1. בפני תביעה לפירוק השיתוף במקרקעין הידועים כחלקה 57 בגוש 12201 (להלן: המקרקעין).

2. כתב התביעה הומצא כדין לנתבעים (לחלק מהנתבעים הומצא כתב תביעה או כתב תביעה מתוקן לפני תיקונו האחרון ביום 15.4.2018, וכאשר השינויים היחידים בכתב התביעה לאחר מכן היו בהוספת נתבעים). בנוגע לכל הנתבעים שלא הגישו כתב הגנה, חלף המועד להגשת כתב הגנה.

3. ביום 12.2.2015 חתם המותב הנכבד אשר טיפל בתיק לפני, כבוד השופטת ר' גלפז מוקדי, על פסיקתא בה נקבע, בין היתר, כי השיתוף במקרקעין מושא התביעה יפורק בעין לפי הצעת החלוקה שערך המודד המוסמך מר סאמר תיים ביום 8.5.2014 אותה הוא עדכן ביום 25.1.2015, והמזוהה בידו במספר סידורי 524/14 (להלן: תשריט החלוקה), ואשר יוגש לאישור לוועדה לתכנון ולבניה "גבעת אלונים" (ראו מוצג מיום 22.2.2015).

4. עולה מהמסמכים שבפני כי הוועדה המקומית לתכנון ולבניה גבעות אלונים אישרה את תשריט החלוקה (ראו התשריט שסימנתי פ/1; ראו הודעה מיום 8.3.2018).

יצוין כי על-פי המסמכים שבפניי, הוועדה המקומית אישרה את תכנית החלוקה בתנאים ביום 29.9.2014 (ראו העתק ההחלטה שהוגש ביום 15.10.2014)); כבוד השופטת ר' גלפז מוקדי חתמה על התשריט לבקשת המודד מטעם בית המשפט לצורך הגשתו לוועדה המקומית ביום 14.4.2015 (ראו בקשה מיום 16.3.2015; החלטתה בפתקית מיום 14.4.2015 ; וכן החלטתה של השופטת גלפז מוקדי על התשריט מיום 14.4.2015 טרם הוספת חותמת הוועדה המקומית (על התשריט בתיק שהוגש ביום 16.3.2015)); ולאחר מכן הוספה חותמת הוועדה המקומית בענין אישור תכנית החלוקה, תוך הפניה אחורה בזמן להחלטה הנזכרת מיום 29.9.2014).

5. שמאי המקרקעין מר דותן דרעי, אשר מונה כשמאי מטעם בית המשפט, הגיש את חוות דעתו בענין תשלומי איזון ביום 27.1.2016.

6. כל הצדדים אשר הגישו כתב הגנה (למעט הנתבעים שמסה ח'מיס סואעד ת"ז 054463872 ושמחה ח'מיס סואעד ת"ז 058918129 אשר הודיעו כי אין להם כל עניין במקרקעין מושא התביעה, ראו כתב הגנתם מיום 25.7.2017), הסכימו לחלוקה על פי התשריט הנזכר ולחוות דעת השמאי בענין תשלומי איזון.

7. עו"ד ע' קסום, אשר ייצג בתביעה זו את הנתבעים שמספרם (לפי כתב התביעה המתוקן האחרון) 26, 29 ו-33, הסכים אף הוא, תחילה, לחוות הדעת מטעם בית המשפט בענין תשלומי איזון (ראו פרוטוקול 11.7.2016 ע' 55 ש' 27). דא עקא, שבתשובה מיום 1.7.2018 לבקשה ליתן פסק דין משלים בין היתר על בסיס אותה חוות דעת, הודיע עו"ד קסום, בשם נתבעים אלה וכן נתבעים נוספים שצורפו לתביעה לאחרונה בהיותם יורשים של הנתבע 32 (מדובר בנתבעים 34-35), על התנגדות לתשלום תשלומי איזון. זאת, בטענה לפיה "ע"פ המידע, אשר הגיע לנתבעים, התובעים מכרו את חלקם, בסכומים יותר גבוהים מהשוו[י], אשר הוערך על ידי השמאי, אי לכך ומאחר וכתוצאה מהחלוקה המאושרת לא נגרם נזק לתובעים, אלא להפך, התובעים מכרו את הקרקע בסכום יותר גבוה[] מהשוו[י], אשר הוערך על ידי השמאי, אי לכך אין באפשרות התובעים לקבל פיצוי פעמיים, פעם בעת שמכרו את הקרקע בשוו[י] יותר גבוה[] משהוערך על ידי השמאי והפעם השניה במסגרת תשלומי האיזון" (פס' 1 לתשובת נתבעים אלה מיום 1.7.2018).

8. ביום 17.9.2018 הבהירו התובעים בתשובה כי הם מכרו חלקים מזכויותיהם במקרקעין מושא התביעה, בשני שלבים. אתייחס להלן לכל אחד משני שלבי מכירת זכויות בידי התובעים.

השמאי התחשב בשלב המכירה הראשון בעריכת חוות הדעת בענין תשלומי איזון

9. התובעים טענו כי בעת הגשת התביעה כל אחד מהם היה רשום כבעלי 5630/52998 של המקרקעין מושא התביעה המשקפים 1877 מ"ר . נטען, כי לאחר שלב המכירה הראשון, כל אחד מהם נותר עם זכויות המשקפות 1412 מ"ר. לטענת התובעים, השלב הראשון של מכירת זכויות היה ידוע לשמאי בעת עריכת חוות הדעת ונלקח בחשבון בקביעת תשלומי האיזון (פס' 7 לאותה תשובה). עיון במסמכי התיק מעלה כי טענה זו נכונה:

א. בהעתק הנסח שצורף לכתב התביעה בשנת 2009, כל אחד מהתובעים אכן רשום כבעלי 5630/52998 חלקים מהמקרקעין מושא התביעה. על-פי הנסח, שטח החלקה 17,666 מ"ר. על כן גם טענת התובעים לפיה מדובר בזכויות המשקפות כ-1877 מ"ר לכל אחד מהם, נכונה (17,666 * 5630/52998).

ב. תשריט החלוקה מתבסס על כך, שלשני התובעים יחד, "לפי נסח" 2824 מ"ר. כלומר, וכטענת התובעים, 1412 מ"ר בלבד לכל אחד מהם (ראו לוח החלוקה בתשריט החלוקה).

ג. רשום בלוח החלוקה, כי לאחר הפרשות, לשני התובעים יחד 2447 מ"ר. וזהו הנתון אשר שימש את שמאי מטעם בית המשפט בקביעת תשלומי האיזון (ראו הטבלה בע' 20 לחוות דעת השמאי, שורות 15-17, עמודה רביעית מימין, "שטח הקרקע על פי נסח (במ"ר) לאחר הפרשות).

שלב המכירה השני

10. התובעים טענו כי אין גם בשלב השני של מכירה על ידם, של זכויות במקרקעין מושא התביעה, כדי לפגוע בזכותם לקבל את תשלומי האיזון הקבועים בחוות דעת השמאי מטעם בית המשפט (שם, פס' 12-13). בהודעת הבהרה שהגישו התובעים ביום 20.11.2018, הם פירטו כי בשלב השני הנזכר של מכירת זכויות שלהם במקרקעין מושא התביעה, הוסכם מפורשות כי אין לרוכשים זכות בתשלומי איזון (ראו פס' 15-16 שם). התובעים צירופו לאותה הודעה העתק הסכם המכר בין התובע 1 לבין רוכשים מרעי ראמי ופאדי, הנושא תאריך 4.12.2015, הכולל סעיף ויתור הרוכשים על תשלומי איזון בגין הזכויות מושא החוזה (נספח 3, סעיף 3.4); וכן הודעה של הנתבע 51 חידר עבדאללה על כך שהוא רכש זכויות במקרקעין מושא התביעה מהתובע 2, ועל כך שתשלומי האיזון הם מנת חלקם של התובעים (נספח 4).

11. ביום 11.12.2018 חווה דעתו השמאי מטעם בית המשפט לפיה, לאור ויתור הרוכשים בשלב השני הנזכר של מכירת זכויות בידי התובעים, לתובעים מגיעים כל תשלומי האיזון אשר נועדו להם בחוות דעתו, ואין במכירות אלה כדי לגרוע מכך.

12. ביום 12.12.2018 הוריתי כי צד המעונין לחקור את השמאי מטעם בית המשפט יודיע על כך בתוך 5 ימים, ואיש מהצדדים לא ביקש לחקור אותו.

הכרעה

13. אין בידי לקבל את הטענה לפיה יש במכירת זכויות על ידי התובעים כדי לגרוע מזכותם לתשלומי איזון כפי שנקבע בחוות דעת השמאי מטעם בית המשפט.

14. ראשית, התובעים כאמור צודקים בטענתם שהיקף זכויותיהם, אשר היווה בסיס לחוות דעת השמאי מטעם בית המשפט, הוא היקף זכויותיהם לאחר שלב המכירה הראשון. על כן בוודאי שאין בשלב הראשון הנזכר של מכירה כדי לגרוע מזכותם לקבל את תשלומי האיזון בהתאם לקבוע בחוות דעת השמאי מטעם בית המשפט.

15. בכל הנוגע לשלב המכירה השני: נקודת המוצא היא, כי ביחסים בין השותפים בזכויות בעלות רשומות בחלקת מקרקעין לבין עצמם, הזכות לתשלומי איזון מגיעה לשותף הקנייני, ואם הוא התקשר למכור את זכויותיו והמכירה טרם נרשמה בפנקסי המקרקעין, מדובר (אלא אם נסיבות אלה או אחרות מביאות לחיוב השופתים), בענין שבין השותף המוכר לבין הקונה ממנו. הרי תשלומי איזון הם "פיצוי" לשותף הקנייני במקרקעין, משותפיו הקניינים (או חלקם), על כך שהמגרש שהוא צפוי לקבל שווה פחות מחלקו בזכויות הבלתי מסוימות בחלקה כולה. גם אם אניח כי בענייננו, התובעים קיבלו מחיר מצוין עבור זכויותיהם – בין אם מכרו רק את הזכות לקבל את מגרשים המיועדים להם בהליך פירוק השיתוף, בין אם מכרו את מלוא זכויותיהם לרבות הסכמה להעביר לידי קוניהם את תשלומי האיזון שישולמו להם – אין זה עניינם של שותפיהם הקנייניים במקרקעין, ואין מדובר בפיצוי כפל.

16. רק בבחינת למעלה מן הצורך אעיר, כי ממילא ביחסים בין השותף הקנייני המוכר לבין הקונה, השאלה מי מהם אמור ליהנות בסופו של דבר מכספי תשלומי האיזון המגיעים למוכר משותפיו הקניינים במקרקעין, תלויה בפרטי העסקה בין השותף הקנייני המוכר לבין הקונה. אם הקונה יודע על החלוקה הצפויה בהליך פירוק השיתוף, ואינו אמור להירשם כבעלי זכויות אלא לאחר השלמת רישום החלוקה מושא פירוק השיתוף, לכאורה יש לראות במחיר מכירת הזכויות בין השותף הקנייני המוכר לבין הקונה, כמחיר אשר משקף רק את ערכה של החלקה החדשה (המגרש) הצפויה לשותף הקנייני המוכר בביצוע פירוק השיתוף, ללא החלק מערך זכויותיו שנפגע מהחלוקה ושבגינו נקבעים לו תשלומי איזון. במצב כזה, מחיר העסקה אינו כולל את החלק מזכויות השותף המוכר שבגינו הוא זכאי לתשלומי איזון, כך שממילא אין מדובר בכפל פיצוי. בענייננו, כאמור, התובעים טענו תוך צירוף מסמכים כי הקונים מהם בשלב השני של מכירת זכויות ויתרו מפורשות על קבלת תשלומי איזון; השמאי מטעם בית המשפט קבע על סמך זאת כי כל תשלומי האיזון המגיעים לתובעים על פי חוות דעתו מגיעים גם נוכח המכירה; ואיש מהצדדים לא ביקש לחקור את השמאי מטעם בית המשפט בענין זה.

17. לאור כל האמור, ומאחר והנתבעים המיוצגים בידי עו"ד קסום לא העלו כל טענה אחרת נגד חוות דעת השמאי מטעם בית המשפט (וממילא לא ביקשו לחקור אותו), ולא טענו שהסכומים המפורטים בבקשת התובעים לפסק דין משלים אינם משקפים את האמור בחוות דעת השמאי, הנני דוחה את התנגדות הנתבעים הנזכרים לחיוב בתשלומי איזון על-פי המפורט בבקשת התובעים.

18. על כן הנני מורה כדלקמן:

א. הנני קובע, לפי סעיף 38 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 ובהתאם לסעיף 143 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965,כי השיתוף במקרקעין מפורק בזה, בהתאם לתשריט פ/1.

ב. הנני קובע, בהתאם לחוות דעתו של השמאי מטעם דודן דרעי מיום 4.1.2016, כי ישולם לכל זכאי לתשלומי איזון כדלקמן (להלן: הזכאים לתשלומי איזון) הסכום המוגדר לגביו להלן, בתוספת הפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום 4.1.2016 (להלן: ההצמדה):

1. התובעים 1-2 סעאדיה אסד ת"ז 020655718 וסעאדיה אחמד ת"ז 054438262 זכאים לסך של 209,901 ₪;

2. הנתבע 1 חוג'יראת מוחמד ת"ז 020481081 זכאי לסך של 2842 ₪;

3. הנתבע 21 לוטפי חסן סעאדיה ת"ז 052383775 זכאי לסך של 334,903 ₪;

4. הנתבע 22 סנד אבראהים עליסאת ת"ז 029105707 זכאי לסך של 40,340 ₪.

ג. כל אחד מהנתבעים כדלקמן (להלן: החייבים בתשלומי איזון) ישלם סכום תשלומי איזון הנקבע לגביו להלן, בתוספת הפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום 4.1.2016 (וכאשר דרך התשלום מפורטת להלן):

1. הנתבע 3 זיאד מוחמד סמניה ת"ז 055180855 ישלם תשלומי איזון בסך 17,893 ₪;

2. הנתבע 4 עאהד מוחמד סמניה ת"ז 056342702 ישלם תשלומי איזון בסך של 17,893 ₪;

3. הנתבעים 24-35 והנתבע 48 ביחד ולחוד ישלמו תשלומי איזון בסך של 189,260 ₪.

4. הנתבעת 23 תמאם סלים עליסאת ת"ז 053737763 תשלם תשלומי איזון בסך 13,018 ₪;

5. הנתבעת 37 נגמה חסנין ת"ז 050378876 תשלם תשלומי איזון בסך 13,018 ₪;

6. הנתבעים 38-47 יחד ולחוד ישלמו תשלומי איזון בסך של 336,905 ₪.

19. כל חייב בתשלומי איזון ישלם את סכום תשלומי האיזון אותו הוא חייב, על דרך חלוקתו לזכאים לתשלומי איזון, באופן שבו ישלם לכל זכאי לתשלומי איזון בהתאם ליחס בין סך סכום תשלומי האיזון לו זכאי אותו זכאי לתשלומי איזון, לבין סך סכומי תשלומי האיזון להם זכאים כל הזכאים לתשלומי איזון.

לא נעלמה מעיני הודעתו של עו"ד וקים מיום 13.8.2018 בענין תשלום במישרין על ידי חלק מהחייבים בתשלומי איזון, לידי זכאי אחד לתשלומי איזון. לא מצאתי מקום ליתן בה תוקף שיפוטי, שכן הבטחת פרעון לאותו זכאי לתשלומי איזון בדרך זו עלולה, במקרה של קשיי בגביית תשלומי האיזון מחייבים אחרים בתשלומי איזון, לקפח זכאים אחרים לתשלומי איזון.

20. מובהר כי החל ממועד רישום חלוקת המקרקעין מושא פסק דין זה במרשם המקרקעין, כל סכום מבין הסכומים הנ"ל שטרם שולם יישא בנוסף הפרשי הצמדה, גם ריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961.

שכר טרחת עורך דין והוצאות

21. התובעים עותרים לחייב את הנתבעים (למעט הנתבע 21 שהוא לטענתם אחיהם) בשכר טרחת עורך דין ובהוצאות.

22. מדובר בתביעת פירוק שיתוף במקרקעין אשר מתנהלת במשך כמעט 10 שנים; התיק מחזיק למעלה מ-600 מסמכים; התנהלו במסגרתה כ-20 ישיבות. התובעים נדרשו לבצע עשרות רבות של המצאות במסירה אישית, והתובעים נשאו בחלק משכר טרחתם של מומחים מטעם בית המשפט בתחום המדידה והשמאות.

23. הנתבעים 36-37 טענו כי הסכימו לחלוקה אף לפני הגשת התביעה (והתובעים לא הגישו תגובה לתשובה לבקשה למתן פסק דין משלים וממילא לא הכחישו טענה זו). אולם הסכמה לתביעה אין בהכרח משמעה כי גם המסכימים רואים בפירוק השיתוף יתרון מבחינתם; ייתכן גם שהם אדישים לגביו. לכן לא מצאתי מקום לחייב את הנתבעים המסכימים הנזכרים בשכר טרחת עורך דין או בהוצאות (מעבר לחלקים בשכר טרחת מומחים שהם כבר שילמו, ככל ששילמו). התובעים הם אלה אשר ביקשו, לטובתם, לקדם את פירוק השיתוף. גם לא ראיתי מקום לחייב את הנתבעים שלא התגוננו בפני התביעה בשכר טרחת עורך דין או בהוצאות מאותם טעמים: אי-הגשת כתב הגנה מצדם אינה בהכרח מצביעה על כך שהם רואים עצמם כנהנים מפירוק השיתוף, ויכולה להצביע גם על אדישותם בענין.

24. הנתבעים 3,4, 22 ו-23 טענו כי הם הסכימו לחלוקה כבר בכתב הגנתם, והטענה נכונה (ראו סעיף 25 לכתב הגנתם מיום 1.12.2010). לעומת הנתבעים 36-37, הנתבעים 3,4 22 ו-23 הודו בתשובתם מיום 18.6.2018 כי הפירוק היה גם האינטרס שלהם (פס' 7). נתבעים אלה, כמו התובעים, שכרו את שירותיו של עורך דין במסגרת ההליכים שבהם קודם הפירוק, כך שלא מצאתי מקום לחייבם בשכר טרחת עורך דין של התובעים. עם זאת, כאמור, מעבר להוצאות על שכר טרחת מומחים, נשאו התובעים בהוצאות בגין עשרות רבות של מסירות אישיות. נוכח עמדת הנתבעים 3,4, 22 ו-23 לפיה גם להם היה אינטרס בפירוק, יש מקום לחייבם להשתתף בהוצאות אלה. על כן הנני מחייב את הנתבעים 3,4,22 ו-23 יחד ולחוד לשלם לתובעים יחד ולחוד הוצאות בסך של 3000 ₪.

25. התובעים – לא צירפו תשריט חלוקה לכתב התביעה. הנתבעים אשר התנגדו תחילה לתביעת התובעים היו הנתבעים שמספרם (לפי כתב התביעה המתוקן האחרון) 26, 29 ו-33 (להלן: הנתבעים המתנגדים). לאחר שמונה מודד מטעם בית המשפט וזה הגיש הצעת חלוקה, התנגדו נתבעים אלה לחלוקה המוצעת וזאת, עד לדיון ביום 13.1.2015 בפני כבוד השופטת ר' גלפז מוקדי. אולם יושם אל לב כי באותו דיון ציינו התובעים עצמם טעויות בהצעת החלוקה, והצדדים הגיעו להסכמות לגביה. עינינו הרואות, שאין מדובר בענייננו במצב שבו תובעים פנו לבית המשפט כדבעי עם תכנית חלוקה מטעמם, שלא לקתה בכל טעות, באופן שבו יוכלו נתבעים להסכים לתביעה ולחסוך את ההתדיינות הארוכה בה חלף העלאת התנגדות לאותה הצעת חלוקה שנדחתה. אדרבה: התובעים הגישו תביעת פירוק שיתוף ללא הצעת חלוקה; אף לשיטת התובעים בסופו של דבר נדרשו, בהצעה של המודד מטעם בית המשפט, תיקונים; והצדדים לרבות הנתבעים המתנגדים הגיעו להסכמות בענין זה. בנסיבות אלה, אין למצוא התנגדותם של הנתבעים המתנגדים לתביעה כהתנגדות שהיתה סתמית. בנסיבות אלה, אף בענין הנתבעים המתנגדים לא מצאתי כי יש מקום לחייבם בשכר טרחה או בהוצאות (מעבר לחלקים בשכר טרחת מומחים שהם כבר שילמו, ככל ששילמו).

26. אוסיף ואציין את התנגדות הנתבע 1 לחלוקה שהוצעה. נתבע זה התנגד לכך שהוצע שיקבל שטח קטן מהיקף זכויותיו במקרקעין; אולם בית המשפט (כבוד השופטת ר' גלפז מוקדי) מצא הצדקה בהתנגדות זו (ראו החלטה מיום 28.5.2014), כך שגם אותו לא מצאתי לחייב בהוצאות (מעבר לחלקים בשכר טרחת מומחים שהוא כבר שילם, ככל שהוא שילם).

27. אין באמור בפסק דין זה כדי לגרוע מזכותו של צד, שנקבע לגביו בהחלטה במהלך בירור תביעה זו כי הוא זכאי להיפרע מצד אחר בגין סכום שכר טרחה שהוא שילם במקומו, להיפרע כאמור.

ניתן היום, י"ג אדר א' תשע"ט, 18 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.