1. בפניי בקשה להארכת מועד לתשלום ו/או לפריסה לתשלומים של הוצאות משפט שנפסקו נגד המבקש (התובע).
2. בפסק דין מיום 12/07/12 דחיתי את תביעת המבקש נגד המשיבה (הנתבעת) וחייבתי את המבקש לשלם למשיבה הוצאות (כולל שכ"ט עו"ד) בסך 15,000 ₪.
3. בבקשה זו מבקש המבקש לפרוס את החיוב הנ"ל למספר תשלומים שווים של 500 ₪ לחודש. בבקשה (שהוגשה על ידי המבקש בעצמו) , נאמר כי הוא יליד 1936 ומתקיים מקצבת זקנה בסך 3,340 ₪ (סכום הכולל אותו ואת אשתו). כן טען כי ניהול המשפט גרם לו להוצאות רבות, לרבות חוב שכר טרחה, הוצאות מודדים ושמאים, תצלומי אויר , מפות ועוד.
4. המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי עד היום המבקש לא שילם כל סכום על חשבון החיוב שהושת עליו וכי האישור בדבר תשלום קצבת זקנה שצורף לבקשה, אין בו כדי להוכיח כי אין למבקש מקורות הכנסה נוספים ו/או כי מצבו הכלכלי קשה. כן טענה המשיבה כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר.
5. לפנים משורת הדין, הסכימה המשיבה לפרוס את החיוב לחמישה תשלומים שווים, ובלבד שהמבקש יעמוד בביצוע התשלומים, אחרת אי ביצוע אחד התשלומים יעמיד את יתרת החיוב כולו לפירעון מיידי.
6. אכן, אין זה מעניינו של בית המשפט האופן בו ישא המבקש בתשלום החיוב שהושת עליו ועם מתן פסק הדין סיים בית המשפט מלאכתו בתיק. יחד עם זאת , ולאור הסכמת המשיבה, ולפנים משורת הדין, אני נעתרת חלקית לבקשה ומורה כי החיוב שהושת על המבש ישולם ב- 10 תשלומים שווים ורצופים, שהראשון בהם יהיה ב- 1.2.13 והתשלומים הבאים בכל 1 לחדש העוקב. אי ביצוע תשלום אחד מהתשלומים – יעמיד את מלוא החיוב לפרעון מידי.

ניתנה היום, כ"א טבת תשע"ג, 03 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.