עסקינן בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן – החוק).

רקע כללי

1. התובעת 1 הינה רווקה ילידת 6.9.64 כבת 44 בעת התאונה, כבת 51 כיום.

1. התובע 2 הינו אחיה של התובעת ועותר לפסיקת פיצוי בגין נזקיו כמיטיב, אולם התביעה בעניינו נזנחה (ראו בעמ' 41 שורה 28 לפרוטוקול מיום 13.7.15).
2. ביום 4.10.08 נפגעה התובעת בתאונת דרכים (להלן – התאונה). התובעת ישבה בחצר ביתם של שכניה בשעת ערב כאשר לפתע סטה נהג רכב הנתבעים, הנתבע 1, ממסלול נסיעתו, נכנס לחצר בניין ופגע בתובעת. הרכב היה מבוטח באותו מועד על ידי הנתבעת מס' 2 (להלן – הנתבעת).
3. התביעה הוגשה ביום 4.3.09 ואולם הצדדים השתהו בהגשת כתבי הטענות.
   ההליך הועבר לטיפולי עם הגשת כתב הגנה ביום 31.12.12.
4. בעקבות התאונה נגרמה לתובעת חבלה רב מערכתית לרבות פגיעות ראש, בית חזה, עמוד שדרה גבי, צוואר וכתף ימין.
5. התובעת אושפזה בבית החולים רמב"ם בחיפה מיום התאונה ועד ליום 24.10.08, שאז הועברה למחלקת שיקום בבית חולים בני ציון. התובעת שוחררה לביתה ביום 11.12.08.
6. דו"ח סיכום האשפוז הראשון (נ/16) מצביע על קיומה של חבלה רב מערכתית, לרבות שברים מרובים בצלעות בית החזה, שבר רוחבי באזור הבטן, חשד לדימום תוך-גולגלתי ושבר מרוסק בכתף ימין.
7. עובר לתאונה עבדה התובעת כמטפלת בקשישים מטעם חברת 'אתגר סיעוד'. שכרה הממוצע בחצי השנה עובר לתאונה עמד על סך כ 2,800 ₪ נומינלי (ראו תלושי שכר שצורפו נספח א1 לתצהיר התובעת). מאז התאונה לא שבה התובעת לעבודה כלל ולפי דו"ח רציפות תעסוקה סיימה לעבוד בחודש פברואר 2009 (סומן נ/1).
8. התובעת טוענת כי נזקקה לשיקום ממושך עקב פגיעותיה הפיזיות והנפשיות. לדבריה, עובר לתאונה היתה אדם פעיל וחיוני ואילו בעקבותיה ועד היום הינה שבר כלי.
9. התובעת מתגוררת עם אימה. היא אינה נשואה ואינה עובדת.
10. הנתבעת מציגה צילומים של התובעת מהעת האחרונה המראים כי הינה מתפקדת באופן עצמאי, הולכת לקניות בגפה, נוסעת באוטובוסים ומסתובבת בעיר ללא כל קושי. לעמדתה, יש ביכולתה של התובעת לחזור לעבודה המתאימה למצבה ומחובתה להקטין את נזקיה.
11. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת הנזק. הצדדים המתינו פרק זמן ניכר עד להכרעה משום שביקשו למצות את ההליכים במוסד לביטוח לאומי ואומנם, בימים אלה בשלה העת להכריע משעה שהושלמו אף הקביעות בעניין זה.

דיון והכרעה

נכותה הרפואית והתפקודית של התובעת כתוצאה מן התאונה

1. בעניינה של התובעת ניתנו חוות דעת של מספר מומחים רפואיים כדלקמן.
2. בתחום הנפשי, פרופ' אהוד קליין מונה בהסכמת הצדדים וערך חוות דעתו ביום 24.9.12.

פרופ' קליין בדק את התובעת פעמיים, בהפרש של כששה שבועות בין הבדיקות, והממצאים היו דומים. המומחה סבור כי בעקבות התאונה התפתחה אצל התובעת הפרעת דחק פוסט טראומטית מלווה בתסמיני חרדה ודיכאון. חלוף הזמן והטיפול שקיבלה הוביל להתמתנות בתסמינים אולם נותרו תסמינים קלים המחייבים המשך קבלת טיפול תרופתי ומעקב פסיכיאטרי.

פרופ' קליין הציע להעמיד את הנכות הזמנית בשיעור 30% לתקופה של שלוש שנים לאחר התאונה ולהעמיד את הנכות הצמיתה בשיעור 15% לפי סעיף 34(א)(3) לתקנות המל"ל. לטעמו, יש להמשיך בטפול התרופתי בליווי מעקב פסיכיאטרי בתדירות של אחת לחודשיים עד שלושה חודשים וכן מציע לשלב את התובעת בשיקום תעסוקתי מותאם למצבה.

1. בתחום האורתופדי, פרופ' מיכאל סודרי מונה בהסכמת הצדדים ומסר שלוש חוות דעת - הראשונה מיום 17.4.10 , השנייה מיום 26.12.10 והשלישית מיום 14.11.14 (סומנו במ/1).

פרופ' סודרי בדק את התובעת לראשונה ביום 7.12.09 ותיאר את הפגיעות שנגרמו לתובעת עקב התאונה - שבר מרוסק בחלק עליון של ההומרוס מימין; שברים בצלעות 2-11 דו צדדי; שבר בסטרנום-מנובריום; שבר בזיז חוליה D5; שבר בזיז רוחבי של L1; חשד לדימום תת עכבישי קטן במוח ללא צורך בהתערבות וקרע בעפעף עין ימין שנתפר.

בבדיקה זו אובחנה מוגבלות ממשית בתנועתיות כתף ימין וכן רגישות במישוש מעל עמוד שדרה גבי.

במסגרת חוות הדעת הראשונה, לאור החבלות הרבות והזמן הקצר יחסית שעבר מהתאונה, קבע המומחה נכות זמנית בשיעור 35% , תוך שהוא מציין כי להערכתו יש סיכוי טוב לשיפור במצב ולכן יש לבצע בדיקה נוספת עם צילומים עדכניים בעוד כחצי שנה.

בבדיקה נוספת מיום 24.10.10 נמצאה הסתיידות ניכרת בכתף ימין ומוגבלות ממשית בתנועתיות לכל הכיוונים עם חולשת שרירים מסביב לכתף. חיבור השבר בהומרוס נראה תקין, צילום מבנה צלעות תקין, צילום מבנה החוליות נמצא תקין וכך גם הסטרנום.
בשלב זה התלוננה התובעת גם על כאבים בברך ימין שם אובחן כיפוף של 100 מעלות, השווה לברך שמאל.

בעקבות הבדיקה הנוספת נערכה חוות דעת שנייה מיום 26.12.10 בה קבע המומחה כי נותרה נכות צמיתה בשל הגבלה בתנועתיות הכתף בשיעור 25% לפי סעיף 41(4)(ג) וכן קבע 5% נכות בגין הצלקת שנותרה בקדמת הכתף, לפי מחצית סעיף 75 (1)ב. המומחה לא מצא כי נותרה נכות צמיתה בגין הפגיעות הנוספות.

פרופ' סודרי נדרש לעניינה של התובעת פעם נוספת על רקע בעיות ברכיים ובגין טענות התובעת להחמרה במצבה.
לאחר עיון בצילומים עדכניים ששלחה אליו התובעת נערכה חוות דעת שלישית מיום 14.11.14 בה נקבע כי הרקע לבעיות הברכיים הוא ניווני ולא טראומטי ולא נמצא קשר בינן לבין התאונה.

המומחה קיבל לעיונו צילום עדכני של המצב מיום 10.9.14 והתייחס לתלונות התובעת בדבר הכאבים בברך ימין. המומחה ציין כי התובעת לא התלוננה על כאבי ברכיים בעקבות התאונה וסמוך לאחריה. לא נרשמה כל תלונה גם בבדיקתו הראשונה מיום 7.12.09. התלונה הראשונה בנושא נרשמה ביום 24.10.10. במסגרת אותה בדיקה נמצא טווח תנועות זהה לברך שמאל וצילום הרנטגן הדגים היצרות קלה של המרווח המפרקי המדיאלי בשתי הברכיים.

המומחה סבור כי הצילום העדכני שהוצג בפניו זהה לצילום מיום 27.9.10 .

בנוסף, ציין כי מדובר בתובעת בעלת עודף משקל ויש להניח כי הדבר גורם לעומס רב על הברכיים ולהחשת התהליך הניווני.

נוכח מכלול הנימוקים, המומחה סבור כי מצב הברכיים אינו קשור לתאונה ולא שינה מהמלצותיו דלעיל.

1. בתחום חזה ולב, פרופ' יעקב לביא מונה בהחלטת בית המשפט מיום 27.1.13 וערך חוות דעתו ביום 15.3.13. פרופ' לביא התייחס לתלונות התובעת בדבר כאבים באזור השבר בבית החזה. המומחה מסר חוות דעתו ביום 15.3.13 המבוססת בעיקרה על תלונות התובעת והתרשמותו הסובייקטיבית של המומחה מאמינותה.

המומחה ממליץ להעמיד את נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור 5% בשל התלונות בדבר הכאבים.

1. על פי חוות דעת המומחים שמונו בתיק זה, לתובעת נגרמה נכות רפואית בשיעור משוקלל של 42.47% עקב פגיעותיה מהתאונה.
2. כידוע, קביעתה של הנכות הרפואית לצורך חוק הפיצויים נעשית על ידי מומחה רפואי מטעם בית המשפט (סעיף 6א לחוק הפיצויים; א' ריבלין תאונת הדרכים: תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית, 2012), עמ' 615-613). ככלל, חוות דעתו של המומחה הרפואי לא מחייבת את בית המשפט, שהוא הפוסק האחרון בעניין זה. אולם, הכלל הוא כי בית המשפט לא יסטה ממסקנותיו של המומחה הרפואי אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות (ראו ע"א 9598/05 פלוני נ' חברת ביטוח "המגן" בע"מ (פורסם בנבו, 28.3.2007), פסקה 7).
3. עיקר המחלוקת בין הצדדים נתגלעה ביחס לקביעות במישור האורטופדי.

התובעת ביקשה לזמן את פרופ' סודרי לחקירה על חוות דעתו.

פרופ' סודרי נחקר ארוכות במסגרת הדיון מיום 31.5.15 והסביר בצורה בהירה ועניינית את עמדתו כפי שהוצגה במסגרת חוות דעתו.

1. פרופ' סודרי הסביר בעדותו כי טווחי התנועה אשר נרשמו בחוות הדעת שערך בהליך זה הינם טווחי התנועה האקטיבית שביצעה התובעת ללא סיוע. לכן, על אף שטווח תנועת הכתף שהוצג הצדיק שיעור נכות גבוה מ-25%, הערכת המומחה התבססה על התרשמותו כי התובעת האדירה את פגיעותיה (עמ' 27 לפרוט' בש' 15-5).

לכאורה היה מקום להציג בחוות הדעת גם טווח תנועות פסיבי, אולם פרופ' סודרי הבהיר בעדותו כי התובעת לא אפשרה לו לבצע בדיקות כראוי (עמ' 25 לפרוט' בש' 16-15) – "התרשמתי מהגזמה. זה לא רק בדיקה של הגב זה גם מבדיקה של המרפק, כאשר נגעתי בה היא לא נתנה לי לבדוק אותה. כל מה שבדקתי מהר מאוד היא קפצה".

במצב דברים זה, כאשר המומחה אינו מסוגל לבצע בדיקות כראוי, עליו לבצע הערכה של הנכות המתאימה, בין היתר בהתבסס על ממצאים נוספים ואובייקטיביים.

1. לעניין הפגיעה הנטענת בעמוד השדרה, שלל פרופ' סודרי קיומה של נכות. פרופ' סודרי הסביר כי בבדיקה נמצאה הגבלה בתנועת עמוד השדרה בעמידה אך נמצא טווח תנועות תקין בישיבה (עמ' 25 לפרוט' בש' 13). לדבריו, קביעת הנכות מתבססת לא רק על הבדיקה אלא גם על ממצאים אחרים כמו בדיקות ההדמיה שבוצעו (עמ' 25 לפרוט' בש' 25-19) אשר נמצאו תקינות (עמ' 28 לפרוט' בש' 10-8).
   המומחה הוסיף כי שבר של זיז אינו מתאים לאופי תלונות התובעת (עמ' 24 לפרוט' בש' 18-4) וכי ניתן לייחס את הכאבים בעמוד השדרה לגורמים אחרים כמו משקל התובעת (עמ' 27 לפרוט' בש' 30-19).

שיעור הנכות הצמיתה נקבע אף הוא על יסוד מכלול הנתונים, לרבות הממצאים האובייקטיביים, ובשים לב להתרשמות המומחה כי בבדיקה הקלינית הדגימה התובעת "אגרבציה של המצב" כלשונו, ואין מקום לייחס לה נכות בשיעור המרבי על פי התקנות (ראו בעמ' 27 ש' 9-11).

1. בנוגע לפגיעה הנטענת בברכיים , פרופ' סודרי שלל את האפשרות כי מדובר בנזק פוסט טראומטי (עמ' 28 לפרוט' בש' 24) ושלל את הקשר בין פגיעה נטענת זו לתאונה.
   המומחה הסביר מסקנה זו על רקע מועד התאונה (מיום 4.10.08) והעובדה שלא נרשמו כל תלונות או תעוד אחר לפגיעת ברך עד לתלונה מחודש דצמבר 2010. במועד זה התלוננה התובעת על כאבים בברך ימין אך בבדיקה לא אובחן כל ממצא פתולוגי (עמ' 28 ש' 30-32). המומחה הסביר כי אילו דובר על מנגנון חבלתי ניתן היה לצפות לנפיחות בברך ולא להיצרות שהודגמה בבדיקה (עמ' 29 ש' 26), המתאימה יותר לתהליך ניווני (עמ' 29 ש' 8-10). עוד הבהיר המומחה כי אין כל אינדיקציה לפגיעה בתאונה מתחת לאזור המותן (עמ' 31 לפרוט' בש' 8-6).
2. הסבריו של המומחה מתיישבים עם החומר הרפואי הנמצא בתיק ולא מצאתי בטיעוני התובעת כל טעם לסטות מהמלצותיו. יש לזכור כי מלבד היותו של פרופ' סודרי מומחה בתחום האורטופדי, מדובר במומחה בעל התמחות בתחום הברך (ראו עמ' 30 ש' 5-6), אשר מונה בהסכמת הצדדים. בנסיבות אלה, הגם שנתתי דעתי לעובדה שבמסגרת תביעה לנכות כללית במוסד לביטוח לאומי נקבעה לתובעת נכות בגין עמ"ש מותני, שבר בחוליה ומצב הברך, לא מצאתי מקום לסטות מהמלצות המומחה לאור הנימוקים דלעיל ויש לקבל את המלצות המומחה במישור האורטופדי במלואן.

לאור האמור, יש להעמיד את הנכות הרפואית הצמיתה של התובעת בעקבות התאונה על 43%, במעוגל.

1. באשר לנכויות הזמניות, פרופ' סודרי קבע בחוות דעתו מיום 17.4.10 נכות זמנית של 35% בגין מצב הכתף של התובעת ורק בחוות דעתו מיום 26.12.10 קבע נכות צמיתה, מבלי לקבוע תאריכי תחולה לנכויות שקבע. אשר על כן, יש לקבוע כי הנכות הצמיתה שקבע פרופ' סודרי תחול רק מיום 26.12.10 וכי עד לאותו מועד תחול הנכות הזמנית שנקבעה.

פרופ' קליין קבע נכות זמנית בשיעור 30% למשך 3 שנים מיום התאונה.

נכות תפקודית וגריעה מיכולת השתכרות

1. על מנת לחשב את הפיצוי המגיע לתובעת יש לקבוע מהי הנכות התפקודית שנגרמה לה וכפועל יוצא מכך, מהי הגריעה מכושר השתכרותה.

"...אין בהכרח זהות בין הנכות הרפואית לבין הפגיעה התפקודית ובין אלה לבין הגריעה מההשתכרות או מכושר ההשתכרות של הנפגע, וייתכנו פערים ביניהן, אם למעלה ואם למטה...". תפקידו של בית המשפט לבחון את השפעת הנכות הרפואית שנגרמה לנפגע על תפקודו ויכולתו להשתכר (ראו ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (פורסם בנבו, 11.1.15), בס' 6).

בקביעת הנכות התפקודית, לא ראיתי מקום לסטות מן הנכויות הרפואיות שנקבעו לתובעת, אשר גורמות מוגבלות גם במישור התפקודי, למעט לעניין הנכות הנובעת מהצלקת בכתפה.

1. פרופ' סודרי קובע כי מדובר בצלקת באורך 14 ס"מ בחזית קדמית של כתף ימין, שאינה רגישה אך מכערת מעט ולכן מציע להעניק בגינה נכות בשיעור 5%. מדובר במחצית מן הנכות שמעניק פריט 75(1)(ב) לצלקות "מכאיבות או מכערות".

קיומה של צלקת זו, שאין בה בכדי להוסיף למגבלת תנועה או למגבלה אחרת, אינה מהווה מגבלה תפקודית בנסיבות. אין ספק כי יש בקיום הצלקת בכדי לגרום חוסר נעימות לתובעת, אולם נתון זה לא אמור לגרוע מאופן תפקודה בכל תחום שהוא, בפרט בשים לב לתחום עיסוקה עובר לתאונה.

אשר על כן, יש להעמיד את הנכות התפקודית בשיעור 40%, במעוגל.

1. התובעת טוענת כי כושר השתכרותה נפגע באופן מלא מיום התאונה ועד לגיל פרישה בשל מצבה הרפואי והתפקודי האמור (ס' 18 ועמ' 12 לפרוט' בש' 31 – עמ' 13 בש'7). אין בידי לקבל טענה זו.
2. בעת התאונה היתה התובעת בת 44, רווקה המתגוררת בבית הוריה.

התובעת הועסקה באמצעות חברת כוח האדם 'אתגר' בסיוע לקשישים בביתם.

מדובר בעבודה מזדמנת אצל "מזמינים" שונים, בהתאם לצרכי המעסיק, ובהיקף שעות ממוצע של 32 שעות שבועיות לכל היותר (ראו עמ' 10 לפרוט' בש' 25 – עמ' 11 בש' 23).

בהתאם להיקף משרתה, השתכרה התובעת 3,000 ₪ לחודש בממוצע (ס' 3 לתצהירה).

1. מאז התאונה חלפו כמעט שבע שנים במהלכן עברה התובעת תקופת שיקום לא פשוטה בגין פגיעתה. התובעת נותרה אמנם מוגבלת בתנועת הכתף, באופן אשר מקשה עליה ביצוע תפקיד פיזי כמו זה שביצעה בעברה, אולם אין מניעה שתעסוק במקצוע מתאים אחר.
   התובעת לא הוכיחה כל מאמץ בכיוון זה, על אף שניתנו המלצות מצד גורמים מקצועיים לאפשר לה הכשרה לביצוע עבודות המתאימות למגבלותיה (ראו המלצתו של פרופ' קליין וראו גם חוו"ד רפואית של המל"ל לעניין כושר השתכרות – נ/12).
   התובעת הודתה כי לא עשתה ניסיונות למצוא עבודה מתאימה או לעבור הכשרה כלשהי, אולם הכחישה כי הוסבר לה על אפשרות לעבודה חלקית, נתון המופיע בבירור במסמכים שונים (עמ' 14 לפרט' בש' 31 – עמ' 15 בש' 32). ניתן להתרשם כי העובדה שהתובעת לא הועסקה כלל מאז התאונה נובעת יותר משיקולים שונים ואישיים שלה מאשר מקיומה של מגבלה תפקודית המונעת ממנה חזרה לעבודה המתאימה למגבלותיה כיום.

לכן, יש לקבוע כי נכותה התפקודית עקב התאונה הינה בשיעור 40% לצמיתות.

הפסדי שכר לעבר ולעתיד

1. התובעת טוענת כי שכרה עובר לתאונה עמד על סך של 3,000 ₪ לחודש.

עוד טוענת התובעת כי בסמוך לפני התאונה עברה קורס הסמכה אשר היה בו בכדי להביא לעלייה בשכרה.

1. בחקירת התובעת התברר כי הקורס שעברה הינו קורס שנשלחה אליו מטעם חברת אתגר בסמוך לפני התאונה. לא ברור אם התובעת סיימה את חובות לימודיה בקורס, אולם ידוע כי הקורס כלל חובת התנסות מעשית שהתובעת לא ביצעה עקב התאונה. אף על פי כן הוחלט להעניק לה תעודה על סיום הקורס (ראו עמ' 17-16 לפרוט' הדיון).

התובעת טוענת שהיה בהסמכה זו בכדי להביא לעלייה בשכרה. מאחר ומדובר בטענה של התובעת, עליה הנטל להוכחתה.

1. חברת אתגר תפקדה הן כמארגנת הקורס והן כמעסיקת התובעת אשר שלחה את התובעת לקורס. לכן, הבאת עדות מטעם חברת אתגר הינה קריטית להוכחת השפעתה של אותה הסמכה על שכר עובדיה. התובעת בחרה שלא להביא עדויות לעניין זה, כך שטענותיה בהקשר זה נותרו בעלמא.
2. על פי תלושי המשכורת שצירפה התובעת לתצהירה (נספח א/1), השתכרותה המצטברת עד למועד התאונה (קרי עד סוף חודש ספטמבר 2008) עמדה על סך 24,169 ₪. כלומר, מדובר בשכר ממוצע של 2,685 ₪ לחודש. בשערוך להיום מדובר בשכר של 3,076 ₪ לחודש.

הפסדי השכר שנגרמו לתובעת הינם פועל יוצא של השלבים בתהליך שיקומה ויש לחלק את אופן חישובם בהתאם למצבה של התובעת בתקופות השונות.

1. תקופה א' – אבדן כושר עבודה מוחלט

בסמוך לאחר התאונה שהתה התובעת באשפוז במשך 69 ימים בבתי החולים רמב"ם ובני ציון. לפי מכתב השחרור מבית החולים בני ציון, עם שחרורה מאשפוז עדיין התניידה בכסא גלגלים כשהיא זקוקה לסיוע מלא בתפקוד היום יומי.

ברור כי התובעת סבלה מאבדן כושר עבודה מוחלט במהלך אשפוזה ואף לאחר שחרורה.
עם זאת, לא הוצגו נתונים המראים עד מתי התובעת שהתה במצב זה.

התובעת טוענת כי היא סובלת מאבדן כושר מלא עד היום, אולם הראיות בתיק אינן מתיישבות עם טענה זו.

בהיעדר ראיות מהן ניתן לקבוע באופן מדויק את תקופת אי-הכושר המוחלט, יש לקבוע אותה על דרך האומדנה. נוכח אופי הפגיעה שנגרמה לתובעת ומעיון במסמכים הרפואיים שהובאו לפניי, יש לייחס לתובעת היעדר כושר עבודה מוחלט למשך 14 חודשים, מיום התאונה ועד חודש דצמבר 2009, קרי הפסד בשיעור 43,064 ₪

לטענת הנתבעת, מסכום זה יש לנכות סכומים שקיבלה התובעת מחברת אתגר לאחר התאונה. הנתבעת הציגה בפני בית המשפט תלושי שכר שקיבלה התובעת מחברת אתגר עד לחודש יוני 2009. אולם, מעיון בתלושי השכר הללו ניכר כי מדובר בתשלומים שונים ששולמו לתובעת על בסיס זכויות שהגיעו לה בטרם התאונה ולא מדובר על תקופת העסקה נוספת. על כן, אין לבצע ניכוי בגין סכומים אלה.

1. תקופה ב' – נכות זמנית

החל מחודש ינואר 2010 ועד לסוף חודש דצמבר 2010, נכותה הרפואית של התובעת היתה מורכבת מ- 35% נכות אורתופדית (זמנית), 30% נכות נפשית (זמנית) ו-5% נכות חזה. כלומר, נכות משוקללת בשיעור 57% אליה יש להתייחס גם כנכות תפקודית לעת הזו.

הפסדי השכר בגין 12 חודשים אלו הינם בשיעור 21,040 ₪.

1. תקופה ג' – נכות זמנית

החל מחודש ינואר 2011 ועד ליום 1.10.12 יש להסתמך על הנכות הצמיתה שקבע פרופ' סודרי, אולם עדיין קיימת הנכות הזמנית שקבע פרופ' קליין . לכן, למשך תקופה זו מדובר בשיעור נכות משוקללת בשיעור 50%, לפי 25% נכות אורתופדית, 30% נכות נפשית ו-5% נכות חזה.

הפסדי השכר בגין תקופה זו הינם בשיעור 33,836 ₪.

1. תקופה ד' – הפסדי שכר לפי נכות צמיתה עד היום

הפסד השכר לפי הנכות התפקודית הצמיתה שנקבעה בשיעור 40% מיום 2.10.12 עד היום יעמוד על סך 50,446 ₪.

סך הפסדי השכר לעבר הינו 148,386 ₪.

1. הפסדי שכר לעתיד

על פי דו"ח רצף תעסוקה (מוצג נ/1) ותשובת התובעת לשאלה 21 בתצהיר תשובותיה לשאלון (מוצג נ/4), התובעת מעולם לא היתה עצמאית והיא הועסקה כשכירה תמיד. משכך, גיל הפרישה הנהוג במשק הינו 67 והפסדי שכרה של התובעת לעתיד הינם בשיעור 187,437 ₪.

בתוספת הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות לכל התקופה הרלבנטית בהתאם לצו הרחבה (נוסח משולב) לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, בשיעור 34,363 ₪ למלוא התקופה.

סך כל הפסדי השכר לתובעת, לעבר ולעתיד, הינם בשיעור 370,186 ₪.

עזרת צד ג'

1. לטענת התובעת, עקב הפגיעות מהתאונה נזקקה לעזרה צמודה אשר סופקה לה בעיקר על ידי אמה והנאמדת על ידה ב- 1000 ₪ לחודש לעבר ו – 1500 ₪ לחודש בעתיד, היינו התובעת עותרת לפיצוי בגין ראש נזק זה בסכום כולל של 455,000 ₪, לעבר ולעתיד.
2. הנתבעת טוענת כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי נזקקה לסיוע החורג מעזרה מתבקשת של בני המשפחה ולכן מוצע פיצוי בגין ראש נזק זה בסך 138,000 ₪, לעבר ולעתיד.
3. לא נטען ולא הוכח כי לתובעת ניתנה עזרה בתשלום ולכן יש לבסס את הפיצוי בגין ראש נזק זה על העזרה שהוגשה לתובעת על ידי בני משפחתה בלבד.

הלכה היא "כי כאשר בן משפחה מטפל בנפגע ומשקיע 'מאמץ יוצא דופן וחריג' מעבר למקובל בין בני משפחה, יהיה זכאי הנפגע לפיצוי בגין אותה עזרה, גם אם אין הוא משלם עבורה" (ע"א 1164/02 קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' בן חיון (פורסם בנבו, 4.8.05), בס' 11 וכן רע"א 6680/08 מדינת ישראל - משרד הבריאות נ' סלים סעיד (פורסם בנבו, 06.02.2012), וע"א 1952/11 חאלד אבו אלהווא נ' עיריית ירושלים (פורסם בנבו, 06.11.2012)).

התובעת בחרה שלא להעיד את אמה ואחיה לעניין זה. למעשה, למעט סעיף קצר ולקוני בתצהירה המתייחס לנושא הסיוע שקיבלה (ראו סעיף 18), לא הוצגו כל ראיות נוספות במישור זה. במובן זה, יש צדק בטענות הנתבעת.

עם זאת, לא ניתן להתעלם מטיבן של החבלות שנגרמו לתובעת עקב התאונה והעובדה ששגרת חייה נקטעה באבחה, באופן שאילץ אותה להיזקק לסיוע תכוף ותדיר לביצוע פעולות שגרתיות, על בסיס יומי, למשך חודשים ארוכים לאחר שחרורה מאשפוז.

1. בתקופת האשפוז בבית חולים העזרה הנדרשת היא מינורית ולא הוכח כי במקרה זה חרגה העזרה מן המקובל. התובעת שוחררה מבית החולים כשהיא עודנה מתניידת בכסא גלגלים, ויש להניח כי האם והאח, עימם התגוררה, הגישו לה עזרה החורגת מעזרה רגילה ומקובלת בין בני משפחה, לפחות בכל הנוגע לחודשים שלאחר השחרור.
2. בפסיקת הפיצוי יש להתייחס לעובדה שהתובעת הינה רווקה הנתמכת במשפחתה וכי קיים סיכוי סביר ביותר כי תישאר לבדה בעתיד, הגם שצרכיה יחייבו היעזרות באדם אחר.

1. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, תוחלת החיים הממוצעת של נשים הינה 83.9 שנים. כלומר, בהתחשב בכך שגיל התובעת כיום הינו 51, תוחלת חייה הצפויים הינם כ- 33 שנים.
2. יש לצפות כי במהלך השנים צפויות המגבלות שנגרמו לתובעת עקב התאונה להחמיר במידה מסוימת. מנגד, יש לזכור כי מגבלות הגיל עשויות לזמן צורך בעזרה נוספת שאינה קשורה לתאונה.
3. לאור האמור, בשקלול מכלול הנתונים, אופי הפגיעה, טיב העזרה המתבקשת והבסיס הראייתי הדל שהציגה התובעת במישור זה, יש להעמיד את הפיצוי הכולל לתובעת בגין עזרת צד ג', על דרך האומדנה, על סך 170,000 ₪ לעבר ולעתיד.

צרכים רפואיים והוצאות נסיעה וניידות

1. התובעת עותרת לפיצוי בגין הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה וניידות. בכתב התביעה נדרש פיצוי בגין ראש נזק זה לעבר בסך 71,159 ₪ ואילו בסיכומיה הינה מעמידה את הסכום על סך 50,000 ש"ח.
2. הנתבעת מפנה לחסר הראייתי במישור זה, לזכותה של התובעת לקבל כיסוי הוצאות בגין טיפולים ותרופות במסגרת סל הבריאות ומציעה פיצוי גלובלי בשיעור 5000 ₪.
3. אמנם, חומר הראיות במישור זה אף הוא דל. התובעת צירפה לתצהיר מטעמה מעט קבלות בגין הוצאות נסיעה, טיפולים ורכישת תרופות. אניח כי ניתן לייחס את מרבית הוצאות הנסיעה לתאונה, למרות שחלק גדול מהקבלות מתייחס לתדלוק רכבים אשר ברי כי אינו נובע רק מהוצאות הנוגעות לתאונה וחלק מן הקבלות שהוצגו בגין רכישת תרופות כלל אינו רלוונטי לענייננו (עמ' 18 לפרוט' בש' 19-6). יש לזכור כי מחובתה של התובעת למצות את זכותה לקבל, במסגרת סל הבריאות, חלק ניכר מהטיפול התרופתי ואף הטיפול הנפשי לו הינה נזקקת ותזדקק בעתיד.
4. אשר על כן, יש לקבוע פיצוי בגין ראש נזק זה על דרך האומדנה. לאור הפגיעה שנגרמה לתובעת ולאור הצורך הברור שהיה לה בעבר ויהיה לה בעתיד בגין הוצאות רפואיות והוצאות בגין נסיעות, יועמד הפיצוי בגין ראש נזק זה בסך 40,000 ₪ לעבר ולעתיד.

כאב וסבל

1. על פי המסמכים הרפואיים התובעת שהתה באשפוז בבתי חולים בגין הפגיעות שנגרמו לה בתאונה במשך 71 ימים בסך הכל במהלך התקופות מיום 4.10.2008 עד 11.12.2008 וכן מיום 15.1.2010 עד 16.1.2010.
2. בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976 ובהתחשב בשיעור הנכות הרפואית שנקבעה לתובעת, מספר הימים בהם שהתה באשפוז וגילה, התובעת זכאית לפיצוי בסך 98,140 ₪ בגין ראש נזק זה.

ניכוי תשלומים תכופים וקצבאות המוסד לביטוח לאומי

1. אין מחלוקת כי יש לנכות את התשלומים התכופים שקיבלה התובעת במהלך ניהול ההליך. על פי חישוב משערכת שהוגש לבית המשפט ואינו שנוי במחלוקת, מדובר בסך של 89,537 ₪.
2. בנוסף, יש לנכות תקבולים ששולמו לתובעת מאת המוסד לביטוח לאומי אלא שיש מחלוקת בין הצדדים בדבר שיעור הניכוי.
3. אין מחלוקת כי החל מיום 1.5.15 נקבעה לתובעת נכות כללית צמיתה בשיעור 63% המורכבת מהליקויים כדלקמן:
   • הגבלה קלה עמ"ש מותני 10%
   • הגבלה מזערית עמ"ש 5%
   • שבר בחוליה 5%
   • הגבלה קלה בברך ימין 10%
   • הגבלה בכתף ימין 25%
   • הפרעת הסתגלות

מתמשכת ודכאון 20%

• • כאבי ראש 10%
  • הגבלה קלה בברך שמאל 10%

1. על פי חוות הדעת האקטואריות שהציגה הנתבעת, מסתכמים תשלומי המוסד לביטוח לאומי לתובעת בגין נכות כללית שנקבעה לה בסכומים כדלקמן-
   1. החל מיום 1.5.09 ועד ליום 30.4.15 - סך 126,255 ₪ מהוון להיום.
   2. החל מיום 1.5.15 ולעתיד עד סוף תוחלת חיים – סך 185,582 ₪ מהוון להיום.

אין מחלוקת כי לתובעת לא נפסקו תשלומים בגין קצבת שירותים מיוחדים או ניידות.

1. התובעת סבורה כי ככל שמבקשים לבצע ניכוי תשלומי המוסד לביטוח לאומי, אזי יש לזקוף לה את הנכויות בהתאם לשיעור שנפסק שם, שאחרת תצא בחסרון כיס.
2. הנתבעת עותרת לנכות את מלוא התקבולים ששולמו לעבר ואת החלק היחסי של התקבולים החל מיום 1.5.15 ולעתיד, על פי הנוסחה שנקבעה ברע"א 1459/10 המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח (פורסם בנבו ביום 27.3.11), אך ורק בגין הנכויות הנובעות מהתאונה, קרי יש לנכות סך של 105,782 ₪ (ראו חישוב שצורף לסיכומי הנתבעת מיום 2.3.16).
3. אין חולק כי מן הפיצוי אשר ניתן לתובעת בתביעה זו יש לנכות את התגמולים שקיבלה מן המל"ל בגין אותה תאונה.
4. על פי הלכת פרלה עמר (רע"א 3953/01 פרלה עמר נ' אליהו חברה לביטוח פ"ד נז (4) 350), יש לבצע את ניכוי גמלאות הנכות הכללית הקשורות בתאונה בלבד. ניכוי זה נובע מן העובדה שלאור תשלומים אלה, הנתבעת חשופה לתביעת השבה מטעם המוסד לביטול לאומי בגין כל תשלום שבוצע לתובעת בגין התאונה.
5. בהקשר זה יש לציין כי הנתבעת טענה בסיכומיה מיום 2.3.16 כי נשאה בתשלום הסכום לעבר, קרי 126,255 ₪ במלואו, הגם שלא צורפו כל ראיות לכך.
6. ברע"א 1459/10 עליו מסתמכת הנתבעת לקביעת שיעור הניכוי, נדונה תביעת שיבוב מטעם המוסד לביטוח לאומי ובסיס החישוב שם היה הנכויות שקבע המוסד לביטוח לאומי. אולם, על פי הלכת פרלה עמר (בס' 11) בית המשפט אינו יכול להסתמך על קביעות המוסד לביטוח לאומי בקביעת שיעור הניכוי במסגרת תביעת הניזוק, אלא עליו לקבוע באמצעות מומחים מטעמו הן את הנכות הנובעת מהתאונה והן את הנכות שאינה תוצאה של התאונה ולבצע את החישוב על בסיס קביעות אלו בלבד. ראו רע"א 9388/12 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' א.ל. (פורסם בדינים, 28/05/13), בס' 9-8 לפסק דינו של כב' השופט זילברטל. יש לשים לב להתייחסותו של כב' השופט עמית בפסק דין זה, הסבור כי מדובר בהלכה שאין מורין בה, כאשר דוגמה מובהקת לצדק שבדברים נמצא בהליך זה.
7. הנתבעת הוכיחה בראיות את שיעור התגמולים אותם קיבלה ועתידה לקבל התובעת מן המוסד לביטוח לאומי.

הנטל לשכנע את בית המשפט כי יש להפחית את גובה הניכויים, מוטל על התובעת - "המשיבה (התובעת), ולא המבקשים, היא זו שהיתה אמורה להוכיח בבית משפט השלום שחלק ניכר מהתגמולים שהיא מקבלת מהמל"ל אינו קשור לתאונה (כנטען בהרחבה בתשובתה לבקשת רשות הערעור), ומהו אותו חלק." (רע"א 9388/12 הנ"ל בס' 8).

במקרה שבפניי, התובעת אינה חולקת על כך שהניכויים המבוקשים נובעים מהתאונה, אלא סבורה כי מקום בו מנכים, יש לזקוף במקביל את הסכומים לזכותה, טענה שדינה להידחות. הדין בנושא ברור, קביעת הנכות מתבצעת בהתאם להמלצות המומחים שמונו וקביעת בית המשפט לאורן ובית המשפט אינו כבול או כפוף לקביעות המוסד לביטוח לאומי, קל וחומר שעה שניתנו בהליך של נכות כללית.

יוער כי קיומם של הבדלים בין קביעות בית המשפט לבין קביעות המוסד לביטוח לאומי לגבי אותן נכויות הינו דבר שכיח. לפעמים ההבדלים יהיו לטובת הנפגע ולפעמים לרעתו. בכל מקרה, אין בכך כדי להוסיף או לשנות מן הפיצוי הכולל, שהרי בית המשפט קובע את גבול אחריות המזיק-הנתבע בקביעת סכום הפיצוי הכולל. בקביעת שיעור הניכוי, פוסק למעשה בית המשפט במסגרת היחסים שבין המזיק-הנתבע לבין המוסד לביטוח לאומי, שכן סכום הניכויים הינו הערך המוערך שיידרש המזיק לשפות את המוסד לביטוח לאומי כמיטיב של הניזוק.

הנתבעת הציעה ניכוי חלק יחסי מהתקבולים בלבד בסך 105,782 ₪, על בסיס החישוב שנקבע ברע"א 1459/10, לאחר ש'חילצה' מהנכויות שנקבעו במוסד לביטוח לאומי את הרכיבים שאינם נובעים מהתאונה. זהו החישוב המתאים ביותר לקביעת הניכויים בנסיבות ולכן יש לקבלו.

לכן, סך ניכויי התקבולים מהמוסד לביטוח לאומי יעמוד על 232,037 ₪.

סוף דבר

לסיכום, אלו הסכומים שעל הנתבעת לשלם לתובעת בגין התאונה:

• 1. הפסדי שכר לעבר ולעתיד,
     לרבות הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות              370,186 ₪
  2. הוצאות רפואיות ונסיעה                                    40,000 ₪
  3. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד                                     170,000 ₪
  4. כאב וסבל                                                  98,140 ₪

סך התשלומים                                                     678,326 ₪

בניכוי התשלומים שבוצעו -

• 1. תשלומים תכופים                                                 89,537 ₪
  2. קצבאות מל"ל                                                      232,037 ₪     

הנתבעת תפצה את התובעת בגין נזקיה בסך של 356,752 ₪

בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות שכר המומחים בהם נשאה התובעת על פי קבלות שיוצגו, באגרת המשפט וכן בשכר טרחת ב"כ התובעת בשיעור 13% בתוספת מע"מ אך בניכוי כל סכום ששולם על חשבון שכר זה במסגרת התשלומים התכופים.

הסכומים ישולמו לתובעת תוך 30 יום, שלאחר מועד זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.              

ניתן היום, כ"ח אדר א' תשע"ו, 08 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.