התובע מנהל עסק למתן שירותי מטבע ונכיון שיקים, המוכר כמוסד כספי ע"י רשויות המס. הנתבעת הינה חברה העוסקת בעבודות עפר ותשתיות, שעשתה שימוש בשירותי התובע.

הורתו של הליך זה בבקשה לביצוע שטרות שהוגשה ע"י התובע כנגד הנתבעת ללשכת ההוצאה לפועל בעפולה בסכום העולה על 3 מיליון שקלים.

לאור סכום החוב בגינו נפתח תיק ההוצאה לפועל הוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה ע"י הנתבע בקשה להארכת המועד להגשת התנגדות, לבית המשפט המחוזי בחיפה.

בהחלטה שניתנה ע"י כב' השופטת תמר שרון נתנאל מיום 17.9.2009 הורתה כב' השופטת נתנאל, בהסכמת הצדדים, לגרוע מסכום החוב בתיק ההוצאה לפועל את השיקים שלא הוגשו לפרעון תוך 6 חודשים ממועד פירעונם (מבלי לגרוע מזכות התובע לתבוע עפ"י עסקת היסוד), ולהעביר את התיק לשמיעת הבקשה להארכת מועד ובהתנגדות (ככל שתתקבל הבקשה להארכת מועד) לבית המשפט השלום שלו הסמכות לדון בתובענה לאחר הפחת סכום החוב.

כב' הרשמת ג'אברין מבית המשפט השלום בעפולה הורתה להעביר הדיון בבקשה להארכת מועד ובהתנגדות לבית משפט זה. כב' הרשם מורני, בהחלטתו מיום 13.10.2010 קבע כי ההתנגדות הוגשה במועד ונתן לנתבעת רשות להתגונן כנגד בקשת הביצוע.

בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 13.11.2011 הוריתי על מינויו של רו"ח ברלב, מומחה לחשבונאות חקירתית, כמומחה מטעם בית המשפט. המומחה התבקש להתייחס לכל השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים ובכלל זה לטענות הנתבעת לענין הריבית הבלתי חוקית שנגבתה ממנה, לענין אי קבלת חשבוניות מס ולענין הסכומים והתמורות שילמה לטענתה, כנגד השיקים שחוללו.

המומחה ציין בחוות דעתו, המפורטת והמנומקת, כי ברשימת השיקים שנתבעים בתצהירו של התובע נתבע סכום קרן בסך של 2,325,750 ₪, כאשר מבדיקת כל השיקים ברשימה הנ"ל עולה כי רק 24 שיקים בסכום קרן חוב בסך של 595,100 ₪ הוצגו לפרעון בזמן שלא עולה על 6 חודשים, ממועד פרעונם.

בישיבה שנערכה בפני המומחה הוסכם כי הסכום שידון בתיק זה ואשר אליו תתייחס חוות הדעת יתייחס רק ל- 24 השיקים שפורטו בסעיף 2 לחוות דעתו, בסכום קרן כולל של 594,100 ₪.

בחוות דעתו התייחס המומחה לטענות הנתבע לענין אי קבלת חשבוניות מס וקבע כי ממסמכים שהוצגו בפניו ובירורים שערך מול רשויות המס, התברר לו כי התובע מסווג כמוסד כספי ומוסד כזה אינו עוסק מורשה ולא חלה עליו חובה להוציא חשבוניות.

המומחה שוחח עם רו"ח פעאור ששימש כמתווך בין הצדדים בעסקאות קודמות, שמסר לו כי אחוזי הריבית שגבה התובע מאת הנתבעת בעסקאות קודמות, שכללו מרכיבי ריבית, עמדו בתחילה בין 7-8% לחודש (!!)ובעסקאות אחרות עמדו ל סך של 5% (!) לחודש, וזאת בניגוד לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות התשנ"ג -1993 המסדיר את מתן האשראי בשוק החוץ בנקאי ("השוק האפור").

ואולם, לפי ממצאי המומחה, מניתוח פרטי העסקה נשוא התביעה, ניתן ללמוד כי מדובר בעסקה יומית שנעשתה לשם קבלת מזומן לאותו היום תמורת שיקים שמועד פרעונם באותו היום. משיחה שנערכה עם רו"ח פעאור נמסר למומחה כי התובע גבה בגין שרות זה עמלה בסכום של 10,100 ₪ בלבד, שהוסכמה ע"י שני הצדדים, וכי לא קיים מרכיב של ריבית בעסקה נשוא התביעה היות ומדובר בעסקה יומית.

המומחה בחן את טענות הנתבע לענין התמורות ששולמו על ידו כנגד השיקים נשוא התביעה שחוללו, ובסופו של דבר מצא שעל הנתבעת לשלם לתובע סך של 137,771 ₪ שכולל קרן בשיעור של 18,424 ₪ וריבית על היתרה ועל התשלומים המאוחרים בסך של 119,347 ₪. בסיפת חוות דעתו קבע המומחה כי אם תציג הנתבעת צילום של שיק מס' 5826 ע"ס של 20,000 ₪ משני צידיו ויוכח כי סכום זה הופקד לחשבון התובע אזי יש לקזז סכום זה מיתרת החוב.

בעקבות שאלות הבהרה שנשלחו למומחה ע"י ב"כ הנתבע, ראה המומחה בתשובותיו מיום 8.7.2012 לקבל חלק מהסתייגויות ב"כ הנתבע, ולאחר ביצוע התיקונים הנדרשים, קבע כי יתרת החוב של הנתבע הינה 31,797 ₪ בלבד ולא כפי שקבע בתחילה. בין היתר, התייחס המומחה לשיק מס' 11074 ע"ס של 10,000 ₪ וקבע שדינו של שיק זה כמו השיק ע"ס של 20,000 ₪ שמספרו 11075 ולכן יש לקזזו מסכום החוב, למרות שלא קוזז בטעות בתחילה, כאשר אם התובע יתבע בגין אחד מן השיקים הללו, המוחזקים בידי בנק מרכנתיל, יש להוסיף סכומים אלו ליתרת החוב.

ביום 24.7.2012 הבהיר המומחה פעם נוספת, הפעם לבקשת התובע כי החוב המעודכן בסך של 31,797 ₪ אינו כולל החוב בגין שיק מס' 11074 ע"ס של 10,000 ₪ ושיק מס' 11075 ע"ס של 20,000 ₪ המוחזקים בידי בנק מרכנתיל וטרם נפרעו ואם יפרעו, יש להוסיפם לסכום החוב.

אחר הדברים אלו, הסכימו הצדדים למתן פסק דין, על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד- 1984.

טיעוני ב"כ הצדדים נשמעו ביום 26.11.2012 ועתה התיק בשל למתן פסק דין.

לפיכך, לאחר שעיינתי בחומר שבתיק, בחוות הדעת המנומקת ובתשובות לשאלות ההבהרה, ואף נתתי דעתי לטענותיהם המפורטות של ב"כ הצדדים בסיכומיהם, ולאור הסמכות שניתנה לי לפסוק על דרך הפשרה, הנני מורה כדלקמן:

לסילוק סופי של התביעה (אשר הועמדה בסופו של דבר על 24 שיקים בלבד, בשעור כולל (בערכי קרן) של 594,100 ₪ ישולם ע"י הנתבע לתובעת סך של 31,797 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 23.2.2012 ועד היום. לסכום זה יתווספו השתתפות באגרה בסך של 500 ₪ מתוך סכום האגרה הכולל ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מן הסכום שנפסק בצירוף מע"מ כחוק. לא ראיתי לעשות צו להוצאות נוספות.

לאור הפער העצום בין סכום התביעה ( בין אם מדובר בסכום בו הוגשה התביעה מלכתחילה (מעל 3 מיליון ₪), בין אם מדובר בסכום המתוקן בתצהירים (מעל 2 מיליון ₪) ובין אם הסכום שהוסכם בפני המומחה: 594,100 ש"ח בערכי קרן) סבורני כי למרות התוצאה הסופית לפיה עדיין קיימת יתרת חוב של הנתבעת כלפי התובע, יש לחייב גם את התובע בהשתתפות בחלק מהוצאות הנתבעת בגין ניהול ההליך. אין ספק כי ניהולי הליך בסדר גודל שכזה, מצריך משאבים ניכרים, הן בגין תשלום שכ"ט עו"ד, והן בגין קבלת יעוץ של מומחים (רו"ח וכיוצ"ב) ולראיה שרק המומחה מטעם בית המשפט גבה מכל צד, סך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ ועוד 5,000 ₪ ומע"מ מן הנתבעת בעבור שאלות ההבהרה ובסה"כ 35,000 ₪ ומע"מ. אין לי ספק כי אלו היה התובע, מעמיד, מלכתחילה, את תביעתו על הסכום נכון, היה גורם בכך לחיסכון בהוצאות המשפט של שני הצדדים ואולי אפילו מייתר את הצורך במינוי המומחה מטעם בית המשפט לצורך ניהול הליך זה. בנסיבות חריגות אלו, ולמרות התוצאה הסופית אני מחייבת את גם את התובע דווקא להשתתף בחלק מהוצאות הנתבעת בסך כולל של 8,500₪. סכום זה יקוזז מחוב הנתבעת לתובע כפי שנפסק בפסק דין זה.

עם ביצוע התשלום נשוא פסק דין זה, ידאג ב"כ התובע לסגירת תיק ההוצאה לפועל בגינו נפתח תיק זה.

לאור המתווה הדיוני ניתן פטור מתשלום המחצית השניה של האגרה.

המזכירות מתבקשת לשגר את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"א כסלו תשע"ג, 05 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.