<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה: עו"ד נורית זקן גבעתי

הנאשמים: ע"י ב"כ עו"ד ניסים וענונו

פרוטוקול

התובעת: אבקש לחלט את כלי הנשק שבחלקם , באמצעותם , בוצעה העבירה .

לגבי שאר הנשקים , משאירים לשיקול דעת.

הסנגור: היות ומרשי שוטר לשעבר ובצבא הוא מאמן חיילים , הנשק שהיה לו הוא נשק צלפים וכדי שיוכל להמשיך בתפקידו, אבקש להשיב לו את הנשקים.

1) הנאשם , תושב הקיבוץ שדה-נחמיה שבצפון הארץ , הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום מיום 9.3.2009 לפיהם בתאריך 1.7.2008 בשעה 20:30 ירה באמצעות אקדחו האישי מסוג "יריחו" 9 מ"מ בסייחה אשר הייתה שייכת לו ולבת זוגו העובדת לפרנסתה כמורה לרכיבה טיפולית ובעלת חוות סוסים .

2) עוד עולה מכתב האישום , כי לאחר כרבע שעה ירה הנאשם בסייחה פעם נוספת מבלי שנקט באף אמצעי שהוא בכדי להפחית את סבלה , וכל זאת על אף שלא נשקפה לו כל סכנה מן הסייחה ולמרות שהוא עצמו לא נקט בכל אמצעי ללכידתה ו/או לפעול לכך שהסייחה תיבדק על ידי וטרינר .

3) בתאריך 18.11.2008 נחתם בין הנאשם לבין המאשימה הסדר טיעון לפיו האחרון יודה בעובדות כתב האישום , וכי יוטל עליו קנס כספי בסך של 20,000 ₪ אותם יעביר הנאשם לטובת "קרן ההגנה על בעלי חיים" . עוד הוסכם בין הצדדים כי סוגיית ההרשעה תבחן על ידי ביהמ"ש לאחר שתינתן חוות-דעת מטעם שירות המבחן בכל הנוגע לעונש אשר יושת על הנאשם , דהיינו , הרשעה ומאסר מותנה , או לחילופין אי הרשעה וביצוע עבודות לתועלת הציבור .

4) בתאריך 30.11.2009 אישר ביהמ"ש את הסדר הטיעון (ראה גם : פרוטוקול הדיון מיום 4.7.2010) וכתוצאה מכך הורשע הנאשם בביצוע העבירות הבאות :

1. התאכזרות והתעללות בבעל חיים בניגוד להראות הסעיפים 2(א) ו – 17(א) לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) , התשנ"ד – 1994 .
2. היזק לבעלי חיים בניגוד להוראת סעיף 451 לחוק העונשין , התשל"ז – 1977 .
3. יריות באזור מגורים בניגוד להוראת סעיף 340 לחוק העונשין , התשל"ז – 1977 .

5) מתסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם , אשר התקבל בביהמ"ש בתאריך 22.7.2010 , עולה כי גילו של הנאשם נכון לזמן עריכת התסקיר היה 48 שנה , וכי הינו אב לשתי בנות בגירות בגילאים 18 ו – 23 (נכון ליום הגשת התסקיר) . עוד עולה מן התסקיר כי אין לנאשם עבר פלילי וכי הנאשם שירת שירות חובה ומילואים בצה"ל בתפקיד מפקד צוות צלפים בחיל "הצנחנים" , וכי לאחר שחרורו משירות סדיר בצה"ל החל לעסוק בתחום גידול הסוסים והוראת הרכיבה , כאשר במקביל לכך עבד לפרנסתו גם כאיש אחזקה במפעלים תעשייתיים . עוד עולה מהתסקיר כי הנאשם מתנדב בעמותה המסייעת לנזקקים ומנהל חיי משפחה תקינים , וכי קיימת מבחינתו חשיבות רבה להמשיך ולעסוק בגידול סוסים.

6) עם זאת , מן התסקיר עולה כי הנאשם תולה את הסיבה להתנהגותו במקרה דנן בהיחשפותו לאירועים קשים ביותר אותם חווה במהלך שירותו הצבאי בשמ"פ במהלך מלחמת לבנון השנייה ואשר בעטיים חווה משבר נפשי קשה – דבר אשר אילץ אותו לעבור טיפול נפשי אצל בר סמכא . מן התסקיר עולה כי הנאשם ביצע את המעשה לאחר שהגיע לכלל מסקנה כי הסייחה לא תוכל להירפא מפציעה קשה אותה עברה ברגלה , וכי גם וטרינר מיומן לא יוכל להצילה , ולפיכך ביצע את המעשה על מנת לגאול אותה מייסוריה הקשים בעטיה של הפציעה . הנאשם אמנם הביע חרטה על מעשיו ואף ציין כי הירי נעשה במקום המרוחק מדירות מגוריהם של אנשי הקיבוץ , אולם מאידך הבהיר בפני שירות המבחן את תחושתו האישית כי מעשהו גאל את הסוסה מייסורים קשים . בסופו של יום המליצה קצינת המבחן להטיל על הנאשם צו של"צ בהיקף של 140 שעות בנימוק כי מדובר באדם ערכי ומוסרי המנהל אורח חיים נורמטיבי , וכן בשל כך שהרשעה בדין עלולה לגרום לפיטוריו ממקום עבודתו במפעל "רימוני פלסט" שבקרית-שמונה .

7) בטיעוניה לעונש ציינה ב"כ המאשימה כי עובדות כתב האישום בו הורשע הנאשם מצביעות על הצורך להרשיעו בדין תוך הטלת עונש של מאסר מותנה על הנאשם . ב"כ המאשימה אף הפנתה את ביהמ"ש לפסיקה אשר ניתנה על ידי ביהמ"ש המחוזי בעניינו של סטודנט למשפטים בה מצא ביהמ"ש לנכון להרשיע את הנאשם בדין חרף מתן תסקיר חיובי בעניינו מטעם רשויות הרווחה וחרף הבעייתיות שעלולה הייתה להיגרם לעתידו המקצועי נוכח ההרשעה האמורה .

8) המאשימה אף העידה מטעמה את דר' צביה מילדנברג , אשר הינה ווטרינרית הממונה על תחום רפואת הסוסים במשרד הבריאות . דר' מילדנברג הציגה בפני ביהמ"ש את מסקנות ממצאי התחקיר אותו ערכה בתאריך 2.3.2009 (ראה : מוצג ת/1) כאשר ממצאי בדיקתה עולה כי הנאשם ורעייתו העניקו לסייחה טיפול רפואי בלתי מתאים במשך כשבועיים ימים מאחר ולא נועצו כלל בווטרינר , וכי בשל כך התדרדר מאוד מצבה הרפואי של הסייחה . לטענת העדה , הנאשם ובת זוגו הציגו בפניה נותנים סותרים ביחס למועדים שבהם נפגעה הסייחה וכן ביחס לדרך שבה היא טופלה .

9) עוד ציינה העדה , כי הנאשם ורעייתו לא סיפקו לסייחה טיפול רפואי מתאים , וכי ההחלטה ביחס להמתת הסייחה בוצעה בלא כל אבחון מקדים מטעם בר סמכא בתחום הווטרינריה . כמו כן , ציינה העדה כי המתת חסד מתבצעת באמצעות חומרים מטשטשים שלאחריהם ניתן לסוס חומרי הרדמה ובסופו של דבר ניתן לסוס חומר המתה . העדה אף התייחסה לאפשרות לבצע המתה באמצעות ירי , אולם לטענתה המתה באמצעות ירי צריכה להתבצע אך ורק על ידי אנשים המורשים לכך שעברו הסמכה מתאימה . עוד ציינה העדה , כי משרד הבריאות קיבל מידע אודות הזנחת סוסים במושבים וקיבוצים הנמצאים בסמיכות מקום גיאוגרפית לקיבוץ שדה-נחמיה , וכל זאת בלא פיקוח ווטרינרי מתאים .

דיון והכרעה :

10) בעניין רע"א 1684/96 עמותת תנו לחיות לחיות נ' מפעלי נופש חמת גדר בע"מ , פד' נא (3) 832, דן ביהמ"ש ארוכות בכל הנוגע לתכלית החקיקה הנועדה להגן על בעלי החיים בקובעו כי : "גורם ראשי מאחד לשלושה האיסורים יימצא בַּיסוד הנפשי המלווה את מעשי העינוי, האכזריות וההתעללות. אין זה תנאי-יוצר באיסורים שהמענה יתכוון לענות את בעל-החיים, יתכוון להתאכזר אליו או יתכוון להתעלל בו. לעניין ענישתו של המענה, המתאכזר והמתעלל בבעל-חיים, די בכך שמתקיימת בו - כלשון סעיף 20(א) לחוק העונשין - "מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה...". ואשר לקבלת סעד אזרחי של צו מניעה, די בכך שמעשי האדם בבעל-החיים עולים - באורח אובייקטיבי - כדי מעשי עינוי, התאכזרות או התעללות. תכלית החוק ניבטת אלינו ממילותיו, וכוונתו היא להגן על בעלי-חיים שלא יעוללו להם רע. ומבחינתו של בעל-החיים, מה מנו יהלוך אם האדם המרע לו הוא סאדיסט המפיק הנאה מכאבו של הזולת, אדם חסר-רגשות שאינו חש בכאב הזולת, או אדם שאפשר יכול שהוא שיכאב את כאב הזולת, אך נכון הוא להתאכזר לבעל-החיים ובלבד שייעשה רצונו? "מה טעם מצאו בתי-משפט ומחוקקים לקבוע הלכות ולחוקק חוקים להגנת בעלי-חיים? חשוב שנעמוד על התכלית, ולו משום שהתכלית היא אף שתקבע את גבולות ההלכה והחוק. מסתבר שהחוק וההלכה בנו עצמם על כמה וכמה יסודות, ועתה נעמוד על יסודות אלה אחד לאחד . היסוד הראשון והעיקרי בונה עצמו על תחושתנו - תחושת-הלב - כי התעללות בבעל-חיים, התאכזרות אליו, עינויו, הינם מעשים בלתי-מוסריים, בלתי-הגונים ובלתי-הוגנים. תחושת החמלה שאנו חשים כלפי בעל-חיים שמתעללים בו נובעת ממקום עמוק בליבנו, מרגש המוסר שבנו, רגש הנחרד נוכח פגיעה בחלש ובחסר-ההגנה. צוּוינו מלידה להגן על החלש, ובעלי-חיים הם חלשים. בעל-חיים ליד האדם הוא כילד, תמים וחסר-הגנה. התעללות בילד תזעזע אותנו וכן היא התעללות בחיה. החיה - כמוה כילד - הינה תמימה. אין היא מכירה ברוע ואין היא יודעת כיצד להתמודד עימו. החיה מתקשה להגן על עצמה מפני האדם, והמלחמה בין האדם לבין החיה היא מלחמה בין מי שאינם שווים. האדם מצווה איפוא להגן על החיה כחלק מן הציווי המוסרי להגן על החלש. מיצוות צער בעלי-חיים באה, איפוא, להגן על בעלי-החיים באשר הם, יצורים שהאלוהים נתן בהם נשמה. כל מי שאלוהים בלבבם, יעשו ככל שיוכלו - איש-איש ממקומו - כדי שהאדם לא יענה בעלי-חיים, לא יתאכזר אליהם ולא יתעלל בהם. ומליבו של האדם נחצבה ההלכה ונחוקו החוקים להגנת בעלי-החיים" .

11) הנאשם הודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום , ובכלל זאת גם בעבירות של התאכזרות

והתעללות בבעלי חיים וירי במקום מגורים , ומכאן כל שנותר הוא לבחון האם בנסיבותיו הייחודיות של הנאשם יש לילך לקולא על דרך "בית הלל" וליתן צו שירות ללא הרשעה בהתאם להוראת סעיף 71 (ב) לחוק העונשין. ההלכה לעניין סוגיית הימנעות מהרשעה נדונה בבית המשפט העליון בעניין ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני , פד"י נד(3), 685 , 689-690 בה נקבע כי : "משמתבקש בית המשפט לשקול אימתי יחיל את הכלל המדבר בחובת הרשעה ומתי יחיל את החריג בדבר הימנעות מהרשעה, נדרש איזון שיקולים המעמיד את האינטרס הציבורי אל מול נסיבותיו האינדיבידואליות של הנאשם. בראייה כוללת, נשקל מן הצד האחד הצורך במיצויו של ההליך הפלילי בדרך של הרשעת העבריין כדי להשיג בכך, בין היתר, את גורם ההרתעה והאכיפה השוויונית של החוק. שיקול ציבורי זה פועל במישנה תוקף ככל שחומרת העבירה גדולה יותר והנזקים לפרט ולציבור מביצועה גוברים . כנגד השיקול הציבורי, נשקל עניינו של הפרט הנאשם, ובמסגרת זו נבחנים נתונים שונים הנוגעים אליו וביניהם - טיב העבירה אותה עבר וחומרתה, עברו הפלילי, גילו, מצב בריאותו והנזק הצפוי לו מהרשעה. באשר לנאשמים בגירים, במאזן השיקולים האמור גובר בדרך כלל השיקול הציבורי ורק נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר תצדקנה סטייה מחובת מיצוי הדין בדרך הרשעת העבריין, וזאת, לרוב, כאשר עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי מהרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה והנזק הצפוי לעבריין מההרשעה". (שם בעמ').

12) ביהמ"ש העליון הוסיף וקבע בעניין ע"פ 9262/03 פלונים נ' מדינת ישראל , פ"ד נ"ח (4) 869, 876 כי שומה על בית-המשפט להתחשב בנסיבותיו האישיות של העבריין ובסיכויי שיקומו במסגרת מכלול השיקולים הרלוונטיים לגזירת עונשו , אולם עם זאת, על דרך הכלל, לא יימנע בית-המשפט מהרשעת הנאשם הבגיר אם הוכח כי ביצע את העבירה . בעניין ע"פ 1117/05 מדינת ישראל נ' אחמד בן מוחמד בסול מיום 5/07/05 נקבע כי : "באשר לשיקול הראשון, אכן ענישתו של המשיב היא אינדיווידואלית, בית המשפט בוחן עניינו של כל נאשם ונאשם ואינו קובע את עונשו אף על פי מהות העבירה. אולם מהותה של העבירה, נסיבות ביצועה הצורך בהתרעת הרבים, בצירוף מדיניות ענישה אחידה ככל שאפשר על יסוד שיקולים אלה – כל אלה משמשים כגורמים העלולים לגבור אף על שיקומו של הנאשם". ברע"פ 5176/03 בן ציון סוריאנו נ' מדינת ישראל , תק- על 2003 (2) 2255 אף נקבע לעניין המלצות שירות המבחן כי : "עמדת שירות המבחן אינה אלא אחד השיקולים העומדים בפני בית המשפט בגוזרו את הדין, ועליו מוטלת החובה לערוך את האיזונים הנדרשים: לעיתים יקבל את עמדת שירות המבחן ולעיתים ידחה אותה".

13) עם זאת , על אף שהכלל לגבי בגירים הוא הרשעה וההימנעות ממנה היא החריג , הרי הימנעות מהרשעה אפשרית, באופן כללי, בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה, מבלי שיהווה פגיעה מהותית בשיקולי ענישה אחרים (ראה : ע"פ 1042/03 מצרפלס שותפות מוגבלת בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 721, עמ' 730) .

14) מן הכלל אל הפרט , הגעתי לכלל מסקנה כי נוכח נסיבותיו האישיות המיוחדות של הנאשם הרי שיש מקום לאמץ את המלצותיו של שירות . ברם , בשונה ממרביתם המכריע של פסה"ד עליהם נסמכים טיעוני המאשימה הרי שבמקרה דנן מדובר באדם מבוגר שהינו איש משפחה שהכיר במחדליו , ואשר פרנסתו האישית ופרנסת בני משפחתו נסמכת על עבודה במפעל אשר על פי בדיקת שירות המבחן איננו מעסיק עובדים שהורשעו בפלילים . כמו כן , במובחן מפסה"ד עליהם מסתמכת ב"כ המאשימה במסכת טיעוניה המצביעים על מעשי התעללות אכזריים גרידא בלא כל סיבה אותם ביצעו אנשים בגיל ביולוגי צעיר , הרי שבמקרה דנן אין חולק כי הנאשם פעל כפי שפעל והונע משיקול דעת מוטעה מתוך אמונה אישית כי הדרך בה פעל תקל על סבלה של הסייחה כתוצאה מהפגיעה הפיזית שנגרמה לה ובסופו של יום אף הביע חרטה גמורה על דרך התנהלותו ועל מעשיו החמורים .

15) כמו כן , יש באפשרות ההרשעה כדי לפגוע באופן קשה בפן השיקומי הנאשם , אשר עלול לאבד הן את מקום עבודתו במפעל וכן גם את האפשרות להמשיך ולעבוד במסגרת הדרכת הרכיבה על סוסים . יש לזכור , כי מדובר בעבירה שאיננה נמנית על הרף החמור של העבירות וכי גם הענישה המותנית לה עותרת המאשימה תפגע בנאשם באופן בלתי פרופורציונאלי ביחס לחומרת העבירה קל וחומר משהנאשם הביע חרטה כנה על מעשיו ואף הכיר בכך שפעל מתוך שיקול דעת שגוי . כמו כן , יש לזכור כי הנאשם מתגורר באזור פריפריאלי בו קיים ככלל קושי אובייקטיבי של ממש במציאת מקומות עבודה ככלל, כך שלא זו אף זו שקיימת סבירות גבוהה כי יפוטר ממקום עבודתו הנוכחי אלא שהרשעתו בפלילים בתיק זה אף עלולה לגרום לו לנזק בלתי הפיך בכך שייפגעו סיכוייו העתידיים להשתלב גם במקומות עבודה אחרים . כמו כן , התרשמתי מכך שמדובר באדם נורמטיבי הפועל ותורם למדינה ולקהילה במשך שנים רבות הן במסגרת הצבאית וכן במסגרת התנדבותית וכי האחרון הכיר בחומרת מעשיו ואף הביע חרטה כנה עליהם .

16) סוף דבר, ולאור כל השיקולים שפורטו לעיל, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים בלי להרשיעו :

1. עונש של ריצוי עבודות שירות לתועלת הציבור בהיקף של 140 שעות, אותם עליו לבצע תוך שנה מהיום שירות המבחן יכין תכנית של"צ ויגישה לאישור בית המשפט.
2. תשלום קנס הכספי בסך של 20,000 ₪ אותם יעביר באמצעות המאשימה לידי "הקרן על בעלי החיים" בהתאם למוסכם במסגרת הסדר הטיעון .

ג) התחייבות בסך 10,000 ₪ למשך שנתיים, שלא יעבור על העבירה נשוא כתב האישום באם יורשע עליה.

ביחס לנשקים ,אזי, הנשק בו בוצעה העבירה יחולט, שאר הנשקים יושבו לידי הנאשם.

באשר לרישיון הנשק, אזי, הנאשם יוכל לפנות בהליך מקובל לרשויות.

זכות ערעור לצדדים כחוק.

<#6#>

ניתן והודע היום ו' טבת תשע"ג, 19/12/2012 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי שושנה כהן