רקע ותמצית טענות הצדדים

1. התובע, יליד 1954, עותר, כי בית המשפט יורה לנתבעים לפצותו בגין נזקים אשר נגרמו לו, לטענתו, בשל מעורבותו בתאונת דרכים מיום 25.6.06.
2. במועדים הרלוונטיים, הנתבע היה הנהג ו/או הבעלים של משאית בעל מ.ר 68-660-15 (להלן: "המשאית"). הנתבעת הינה חברת ביטוח אשר ביטחה את המשאית.
3. התובע טוען, כי ביום 25.6.06 כאשר סיים לפרוק סחורה מהמשאית, נהג המשאית נסע אחורה והשרשרת מהדלת של הרמפה השתחררה וכתוצאה מכך הדלת נפלה על רגלו. לטענתו, האירוע האמור מהווה תאונת דרכים כהגדרת המונח בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "החוק").
4. ממקום התאונה הובהל התובע לבית חולים "גליל מערבי" בנהריה שם טופל ואושפז מיום 25.6.06 ועד ליום 2.7.06. לטענת התובע, בעקבות התאונה הוא נחבל בברך וברגל שמאל וסבל מנפיחות, דפורמציה, הגבלה בתנועה, רגישות במישוש בברך שמאל ושבר סופראקונדלרי עם תזוזה מלאה בברך שמאל. התובע נותח והשבר קובע על ידי מסמר. עם שוחררו מבית החולים ניתנו לתובע המלצות להמשך מנוחה וטיפול.
5. התובע טוען, כי מאז התאונה הוא סובל מכאבים והגבלות בתנועת רגל וברך שמאל, מאיחוי גרוע של עצם הירך, שינויים ניוונים בברך שמאל, מקיצור רגל שמאל בשיעור של למעלה מ- 3 ס"מ, הוא מתקשה בעמידה והליכה, מתהלך בצליעה ונעזר בקב.
6. עוד טוען התובע, כי טרם התאונה היה בריא בגופו ובנפשו, עבד שעות נוספות רבות והיו לו סיכויים טובים להתקדם בעבודתו. בעקבות התאונה, הוא איבד את כושר עבודתו באופן מוחלט ונקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 19% על ידי המל"ל. בהמשך, הפעיל המל"ל תקנה 15 וקבע את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 35% מיום 30.1.11.
7. התובע עותר לפיצוי בגין אובדן השתכרות לעבר ולעתיד, הפסד פנסיה ו/או תנאים סוציאליים, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד, עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, ניידות וכאב וסבל.
8. לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות. הנתבעת כופרת בנסיבות התאונה וטוענת שהתובע נפגע בנסיבות שונות וללא קשר למשאית. עוד טוענת, כי התאונה אינה מהווה תאונת דרכים כהגדרת המונח בחוק. הנתבעת מכחישה את נזקיו הנטענים של התובע וכופרת בחבותה לפצותו. לטענתה, כושר השתכרות התובע לא נפגע בעקבות התאונה, לא נגרמו ולא ייגרמו לו הוצאות רפואיות. לבסוף טענה הנתבעת, כי ככל שייפסק לתובע פיצוי הרי שיש לנכות ממנו סכומים המגיעים לתובע על פי חוק. הנתבעת הגישה חוות דעת אקטוארית לפיה תקבולי המל"ל הינם בסך 367,639 ₪.
9. הנתבע לא הגיש כתב הגנה מטעמו.

הראיות

1. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר על האמור בתצהירו. בנוסף, העיד מר ששונוב יזרוב (להלן: "יזרוב")- אשר היה עד למקרה נשוא התובענה. הצדדים הגישו ראיות בכתב וסיכמו טענותיהם בכתב.

דיון ומסקנות

1. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לשאלה האם התאונה בה עסקינן מהווה תאונת דרכים כהגדרת המונח בחוק אם לאו. בנוסף, נתגלעה בין הצדדים מחלוקת באשר לנזקיו הנטענים של התובע.
2. בשלב זה אקדים ואומר, כי לאחר עיון במכלול טענות הצדדים והחומר המונח בפניי מצאתי, כי דין התובענה להדחות, לאחר שנסיבותיה אינן עונות להגדרת תאונת דרכים מהנימוקים שיפורטו.
3. כאמור, הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם עסקינן בתאונת דרכים כהגדרת המונח בחוק, אם לאו. סעיף 1 לחוק מגדיר תאונת דרכים כדלקמן: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". בחוק ישנו פירוט מהו שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. בענייננו, אין מחלוקת, כי לא חלה ההגדרה הבסיסית האמורה (ראה לעניין זה דבריו של בא כוח התובע בדיון מיום 31.12.12). אציין, כי גם בסיכומיו מאשר התובע, כי התאונה אירעה במהלך פריקה וחוזר על טענתו, כי התאונה אירעה לשיטתו תוך ניצול הכוח המכני של הרכב (סעיף 22 לסיכומי התובע).
4. עוד קובע סעיף 1 לחוק, כי: "יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכאני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי".
5. הנה כי כן, בחוק קיימת הגדרה בסיסית למונח "תאונת דרכים" ובנוסף לה יש שלוש חזקות מרבות ואחת ממעטת. בענייננו טוען התובע, כי חלה החזקה המרבה השלישית, לפיה המאורע נגרם עקב ניצול הכוח המכאני של הרכב. הנתבעת שוללת טענה זו. בנסיבות אלו, יש לבחון האם התאונה ארעה עקב ניצול הכוח המכאני של המשאית.
6. המטרה הכללית של תיקון מס' 8 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים הייתה לאמץ את המבחן התעבורתי כמרכיב עיקרי של תאונות דרכים, במקום המבחן הייעודי שהיה בשימוש עד התיקון. החזקה המרבה השלישית נועדה לשם מתן מענה למקרים בהם לרכב ישנם מספר יעודים והנזק נגרם בעת ניצול הכוח המכני של הרכב לייעודו שאינו תעבורה. חזקה זו חלה על תאונות אשר נגרמות בשל שימוש בכוח המכני של רכב דו תכליתי או רב תכליתי במקרים בהם הנזק נגרם במהלך שימוש שלא למטרות תחבורה. אין לפרש את החזקה האמורה בצורה רחבה עד כדי ריקון ההגדרה הבסיסית, אשר במסגרתה הוחל המבחן התעבורתי במקום המבחן הייעודי. הנתבעים טוענים, כי המקרה אירע בזיקה לנסיעה. קרי, ייעודה המקורי והתעבורתי של המשאית ומכאן הרי שלא חלה החזקה המרובה.
7. התובע העיד, כי הנהג מרים את המכולה למעלה ונוסע קדימה ואחורה ואז כל הברזל נופל מהמכולה (עמ' 10 ש' 25-26). בהמשך עדותו התבקש לספר כיצד בנויה הדלת עם האמבטיה וכיצד היא נפתחת והשיב, כי הנהג ירד מהמשאית, תפס את הדלת ושחרר את הרג'קט, ואז הוא פותח את הדלת ידנית ושם את השרשרת על הוו. לטענתו, הנהג שם את השרשרת על הוו כדי להחזיק את הדלת וכדי שתישאר במצב פתוח. הוא העיד, כי לאחר מכן הנהג חוזר למשאית ומרים את האמבטיה (עמ' 12 ש' 26-29). לטענתו, הנהג נסע קדימה ואחורה ונתן ברקס בכדי שכל הברזל ירד ואז הדלת השתחררה ונפלה על הרגל שלו (עמ' 12 ש' 29-31).
8. יזרוב נשאל איך קרתה התאונה והשיב שהיה בשטח עם התובע והם קיבלו סחורה מהמשאית. הוא העיד שהנהג פתח את הדלת ושם את השרשרת בוו. לטענתו, הנהג הרים את האמבטיה ושפך גרוטאות. יזרוב העיד, כי בכדי לשפוך את כל התכולה על הנהג לנסוע קדימה. לטענתו, פתאום הנהג נסע קדימה והשרשרת יצאה מהוו. יזרוב טען שראה שהדלת נפתחת ואמר לתובע. עוד העיד, שהתובע נפל והדלת נפלה על רגליו (עמ' 13 ש' 12-18).
9. מהעדויות עולה, כי נהג המשאית תפס את דלת המשאית בוו, הרים את האמבטיה של המשאית והחל לנסוע קדימה ואחורה לשם פריקת הסחורה מהמשאית. אין מחלוקת, כי נעשה שימוש בכוח המכני של המשאית לשם הרמת האמבטיה. המחלוקת הינה בשאלה האם התאונה נגרמה עקב השימוש בכוחה המכני של המכונית אם לאו.
10. כאמור, בכדי שתהיה תחולה לחזקה המרבה השלישית נדרש, כי במסגרת ביצוע פעולה שאינה נופלת לגדר ההגדרה הבסיסית נוצל כוחו המכני של הרכב ועקב הניצול האמור נגרמה התאונה. הנה כי כן, יש להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ניצול הכוח המכני לבין התאונה. הקשר הסיבתי אשר יש להוכיח הינו הן קשר סיבתי עובדתי והן קשר סיבתי משפטי.
11. יזרוב נשאל האם הדלת יכולה הייתה להיפתח אם האמבטיה לא הייתה מורמת והדלת הייתה קשורה והשיב, כי אם האמבטיה מורמת אף אחד לא יכול להגיע לשרשרת (עמ' 13 ש' 24-25). הוא נשאל שוב, האם הדלת יכולה להיפתח בעת נסיעה קדימה ואחורה אם האמבטיה הייתה למטה והשיב בחיוב (עמ' 13 ש' 27-30). בהמשך עדותו נשאל יזרוב האם במקרה בו האמבטיה לא מורמת והמשאית נוסעת קדימה ואחורה האם הדלת יכולה להיפתח וליפול והשיב בשלילה. יזרוב הוסיף, שהדלת קשורה בשרשרת והיא לא יכולה ליפול אם המשאית נוסעת קדימה ואחורה והאמבטיה לא למעלה (עמ' 13 ש' 31-32, עמ' 14 ש' 1-3).
12. כאמור, לאחר הרמת המשאית החל הנהג לנסוע קדימה ואחורה תוך שהוא עוצר בפתאומיות לשם ריקון תכולת המשאית. לא מן הנמנע, כי פעולות אלו גרמו לשחרור השרשרת מהוו ונפילת הדלת. יתרה מזאת, אף אם תתקבל גרסתו של יזרוב לפיה בעת נסיעה קדימה ואחורה, כאשר האמבטיה אינה מורמת, לא ייתכן שהדלת תיפתח ותיפול הרי שיש בכך בכדי ללמד על קיומו של קשר סיבתי עובדתי אולם בכך לא די ועל התובע להוכיח קיומו של קשר סיבתי משפטי. קשר כאמור לא הוכח בענייננו.
13. בבית המשפט המחוזי בחיפה נדונה תביעה של אדם אשר טען, כי נפגע שעה שנפל מכלוב עליו עמד ואשר הורם על ידי מלגזה. התביעה האמורה הוגשה הן לפי חוק הפלת"ד והן לפי פקודת הנזיקין ובין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלה האם עסקינן בתאונת דרכים אם לאו. בית המשפט המחוזי דן בשאלה האם חלה החזקה המרבה בנוגע לשימוש בכוח מכני וקבע, כי במקרה הרלוונטי לא ניתן לקבוע, כי מדובר בכלי רכב דו תכליתי כך שתהיה תחולה לחזקה המרבה. בית המשפט המחוזי ציין, כי ככל שהיה מדובר ברכב המקיים דרישה זו הרי שהיה נכון לקבוע שהנזק אירע עקב ניצול הכוח המכני של המלגזה. בית המשפט המחוזי קבע, כי "פעולת ההרמה כוללת לא רק את שלב הרמת הזרוע אלא גם את משך שהייתה של הזרוע ברום". בפסק הדין נקבע, כי אף אם מהלך ההרמה הסתיים, במובן שהכלוב הגיע לגובה הנדרש, הרי שכל עוד הזרוע מורמת והמנוע מופעל לצורך הישארות הכלוב ברום הרי שאנו מצויים במסגרת הליך ההרמה (ת.א (חיפה) 160/98 צעיר אורי נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ).
14. על פסק הדין האמור הוגש ערעור. בית המשפט העליון קבע, כי אף אם היה מוכח טבעו הדו- תכליתי של הרכב עדיין הייתה מתקבלת אותה תוצאה, ולפיה אין תחולה לחזקה המרובה. בית המשפט העליון קבע, כי הקשר הסיבתי העובדתי התקיים, שכן לולא ניצול הכוח המכני של המלגזה התובע לא היה נמצא בגובה ולא הייתה מתרחשת התאונה כפי שאירעה. בית המשפט ציין, כי הצדדים מסכימים, כי בעת נפילת התובע הסתיימה פעולת ההרמה וכי הם חלוקים באשר לנפקותה של עובדה זו. המחלוקת הינה בשאלה, האם ניתק הקשר הסיבתי המשפטי בין ניצול הכוח המכני לבין התרחשות התאונה אם לאו. בית המשפט העליון קבע, כי בנסיבות האמורות התובע לא נפגע "עקב" ניצול הכוח המכני ואף לא במהלך ניצול הכוח המכני, כי אם עקב איבוד שיווי המשקל ולפיכך הרי שהוא לא נפגע בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק (רע"א 9147/05 "כלל" חברה לביטוח בע"מ נ' אורי צעיר).
15. דברים אלו יפים ונכונים לענייננו. במקרה בו עסקינן, הורמה האמבטיה של המשאית ולאחר שהסתיימה ההרמה והאמבטיה הייתה בזווית המתאימה החל תהליך הפריקה שבמהלכו ניתקה השרשרת והתובע נפגע מהדלת. משהגיעה האמבטיה לפוזיציה הרצויה פסק השימוש בכוח המכני. בפסיקה נקבע, כי אין לראות בעצם השהייה ברום כחלק מפעולת ההרמה.
16. התובע נשאל, האם הדלת נפתחת בגלל השיפוע והשיב שהדלת כבר הייתה פתוחה ושהנהג פתח אותה לפני שהרים את האמבטיה (עמ' 11 ש' 12-13). הוא נשאל, האם כאשר הנהג מחבר את הדלת עם השרשרת לוו אם זה מחובר טוב זה לא היה נופל והשיב, כי "בשום פנים ואופן" (עמ' 11 ש' 16-17). התובע נשאל, האם ככה היו פורקים את הסחורה תמיד והשיב בחיוב (עמ' 11 ש' 21-22). התובע אישר שכל פעם שהוו היה מחובר עם שרשרת כמו שצריך שום דבר לא היה קורה (עמ' 11 ש' 23-24). התובע נשאל, האם הנפילה של הדלת התרחשה בגלל שהשרשרת נקרעה והוו יצא מהמקום והשיב, כי אינו זוכר (עמ' 11 ש' 25-26). בהמשך העיד, כי הדלת לא נפלה מהמקום אלא שהשרשרת נקרעה או שהוו יצא (עמ' 12 ש' 16).
17. יזרוב העיד, כי כאשר האמבטיה למעלה והדלת פתוחה, השרשרת לא נותנת לזה להיפתח אבל הוו היה כלפי מטה וכאשר המשאית נסעה הנהג נתן ברקס והשרשרת יצאה מהוו. הוא נשאל, האם זה קרה משום שהוו לא היה בסדר והשיב שהוו צריך להיות למעלה כדי לתפוס את השרשרת ואם הוא היה תופס אין סיכוי שהדלת הייתה נופלת. יזרוב העיד שהוו לא היה בסדר (עמ' 14 ש' 2-7).
18. מעדויותיהם של התובע ויזרוב עולה, כי הוו לא היה תקין וכי הוא יצא ממקומו או שהשרשרת נקרעה. הנה כי כן, התאונה ארעה בשל פגם בוו או קריעת השרשרת ולא בעקבות שימוש בכוח המכני של המשאית.
19. בע"א 13856-03-12 ענאן עלימי נ' ואפי מוסטפא ח'טיב קיבל בית המשפט המחוזי בנצרת ערעור על פסק דינו של בית משפט שלום אשר במסגרתו נקבע, כי התובעים, אשר נפגעו שעה שעבדו בציפוי קירות ולאחר שהורמו לגובה באמצעות מנוף אליו חובר סל אשר נשמט ממקומו, נפגעו בתאונת דרכים. בית המשפט המחוזי קבע, כי אכן קיים קשר סיבתי עובדתי בין ניצול הכוח המכני לבין הנפילה. שכן, אלמלא הורם הסל לגובה הרי שלא היה נופל. אולם קבע, כי לא קיים קשר סיבתי משפטי שכן "משהסתיימה פעולת ההרמה אין לראות בעצם השהייה ברום כחלק מפעולת ההנפה. התאונה אירעה, ככל הנראה, עקב כשל טכני או אחר בחיבור של הסל".
20. החלטה זו יפה ונכונה אף לענייננו. כאמור, במקרה בו עסקינן ייתכן, כי השימוש בכוח המכני, אשר באמצעותו הורמה האמבטיה של המשאית, תרם מבחינה עובדתית להתרחשות התאונה ואם תתקבל גרסתו של יזרוב לפיה אלמלא הייתה האמבטיה מורמת הרי שהשרשרת לא הייתה מתנתקת מהוו ודלת לא הייתה נופלת, אזי קיים קשר סיבתי עובדתי בין ניצול הכוח המכני של המשאית לבין נפילת הדלת והתרחשות התאונה. אלא, שלא קיים קשר סיבתי משפטי שכן פעולת ההרמה הסתיימה. העובדה שהאמבטיה נותרה מורמת אינה מלמדת על המשך שימוש בכוח המכני שכן אין בכך בכדי להוות חלק מפעולת הרמת האמבטיה משזהו הסתיימה זה מכבר. מצאתי, כי אף במקרה בו עסקינן ארעה התאונה, ככל הנראה, בשל כשל טכני או כשל אחר כלשהו בחיבור הוו ו/או בשרשרת. במקרה שלפניי, אין קשר סיבתי משפטי בין השימוש בכוח המכני של המשאית לבין התאונה נשוא התובענה.
21. מהאמור לעיל עולה, כי בענייננו לא חלה החזקה המרבה לפיה התאונה נגרמה עקב שימוש בכוח המכני של המשאית. בנסיבות האמורות, הרי שלא עלה בידי התובע להוכיח טענתו לפיה תאונת העבודה בה נפגע מהווה תאונת דרכים כהגדת המונח בחוק. בנסיבות אלו, איני נדרשת לטענות הצדדים בשאלת הנזק.
22. לפיכך, התובענה נדחית. אני מחייבת את התובע בסכום כולל בגין הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסך 5,000 ₪. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, י"ח אייר תשע"ג, 28 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.