תביעה לפירוק שיתוף.

רקע והשתלשלות העניינים בתיק זה:

1. עסקינן בחלקה 24, גוש 19140, בשטח של 3,474 מ"ר מאדמות נחף (להלן: "החלקה"), שמחציתה הייתה רשומה בבעלות אסמעיל עבד אל רחים (להלן: "אל רחים").
2. התובע נרשם כבעלים של מחצית החלקה בעקבות עסקת חילופי מקרקעין שנכרתה בינו לבין אל רחים, על פי הסכם חליפין מיום 27.1.1998. לפי נסח הרישום מיום 27.1.2008 שצורף לכתב התביעה המקורי, הזכויות בחלקה רשומות בלשכת רישום המקרקעין במושע ע"ש התובע והנתבעים, לפי פירוט כדלקמן:

התובע – 1/2.

הנתבע 1 (המנוח) – 1/6.

הנתבע 3 (יורש הנתבע 2) – 1/24.

הנתבע 4 (יורש הנתבע 2) – 1/24.

הנתבע 5 (יורש הנתבע 2) – 1/24.

הנתבע 6 (יורש הנתבע 2) – 1/24.

הנתבע 7 המנוח (המוריש לנתבעים 12-8) – 1/6.

יצוין גם כי על החלקה רשומות שתי הערות לפי פקודת הדרכים (רחבן והתוויתן).

1. בתצהירו של מזייד פארס, פקח אצל התובע, נטען כי בחודש ינואר 2006 נודע לתובע שהנתבע 1 או מי מהנתבעים האחרים או מי מטעמם, תפס חזקה בשטח של כמחצית החלקה המערבית ונטע שם עצי זית צעירים מאוד (סעיף 6 לתצהיר); וביום 5.2.08 שלח התובע מכתב התראה לנתבע 1 שהשיב, באמצעות עו"ד קיס מוחמד, במכתב מיום 20.4.08, כי הנתבע 1 "לא פלש לחלקתכם ולא נטע בה אלא בחלקו בהתאם לחלוקה עם הבעלים הקודמים לפני עשרות שנים. ... זה המקום לציין כי מרשי חוזר על הצעתו בכך שהמקרקעין תחולק מחדש בהתאם לתשריט המצורף בכך שיהא הבעלים של החלק המערבי המסומן 24/1, והמינהל יהא הבעלים של החלק המסומן 24/2".
2. ביום 5.3.09 הגיש התובע תביעה לפירוק שיתוף, סילוק יד וצו מניעה, וכן ביקש רשות לפיצול סעדים לצורך תביעת דמי שימוש ראויים בעתיד. התובע טען בתביעתו כי רכש בעלות בחלקה ללא כל הגבלה וללא כל כפיפות לכל חלוקה בלתי רשומה. נטען כי בהעדר רישום גלוי אצל רשם המקרקעין, אין לחלוקה שנטענה על ידי עו"ד קייס כל משמעות או מעמד מחייב כלפי התובע, ודבר קיומה לא היה ידוע עד למועד קבלת מכתבו של עו"ד קייס. התובע טען כי זכותו לקבל את חלק החלקה הסמוך לכביש 854, עדיפה על זכותו של כל אחד מהנתבעים מכיוון שרצועת הכביש הינה אף היא בבעלות התובע.
3. הנתבע 1 ז"ל טען בכתב הגנתו כי הוא הבעלים של מחצית החלקה מכח הסכם חלוקה שנעשה עם אביהם של הנתבעים 2 ו- 7 המנוחים משנת 1948, אך לא נרשם בטאבו. לטענתו, החלקה חולקה בשנת 1948 בינו לבין הבעלים הקודמים, המנוח עבדאללה חסן ז"ל, באופן אופקי כך שהוא היה הבעלים של החלק הדרומי לאורך החלקה, ואילו המנוח חסן היה הבעלים של החלק הצפוני. לטענת הנתבע 1, שהלך כאמור לעולמו, החלוקה נעשתה באופן שתואר על מנת שאף אחד מן השותפים לא ייצא מקופח שכן החלק המזרחי של החלקה נמצא במדרון תלול בניגוד לחלק המערבי של החלקה. הנתבע 1 הוסיף וטען כי לא הסיג גבול כאשר נטע עצי זית בחלק הדרומי של החלקה אשר בבעלותו. נטען כי ככל שיורה בית המשפט על חלוקה מחדש, זכותו של התובע אינה עדיפה על זכות הנתבע 1 לקבל את החלק הקרוב לכביש.
4. הנתבעים 6-2 טענו בכתב הגנתם כי בין הנתבעים 2-1 שהיו אחים, נערך הסכם חליפין, לפיו קיבל הנתבע 1 את כל חלקו של הנתבע 2 בחלקה, תמורת חלקי הנתבע 1 בחלקות אחרות, ומאז נוהג הנתבע 1 בחלקו בחלקה מנהג בעלים, כאשר, בין היתר, הוא מעבד את החלקה לצרכים חקלאיים, לרבות נטיעת עצי זית.
5. הנתבעים 12-7 לא הגישו כתב הגנה.
6. בישיבה שהתקיימה ביום 12.11.09, טען ב"כ הנתבעים 6-2 כי אין הם חולקים על טענות הנתבע 1 כי הוא הבעלים של מחצית הזכויות בחלקה, למרות הרישום בלשכת רישום המקרקעין.
7. בהחלטתי מיום 21.12.09 מיניתי את המודד סאמר תיים כמומחה מטעם בית המשפט לשם מתן הצעת חלוקה ביחס לחלקה.

הצעות החלוקה של המודד תיים:

1. ביום 26.8.10 הוגשה תכנית מדידה וחוות דעתו של המודד תיים מיום 5.8.10. המודד הציע לחלק את החלקה לרוחב, לחלק מזרחי ולחלק מערבי בשל חוסר אפשרות הנדסית לחלק את החלקה לאורך (באופן אופקי), וציין שתי הצעות חלוקה. להלן דברי המודד בחוות דעתו, כלשונם:

1. ב"כ התובע הודיע ביום 15.11.10, וחזר על כך בישיבה מיום 19.12.10, כי שולחו מעדיף את ההצעה הראשונה של המודד תיים, על אף היותה כרוכה בתשלומי איזון, וכי החלק המועדף על ידי התובע, הוא דווקא זה הנטוע בעצי זית – מגרש המסומן בתוכנית 24/2.
2. לאחר שבישיבה מיום 19.12.10 לעיל, טען ב"כ הנתבעים 6-2 כי המהנדס שערך את החלוקה מסר את החלק של הנתבעים 6-2 לנתבע 1, וכי הנתבעים 6-2 מסכימים כי חלקם בחלקה שייך לנתבע 1 ומותירים לשיקול דעת הנתבע 1 איזה הצעה לקבל, הודיע הנתבע 1 ביום 2.1.11 כי אף עליו מקובלת ההצעה הראשונה, והחלק המועדף עליו הוא מגרש 24/2.
3. לאור הודעות הצדדים, הוריתי בהחלטתי מיום 2.1.11 על מינויו של השמאי גדעון קרול לשם מתן חוות דעת בעניין תשלומי האיזון הכרוכים בהצעה הראשונה של המודד תיים. השמאי קרול התבקש בקביעת תשלומי האיזון להתייחס לשתי חלופות: חלופה, לפיה התובעת תקבל את מגרש 24/2, וחלופה לפיה הנתבעים יקבלו את מגרש 24/2.

חוות דעתו של השמאי קרול:

1. ביום 3.11.11 הוגשה חוות דעתו של השמאי קרול מיום 28.10.11. לאחר שהתייחס השמאי קרול למיקום החלקה, שטחי המגרשים, גודלם, צורתם, הטיפוגרפיה ומיקומם ומחירי מקרקעין מקובלים מנחים, הגיע השמאי קרול למסקנות הבאות, כלשונן:

1. ביום 1.2.12 הוריתי לצדדים להודיע עמדתם לעניין מתן פסק דין על בסיס חוות דעת השמאי, התשובות לשאלות ההבהרה והחומר שבתיק. הובהר לצדדים כי העדר הודעה כמוה כהסכמה.
2. לאחר שביום 5.3.12 הוגשו תשובות השמאי קרול לשאלות הבהרה ששלח אליו ב"כ התובע, הודיעני ב"כ התובע ביום 28.3.12 כי הוא מסכים למתן פסק דין על יסוד החומר שבתיק. בהעדר הודעה מטעם הנתבעים, הוריתי בהחלטתי מיום 2.4.12 על הגשת סיכומים בכתב.

טענות הצדדים בסיכומיהם:

1. התובע בסיכומיו מיום 2.5.12 ביקש לפצל את הדיון כך שבשלב זה יוכרע רק בעניין פירוק השיתוף, ובהמשך הדרך יידונו סעדי הפינוי וסילוק היד. לטענת התובע, מכיוון שלפי שתי חוות הדעת, החלקה הצרה והארוכה צפויה להיות מחולקת לרוחב (חלק מזרחי וחלק מערבי), ומכיוון שלפי הנתונים, החלק המערבי גובל בכביש 854, והחלק המזרחי יהיה כלוא בין החלק המערבי לבין החלקות הקרובות יותר לכפר נחף, ומאחר שכביש 854 הוא בבעלות המדינה, ראוי להעדיף את העדפת התובע לקבל את החלק המערבי שסומן 24/2.
2. לטענת התובע, אין לשעות לטענות הנתבעים בעניין הסכמי החלוקה שנטענו על ידם, שכן ההסכמים הנטענים לא נתמכו ברישום או במסמכים, וממילא אין התובע קשור בהסכמים נטענים אלו.
3. התובע טען כי מעשה שתילת העצים שהנתבע 1 ז"ל הודה בו, הינו הסגת גבול, השתלטות על קרקע ועשיית מעשה שיש בו כדי שלילת זכותו של התובע בעיקר על פי סעיף 30(א)(1) לחוק המקרקעין. לטענת התובע, הנתבע 1 או מי מהנתבעים חשב לכפות רצונו בכח הזרוע.
4. לפיכך, ביקש התובע לצוות על פירוק השיתוף מבלי שתובא בחשבון נטיעת עצי הזית וקיומם כשיקול לעניין פירוק השיתוף שכן עצים ניתנים להעתקה לכל מקום, ובייחוד כשמדובר בעצים צעירים, ולטענתו, אין לתת פרס למעוול.
5. בנוסף, ביקש התובע ליתן צווים בעניין תשלומי איזון, רישום הערה ו/או שעבוד והוראות נוספות בהתאם לנדרש בכתב התביעה.
6. הנתבעים טענו בסיכומיהם מיום 17.5.12 כי יש לדחות התביעה, ולחלופין- לצוות על פירוק השיתוף באופן שתתקבל עמדתם בהעדפת מגרש 24/2 על פני עמדת התובע, וזאת ממספר טעמים. ראשית, הנטיעות שמבצע הנתבע 1 מזה למעלה מ- 60 שנה בחלק הדרומי והמערבי, מספקות לו ולמשפחתו הן הנאה והן תועלת באמצעות הצריכה העצמית בצל מציאות של מצוקה כלכלית. לשיטתם, אם תתקבל עמדת הנתבעים, לא ייגרם לתובע כל נזק הואיל ואינו מפיקה מן החלקה שום תועלת או הנאה. שנית, יש לקבל עמדת הנתבעים לאור חוסר תום ליבו של התובע אשר על אף שידה כי קיים הסכם חלוקה בעל-פה בין הנתבעים לבין הבעלים הקודמים, בו חלוקה המיטיבה עם כל הצדדים, בחר התובע לאכוף חלוקה מסוימת ולקפח את הנתבעים מתוך הנחה כי החלק המערבי עדיף על החלקה המזרחי בשל הכביש בבעלות המדינה הגובל בחלקה המערבית. שלישית, התובע שלח אנשים מטעמו לחבל בעצי זית שנטע הנתבע 1 בלי שום התראה מוקדמת, וגרם נזקים לנתבע 1, ולכן אין לתת פרס למעוול בדמות חלק החלקה שהוא חפץ בה.
7. לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים, ולאור הטענות העובדתיות שנטענו בסיכומי הנתבע 1, הן לעניין החלוקה בעין רבת השנים, והן לעניין ידיעת התובע על חלוקה זו, ראיתי לנכון בהחלטתי מיום 25.6.12, לזמן את הצדדים לדיון נוסף.
8. בדיון הנוסף שנערך ביום 5.7.12, הוחלפו מספר הצעות, בהן שיפור שיעשה התובע בתשלומי האיזון שנקבעו על ידי המומחה; וכן קיום הגרלה. הצדדים הסכימו כי אם המגעים לא יעלו יפה, יוגשו תצהירי עדות ראשית, וזאת לאור המחלוקות העובדתית כפי שהשתקפו מסיכומי הצדדים.
9. ביום 9.9.12 הודיע התובע כי הוא עומד על עמדתו לקבל את המגרש המערבי הגובל בכביש 854. אולם, הודיע כי אם יחליט בית המשפט לייעד לתובע את המגרש המזרחי, יש לקבוע דרך גישה ו/או זכות מעבר על פני המגרש המערבי לטובת המגרש המזרחי.
10. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ביום 9.12.2012, ואילו הנתבעים לא הגישו תצהירים. ואולם, מהודעה שהוגשה לתיק ביום 12.3.2013, התברר כי הנתבע 1 הלך לעולמו (כך התברר בדיעבד, עוד ביום 11.2.2012).
11. לאחר מותו של הנתבע 1, תוקן כתב התביעה בהתאם לפרטי יורשי המנוח על פי צו קיום צוואה מיום 24.7.12. אולם, משלא הוגשו כתבי הגנה על ידי יורשיו החוקיים של הנתבע 1, הגיש התובע ביום 7.10.13 "בקשה למתן פסק דין והוראות אחרות" על פי החומר שבתיק.
12. לאחר הגשת הודעה זו, ולאחר שעיינתי בסיכומים המצויים בתיק, פניתי למומחה בשאלת הבהרה נוספת, והיא אם יש להיעתר לבקשת התובע להקצות דרך מעבר למגרש 24/3 דרך מגרש 24/2. בתשובתו המנומקת מיום 20.12.2013 הביע המודד עמדתו כי אין הצדקה לדרך זו, וגם ב"כ התובע הודיעני בהודעתו מיום 30.12.2013 כי התובע אינו עומד על דרישה זו שהובעה בהודעתו מיום 12.9.2012.
13. על אף שיורשותיו של הנתבע 1 ז"ל, הנתבעות 12-10, לא הגישו כתב הגנה, ראיתי להקצות להן את מגרש 24/2 כפי שביקש אביהן המנוח. מטבע הדברים לתובע אין זיקה "רגשית" כלשהי דווקא למגרש 24/2, והקרבה של מגרש 24/2 לכביש 854, אין בה כדי להטות את הכף לטובת התובע, בהעדר כל הסבר או תכנית עתידית שיש בה להבהיר מדוע קרבת מגרש 24/2 לכביש 854 שהינו בבעלות התובע, צריכה לפעול דווקא לטובת התובע, בפרט כאשר כבר נלקחה בחשבון, הקצאה של מגרש 24/1 לטובת כביש 854, וזאת על חשבון שני הצדדים. הקצאת מגרש 24/2 דווקא לתובע אף תחייב עקירה של עזי הזית. אמנם, אין בפניי תשתית ראייתית כלשהי לעניין קיומה של חלוקה היסטורית שלה טען הנתבע 1 לפני פטירתו. ואולם, גם אם אצא מנקודת מוצא, לפיה אביהן של הנתבעות 12-10 נטע בחלקה עצי זית, שלא כדין, אין לפקוד עוון אבות על בנים (או בנות).
14. כמובן שעל הנתבעים לשלם לתובע את תשלומי האיזון שנקבעו בחוות דעת השמאי בסך של 16,350 ₪, צמוד מיום 2.11.2011 ועד ליום הפקדת הכספים בקופת בית המשפט.
15. דמי האיזון יופקדו בקופת בית המשפט על ידי הנתבעים (יחד ולחוד) עד ולא יאוחר מיום 1.4.2014 שאם לא כן, אורה על שינוי החלוקה באופן שהתובע יקבל את מגרש 24/2, ואילו הנתבעים יקבלו את מגרש 24/3 שכן אין חשש שהתובע לא יוכל לשלם את דמי האיזון שנקבעו.
16. אמתין איפוא להפקדת דמי האיזון בקופת בית המשפט על ידי הנתבעים (יחד ולחוד) עד ליום 1.4.2014.

המזכירות מתבקשת לשגר את החלטתי זו לצדדים ולמודד תיים.

ההחלטה תישלח לכל הצדדים, ובמיוחד לנתבעות 12-10, בדואר רשום עם אישור מסירה.

התיק יובא לעיוני ביום 2.4.2014 או עם הפקדת דמי האיזון בקופת בית המשפט, לפי המוקדם.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ד, 30 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.