1. ב"כ הצדדים הסמיכוני ליתן פסק דין על דרך הפשרה כאמור בסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.
2. התובעת ילידת שנת 1963. הנתבע מס' 1 הינו קבלן שעוסק בהכנת ארוחות אוכל ביתיות לתלמידי הנתבע מס' 2 והמעביד של התובעת. אציין, כי בהסכמת הצדדים, התביעה כנגד הנתבע מס' 2 נדחתה ללא צו להוצאות.
3. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 26.12.2006 עת שעבדה התובעת במטבח של הנתבע מס' 1, היא החליקה ונפלה עקב שמן שהיה על הרצפה. לטענת התובעת, היא נפגעה בגב, בעמוד שדרה ובכתף ימין. התובעת טוענת, כי בנסיבות יש להטיל אחריות על הנתבע מס' 1 שלא דאג לתחזוקה נאותה של המקום ולא דאג לשמירת רצפה יבשה וניקיון השמן שהיה על הרצפה.
4. לטענת התובעת, בעקבות התאונה איבדה את כושרה לעבוד ומאז לא שבה לעבודה. משכורת התובעת עובר לתאונה עמד על סך של 3,500 ₪. התובעת מבקשת לפצותה בגין הפסד שכר לעבר ואובדן כושר השתכרות לעתיד כולל אובדן פנסיה, כאב וסבל, עזרת צד ג' לעבר ולעתיד והחזר הוצאות לעבר ולעתיד. התובעת צירפה חוות דעת מטעמה ולפיה נותרה לה נכות לצמיתות בשיעור 20%.
5. הנתבעים שללו את טענות התובעת ואת הנזקים הנטענים וצירפו חוות דעת מטעמם ולפיה לא נותרה לתובעת נכות כתוצאה מהתאונה.
6. לאור הפערים בין חוות הדעת מינה בית המשפט מומחה מטעמו שקבע, כי בבדיקת התובעת התרשם מחוסר שיתוף פעולה לאורך כל הבדיקה עם ניסיון להאדרה של הממצאים. המומחה מציין, כי לאורך כל הבדיקה התנועות שנצפו בהיסח הדעת אינם עולים בקנה אחד עם תלונות התובעת. המומחה מציין, כי ממצא של בלט דיסק כשלעצמו בבדיקות הדמייה ללא קורלציה קלינית לא מהווה נכות. עוד מציין, כי בנפילה על הגב במקרה של טראומה משמעותית עלולים למצוא שברים בחוליות ולא בלטי דיסק. במקרה של התובעת, לא נמצאה כל אינדיקציה לטראומה לעמוד שדרה, גם בצילומים שנעשו לאחר הנפילה וגם בבדיקת ה- CT שנערכה שנה לאחר הנפילה. משכך, קובע המומחה, כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה.
7. בסיכומיה חוזרת התובעת על טענותיה בכתב התביעה.
8. הנתבע מס' 1 בסיכומיו טוען כי דין התביעה להידחות לטענתו התובעת לא הוכיחה את גרסתה לאופן קרות התאונה ומפנה לסתירות בגרסאות השונות של התובעת. בנוסף, טוען הנתבע, כי התובעת הכירה את עבודתה וכי היא הייתה אמורה לדאוג לניקיון. עוד ציין הנתבע, כי התובעת לא עזבה את עבודתה לאחר התאונה הנטענת וכן המשיכה בעבודתה אצלו חודשים רבים לאחר התאונה ורק בחודש ספטמבר 2007 נטשה התובעת את מקום העבודה ללא כל הודעה מראש. הנתבע טוען, כי הנזקים להם טוענת התובעת מופרזים. בנוסף, מציין, כי מכל סכום שייפסק לטובת התובעת יש לנכות את תגמולי המל"ל. הנתבע מציין, כי גם המל"ל דחה את תביעת התובעת לקביעת נכות כתוצאה מהתאונה.
9. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובסיכומי הטענות שהוגשו לבית המשפט, ולאחר ששקלתי את טענות באי כוח הצדדים ועיינתי במסמכים שצורפו, אני פוסקת על דרך הפשרה, כדלקמן:

א. הנתבע מס' 1, ישלם לתובעת סך של 7,000 ₪ מעבר לתגמולי המל"ל.

ב. בנוסף לאמור לעיל, ישלם הנתבע מס' 1 לתובעת שכר טרחת עו"ד בשיעור 17% מהסכום הנקוב בפסקה א' דלעיל, וכן החזר אגרת בית משפט משוערכת.

ג. הסכומים האמורים ישולמו לידי ב"כ התובעת בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ד. בנסיבות העניין ונוכח הזמן השיפוטי שנחסך, ניתן פטור מיתרת אגרה.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, ח' אב תשע"ג, 15 יולי 2013, בהעדר הצדדים.