוע העבודות (פ' ע' 10 ש' 32 וע' 11 ש' 1, פ' ע' 12 ש' 9-10, בהתאמה), אך ניתן להסיק מעיון בעובדות כתב האישום (עמק 21500/07 שהגישה הוועדה נגד המנוח ביום 16.12.07) כי הבניה הבלתי חוקית של הרחבת המוסך הקיים התגלתה ביום 13.9.07, דבר הנתמך בתוכנו של צו ההפסקה המנהלי מיום 13.9.07 לפיו "מצב הבניה- חפירת כלונסאות וקשירת ברזלים טרם יציקה", ובצו ההפסקה השיפוטי מיום 19.9.07) וכן בחשבוניות המס שצורפו לתצהיר עדות ראשית ג'אודת. יש לציין כי בחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש צוין כי ביצוע העבודות החלו לפני וסמוך לדו"ח המפקח מיום 24.10.07 (עמ' 17 לחוו"ד). אולם עיון בדו"ח המפקח מיום 24/10/07 (העתק ממנו צורף כנספח יד לחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש) מעלה כי המפקח ניהאד ציין בס' 10 לדו"ח כי המנוח החל לצקת רצפת בטון +קיר בלוקים ממערב תוואי דרך, ללא שציין את מועד תחילת העבודות כפי שפורטו בצו ההפסקה המנהלי והשיפוטי, ולפיכך, איני סבור, כי יש בניסוח דו"ח המפקח כאמור כדי להוביל למסקנה כי תחילת הבניה הבלתי חוקית החלה לראשונה רק ביום 24.10.07.

להוכחת טענת התובעים כי הנתבע נטל חלק פעיל בבניה הבלתי חוקית של תוספת הבניה, מפנים התובעים לאמור בתצהירי עדות ראשית ג'אודת והקבלן (ראו: ס' 6.8-6.9 לתצהיר ג'אודת וס' 3 לתצהיר הקבלן.

במהלך חקירתו הנגדית העיד הקבלן אמון כי בטרם התחיל לבצע את העבודות לא הוצג בפניו היתר בניה ע"י ג'אודת או הנתבע (פ' עמ' 11 ש' 29-32), וכי הנתבע נתן לו תכניות עבודה והוראות (פ' עמ' 11 ש' 3-9):

"ש. מי שביצע עבודות בנייה ואין היתר בנייה ביצע עבירה.

ת. אבל יש מהנדס שהוא נתן לי את התכניות וההוראות.

ש. איזה תוכנית הוא נתן לך?

ת. תכנית עבודה.

ש. מציג בפניך תכנית ושואל אם זו התכנית שאתה מדבר עליה?

ת. כן.

עולה מהאמור לעיל, כי עבודות הרחבת המוסך החלו להתבצע שלא עפ"י תוכניות ביצוע חתומות ע"י הנתבע. התובעים לא הציגו בפני ביהמ"ש תוכניות ביצוע כלשהן ובכללן, רשימת ברזל ו/או תכנית קונסטרוקציה שאינה לעיון בלבד, שנערכו ונחתמו ע"י הנתבע. כפי שיפורט להלן, מתברר כי המנוח או מי מטעמו, התבססו במהלך בניית התוספת על התוכנית הראשונית לעיון בלבד שערך הנתבע מיום 5.2.07 (ת/1). התובעים טוענים כי הנתבע הוא זה שסימן בשטח את מיקום קידוח הכלונסאות אך טענה זו מעלה קושי בהתחשב בכך שמדובר ברגיל בשירות מקצועי הניתן ע"י מודד מוסמך ולא ע"י מהנדס. התובעים טוענים כי הנתבע ליווה ופיקח בשטח על התחלת העבודות, ובין היתר נכח במעמד יציקת הכלונסאות והקמת הגדר (דבר המוכחש מכל וכל ע"י הנתבע), אך לא הביאו ראיות מספיקות לכך, ובעיקר שהדבר לא תועד ביומן עבודה כמקובל (עפ"י עדות הקבלן אמון בביהמ"ש הוא לא טרח לנהל יומן עבודה, פ' ע' 12 ש' 11-12), לא זומנו פועלים נוספים שהיו מעורבים בבניה לצורך מתן עדות לגבי מידת מעורבותו של הנתבע (אם בכלל) בבניה נשוא התביעה. בהעדר ניהול יומן עבודה ואי הצגת תוכניות ביצוע, לא הוכח כי נעשו כמקובל, בדיקת ברזל לפני כל יציקה ע"י המהנדס, ואישורו על גבי יומן העבודה או על גבי תוכניות הביצוע הסופיות.

מועד שכירת המהנדס נביל במקומו של הנתבע – כחיזוק לטענה בדבר העדר הסכם:

לטענת הנתבע, רק במהלך ניהול המשפט, התברר לו כי המהנדס נביל הגיש לוועדה ביום 5.9.07 בקשה מתוקנת למתן היתר בניה מטעם המנוח, דבר המאשר עוד יותר את טענתו בדבר ניתוק הקשר עם המנוח, 6 ימים בלבד לאחר מתן הצעת המחיר למנוח (ס' 28 לסיכומי הנתבע). עיון בהעתק הדף הראשון לבקשה למתן היתר בניה מיום 5.9.07 עליה מצוין שם המהנדס נביל כעורך הבקשה (צורפה כנספח יב לחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש), מעלה כי אין אינדיקציה לכך שהבקשה הוגשה לוועדה ביום 5.9.07 (אין חותמת נתקבל של הוועדה ותאריך מועד הגשה), וכן הבקשה אינה חתומה ע"י המבקש (המנוח) ועורך הבקשה: המהנדס נביל, כנדרש. ישנה חותמת "אין התנגדות" של לשכת הבריאות נפת עכו מיום 4.9.08. עם זאת, עיון בנספח 12 לתצהיר עדות ראשית (מכתב המהנדס נביל למנוח מיום 11.11.07) תומך לכאורה בטענת הנתבע כי המהנדס נביל הגיש את הבקשה הנ"ל למתן היתר בניה לתוספת שטח למוסך הקיים בשם המנוח:

".....הריני מורה לכם לכבד את הפסקת העבודה עד השלמת הליך ההיתר אשר הגשנו לוועדה, ולא להתייחס לתוכניות העבודה אשר בידיכם כי הם לא מתאימות לתוכניות אשר הוגשו בעבר לוועדה ולא מתאימות לתוכניות אשר הגשתי לאחרונה לצורך המשך טיפול...."

לא הוצגו ראיות בדבר בקשה נוספת למתן היתר בניה שנערכה ע"י המהנדס נביל עבור המנוח ומכאן מתבקשת המסקנה כי האמור במכתב המהנדס נביל מיום 11.11.07 מתייחס לבקשה למתן היתר בניה מיום 5.9.07 (נספח יב לחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש.

במהלך חקירתו הראשית של המהנדס נביל הוא נשאל לגבי נסיבות עריכת מכתבו למנוח מיום 11.11.07, והמועד שבו נשכר כמהנדס ע"י המנוח (פ' ע' 5 ש' 11-17):

"ש. מפנה אותך לנספח 12 לתצהיר התובע, תאשר שזה מכתב שלך ולמה כתבת אותו?

ת. אני מאשר שזה שלי. כתבתי אותו לאחר שפנה אלי גאודת דבאח. הוא ביקש ממני להמשיך בטיפול בתיק הבנייה אחרי שקיבל צו הפסקה מהוועדה. ביום 11/11 הכנתי למנוח סובחי מכתב שיכבד את החלטת הוועדה. הסיבה שלא יכול להוציא היתר במצב הקיים אשר כבר נבנה אז.

ש. מתי נכנסת לעניין?

ת. לפי מסמכים שהגשתי שנמצאים בתיק ב- 20/9/07, וזו חתימה שלי וכתב ידי".

עוד במהלך חקירתו הראשית נשאל המהנדס נביל לגבי הבקשה מיום 5.9.07 (פ' ע' 6 ש' 6 -12):

"ש. מפנה אותך לתכנית שהוזכרה כאן מיום 5/9/07. במה מדובר?

ת. הייתה תכנית אשר חתומה על ידי משרד הבריאות והיא מאושרת במשרד הבריאות ביום 4/9/08. התכנית היא אישור לבקשה שהגשתי ורשום בגוף האישור בסעיף 2 "מכתבים של עורך הבקשה מיום 28/12/07". זו הבקשה שהגשתי למשרד הבריאות.

ש. אז למה כתוב 5/9/07?

ת. תכנית זו נערכה ביום 5/9/07. היא תכנית שקיבלתי מחבי (צ.ל מחברי ג'.נ), איאד סקס, שאני המשכתי לטפל בה".

במהלך חקירתו הנגדית של המהנדס נביל הוא התבקש להתייחס לתאריך הנקוב על הבקשה למתן היתר בניה מיום 5.9.07 עליה מתנוסס שמו כעורך הבקשה (פ' ע' 7 ש' 16-20):

"ש. יש תוכנית שעליה התאריך 5/9/2007. בתוכניות בדרך כלל יוצא תאריך אוטומטי או שמישהו צריך להזין?

ת. צריך להזין. זה לא יוצא אוטומטי.

ש. שמתי לב שהתוכני תמום /5/9 (צ.ל שהתוכניות מיום 5/9 ג'.נ) אינה חתומה על ידיך (צ.ל ידך ג'.נ).

ת. אינה חתומה על ידי אבל שמי מופיע עליה. לא הייתה בעייה מסוימת שלא חתמתי עליה".

יצוין כי הנתבע עותר לביהמ"ש בסיכומיו (ס' 29) שלא לתת אמון בעדות המהנדס נביל בביהמ"ש לפיה התכנית נמסרה לו ע"י הנתבע והתאריך המופיע עליה (5.9.07) אינו מופק אוטומטית אלא יש צורך להזינו ידנית, אולם הנתבע לא הביא כל ראיה לתמיכה בטענתו זו. עם זאת, לטעמי, ניתן למצוא חיזוק מסוים לטענת הנתבע בעניין אי הצורך בהזנה ידנית של התאריך הנקוב בבקשה ע"י עורך הבקשה, בעדות המפקח ניהאד בביהמ"ש לפיה ככל הידוע לו הבקשה שערך המהנדס נביל עבור המנוח לא הוגשה לוועדה ביום 5.9.07, אבל להבנתו התאריך הנקוב עליה מהווה הצהרה של עורכה לגבי מועד עריכתה (פ' ע' 2 ש' 19-23):

"ש. יש תכנית שהוגשה ביום 5/9/07?

ת. זו תכנית שהוגשה למשרד הבריאות והמסמך שלה הגיע לוועדה ביום 24/9/08.

ש. התכנית מיום 5/9 נושאת את שמו של המהנדס נביל אעמר?

ת. תאריך ההצהרה של המהנדס שהכין את התכנית מיום 5/9/07, אך קיים מסמך של משרד הבריאות שמעיד על כך שההעתק הזה של התכנית הגיע למשרדי הוועדה ביום 24/8/08".

סיכומו של דבר, בכל הקשור למחלוקת בסוגיית השתכללות הצעת המחיר לכדי הסכם, וכפי שפורט לעיל, ישנן אינדיקציות לכאן ולכאן, אשר שקלולן המצטבר בנסיבות הקונקרטיות של תיק זה, כפי שהוכחו בפניי, מוביל לטעמי למסקנה כי ספק אם הוכח ע"י התובעים כי מדובר בהסכם מחייב. אולם כפי שיפורט להלן בסוגיית האחריות הנזיקית, גם אם היה מוכח ע"י התובעים כי הצעת המחיר הינה בבחינת הסכם מחייב, עדיין לא הוכחו ע"י התובעים כל יסודות עוולת הרשלנות, שיש בכוחם לבסס חבות נזיקית מצד הנתבע בנוגע לבניה הבלתי חוקית שבוצעה בשנת 2007 של הרחבת המוסך הקיים של המנוח בישוב בענה.

1. רשלנות הנתבע האומנם?

כפי שפורט לעיל, ספק אם הוכח ברמה הדרושה במשפט אזרחי כי המנוח שכר את שרותי הנתבע כמהנדס עפ"י הצעת המחיר שהגיש לו הנתבע מיום 29.8.07. לטעמי, גם אם היו התובעים מוכחים כי במהלך ביצוע העבודות של בניית התוספת לשטח מוסך קיים נשוא התביעה, הייתה התקשרות תקפה בין המנוח לבין הנתבע, וגם אם נניח לטובתם כי הנתבע הציג מצג שווא/מצג רשלני בפני המנוח ו/או ג'אודת בסוף חודש 08/07 ו/או בתחילת חודש 09/07, לפיו ניתן להתחיל מיידית בביצוע תוספת הבניה, על אף שטרם ניתן היתר בניה סופי ע"י הוועדה למנוח, עדיין התנהלות המנוח ו/או מי מטעמו, הביאה לטעמי, לניתוק הקשר הסיבתי בין הפרת חובת הזהירות של הנתבע כמהנדס הפרויקט, לבין הנזקים הנטענים. להלן אפרט נימוקיי בתמצית:

• 1. חוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון") קובע בסעיף 204(א) שבו כי "המבצע עבודה או משתמש במקרקעין בלא היתר כשביצוע העבודה או השימוש טעונים היתר לפי חוק זה או תקנה על פיו, דינו קנס..קרי, הוראות חוק התכנון קובעות במפורש כי תנאי בלתו אין להתחלת ביצוע עבודות הטעונות היתר, הוא קבלת היתר בניה סופי וחתום ע"י רשויות התכנון לאחר עמידה בכל הדרישות והתנאים עפ"י החוק, ובניה ללא היתר בניה מהווה עבירה פלילית. דומה כי ניתן להניח בדרגת הסתברות גבוהה, כי המנוח והקבלן אמון שנשכר על ידו לביצוע העבודות, היו מודעים לכך מראש. (ראו: בין היתר, כתב אישום שהוגש ע"י הוועדה נגד המנוח ביום 19.6.08 בביהמ"ש השלום בקריות (עמק 11992-06-08), ולפיו ביום 12.5.07 (כ- 4 חודשים לפני תחילת עבודות תוספת הבניה) התגלה כי המנוח הקים 3 מתקני גישה אלחוטיים מבלי שקיבל היתר בניה מהוועדה לביצועם, וכן ראו האמור בצו ההפסקה המנהלי מיום 13.9.07).
  2. יתרה מכך, המנוח אף היה מודע, בטרם החל לבצע את עבודת תוספת שטח למוסך קיים מחודש 09/07, בקיומה של תכנית תוואי דרך מוצעת בתכנית מתאר מאושרת, והראיה כי חתם חודשים קודם לכן, על שתי הבקשות למתן היתר בניה המתוקנות שבמסגרתן צומצם שטח התוספת עקב הצורך בהרחבת הכביש הקיים לתוך שטח מגרשו, ועל כן היה מודע בסיכויה הקלושים של הבקשה למתן היתר בניה להתקבל ע"י רשויות התכנון ככל שהינה מתבססת על התוכניות הראשוניות ו/או היה מודע לסיכוי הנמוך לאשר הקלה לתוספת הבניה בפועל, בכל מקרה של חדירת הבניה לתוך תוואי הכביש המוצע.
  3. אם לא די באמור לעיל, עולה מחומר הראיות כי התחלת בניית תוספת הבניה למוסך הקיים החלה ביום 13.9.07 או בסמוך לכך, אך למרות שניתנו נגד המנוח צו הפסקה מינהלי בו ביום (ביום 13.9.07) וצו הפסקה שיפוטי מיום 19.9.07, המנוח ו/או מי מטעמו המשיכו את בניית התוספת למוסך הקיים, ובכך לא רק הפרו את הצווים הנ"ל, אלא הביאו במו ידם להגדלת נזקי המנוח. ראו: בין היתר, מצב הבניה כמפורט בצו מנהלי להפסקת עבודה: "התחלת עבודות חפירת כלונסאות לצורך בניית תוספת לבניין קיים בשטח של כ- 200 מ"ר ללא נסיגה מדרך וללא היתר בניה לכך. מצב הבניה- חפירת כלונסאות וקשירת ברזלים טרם יציקה...."; ס' 1 לכתב אישום שהוגש ע"י הוועדה נגד המנוח מיום 16.12.07 ולפיו עבודות הבניה הבלתי חוקית שביצע המנוח כללו, בין היתר, יציקת רצפת בטון בשטח של כ- 257 מ"ר, ובהמשך בס' 3 לכתב האישום צוין כי "על אף הצו השיפוטי, לאחר שהומצאו לו ובעודו בתוקפו, המשיך הנאשם בעבודות הבניה והשימוש במקרקעין "; דו"ח בקורת מפקח מיום 24.10.07 בס' 10: "המבקש... יצק רצועת בטון+קיר בלוקים ממערב בתוואי דרך"; דו"ח 12.12.07 בס' 13: "..קיר הבלוקים הקיים הינו חדש וחל עליו צו הפסקה שיפוטי ונבנה בתוך הכביש.."; מכתב המהנדס נביל למנוח מיום 11.11.07 ולפיו, בין היתר, "...הריני מורה לכם לכבד את הפסקת העבודה עד להשלמת הליך ההיתר אשר הגשנו לוועדה.....לכן אבקש מכם להפסיק על מנת שאוכל לעזור לכם ולקדם את התכנון".
  4. עולה מחומר הראיות כי המצג שווא/המצג הרשלני ככל שהוצג ע"י הנתבע בפני המנוח ו/או בנו ג'אודת מתייחס למתן היתר להתחיל בעבודות בהסתמך על בקשה למתן היתר בניה, תלויה ועומדת, מיום 10.7.07 (ת/2) במסגרתה ביקש המנוח לאשר לו לבנות תוספת למוסך קיים בגודל 136 מ"ר (שטח עיקרי), ולא לתוספת בניה בגודל 200 מ"ר/257 מ"ר שטח עיקרי, כפי שהחל המנוח ו/או מי מטעמו לבנות בחודש 09/07. כלומר הבניה בפועל שביצע המנוח בחודש 09/07 חרגה בפועל מתחום התכנית המתוקנת שהוגשה לוועדה ע"י המנוח באמצעות הנתבע מיום 10.7.07 (ת/2), והתבססה, כפי הנראה, על תכנית קונסטרוקציה לעיון בלבד שערך הנתבע עבור המנוח מיום 5.2.07 (ת/1). יש לציין כי הבניה בפועל של התוספת לא נעשתה אף על פי התוכניות לעיון מיום 5.2.07 (ראו: ס' 7 לחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש לפיו בפועל הקיר נבנה ללא קורות קשר בין העמודים ולגובה משתנה, בניגוד לתוכניות לעיון, הצהרת ב"כ התובעים לפרוטוקול מיום 4.9.14 עמ' 2 ש' 15-16: "אני מצהיר לפרוטוקול כי אין מחלוקת שהגדר שנבנתה בפועל אינה תואמת את התכנית שהוגשה לוועדה. יחד עם זאת, הטענה שלנו היא שהאשמה איננה על מרשי". למעלה מן הדרוש, יצוין כי תכנית ת/1 לעיון בלבד שעניינה תכנון קונסטרוקטיבי של תוספת הבניה אינה רלבנטית לשלב של חפירה ויציקת כלונסאות, ולא ברור עפ"י אלו תוכנית ביצוע הסתמך הקבלן אמון בשלב זה של עבודות הבניה. מכל מקום, לא הוצגה תוכנית ביצוע בטונים מאושרת.

1. סיכום:

מכל האמור לעיל אני מחליט לדחות את התביעה.

התובעים ישלמו לנתבע הוצאות בסך 4,000 ₪ + מע"מ תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.

ניתן היום, ד' אדר תשע"ה, 23 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.