בענין : בקשה לביטול פסק דין מיום 24.2.08

1. לאחר שהוצג אישור מסירה המעיד על המצאת תגובת המשיבה לב"כ המבקש ביום 19.2.13

ולאחר שלא הוגשה תשובה לתגובה עד עצם היום הזה , התיק בשל למתן החלטה על בסיס

החומר המצוי בתיק .

2. המבקש היה דייר מוגן בדירה בעכו העתיקה 11/217 , הידועה כחלקה 217 גוש 18011 , יחידה

מס' 1 ( להלן "הדירה") . לבקשה צורף חוזה בין הצדדים מחודש אפריל 2002 במסגרתו

התחייב המבקש לשלם למשיבה דמי שכירות בסך של 104 ₪ לחודש .

3. ביום 11.12.07 הגישה המשיבה נגד המבקש תביעת פינוי ותביעה כספית בגין חוב דמי שכירות

בסך של 13,732 ₪. ביום 24.12.07 המציא דוד לצרס את כתב התביעה ליסמין , אשת המבקש.

המבקש התעלם מאישור מסירה זה באופן שיטתי , הן בבקשתו הקודמת לביטול פסק הדין

, הן בבקשתו הנוכחית והן בכך שלא טרח להשיב לתגובת המשיבה .

4. בית המשפט לא הסתפק במסירה זו , המהווה מסירה כדין ועמד על המצאת אסמכתא בכתב

באשר לגובה החוב הנתבע בתביעה הכספית . לאחר המצאת אסמכתא כאמור , ניתן פסק דין

בהעדר ביום 24.2.08 .

5. ביום 23.3.08 הומצא פסק הדין ע"י דוד לצרס לבנו של המבקש , מואיד פחל .

ביום 25.11.08 הומצאה למבקש עצמו האזהרה בתיק ההוצל"פ שנפתח לביצוע פסק הדין ,

אך המבקש סירב לקבלה . שוב , בחר המבקש להתעלם ממסירות אלה , למרות שציין בגוף

בקשתו את מספר תיק ההוצל"פ שנפתח לביצוע פסק הדין , בו אמור להיות סרוק אישור המסירה

של האזהרה .

6. ביום 4.3.09 הגיש המבקש את בקשתו הקודמת לביטול פסק הדין .

לאחר שהליכי ההוצל"פ עוכבו ללא תנאי והוגשה תגובת המשיבה , נקבע דיון בבקשה במעמד

הצדדים . דיון זה לא התקיים , שכן ביום 9.6.09 הודיע ב"כ המבקש כי הושגה הסכמה לפיה

הבקשה תמחק ללא צו להוצאות .

7. בחודש ינואר 2013 קיבל המבקש הודעת פינוי ליום 6.2.13 .

ביום 29.1.03 הוגשה הבקשה שלפני לביטול פסק הדין .

המבקש הזכיר בבקשתו את הבקשה הקודמת אך לא ציין כי הבקשה נמחקה בהסכמה .

המבקש טען כי עובד המשיבה סאלח זידאן ( להלן "סאלח") הבטיח לו כי יפנה לוועדה פנימית של

המשיבה על מנת שתדון בחידוש זכויותיו לפי חוזה השכירות וחידוש הסדר תשלום חוב העבר

בשיעורים של עד 200 ₪ לחודש בנוסף לתשלום השוטף . המבקש טען כי סאלח הציג בפניו מצג

לפיו יוכל להמשיך ולהתגורר בדירה כנגד תשלום דמי השכירות השוטפים עד למתן החלטת

הוועדה לגבי הסדר התשלומים . המבקש טוען כי המשיבה לא פנתה לוועדה וכל שנדרש ממנו הוא

לשלם את דמי השכירות השוטפים .

יודגש כי המבקש טען כי הוא משלם את דמי השכירות השוטפים כסדרם וצירף שובר תשלום

אחד מיום 13.12.12 לתמיכה בטענתו זו . דא עקא , המבקש לא טרח להשיב לתגובת המשיבה ,

אליה צורף מסמך ממנו עולה כי חוב דמי השכירות שצבר המבקש הוא כ 24,000 ₪ , כאשר דמי

השכירות הם 150 ₪ לחודש . דהיינו , לפי נתוני המשיבה שלא הוכחשו , המבקש צבר חוב בגין

160 חודשי שכירות .

8. בהחלטת הביניים מיום 29.1.13 הצבעתי על הקשיים המתעוררים למקרא הבקשה ולאחר עיון

בתיק . לא יכולה להיות מחלוקת כי המבקש קיבל את ההחלטה , שכן פעל לפיה להפקדת

1,000 ₪ ובכך הביא לעיכוב הליכי ההוצל"פ וביטול הפינוי שנקבע ליום 6.2.13 .

חרף היותו מיוצג לא טרח המבקש להתייחס לאותן הערות , לא במסגרת תשובה לתגובת

המשיבה ולא בכל מסגרת אחרת .

9. ביום 18.2.13 הוגשה תגובה מפורטת של המשיבה .

עובדות התגובה נתמכו במסמכים ממחשבי המשיבה לגבי גובה החוב ובתצהיר מפורט של

סאלח המכחיש מכל וכל את טענות המבקש .

10. כאמור לעיל , המבקש לא טרח להשיב לתגובת המשיבה .

11. לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי המבקש לא קיים אף אחד משני

התנאים המצטברים אותם יש לקיים כדי לבטל פסק דין שניתן כדין .

12. באשר לסיבת המחדל , המבקש הגיש את הבקשה באיחור בן מספר שנים , לאחר שבקשה

קודמת נמחקה בהסכמתו . לפיכך , מדובר במקרה מובהק בו הבקשה לביטול פסק הדין

הוגשה באיחור , ללא בקשה להארכת מועד וללא כל הסבר מניח את הדעת למחדל .

13. באשר לסיכויי ההגנה , אין בפי המבקש כל הסבר מדוע יש להימנע מלפנותו מדירה אותה

הוא מחזיק במשך שנים ארוכות מבלי לשלם דמי שכירות .

גם לשיטתו של המבקש , המשך מגוריו בדירה מותנה בתשלום דמי השכירות השוטפים .

המבקש לא צירף אסמכתאות ולו לחודשים שקדמו להגשת הבקשה לכך שדמי השכירות

משולמים כסדרם . המבקש לא ניסה לסתור את נתוני המשיבה לפיהם צבר חוב בגין 160

חודשי שכירות .

על כן , אין למבקש כל הגנה מפני תביעת הפינוי .

14. לאור האמור לעיל , אני דוחה את הבקשה ומחייב את המבקש לשלם למשיבה הוצאות בגובה

הפקדון .

המזכירות תעביר את הפקדון בסך של 1,000 ₪ לב"כ המשיבה ובכך ישולמו ההוצאות בהן

חוייב המבקש במסגרת החלטה זו .

בהתאם , אני מורה על שפעול הליכי ההוצל"פ נגד המבקש בתיק 02-40539-08-5 .

ניתנה היום, ח' ניסן תשע"ג, 19 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.