א. מבוא

עניין לנו בתביעה בגין נזקי הצפה אשר ארעה ביום 23.6.08 (להלן-הארוע או ההצפה) בבניין הנמצא ברח' חלוצי התעשיה 47 בחיפה והידוע כחלקה 17 בגוש 11603 (להלן: הבנין או המבנה).

הליך זה מאגד בתוכו שישה תיקים אשר הדיון בהם אוחד בהיותם נוגעים לתביעות שיפוי ו/או פיצוי אשר הוגשו בגין אותו ארוע על פי הפרוט להלן.

עינינו הרואות כי עיקרן של התביעות הינן תביעות שיפוי מצד חברות הביטוח אשר נשאו בתשלום עבור נזקי מבוטחיהן וכעת עותרות לשיפוי מאת המזיקים השונים, לשיטתן.

הדיון בתיק פוצל (על פי הסכמת הצדדים בדיון מיום 6.9.10) כך שהחלטה זו תדון אך ורק בשאלת האחריות לנזק.

ההתייחסות לצדדים בתיק המאוחד תהיה על פי הנזכר לעיל בכותרת ולאו דווקא על פי הגדרתם בכל אחד מן התיקים אשר אוחדו.

ב. תמצית העובדות הרלבנטיות

1. טרם סקירת כל ההליכים והצדדים בתיקים מאוחדים אלה, נפתח דווקא בסקירת העובדות שאינן שנויות במחלוקת.
2. הבנין הוקם בשלהי שנות ה-90, בהזמנת הנתבע מס' 3 (להלן-אלי) והנתבעת מס' 6 (להלן-נאוה).
3. הקבלן המבצע הינו חברת בר יהודה בע"מ (להלן-הקבלן) על פי הסכם משנת 1998, כאשר הקבלן ביצע את כל העבודה עד לאכלוס.
4. הנתבעת 8 (להלן-מ.י.הנדסה) היתה זו שהקימה את מערכת הכיבוי בבניין וקיבלה אישור מטעם שירותי כבאות של חיפה מיום 11.9.01 (אישור הדרוש לשם קבלת אישור אכלוס לבנין).
5. בחלוף הזמן, חלק מהבנין נמכר על ידי אלי ונאוה לצדדים שלישיים וחלק הושכר על ידם.
6. זרימת המים שגרמה להצפה פרצה ממערכת הכיבוי במשרד הנמצא בקומה השניה לבניין, אשר הושכר לנתבעת מס' 4 (להלן-לוטונט) החל מסוף שנת 2003 (להלן- משרדי לוטונט).
7. הכשל שהוביל לזרימה נוצר על ידי פריצת מחבר מסוג "קופלונג כפול" בקוטר "1.5 ,אשר גרם לכך שצינור שחובר אליו נשלף החוצה וממנו זרמו המים אשר הובילו להצפה.
8. במשרדי לוטונט הותקן מחבר זהה נוסף אשר לא כשל (אך הוחלף לאחר האירוע על ידי או בהזמנת אלי).
9. מערכת הכיבוי בבניין אינה כוללת ברזים/מפסקים קומתיים, כך שחסימת זרם המים של מערכת הכיבוי ניתנת לביצוע אך ורק מן הברז הראשי אשר נמצא בראש המערכת.
10. ראש המערכת כולל מנגנון התרעה מסוג פעמון מים ונמצא בתוך אזור נפרד ומגודר.
11. מבדיקת המומחה הראשון שהגיע למקום האירוע, אינג' ארבל, אשר הגיש חוו"ד בתיק זה מטעם התובעת מס' 2 (להלן-מגדל), נמצא כי הכלוב בו נמצא ראש המערכת לא היה נעול וכי פעמון המים היה סגור (נכון למועד הבדיקה).
12. על פי עדויות מטעם הצדדים ועל פי תקנון הבית המשותף שנרשם לבנין (מוצג נ/6) האחריות לתחזוקת וניהול השטחים המשותפים בבנין הינה של אלי ו/או של הנתבעת מס' 2 (להלן-חברת פרץ) , כאשר על הדיירים להשתתף בעלויות הניהול והתחזוקה. אולם, אין כאן קביעה לעניין מערכת הכיבוי שכן הצדדים חלוקים ביניהם בנוגע להיקף אחריות אלי ו/או חברת פרץ לתחזוקת הבנין, במיוחד לעניין מערכת הכיבוי.
13. כאמור,נוכח מחלוקת בין הצדדים באשר לשאלת האחריות, היינו מי חב בפיצוי בגין הנזקים שנגרמו כתוצאה מארוע ההצפה, פוצל הדיון ובמסגרת זו נשמעו ראיות הצדדים תחילה בשאלת החבות, היא נשוא ההכרעה דנן.
14. במסגרת ניהול ההליך נשמעו נשמעו עדויות המומחים השונים שהגישו חוות דעתם, עדויות בעלי הדין וכן של עד חיצוני מטעם אלי.
15. בתיק הוגשו מס' חוות דעת מומחים:
    1. חוות דעתו של אינג' דן ארבל מיום 25.1.10 אשר הוגשה מטעם מגדל. כן הוגשה חוות דעת ראשונית מיום 15.7.08 שהגיש אינג' ארבל למגדל (מוצג נ/3 – הוגש בדיון מיום 17.4.12).
    2. חוות דעתו של אינג' גת רביד מיום 2.9.10 אשר הוגשה מטעם אלי,נאוה,חברת פרץ ומנורה.
    3. חוות דעתו של אינג' יהושע פפיש מיום 11.1.11 , מומחה שמונה מטעם בית המשפט.
    4. בנוסף, אינג' ריבקין מתתיהו, הוא מנהל מ.י. הנדסה, מסר עמדתו כמומחה בתחום כיבוי האש, הגם שיש לזכור כי מדובר בבעל דין ( תצהירו סומן נ/5 מיום 1.12.11).
16. משעה שהרקע לדברים ברור, להלן נביא את תמצית טענות הצדדים.

ג. תמצית טענות הצדדים

נקדים ונאמר כי טענות הצדדים מגוונות ומתפרסות על פני ערב רב של טיעונים, אשר קצרה היריעה מלפרטם במלואם, על כן יובא להלן תימצות של עיקרי הטיעונים.

ג.1. טענות התובעים

1. בפתח הדברים יצויין כי על פי הודעת ב"כ התובעים מס' 1 ו-6 בדיון מיום 17.4.12 לא הוגשו סיכומים מטעמם, שכן תביעתם בת"א 573-01-09 הינה נגד חברת הביטוח שביטחה את משרדם (מגדל), ועל כן אין שאלה של אחריות, אלא שאלה של נזק בלבד.
2. באשר לטענותיהן של חברות מגדל וכלל, הרי לדידן יש להשית אחריות מלאה לארוע ההצפה לפתחם של בעלי הבניין, קרי אלי ונאוה. לחלופין, יש להשית אחריות מלאה לארוע על חברת האחזקה, היא חברת פרץ ולחילופי חלופין יש להשית חבות מלאה על השוכר- לוטונט, או על מתקין מערכת כיבוי האש בבניין- מ.י.הנדסה, כל זאת ביחד או לחוד שכן מדובר באחריות הן בשל ההתקנה הלקויה והן בשל הכשל בתחזוקת המערכת. לכן, בהעדר יכולת להפריד את הנזקים, מדובר במעוולים במשותף אשר יחויבו ביחד ולחוד כלפי הניזוקים.
3. התובעים סומכים טענותיהם בעיקר על חוות דעתו של המומחה מטעמם- אינג' ארבל.
4. לשיטתם, אינג' ארבל ביקר בנכס מיד לאחר האירוע ומסקנותיו, שלא נסתרו בחקירה, היו:
   1. הפריצה אירעה במחבר צנרת לא ראוי לשימוש.
   2. אין במע' הכיבוי כל אמצעי התרעה פעיל.
   3. במע' הכיבוי אין אזעקה.
   4. אין השגחה על קיומם של הברזים במצב פתוח.
5. חיזוק לעמדתם מוצאים הם בעמדותיהם של המומחים אינג' פפיש וגם אינג' ריבקין מתיתיהו, אשר קבעו כי המחבר אינו מתאים למערכות כיבוי וכי הותקן בצורה לקויה.
6. בנוסף, מפנים התובעים לעדויות שנשמעו בהליך מטעם אלי ופרלמוטר, אשר מצביעות על עובדת היותו של אלי המחזיק בפועל במשרדים עת הותקן המחבר הכושל, ודי בהן כדי לבסס אחריותו של אלי לכשל בהתקנת המחבר.
7. מדובר במים ,אשר הינם "דבר נמלט העלול ליצור נזק בהימלטו" (ס' 38 ו-41 לפק' הנזיקין), שפרצו מן הנכס (שאלי ונאוה הם בעלי זכויות החכירה בו ולוטונט מחזיקה בו בפועל). על כן עליהם הראיה כי לא היתה התרשלות לגבי פריצת המים.
8. התובעים סומכים ידם גם על הכשל בפעילות ראש המערכת ובהיעדרה של מערכת התרעה תקינה במועד הארוע, אשר יכולה היתה למנוע את משך הזמן בו זרמו המים באין מפריע ובכך העצימו והגדילו את נזקי ההצפה.
9. גם בענין זה מבקשים התובעים לאמץ את המלצותיהם של אינג' ארבל ופפיש לפיהן הכלוב היה פתוח במועד הארוע, למערכת לא היה סידור התרעה פעיל כמו רכזת קווית (אשר הותקנה מיד לאחר האירוע) ומע' ההתרעה היחידה היתה פעמון "היושב" על אחד הברזים ואמור לפעול כאזעקה בזמן שהמים זורמים, אלא שהוא נותק, כך שלא היתה כל מערכת התרעה פעילה בבניין.
10. לאור דברים אלו יש להשית אחריות מלאה לפתחו של אלי ו/או חברת פרץ בין משום היותו בעל המבנה ובין משום היותו אחראי לתחזוקת המבנה ולנוכח העובדה שלא מילא את חובתו לבצע בדיקות תקופתיות למערכת הכיבוי וההתרעה כנדרש.
11. התובעת מס' 4 (להלן - דיוטי סחר) כוללת בטיעוניה טענות נוספות ביחס לכך שגם אם לא יוכח קיומו של תקן מחייב בנוגע למערכת כיבוי האש הקיימת בבניין, הרי שיש להחיל על הנתבעים כאן סטנדרנט התנהגות גם ללא תקן כלשהו ו/או על בסיס נוהג המבוסס על דברי אינג' ריבקין ואינג' ארבל. העבודה לא עמדה בסטנדרט זהירות הנדרש - לא לגבי המחבר עצמו, לא לגבי ההתקנה ולא לגבי התחזוקה.
12. התובעת 5 (להלן-הראל), חוזרת למעשה על עיקרי טענותיהם של התובעים הנוספים ומחדדת טיעוניה בכך שבין אם במועד הרלוונטי היה תקן ובין אם לאו, משעה שבעל מקצוע יודע כי אין להשתמש במחבר מסוג הקופלונג למטרה זו, אין לעשות בו שימוש. משהבהיר אינג' פפיש את הנוהג לעניין החלקים וההתקנה, הרי שכל סטיה מנוהג זה הינה רשלנות.
13. בעל נכס חייב לקבל אישור למע' כיבוי אש לאחר ביצוע כל שינוי במערכת. פרץ לא פעל כאמור.
14. יש לדחות טענות אלי לחלוקת אחריות בין כלל בעלי המבנה באשר מדובר בהרחבת חזית אסורה וכן נוכח העובדה שהמים פרצו בפועל ממשרדי לוטונט בלבד וכי משעה שאלי הודה כי בנה את הבניין על מנת למכור חלק מהיחידות בו אזי הוא "מוכר" עפ"י הוראות חוק המכר (דירות) התשל"ג-1973 וליקויים כגון נזילת מים הינם באחריותו.

ג.2. טענות הנתבעים

1. אלי,נאוה, חברת פרץ והמבטחת מנורה, טענו כי יש לפצל הדיון בשאלת האחריות כאן לשניים:
   1. עצם הינתקות הצינור שהובילה לנזילה
   2. פרק זמן הנזילה ללא טיפול
2. מומחה בית משפט (אינג' פפיש) קבע כך:
   1. אחריות על הנזילה עצמה – על הקבלן שביצע את העבודה
   2. אחריות על משך הזמן – על האחראי על ראש המערכת, כאשר פפיש הניח כי מדובר בבעל המבנה .
3. נקודת המוצא היא כי יש לבדוק האם היתה רשלנות מצד אלי, שכן ללא רשלנות אין אחריות.
4. לגבי הינתקות המחבר שהוביל לנזילה - עצם העובדה שהמחבר כשל אינו מהווה ראיה לכשל בהתקנתו, והסיבות לכשל יכולות לנבוע מגורמים רבים; הראייה כי המחבר נמצא במקום משך 5 שנים ללא תקלה וכי קיים מחבר נוסף באותם משרדים אשר הותקן באופן דומה ולא כשל; אינג' פפיש קבע כי המחבר אינו עומד בתקן, אך לא הראה מהו התקן הקיים בנושא. לא הוכח תקן כלשהו ובוודאי לא תקן מחייב;ככל שמדובר בפגם בייצור המחבר, אין אחריות של המתקין ו/או המזמין ו/או בעל הנכס; אם בכשל בהתקנה מדובר – האחריות היא של המתקין בלבד.
5. בנוסף, אלי לא יכול היה לדעת מבעוד מועד על כשל כלשהו במחבר.העבודה לא בוצעה ו/או הוזמנה ע"י אלי. אולם, גם אם יקבע כי אלי הוא המזמין, עדיין לא מדובר בליקוי שאלי, כהדיוט בתחום, יכול היה לדעת עליו. לא הוכח לגבי אלי אחד החריגים שבס' 15 לפק' הנזיקין המאפשרים הטלת אחריות על מזמין עבודה.
6. אין כל ליקוי בתחזוקת המערכת לעניין זה שכן תחזוקה שוטפת, עפ"י אינג' פפיש, נוגעת לראש המערכת בלבד ולא לצנרת, המוסתרת ע"י תקרות אקוסטיות המורמות רק אם קיימת עדות לנזילה (שלא הוכחה כאן) וממילא לא ניתן היה לגלות הליקוי גם אם היתה מבוצעת בדיקה לצנרת.
7. אין כל חובה בדין לקבלת אישור מטעם מכבי האש או מכון התקנים לאחר ביצוע השינויים בנכס והעובדה שאינג' פפיש דורש זאת, אין בה כדי להטיל חובה לבצע זאת משלא קיימת דרישה רשמית כלשהי לעשות כן.
8. לעניין משך זמן הנזילה- לא הוכחה חובה של אלי / חברת פרץ להתקין רגש זרימה חשמלי. על פי אינג' פפיש וארבל במועד האירוע לא היתה קיימת חובה כזו.
9. בנוסף, לא הוכח כי הפעמון המיכני לא פעל בעת האירוע. התובעים לא הביאו עדות כלשהי לתמיכה בטענה זו. כל שהביאו הוא חוו"ד של אינג' ארבל שטען כי הגיע למבנה ביום 25.6.08, כיומיים לאחר הארוע, ומצא את פעמון ההתרעה במצב סגור. טענת מר ארבל כי הפעמון לא היה תקין, הינה בגדר עדות כבושה שלא עלתה בחוות דעתו. הנתבעים מכחישים טענה זו, אולם גם אם היא נכונה, אין כל דרך לקבוע כי מערכת ההתרעה היתה סגורה גם במועד האירוע ולא נסגרה לאחר מכן. כך קבע גם אינג' פפיש.
10. קביעת אינג' פפיש כי האחריות על משך הזרימה הינה על "בעל הבית" נשענת על ההנחה הבלתי מבוססת כי מערכת ההתרעה לא עבדה, אולם אין כך הדבר.
11. נטל ההוכחה מוטל על התובעים להוכיח שהמערכת לא עבדה, והם לא עמדו בו. גם טענתם כאילו היה על אלי / חברת פרץ להגביל גישה למערכת ההתרעה נדחתה ע"י אינג' פפיש שקבע כי יש לאפשר גישה למערכת.
12. לא הוכח טיפול לקוי במערכת מצד חברת פרץ שיוביל להטלת אחריות. ראש המערכת נבדק כ-5 חודשים לפני האירוע ע"י חברת מ.י. הנדסה ונמצא תקין. אינג' פפיש לא הצביע על בדיקה נוספת שהיה ניתן לבצע על מנת לגלות את המחבר הלקוי.
13. מאחר שפרץ הינו בעלים של 27% מן המבנה בלבד, אחריותו הינה בשיתוף עם יתר הבעלים (חלקם הינם התובעים בתיק המאוחד).
14. האירוע ארע כשבע שנים לאחר בניית הבנין, אכלוסו וקבלת אכלוס (לרבות אישור שירותי כבאות). העבודה בוצעה על ידי קבלן רב נסיון (חברת בר יהודה בע"מ) על פי הסכם משנת 1998, כאשר הקבלן ביצע את כל העבודה עד לאכלוס.
15. הקבלן הוא זה שהקים את מערכת הכיבוי ודאג לקבלת כל האישורים הנדרשים לה. לאלי ו/או לחברת פרץ לא היתה נגיעה לנושא ואין להם כל ידע בנושא.
16. קרי, משדאג אלי להתקשר עם בעלי מקצוע מיומנים ומשנתקבלו כל אישורי הרשויות הנדרשים, אין כל התרשלות מצידו בנוגע למערכת. ראש המערכת (לרבות מערכת ההתרעה) תוכנן ונבנה כפי שהיה בפועל במועד האירוע, קרי עם פעמון התרעה (ולא מערכת חשמלית) ובתוך גדר רשת שאינה נעולה. אינג' פפיש אישר כי אין בכך חריגה מתקן כלשהו.
17. התיקון בצנרת הכיבוי בנכס ממנו זרמו המים לא בוצע על ידי אלי ו/או מי מטעמו כי אם על ידי צד ג' שאמור היה לשכור את המשרדים. אלי דרש כי התיקון במקום יבוצע על ידי מ.י.הנדסה ועל כן יש להשית עליה מלוא החבות לתקלה.
18. בענייננו מדובר על שני עניינים נפרדים אשר גרמו לנזק:
    1. הכשל (אם קיים) במחבר
    2. הכשל (אם קיים) במערכת ההתרעה.
19. לכן, גם אם תיקבע אחריות של מי מהנתבעים לגבי כשל א' ואחריות של מי מהם לגבי כשל ב', עדיין לא ניתן לראותם כמעוולים במשותף החייבים "ביחד ולחוד" כלפי הניזוקים ויש לחלק את הנזק על פי האחריות, גם אם המשימה לא תהא קלה והתוצאה לא תהא מתמטית. כך, לכל אחד מן הנתבעים קיימת הזכות להתגונן מנימוקיו.
20. הנתבעים מעלים סוגייה של כפל ביטוח במישור היחסים מול חברת הפניקס באשר עפ"י ס' 9.2-9.3 לחוזה בין אלי ללוטונט, לקחה על עצמה לוטונט אחריות לביטוח הנכס שהושכר לה מפני שורה של נזקים (לרבות "שיטפון ונזקי מים"), כאשר אלי יהיה מבוטח נוסף בכל הנוגע לחבות כלפי צד שלישי ו/או המושכר.
21. לוטונט אכן הוציאה פוליסה כאמור מטעם הפניקס, אשר בפרק 12 מכסה גם אחריות כלפי צד שלישי.
22. כך, שבמידה ותיקבע אחריות אלי לאירוע, הרי שהוא מבוטח הן ע"י מנורה והן ע"י הפניקס (ללא קשר לאחריותה של לוטונט), ויש להחיל את כללי כפל הביטוח.
23. בשתי הפוליסות האמורות, יש זהות במבוטח (אלי), הנכס (משרדי לוטונט) והסיכון (חבות כלפי צדדים שלישיים). אשר על כן לפי ס' 59 ו-67 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981 על שתי החברות לשאת בתשלום הנזקים ביחד (על פי יחס שאינו נמצא במחלוקת).
24. עד כאן טענות "קבוצת פרץ" לרבות המבטחת –חברת מנורה.
25. לוטונט וחברת הביטוח שלה -הפניקס, טענו כי לא הוכחה רשלנות של אלי ואין די בעובדה שנגרם לתובעים נזק. ככל שלא הופרה חובת זהירות, אין הניזוק זכאי לכל פיצוי. על מנת שלא לחזור על טיעונים שהועלו לעיל, וחוזרים על עצמם בטענות לוטונט, יצויינו אך ורק הטענות הנוספות.
26. במידה ויבחר ביהמ"ש לחייב את מ.י. הנדסה כמתקינת המערכת, אין לחייב את אלי ולוטונט ביחד כמעוולים במשותף ויש להפריד בין האחריות של כל אחד מן הצדדים.
27. לוטונט אינה חבה בכל אחריות באשר שכרה את המשרדים לאחר התקנת מערכת המתזים, לא היתה מעורבת כלל בהתקנה ומשום כך נטולת כל חבות ואחריות לארוע.
28. לעניין לוטונט, יש לברר האם מנורה (מבטחת פרץ) זכאית להיפרע מהפניקס (מבטחת לוטונט) מכח דיני כפל ביטוח.
29. על פי הגדרת כפל ביטוח, צריכות הפוליסות השונות לכסות את אותו מבוטח בגין אותו אירוע. אולם כאשר אין מעורבות של המבוטח העיקרי (לגבי הפניקס), לא קמה תחולה לפוליסה ולא ניתן להרחיב אותה כלפי המבוטח הנוסף.
30. במידה וייקבע כי קיים כפל ביטוח, תהא הפניקס מחויבת לשלם 56% מהחיוב שיוטל על מנורה. אולם במקרה זה אין תחולה לכלל בדבר כפל ביטוח.
31. לדידה של מ.י. הנדסה אין מחלוקת כי המחברים הלקויים יוצרו בחודש מאי 2003, ועל פי המומחים הגיעו לארץ לא לפני נובמבר 2003. לכן, טענת אלי כי מ.י. הנדסה ביצעה את העבודה במשרדי לוטונט בחודש מרץ-אפריל 2003, אינה מתיישבת עם הנתונים הקיימים שהרי המחבר טרם "עלה" ארצה.
32. העובדה שהמחבר האמור נועד לסתימה זמנית בלבד, מעיד כי התקנתו בוצעה רק בסמוך למועד האירוע, קרי בתקופה בה לוטונט החזיקה בשטח ממנו פרצה הזרימה ולא ב-2003. לכן, ברור כי מדובר בעבודה שאינה מאפיינת את עבודת מ.י. הנדסה.
33. הראיה היחידה הקושרת את מ.י. הנדסה לביצוע ההתאמות הנטענות במערכת הינה עדותו של פרלמוטר. מנגד, מנהלי מ.י. הנדסה הצהירו כי לא פגשו מעולם בפרלמוטר, ועדותם לא נסתרה. פרלמוטר אינו מופיע בשום מסמך הקשור למבנה והוא אינו מכיר את דיירי המבנה.
34. אלי גם לא הביא את אדריכל הפרויקט טל חן, על אף שטען כי הוא הכין את תכניות השיפוץ והיה יכול לאמת טענותיו. דבר זה אומר דרשני.
35. בנוסף, יש לזכור כי ממילא עיקר הנזק נגרם לא בגלל המחבר, אלא בגלל אחזקה לקויה של מערכת הכיבוי ע"י אלי ויתר הדיירים. נוכח העובדה שקיים בבניין מוקד שמירה המאויש בכל שעות היממה, אם היתה המערכת מתוחזקת כיאות, היה נמנע רובו המוחלט של הנזק.
36. לכן, אף אם יוכח כי מ.י. הנדסה התקינה את המחבר הכושל, עדיין לא ניתן להטיל אחריות על מ.י. הנדסה בגין הנזקים מאחר שההתנהלות הרשלנית של אלי ויתר הדיירים הינה גורם זר מתערב אשר מנתק את הקשר הסיבתי בין התקנת המחבר לבין הנזק.

ד. דיון והכרעה

1. די לעיין בפתח פסק הדין דנן, המשקף אך ורק את תמצית העובדות ותמצית טענות הצדדים, בכדי להבין כי עסקינן בהליך מורכב, המאגד בחובו צדדים רבים, אשר בפיהם טענות משפטיות מגוונות, המחייבות בחינה והתיחסות לשם הכרעה במכלול הנושאים הנוגעים לשאלת האחריות.
2. יחד עם זאת, ברור כי לב המחלוקת בדיון עניינו בשאלת החבות בגין ארוע ההצפה. בירור הסוגייה מעורר ברקע "מחלוקות לוויין" נלוות אשר אליהן נידרש בתום הדיון, ככל שיתעורר הצורך בכך לשם הכרעה בלב המחלוקת כאמור.

ד.1. הגורמים לנזק

1. יש להפריד בין שני גורמים שהובילו לאירוע ולנזק שנגרם בעקבותיו:
   1. הראשון - הוא המחבר הלקוי שהוביל להינתקות הצינור וזרימת המים שהובילה להצפה.

ללא הכשל במחבר, כלל לא היו פורצים המים וכל הנזק שגרמה ההצפה היה נמנע. לעניין זה מתעוררות מספר שאלות המחייבות דיון לצורך הכרעה:

• • 1. מתי הותקן המחבר שכשל ועל ידי מי?
    2. האם המחבר הינו מחבר תקני ו/או מאושר לשימוש במערכות כיבוי?
    3. האם היה ליקוי בהתקנת המחבר?
    4. לאור המסקנות לשאלות דלעיל יש לקבוע האם יש להטיל אחריות בגין התקנת המחבר שכשל ועל מי?
  1. השני - הוא הליקוי הנטען במערכת ההתרעה.

לאור פריצת המים מהמחבר, במידה ובמועד האירוע היתה נמסרת התרעה אפקטיבית בגין זרימת המים, יתכן והיה ניתן למנוע את מירב הנזק, אולי אפילו למנוע דליפת המים החוצה, כאשר הנזק עוד היה מרוכז רק במשרדי לוטונט.
אולם בפועל, המים זרמו במשך שעות רבות, כך שהמים במשרדי לוטונט הגיעו לגובה
30-40 ס"מ והציפו חלקים אחרים בבניין (על פי חוו"ד ארבל). גם לעניין זה קיימות מספר שאלות הדורשות הכרעה:

• • 1. האם קיימת חובה להתקין מערכת התרעה במבנה?
    2. האם מערכת ההתרעה שהותקנה עומדת בתקן ו/או מאושרת למערכת כיבוי במבנה?
    3. האם מערכת ההתרעה פעלה במועד האירוע?
    4. במידה ומערכת ההתרעה היתה לקויה, על מי היתה האחריות לתחזק אותה?

1. יש לבחון כל אחד מן הגורמים הללו בנפרד, כדי להבין את השפעתם על האירוע.
2. יחד עם זאת, טרם נידרש לדיון בכל אחד מן הגורמים לנזק על פי קווי הדיון לעיל, על מנת להבין גידרה של החבות בהליך זה, יש להיזקק תחילה לבחינת נושא הדין החל ביחס למערכת הכיבוי אשר הותקנה בבניין. מערכת זו כוללת בתוכה הן את רכיב הצנרת והמחברים והן את נושא מערכת ההתרעה ומשכך הדיון בה רלבנטי לשני הגורמים דלעיל.

ד.2 תקינה ואישורים למערכת הכיבוי- הדין החל

1. שאלה שעלתה פעמים רבות בתיק זה, לעניין שני הגורמים לאירוע הנזכרים לעיל, נוגעת לתקנים החלים על מערכות כיבוי במבנים כגון הבניין הנדון.
2. לעניין זה הוזכרו שני תקנים: ת"י 1596 (העוסק בהקמת מערכות כיבוי) ות"י 1928 (העוסק באחזקת מערכות כיבוי).
3. נטען כי רק תקנים אשר התקבלו כ-"תקן רשמי" על פי סעיף 8 לחוק התקנים, התשי"ג-1953 (להלן- חוק התקנים), קרי הוכרזו כתקן רשמי על ידי שר התמ"ת, הינם תקנים מחייבים. לגבי התקנים הנ"ל, נטען כי אין כל הכרזה שכזו ומשכך אין מדובר בתקנים מחייבים בענייננו.
4. אכן, על פי ס' 9 לחוק התקנים, רק תקן שהוכרז כתקן רשמי על ידי שר התמ"ת הינו תקן היוצר חבויות כלפי אותם גורמים עליו הוא חל (ראו בג"צ 1934/95 תה ויסוצקי בע"מ נ' שר הבריאות ואחרים, פד"י מט(5) 625, 635-636 (1996); ע"א (מח' – ת"א) 1017/08 האחים שרבט חברה לבניין בע"מ נ' דניאלס אליג'ה (פורסם בדינים, 24.11.08) – בס' 10; ות"א (של' – חי') 5299/04 חרב ועד (קטינה) נ' עיריית כרמיאל (פורסם בנבו, 11.9.05) – בס' 12-13).
5. בענייננו לא נטען כי התקנים הנ"ל, או כל תקן אחר כלשהו לעניין זה, הינם תקנים רשמיים ומחייבים.
6. על כן, יש לברר מה תוקפן של הנחיות ו/או נוהל מחייב מקום בו לא קיים תקן רשמי.
   בהערת אגב ייאמר, כי יכול ויש לאמץ נוהל מחייב מקום בו לא הוחל תקן מחייב וזאת כנורמת התנהלות אשר באה למלא חלל ריק מתקינה מתאימה. אולם, נוכח העובדה שאין הדבר נחוץ לצורך ההכרעה כאן נותיר את העניין ב"צריך עיון".
7. לעניין מערכות כיבוי, "התקנים", או יותר נכון האישורים הדרושים למערכות, מגיעים מהסדרים חקיקתיים אחרים.
8. כך למשל, ת"י 1596 הינו תקן מחייב כפי שנקבע בתוספת השנייה לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970 (חלק ג', פרק ד', ס' 3.4.1.1), אולם זאת רק על פי תיקון מיום 22.9.2008, כך שאינו רלוונטי לענייננו.
9. ההסדרים החקיקתיים הנוגעים למערכות כיבוי נובעים מחוק שירותי הכבאות, התשי"ט-1959 (להלן- חוק הכבאות), שם נקבע:

"6. תקנות בדבר אמצעי כיבוי

שר הפנים רשאי לקבוע בתקנות את הכמויות והסוגים של ציוד, מיתקנים וחמרים לכיבוי דליקות ושל אמצעי אזעקת-דליקה ותקשורת (להלן – אמצעי כיבוי), שיוצבו ויוחזקו במצב תקין בכל מקרקעין או בסוגים מסויימים של מקרקעין, ורשאי הוא לקבוע כמויות וסוגים שונים לסוגים שונים של מקרקעין; ואולם לגבי מקרקעין הנמצאים מחוץ לתחום שטח מגורים בנוי של עיריה, של מועצה מקומית או של כל ישוב אחר (להלן – קרקע חקלאית), יותקנו התקנות בהתייעצות עם שר החקלאות.

6א. חייבים להציב אמצעי כיבוי

1. הותקנו תקנות לפי סעיף 6, חייב כל מחזיק מקרקעין, ולגבי מקרקעין שאינם קרקע חקלאית – גם כל בעל, להציב בהם אמצעי כיבוי ולהחזיקם במצב תקין.
2. החובה לפי סעיף קטן (א), תחילתה כעבור שלושים יום מיום תחילתן של התקנות; מי שנעשה מחזיק או בעל של מקרקעין לאחר תחילתן, תחול עליו החובה כעבור שלושים יום מיום שנעשה מחזיק או בעל של המקרקעין."
3. על פי ס' 34 לחוק הכבאות, אי-עמידה בסעיפי החוק הנ"ל הללו או בכללים שנקבעו בתקנות שהוצאו מכוחו של חוק זה, הינה עבירה שבצידה מאסר או קנס.
4. לענייננו, על אף שעל פי המידע שהוצג בתיק זה, הבניין הינו בניין המנוצל לשימושים מסחריים, לא הובהר האם ישנם גם שטחי תעשייה בבניין. אולם, אין לכך משמעות שכן הן לגבי שימוש מסחרי והן לגבי שימוש תעשייתי, הותקנו תקנות רלוונטיות - תקנות שירותי הכבאות (ציוד כיבוי בבנין מסחרי), תשל"ב-1971 ותקנות שירותי הכבאות (ציוד כיבוי במפעלי תעשיה או מלאכה), תשל"ב-1972 (להלן- תקנות שירותי הכבאות).
5. שני קובצי התקנות הללו, הזהים לענייננו, קובעים בסעיפים 2-3 כי רשות כיבוי האש הממונה על השטח בו מצוי הבניין הינה הגוף האחראי על קביעת ואפיון מערכת הכיבוי אשר תותקן בבניין.
6. אשר על כן, הננו למדים כי שאלת התקינה על פי חוק התקנים אינה רלוונטית לענייננו, שכן מערכות כיבוי כפופות לחקיקה ספציפית.
7. אינג' פפיש התייחס במהלך חקירתו הנגדית לעניין זה (עמ' 30 לפרוט' הדיון, ש' 16-17):

"ש. כשאתה אומר שנעשית בדיקה אתה מתכוון לפי התקן?

ת. כן, אך למכבי אש יש את הזכות לאשר בניין גם אם הוא שונה מדרישות התקן."

1. מן האישור שניתן מטעם "איגוד ערים אזור חיפה שירותי כבאות" ביום 11.9.01, נראה כי הגוף הממונה על שירותי הכבאות אישר את המערכת שהותקנה בבניין.
2. משכך, נמצאנו למדים כי מערכת הכיבוי המקורית אשר הותקנה בבניין על ידי מ.י. הנדסה, אשר כוללת את מערכת ההתרעה (פעמון המים אשר נמצא בראש המערכת), אושרה על ידי רשות כיבוי-האש, ומדובר במערכת תקנית למבנים מסוגו של הבניין.
3. על בסיס עובדה זו ניתן לקבוע כבר עכשיו כי לאור האישור האמור, לא ניתן להטיל על מ.י. הנדסה אחריות כלשהי, מכח היותה מתקינת מערכת הכיבוי המקורית בבניין, משמערכת זו עמדה בדרישות החיקוקים הרלוונטיים.
4. כעת, נשוב ונידרש להמשך הדיון בשני הגורמים לנזילה כאמור.

ד.3 הכשל במחבר

24. כאמור, אין כל חולק על כך שפריצת המים נבעה מכשל במחבר מסוג "קופלונג כפול" בקוטר "1.5 אשר הותקן במשרדי לוטונט (חוו"ד ארבל בעמ' 3-4).

ד.3.1 – מתי הותקן המחבר שכשל ועל ידי מי?

25. אין חולק כי מ.י. הנדסה בנתה את מערכת המתזים המקורית בכל הבניין, לרבות במשרדי לוטונט.

26. ידוע כי לפני כניסת לוטונט לנכס, נכרת הסכם שכירות הנוגע לנכס בין אלי ונאוה לבין קבוצת אנשים אליה השתייך מר דוד דניס פרלמוטר (להלן - קבוצת פרלמוטר ו-פרלמוטר בהתאמה), ואשר יוצגה בהסכם על ידי מר ולדימיר רייבסקי (ס' 9 לתצהיר אלי וס' 2 לתצהיר פרלמוטר ועדות פרלמוטר בעמ' 45 לפרוט' הדיון ש' 15-21). יצויין כי ההסכם אינו כולל את שמו של פרלמוטר, אולם פרלמוטר, אשר הגיש תצהיר מטעם הנתבעים 2, 3, 5 ו-6 ,הבהיר כי היה חלק מרכזי בקבוצה וניהל מטעמה את כל הנוגע לנכס (ס' 5-6 לתצהיר פרלמוטר). כן הובהר כי במסגרת הכנת הנכס לשימוש קבוצת פרלמוטר בוצעו שינויים במערכת המתזים בנכס (ס' 3-4 לתצהיר פרלמוטר וס' 9 לתצהיר אלי).

28. עוד ידוע כי על אחד מן הצינורות אשר נמצאו במערכת המתזים במשרדי לוטונט הוטבע תאריך ייצור מיום 20.5.03, כך שברור כי בוצעו שינויים במערכת המתזים בנכס לאחר תאריך זה (הובא בחוו"ד ארבל בה קיים צילום של התווית המעידה על תאריך הייצור).

29. ברור אם כן, כי העבודות שבוצעו בנכס מנתקות את הקשר בין הנזק לבין ההתקנה הראשונית של מערכת המתזים. אשר על כן, לא ניתן להטיל אחריות לכשל במחבר על מ.י. הנדסה מכח אחריותם להתקנה המקורית של מערכת המתזים בנכס.

מי, אם כן, הוא האחראי להתקנת המחבר שכשל?

30. הן אלי והן פרלמוטר טענו לכל אורך ההליך כי מי שביצע עבור קבוצת פרלמוטר את השינויים במערכת המתזים, הינה מ.י. הנדסה (ס' 9 לתצהיר אלי וס' 3-4 לתצהיר פרלמוטר).

31. לצורך הוכחת טענותיהם, לא הוצגה כל ראיה בכתב הקושרת את מ.י. הנדסה לשינויים שנערכו במערכת המתזים בנכס.

32. טענותיהם התבססו על טענת אלי כי המליץ לקבוצת פרלמוטר על מ.י. הנדסה לצורך ביצוע השינויים, כפי שהמליץ לכל הדיירים (ס' 7 ו-9 לתצהיר אלי) וכן על טענות פרלמוטר שטען כי נפגש עם מנהל מ.י. הנדסה בשם יעקב אשר דאג לביצוע העבודה ופעל מול האדריכל המלווה, מר טל חן (ס' 5-6 לתצהיר פרלמוטר).

עוד נטען כי במהלך העבודות הציע יעקב לפרלמוטר לשכור נכס שלו בנשר, והצדדים נפגשו בעניין זה לאחר שבוטל הסכם השכירות בין אלי לבין קבוצת פרלמוטר בשנת 2003 (ס' 8 לתצהיר פרלמוטר). יצויין כי במהלך הדיון זיהה פרלמוטר את מר יעקב ישראל, בעל מניות ומנהל מ.י. הנדסה.

33. מנגד, טענו מנהלי מ.י. הנדסה כי לא ביצעו את התיקונים האמורים וכי מלבד טענות אלי ופרלמוטר, אין דבר שקושר את מ.י. הנדסה לשינויים שבוצעו במערכת המתזים בנכס (ס' 31-32 לתצהיר יעקב ישראל וס' 37-42 לתצהיר אינג' מתתיהו ריבקין).

34. בנוסף, טענו מ.י הנדסה כי לא יכול להיות שיעקב ביצע את העבודות המתוארות שכן הוא אחראי על הצד העסקי בפעילות מ.י. הנדסה ואין לו ידע מקצועי הדרוש לביצוע העבודות. המנהל השני, אינג' מתי ריבקין , אחראי על הצד המקצועי (ס' 38 לתצהיר ריבקין וס' 31 לתצהיר יעקב) . לעניין הנכס בנשר ואפשרות השכרתו לקבוצת פרלמוטר, הדבר לא הוכחש, אולם נטען כי הנכס הושכר לראשונה בשנת 2006 ולא סביר כי התקיימה פגישה להשכרתו בשנת 2003, כטענת פרלמוטר (ס' 33-34 לתצהיר יעקב וס' 41-42 לתצהיר ריבקין).

35. לאחר שקילת הראיות והעדויות בנושא זה הגעתי למסקנה כי אלי הוא האחראי לשינויים שבוצעו במערכת המתזים בנכס. להלן אבהיר הכרעה זו.

36. הנתבעים 2, 3, 5 ו-6 מבססים נסיונם להטלת אחריות על מ.י. הנדסה מבלי שהוצגה כל ראיה חיצונית שתקשור בין מ.י. הנדסה לשינויים שבוצעו בנכס, מלבד עדויות אלי ופרלמוטר. לא ברור מדוע לא הוצגו כל ראיות במישור זה, שכן חזקה על אלי ופרלמוטר כי אילו אמנם החלה התנהלות כלשהי מול מ.י. הנדסה לצורך ביצוע העבודה, אזי אמורה היתה להיות ניירת כלשהי בנושא וניתן היה להציגה. עניין זה יזכה להתייחסות נוספת בהמשך.

37. מעדותו של פרלמוטר ניתן להבין כי היה קשר כלשהו בינו לבין יעקב בעבר. אולם, בכך אין לשנות ממסקנתי שכן המידע עליו מתבסס פרלמוטר יכול היה להגיע גם מאלי, שברור כי היה ביחסים ידידותיים עם מנהלי מ.י. הנדסה. ראו עדות יעקב בעמ' 93 לפרוט' הדיון בש' 10-15:

"ש. האם אחרי שמסרתם את המערכת לבר יהודה בגמר הקמת המבנה כולל אישור מכבי אש היית פעם נוספת בבניין?

ת. הייתי.

ש. מתי ולאיזה צורך?

ת. לא זוכר מתי. הייתי נפגש עם פרץ, היינו חברים היינו שותים קפה ביחד. היתה שם מסעדה והיינו אוכלים שם. באתי לשם כחבר, לא לצרכים מקצועיים."

38. יתרה מכך. טענותיו של אלי כי מעולם לא התיר למי מן הדיירים לבצע שינוי כלשהו במערכת הכיבוי שלא ע"י מ.י. הנדסה (סעיף 7 לתצהירו), לא הוכחו בפניי.

מ.י. הנדסה הודו כי ביצעו עבודות התאמות רק בשתיים-שלוש יחידות בבניין.

על פי עדותו של אלי יש להניח כי היו יחידות נוספות בהן בוצעו התאמות או שינויים במערכות הכיבוי.

ככל הנראה, שינויים כאלה, ככל שבוצעו, בוצעו על ידי חברה אחרת.

39. בנוסף, מחוות דעתו של אינג' ארבל עולה כי על כלוב ראש המערכת נמצא שלט של חברה

אחרת ("ירדן מערכות") אשר ביצעה בדיקה של המערכת בשנת 2005.

מעדותו של אלי נראה כי אינו יכול לשלול כי חברות אחרות, הפעילות בתחום מערכות הכיבוי, פעלו בבניין. ראו עמ' 67 לפרוט' הדיון בש' 12-19:

"ש. מי ביצע את ההתאמות עבור חב' היפר טרוניקס?

ת. לא יודע.

ש. מי בצע את ההתאמות אצל חודדה?

ת. ניסים חודדה

ש. מי ביצע את ההתאמות אצל ששון לוי?

ת. הוא עצמו.

ש. כשדיברתי על ההתאמות התכוונתי להתאמות ספרינקלרים, מי בצע את ההתאמות?

ת. אמרתי לך כבר קודם, אנשים עצמם."

40. גם טענתו של אלי כאילו המליץ רק על מ.י. הנדסה לביצוע עבודות ובדיקות במערכת הכיבוי בניין , התבררה כלא נכונה. ראו בעמ' 76 לפרוט' הדיון, בש' 9-12:

"ש. אתה מכיר את ירדן מערכות?

ת. כן.

ש. אתה אמרת שירדן מערכות באו לאיגוד המוסכים אתה הבאת אותם?

ת. אני לא הבאתי אותם, אני המלצתי להם עליו ועל מ.י מיגון."

41. סתירות נוספות בסוגייה זו עולות גם מעדותו של פרלמוטר.

בתצהיר פרלמוטר נאמר כי העבודות במערכת המתזים בנכס, שבוצעו לטענתו על ידי מ.י. הנדסה, הושלמו ומ.י. קיבלו את שכרם (ס' 6 לתצהיר פרלמוטר).
אולם, בעדותו החליף פרלמוטר גרסה וטען כי מ.י. הנדסה לא השלימו את העבודות ולא קיבלו את השכר המוסכם המלא.
כך, לטענת פרלמוטר, לאחר ביטול הסכם השכירות על ידי אלי, הנכס הוחזר לאלי כאשר השינויים במערכת המתזים לא הושלמו.

42. כמו כן טען פרלמוטר כי עם השבת הנכס לאלי, הועברו לאלי כל המסמכים הנוגעים

להחזקתו בנכס אשר היו בידיו באותו מועד, זאת לרבות כל המסמכים שהיו בידיו בנוגע להתקשרות הנטענת עם מ.י. הנדסה. ראו בעדות פרלמוטר, עמ' 46 לפרוט' בש' 13-18:

"ת. לא. הפרוייקט הזה התחלנו לבצע אותו ובגלל התנגדות הדיירים העברנו את המקום חזרה אבל השקענו שם כמו 100,000 ₪ ואותם קיבלנו חזרה ממר פרץ. עשינו שם מערכת ספרינקלרים – הזמנו את יעקב ממ.י. מיגון. את כל התיק העברנו לפרץ כי הוא שילם לנו כסף. כל התיק עם החשבוניות והקבלות של דברים שעשינו הלך לאלי פרץ. ליעקב שילמנו כ- 7,000 ₪ מתוך 12,000 ₪. הוא היה אמור לעשות בתקרה ספרינקלרים אבל הוא לא סיים לעשות אותם, הוא רק הגביה את הצינור וזהו. הוא עבד עם אדריכל, היה מעורב אדריכל בפרוייקט. אנו ישירות סגרנו את החוזים עם הקבלנים. אני איש שיווק. אני לא איש טכני.

ש. אמרת שיעקב לא סיים את העבודה מי סיים את העבודה ?

ת. אף אחד לא.."

וכן בעמ' 54 ש' 8-11:

"ש. העבודה של הספרינקלרים לא הסתיימה?

ת. לא הסתיימה.

ש. כשהחזרתם הדברים לפרץ גם פרץ ידע שעבודת הספרינקלרים לא הסתיימה נכון?

ת. כן."

ראו גם בעמ' 47 ש' 16-24:

"ש. היתה חב' מיגון אש הוציאה תוכנית עבודה בעצמה?

ת. לא זוכר.

ש. הוציאה הצעת מחיר?

ת. לא זוכר, אני מאמין שכן.

ש. היה הסכם שסוגר את הסכום, איך מבצעים מתי מבצעים?

ת. סגרנו את זה מילולית בטוח. היה לנו גם תיק מסמכים שמן שהעברנו לאלי פרץ וזה היה מזמן ואין לי מושג איפה זה היום.

ש. בתיק הזה יש גם קבלה חשבונית שיק?

ת. כנראה."

43. אלי מודה בתצהירו כי הנכס הושב לידיו לפני השלמת עבודות השיפוצים שהוזמנו על ידי קבוצת פרלמוטר. אולם, בעדותו טען כי מ.י. הנדסה סיימה לבצע את העבודות על מערכת המתזים (עמ' 77, ש' 20-23):

"ש. דוד אמר שהם לא סיימו את העבודות של הספרינקלרים מי סיים את העבודות של הספרינקלרים?

ת. חב' הספרינקלרים גמרה לעשות את הצינורות והחיבורים מה שנשאר זה לעשות את הנמכת התקרה ואת המתזים בהם."

44. אלי מכחיש שקיבל מפרלמוטר תיק מסמכים ואף מכחיש כי השיב לידיו כספים.
ראו בעדותו, עמ' 67:

"ש. האם אתה יכול לשחזר את הקבלה שהנפיק לך דוד בגין הפיצוי ששילמת לו?

ת. אני לא שילמתי לדוד אלא לבעלי המקצוע ולכן את הקבלות קיבלתי מבעלי המקצוע, נדמה לי שיש גם חלק משיקים שנתתי לדוד.

...

ש. דוד דיבר על התיק "השמן" עם המסמכים?

ת. לא. אף פעם לא היה לי. יש לי כמה קבלות שהוא העביר לי רק. גם את התוכנית הוא אמר שהוא העביר לי לא ראיתי כזה דבר."

45. פרלמוטר טוען, בנוסף, כי קבוצת פרלמוטר החזיקה בנכס תקופה קצרה מאוד, וכי עד לחודש אוגוסט, הנכס היה כבר בידיו של אלי לאחר שהוחזר לפרלמוטר כל הכסף שהשקיע בו. ראו בעמ' 49 ש' 10-19:

" לשאלת בימ"ש: כמה זמן ערך השיפוץ שלך?

ת. השיפוץ החל והסתיים תוך חודש הספיקו לעשות הגבהה,

ש. ולדימיר חתם על הסכם שכירות כשחתמתם עליו זה אחרי שהתחיל השיפוץ?

ת. קודם ההסכם אחר כך תכנית אדריכל אחרי זה שיפוץ. עשינו ריצפה שילמנו לבעל מקצוע הזמנו ריהוט ועשינו ספינקלרים כדי להגביה את התקרה. לא הספקנו יותר מזה. העברנו הכל לאלי פרץ. גם את הריהוט.

ש. כמה זמן היית מעריך מ 2/03 עד שהגעתם להסכם, מה קרה בדרך?

ת. זה לא שנה. תוך וחצי שנה קבלנו הכסף בחזרה. מפברואר תוך חצי שנה קבלנו הכסף בחזרה. משהו כזה. לא יכול להגיד בדיוק. לא זוכר כמה זמן היה ממועד החתימה על הסכם השכירות ועד לביטולו, אבל בכל זאת זו הייתה תקופה קצרה."

46. על פי ס' 4 להסכם השכירות שנכרת בין אלי ונאוה ללוטונט ביום 15.10.03 (נספח ו' לתצהיר אלי), תקופת השכירות של לוטונט בנכס החלה ביום 15.11.03. כך טען גם מיכה, מנהל לוטונט (עמ' 55 לפרוט' הדיון בש' 2-8).

47. אלי טוען כי כאשר הושכר הנכס ללוטונט, נדרשו עוד עבודות ושינויים בנכס (עמ' 78 לפרוט' הדיון, ש' 5-7):

"ש. אתה עשית ללוטונט את העבודות?

ת. הם קיבלו ערום לגמרי."

לעומתו, מיכה טען בתצהירו (ס' 3-5) ובעדותו כי לוטונט קיבלה את הנכס מוכן ומבלי שביצעה בו שינוי כלשהו או תחזוקה של מערכת המתזים. ראו בעמ' 55 לפרוט' הדיון ש' 11-12:

"ש. כשקבלת המקום מה הוא כלל?

ת. כמו שהוא. שזה אומר היה תקרה מחיצות גבס, דלתות."

וכן דברי מיכה מלוטונט בעמ' 57 בש' 1-5:

"ש. מפנה אותך לסעיף 3 בתצהירך, מי שהעמיד לכם ואמר לכם שהמושכר מוכן לשימוש זה מר אלי פרץ ?

ת. כן. שכרתי את זה מוכן, הוא לא אמר, ראינו מה אנו לוקחים.

ש. הוא התחייב להעמיד לכם מושכר מוכן לשימוש?

ת. מה שראינו זה מה ששכרנו."

48. לאור הסתירות הפנימיות בעדותו של אלי ולאור הסתירות בין עדותו לבין עדותו של פרלמוטר, שהובא מטעמו, אין מקום לתלות אמון רב בעדותו של אלי, לרבות לעניין מצב מערכת המתזים כאשר הוחזר הנכס לידיו מקבוצת פרלמוטר ובמועד מסירתו ללוטונט.

בשים לב לעובדה שכל הראיות בהקשר זה מתמצות אך ורק בעדותם שלהם, ללא כל ראיה חיצונית לתמוך בהן, יש ליתן לעדויות אלו, על הסתירות העולות מהן כאמור, את המשקל הראייתי הנמוך בהתאם.

49. משכך, התמונה העולה בעניין זה היא שאלי קיבל את הנכס חזרה מקבוצת פרלמוטר כאשר השינויים שבוצעו במערכת המתזים בנכס לא בוצעו בשלמות ואילו הוא מסר את הנכס ללוטונט כאשר הנכס מוכן לשימוש, קרי לאחר שבוצעו כל העבודות בנכס, לרבות סיום השינויים במערכת המתזים.

50. עובדה זו עולה גם מס' 6.4 להסכם השכירות שבין אלי ונאוה לבין לוטונט בו נכתב במפורש:

"מיזוג האוויר, הנמכת תקרה, מחיצות והפרדות ותאורה הותקנו על-ידי המשכיר והינם רכושו הבלעדי." [הדגשות לא במקור – אה"ט]

51. אלי העיד בפירוש שהוא לא הזמין בעצמו עבודות ממ.י. הנדסה בנוגע לנכס.

לפיכך, הוכח כי אלי הוא שביצע את העבודות בנכס לפני כניסת לוטונט, בין באופן ישיר ובין באמצעות מי מטעמו, אולם לא הוכח כי העבודה בוצעה על ידי מ.י. הנדסה.

לעניין זה ייאמר, כי אלי לא הראה כל קשר בנוגע לנכס עם חברה אחרת המתמחה במערכות כיבוי. לפיכך, יש יסוד סביר להניח כי מי שביצע את התקנת המחברים מסוג "קופלונג כפול" במערכת המתזים בנכס לא היה מומחה למערכות כיבוי.

ד.3.2 – האם המחבר שהותקן הינו מחבר תיקני או מאושר לשימוש?

53. קיימת מחלוקת בין המומחים בתיק בנוגע לשאלה אם מחבר זה הינו מחבר תקני לשימוש

במערכות כיבוי או לא.

הן אינג' ארבל והן אינג' פפיש טוענים כי מדובר במחבר שנועד לשימוש זמני בלבד ובוודאי שאינו תקני לשימוש במערכות כיבוי (חוו"ד ארבל בעמ' 4 וחוו"ד פפיש בעמ' 2).

גם אינג' ריבקין, מנהל מ.י. הנדסה, הסכים עם עמדה זו (ס' 25-26 לתצהירו).

מנגד, אינג' גת קובע כי המחברים "הינם מחברים המיועדים לחיבור בין קטעי צנרת מים ונושאים אישור מכון התקנים הישראלי".

54. לעניין זה עדיפה בעיני דעתם של שלושה בעלי מקצוע על דעתו החולקת של בעל מקצוע אחד.

הטענה של אינג' גת נסתרה באופן משכנע בעדותו של אינג' פפיש (עמ' 29 לפרוט' הדיון, ש' 5-

14):

"במחבר נעשו 3 דברים לא נכונים. למחברים במערכת כיבוי אוטומטית צריכה להיות תקינה מיוחדת של התקן האמריקאי שאין למחבר הזה זאת אומרת שאסור להשתמש במחבר הזה במערכות כיבוי אש. הדבר השני – המחבר הזה אסור לשימוש גם במערכות רגילות משום שאין לו תו תקן, על מנת להבהיר, פניתי עם המחבר למכון התקנים הישראלי וביקשתי הבהרות לעניין והובהר כי למחבר אין תו תקן ואין עליו הטבעה של תו תקן שיש לכל מחבר שיש לו תו תקן, הדבר השלישי – אם לא לכיבוי ולא לאינסטלנציה למה המחבר? המחבר נועד לתיקון מהיר במקום שיש בו תקלה, רק לתיקון מהיר זמני וכשהוא הותקן היה צריך לעגן אותו על מנת למנוע פריצה כמו זו שהיתה. שיש נזילה בצינור מים זה מחבר לתיקון מהיר ואז מביאים את כל הציוד ומבצעים את התיקון הקבוע בוודאי שלא מדובר במחבר שצריך להשאר בדרך קבע במקום..."

55. בנוסף, אינג' פפיש קבע כי השינויים שבוצעו במערכת המתזים בנכס לא בוצעו בצורה

מקצועית.

קביעה זו מחזקת את הדעה הרווחת בקרב אנשי המקצוע שהעידו בתיק כי מחברים אלה אינם מחברים תקינים לשימוש במערכות כיבוי.

ראו חוו"ד ארבל בעמ' 4, חוו"ד פפיש בעמ' 2 ואת עדות אינג' פפיש בעמ' 34 לפרוט' הדיון ש' 16-24:

"ש. מה הסיבה מישהו השתמש במחבר קופלונג כפול במקום מחבר אחר שאתה טוען שזה מה שמתקנים?

ת. לכל שיטה אחרת של חיבור צנרת הקבלן היה צריך להתארגן עם כלי עבודה מיוחדים, או מתקן לביצוע הברגות, או מתקן לביצוע חרוץ צנרת, בשני המקרים זה מכונה. הפתרון שהקבלן מצא הוא פיתרון הקל ביותר והפשוט ביותר לסיים את העבודה בזמן קצר יותר ובעלויות נמוכות יותר.

ש. מה ההבדל מבחינתו של המתקין שהוא מחבר את מחבר קולונג לבין מחבר רגיל?

ת. בשני המקרים זה עבודה שמסתיימת ביום אחד. אחת תקח 4 שעות ואחת תקח שעה. פה ניסרו וחיברו."

56. חיזוק לעמדה זו ניתן למצוא בעובדה שבמשרדי לוטונט נמצאו שני מחברי "קופלונג כפול", האחד שכשל נשוא ענייננו ואחד נוסף (ראו חוו"ד ארבל בעמ' 3-4). לא הובאו עדויות כי מחברים כאלה היו קיימים במקומות אחרים במערכת הכיבוי בבניין.
מכך ניתן ללמוד כי מדובר על מחברים שהורכבו במערכת המתזים בנכס בתיקון נקודתי, שבוצע, ככל הנראה, על ידי אדם שאינו בעל מקצוע מיומן אשר לכל הפחות לא הבין כי מדובר במחבר שאינו תקני לשימוש במערכות מסוג זה.

ראו לעניין זה גם את עדותו של אינג' ריבקין (מטעם מ.י. הנדסה) בעמ' 100 לפרוט' הדיון בש' 8-19:

"ש. ראית את המחבר שפרץ?

ת. כן.

ש. תאשר לי שזה מחבר שלא מתאים לשימוש מערכות ספינקלרים ?

ת. במערכות כיבוי אש חובה להשתמש באביזרים המאושרים במכון הבדיקה של FN או UL. מחברים הם מאד ספיצפיים כל הציוד כולל המתלים המחברים והמתזים חייבים להיות מאושרים על ידי מכוני הבדיקה האלה. לגבי המחבר זה מחבר שהוא משמש לתיקונשיקים, לתיקון פיצוצים וצנרת קיימת הוא נקרא קופלונג. מערכת מתזים היא מערכת שנמצאת כל הזמן בלחץ מים ולכן הוא אסור לשימוש וגם לא לתיקון זמני. כי השימוש במחברים מסוג קוויק אפ הוא נותן את אותו פתרון ללא סיכון וללא צורך ולדעתי הוא גם יותר זול מאשר המחבר הקופלונג.

ש. כלומר מי שבצע את ההתקנה של מחבר הזה הוא "חפר" בבצוע עבודות מסוג זה?

ת. כנראה שהוא לא מתקין מערכות כיבוי אש"

57. מניתוח הראיות דלעיל, עולה המסקנה הברורה כי המחבר שהותקן וכשל אינו מחבר תיקני ו/או מאושר לשימוש במערכות כיבוי אש.

ד.3.3 - האחריות להתקנת המחבר הלקוי

59. נוכח הקביעה כי התקנת המחבר שכשל בוצעה עלידי אלי או מי מטעמו, עובר לכניסת לוטונט לנכס וכי מדובר במחבר לא תקני, הרי האחריות להתקנת המחבר הלקוי מושתת על אלי.
כעת נבחן היבטים נוספים בנוגע לסוגיית החבות אשר כולם מובילים ותומכים במסקנה זו.

60. אלי העיד בפירוש כי לאחר שהסתיימה עבודת השיפוצים במערכת המתזים בנכס לא הזמין כל בדיקה של המערכת. ראו עמ' 77 לפרוט' הדיון בש' 24 עד עמ' 78 בש' 1:

"ש. אז שסיימת את העבודה קראת למפקחים שאמורים לוודא שהעבודה שנעשתה תקינה?

ת. אף אחד לא קורא למכון התקנים לבדוק את זה."

61. גם בהיבט זה חטא אלי לחובתו כבעל המבנה וגרם במעשיו ובמחדליו אלו להתקנת המחבר הלקוי . זאת, על אף שכפי שהובהר על ידי אינג' פפיש בעדותו, לא רק שביצוע השינוי היה בלתי אחראי, אלא שהיה על אלי להודיע לרשויות הכיבוי לבצע בדיקות למערכת לאחר ביצוע השינויים (עמ' 26 ש' 19 – עמ' 27 ש' 3 לפרוט' הדיון):

"ש. אני הבעלים של החדר האם מותר לי לקחת לעשות שינויים במערכת שאתה קורא לה המערכת הציבורים הכללית, בצנרת, אני בא וחותך כאן צנרת ועושה שינויים, מותר לי?

ת. לא.

ש. אם עשיתי את זה זה לא אחראי?

ת. נכון

ש. הייתי צריך להביא כבעלים של המבנה להביא אחרי בדיקה מוסמכת?

ת. קצת יותר מזה. אי אפשר לעשות שינוי כזה בלי ליידע את בעל הבניין.

ש. ובעל הבניין יודע, וגם בעל הבניין צריך לדאוג לבדיקתו לאחר ביצועו, לאישור השינוי?

ת. נכון, על ידי מכבי אש או מכון התקנים."

62. משכך, הפר אלי את חובות הזהירות החלות עליו כאשר בתקופה בה החזיק בנכס (לאחר החזרתו לידיו מאת קבוצת פרלמוטר ולפני השכרתו ללוטונט) סיים את העבודות במערכת המתזים בנכס שלא באמצעות בעל מקצוע מיומן, תוך שימוש במחברים בלתי תקניים למערכות כיבוי ומבלי שבוצעו בדיקות נדרשות לעבודות עם סיומן.

63. משבחר אלי לבצע שינויים במערכת הכיבוי שלא על ידי בעל מקצוע מיומן במערכות כיבוי ומבלי שפנה לקבלת אישורים לשינויים שבוצעו, הרי שגם אם ביצע שינויים אלה באמצעות אדם אחר, הרי שיש לחייבו על פי ס' 15 לפקודת הנזיקין, עקב העובדה שבחר בעל מקצוע בלתי מיומן וכן הגדיל את הסיכוי להתרחשות הארוע שגרם לנזק, משלא פנה לקבל אישור הרשויות לשינויים שבוצעו.

לעניין זה ראו את דברי ד"ר עמוס הרמן בספרו מבוא לדיני נזיקין, בעמ' 29:

"אשם הוא ברירה. הנתבע אחראי כי בחר בחלופה הלא נכונה. הנתבע בחר באפשרות, באופציה הלא נכונה, כאשר היה באפשרותו (תיאורטית לפחות) לבחור באפשרות האחרת (החוקית)."

בענייננו היתה לאלי האפשרות (המאוד מעשית) לבחור לבצע השינויים על ידי בעל מקצוע מיומן, אולם הוא בחר, ככל הנראה משיקולי זמן ועלות, שלא לבחור באפשרות זו ותחת זאת בחר לבצע את העבודות באופן שאינו מקצועי ואינו תקני. אשר על כן, ברור כי דבק בו אשם נזיקי כאמור לעיל.

בכך גם הפר אלי את חובתו על פי ס' 4.1.4 לתקן 1928 (צורף כנספח לחוו"ד ארבל – נ/3 שהוגש ביום 17.4.12).

64. אינג' פפיש קבע בפירוש כי יש להטיל אחריות על הכשל במחבר על מי שהתקין אותו. ראו במסקנות חוות דעתו ועמ' 35 לפרוט' הדיון בש' 7-8:

"לשאלת בית המשפט אני מבהיר שלטעמי מי שהתקין את המחבר הלא תקין הוא שצריך לשאת באחריות בגין בצוע עבודה רשלנית ופריצת המחבר..."

65. על כך יש להוסיף, כי לא הוכח בפניי בסיס לחובת זהירות של לוטונט, לעניין זה. בחקירתו של אינג' פפיש לא בוססה חובה של לוטונט, כמחזיקת הנכס, לבצע בדיקה הכוללת בדיקה של המחברים האמורים, שהוסתרו על ידי התקרה האקוסטית שהותקנה בנכס (עמ' 25-27 לפרוט' הדיון):

"ש. האם נכון שכל מי שמתמצא במערכות כאלה, היה אמור לגלות כפי שאתה ראית שבוצע שינוי על ידי מחברים שאינם תואמים מערכות כיבוי אש?

ת. התיקון הזה מוסתר לא רואים אותו. גם איש שמבין בכיבוי אש אם היה מסתובב במשרדי לוטונט לא היה מבחין בתיקון.

...

וכן בעמ' 33 בש' 9-13:

"ש. זה נכון שכאשר מבצעים בדיקות תחזוקה במערכת, לא בודקים מה נמצא מעל התקרות האקוסטית

ת. סביר שלא.

ש. יש חובה לפי דעתך לבדוק?

ת. לא יודע."

משכך, ומשלא הוכח בפניי כי ניתן היה לגלות את הליקוי במחבר במהלך בדיקות שגרתיות בתקופה בה החזיקה לוטונט בנכס , לא ניתן להטיל אחריות על לוטונט.

לסיכום, המסקנה מניתוח סוגיית המחבר הלקוי הינה כי המחבר הותקן על ידי אלי ו/או מי מטעמו, טרם כניסתה של לוטונט לנכס, תוך שנעשה שימוש במחבר בלתי מתאים למטרה, כאשר הותרתו במקום הינה בין הגורמים אשר הובילו, בסופו של יום, לארוע נשוא התביעה.

ד.4 מערכת ההתרעה

1. משלא נטען אחרת, יש להניח כי מערכת ההתרעה (פעמון המים אשר נמצא בראש המערכת) הינו חלק מן המערכת המקורית שהותקנה בבניין וקיבלה את אישור רשויות כיבוי אש.
2. לא נטען במסגרת תיק זה כי בשלב כלשהו, לאחר התקנת המערכת ולפני קרות האירוע, הוצגה דרישה כלשהי לשדרוג מערכת הכיבוי ו/או מערכת ההתרעה, כך שאין לומר כי היתה חובה כלשהי לשדרג את מערכת הכיבוי או את מערכת ההתרעה.
3. אין לראות בעובדה שאלי שדרג את מערכת ההתרעה,בעקבות האירוע, כמעידה על כך שהיתה לו חובה לעשות כן לפני כן.

ד.4.1 – האם חלה חובה להתקין מערכת ההתרעה במבנה והאם המערכת שהותקנה עומדת בתקן?

1. העובדה שמערכת ההתרעה האמורה הותקנה במבנה, וכי בין היתר בכפוף לכך ניתן אישור רשות כיבוי האש לתקינות מערכת הכיבוי במקום, מצביעה על כך שהיתה חובה להתקין מערכת התרעה זו כחלק ממערכת הכיבוי בבניין וכי זו הותקנה בהתאם לדרישות המחייבות של רשות הכיבוי.
2. החובה להתקין מערכת מעין זו, משמעה שחובה כי תהיה מערכת התרעה בבניין וכפועל יוצא מחובה זו נגזרת גם החובה להחזיקה במצב תקין ועובד.

החובה הזו גם נכללת במפורש בתקנה 4 לתקנות שירותי הכבאות אשר קובעת:

"ציוד כיבוי המותקן לפי תקנות 2 ו-3 יוחזק על ידי הבעל או המחזיק במצב תקין בכל עת."

1. משברור כי יש חובה להתקנה ותחזוקה של מערכת ההתרעה האמורה, יש לבחון האם היה כשל בפעולתה, ואם התשובה לכך תהא חיובית, תיבחן שאלת האחריות לכשל.

ד.4.2 – האם מערכת ההתרעה פעלה במועד הארוע?

1. בטרם נענה על שאלה זו נזכיר כי איש מהמומחים והעדים שהתייחסו לסוגייה זו לא ידע לתאר את פעילות המערכת במועד הארוע. הראשון שהגיע למקום לבחון הסוגייה בסמוך לאחר הארוע הינו אינג' ארבל ובעקבותיו נמסרו עדויות והערכות המומחים הנוספים אשר ינותחו להלן.
2. אינג' ארבל, המומחה מטעם חברת מגדל, מציין בחוות דעתו כך:

"אין השגחה במערכת ואין סידורי התרעה בכלל. גם מערכת פעמון המים המכאנית לא פעלה מכיוון שברז כדורי בדרך לפעמון היה סגור. פתחנו את הברז וכתוצאה מכך זרמו מים בקו הניקוז ובקו הפעמון. זה אומר ששסתום האזעקה אינו אוטם" (עמ' 2 לחוו"ד נ/ 3 ועמ' 3 לחוו"ד ארבל מיום 25.1.10 – סומן ת/1).

1. אינג' גת, המומחה מטעם הנתבעים, קבע כי בעת בדיקתו, פעלה מערכת ההתרעה ללא דופי, אך אין באפשרותו להעיד על המערכת בעת האירוע. לא היתה חובה להתקין מערכת התרעה מפני זרימה ובטח שלא מערכת טלפונית. גם אם היתה מערכת ההתרעה עובדת, ממילא לא היה בכך בכדי לשנות דבר נוכח השעה המאוחרת של האירוע והעובדה שהאזור אינו מיושב כך שאזעקה תמשוך תשומת לב כלשהי.
2. אינג' פפיש, שמונה מטעם בית המשפט, קבע בחוות דעתו כך:

"... אמינה עלי חוות דעתו של מר דן ארבל כי מערכת ההתרעה של המבנה, שכללה בזמנו פעמון מים בלבד – לא פעלה..."

1. כאמור בפתח הדברים, משלא הומצאה לבית המשפט כל עדות מטעם אדם שהיה נוכח בבניין לפני הגעתם של שירותי הכיבוי, לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי האם מערכת ההתרעה עבדה במהלך האירוע אם לאו. יחד עם זאת, נסתייע במכלול הראיות ועדויות המומחים כדי להוביל למסקנה העובדתית וההגיונית המתיישבת עם הנסיבות.
2. אינג' ארבל, שהיה המומחה הראשון שבדק את הבניין כיומיים לאחר האירוע קבע כי הברז המפעיל את פעמון המים היה במצב סגור. קרי במועד הביקור המערכת לא פעלה.
3. אינג' גת שביקר בנכס בחודש יוני 2010 קבע כי בעת ביקורו "פעלה המערכת ללא דופי".
4. אינג' פפיש בדק את המערכת בחודש דצמבר 2010, מצא כי הפעמון היה תקין (עמ' 33 לפרוט' הדיון בש' 8) אולם בחוות דעתו, הוא קיבל דווקא את עמדת אינג' ארבל כי מערכת ההתרעה לא פעלה במועד האירוע. ייאמר כבר עתה כי אין בהסכמתו של אינג' פפיש עם קביעותיו של אינג' ארבל דווקא, בכדי לקבוע מסמרות בשאלות עובדתיות מעין אלה.
5. חוות דעתו של אינג' גת אינה מסייעת להגיע למסקנה כלשהי בסוגייה זו באשר העובדות שביסודה אינן רלבנטיות ואסביר.
6. אלי הודה כי לאחר האירוע התקין מערכת התרעה חדשה (עמ' 65 לפרוט' הדיון בש' 9-12 וכן בעמ' 70-71 ובעמ' 75-76). אינג' גת ביקר בבניין קרוב לשנתיים לאחר האירוע, לאחר החלפת המערכת. לכן, גם אם המערכת פעלה "ללא דופי" במועד ביקורו בנכס, הרי שאין לקביעה זו קשר לענייננו משלא מדובר באותה המערכת שהיתה שם במועד האירוע (אינג' גת מציין בעמ' 2 לחוות דעתו כי מערכת ההתרעה אותה בדק כוללת "רגש זרימה המחווט לרכזת גילוי אש ראשית אשר במבנה" אשר ברור כי לא היה קיים במועד האירוע).
7. אינג' ארבל, שהיה הראשון לבדוק את מערכת ההתרעה, מצא כי הברז השולט על פעמון ההתרעה היה במצב סגור.
8. בעדותו של אינג' ארבל הובהר כי הוא בדק את הפעמון באמצעות פתיחת הברז ואז גילה כי היה ליקוי בפעמון וכי הפעמון לא הוציא אזעקה רועשת כפי שהיה אמור, אלא הוציא "טרטור" בלבד. אינג' ארבל מצא כי השסתום שהיה בבסיס המערכת לא היה תקין ויצר מצב בו הפעמון מוציא טרטור קבוע. מכך הוא הסיק כי הברז השולט על הפעמון נסגר באופן מכוון עובר לאירוע על מנת להפסיק את "הטרטור" (עמ' 3 לחוות דעתו ועמ' 85-87 לפרוט' הדיון).
9. אינג' פפיש מקבל את מסקנותיו של אינג' ארבל בעניין זה ומסביר בעדותו (עמ' 29 לפרוט' הדיון בש' 10-15):

"ש. תסביר לגבי הברז שנמצא סגור לדברי מר ארבל, אם דבריו של מר ארבל נכונים היו כמה דברים הנוגעים לאחזקת המערכת לקויים: נמצא ברז סגור המוביל לחניון ?

ת. זה לא מה שהוא רשם, לדעתי מה שהוא רשם שהברז של פעמון המים היה סגור.

ש. כלומר מישהו סגר מערכת ובכך למעשה מנע בזמן אמת מפעמון ההתראה שנמצא על המרכזייה לפעול כי הוא מופעל על ידי לחץ מים שנסגר, זה נכון ?

ת. זה נכון."

ראו גם עמ' 32 לפרוט' הדיון, בש' 11-13:

"ש. כשחברי שאל אותך על הברז הסגור, הוא הברז שמוביל את המים לפעמון המים והוא לא הברז הראשי של המערכת?

ת. זה נכון. אם הברז הראשי היה סגור לא היתה נזילה ממילא."

1. אמנם, לא ברור האם הברז האמור היה סגור במועד האירוע או האם נסגר בעקבותיו. ראו דברי אינג' פפיש בעמ' 33 לפרוט' הדיון בש' 4-6:

"ש. אין דרך לשלול את האפשרות מי שסגר את ברז פעמון המים הוא מישהו שהגיע למקום לאחר שהתגלתה הנזילה.

ת. מעניין, יכול להיות."

1. לאחר ששקלתי דברי המומחים השונים וההסברים שניתנו על ידם בסוגייה זו, נמצאו הסברי אינג' ארבל להיותו של הברז סגור ולפעילות לא תקינה של הפעמון ("טרטור" במקום אזעקה) במועד התרחשות הארוע אמינים יותר, הגיוניים יותר ומתיישבים יותר עם העובדות בשטח. הסבריו של אינג' גת, אשר למעשה בדק מערכת אחרת מן המערכת שהיתה בבניין במועד האירוע אינם רלבנטיים בנסיבות. אינג' פפיש לא היה במקום בפועל אבל מנתח את ממצאיו ומסקנותיו של אינג' ארבל לעניין זה ומסכים איתן.
2. על כן, יש לקבוע כי מערכת ההתרעה לא פעלה במועד התרחשות הארוע. קביעה זו מתיישבת אף עם תוצאת הארוע והנזק שנגרם כאשר מים זרמו שעות ומבלי שתשומת ליבו של איש תתעורר לטפל בבעייה. קרוב לוודאי שאם היתה מערכת התרעה פעילה ותקינה במקום, ניתן היה למנוע חלק ניכר מהנזק שנגרם.
3. בהקשר זה אעיר כי אין בידי לקבל טענתו של אינג' גת לפיה אין כל משמעות למערכת ההתרעה נוכח השעה המאוחרת של האירוע והעובדה שהבניין נמצא באזור שאינו מיושב.
4. בבניין שוכן מוקד של חברת שחף אבטחה, הפעיל והמאויש כל הלילה. עובדי מוקד שחף הם אלו אשר גילו את ההצפה בסמוך לשעה ארבע לפנות בוקר (ראו סעיף 4 לתצהיר מר ניסים חודדה שהוגש מטעם כלל ואת עדותו בעמ' 44, בש' 21-24 וכן המבוא לחוו"ד אינג' ארבל). זאת, רק לאחר שהמים זרמו במשך מספר שעות (ראו חוו"ד ארבל, וכן עדותו של אלי בעמ' 65 לפרוט', ש' 15-17) והרעישו כמו "מפלי הניאגרה" (עדותו של אלי בעמ' 73 לפרוט', ש' 2-9).
5. אלי ניסה אמנם לטעון כי המוקדנית היושבת דרך קבע במוקד שחף אינה יכולה לשמוע את פעמון ההתרעה, אולם מנגד, כאשר ניסה לטעון כי אין עובדים של חברת שחף אבטחה אשר עוברים בבניין במהלך הלילה, טען כי המוקדנית היא זו שגילתה את ההצפה, כאשר שמעה את זרימת המים (עמ' 73 לפרוט', ש' 2-9).
6. לפי הסבריו של אלי, מערכת ההתרעה פעלה, אולם הצליל שהמערכת מפיקה הינו חלש משאונם של המים אשר זרמו במסדרון.
7. אם נצא מנקודת הנחה שלא ב"מפלי הניאגרה" מדובר, אלא בזרימת מים קבועה מצינור בקוטר של "1.5, לא הגיוני שזרימה מעין זו תהיה חזקה ממערכת התרעה תקנית ותקינה הפועלת בתוך הבניין.
8. משכך, אקבע כי הוכח בפניי כי מערכת ההתרעה היתה סגורה במועד האירוע או שפעולתה היתה בלתי תקנית, כך שכדברי אינג' ארבל הפיקה "טרטור" בלבד ולא אזעקה של של ממש. קביעה זו מתיישבת גם עם דברי אינג' פפיש בעדותו (עמ' 32 לפרוט' הדיון ש' 18-21):

"פעמון המים הוא האמצעי היחידי לדעת שמים זורמים בתוך הבניין. זה האמצעי היחידי להפסיק את זרימת המים אם זו לא שריפה. סביר בעיני שאם פעמון המים היה פועל שעה ארוכה הוא היה מושך תשומת לב ומישהו היה מתריע או בודק או מזמין מכבי איש ותוצאות האירוע היו נראות אחרת."

1. לאור הקביעה כי מערכת ההתרעה לא עבדה באופן תקני במועד האירוע, יש לעבור למציאת האחראי לתחזוקת המערכת.

ד.4.3 – האחריות לתחזוקה תקינה של מערכת ההתרעה

נחלק את הדיון כאן לבחינת שתי שאלות משנה- על מי חלה האחריות לתחזוקה וכן מה כוללת חובת

התחזוקה בנסיבות.

האחריות לביצוע התחזוקה

1. נראה כי יש הסכמה בין המומחים כי האחראי על תחזוקת מערכת ההתרעה הינו "בעל המבנה". על כך מסכימים הן אינג' ארבל (במסקנות חוות דעתו) והן אינג' פפיש (במסקנות חוות דעתו ובעדותו בעמ' 35 לפרוט' בש' 7-9). לעומתם, אינג' גת כלל לא התייחס לאחריות לתחזוקת מערכת ההתרעה, ותחת זאת קבע כי כלל לא היתה חובה להתקין מערכת התרעה כלשהי, טענה שאינה מתיישבת עם הקביעות דלעיל.
2. כמו כן, הן תקנה 4 לתקנות שירותי הכבאות והן תקן 1928 (ס' 4.1 לתקן על פי המסמכים אשר צורפו לחוו"ד ארבל) מטילים את האחריות לתחזוקת המערכת על "בעל המקרקעין או המחזיק".
3. מבחינת חוות הדעת והעדויות של אינג' ארבל ואינג' פפיש, נראה לי כי הטלת האחריות על "בעל המבנה" נובעת מתפיסה שגויה כאילו אלי הינו בעל הזכויות במבנה ויתר הדיירים הינם שוכרים או משתמשים בלבד - דבר שהוכח כי אינו נכון. על כן, טענו אלי ונאוה שאם תוטל עליהם אחריות כבעלי הזכויות במבנה, האחריות צריכה להיות מוטלת על כל בעלי הזכויות על פי חלקיהם היחסיים, קרי האחריות שתוטל על אלי ונאוה צריכה להיות מוגבלת לשיעור אחזקותיהם בבניין.

יצויין, בהערת אגב, כי הצדדים העלו טענות להרחבת חזית אסורה במישור זה ואולם לנוכח מסקנתי בהמשך, אין צורך להרחיב ולהידרש לעניין לצורך ההכרעה.

1. אף אם נקבל טענתם של אלי ונאוה באשר לשאלת האחריות היחסית על פי חלקם במקרקעין נמצא, הרי בנסיבות המקרה דנן, אין לכך משמעות אופרטיבית באשר יש להשית מלוא האחריות לתחזוקת מערכת הכיבוי וההתרעה על אלי מהטעמים שיפורטו להלן.
2. מחוות הדעת בתיק זה ידוע כי מערכת ההתרעה יושבת על ראש המערכת, הנמצא בחיבור עם קו אספקת המים למערכת, בצדו המערבי של הבניין, וסגור בכלוב מתכת.
3. מדובר במתקן המשמש את מערכת הכיבוי של כלל הבניין, ולכן מהווה רכוש משותף, על פי הגדרתו בס' 52 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן - חוק המקרקעין):

"'רכוש משותף' - כל חלקי הבית המשותף חוץ מן החלקים הרשומים כדירות, ולרבות הקרקע, הגגות, הקירות החיצוניים, המסד, חדרי המדרגות, מעליות, מקלטים, וכן מיתקני הסקה או מים וכיוצא באלה המיועדים לשמש את כל בעלי הדירות או מרביתם אפילו הם בתחומי דירה מסויימת."

1. גם אם מערכות כיבוי אינן מצויינות במפורש בהגדרה הנ"ל, הרי שבהחלט ניתן להכלילן כמתקנים "המיועדים לשמש את כל בעלי הדירות או מרביתם".
2. חוק המקרקעין אינו כולל הוראה מפורשת בנוגע לאחריות לתחזוקת הרכוש המשותף.
   סעיף 58 לחוק המקרקעין קובע את אופן חלוקת הוצאות האחזקה בנוגע לרכוש המשותף (באין קביעה אחרת בתקנון הבית המשותף), אולם נראה כי המקור היחיד המצוי בחוק לחיוב בתחזוקת הרכוש המשותף הינו סעיף 3(א) לתקנון המצוי (התוספת הראשונה לחוק) המאפשר לבעל דירה לדרוש מנציגות הבית המשותף לבצע תיקונים ברכוש המשותף.
3. כמו כן, ס' 71(ב) לחוק מאפשר לדיירים להתקשר עם חברת ניהול לתחזוקת הרכוש המשותף:

"71. החלטות בעלי הדירות

(ב) (1) בעלי הדירות רשאים לקבוע, בתקנון או בהחלטה שהתקבלה ברוב של בעלי הדירות ששני שלישים של הרכוש המשותף צמודים לדירותיהם, כי הניהול וההחזקה התקינה של הרכוש המשותף, כולם או רובם, יתבצעו על ידי מי שבעלי הדירות יתקשרו עמו למטרה כאמור (בחוק זה – מתחזק)."

1. בענייננו, בסעיפים 6 ו-8 לתקנון הבית המשותף שנרשם לבניין (מוצג נ/6), נקבעו הדברים הבאים:

"6. תחזוקת וניהול השטחים המשותפים בבניין יבוצעו ע"י אליהו פרץ ו/או חברה מטעמו כאשר כל בעל יחידה ישלם דמי ניהול כפי שנקבע החוזה רכישת היחידה שלו.

...

8. הוצאות האחזקה, השיפוצים והתיקונים של הרכוש המשותף יחולו על בעלי הדירות בהתאם לחלקם ברכוש המשותף."

1. אין כל ספק כי התקנון המוסכם שנרשם לבניין נרשם על ידי אלי ו/או מטעמו. במהלך הדיון עלה ספק אם יתר בעלי הזכויות בבניין בכלל ראו את התקנון לפני הגשתו לרישום (ראו עדות ניסים חודדה, בעמ' 40 לפרוט' הדיון בש' 1-4, ועדות אלי בעמ' 70 בש' 4-8).
2. גם אם אצא מנקודת הנחה כי התקנון נרשם מכח יפויי כח שניתנו מטעם כל רוכשי היחידות לרישום הבית המשותף, הרי עובדה היא שהתקנון נרשם מטעמו של אלי, ובו לקח אלי על עצמו את החובה ל-"תחזוקת וניהול של השטחים המשותפים" ומנגד את הזכות לגבות דמי ניהול בגין שירות זה.
3. בהיות התקנון הסכם בין כלל בעלי היחידות בבניין, המחייב את כולם, לרבות דיירים שרכשו יחידות לאחר רישום התקנון (ראו רע"א 3463/11 ‏עזבון המנוח אהרוני שלמה ואח' נ' עופר מרכזים בע"מ ,פורסם בנבו, 16.1.13, בס' 11) אין כל ספק כי יש לראות בס' 6 לתקנון כמסמיך את "אליהו פרץ ו/או חברה מטעמו" לשמש כחברת ניהול ותחזוקה.
4. אלי טוען כי חובת התחזוקה המוטלת עליו מכוח התקנון הינה חובה מצומצמת ביותר הכוללת נקיון ותחזוקה בסיסית של שטחים משותפים כגון מעליות, חדרי מדרגות וכו', ובוודאי שאינה כוללת תחזוקה של מערכת הכיבוי. ראו עמ' 69 לפרוט' הדיון בש' 15-22:

"ש. חב' הניהול בבעלות מי היא?

ת. אלי פרץ חברה ויזמות מחזיקה שם פועלת ניקיון ומקבלת משכורת מחב' אלי פרץ חברה ויזמות.

ש. החברה הזו היא חברת ניקיון?

ת. היא לא חברת ניקיון, אך בבניין הזה היא נותנת שירותי ניקיון.

ש. כמה אתה לוקח דמי ניהול על הניקיון של הבניין, בהתאם לחוזה?

ת. מכל דייר זה אחרת. דייר אמור לשלם לי דולר למטר. זה לא רק ניקיון, אני משלם גם עבור החשמל, המים של השירותים, תחזוקת המעלית."

1. ניתן אולי למצוא עיגון לשוני לטענה זו של אלי, מאחר שס' 6 לתקנון, העוסק בחובת התחזוקה והניהול המוטלת על אלי, דן ב- "שטחים משותפים" ואילו חלוקת הוצאות האחזקה על פי סעיף 8 לתקנון דנה ב- "רכוש המשותף". אולם פרשנות מעין זו תועיל רק אילו היה מוכח כי מישהו מלבד אלי טיפל בתחזוקה החורגת מחובתו המצומצמת של אלי, כטענתו. אין הדבר כך בענייננו.
2. ניתן לבחון את אופי חובתו של אלי גם מן הסכמים בהם מכר נכסים בבנין לדיירים, אשר צורפו לתצהירו.
3. לתצהירו של אלי צורפו שלושה הסכמים:

א. נספח ה/1 – הסכם מכר מיום 20.6.01 בין אלי ונאוה לבין נוימן חיים וקריץ רדו פאול (להלן -הסכם היפרטרוניקס ).

ב. נספח ה/2 – הסכם מכר מיום 13.3.01 בין אלי ונאוה לבין ששון ושולמית לוי (להלן- הסכם לוי).

ג. נספח ה/3 – הסכם מכר מיום 25.3.01 בין אלי ונאוה לבין דיוטי סוכנות לביטוח (1999) בע"מ (להלן- הסכם חודדה).

1. בשלושת ההסכמים הנ"ל, נקבע סעיף 15, אשר עוסק בהוצאות השוטפות לתחזוקת הנכס, אשר נוסחו כדלהלן:

"15. הוצאות שוטפות

הקונה מתחייב לשאת החל ממועד המסירה ואילך, באופן יחסי בהוצאות אחזקה, ניהול, תפעול, תיקון, חידוש, בדק, תאורה, שמירה, נקיון, ביטוח וכן כל שרות אחר שיינתן על ידי המוכר ו/או מי מטעמו ו/או ועד הבית של הבנין לרכוש המשותף ו/או לשטחים ו/או למתקנים המשמשים את הבנין עצמו.

"יחסי" בסעיף זה פירושו: קרוב ככל האפשר ליחס שבין שטח הרצפה של הנכס לשטח הרצפה של כל יחידות הבנין, ובכפוף לכל תיקון ביחס זה, כפי שיידרש על ידי המפקח על רישום המקרקעין.

המוכר לא ישא בהוצאות אלו בגין שטחים בבנין שטרם נמכרו, אך ידאג לתחזק את חלקו ברכוש המשותף בצורה נאותה."

1. בחלק מן ההסכמים שיעור ההשתתפות של הקונים אף כומת כספית. כך למשל, ס' 16 להסכם היפרטרוניקס קובע כך (הדגשות לא במקור – אה"ט):

"16. המוכר ימנה נציגות לבנין אשר תדאג לתפעולו, נקיונו, אחזקת המעלית, תשלומי החשמל המשותף וכל שירות אחר שידרש, כמפורט בסעיף 15 לעיל וברמה נאותה. והקונה מחייב לשלם מידי חודש דמי אחזקה שוטפים בסך 300 ₪ + מע"מ לחודש."

1. ס' 16 להסכם חודדה קובע כך:

"16. תוך 60 יום ממסירת החזקה בפועל בנכס, המוכר ימנה חברת ניהול ואחזקה לבנין אשר תדאג לתפעולו, נקיונו אחזקת המעלית, תשלומי החשמל המשותף וכל שירות שוטף אחר שידרש, כמפורט בסעיף 15 לעיל וברמה נאותה. והקונה מחייב לשלם מידי חודש דמי אחזקה שוטפים לפי – 1 $ ולא יותר לכל מ"ר רצפה שברשותו." (הדגשות לא במקור – אה"ט).

1. סעיף דומה לא קיים בהסכם לוי.
2. מקריאת נוסחיו השונים של ס' 16, ניתן ללמוד כי אלי לקח על עצמו הן את תפקיד חברת הניהול והן את תפקיד נציגות הבית המשותף. כפי שיובהר להלן, אלי תמיד ניהל את המתקנים המשותפים ומעולם לא התקיימה אסיפת דיירים לשם מינוי נציגות אחרת ו/או לשם החלפת חברת ניהול ותחזוקה.
3. מנוסח סעיף 15 האמור, ניתן ללמוד כי אלי לקח על עצמו (כנציגות ו/או כחברת ניהול) סמכויות רחבות של "אחזקה, ניהול, תפעול, תיקון, חידוש, בדק, תאורה, שמירה, נקיון, ביטוח וכן כל שרות אחר...לרכוש המשותף ו/או לשטחים ו/או למתקנים המשמשים את הבנין עצמו". למעשה, על פי נוסח זה, המופיע בכל ההסכמים שהוצגו, אלי לקח על עצמו את כל הסמכויות שיוחדו בחוק ובפסיקה לחברות ניהול ו/או לנציגות הבית המשותף.
   ברור כי נוסח זה אינו משתלב עם חובת התחזוקה המצומצמת לה טוען אלי.
4. אופן התנהלותו של אלי לאורך השנים מראה כי הוא עצמו תפס את חובת התחזוקה כחובה רחבה הנוגעת גם למתקנים משותפים כגון צינורות מים וכדומה. זאת מבלי שדרש תשלומים מיוחדים עבור עבודות התחזוקה שביצע בבניין.
   ראו עדותו של מר ניסים חודדה בעמ' 43-44 לפרוט' הדיון:

"ש. מה התוכן שאתה ומר פרץ סיכמתם שהאחזקה צריכה לכלול חוץ מניקיון חדר מדרגות, חשמל, מעלית?

ת. טיפול בתשתיות הבניין.

...

ש. יש סיבה לכך שכל הנושא הזה של התחזוקה לא נזכר בתצהירך ?

ת. כן. אני ושותפי לשעבר, אני ביקשתי לא פעם ולא פעמיים ממר פרץ להעלות על הכתב את כל הסיכומים בע"פ אבל זה לא נעשה ולראיה שכאשר היו נזקים של תשתיות בבניין הוא כן תיקן אותם. לדוגמא כאשר התפוצץ צינור בחניון הוא בא ותיקן, כאשר התפוצץ צינור בשירותים ותיקן, את המעלית הוא תיקן. ואני לא השתתפתי בעלויות נוספות – זה חלק מהתחזוקה.

ש. זה נכון שבעקבות אותם סיכומים שאתה טוען שהיו ביניכם בע"פ לא מצאת לנכון להוציא מכתב כזה בכתב כדי שמר פרץ יאשר?

ת. לא.

ש. לשיטתך אם מחר יש נזק במערכת ביוב כללית בבניין שעלותו היא 100,000 ₪ ואתה אחד הבעלים בבניין אתה לא צריך לשלם את ההשתתפות בתיקון כי אתה משלם דמי תחזוקה חודשיים?

ת. זה הסיכום. גם לא נדרשנו אף פעם."

ראו עדותו של אלי בעמ' 77 בש' 3-17:

"ש. נכון שבכניסה לחניון יש מחסום של שער חשמלי?

ת. נכון

ש. נכון שאתה מתקן אותו?

ת. לאחרונה כבר הפסקתי אבל בעבר אני תיקנתי אותו, הוא התקלקל הרבה בעקבות חבלה.

...

ש. מי שקורא לחב' המעליות כשיש תקלה ולצרכי אחזקה שותפת זה אתה?

ת. כן.

ש. הצינור העילי בחניון שאמרת שהתפוצץ רק פעם אחת אמרו לי רכילות אני אומר שצינור הביוב התפוצץ לפחות 5 פעמים ?

ת. אתה טועה לחלוטין. הוא התפוצץ פעם אחת אולי פעמיים. אולי מישהו פגע בו.

ש. אבל חרף האמור כל הפעמים האלה אתה תיקנת את זה או אנשים שלך?

ת. אני תיקנתי את זה. לשחרר את הביוב אני משחרר."

1. אלי טען כי במידה ומבוצעות עבודות תחזוקה מעבר לגישה המצמצמת לה טען, היה על כל הדיירים לשאת בהוצאות אלה. ראו עמ' 68 לפרוט' הדיון בש' 18-19:

"ש. אם יש איזה שהוא תיקון שיש לבצע ברכוש המשותף למשל זיפות גג מי משלם ?

ת. כל דבר שהוא ברכוש המשותף מתחלק בין כל בעלי הנכס באופן יחסי."

1. אולם אין עדות לכך שאלי, או דייר אחר, דאג לכנס אסיפות דיירים על מנת לדון בסוגיות אחזקת הרכוש המשותף או לדרוש השתתפות הדיירים בהוצאות אחזקה. ראו עדותו בעמ' 70 לפרוט' הדיון בש' 9-13:

"ש. האם אי פעם כינסת אסיפה של בעלי הזכויות בנכס ועדכנת אותם לגבי הוצאות מיוחדות בנכס?

ת. לא. אני רוצה לתקן היתה התכנסות לפני 7 שנים. זה היה אצל ניסים חודדה במשרד.

ש. היתה התכנסות בנוגע לתחזוקת הבניין גם?

ת. גם."

1. ראו גם את עדותו של מר ניסים חודדה בעמ' 40-41 לפרוט' הדיון:

"ש. נכון שמר פרץ אליהו מעולם לא שיתף אתכם בהחלטות לגבי אחזקת

הבניין או אחזקת מערכותיו?

ת. הוא לא שיתף אותנו, יותר מזה הוא תחזק את זה בעצמו יש לו פועלים שעושים זאת ומתחזקים את הבניין.

...

ש. כלומר אין ישיבות דיירים על אחזקת הבניין והיא מתבצעת רק על ידי פרץ ובמימונו?

ת. אין ישיבות ואף פעם לא נדרשנו לעניין אחזקה. אני משלם דמי אחזקה בסך 0.25 דולר למטר. יש לי בערך 286 מטר בבעלותי."

57. זאת ועוד. גם לאחר האירוע, כאשר ביצע אלי שינויים במערכת הכיבוי ומערכת ההתרעה, נראה כי הוא לא דרש השתתפות מיתר הדיירים. ראו עדותו בעמ' 70-71:

"ש. חב' הביטוח ביקשה ממך לעשות שינויים אחרי הארוע?

ת. כן.

ש. האם עדכנת את בעלי הנכס לגבי הדרישות החדשות של חב' הבטוח?

ת. לא. כל דייר יש לו את חברת הביטוח שלו."

כן ראו עדותו בעמ' 75 בש' 8-12:

"ש. אתה טוען שהשיפור בראש המערכת זה בעקבות דרישת הביטוח, למה אני לא רואה את המילה ביטוח בתצהירך, אני מפנה אותך לסעיף 6 פסקה שלישית בתצהירך?

ת. חברת הביטוח הפיקה לקחים. ברגע שחב' דרשה זאת אני עשיתי זאת.

ש. אני אומר לך שלא ביקשת השתתפות באופן יחסי מבעלים נוספים בנכס?

ת. לא ביקשתי."

ראה גם עדות מר ניסים חודדה בעמ' 41 לפרוט' הדיון בש' 4-9:

" ש. אני למד מחוות הדעת שהגיש מר פרץ באמצעות המומחה רביד שלאחר ההצפה מישהו החליף את כל המחברים הפגומים למחברים תקניים?

ת. אין לי מושג על מה אתה מדבר.

ש. כפי שאנו למדנו מהחקירה היום, מישהו גם השקיע כסף ועל הרכזת הראשית התקין היום מערכת חייגן חשמלית האם נכון שגם את זה עשה פרץ בהחלטה בלעדית ובמימון בלעדי?

ת. היום זה פעם ראשונה ששמעתי את זה בדיון שיש דבר כזה בבניין שלנו."

58. אמנם הן על פי תצהירו של ששון לוי(ס' 2-3 לתצהיר) והן על פי עדות פרץ (עמ' 69 לפרוט' הדיון בש' 15-22), נטען כי חברת פרץ היא שביצעה את התחזוקה בבניין. מן החשבונית שהוגשה בתיק זה, אשר הוצאה לחב' ששון לוי בע"מ (נספח א' לתצהיר ששון ומוצג ת/3) על ידי אלי כעוסק מורשה ולא על ידי חברת פרץ, ניתן ללמוד כי אלי בעצמו, ולא חברת פרץ או כל חברה אחרת, נתן את שירותי התחזוקה בבניין.
אמנם, אלי טען כי חברת פרץ היא המתחזקת ומעסיקה עובדי נקיון בבניין, אך לא צורפו ראיות בכתב לתמיכה בטענה, והראיה היחידה שעמדה בפניי לעניין זה היתה החשבונית האמורה.

אלי עצמו העיד, כי הוצאו רק חשבוניות מטעמו ולא מטעם החברה, בעמ' 76 בש' 4-8:

" ש. נספח א' לתצהירו של מר ששון לוי, הקבלה הזו הוצאה על ידך?

ת. כן.

הוגש וסומן ת/ 3

ש. נכון שחשבוניות זהות כאלה יוצאות לכל דיירי הבניין?

ת. מי שמשלם מקבל חשבונית. כמובן רק כאלה."

ראו לעניין זה גם את עדותו של מר ניסים חודדה בעמ' 39-40 לפרוט' הדיון:

"ש. האם בעת המכירה או אחריה, הוא שוחח אתכם אי פעם או העביר לכם אחריות לגבי אחזקה בבניין?

ת. לא. זה היה באחריותו, הוא התנהל, הוא דרש מאיתנו כספים בגין כך.

...

ש. זה נכון שמאז כניסתכם לבניין לרבות במועד שרכשתם את הנכסים וגם לאחר מכן האחזקה של הבניין בוצעה על ידי פרץ אליהו?

ת. גם היום.

...

ש. זה נכון שכל בעלי הנכסים אפילו משלמים למר פרץ עבור אחזקה?

ת. חלקם משלמים וחלקם מסרבים אך רובם משלמים.

ש. זה נכון שמר פרץ מבקש לחייב אותם עבור אחזקה חודשית?

ת. אני מניח, אני לא יודע לגבי כולם, אני יודע לגבי.

ש. אני מפנה אותך לנספח א' לתצהיר של מר ששון, האם נכון שגם לך במשך כל שהותך בבניין מוציא מר פרץ חשבונית כזו עבור דמי אחזקה חודשיים ?

ת. מר פרץ הוציא חשבוניות כאלה וגם קבענו שהוא צריך לקבוע פגישה לגבי התשלום."

ראו גם את עדות מנהל לוטונט, מר מיכה שריג, בעמ' 56-57:

"ש. אתה משלם ועד בית?

ת. לא. השכירות כוללת ההחזקה.

ש. מה אתה אומר על תחזוקת הבנין היא על הפנים?

ת. לא מסכים שהיא על הפנים. אני לא נמצא שם ברמה היומיומית. אני שם פעם בחודש. יש לי עובדים שכאשר יש תקלה או בעיה מתלוננים בפניי. ואז אני מצלצל לאלי פרץ שמתקן. לניסים חודדה איני מתקשר כי מה לי ולו? הכרתיו היום פעם ראשונה בדיבור.

יש לציין כי העובדה שאלי לקח על עצמו את חובת תשלום הוצאות אחזקת הבית עולה גם מס' 8.1 להסכם השכירות של לוטונט:

"הוצאות אחזקת הבית (בסך 1 $ + מע"מ למ"ר רצפה) יחולו על המשכיר וישולמו על ידו במשך תקופת השכירות."

59. משכך, יש לקבוע כי אלי לקח על עצמו הן בתקנון המוסכם והן בפועל את החובה לתחזוקת הרכוש המשותף בבניין.

60. על כן, יש לראות באלי אחראי אישית לתחזוקת מערכת הכיבוי ומערכת ההתרעה בתוכה. אחריות זו נובעת מתקנון הבית המשותף, מהסכמי מכירת הנכסים בבניין שהוצגו לבית המשפט ומהתנהלותו של אלי לאורך השנים והינה אישית כלפי אלי ואינה חלה על נאוה או על חברת פרץ.

61. ודוק. יש להפריד בין חובת התחזוקה של אלי לבין חובת התשלום בגין הניהול והתחזוקה. אם לטענת אלי לא שילמו הדיירים את דמי הניהול והאחזקה בהם הם מחויבים על פי התקנון והסכמי רכישת היחידות בבניין, רשאי הוא להגיש תביעות כספיות בנושא.

מה גם שאין בקביעה כי החובה לביצוע תחזוקה למערכת הכיבוי משמעה כי עלויות הבדיקה ישולמו מתוך התשלום החודשי שמשולם לאלי כדמי ניהול דווקא ולא יתחלקו בין הדיירים בהתאם לס' 58 לחוק המקרקעין ולתקנון.

אולם, אופן התשלום על ביצוע התחזוקה אינו רלוונטי לענייננו. לאור חובת התחזוקה המוטלת על אלי לגבי הרכוש המשותף, חובה שלקח על עצמו כפי הנראה על מנת ליצור הכנסה נוספת גם מיחידות שמכר, היה עליו למלא חובתו לתחזוקת המערכת.

מה כוללת חובת התחזוקה ?

62. משנמצא כי יש להשית האחריות לביצוע תחזוקת המערכת לפתחו של אלי, יש לברר מה כוללת חובת התחזוקה של מערכת הכיבוי והאם אלי עמד בביצועה?

בנוגע להיקף חובת התחזוקה קיים ויכוח אשר הוצג לעיל בנוגע לשאלת התקינה והאישורים למערכת.

63. התקן היחיד שהוצג בפניי לעניין תחזוקת מערכות כיבוי הינו ת"י 1928. אמנם אינג' גת הפנה מנגד לת"י 1205, אולם מדובר בתקן למערכות תברואה ולא למערכות כיבוי.

64. מן המידע שנמסר על ידי המומחים והעדים בתיק זה עולה כי ת"י 1928 היה בתוקף במועד האירוע, אולם הוא לא היה תקן רשמי מחייב על פי ס' 9 לחוק התקנים.

65. למרות זאת, כאמור לעיל, בתחום הכיבוי הסמכות לחייב למלא אחר תקן מסוים אינה נובעת רק מהיותו תקן רשמי, אלא מעצם דרישת רשויות הכיבוי למלא אחריו.

66. את אופיו המחייב של תקן 1928 ניתן ללמוד הן מדברי המומחים והן מן העובדה שמ.י. הנדסה ביצעה בדיקה למערכת המתזים בשטח איגוד המוסכים (בקומה הראשונה של הבניין) ביום 10.1.08, כאשר האישור מציין במפורש כי הבדיקה נערכה על פי ת"י 1928.

67. אשר על כן, יש לקבוע כי ת"י 1928 הינו התקן המחייב לתחזוקת מערכות כיבוי, כאשר יש לקבל לעניין זה את הסבריו של אינג' ארבל לעניין תקן זה ואת המסמכים שהוגשו ביום 24.12.12, משלא הובאו ראיות לסתירה.

בהתאם לתקן זה, בעל המבנה אחראי לתקינות מערכת המתזים ולתחזוקתם, אלא אם העביר את האחריות לשוכרים או לקבלן אחזקה לפי חוזה מתאים. (ראו סעיף 4.1 לתקן המצורף נספח 1 לחוות דעת נ/3 של אינג' ארבל).

68. לעניין מערכת ההתרעה, קיימות שתי סוגיות עיקריות: הראשונה - הינה נעילת הכלוב בו נמצאים הברז הראשי (והיחיד) של המערכת וכן ברז מערכת ההתרעה והשניה – נוגעת לתחזוקה שוטפת של מערכת ההתרעה.

69. לעניין נעילת הכלוב - יש לטעמי לקבל את עמדתו של אינג' ארבל כי הכלוב צריך היה להיות נעול.

אין חולק כי ראש המערכת נמצא בתוך כלוב מתכת שלא היה נעול במועד בדיקתו של אינג' ארבל (שהיתה הבדיקה הקרובה ביותר לאירוע). לא נטען בפניי כי הכלוב היה נעול במועד האירוע ולכן אניח כי הכלוב היה פתוח בכל התקופות הרלוונטיות. לעניין זה קיימת מחלוקת בין אינג' ארבל, אשר טוען כי דלת הכלוב צריכה היתה להיות נעולה, לבין אינג' פפיש, אשר טוען כי יש לאפשר גישה לראש המערכת, אולם לא הובהר האם צריכה להיות גישה לכל אדם או רק לאנשים מסוימים (עמ' 36 לפרוט' הדיון בש' 13-16). אציין כי גם אינג' ריבקין קבע בעדותו כי יש חובה כי הכלוב יהיה נעול (עמ' 98 לפרוט' הדיון בש' 13-20). אינג' גת כלל לא טען דבר בנדון.

70. לטעמי, עצם העובדה שנבנה כלוב מתכת מסביב למערכת, משמעה כי הדרישה היתה להשאיר את ראש המערכת סגור. לולא דרישה כזו, מדוע להשקיע כספים בבניית הכלוב?

יתרה מכך, האם מתן אפשרות גישה משמעה מתן אפשרות גישה לכל דיכפין על ידי השארת הכלוב פתוח, או שמא משמעה מתן אפשרות גישה למורשים המחזיקים מפתח בלבד?
לדעתי יש לבכר את הפרשנות האחרונה.

71. מן המסמכים שהוגשו מטעם מגדל ביום 24.12.12, עולה כי גם ת"י 1928, תומך בראייה כי הברזים של ראש המערכת צריכים להיות "בשליטת בעל הבית" .

72. בעדותו של אלי, בהתייחסותו לעובדה שמערכת ההתרעה היתה כבויה במועד בדיקתו של אינג' ארבל, נטען כי כוחות הכיבוי שהוזעקו לאירוע היו אלו שהיתה להם הגישה למערכת במועד האירוע (עמ' 68 לפרוט' הדיון בש' 15-17). כתוצאה מכך, נטען כי לא ניתן לדעת אם מערכת ההתרעה היתה כבויה במועד האירוע או כובתה בעקבות האירוע.

במידה והכלוב היה נעול, וכוחות הכיבוי היו מלווים על ידי מורשה מטעמו של אלי לפתיחת הכלוב, ניתן היה להוכיח בעדות אם מערכת ההתרעה פעלה במועד האירוע אם לאו.

למעלה מן הדרוש יצויין כי אי שמירה קפדנית על היות ראש המערכת סגור ומוגן בכלוב כנדרש, הסבה לאלי נזק גם במישור הראייתי בניהול הליך זה.

73. לעניין תחזוקת המערכת - ידוע כי ביום 10.1.08 ביצעה מ.י. הנדסה בדיקת מערכת הכיבוי במשרדי איגוד המוסכים על פי ת"י 1928. כפי שהובהר בעדויות, בדיקה לפי ת"י 1928, כוללת גם בדיקת תקינות מערכת ההתרעה (ס' 5 לתצהיר אלי ועדות ריבקין בעמ' 97-98 לפרוט' הדיון). מאחר שלא נטען דבר בפניי לעניין זה, עליי להניח כי בבדיקה האמורה, היתה מערכת ההתרעה תקינה.

74. עוד עולה מממצאי חוות דעתו של אינג' ארבל, כי במועד בדיקת הנכס על ידו, נמצא על כלוב ראש המערכת שלט של חברת ירדן מערכות בו צויין מועד בדיקת המערכת בחודש פברואר 2005. אינג' ארבל הסיק מכך כי זוהי הבדיקה האחרונה שנערכה למערכת.

75. אלי טען כי מעולם לא ביצע בדיקות למערכת, שכן זוהי אינה חובתו. ראו ס' 4-6 לתצהיר אלי) וכן בעדותו בעמ' 63-65:

"ש. סעיף 5 בתצהירך, אלו בדיקות תקופתיות של מערכת הספרינקלרים אתה ביצעת אם ביצעת?

ת. אני לא בצעתי, אני לא אמור לבצע, כל דייר שלא אמור לקבל רישיון עסק לא פונים אליו. לאחרונה חב' הבטוח בשנה שאחרי המקרה פנתה אלי עם שינויים לשדרוג המערכת וזה היה התנאי לחידוש הביטוח ואז עשיתי את השינויים שהמליצו כמו מערכת החשמלית שהוא אמר מקודם.

ש. הווה אומר שמשנת 98 או 99 שנגמרה התקנת המערכת הכלוב החיצוני לא נבדק מעולם?

ת. אני לא אמור לבדוק אותו.

...

ש. אלמלא אותו דייר אנונימי מבחינתך ראש המערכת לא צריך להיבדק בכלל, כך פעלת?

ת. מבחינה חוקית, אין שום חוק המחייב לתפעל זאת, אז אין סיבה שאני אגע בזה, זה גם לא חוקי, אסור לי לגעת בזה."

ראו גם עדותו בעמ' 74 לפרוט' הדיון בש' 21-23:

"ש. לשיטתך את ראש המערכת הזו לא צריך לתחזק אף אחד במהלך השנים?

ת. אם יש תקלות במערכת, יש איזה נזילה וידוע מזמינים איש מקצוען שיטפל בזה, אם אין תקלות אז אין צורך."

וכן בעמ' 76 לפרוט' הדיון בש' 17-19:

"ש. אתה אומר לי פה שכיוון שמבחינתך הדיירים הם שאחראים למערכת אתה כל השנים האלה לא מבצע עבודות אחזקה למערכת, זה הטיעון?

ת. אני לא אאשר לך, אני לא צריך לתת שירותי תחזוקה למערכת הזאת, זה לא התפקיד שלי."

76. לעניין הבדיקה האמורה של חברת ירדן, טען אלי כי ככל הנראה מדובר בבדיקה שהוזמנה על ידי אחד מן הדיירים האחרים (עמ' 64-65 לפרוט' הדיון).

77. מן התמונה של שלט זה, שצורפה ביחד עם המסמכים שהוגשו 24.12.12, עולה כי על השלט האמור, הודבקה מדבקה המציינת "תאריך טיפול". לא ברור מהו אותו "טיפול" מדובר, ואין בכך להוות אנדיקציה לקיומה של תחזוקה שוטפת למערכת, מקום בו בעל הנכס והאחראי על התחזוקה עומד בתוקף על עמדתו לפיה לא היה זה מתפקידו לתחזק את המערכת ומשכך בוודאי כי לא יזם לה בדיקות ו/או טפולים.

78. על כן, בין אם בוצעה בדיקה בחודש פברואר 2005 ובין אם לאו, לא הוכח בפניי כי בוצעה בדיקה של מערכת ההתרעה לאחר יום 10.1.08.

79. על פי המסמכים שהוגשו מטעם מגדל ביום 24.12.12 מערכת ההתרעה דורשת פיקוח מדי

רבעון ובחינת פעולה מדי 3 עד 6 חודשים (הסעיף הספציפי לא הוגש, אלא רק טבלה המסכמת את הפעולות הנדרשות על פי התקן והמועדים לביצוען). כמו כן יש לבצע פיקוח שבועי ו/או חודשי של ברזי המערכת.

מאחר שאלי הודה שלא ביצע דבר מן האמור לעיל ומאחר שכבר קבעתי כי מערכת ההתרעה בבניין לא פעלה במועד האירוע וכי אלי הוא זה שאחראי לתחזוקת המערכת, הרי שהעובדה שלא בוצעה כל בדיקה שבועית ו/או רבעונית כנדרש בתקופה שקדמה לאירוע מטילה על אלי את האחריות לאי-פעולת מערכת ההתרעה.

סיכום ביניים

נוכח הממצאים דלעיל, התוצאה היא כי יש להשית על אלי חבות מלאה לכשל במחבר ולכשל

במערכת ההתרעה בבניין ודין טענותיו במישור היעדר אחריות להידחות.

כעת, על מנת לסיים את הקביעות במישור האחריות, יש לדון בסוגייה אחת אחרונה הנוגעת אך ורק

למישור היחסים בין הנתבעות 5 ו -7.

ה. חלוקת האחריות בין הגורמים לנזק בהיבט של סוגיית כפל ביטוח

1. במישור היחסים בין חברת מנורה לחברת הפניקס, עולה כי שתי החברות העניקו כיסוי ביטוחי לאחריות לוטונט ו/או אלי כלפי צדדים שלישיים כתוצאה מנזקי מים.
2. מנורה – מכוח הכיסוי הביטוחי שערך אלי לבניין בבעלותו ו/או באחזקתו, הפניקס- מכוח כיסוי ביטוחי שחוייבה לוטונט לבצע על פי הסכם השכירות עם אלי.
3. כעת טוען אלי כי על המקרה חלים דיני כפל ביטוח ועל כן, ככל שיקבע כי חלה עליו אחריות לפיצוי הניזוקים בגין נזקי הארוע, יש לקבוע במובחן מהי מידת אחריותו לגבי כל שלב וזאת בהפרדה מיתר המעורבים .
4. הפניקס טוענת כי אין להשית עליה כל חובה לפיצוי בשל שני טעמים עיקריים – האחד, טמון בקביעה כי לא הושתה כל חבות בגין הכשלים שהובילו לארוע ההצפה על המבוטחת שלה – לוטונט; השני,נעוץ בטענה לפיה משעה שאין מעורבות של המבוטח העיקרי (קרי לוטונט- לגבי הפניקס), לא קמה תחולה לפוליסה ולא ניתן להרחיב אותה כלפי המבוטח הנוסף,קרי – אלי).
5. מהנתונים שהובאו בפני עולה כי קיים כיסוי ביטוחי של חברת מנורה לאלי, נאוה וחברת פרץ מכוח פוליסה עצמאית הכוללת את כל הסיכונים.
6. בנוסף, מכוח הסכם השכירות בין לוטונט לפרץ (סעיף 9.3), ביצעה לוטונט ביטוח אצל הפניקס בו נכללים המשכירים-נאוה ואלי- כמבוטחי נוספים. (פוליסה מס' 08/007/063/0047555 – נספח ז' לתצהיר אלי).
7. על פי ההודעה המוסכמת שהוגשה ביום 13.11.11 מטעם מנורה והפניקס, חלוקת האחריות

בין השתיים, לעניין כפל הביטוח הינו 56% הפניקס ו-44% מנורה.

1. ענייננו באירוע שהנזק שנוצר בו, על דעת כל בעלי המקצוע שהעידו בתיק זה, נובע משני גורמים: הראשון, הכשל במחבר שהוביל לזרימת המים מלכתחילה; והשני, הכשל במערכת ההתרעה שמנע גילוי מוקדם של הזרימה, שהיה יכול למנוע את כל הנזקים הנתבעים בתיק זה.
2. קבעתי לעיל כי אלי הינו האחראי לשני הגורמים הללו. אולם, התקנת המחבר שכשל והליקויים בתחזוקת מערכת ההתרעה הינן עוולות נפרדות, אשר יש לשקללן כדרך שמשקללים בין מספר מעוולים.
3. חלוקת האחריות בין מעוולים שונים מתבצעת בעיקר על בסיס מידת האשמה המוסרית המיוחסת לכל אחד, אולם אין בכך בכדי לשלול גם את בסיס הסיבתיות, קרי את הקשר הסיבתי בין העוולה לנזק, כחלק מן הקביעה בדבר חלוקת האחריות (ראו ת"א (של' – ת"א) 31350-06‏ ‏גיורא דקר נ' ד"ר ג'ורג' ליכטמן ׁ(פורסם בנבו, 31.12.12), בס' 15 והאסמכתאות הרבות הנזכרות שם.
4. לא ראיתי מקום להבחין בין הכשל המוסרי של ביצוע העבודות במערכת המתזים במשרדי לוטונט שלא באמצעות בעל מקצוע מיומן ומבלי לבצע ביקורת כנדרש, לבין הכשל המוסרי של אי-ביצוע תחזוקה כנדרש של מערכת הכיבוי (ומערכת ההתרעה בתוכה) שהינה רכוש משותף, במשך כל הזמנים הרלוונטיים לתביעה.
5. בשל אותם טעמים לא מצאתי מקום לקבוע כי הכשל במחבר דווקא הוא שגרם ביתר שאת להתרחשות הארוע ולתוצאותיו יותר מאשר הליקויים במערכת ההתרעה.
6. לטעמי, יש לייחס לכל אחד מהגורמים לארוע תרומה שווה במידתה לעצם התרחשותו ולנזקים שבעקבותיו שכן – הא בהא תליא.
7. באשר לטענת הפניקס בעניין היעדר כיסוי ביטוחי נוכח היעדר חבות נזיקית למבוטח העיקרי וביטוחו של אלי כ"מבוטח משני" – דין הטענה להידחות.
8. מדובר בענייננו בפוליסות ביטוח נכסים, כאשר סוגיית כפל הביטוח מוסדרת בס' 59 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"):

"59. ביטוח כפל

בוטח נכס בפני סיכון אחד אצל יותר ממבטח אחד לתקופות חופפות, על המבוטח להודיע על כך למבטחים בכתב מיד לאחר שנעשה ביטוח הכפל או לאחר שנודע לו עליו.

בוטח נכס ביטוח כפל ועלה סך-כל סכומי הביטוח באופן בלתי סביר על שווי הנכס, רשאים המבוטח וכל אחד מהמבטחים, בכל עת בתקופת הביטוח, לדרוש הפחתת סכומי הביטוח עד לשווי הנכס בשעת הדרישה; נדרשה הפחתה זו, יפחתו סכומי הביטוח לפי היחס שביניהם, ובמקביל יפחתו גם דמי הביטוח מיום הדרישה.

בביטוח כפל אחראים המבטחים כלפי המבוטח יחד ולחוד לגבי סכום הביטוח החופף.

המבטחים ישאו בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח."

1. לעניין זה, כבר נקבע בפסיקה כי הכללים וההלכות בנושא כפל ביטוח יכולים לחול גם מצב בו שני מבוטחים שונים מבטחים את אותו סיכון או אינטרס בנכס. ראו לעניין זה רע"א 3948/97 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(3) 769 (2001) [להלן: "עניין סיגנא"] ודנ"א 3964/01 סיגנא חברה לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 26.11.2001) וכן ראו רעא 1322/10 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 16.4.12) [להלן: "עניין תעליפלסט"]:

"8. בעניין סיגנא הכריע בית המשפט העליון לראשונה בשאלת קיומה של זכות להשתתפות בין מבטחים שביטחו מבוטחים שונים ביחס לאותו הסיכון וביחס לאותו נכס. בית המשפט העליון קבע כי מצב שבו שני מבוטחים שונים מבטחים את אותו אינטרס ביחס לאותו נכס, אפשרי הן מבחינה משפטית הן מבחינה עובדתית, שכן אין מניעה עקרונית כי אדם יבטח סיכונים לנזק שלא בהכרח יארע לו באופן אישי. זאת, בתנאי שלעושה הביטוח יש אינטרס לגיטימי לעריכתו (כגון אינטרס כלכלי-מסחרי) כך שהחוזה אינו חוזה של הימור כמובנו בסעיף 32 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. כך למשל, ביחס למקרים שנדונו בעניין סיגנא, נקבע כי אין מניעה שהמחזיק בנכס יבטח את האינטרס של בעלי הנכס: "פתוחה הדרך בפני המחזיק בנכס לבטח גם את אינטרס הבעלים בו ולהחזיק בתגמולי הביטוח שיקבל בגין הפגיעה באינטרס זה, כנאמן של הבעלים" (שם, בעמ' 797; וראו פירוט נוסף בעמ' 802-797)."

1. מקל וחומר בענייננו, הביטוח שהוציאה לוטונט לא רק שהוא חל על הנכס ועל נזקי מים למבנה בית העסק (פרק 4 לפוליסה), קרי על אותם אינטרסים וסיכונים, אלא הוא גם נוקב שמו של אלי כמבוטח באופן מפורש.
2. לא מובנת לי הטענה בדבר מעורבות "המבוטח העיקרי" כתנאי לחיובו של "המבוטח הנוסף". "מבוטח עיקרי" ו-"מבוטח נוסף" אינם מושגים המוכרים בחוק חוזה הביטוח או בפסיקה. הפניקס לא הפנתה לפסק דין כלשהו בו הוגדרו המעמדות המתוארים המפרידים בין מבוטחים שונים.
3. מה גם שבענייננו, ס' 9.3 מגדיר במפורש כי רואים ברכישת הביטוח למשרדי לוטונט "...כאילו נערך בנפרד עבור כל אחד מיחידי המבוטח...". על פי ניסוח זה, יש לראות בכך שלוטונט והפניקס כרתו את פוליסת הביטוח למשרדי לוטונט, בהתאם לתניה האמורה בהסכם השכירות של לוטונט, ומשכללו את אלי כמבוטח על פי הפוליסה, כאילו יצרו קשר חוזי ישיר של מבטח-מבוטח בין הפניקס לבין אלי.
4. יתרה מכך. לו היתה מבקשת הפניקס להגביל את חבותה כלפי אלי בכך שתחול רק מקום שקיימת חבות של לוטונט ("המבוטחת העיקרית"), ניתן היה להגדיר זאת בפוליסה כחלק מן החופש החוזי הניתן לצדדים לחוזה ביטוח. ראו לעניין זה רע"א 12/06 צמנטכל הנדסה וייזום צפון בע"מ נ' אריה שירותי כ"א בע"מ (פורסם בנבו, 19.9.07) בס' 12:

"במובן זה, מהווה כל פוליסה מסמך משפטי נפרד המתייחס אל המציאות במונחיו הפנימיים, בנסיבות האופפות אותו, ועל פי תכליותיו. היות שהמדובר בהסכמות של צדדים שנתון להם חופש התקשרות ועיצוב של החוזה (תחת המגבלות המקובלות בשיטתנו המשפטית, ובפרט – המגבלות המוטלות על הסכמי ביטוח, וראו גם דברינו בע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' קדוש (טרם פורסם, ניתן ביום 25.6.2007)), נדמה כי אין בעייתיות בכך שאותו אדם יוגדר כ"עובד" בפוליסה אחת, וכ"צד שלישי" בפוליסה אחרת, כפי שאין כל בעיה שכל אחת מן הפוליסות תגדיר את המונח "עובד", לצרכי הכיסוי הביטוחי שהיא מעניקה, באופן שונה."

1. העובדה שהגדרות מעין אלו לא נכללו בפוליסה הינה אקט מכוון. הרי לו היו לוטונט והפניקס פועלים כך, לא היתה הפוליסה עומדת בתנאי ס' 9.3 להסכם השכירות של לוטנט.
2. כפי שנקבע לעיל, מקריאת פוליסת הביטוח שהוציאה הפניקס לנכס ביחד עם הסכם השכירות של לוטונט, קיים קשר ישיר של מבטח-מבוטח בין הפניקס לבין אלי ועל כן דין טענות הפניקס במישור זה להידחות.

1. לסיכום עניין זה, על פי חלוקת האחריות הנ"ל, ומאחר שאחריותה של הפניקס בנוגע לנזקים שנגרמו חלה אך ורק על הסיכון שבא מתוך משרדי לוטונט, הוא הנכס המבוטח על ידה, הפניקס תחוייב ב-56% מן האחריות על פריצת המחבר (50%), קרי בשיעור כולל של 28% מן הנזק שייפסק בפסק הדין הסופי ומנורה תחוייב בשיעור של 72% מן הנזק שייפסק בפסק הדין הסופי.

ו. התוצאה

1. על בסיס כל האמור לעיל, דין כל התביעות והודעות צד ג' כנגד הנתבעים 2, 4, 6 ו-8 (חברת פרץ, לוטונט, נאוה ומ.י. הנדסה) - להידחות.

2. בכל התביעות והודעות צד ג' כנגד הנתבעים 3, 5 ו-7 (אלי, מנורה והפניקס) יש לקבוע כי הנתבעים האמורים יחוייבו בנזקים שנגרמו לתובעים / מודיעים (כפי שייקבעו בפסק הדין הסופי) בשיעורים הבאים:

הפניקס תחוייב בשיעור 28% מן הנזקים

מנורה תחוייב בשיעור 72% מן הנזקים

3. התביעה כנגד הנתבעת 1 (מגדל) תידון בפסק הדין הסופי, ככל שיידרש, אולם בשלב זה מתקבלת באופן מלא הודעת צד ג' שהגישה מגדל כנגד הנתבעים 3, 5 ו-7 על בסיס חלוקת האחריות שנקבעה לעיל.

4. בשים לב לעובדה שמדובר בפסק דין חלקי המחייב המשך הליכים בין חלק מהצדדים לתביעות, להלן הוצאות המשפט אשר ישולמו, נוכח התוצאה, לעת הזו של הדיון:

התובעים 2-5, ביחד ולחוד, ישלמו לכל אחד מהנתבעים 4 ו -8 הוצאות משפט בסך 2,500 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך 7,500 ₪ כולל מע"מ.

הקביעה בנוגע להוצאות ושכר טרחת התובעים תינתן במסגרת פסק הדין הסופי בהליך זה.

בפסיקת ההוצאות הובאה בחשבון העובדה שנתבעים 2 ו – 6 ניהלו הגנתם במשותף עם נתבעים 3 ו-5 ועל כן אינני מוצאת מקום לפסיקת הוצאות בעניינם.

5. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים כמקובל.

ניתן היום, ד' אייר תשע"ג, 14 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.