1. לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובעת, ילידת 1997, בעקבות תאונת דרכים שאירעה ביום 11.04.08.

2. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום התאונה, בשעה 16:00 או במסוך לכך, נפגעה התובעת עת עלתה לרכב שהיה נהוג ע"י נתבעת 1. בטרם הספיקה התובעת להתיישב, הרכב החל בנסיעה, התובעת נפלה והגלגל האחורי של הרכב עלה על התובעת ובפרט על הבטן העליונה והחזה התחתון שלה (סעיף 5 לכתב התביעה).

3. בין הצדדים אין מחלוקת בשאלת החבות, אלא אך ורק בשאלת גובה הנזק. הצדדים לא הציגו ראיות והסכימו כי בית המשפט יוכל להסתמך בפסק דינו על המסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה.

4. בעקבות התאונה התובעת פונתה לבית חולים הגליל המערבי בנהריה כשהיא סובלת מסימני חבלה בכפות הרגליים עם שפשופים שטחיים, סימני חבלה ורגישות ניכרת מעל צלעות 4 ו-5 משמאל. בבדיקת מיפוי עצם שנערכה אובחנה כסובלת מקליטה מעט מוגברת מוקדית בצלעות 4 ו-5 משמאל ובחוליה 8D עם חשד לשברים. בבדיקת CT התברר כי קיימים מספר בועות אוויר רטרו "ואינטראפריטוניאליות", נוזל חופשי בכמות קטנה בבטן עליונה, נוזל חופשי בכמות קטנה במרזבים דו צדדי ושבר של צלע 4 משמאל.

התובעת טופלה במיון עם עירוי נוזלים, זונדה לקיבה אנלגטיקה ואנטיביוטיקה. עקב המצאות בועות אוויר חופשי ונוזל תוך ציפקי, עברה "ניתוח לפתיחת בטן חוקרת" בחשד להתנקבות איבר חלול ותרסריון. סקירה חוזרת של CT לא הדגימה כל שבר אך עם חשד ל- Bone Bruise. מיפוי עצם הדגיש שבר גם בצלע 5 סמוך לצלע הרביעית. היא אושפזה עד ליום 20.4.08 ושוחררה ללא כל ממצא פתולוגי עם המלצה למעקב רפואי.

כעבור כחודשיים אושפזה שוב לאור כאבי בטן והקאות. אובחן קיומו של נוזל חופשי באגן ובין פתולי המעיים. פרט לכך יתר הבדיקות היו תקינות. היא שוחררה כעבור יומיים עם המלצה להמשך מעקב רפואי.

5. מטעם בית המשפט מונו שני מומחים רפואיים:

ד"ר גרינטל, מומחה בתחום האורתופדי, אשר קבע בחוות דעתו כי לתובעת נותרה נכות בשיעור של 1% בהתאמת חלק מסעיף 35(1)א'-ב' לפי התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") וזאת בגין תלונות על כאבי גב תחתון וצואר ללא ממצאי הגבלה בתנועה ללא קפוח נאורולוגי גס.

המומחה בתחום הפסיכיאטרי, ד"ר כנאענה, קבע כי נותרו נכויות זמניות כדלקמן:

א. נכות זמנית למשך שנה מיום התאונה בשיעור של 10% לפי סעיף 34(ב) לתקנות.

ב. נכות זמנית למשך שנתיים בשיעור של 5% לפי סעיף חריג 34 א'-ב' לתקנות.

עוד קבע המומחה כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 2.5% לפי סעיף חריג 34א'-ב' לתקנות.

הנזק

6. כאב וסבל – בהתחשב בגילה, בפגיעתה ובמיוחד בעובדה שבעקבות התאונה סבלה משברים בצלעות וכן אושפזה פעמיים (עשרה ימים ויומיים). הפיצוי יעמוד ע"ס של 25,000 ₪ (כולל ריבית).

7. עזרת צד ג' והוצאות – אין ספק שהתובעת נזקקה לעזרת צד ג' בסמוך לאחר התאונה, הן בתקופות האשפוז והן בתקופת ההחלמה לאחר מכן וזאת בהתחשב בפגיעתה ואף בגילה. כמו כן, בעקבות הפגיעה, וכעולה מהמסמכים הרפואיים, ומעצם העובדה שהיא אושפזה ונזקקה לטיפולים רפואיים גם לאחר מכן הרי מטבע הדברים הדבר גורר הוצאות מוגברות שאינן מכוסות בסל הבריאות כגון, הוצאות לצורך נסיעות לקבלת טיפולים רפואיים לרבות טיפולים פסיכולוגיים, רכישת תרופות וכו'. בהתחשב בכל האמור הפיצוי בגין ראש נזק זה מוערך בסך של 10,000 ₪.

8. הפסד כושר השתכרות לעתיד - ביום התאונה, התובעת הייתה קטינה בת 11 שנים, כשהיום היא בת 16. אמנם מדובר בנכויות בשיעורים נמוכים, אולם לא ניתן לשלול השפעה של נכויות אלה על תפקודה הכללי של התובעת וכן על פגיעה בכושר השתכרותה בעתיד.

בנסיבות אלה, יהא זה נכון לפסוק בגין ראש באופן גלובלי.

לפיכך ובהתחשב בגילה, פגיעותיה ונכויותיה, השכר הממוצע במשק, מקדם ההיוון וההיוון הכפול, יהא זה סביר לפסוק פיצוי בסך של 30,000 ₪.

9. לסיכום, הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובעת פיצוי בסך של 65,000 ₪ וכן הוצאות משפט בגין האגרה ששולמה ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13% + מע"מ כחוק.

הפיצוי האמור יופקד בתוכנית חיסכון לטובת התובעת עד הגיעה לגיל 18.

ב"כ התובעת יגיש הצעה, לתוכנית חיסכון בנקאית לצורך הפקדת הסכום, לאישור בית המשפט.

ניתן היום, י"א חשון תשע"ד, 15 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.