1. במסגרת תביעה זו עתר התובע כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי לשלול זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה מחודש 10/2007 ועד חודש 7/2008 בשל שימוש קבוע ברכב.

2. מתעודת עובד הציבור שנערכה ביום 8.12.16 על ידי המוסד לביטוח לאומי עולה כי המדובר ברכב ששוויו המשוער לפי מחירון יצחק לוי נכון לחודש 10/2007 הוא 5,500 ₪ או לכל היותר 6,300 ₪ (ככל שהיה רכב אוטומטי).

3. עתירתו של המוסד לביטוח לאומי כנגד פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה בירושלים בעניין גבירץ בג"צ 9262/16 נדחתה בפסק דינו של בג"צ מיום 13.2.18.

4. אין ספק, כי לאור שוויו הנמוך של הרכב, הבעלות או השימוש ברכב גם אם נעשה כזה, אינם משפיעים על זכאותו של התובע לקבלת גמלת הבטחת הכנסה בתקופה הרלוונטית לתביעה, זאת נוכח פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בירושלים בעניין גבירץ והעתירה שהוגשה כנגד פסק דין זה לבג"צ אשר נדחתה.

5. ביום 5.3.18 ניתנה החלטה לפיה חייבתי את המוסד לביטוח לאומי לנמק עד יום 25.3.18 מדוע לא תתקבל תביעתו זו של התובע תוך שנקבע באותה החלטה כי במידה ולא תתקבל עמדת הנתבע כאמור לעיל – ינתן פסק דין לפיו התביעה מתקבלת.

6. עד היום, לא הגיש הנתבע עמדתו.

7. אשר על כן, התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובע תוך 30 יום, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

ניתן היום כ"ד ניסן תשע"ח, 09 אפריל 2018 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.