1. הליך זה עניינו בצ'יק על סך של 21,500 ₪, משוך מחשבונה של הנתבעת, שזמן פרעונו 3.11.05, ואשר הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה על ידי התובע (להלן "הצ'יק").

2. הנתבעת הגישה בקשת התנגדות שבה טענה כי היא שילמה את סכום הצ'יק לידי הנפרע מר נתן סולימן, הבעלים של חברה לניכיון צ'יקים (להלן "סולימן"), וכי הצ'יק הועבר מסולימן לידי התובע, לאחר פרעונו, במסגרת קנוניה ביניהם ומבלי שהתובע שילם כל תמורה בעדו, במטרה להתעשר על חשבונה שלא כדין.

3. התובע הכחיש את טענות הנתבעת וטען כי הצ'יק הועבר לידיו כדין ובעד ערך, וכי הנתבעת לא שילמה מאומה על חשבון הצ'יק, ומשכך קמה לו זכות להיפרע ממנה את סכום הצ'יק.

4. לכל אחד מהצדדים גרסה שונה לגבי נסיבות מסירת הצ'יק, והאירועים שעקבו מסירה זו.

5. לגרסת הנתבעת, בחודש 9/05 נטלה בתה גב' רויטל ענבר (להלן "רויטל"), מסולימן הלוואה בסך של 19,350 ₪, ולצורך כך היא פנתה אליה וביקשה ממנה צ'יק על סך של 21,500 ₪ שישמש כבטחון, עד להחזרת ההלוואה על ידה לסולימן. הנתבעת מסרה לה את הצ'יק נשוא התובענה, אולם רויטל לא עמדה בהתחייבותה בהחזרת ההלוואה, ומשהגיע מועד פרעון הצ'יק, הוא חולל.

בעקבות זאת פנה סולימן אל הנתבעת בבקשה לשלם לו את סכום הצ'יק, והנתבעת פנתה לבתה בבקשה להסדיר את העניין. ידידה הקרוב של רויטל מר אלכס פיינגנבאום (להלן "אלכס"), ניגש אל סולימן והגיע עימו להסכמה על העמדת חובה של רויטל בגין הצ'יק על סך של 20,800 ₪. חוב זה שולם על ידו לסולימן בארבעה צ'יקים על סך של 5,200 ₪ כל אחד, אם כי הצ'יק לא הוחזר לרויטל על ידי סולימן.

6. לתמיכה בגרסתה הנ"ל, הגישה הנתבעת, בין היתר, תצהיר עדות ראשית מטעם אלכס המאשר את ביצוע התשלום על ידו כמתואר לעיל (נ/8). התצהיר נערך בצורה תמציתית, אם כי בחקירתו הנגדית של אלכס, נפרשה תמונה רחבה יותר לגבי נסיבות סילוק החוב על ידו.

7. על פי עדותו, הוא נקלע למצוקה כלכלית והיה זקוק להלוואה בסך של 40,000 ₪. הוא פנה לסולימן בעקבות ההיכרות המשותפת עם רויטל. סולימן התנה את מתן ההלוואה בכך, שאלכס יתחייב לסלק את חובה של רויטל בגין הצ'יק נשוא התובענה, ובאופן שחובו של אלכס כלפי סולימן יעמוד על סך של 60,000 ₪. עוד דרש סולימן כי הצ'יקים הראשונים שייפרעו על ידי אלכס, יתקזזו מחובה של רויטל בגין הצ'יק נשוא התובענה ולא מחוב ההלוואה שהוא נטל.

8. לאור יחסי הידידות הקרובים עם רויטל מחד, והיזקקותו להלוואה מאידך, הסכים אלכס להצעה, ומסר לסולימן צ'יקים (שלא הוכחה כמותם) המשוכים מחשבון חברה שבבעלותו בשם "פרוטון מערכות חשמל בע"מ", על סך של 5,200 ₪ כל אחד, עד לסילוק המלא של החוב. חמישה צ'יקים נפרעו על ידי הבנק וכיסו בין היתר את חובה של רויטל בעבור הצ'יק. הצ'יק השישי לא כובד, ואז סולימן פנה אליו בדרישה להסדיר את החוב.

9. בין אלכס לבין התובע התקיימו יחסי חברות ויחסי עבודה משותפים. גם בין התובע לסולימן התקיימו יחסי חברות.

ובנוסף, מהעדויות התברר כי בין חברה שבבעלותו של התובע לבין חברה שבבעלות אביו של אלכס התקיימו קשרי עבודה, ולטענת אלכס, באותה תקופה, החברה שבבעלות התובע היתה חייבת כספים לחברה שבבעלות אביו.

10. יום אחד פנה התובע לאלכס והודיע לו כי לאור יחסי החברות והעבודה המשותפת ביניהם, ובמטרה למנוע את גדילת החוב, הוא החליט "לקחת את החוב שלו אצל סולימן על עצמו", וכך היה. במסגרת זו, העביר סולימן לתובע את הצ'יקים שנותרו בידו על סך של 5,200 ₪ כל אחד כמתואר בסעיף 8 לעיל, וכן את הצ'יק נשוא התובענה (שתמורתו שולמה עד לאותה תקופה על ידי אלכס על פי הנטען). לטענת אלכס, הצ'יקים על סך של 5,200 ₪ שנותרו בידי סולימן, הסתכמו בכ- 30,000 ₪ כדבריו.

בתמורה לכך, פרס התובע לאלכס את החזר חובו בתשלומים נוחים יותר (שלא הוכחה כמותם), ואלכס מסר לידיו צ'יקים על סך של 3,000 ₪ כל אחד, וצ'יק אחרון על סך של 9,000 ₪, לסילוק יתרת חובו הנ"ל. בנוסף מסר אלכס לתובע, על פי דרישתו של האחרון, צ'יק בטחון המשוך מחשבונה של אשתו, גב' פיינגבאום נטשה, על סך של 10,500 ₪.

מדי פעם, שילם אלכס לתובע סכומים שונים, וקיבל בחזרה לידיו חלק מהצ'יקים הנ"ל.

11. בשלב מסוים, התובע נקלע לקשיים כלכליים, ואלכס נכנס להליך של איחוד תיקים. משהבין התובע כי אין באפשרותו לגבות את יתרת חובו מאלכס "הוציא את כל השיקים החוצה והחל להפעיל" על פי עדותו של אלכס (עמ' 24 ש' 13-12).

12. בנסיבות אלה טוענת הנתבעת כי תמורת הצ'יק סולקה על ידי אלכס כמצוין לעיל, וכי התובע קיבל את הצ'יק לידיו לאחר פרעון הצ'יק, במסגרת קנוניה עם סולימן ומבלי לשלם בעדו כל תמורה.

13. לתובע גרסה שונה לגבי התרחשות הדברים.

לטענתו, בין השנים 2006-2004 פנה אלכס לסולימן וביקש כי ינכה לו ולרויטל צ'יקים בסכום כולל של 60,000 ₪. הצ'יקים הנ"ל כללו בתוכם את הצ'יק נשוא התובענה על סך של 21,500 ₪, וצ'יק נוסף על סך של 10,500 ₪ משוך מחשבונה של אשתו של אלכס שזמן פרעונו 11.10.06 (הוא הצ'יק המוזכר בסעיף 10 לעיל), ועוד צ'יק על סך של 8,000 ₪ משוך מחשבונה של רויטל שזמן פרעונו 3.9.05 (העתק מהצ'יקים הנ"ל צורפו כנספח א' לתצהיר התובע ת/1).

סולימן הסכים לביצוע הניכיון, ומסר לידי אלכס ורויטל סך של 60,000 ₪ במזומן כנגד הצ'יקים שנמסרו לידיו כאמור. בהגיע מועד פרעון הצ'יק, התברר לסולימן כי חשבונה של רויטל מוגבל, והצ'יק נשוא ענייננו חזר מחמת אין כיסוי מספיק. סולימן פנה מיד לרויטל ודרש ממנה לפרוע את הצ'יק. בעקבות זאת, הודיע לו אלכס כי הוא ידאג לפרעון כל הצ'יקים שנמסרו לו לניכיון לרבות הצ'יקים של רויטל והנתבעת. סולימן הסכים להצעה אך סירב לקבל צ'יקים המשוכים מחשבונו של אלכס, והתנה את מימושה במסירת צ'יקים של צד ג'.

14. אלכס פנה לידידו התובע, וביקש את עזרתו במצוקה הכלכלית שאליה נקלע. התובע הסכים לעזור לאלכס ושילם לסולימן סך של 60,000 ₪ במזומן, וקיבל מידיו את הצ'יקים שהיו מצויים בידו, ואשר כללו בין היתר את שלושת הצ'יקים המוזכרים בסעיף 13 לעיל.

להבטחת החזר החוב הנ"ל, מסר אלכס לידי התובע צ'יקים רצופים (שלא הוכחה כמותם), בסכום כולל של 60,000 ₪, על סך של 5,200 ₪ כל אחד, שהם הצ'יקים המוזכרים בסעיף 8 לעיל (העתק של חלק מהצ'יקים צורפו כנספח ב' לתצהיר התובע). ארבעת הצ'יקים הראשונים נפרעו על ידי אלכס במזומן והוחזרו לידיו. כל שאר הצ'יקים חוללו.

15. בנסיבות אלה טען התובע כי הוא מחזיק בצ'יק כדין, וכי שילם תמורה מלאה בעדו, והינו זכאי להיפרע את סכומו מהנתבעת.

16. לתמיכה בגרסתו הנ"ל, צירף התובע תצהיר עדות ראשית מטעם סולימן, אשר הוגש בהסכמה וללא חקירה.

17. דיון

אתחיל ואומר כי אין חולק כי התובע אינו אוחז כשורה בצ'יק על פי סעיף 28 לפקודת השטרות [נוסח חדש], שכן הוא קיבל אותו לידיו לאחר שחולל.

נותרה אפוא לבחינה השאלה אם הינו אוחז בצ'יק בעד ערך כטענתו, או אוחז "סתם".

ברם, גם אם ייקבע כי התובע הינו אוחז בעד ערך (מה שלא הוכח בענייננו כפי שיפורט בהמשך), הרי זכותו בצ'יק כפופה למועד שבו סוחר לו הצ'יק, שכן, במידה ויוכח כי הצ'יק סוחר לידיו לאחר שתמורתו שולמה על ידי אלכס, היינו לאחר שהצ'יק הפך לצ'יק ללא תמורה, אז סיחור זה נגוע בפגם בזכות הקניין, ורק אוחז כשורה מתגבר על פגם זה. אי לכך חשיבות רבה מוקנית לשאלה מתי סוחר הצ'יק לידי התובע, לפני או אחרי שהצי'ק הפך לנעדר תמורה, וזוהי הסיבה, כפי שסביר להניח, שבפנינו שתי גרסאות סותרות מטעם הצדדים בסוגיה זו.

18. יוזכר כי התובע טען כי הוא קיבל את הצ'יק מסולימן לאחר שחולל ובטרם שולמה תמורה בעדו, יחד עם צ'יקים נוספים שהיו בחזקתו של סולימן, תמורת תשלום סך של 60,000 ₪ במזומן. מנגד, אלכס מסר לו צ'יקים על סך של 5,200 ₪ כל אחד לסילוק חובו כלפיו.

לעומת זאת, אלכס טען כי הצ'יקים על סך של 5,200 ₪ נמסרו לסולימן (ולא לתובע), וכי חמישה מהם נפרעו על ידי הבנק, וכיסו, בין היתר, את החוב בגין הצ'יק, בהתאם לסיכום בינו לבין סולימן (ראה סעיפים 7 ו-8 לעיל). לאחר שהצ'יק השישי לא כובד, נקרא התובע לעזרתו "ולקח על עצמו את החוב" כדבריו, תוך שהוא פורס לו את יתרת החוב לתשלומים יותר נוחים. במסגרת זו, העביר סולימן לתובע את הצ'יקים על סך של 5,200 ₪ כל אחד שנותרו בידיו, וכן את הצ'יק נשוא התובענה למרות תשלום התמורה בעדו כמצוין לעיל.

19. לאחר שבחנתי את הגרסאות הנ"ל על רקע חומר הראיות שהוגש, הנני מעדיפה את גרסתו של אלכס על פני גרסת התובע, מהנימוקים שיפורטו להן:

א. עדותו של אלכס היתה סדורה, עקבית וקוהרנטית, ועמדה בהתאמה לחומר הראיות שהוצג במהלך המשפט. ממה נפשך?

במהלך המשפט, ומשדבק אלכס בגרסתו שהועלתה בחקירתו הנגדית כמצוין לעיל, הציג ב"כ התובע בפניו שתי סדרות של צ'יקים, אחת על סך של 5,200 ₪ כל אחד, ושנייה על סך של 3,000 ₪ כל אחד, בניסיון לערער את אמינותו. אולם לא רק שאמינותו של אלכס לא התערערה, אלא שהצגת שתי הסדרות הנ"ל, חיזקה את גרסתו של אלכס לגבי נסיבות החלפת הצ'יקים עם התובע, במיוחד לאחר שהתברר כי מועדי הפרעון של הצ'יקים בשתי הסדרות הנ"ל, הינם חופפים בהפרש של ימים בודדים.

כאן המקום לציין כי במהלך הדיון, התחייב ב"כ התובע לסרוק את הצ'יקים הנ"ל לתיק בית המשפט, אולם הוא לא עמד בהתחייבותו הנ"ל.

ב. התובע טען כאמור כי אלכס מסר לו צ'יקים רצופים על סך של 5,200 ₪ כל אחד לסילוק חובו כלפיו, שעמד על סך של 60,000 ₪. עוד טען כי ארבעת הצ'יקים הראשונים נפרעו והוחזרו לאלכס כנגד תשלום במזומן, וכל שאר הצ'יקים חוללו (סעיף 14 לתצהירו).

אולם לתצהיר עדות ראשית שלו, הוא צירף העתק של שישה צ'יקים בלבד על סך של 5,200 ₪ כל אחד (נספח ב' לתצהירו), כאשר מועד פרעון הצ'יק הראשון הוא 10.3.06 ומועד פרעון יתר הצ'יקים הוא חודש 11/06 ואילך. נשאלת אפוא השאלה, מדוע לא צורפו העתקים של שבעת הצ'יקים שחוללו עבור חודשים 4/06 ועד 10/06, או לחלופין, שלושת הצ'יקים, לכל הפחות, שהיו אמורים להיות בחזקתו במידה וטענתו בדבר החזרת ארבעה הצ'יקים לידי אלכס היתה מתקבלת.

אי צירוף העתק של הצ'יקים הנ"ל מחזק דווקא את גרסתו של אלכס שחמישה צ'יקים נפרעו על ידי הבנק וכיסו, בין היתר, את החוב בגין הצ'יק נשוא התובענה. יצוין עוד כי גם סדרת הצ'יקים שהוחזקה על ידי התובע ואשר הוצגה בפני אלכס במהלך חקירתו הנגדית (ראה סעיף 19 (א) לעיל), כללה שבעה צ'יקים בלבד על סך של 5,200 ₪ כל אחד (בסכום כולל של 36,400 ₪), דבר המחזק אף הוא את גרסתו של אלכס שלפיה הוא פרע לסולימן חלק מהחוב, וכי הצ'יקים שנותרו בידיו של סולימן ואשר הועברו לתובע כמתואר לעיל, הסתכמו בסך של כ-30,000 ₪ כדבריו.

אמנם אלכס לא הביא ראיה לפרעון הצ'יקים הנ"ל על ידי הבנק, אולם מקובלת עליי עדותו בהקשר זה שלפיה אמר את הדברים הבאים:

"ש. לתצהירך לא צירפת שום ראיה לכך שהשיקים האלה נפרעו בפועל. האם יש לך תדפיס מבנק?

ת.        יש לך שיקים שחזרו? לי אין. לפני שש שנים הבנק המסוים הזה שעבדתי איתו, נכנסתי איתו להליכים, ולא יכולתי למשוך משם אסמכתאות ו/או תדפיסים. אף אחד לא אמר לי שהשיקים האלה חזרו. אני כל חודש הייתי מדבר עם נתי. בשנייה הראשונה שהשיק השישי חזר, אז נתי התקשר אליי. בגלל זה אני יודע שזה השיק הראשון שחזר.

ש.        אינך יודע ידיעה פוזיטיבית שהשיקים נפרעו, כי אם נתי התקשר אליך?

ת.        אני יודע כי אני ניהלתי את הבנק שלי ואני יודע בפירוש שהם נפרעו" (עמ' 24 ש' 33-32, עמ' 25 ש' 4-1).

ג. בגרסתו של התובע התגלו תהיות אשר הטילו ספק באמיתותה של הגרסה. כך למשל, התובע טען כי שילם לסולימן סך של 60,000 ₪ וקיבל ממנו שלושת הצ'יקים המוזכרים בסעיף 13 לעיל. אולם הסכום הכולל של הצ'יקים הנ"ל מסתכם בסך של 40,000 ₪ בלבד.

על מנת להתגבר על מכשול זה טען התובע כי בנוסף לשלושת הצ'יקים הנ"ל, הוא קיבל צ'יקים נוספים מסולימן, אולם טענה זו הועלתה על ידו בעלמא ולא נתמכה בכל ראייה שהיא.

מסקנה דומה חלה לגבי גרסתו של סולימן אשר אף הוא טען כי מסר לאלכס סך של 60,000 ₪ תמורת ניכיון שלושת הצ'יקים המוזכרים לעיל, וכן צ'יקים נוספים, אולם "הצ'יקים הנוספים" מעולם לא הוצגו על ידו ו/או על ידי התובע כאמור.

ד. התובע טען כי שילם לסולימן סך של 60,000 ₪ תמורת הצ'יקים שקיבל לידיו, אולם הוא לא טרח להציג כל קבלה ו/או ראיה אחרת המעידה על ביצוע התשלום הנ"ל, וכשנשאל על כך בחקירתו הנגדית, לא ניתנו על ידו תשובות מניחות את הדעת. אי לכך, לא שוכנעתי כי התובע הינו בבחינת אוחז בעד ערך בצ'יק.

19. לאור הנימוקים שפורטו לעיל, ראיתי לנכון לאמץ את גרסתו של אלכס לגבי נסיבות מסירת הצ'יק, נסיבות פרעונו, ונסיבות הגעתו לידי התובע, על פני גרסת התובע, והנני קובעת כי הצ'יק סוחר לתובע כשהוא נעדר תמורה וכשזכות הקניין בו פגומה, ומשכך אין לתובע זכות להיפרע ממנו. בע"א 788/77 אריה פרידמן נ' איכנבאום ש.ב.א חברה למסחר ולהשקעות בע"מ (פורסם בנבו), נידון מקרה שבו משך המערער לפקודת המשיבה צ'יקים תמורת סחורה שהמשיבה התחייבה לספק לו. המשיבה הפרה את התחייבותה, ומאידך סירבה להחזיר לו את הצ'יקים. בשלב מסוים סיפקה המשיבה חלק מהסחורה, והמערער שילם לה תמורת הסחורה הנ"ל במזומנים. למרות זאת, המשיבה לא החזירה לו צ'יקים והגישה את כל הצ'יקים לביצוע. המערער התנגד בטענת כישלון תמורה מלא. כב' השופט ברק (כתוארו אז) דן באבחנה בין כישלון תמורה מלא לבין העדר תמורה, באומרו את הדברים הבאים:

"במישור האובליגטורי נתן לסווג טענת התנגדות זו כטענת "פרעתי" או כטענת "היעדר תמורה"   (absence of consideration).  זו טענת "פרעתי" אם התשלום בא כפירעון לשטרות עצמם, אשר מצדם נתנו כפירעון על-תנאי של העסקה. משנפרעו השטרות הם פקעו, והרי זו הגנה טובה כלפי כולי עלמא. זו טענת "העדר תמורה" - להבדיל מטענת "כשלון תמורה" - אם התשלום בא כפירעון לעסקת היסוד. עם פירעונה של עסקת היסוד, שוב אין השטרות שהוצאו נתמכים בתמורה כל שהיא, והרי זו הגנה טובה בין צדדים קרובים לשטר. במשור הקנייני ניתן לסווג הגנות אלה כטענות של "פגם בזכות הקניין". מששולמו דמי העסקה, על המשיבה להחזיר השיקים למערער. קנינה של המשיבה בשיקים פגום, ופגם זה מהווה הגנה טובה בין צדדים קרובים"

בספרו דיני שטרות, מהדורה שנייה, בעמ' 302, התייחס פרופ' שלום לרנר לטענת העדר תמורה המוזכרת בפסק הדין הנ"ל, ואמר כי:

"טענה זו ראויה להיקרא "פקיעתה של עסקת היסוד". פקיעתה של עסקת היסוד אינה מפקיעה את השטר, אלא מהווה טענת הגנה בפי החייב השטרי. טענה זו כוחה יפה נגד הכל, למעט נגד תובע האוחז כשורה בשטר"

עוד הנני מפנה לעמ' 303 ה"ש 60, שבה ציין כי טענה זו יפה לא רק בין צדדים קרובים אלא גם כלפי נסב שאינו אוחז כשורה.

והדברים הנ"ל יפים הם לענייננו. עם פרעון הצ'יק על ידי אלכס, הצ'יק הפך להיות נעדר תמורה, והתובע בהיותו אוחז סתם או אפילו אוחז בעד ערך, אינו יכול לגבור על פגם זה. בנוסף, סיחור הצ'יק לתובע לאחר פרעונו על ידי אלכס, נגוע בפגם בקניין, וגם מסיבה זו התובע אינו יכול להיפרע מהצ'יק, ודין התביעה שלו מכח השטר להידחות.

21. שתי הערות לפני סיום:

מהעדויות התברר כי בין סולימן לבין הנתבעת ורויטל התבצעו עסקאות ניכיון צ'יקים בתקופה הנ"ל, ולא נעלמו מעיני הסתירות, אם כי הלא מהותיות, שהתגלו בעדויותיהן של הנתבעת ורויטל במהלך המשפט. בנוסף, רציתי לציין כי מהעדויות שנשמעו עלה הרושם כי בין כל הצדדים המעורבים מתקיימות מערכות יחסים שלא הובררה מהותן, והתוצאה שהגעתי אליה דלעיל, התבססה על התשתית הראייתית המצומצמת (והלא מסודרת) שנפרשה בפניי.

22. ההערה השנייה מתייחסת להליכי עיקול שננקטו על ידי התובע כנגד הנתבעת לגביית החוב, ואשר במסגרתם מסרה הנתבעת למעקלים צ'קים אשר לא נפרעו.

ב"כ התובע טען כי עצם מסירת הצ'יקים על ידי הנתבעת מהווה הודאה מטעמה בקיום החוב, אולם לא שוכנעתי בטענה זו, הן לאור העובדה שעסקינן בתביעה שטרית, והן לאור טענתה של הנתבעת שלפיה התשלום בוצע על ידה בתנאי לחץ וכפיה, טענה אשר לא נסתרה.

23. סוף דבר

לאור כל האמור לעיל הנני דוחה את התביעה, ומורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל שמספרו 24-00471-08-2.

התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ש"י בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, 12 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.