בפני כב' השופט א. סלאמה, סגן נשיא | 3/2/13 |
התובעת | מועצה מקומית עוספיא ע"י עו"ד טל שחר בלוך |
נגד | |
הנתבע | מנסור פרח סאלח ע"י עו"ד איימן פרו |
פסק דין |
מטעמי נוחות, התובעת/הנתבעת שכנגד תיקרא להלן "התובעת". הנתבע/התובע שכנגד יקרא להלן "הנתבע".
טענות הצדדים
הנתבע טוען, כי בהתאם למוסכם, פנה אל מחלקת הארנונה של התובעת וחתם על הוראה לחיוב חשבון הבנק בהתייחס לחשבונות המים בלבד. לפי הנתבע, מאותו מועד, קיבל דרישות לתשלום חשבונות המים בלבד, אשר נגבו באמצעות הוראת הקבע.
במהלך קיץ שנת 2005, פנתה אליו התובעת והודיעה לו כי הקבלן צריך להיכנס למקרקעין כדי להשלים את העבודה. הנתבע, כך נטען, הסכים לכך והאמין שהפעם, לאחר סיום העבודה, הכול יסודר. אלא, שבמהלך עבודות אלה, נהרסו עוד טרסות בקרקע ודרך גישה המשמשת מעבר לחלק התחתון של הקרקע, קו הביוב לא הועבר אל קו הגבול ובנוסף המבנה הטופוגרפי של הקרקע שונה בכך שנותר מדרון תלול ומסוכן, ערמות עפר לא סודרו ושוחות ביוב נותרו בולטות.
לפי הנתבע, מאז לא נעשה דבר בקרקע והיא נותרה כפי שהקבלן עזב אותה.
הנתבע טוען, כי עומדת לו טענת הסתמכות על מצג של בעלי תפקיד אצל התובעת וכן טענת קיזוז לפיה מכל סכום בו יחויב הוא זכאי לקזז את סכום הפיצויים המגיע לו, לשיטתו, מהתובעת תמורת מתן הסכמתו להנחת קו הביוב ובגין הנזק שנגרם לו בקרקע.
לפי התובעת, אין בטענות הנתבע משום ראשית עמידה במבחנים המחייבים "הבטחה שלטונית".
התובעת מכחישה את הנזק הנטען ולעניין חוות דעת מומחה הנתבע, טענה, כי היא אינה ערוכה בהתאם לדין וכי מבוססת, ברובה, על דברי הנתבע ולא על הערכותיו של המומחה. עוד טענה התובעת, שכדי להעריך שיעורם של נזקים יש לבחון מצב לפני ואחרי הנזק ושלא ברור כיצד מומחה הנתבע יכול להעריך נזק למצב שאירע, לפי הטענה, למעלה מ - 8 שנים קודם לכן.
ראיות הצדדים
בנוסף, הגישה התובעת חוות דעת מומחה מטעמה, אינג' אברהמי יאיר (להלן "מומחה התובעת") מיום 28/3/12, במסגרתה התייחס המומחה לחוות דעת מומחה הנתבע בכל הנוגע לנזקי הבנייה הנטענים.
דיון והכרעה
בעניין טענת ההתיישנות, אין חולק, שדין התביעה בכל הנוגע לחלק החוב המתייחס לתקופה הקודמת לחודש 3/02 להידחות, בשים לב שהתביעה הוגשה בחודש 3/09.
ואכן, במסגרת סיכומיה מעמידה התובעת את חוב הארנונה על סך של 31,689 ₪, לאחר ניכוי החוב שהתיישן. הנתבע, לעומת זאת, טוען בסיכומיו שיש להעמיד את חוב הארנונה, אם בכלל, על סכום הקרן בלבד וללא צירוף הפרשי הצמדה וריבית, סך של 21,055 ₪.
עולה אפוא, שסכום החוב עצמו אינו שנוי במחלוקת, והשאלה שיש להכריע בה (היה ותדחה טענתו של הנתבע לעניין פטור מתשלום) הינה איזה תוספות יתווספו לקרן החוב? לשאלה זו נשוב בהמשך.
התובעת הכחישה את הדברים ואף הגישה את תצהירו של אבו פארס שהעיד כי מעולם לא הבטיח לנתבע מתן פטור מארנונה ושאינו מוסמך כלל להבטיח הבטחות מעין אלו בשם התובעת.
בנסיבות העניין, משנטל ההוכחה בדנן רובץ לפתחו של הנתבע ומשלא הביא כל ראיה אחרת בעניין זה, מלבד עדותו היחידה (של בעל דין), שנסתרת ע"י עדותו של אבו פארס, לא מצאתי להעדיף את גרסתו של הנתבע ולבסס ממצא כלשהו על פיה.
התנהלות זו יש בה לכל היותר כדי להעיד על התרשלות התובעת ועל גביה לא מסודרת של חובות תושביה, אך אין בה כדי להצביע על קיומו של הסכם או על הודאה מצד התובעת בזכאותו של הנתבע לפטור מתשלום.
עם זאת, יובהר כבר עתה, שבהעדר דרישה, אין מקום לחייב את הנתבע בהפרשי הצמדה וריבית על פי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם-1980 (להלן "חוק הריבית"), כפי שמבקשת התובעת לעשות, וגם לא בתשלומי ריבית "רגילה", כפי שגם יובהר בהמשך.
סעיף 203(א) לפקודת העיריות [נוסח חדש], קובע, כי "חוזה, כתב התחייבות, הסדר פשרה המוגש לבית משפט או לבית דין על מנת לקבל תוקף של פסק דין או תעודה אחרת מהסוג שקבע השר בתקנות ושיש בהם התחייבות כספית מטעם העירייה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם העירייה, בצד חותמת העירייה, ראש העירייה והגזבר; לא הייתה בהם התחייבות כספית כאמור, לא יחייבו את העירייה אלא אם חתמו עליהם בשם העירייה, בצד חותמת העירייה, ראש העירייה והמזכיר, ובאין מזכיר – עובד אחר של העירייה הממלא את תפקיד המזכיר לפי החלטת המועצה".
ברי, כי הסכם בעל פה כפי הנטען בענייננו, אינו עומד בתנאי הסעיף הנ"ל.
בהתאם לכך נפסק, כי "...כשם שאין מטילים תשלומי חובה אלא על-פי חוק – ובמיגבלות הקבועות בחוק – כן אין רשות ציבורית מותרת לפטור את פלוני מתשלום היטל שכלל הציבור חייב בו, אלא על-פי היתר הקבוע בחוק – או על-פי חוק – ובמיגבלותיו של אותו היתר.
עקרון שלטון החוק מזכה רשות ציבורית לגבות מיסים רק על-פי היתר בחוק או על-פיו, ואותו עקרון עצמו מזכה רשות ציבורית לפטור מתשלום מיסים המוטלים על כלל הציבור, רק על-פי היתר בחוק או על-פיו" (בג"ץ 8791/96, חיים מאור נ' מדינת ישראל ואח', מאגרים משפטיים).
"על-פי ההלכה הפסוקה, התנאים לחיובה של הרשות המנהלית מכוח הבטחה הם, כי ההבטחה ניתנה על-ידי מי שמוסמך לכך בכוונה שיהיה לה תוקף משפטי; כי בכוחו לקיים את הבטחתו וכי אין לרשות סיבה מוצדקת לסטות ממנה" (ראו: ע"א 2019/92, משרד הבינוי והשיכון ואח' נגד מרדכי זיסר ואח', פ"ד נב(3) 208, בעמוד 219 והפסיקה המצוינת שם).
אין חולק, שדרישה זו אינה מתקיימת בעניינו. הגורמים להם מייחס הנתבע את אותה הבטחה שלטונית, פשיטא, אינם מוסמכים ליתן פטור מארנונה.
מכל מקום, משקבעתי שהנתבע לא הוכיח קיומו של הסכם לפטור מארנונה ו/או קשר סיבתי בין העבודות הנטענות לבין נושא הארנונה, ממילא אין לקשור בין חיובי הארנונה לבין הנזק הנטען, כך שדין הטענה להידחות גם מטעם זה.
בעניין זה האחרון, יצוין, כי התובעת לא הניחה בפניי כל ראיה בדבר משלוח דרישות תשלום לנתבע. התובעת אינה יכולה לשבת ב"חיבוק ידיים" במשך שנים (למצער משנת 2002 ועד שנת 2008) ולדרוש בשלב מאוחר ביותר תשלומי ריבית והצמדה לפי חוק הריבית בנוסף לקרן החוב.
גם השיהוי הרב בהגשת התביעה, שלא כפי המצופה מרשות ציבורית, מצדיק את אי הוספת ההפרשים הנ"ל.
בנסיבות דנן, סבורני, כי יהיה זה נכון לחייב את הנתבע בערכי קרן חוב הארנונה ובתוספת הפרשי הצמדה בלבד וזאת בכל הנוגע לתקופה שמחודש 3/02 ועד ליום הגשת התביעה (בכל הנוגע לשערוך מיום הגשת התביעה תהיה לכך התייחסות בהמשך).
התביעה שכנגד
מטענות אלו, עולה, כי עילת התביעה שכנגד, משמע הנזקים להם טוען הנתבע, נוצרה כבר בשנת 2002. משהוגשה התביעה שכנגד רק בשנת 2010 (ביום 6/9/10), הרי שהיא התיישנה, בחלוף תקופת ההתיישנות של שבע שנים הקבועה בחוק ההתיישנות, תשי"ח -1958.
הסברו של הנתבע בכגון דא לפיו לא היה כל צורך בפירוט העבודות שנערכו בשנת 2005 (סעיף 24 לסיכומיו), אינו משכנע. הסבר זה אינו מתיישב עם טענות הנתבע, בהגנתו, לפיהן הקבלן סיים "להעביר את קו הביוב" ו/או שחרף פניותיו לתובעת לתיקון הקרקע, כלום לא בוצע (שהרי אם סיים בשנת 2002 וכלום לא בוצע לאחר מכן, כיצד זה בשנת 2005 הגיע להשלים העבודה ולתקן הטעון תיקון?) בנסיבות, מצופה היה, שגרסתו בכל הנוגע לעבודות משנת 2005 תובא גם במסגרת הגנתו לתביעת התובעת, בשים לב לגרסה בכללותה וכחלק בלתי נפרד מהשתלשלות העניינים.
משכך, יש לקבוע שגרסת הנתבע באשר לעבודות הקבלן משנת 2005 והנזקים הנטענים כתוצאה מהן, הינה גרסה כבושה (בבחינת שינוי חזית) שהועלתה כדי להתמודד עם טענת ההתיישנות שריחפה מעל התביעה שכנגד, וכפי הנטען ע"י התובעת בדנן.
הוא הדין באשר לטענתו לפיה היה על התובעת לטרוח ולהגיש תצהירים נוספים מטעמה "כגון מהנדס או הקבלן המבצע או כל אדם אחר שהיה מעורב בביצוע העבודה" (סעיף 23 לסיכומיו), בשים לב שנטל ההוכחה בדנן מוטל על כתפיו הוא.
גם השיהוי הרב בהגשת התביעה שכנגד, כשלעצמו, בשים לב למועד העבודות הנטענות ובשים לב לאי הוכחת פניות כלשהן מצד הנתבע לתובעת בעניין זה משך כל אותה תקופה, אומר דרשני.
למעלה מהנדרש ועל קצה המזלג בלבד, יצוין, שגם לגופו של עניין, לא מצאתי להעדיף את חוות דעת מומחה הנתבע על פני חוות דעת מומחה התובעת וזאת, בשים לב, בין היתר, לכך שתיאור המגרש לפני החפירה נעשה "ע"פ דיווח של המזמין" (סעיף 3 לחוות דעת מומחה הנתבע) ולנוכח הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבודות הנטענות ועד למועד עריכת חוות הדעת.
בנסיבות אלה, לא שוכנעתי בקיומו של קשר סיבתי בין הנזק הנטען לבין העבודה הנטענת, ודין התביעה שכנגד להידחות.
אופן ניהול התיק:
בהחלטה מיום 15/02/12 בה נקבע שעל הצדדים להגיש סיכומי טענות בכתב, הוגבל אורך הסיכומים באופן שלא יעלה על 3 עמודים. דא עקא, התובעת בחרה על דעת עצמה להגיש סיכומי טענות באורך של 11 עמודים וסיכומי תשובה (שלא ניתנה להם רשות מפורשת) באורך 7 עמודים. הנתבע לעומת זאת, "הסתפק" בסיכומים באורך 5 עמודים. עובדות אלה הביאו אותי, בסופו של יום, שלא לפסוק לטובת התובעת הוצאות משפט על אף שזכתה בתביעתה באופן חלקי.
לא זו אף זו, בהחלטתי מיום 06/07/11 ציינתי במפורש, כי נוכח התנהלות התובעת שהביאה, בין היתר, לביטול שתי ישיבות הוכחות, ישליך הדבר על שאלת ההוצאות בתיק ואף על שאלת ההצמדה ו/או שערוך החוב בנוגע לתקופה בה נמשך התיק "לחינם". בשים לב לאמור, מצאתי שעל סכום החוב (המוצמד עד ליום הגשת התביעה), יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 10/02/12 בלבד, שהינו מועד הישיבה בה הוצג ההסדר הדיוני שבין הצדדים, ולא מיום הגשת התביעה.
סוף דבר
התביעה שכנגד נדחית.
אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ג שבט תשע"ג, 03 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
26/05/2009 | החלטה על בקשה של נתבע 1 רשות להתגונן 26/05/09 | גילה ספרא-ברנע | לא זמין |
16/07/2009 | החלטה על בקשה של נתבע 1 רשות להתגונן 16/07/09 | גילה ספרא-ברנע | לא זמין |
12/10/2009 | החלטה מתאריך 12/10/09 שניתנה ע"י אינאס סלאמה | אינאס סלאמה | לא זמין |
16/05/2010 | החלטה על בקשה של נתבע 1 שינוי מועד דיון 16/05/10 | אינאס סלאמה | לא זמין |
14/07/2010 | החלטה מתאריך 14/07/10 שניתנה ע"י אינאס סלאמה | אינאס סלאמה | לא זמין |
14/02/2012 | החלטה על בקשה של תובע 1 שינוי / הארכת מועד 14/02/12 | אינאס סלאמה | לא זמין |
03/02/2013 | פסק דין מתאריך 03/02/13 שניתנה ע"י אינאס סלאמה | אינאס סלאמה | צפייה |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
תובע 1 | מ. מ. עיר כרמל | טל שחר בלוך |
נתבע 1 | מנסור פרח סאלח | איימן פרו |
תובע שכנגד 1 | מנסור פרח סאלח | איימן פרו |
נתבע שכנגד 1 | מ. מ. עיר כרמל | טל שחר בלוך |