1. העניין שבפני, בקשה לביטול פסק דין משלים אשר ניתן בתובענה זאת, ביום 11.2.2011.

השתלשלות ההליכים עד כה.

1. התובע הגיש כנגד שלושת הנתבעים, תובענה בסדר דין מקוצר, לתשלום שכ"ט עו"ד בדין שירותים משפטיים אשר הוענקו להם, לטענתו. לאחר שנוהל הליך בנושא מתן רשות להתגונן, בפני כב' הרשמת ש. פומרנץ, ניתן פסק דין חלקי ביום 2.9.2010.
2. על פי פסק הדין החלקי, חויבו הנתבעים בתשלום סך של 50,000 ₪ בצירוף מע"מ, בעוד שלגבי יתרת הסכום הנתבע, נקבע כי תינתן החלטה במועד מאוחר יותר.
3. ביום 26.9.2011 ניתנה החלטת כב' הרשמת פומרנץ בשאלת מתן הרשות להתגונן. על פי החלטת כב' הרשמת, הגנת הנתבעים עומדת על כרעי תרנגולת, ואולם, רק על מנת ולא לחסום את דרכם של הנתבעים בפני דיון לגופו של עניין, הותנה מתן הרשות להתגונן, בכפוף להפקדת ערבות בנקאית צמודת מדד ובלתי מוגבלת בזמן, בסך של 100,000 ₪, אשר היה להפקידה בתוך 45 ימים מאותו מועד.
4. בחלוף פרק הזמן אשר נקבע בהחלטת כב' הרשמת פומרנץ, עתר התובע למתן פסק דין משלים, היות והנתבעים לא הפקידו את הערובה הנזכרת בהחלטת כב' הרשמת פומרנץ. במסגרת זאת, הוצג אישור מסירת ההחלטה לעו"ד קפרוב, אשר שימש באותה העת בא כוחם של הנתבעים, זאת ביום 3.10.2011.
5. בהתאם לאמור ניתן פסק דין משלים ביום 11.12.2011, ע"י כב' הרשם ניר זיתוני, ולאחר שחלפה התקופה אשר נקצבה בהחלטת כב' הרשמת פומרנץ.

הבקשה לביטול פסק דין.

1. ביום 21.5.2012 הוגשה על ידי הנתבעים "בקשה בכתב לביטול פסק דין לעיכוב ביצוע פסק דין ולהארכת המועד להגשת בקשת רשות לערער על החלטת כבוד הרשמת"
2. במסגרת הבקשה, טוענים הנתבעים, כי מעולם לא קיבלו העתק של פסק הדין אשר ניתן כנגדם (ומפנים הם טענותיהם הן בקשר להחלטה מיום 26.9.2011 והן לפסק הדין המשלים מיום 11.12.2011). ביתר פירוט, מציינים הנתבעים, כי לעמדתם חובה היתה על התובע להמציא העתק מההחלטות, לידיהם באופן ישיר, שכן כנטען בבקשה (סעיף 6.5 לבקשה וסעיף 2 לתצהיר), עו"ד קפרוב התפטר מייצוג הנתבעים כבר בחודש מאי 2011.
3. בנסיבות אלה, טוענים הנתבעים, כי על פסק הדין נודע להם בפגישה עם ב"כ התובע, בחודש אפריל 2012, ובמועד זה בלבד.
4. לגופו של עניין, טוענים הנתבעים, כי סיכויי הערעור שלהם על החלטת כב' הרשמת פומרנץ, גבוהים המה, שכן לטענתם גובה הערבות אשר נקבעה בהחלטה, אינו תואם את נסיבותיו של המקרה ונסיבותיהם שלהם, כמו גם, שלעמדתם ההחלטה שגוייה מעצם אי מתן המשקל הראוי לאחד מהמכתבים אשר צורפו לבקשה למתן רשות להתגונן (וכן שבים הנתבעים על כל טענותיהם במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן).

שאלה ראשונה: האם ניתן פסק הדין כדין.

1. טענת הנתבעים, הינה כי הגם שביום 3.10.2012 הומצאה החלטת כב' הרשמת פומרנץ מיום 26.9.2011, הרי שהיא לא הומצאה לידיהם, אלא לידי עוה"ד אסף קפרוב, אשר התפטר מייצוג הנתבעים, עוד בחודש מאי 2011.
2. אציין, כי האמירה כאמור, התבררה כטענה שאינה נכונה, ואף רחוק מכך. הנתבעים עצמם צירפו כנספח "6" לבקשה לביטול פסק דין, מכתבו של עו"ד קפרוב מיום 10.10.2011. בסעיף 3 לאותו מסמך, כותב עו"ד קפרוב

"הודעתי הן בעל פה והן בכתב באמצעות מכתבי זה, כי אין הח"מ מעוניין בהמשך ייצוג בהליך זה לצורך ביטול פסק דין חלקי או לצורך הגשת ערעור וזאת משום ששכרי בתביעות אחרות לא שולם וכן אין דעתי המשפטית נוחה עם הגשת הערעור...".

1. יוצא אם כן, כי עו"ד קפרוב יידע את הנתבעים, אודות פסק הדין ב"זמן אמת", ולא רק זאת, אלא שפסק הדין היה אחד הבסיסים המהותיים למחלוקת אשר בעטיה ביקש להפסיק את הייצוג – קרי, האמירה כי עו"ד קפרוב חדל מלייצג הנתבעים בחודש מאי 2011, אינה נכונה ואינה מדויקת.
2. אוסיף לאמור, כי ביום 19.6.2012 הוגשה בקשת הנתבעים לשחרר את עו"ד אסף קפרוב מייצוג בהליך זה. משמע, גם הנתבעים היו מודעים כי עד לאותו מועד, משמש עו"ד קפרוב כמייצגם וכבא כוחם.
3. על פי הוראות תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984,

"ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו, אולם אם יש לו מורשה לקבלת כבי בי-דין לשם המצאה לפי תקנות אלה – דיה ההמצאה למורשה, ואם יש לו עורך דין, דיה ההמצאה לעורך הדין או למתמחה שלו, או בהנחה במשרדו, והכל אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת"

ויוצא, כי באותו שלב, הומצאו ההחלטות כדין לעו"ד קפרוב, ועל פי הוראות תקנה 477 הנ"ל, יש לראות בהמצאת ההחלטות כדין. וככל שהנתבעים לא קיימו התנאי על פי ההחלטה אשר הומצאה לבא כוחם כדין, הרי שיש לראות בפסק הדין המשלים, ככזה אשר ניתן כדין.

שאלה שניה: המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין.

1. כאמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי כבר בתחילת חודש אוקטובר 2011, הודיע עו"ד קפרוב לנתבעים אודות פסק הדין, ויתר על כן, על אותו בסיס ממש עלו יחסיהם על שרטון. בנסיבות אלה, הבקשה לביטול פסק דין ולהארכת המועד הוגשה באיחור ניכר, כמחצית השנה לאחר שנודע לנתבעים אודות פסק הדין.
2. בהקשר זה, אפנה לעדותו של עו"ד קפרוב בפני (עמ' 12 לפרוטוקול, שורה 2 ואילך):

"לאחר מתן ההחלטה של כב' הרשמת פומרנץ שהתנתה את קבלת הרשות להתגונן בהפקדת ערובה נפגשתי עם הנתבע 2 היה ויכוח סוער מאוד כי הוא ביקש להגיש תביעה נגד שלמה ואני ייעצתי לו לחכות עד מתן רשות להתגונן. הוא טען שזה לא משפטי וזו חשיבה לא נכונה. בתחילת אוקטובר 2011 אחרי שקיבלנו את ההחלטה של כב' הרשמת פומרנץ מיום 26.9.11 קיימתי פגישה עם הנתבע 2, הוא הטיח בי שלא ניהלתי את התיק בצורה רגילה, לאור אובדן האמון בין הצדדים ביקשתי לסיים את ההתקשרות בתיק..."

1. עדותו של עו"ד קפרוב, אשר הוזמן לעדות על ידי הנתבעים, פורשת בהקשר זה את המציאות כהווייתה, מציאות אשר שונה בתכלית מזאת הנטענת על ידי הנתבעים כעת: הנתבעים טוענים כי עו"ד קפרוב סיים לייצגם בחודש מאי 2011, ואולם דבריו שונים בתכלית; הנתבעים טוענים כי ידעו אודות פסק הדין רק בחודש אפריל 2012, בעוד עו"ד קפרוב מציין את המועד בו מסר לנתבעים אודות פסק הדין;
2. עדותו של עו"ד קפרוב, לא רק שתומכת היא דווקא בטענות התובע בהקשר הטכני, אלא מביאה לכלל מסקנה, כי הטענות והעובדות שבבסיסה של הבקשה לביטול פסק הדין, אינן נכונות בעליל; דומה, כי אף הנתבעים מודעים לכך כי בקשתם מוגשת באיחור, ובהקשר זה יצרו מציאות "אלטרנטיבית", ואולם אף הנתבעים מצרפים את המכתב מיום 10.10.2011 (המרוקן מתוכן את טענתם), ואף הנתבעים ביקשו את שחרורו של עו"ד קפרוב מייצוג, רק לאחר שנודע להם אודות פסק הדין.
3. כבר נקבע בפסיקת בתי המשפט, כי ידיעה על קיומו של פסק דין במשך תקופה ארוכה בעקבות הליכי הוצל"פ שננקטו לביצוע פסק הדין יוצרת מניעות והשתק מלטעון לביטול פסק הדין מחמת אי קבלת התביעה . בש"א (תל-אביב) 161700/08 יוסף ראובני נ' בנק דיסקונט למשכנתאות, סעיף 6 להחלטה (מאגר נבו).
4. בתי המשפט מעדיפים לעסוק במהות ככל שניתן ולפצות בהוצאות ובערובה על אי הנוחות שנגרמת למשיב כאשר מבוקש לבטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה. לפיכך לא בנקל תידחה בקשה לביטול פסק דין גם כאשר הוגשה באיחור. יחד עם זאת כאשר הבקשה לביטול פסק הדין מוגשת באיחור ניכר מבלי לצרף בקשה להארכת מועד המפרטת את טעמי האיחור, כאשר טענות הנתבעים בנוגע לנסיבות מועד הגשת הבקשה אינן מעוררות אמון וכאשר טענות אלו עומדות בסתירה למסמכים המצורפים על ידי הנתבעים, יש מקום לבחון האפשרות לדחות את הבקשה גם אם משמעות הדבר שלא יינתן לנתבע יומו להעלות טענות הגנה במסגרת הליך משפטי מלא. בר"ע 515/08 רמי ברהום נ' עיריית ירושלים (מאגר נבו).
5. עוד נקבע כי יש מקרים בהם המחדל בדמות איחור בפנייה לבית המשפט לבקשה לביטול פסק דין יהיה כה משמעותי עד שיאפיל על השיקול של סיכויי ההגנה. רע"א (חיפה) 10940-05-09 הכובש חולון מפעלי מתכת בע"מ נ' חברת גב-ים לקרקעות בע"מ (מאגר נבו).
6. בית המשפט העליון הדגיש את החשיבות של פתיחת שערי בית המשפט בפני מי שהגיש בקשה לביטול פסק דין באיחור כאשר דחיית הבקשה תגרום עוול למבקש וכאשר עולה מחומר הראיות כי המבקש התחיל לפעול במרץ ברגע שנודע לו פסק הדין והמשיב היה מודע לכל מהלכיו של המבקש, שהיו מכוונים בבירור לביטול פסק הדין שניתן כנגדו. רע"א 7931/06 יהושוע ולדהורן נ' הבנק הבינלאומי הראשון (מאגר נבו). ואולם, במקרה זה, לא פעלו הנתבעים באופן נמרץ, אלא השתהו זמן ניכר, ואף העלו טענות עובדתיות – שאין בהן אמת - בנוגע למועד בו נודע להם אודות פסק הדין. בנסיבות שכאלה, איני סבור כי הגישה המקלה אשר השתרשה בעקבות פסה"ד בעניין ולדהורן הנ"ל, הינה הגישה הנכונה. איני סבור כי יש להתחשב עד כדי כך במסגרת שקילת סיכויי ההגנה, כאשר מדובר בנתבע המגיש בקשה לביטול פסק דין, בידיים שאינן נקיות ותוך יצירת מצג כוזב אודות המועד בו נודע לו על פסק הדין, מתוך ניסיון להותיר בצל את ההשתהות הניכרת מטעמו.

שאלה שלישית: ביטול פסק הדין לפי שיקול דעת בית המשפט.

1. הואיל וכלל יסוד בהליך השיפוטי התקין, קובע כי יש ליתן לנתבע את יומו בביהמ"ש, ככל שניתן היה פסק דין אשר נפל בנתינתו פגם, לא היו נבחנות טענות ההגנה. ראה לענין זה, מ. קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מה' 15, עמ' 1213, וכן ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395. להבדיל, בימ"ש מאבחן בין פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד שלא כהלכה, לבין פסק דין אשר ניתן כהלכה (ראה ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח (1) 830), ובמסגרת זאת, רשאי לבטל ביהמ"ש את פסק הדין, לפי שיקול דעתו. משקבעתי כי פסק הדין ניתן כדין, הרי שאין עילת ביטול לפסק הדין מחובת הצדק.
2. אציין בהקשר זה, כי משהגעתי לכלל מסקנה אודות האיחור הניכר בבקשה לביטול פסק הדין, ואודות הישענות הבקשה על נתונים שאין בהם אמת, אין מקום, לדעתי, לבחון את סיכויי טענות ההגנה, במנותק מיתר השאלות. על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שני השיקולים הרלוונטיים – סיבת המחדל, וסיכויי ההגנה – וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר (ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133). ואף להיפך. ככל שמשקלו של אחד מהם, מהותי משמעותי ומכריע, לטובת התובע, הרי שמשנהו אמור להטיל משקל נגד כבד ומהותי יותר, על מנת שיבוטל פסק הדין.
3. המחדל, בהקשר זה, הינו מהותי, ולא רק שהינו מהותי, אלא הנתבעים מנסים להתעלם מהמחדל, ולטעון טענות שאין בהן אמת, מבחינת היקפו של המחדל, והדבר מטיל, או לכל הפחות, אמור להטיל, משא כבד יותר בכל הנוגע להרמת הנטל של סיכויי ההגנה.
4. מבחינת טענות ההגנה, מלאים הנתבעים טענות כרימון. הנתבעים טוענים שהתובע התרשל, וכן טוענים הם כנגד ההסכם שבין הצדדים, אשר לטענתם הינו לוקה בהיעדר חוקיות ושאינו מחייב אותם (אציין כי חלק מהטענות נדחו בהחלטתה הראשונה של כב' הרשמת פומרנץ). ובאותה הכפיפה, יחד עם זאת, מציין הנתבע 2 בדבריו (עמ' 14 לפרוטוקול, שורה 23) כי הגיש תובענה כנגד התובע (תיק 26254-06-12), כאשר כל טענות ההגנה שלו, מתמצות בטענות בעטיין הוגשה התביעה כנגד התובע.
5. יוצא, אם כך, שטענות הנתבעים תתבררנה, בשלב זה או אחר, ולא יהא בהותרת פסק הדין אשר ניתן כדין, על כנו, משום סתימת הגולל על הטענות המועלות על ידי הנתבעים. טענות ההגנה המועלות, הועלו בשפה רפה, כוללנית, לא מפורטת דיה, ויתר על כן, נבדקו על ידי כב' הרשמת פומרנץ לגופן. דיון בבקשה לביטול פסק דין, כדיון בערעור, חוטא למטרת ההליך, ולפיכך לא מצאתי לנכון לסטות ממסקנתה שלכב' הרשמת פומרנץ, אודות סיכויי ההגנה.

סוף דבר

1. צירופה של עובדה זאת יחד עם השיקולים הנוגעים לסיבת המחדל (וההתעלמות המוחלטת ממנו), בשים לב כי חלק מטענות ההגנה נדחו, ובשים לב לגישת כב' הרשמת פומרנץ "טענות ההגנה נשענות על כרעי תרנגולת", והאיחור הניכר בהגשת הבקשה, מצדיקים לעמדתי דחיית הבקשה לביטול פסק הדין.
2. הבקשה נדחית, לפיכך.
3. לאור העובדה כי מדובר בהליך הנוגע לשכ"ט עו"ד בשיעורים שאינם מבוטלים, לא מצאתי לנכון לחייב בהוצאות משפט (ובהתחשב במצבו הכלכלי של הנתבע 2, כפי שהובהר בפני).
4. ככל שעוכבו הליכי ביצוע פסק הדין, אני מורה על שפעולם.

ניתנה היום, כ"ג אלול תשע"ב, 10 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.