התובענה:

1. נטען בכתב התביעה כי ביום התאונה נהגה התובעת, ילידת שנת 1968, ברכב שברולט מ"ר 5617950 , המבוטח בביטוח חובה על ידי הנתבעת, בו נסעו גם שני ילדיה, כאשר: "ביום 6/12/08 בשעה 15:00 או בסמוך לכך בקטע הכביש שבין כפר רמה לצומת חלזון ארעה תאונת דרכים קשה בה מעורבת השברולט ורכב צד ג' והתובעים נפצעו בגופם". להלן: "התאונה".

זה המקום לציין כי התביעה הוגשה מלכתחילה גם על ידי שני ילדיה הקטינים של התובעת, אך עניינם הוסדר בין הצדדים במסגרת הסכם פשרה.

הוסף בכתב התביעה כי התובעת הובהלה לבי"ח באמצעות אמבולנס שם נתגלה אצלה שבר בפיקת רגל ימין, אושפזה, נותחה לשם שחזור השבר כשהיא בהרדמה כללית, טופלה ולאחר 7 ימי אשפוז, ביום 12/12/08, היא שוחררה מביה"ח להמשך מעקב וטיפול רפואי.

התובעת טענה שהיא נזקקה ותזדקק לטיפול רפואי ממושך הואיל והפגיעה הותירה נזק עצבי ונכות צמיתה ברגל.

התובעת הוסיפה וטענה כי בעקבות התאונה היא איבדה את כושר עבודתה באופן מוחלט לתקופה ממושכת וכי היא תזדקק לעזרת הזולת לתקופה ארוכה וכן שנשללה ממנה האפשרות לתפקד כרעיה וכאם ולתת לבני משפחתה את השירות והעזרה הנדרשים ממנה.

התובעת עתרה במסגרת התובענה למינוי מומחה רפואי כפי שיאוזכר בהמשך.

התובעת טענה לנזקים מיוחדים בהיקף של 210,000 ₪ וכן לנזקים כלליים כפי שיוכחו בביהמ"ש.

ההגנה:

2. הנתבעת הגישה כתב הגנה אשר בו היא הכחישה גם עצם קרות התאונה, טענה כי הכיסוי הביטוחי כפוף לתנאים כפי שפורטו בפוליסת הביטוח וכן הכחישה את הנזקים הנטענים.

הנתבעת כפרה באמיתות המסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה וטענה כי לתובעת "עבר" רפואי עשיר כאשר למעשה התאונה לא הותירה אצל התובעת כל נכות רפואית ומכאן היא התנגדה למינוי מומחים רפואיים.

אף הנתבעת טענה כי התאונה, המוכחשת על ידה, היא תאונת עבודה כך שמחובת התובעת לפנות למל"ל לשם מימוש זכויותיה ובכל מקרה יש לנכות מהפיצויים המגיעים לתובעת, את תגמולי המל"ל שהתובעת קיבלה או עתידה לקבל.

לסיכום, ביקשה הנתבעת לדחות את התובענה ולחייב את התובעת בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד.

המוסכמה:

3. בהמשך היתה הסכמה של הנתבעת, במפורש או למצער מכללא, לעצם היות התאונה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפלת"ד וכן גם לכיסוי הביטוחי מצד הנתבעת, כך שנותר אך לדון בגובה הנזקים שנגרמו לתובעת ולפיצויים להם היא זכאית.

כן הנתבעת חזרה בה מהטענה שהתאונה היא גם תאונת עבודה.

מינוי מומחה רפואי והנכות שנקבעה לתובעת:

4. בישיבת יום 24/11/09 (פרוטוקול ידני) הוריתי על מינוי מומחה רפואי – פרופ' רופמן, זאת חרף התנגדות הנתבעת לעצם מינוי מומחה רפואי.

פרופסור רופמן בדק את התובעת ונתן חוות דעתו מיום 22/12/09 בה קבע לתובעת נכות בתחום האורטופדי בשיעור של 31.15% ובה קבע בין היתר:

"בקידמת ברך ימין צלקת ניתוחית באורך 15 ס"מ...... נראה דלדול שרירים ברור בירך ימין וחולשה קוודריספס ימין 3-4/5, אין ישור, אקטיבי, מלא של הברך. הליכה עם צליעה ברגל ימין אינה יכולה להלך על קצוות האצבעות........".

וכן בפרק המסקנות, קבע:

"בעקבות התאונה נותרה נכות אורטופדית קבועה שכן כיום ניתן למצוא הגבלת תנועות ברורה בברך ימין, דלדול שרירים ניכר בקוודריספס ימין עם חולשה ניכרת של השריר הזה לכ – 70% מהכוח.

בבדיקות ההדמייה, ניתן למצוא אישור למצב שלאחר השבר והכריתה החלקית של הפיקה מימין עם נזק הן לגבי הפיקה (שנתפר לשארית הפיקה) לגיד הקוודריספס וגם נזק לסחוסי הפיקה. בבדיקת ההולכה החשמלית יש גם פגיעה עצבית לעצב הפמורלי, דבר המסביר את חולשת גיד הקוודריספס וחוסר האפשרות ליישור מלא אקטיבי של הברך.

עיון בתיקה הרפואי מעלה הסטוריה של שתי תאונות קודמות משנת 1990, וב-2006, שתי תאונות שלא גרמו ולא השפיעו על הנכות הקיימת כעת. כתוצאה מן החבלה הקשה לפיקת ברך ימין.

בהסתמך על כל אלו, ניתן איפוא לקבוע כי הנכות שנותרה, כתוצאה מן התאונה הנידונה כאן נסמכת על תקנות המל"ל 32 (6)(א)(1) לנזק העצבי, 35 (1) בין (ב) – (ג) – להרס בפיקה, 51(1) (א) – לחולשת ודלדול והקרע בגיד הקוודריספס.

אשר על כן אני קובע את נכותה האורטופדית הצמיתה בגובה 31.15%".

ראיות הנתבעת:

5. מטעם התובעת הוגשו מסמכים רפואיים רבים וכן העידו מטעמה העדים הבאים:

התובעת עצמה אשר מסרה תצהיר עדות ראשית ועליה היא נחקרה נגדית.

התובעת הצהירה כי נגרם לה שבר בפיקה, אושפזה לתקופה של שבעה ימים, רגלה הושמה בגבס לתקופה ממושכת, נזקקה ותזדקק לטיפול רפואי וכי:

"אני איבדתי את כושרי באופן מוחלט לעשות את עבודות הבית הפשוטות ונזקקתי ואזקק לעזרה מתמשכת של אחרים. העזרה כוללת כל עבודות הבית הרגילות אשר נהגתי לעשות כעקרת בית לפני התאונה, ואין אני מסוגלת לעשות לאחריה".

התובעת ציינה כי היא נזקקת לעזרת אחותה המאסיבית היבה עטור בעבודות הבית וכי היא

חייבת לה ממון רב.

התובעת גם הצהירה כי איבדה כושר עבודתה המוחלט, כי ייגרמו לה הוצאות רבות, כי היא נעזרת לעיתים בקביים לשם הליכה וכי היא סובלת מחוסר שיווי משקל.

זה המקום לציין כי התובעת לא ציינה בתצהירה שהיא ביצעה עבודה תמורת שכר אי פעם ובמסגרת החקירה הנגדית ציינה כי מעולם לא עבדה בעבודה תמורת שכר, אך ציינה כי היא תמיד עזרה לבעלה וכי יש להם עצי זית.

אותה אחות, היבה, גם היא נתנה תצהיר, עליו נחקרה נגדית ובו הצהירה כי בעקבות התאונה עזרה לאחותה התובעת רבות מאז השחרור מביה"ח ועד היום, לרבות הגעה לביתה יום יום לשם הכנת אוכל וביצוע עבודות ניקיון, כביסה ואח'.

מטעם הנתבעת לא הובאו עדים.

טיעוני הצדדים:

6. תמצית טיעוני הנתבעת:

ב"כ התובעת ציין כי מדובר בתאונת דרכים קשה שבה רכב התובעת הוכרז כאובדן מוחלט וכי גם פגיעתה הגופנית של התובעת היתה קשה ומכאיבה והותירה צלקות ומגבלות גופניות רבות בגופה של התובעת.

ב"כ התובעת הפנה לתיעוד הרפואי העצום הקיים המראה על טיפולים רפואיים ממושכים לרבות קבלת טיפולי פיזיותרפיה בהיקף של למעלה ממאה טיפולים וכן לאשפוז ולניתוח הקשה אותו עברה התובעת.

ב"כ התובעת ציין כי לאחר האשפוז הושמה רגלה בגבס לתקופה של כ – 75 יום וכי התובעת נזקקה ותזדקק להליכון וגם לחגורה מייצבת לברך לכל חייה.

ב"כ התובעת ביקש לאמץ כלשונה את החוות דעת הרפואית של מומחה ביהמ"ש, בה קבע לתובעת נכות בשיעור של 31.5%, כאשר אותה חוות דעת לא התערערה בחקירה הנגדית.

כמו כן, ב"כ התובעת ביקש אף לקבוע כי נכותה התפקודית של התובעת, היא אף מעבר לנכות הרפואית שנקבעה.

ב"כ התובעת טען כי מדובר בתובעת כבת ארבעים בעת אירוע התאונה, עברה הרפואי תקין וכי עצם העובדה כי לא עבדה בעבר, אין בו כדי להעיד כי לא היתה עובדת בעתיד לעולם וכי בכל מקרה יש לפסוק לתובעת פיצויים עבור אובדן כושר ההשתכרות על דרך ההערכה הגלובלית.

לפיכך, הציע ב"כ הנתבעת לפסוק לה בגין הפסד השתכרות, על דרך הצמצום, סך של 110,000 ₪.

ב"כ התובעת טען כי התובעת נזקקה ותזדקק לעזרת צד ג' לכל ימי חייה, כך שהציע לפסוק לה, לפי משתנים שונים, עבור עזרת הזולת פיצויים בסך של 572,400 ₪.

כן ביקש ב"כ התובעת לאשר פיצויים נוספים עבור הוצאות נסיעה, טיפולים רפואיים, תרופות וכן עבור עזרים רפואיים, לעבר ולעתיד, סך של 77,500 ₪, וכן עבור כאב וסבל לפי שיעור הנכות ושבעה ימי אשפוז, סך של 58,000 ₪.

סיכום הדברים הוא שהתובעת מבקשת לפסוק לה פיצויים בהיקף של 817,900 ₪.

7. תמצית טיעוני הנתבעת:

כאמור הנתבעת לא הביאה ראיות כלשהם, אם כי היא לא השלימה עם חוות דעתו של פרופ' רופמן ואף חקרה אותו נגדית חקירה ממושכת.

ב"כ הנתבעת ציין כי מדובר בתובעת ילידית 1/2/68, עברה תאונת דרכים ביום 6/12/08, הגיעה לבי"ח נהריה, שם עברה ניתוח כריתה חלקית של פיקת ברך ימין, רגלה הושמה בגבס לתקופה של חודשיים וחצי וכי לאחר הסרת הגבס עברה מספר טיפולי פיזיותרפיה.

ב"כ הנתבעת מסרה כי התובעת עברה תאונת דרכים קודמת בשנת 1990, אך הכחישה את הדבר, דבר שיש בו כדי לפגום במהימנותה גם לעניין תוכן עדותה ועדות אחותה.

ב"כ הנתבעת מיקד את טיעונו כנגד חוות דעתו של פרופ' רופמן ובפגמים שנתגלו בה, כאשר עוד לפני כן ביקש לפוסלה כליל ולמנות תחתיו מומחה אחר שיבדוק את התובעת וייתן חוו"ד חלופית, בקשה שנדחתה ע"י עפ"י החלטה מיום 13/4/11.

ב"כ הנתבעת טען כי פרופ' רופמן העניק לתובעת נכויות כפולות בגין מנגנון פגיעה אחד, היינו הענקת נכות בגין נזק עצבי ובמקביל גם עפ"י סעיף 50 וכל זאת בגין אותה מגבלה, הענקת נכות בגין כריתה חלקית של הפיקה שלא עפ"י התקנות וכן טען ב"כ הנתבעת כי המומחה הרפואי גילה עויינות כלפי הנתבעת ובא כוחה זאת בעקבות דיון בתיק אחר בו ביהמ"ש פסל את חוות דעתו ומינה מומחה אחר תחתיו וזאת לפי בקשת ב"כ הנתבעת.

מעבר למחלוקת בדבר שיעור הנכות הרפואית - טען ב"כ הנתבעת כי הנכות התפקודית של התובעת היא אף פחות מ- 10%, אף טען כי התובעת לא מצאה לנכון למצות את זכויותיה אצל המל"ל בעניין נכות כללית, וזאת בעניין הנכות האקוטית לה היא טענה, ומשמע שאין לה כל נכות בנדון.

ב"כ הנתבעת המשיך וטען כי רישיון הנהיגה של התובעת המשיך להיות בתוקף וכי מדובר באישה באמצע החיים אשר מעולם לא עבדה ולא היה כל סיכוי לעבודה בעתיד וזאת ללא כל קשר לתאונה.

לפיכך ביקש ב"כ הנתבעת לא לפסוק מאומה לתובעת בגין הפסד השתכרות לא בעבר ולא בעתיד.

כן ביקש ב"כ הנתבעת לדחות את טיעוני התובעת לעניין עזרת צד ג' ולפסוק לה עפ"י הערכה גלובלית סך של 5,000 ₪.

כן ביקש ב"כ הנתבעת כי ייפסק לטובת התובעת עבור כאב וסבל סך של 21,226 ₪, זאת לאור שיעור נכות רפואית נכון שהוא 10% וכן עבור 7 ימי אישפוז.

דיון והכרעה:

8. חוות הדעת ושיעור הנכות שיש לתובעת:

הינני סבור כי השאלה הקרדינאלית שבמחלוקת בין הצדדים היא עניין חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, פרופ' רופמן, אם כי, לטעמי, אין העניין כך לגבי גובה הפיצויים המגיעים לתובעת.

כאמור, ב"כ הנתבעת חלק על תוכן חוות דעתו של פרופ' רופמן ואף ביקש לפסול אותה חוו"ד כליל ולמנות במקומו מומחה רפואי אחר לשם קביעת שיעור הנכות שיש לתובעת.

טעמו הראשון של ב"כ הנתבעת לפסילת המומחה וכן חוות דעתו היא טינה ועויינות שהמומחה הרפואי רוחש למשרד ב"כ הנתבעת, זאת לאור כך כי במסגרת התדיינות אחרת, בבימ"ש אחר, ביהמ"ש פסל חוות דעת של פרופ' רופמן, לפי בקשת ב"כ הנתבעת, בין היתר לאור קשרים שהיו לפרופ' רופמן עם מומחה אחר שגם הוא נתן חוות דעת באותו תיק.

אין לאל ידי לקבל את טיעוניו של ב"כ הנתבעת בנדון.

אציין תחילה כי דרכי היא שלא למנות מומחה רפואי, זאת אף לאחר שכבר קבעתי את זהותו, באם מי מבעלי הצדדים מודיעים על אתר כי הוא מבקש שלא למנות אותו מומחה מטעמים אישיים, אף מבלי שאדרוש פירוט לאותם טעמים.

החלטתי בדבר מינוי פרופ' רופמן ניתנה בישיבת יום 25/11/09 ובמעמד הצדדים, כאשר לפי הפרוטוקול הרשום ב"כ הנתבעת לא העלה כל הסתייגות ממינוי המומחה הרפואי.

המומחה הרפואי בדק את התובעת ונתן חוות דעתו ביום 22/12/09, לפיה העניק לתובעת נכות בשיעור של 30.15%.

גם בישיבת יום 17/12/10 לא העלה ב"כ הנתבעת נימוקים אישיים כנ"ל לשם פסילת חוות הדעת אם כי טען כי היא מופרכת וכי העניין יועבר לבדיקה פנימית שלהם וכי בכל מקרה יעמדו על חקירת המומחה הרפואי על חוות דעתו.

אציין כי המומחה הרפואי או כל מומחה אחר המתמנה על ידי ביהמ"ש, הינו למעשה ידו הארוכה של ביהמ"ש, אף שלוח ביהמ"ש, על מנת לקבוע עניינים שבמומחיות ומן הסתם ביהמ"ש ימנה מומחים אך שיש לו בהם אימון ושיוכלו לבצע את שליחותם נאמנה וללא משוא פנים.

בעניינו לא מצאתי כל פגם להתנהלותו של פרופ' רופמן ואינני מוצא כל בסיס לטענות בדבר טינה או עויינות שיש למומחה הרפואי כלפי הנתבעת. לפיכך הבקשה לפסילת חוות דעת באופן חלקי או כולה, מטעמים אלה, נדחית.

אין בנ"ל כדי לייתר או לפטור מהחובה לבדוק את נכונות חווה"ד וכן לבדוק שמה נפל פגם או טעות בה.

פרופ' רופמן ציין בחוות דעתו, במסגרת ממצאי הבדיקה, את הממצאים הבאים:

• ניתוח לשם תיקון שבר בברך ימין.
• צלקת ניתוחית באורך 15 ס"מ.
• נראה דלדול שרירים ברור בירך ימין וחולשת קוודריספיס ימין 3-4-5, אין יישור אקטיבי מלא של הברך.
• הליכה עם צליעה ברגל ימין.
• אינה יכולה להלך על קצוות האצבעות.
• אינה מסוגלת בכלל להלך על העקבים. שעונה חזק על הקביים.
• ברכיים: ימין כאבים והגבלה, שמאל ב.מ.פ.
• ברך ימין: ציר תקין. יישור 0 כיפוף ° 120, מרחק עקב עכוז 9 ס"מ. אין יציבות אחורית יציבות מדיאנית, יציבות לטרלית, יציבות סיבובית.
• היקף הירך 10 ס"מ מעל הפיקה 49.5 ס"מ
• מבחן מקרי – שלילי.
• מבחן שטיימן – חיובי
• מבחן מגירה קדמי – 0.5 ס"מ.
• כאב רטרו פאטלי – חיובי מאוד.
• ברך שמאל: ציר תקין, יישור °0, כיפוף °150 מרחק עקב עכוז 8 ס"מ, יציבות קדמית יציבות אחורית ויציבות מדיאנית יציבות ליטרלית, יציבות סיבובית, היקף הירך 10 ס"מ, מעל הפיקה 52 ס"מ.
• מבחן מקרי – שלילי.
• מבחן שטיימן – שלילי.
• מבחן מגירה קדמי – שלילי.
• כאב רטרו פאטלרי – שלילי.

כן הפנה המומחה הרפואי לבדיקת עזר שבוצעו על ידו, ציין המסמכים הרפואיים שעמדו לעיינו ובפרק המסקנות קבע את קביעותיו כפי שצוטטו לעיל.

אינני סבור שיש מקום לחלוק על ממצאי הבדיקה, זאת אף לאחר חקירתו הנגדית הממושכת של המומחה הרפואי.

הנתבעת לא הניחה כל תשתית עובדתית או אחרת שיש בה לסתור את הממצאים הנ"ל וגם לא הצליחה לקעקעם במסגרת החקירה הנגדית.

לפיכך נותר לבדוק באם יישום התקנות הרלוונטיות על הממצאים שנקבעו יש בו כדי לגרום לאימוץ קביעת הנכות הרפואית או לצמצמה.

לדעת ב"כ הנתבעת כי הנכות שיש לתובעת היא אך בשיעור של 10%.

גם בעניין יישום התקנות יש לקבוע כי המומחה הרפואי הוא האיש המקצועי, המיומן לקביעת נכות עפ"י התקנות, כאשר ניתן לבטל את קביעותיו רק באם היתה טעות מהותית ביישום התקנות על הממצאים הקיימים.

גם בנדון אינני סבור כי נפלה טעות בולטת או אחרת ביישום התקנות הרלוונטיות.

נזכור כי המומחה הרפואי העניק לתובעת נכות בשיעור 30.5%, תוך ציון שלוש תקנות רלוונטיות מתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות) התש"ל – 1969 והן:

• תקנה 32 (6) (א) (1) המעניקה נכות בשיעור של 10% בגין שיתוק עצבי קל או בינוני של גף תחתון.
• תקנה 35 (1) (ב) או (ג), כאשר סעיף קטן קובע נכות בשיעור של 10% ואילו ג' מעניק נכות בשיעור 20% בגין ארטריטיס רמבטואציאדות, ניוונית קלה או בינונית על כושר הפעולה של הרגל.
• תקנה 51 (1) (א) - בגין פציעת קבוצת שרירים בגפיים התחתונים באופן בינוני המעניקה נכות בשיעור של 10%.

אומנם לתובעת נגרם אך שבר אחד בפיקה ברגל ימין, כאשר במהלך ניתוח נכרת חלק מאותה פיקה אך לאור הממצאים כפי שצויינו ע"י המומחה הרפואי, נגרמו לתובעת מס' פגמים גופניים הכוללים גם שיתוק קל או בינוני ברגל ימין, שגרם גם לדלדול השרירים באותה רגל, וכן גם לפגיעה בעצמות, בעצם כריתה חלקית של פיקת רגל ימין, דבר אשר הגביל את כושר התנועה של התובעת, בעצם הצליעה או חוסר אפשרות לבצע פעולות נוספות, כגון הליכה על קצות האצבעות או על העקב שניתן להגדירם אפילו כהגבלה בינונית או למצער קלה, כאשר שתי התקנות הרלוונטיות מעניקות נכות בין 20% - 30%.

כן אין ספק גם לאור הממצאים שצויינו כי נגרמה לתובעת פציעה בקבוצת השרירים כפי שצויינו בתקנה הרלוונטית, כאשר פגיעה זו מעניקה נכות בשיעור של 10%.

אף אם קיימת אך פגיעה אחת עדיין אין פסול בהחלת מספר תקנות ובהענקת סוגי נכות שונים, באם אותה פגיעה אחת גרמה למספר פגימות ובעניינו: שיתוק חלקי, מחלת עצמות הגורמת להגבלה בתנועות וכן פגיעה בקבוצת שרירים.

לפיכך הינני סבור כי לא נפל כל פגם בקביעת דרגת הנכות של התובעת לשיעור של 30.5%.

9. שיעור הנכות התפקודית:

התובעת הינה ילידת שנת 1968, בעת אירוע התאונה היתה כבת ארבעים וכיום היא בת 44 שנים.

התובעת הינה נשואה ואימא לארבעה ילדים, אך אין לה השכלה והיא לא רכשה לה מקצוע בתחום כשלהו.

לפיכך אפשרויות התעסוקה שלה היו מוגבלות והם הצטמצמו אך לעבודות פיזיות, בין במפעל בין בעבודות ניקיון ובין בעבודות פיזיות אחרות וכו'.

כן התובעת היום צריכה להיעזר במקל או בקביים לשם הליכה, למצער לשם הליכה ממושכת.

לפיכך יש לקבוע כי הנכות התפקודית של התובעת, כנכותה הרפואית, היינו בשיעור של 30.5%.

מכאן יש לגזור את הפסדיה בגין התאונה וכן הפיצויים המגיעים לה.

הפיצויים המגיעים לתובעת:

10. הפסד השתכרות בעבר ובעתיד:

אין חולקין כי התובעת לא עבדה עבודה מפרנסת לפני התאונה וגם לא בכלל.

התובעת התחתנה לאחר גיל הבגרות, הולידה 4 ילדים וכל עיסוקיה הצטמצמו לעקרת בית, גידול ילדים ולהיותה רעייה לבעלה.

יחד עם זאת, מקובלת עלי הצהרת התובעת שהיא עזרה לבעלה בגידול ובמסיק מטע עצי הזית שיש לבעלה, אם כי עיסוק זה ועזרה זו הינם שוליים.

האם מהעובדות הנ"ל יש לגזור ולקבוע כי לתובעת לא היה כושר השתכרות כלשהו ועל כן גם לא נפגע כושר זה שלא קיים?

הינני סבור כי התשובה לשאלה הינה שלילית.

ניסיון החיים מלמד שיש נשים לא מעטות, מכל המגזרים, שיצאו לשוק העבודה, גם לאחר אמצע החיים וזאת לאחר גידול הילדים ועל מנת לעזור בכלכלת המשפחה.

אוסיף כי היו זמנים כאשר נשים, בעיקר במגזר המיעוטים, שלא יצאו לעבודה כלל או שאחוז העובדות היה זניח, אך כיום הזמנים השתנו וכמעט ותמצא שמירב הנשים הנשואות והאימהות לילדים עובדות ועוזרות בפרנסת המשפחה כל אחת עפ"י יכולתה וכישוריה.

כאמור התובעת הינה כיום בת 44, כמעט באמצע החיים, וניתן להניח כי יציאתה לשוק העבודה הינה סבירה ולא בלתי אפשרית, כאשר מן הסתם התאונה ונכותה בגינה פגעו בכושר השתכרותה.

אף אם ניקח, על דרך הצמצום, כי שכרה היה אמור להיות לפי שכר מינימום ושנות העבודה שלה הינם אך 15 שנים קדימה, ועפ"י שיעור נכותה יוצא כי הפסדי השכר שלה הם בשיעור של:

178,171 ₪ = 144.8055 (מקדם היוון) X 30% X 4,100 ₪.

עדיין הסכום הנ"ל אינו בבחינת הוודאות וייתכן שלא היה מתממש כולו, לפיכך אעמיד את הפסד ההכנסה לעתיד אך ע"ס 110,000 ₪, כפי שנתבקש על ידי ב"כ התובעת וזאת נכון להיום.

11. פיצויים עבור כאב וסבל:

התובעת אושפזה לתקופה של 7 ימים ונכותה היא בשיעור 30.5%.

לפיכך ולאור גילה, הפיצויים המגיעים לה עבור כאב וסבל הם בסך של 58,000 ₪ נכון להיום.

12. פיצויים עבור הוצאות, נסיעות ועזרים רפואיים:

התובעת נזקקה לטיפולים רפואיים רבים, אף היו לה מעל 100 טיפולי פיזיותרפיה. כן היא נעזרה ותאלץ להיעזר בקביים או בקב הליכה, לרבות חגורת תמיכה לברך רגל ימין.

מן הסתם ההוצאות הרפואיות האחרות מכוסות בסל התרופות, אם כי יש לקחת בחשבון שבגין תרופות יש תשלום מסויים מצד המבוטח עפ"י חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

ב"כ התובעת ביקש לפסוק לתובעת עבור פריטים אלה פיצויים בסך של 77,500 ₪.

ב"כ הנתבעת ביקש לפסוק לה מאומה.

לא הובאה תשתית ראייתית סדורה לגבי עלות הפריטים הנ"ל הן לעבר והן לעתיד, אם כי אין ספק שהם קיימים בסכום לא מבוטל.

לפיכך לא נותר אלא לפסוק ראש נזק זה על דרך האומדנה והינני קובעו בזאת לסך של 45,000 ₪ נכון להיום.

13. פיצויים עבור עזרת צד ג' בעבר ובעתיד:

ב"כ התובעת ביקש לפסוק לתובעת פיצויים בגין ראש נזק זה בסך של 572,400 ₪.

מנגד ב"כ הנתבעת ביקש להסתפק בסכום צנוע של 5,000 ₪.

הפגיעה של התובעת היתה קשה, היא אושפזה בביה"ח לתקופה של 7 ימים, רגלה הושמה בגבס לתקופה של חודשיים וחצי ולאחר מכן הלכה תקופה די ארוכה בעזרת קביים. גם לביהמ"ש הגיעה כשהיא נעזרת בקביים.

גם הנכות של התובעת שנקבעה אינה מבוטלת והיא בשיעור של 30.5% וכאשר היא מתייחסת לפגיעה ברגל תוך כדי הגבלת התנועה של התובעת.

התובעת העידה ואחותה אף תמכה בעדותה זו, שהיא נעזרה באחותה בעבודות הבית, מאז התאונה ועד היום וכי התובעת חייבת לאחות כספים רבים בגין עזרה זו.

נזכור גם כי התובעת הינה אישה נשואה ואימא לארבעה ילדים, כאשר תפקידה כעקרת בית נפגע כתוצאה מהתאונה, תחילה באופן מוחלט או משמעותי ולאחר מכן במידה פחותה.

אין לקבל את הסכומים כפי שפורטו ע"י ב"כ התובעת. לוודאי אין מקום לקבל עמדת ב"כ הנתבעת בדבר פיצויים בשיעור של 5,000 ₪.

הינני סבור לאור שיעור הנכות, מצבה של התובעת ושאר הנסיבות שיש לקבוע סכום ממוצע של 800 ₪ עבור תקופת העבר, היינו 37,600 ₪ וכן סכום גלובלי עבור העתיד בסך של 42,000 ₪.

לפיכך, סך הפיצויים להם זכאית התובעת עבור ראש נזק זה הם סך של 79,600 ₪.

סיכום הדברים:

14. התובעת זכאית לפיצויים בגין תאונת הדרכים מיום 6/12/08 כדלקמן:

• 110,000 ₪ - עבור הפסד הכנסה לעתיד.
• 58,000 ₪ - עבור כאב וסבל.
• 45,000 ₪ - עבור הוצאות נסיעות ועזרים.
• 79,600 ₪ - עבור עזרת צד ג'.
• 292,600 ₪ - סה"כ פיצויים נכון להיום.

התוצאה:

15. הינני מקבל את התובענה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 292,600 ₪ נכון להיום.

כן הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13%.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, א' חשון תשע"ג, 17 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא את פסה"ד לב"כ הצדדים.