1. השאלה השנויה במחלוקת בתיק זה היא- האם במסגרת חישוב זכאותו של מר מוחמד עמשה (להלן: "התובע"), לגמלת הבטחת הכנסה, יש לקחת בחשבון בחישוב הכנסותיו את שוויו זכויות הבנייה של דירות בניו?

השתלשלות העניינים והעובדות הרלוונטיות לענייננו:

2. ביתו של התובע ממוקם במקרקעין בשפרעם, הידועים כגוש 10265 חלקה 13 (להלן: "החלקה").

3. המקרקעין עליהם ממוקם ביתו של התובע הינם בבעלות משפחת חסון משפרעם, אשר מחזיקה במקרקעין רבים באזור.

בעבר, שררו יחסי שכנות וחברות בין משפחת התובע למשפחת חסון, ובשלב מסוים, לאחר שאביו של התובע נהג לשמור על קרקעות משפחת חסון, הם התירו לו ולתובע להקים בית בחלקה ולהתגורר שם.

4. ויובהר, כי המקרקעין והחלקה הרלוונטיים לענייננו, רשומים בטאבו על שם גב' אניסה חסון, אשר נפטרה (עמ' 7 לפרוטוקול; ש' 28, עמ' 14 לפרוטוקול; אישור לשכת רישום מקרקעין נצרת).

5. בשנות ה- 70' בנה התובע את ביתו בחלקה.

6. בשנים 1993- 1992 בנה בנו הבכור של התובע, מר עבד עמשה, את ביתו מתחת לבית התובע (תצהירו של מר עבד עמשה).

7. בשנים 1997- 199 בנה בנו השני של התובע, מר ריאד עמשה, את ביתו מעל לבית התובע (תצהירו של מר ריאד עמשה).

8. בשנים 2006- 2004 בנה בנו השלישי של התובע, מר חוסאם עמשה, את ביתו בסמוך לבית התובע, כאשר לשני הבתים קיר משותף (תצהירו של מר חוסאם עמשה).

9. בשנים 2003- 2000 בנה בנו הרביעי של התובע, מר פאריד עמשה, את ביתו בסמוך לבית התובע, כאשר לשני הבתים קיר משותף (תצהירו של מר פאריד עמשה).

10. ביום 22/8/07 הודיע הנתבע לתובע, על הפסקת תשלום גמלת הבטחת הכנסה החל מחודש 3/03, מהנימוק המרכזי כי בהתאם לסעיף 5(ב) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א- 1980, ההכנסה הנחשבת מהכנסותיו לחודש זה, הינה בסך של 5,647 ₪, עולה על גובה גמלת הבטחת הכנסה.

ההכנסות שנלקחו בחישוב הכנסות התובע הינן דירות בניו- פריד, עבד, חוסאם וריאד (נספחי כתב התביעה).

11. כמו כן, ביום 17/12/08 הודיע הנתבע לתובע, כי ההכנסה הנחשבת מהכנסותיו לחודש 10/08 הינה על סך של 4,713 ₪ (נספחי כתב התביעה).

12. עיקר טענות התובע:

א. התובע עומד בקריטריונים לקבלת הבטחת הכנסה.

ב. הנכס נשוא המחלוקת אינו בבעלותו. כמו כן, הבתים של בניו נבנו על ידם ולמבנים אין היתרי בניה.

ג. אין כל נכס הרשום על שמו של התובע.

ד. חוות דעת השמאי מטעם הנתבע מאולתרת, ללא כל בסיס משפטי או עובדתי ומבוססת על נתונים עובדתיים מוטעים.

13. עיקר טענות הנתבע:

א. לאביו של התובע ניתנה רשות מהבעלים הרשומים של החלקה, לבנות בית ולהתגורר שם עוד לפני שנות ה- 70', כתמורה לעבודתו.

ב. התובע בנה את ביתו על החלקה בשנות ה- 70' ומאז מתגורר בו עם בני משפחתו. כמו כן, ילדיו של התובע מתגוררים בחלקה בדירות נוספות שניבנו בהסכמתו.

ג. התובע נוהג מנהג בעלים בחלקה, ומחזיק בה למעלה מ- 40 שנה.

ד. הדירות בהן מתגוררים בניו של התובע לא הועברו על שמם, אף לא במס רכוש.

ה. יש להביא בחישוב הכנסת התובע את שווי 4 הדירות בהן מתגוררים בניו.

דיון והכרעה

14. כאמור, המחלוקת בתיק הינה, האם במסגרת חישוב זכאותו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה, יש לקחת בחשבון בחישוב הכנסותיו, את שווי זכויות הבנייה של דירות בניו.

המסגרת הנורמטיבית

15. סעיף 5(ב) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א- 1980 (להלן: "חוק הבטחת הכנסה"), קובע:

"הגימלה לזכאי שיש לו הכנסה תהיה בסכום השווה להפרש שבין הגימלה, שהיה זכאי לה לפי סעיפים קטנים (א) או (ה) לולא ההכנסה, לבין ההכנסה".

16. סעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה קובע:

"9. (א) בחוק זה,

"הכנסה" - הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודה, אף אם לא צמחה, הופקה או נתקבלה בישראל, ולרבות -

...

(4) סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם הנכס הוא של ילדו של הזכאי הנמצא עמו ואף אם אין מופקת ממנו הכנסה;

(ג) לענין סעיף זה, "נכס" - כל רכוש, בין מקרקעין ובין מיטלטלין, וכן כל זכות או טובת הנאה ראויות או מוחזקות, והכל בין שהם בישראל ובין שהם מחוץ לישראל, למעט מיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול לפי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, ולמעט סכום שאינו מובא בחשבון ולמעט זכות החזקה במקרקעין המשמשים למגורי הזכאי ולא לשם השתכרות או ריווח (בסעיף זה – דירת מגורים).

"סכום שאינו מובא בחשבון" – סכום כמפורט להלן:

(1) סכום כסף שאינו עולה על סכום השווה לסכום הבסיסי כפול ארבע, ולגבי מי שעמו ילד או שיש לו בן זוג - סכום שאינו עולה על הסכום הבסיסי כפול שש".

17. נזכיר כי, מטרתו של חוק הבטחת הכנסה הינה, לאפשר סיפוק צרכיו המינימליים של מי שאין לו הכנסה מתאימה. אין החוק מיועד לאלה היכולים להשתכר את המינימום שנקבע בו או היכולים להפיק הכנסה מנכס כלשהו (דב"ע נב/ 111- 04 המוסד לביטוח לאומי נ' אחמד מוחמד אל חג'וג'י, פד"ע כד 507).

18. נקודת המוצא בחוק הבטחת הכנסה הינה כי, בעל רכוש אינו זקוק לקצבה צנועה כדי לשמור על רמת קיום מינימאלית (דב"ע נא/ 28- 04 מזל טוב מטילדה מטלון נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 498).

19. תקנה 10(א) לתקנות הבטחת הכנסה, תשמ"ב-1982 (להלן: "תקנות הבטחת הכנסה"), קובעת:

"כהכנסה חדשית מנכס יראו סכום השווה ל-8% משוויו מחולק ב-12 אף אם אין מופקת ממנו הכנסה, או את סכום ההכנסה החדשית המופקת ממנו בפועל - לפי הסכום הגבוה יותר".

20. תקנה 11 לתקנות הבטחת הכנסה קובעת:

"11. הועבר נכס, שהיה בבעלותו או בחכירתו של התובע גימלה או של בן זוגו, לאדם אחר ללא תמורה או בתמורה סמלית, יראו את הנכס כשייך למעביר הנכס -

(1) אם הנכס הועבר תוך חמש שנים שלפני מועד הגשת התביעה לגימלה;

(2) אם הנכס הועבר לילדו, כל עוד הוא ילד הנמצא  בהחזקתו, אף אם חלפו יותר מחמש השנים האמורות בפסקה (1)".

21. מטרתה של תקנה 11 לתקנות הבטחת הכנסה הינה למנוע העברת נכסים פיקטיבית שתאפשר קבלת גמלה בלא התנתקות מהרכוש. וכך פסק בית הדין הארצי לעבודה בהקשר זה בדב"ע נג/ 215- 04 מנסור סובחי נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך א (2) 674:

"מכאן, כי מבוטח הפועל בתום לב על מנת להעביר את זכויותיו בנכס יכול להיחשב בנסיבות מסוימות, לצורך חוק הבטחת הכנסה, כמי שהעביר נכס, אפילו אם מתעכבת ההעברה העונה על הוראות חוק המקרקעין. במקרה כזה אין פיקציה המיועדת לעקוף את הוראות החוק. כמו כן, במקרים שההעברה נחשבת כתקפה כעבור חמש שנים ניתן לבדוק בתקופה זאת שלא נעשתה קנוניה בין המבוטח לבין בניו. כך, מבוטח שחתם על יפוי כוח בלתי חוזר נחשב כמי שהעביר את הנכס (דב"ע מז/04-96). לעומת זאת, מבוטח שנותן לבניו להשתמש בנכס, אך לא פעל כדי להעבירו ונשאר בעל המקרקעין עדיין נחשב כבעל הנכס לצורך חוק הבטחת הכנסה (דב"ע נג/04-137)".

22. נזכיר, כי אם טוען הנתבע, כי לצורך חישוב זכאות של התובע לגמלת הבטחת הכנסה, יש לקחת בחשבון הכנסה או אפשרות להפיק הכנסה מנכסים כלשהם, עליו הראיה לקיום יכולת זו של התובע להפיק מנכסים אלו הכנסה (דב"ע מג/04-162 חביב דהן נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 351).

מהכלל אל הפרט והאופן בו יש לייחס "נכס" למבקש גימלת הבטחת הכנסה

23. אין מחלוקת, כי מבחינה פורמלית התובע לא רשום בטאבו ואף לא בכל מקום אחר, כבעל זכות כלשהי בקרקע או בדירה כלשהי.

24. מעדותו של התובע עלה, כי משפחתו ומשפחתה של אניסה חסון ז"ל, ביחסי ידידות ואביו היה שומר למשפחת חסון על האדמות. משפחת חסון הרשתה לאביו של התובע לבנות על הקרקע, בהסכם שבעל פה, ואין כל הסכם ביניהם בכתב.

בתחילה, אביו של התובע בנה צריף על המקרקעין, לאחר מכן בנה שני חדרים, ובהמשך בשנות ה- 70', התובע הרחיב עוד שני חדרים (עמ' 12- 11 לפרוטוקול מיום 1/4/12).

לטענת התובע, הוא נפצע ברגלו, וילדיו החלו לעבוד ולפרנס את עצמם מגיל צעיר.

ארבעת בניו בנו את בתיהם בסמוך לביתו, מכספם וללא היתרי בניה: עבאד ופריד מתחת לבית התובע, ריאד מעל לבית וחוסאם ליד הבית (עמ' 13 לפרוטוקול מיום 1/4/12).

כמו כן, אחיו של התובע, מר אברהים עמאשה, מתגורר גם הוא בסמוך לבית התובע, ובנה את ביתו לפני כ- 30 שנה, ללא היתרי בניה. מתחת לביתו של אברהים, מתגורר בנו חליל (עמ' 14- 13 לפרוטוקול הדיון מיום 1/4/12).

25. בניו של התובע עבאד מוחמד וחוסאם העידו לפנינו, כי הם מימנו בעצמם את בניית ביתם, ללא כל עזרה מהתובע (עמ' 17- 15 לפרוטוקול הדיון מיום 1/4/12).

כתימוכין לטענתם זו, הוצגו לפנינו-

- אישור מיום 20/12/08 מאת ראש עיריית שפרעם, מר נאהד חאזם, לפיו, הבן עבד מתגורר בדירה בשטח של 110 מ"ר, והבן פריד מתגורר בדירה בשטח של 70 מ"ר והם משלמים ארנונה בגין דירותיהם (נספחי כתב התביעה);

- אישור מיום 24/5/07 מאת ראש עיריית שפרעם, מר עורסאן יאסין, לפיו, הבן עבד משלם ארנונה משנת 2000 והבן ריאד משלם ארנונה משנת 2003;

- חשבונות על שמו של הבן עבד לתשלומי חשמל משנת 2004 ולתשלומי ארנונה משנת 2011.

26. למעשה, מצטיירת לפנינו תמונה, לפיה, מחד- התובע מתגורר מזה שנים רבות על קרקע השייכת למשפחת חסון, וגב' אניטה חסון הרשומה כבעלי המקרקעין בטאבו נפטרה, ולה יש יורשים רבים.

בהמשך השנים, בנו ארבעת מילדיו של התובע את בתיהם בסמוך לבית התובע, וכל המבנים נבנו ללא היתרי בניה.

בשולי הדברים יוער, כי למעשה חמשת ילדיו של התובע בנו בתיהם בסמוך לביתו של התובע וכך גם אחיו של התובע איברהים בנה ביתו סמוך לביתו של התובע, אך הנתבע משום מה בחר להתייחס רק לדירות שנבנו על ידי ארבעת מילדיו של התובע ובנושא זה נדון עוד בהמשך.

בנסיבות אלו, נשאלת השאלה כיצד ניתן לשום את שווי הזכויות בקרקע, הנכסים והדירות, כאשר מלכתחילה התובע כלל אינו הבעלים החוקי והרשום של המקרקעין.

מאידך- לא ניתן להתעלם מכך שדירת מגוריו של התובע עומדת על קרקע, ולצידה ארבעת דירות בניו.

27. לענייננו רלוונטיות מאוד קביעותיו של בית הדין הארצי לעבודה בירושלים בעב"ל 1133/00 המוסד לביטוח לאומי – מחמוד נימר, אשר דן בסוגיה "האם לצורך חוק הבטחת הכנסה, יש לבחון את זכאותו של המבקש גימלה לפי הבעלות שלו בנכס או שמא ניתן לייחס למבקש "נכס" גם בנסיבות בהן אין לו בעלות בנכס." (ראה סעיף 4 לפסק הדין הנ"ל).

בית הדין הארצי לעבודה השיב על סוגיה זו, כי:

"אכן, פסיקת בית הדין מפרשת את הוראת חוק הבטחת הכנסה לפי תכליתו כחוק סוציאלי הבא להעניק תמיכה מקופת הציבור למי שבאמת ובתמים זקוק לכך ולא למי שהוא בפועל בעל רכוש – מקרקעין או מטלטלין לסוגיהם, אף אם הרכוש אינו רשום בשמו כדת וכדין." (ראה סוף סעיף 4 לפסק הדין עב"ל 1133/00).

נסיבותיו של מקרה זה שלפנינו דומות מאוד לנסיבות המקרה שעמדו לפני בית הדין הארצי לעבודה בעניינו של מחמוד נימר.

בשני המקרים מבקשי הגימלה אינם הבעלים של הקרקע עליה בנויים המבנים.

בשני המקרים הבנים בנו את דירותיהם בצמוד לדירתו של מבקש הגימלה, כשבמקרה של התובע שלפנינו מדובר בארבעה בנים שאחד בנה מעל דירתו של התובע, השני בנה מתחת לדירתו של התובע והשניים הנותרים בנו מהצדדים, כך שבין דירתו של התובע לכל אחת מדירות הבנים שבנו מצדדיו ישנו קיר משותף.

הבנים בנו את הדירות בעצמם ולא הובאו כל ראיות מהן ניתן ללמוד שהתובע השתתף בבניה.

28. אם במקרה של מחמוד נימר קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי "השאלה היחידה שנותרה היא שאלת השווי של זכות הבניה על גג דירת המשיב. ככל הנראה, דירתו של המשיב היתה קיימת ראשונה ועליה נבנו דירות הבן והאח. האם בנתונים אלה, יש לייחס למשיב את הערך הכלכלי של זכויות הבניה על הגג? לדעתי תוצאה שכזו מרחיקת לכת. ייחוס דירת המשיב למשיב, אף שאינו הבעלים הרשום, הוא דבר אחד וייחוס הערך הכלכלי של הגג הוא דבר אחר. לא זו בלבד שהבית אינו רשום בשם המשיב, אלא שהוא אינו רשום כבית משותף, בו כל דירה היא מושא נפרד לבעלות ובו ניתן להצמיד את הגג לאחת הדירות. בנסיבות אלה יהיה זה מרחיק לכת לייחס את הערך הכלכלי של הגג למשיב. בנקודה זו יש טעם לטיעונו של ב"כ המשיב שאם קיים ערך כלכלי לגג, הרי הוא שייך לבעל הרשום של הקרקע ועל כל פנים לא הובאה כל ראיה המצביעה על "שיוך" בפועל של הגג למשיב דווקא." (סעיף 6 לפסק הדין בעב"ל 1133/00).

מכאן, על אחת כמה וכמה במקרה שלפנינו, ייחוס לתובע את הערך הכלכלי של זכויות הבניה על גג דירתו, מתחתיה ומצידה יהיה מרחיק לכת, שהרי כמו במקרה של מחמוד נימר, כך גם במקרה זה שלפנינו, במידה וקיים ערך כלכלי לגג או לזכויות הבניה מתחת לדירתו של התובע או לצדדיה, ערך כלכלי זה שייך למשפחת חסון שהיא הבעלים של הקרקע, כאשר לא הובאה לפנינו ראיה כלשהי המצביעה על "שיוך" בפועל של זכויות הבניה לתובע.

חוות דעתו של מר דורון חזיזה – השמאי מטעם המל"ל

29. מטעם הנתבע העיד מר דורון חזיזה, אשר ערך את חוות הדעת והשמאות בעניינו של התובע. מעדותו עלה, כי הוא התבקש תחילה לשום שתי דירות- של הבן ריאד ושל הבן עאבד. בעת הביקור שנעשה בשטח, הסתבר כי יש עוד שתי דירות.

במהלך עדותו של מר חזיזה בבית הדין, הוברר כי מר חזיזה עצמו לא ביקר בשטח החלקה ומעדותו עלה שעובד שלו בשם יוסי מור, ערך את הביקור במקום. (עמ' 18 שורה 4 לפרוטוקול הדיון מיום 1/4/12).

בהמשך עדותו של מר חזיזה במסגרת חקירתו הנגדית הסתבר, כי מר יוסי מור עובד עימו כפרילנסר והוא כלל לא עובד שכיר של מר חזיזה ולא עובד כשמאי במשרדו (עמ' 20 לפרוטוקול).

נשאלת השאלה מדוע מלכתחילה לא הבהיר השמאי דורון חזיזה, כי אותו שמאי, מר יוסי מור, שערך את הביקור במקום, הוא לא עובד כשמאי במשרדו של מר חזיזה ועובדה זו התגלתה בבית הדין, רק בחקירה הנגדית לאחר שמר חזיזה נשאל כיצד זה שמר יוסי מור לא מופיע בלוגו של חוות הדעת כאחד השמאים באותו משרד.

30. נוסף לכל זאת, דו"ח השומה שהגיש מר חזיזה, מעורר תמיהות לא פשוטות מאחר שבמהלך חקירתו התברר, כי הוא לא עיין כלל בנסח הטאבו ממנו עולה, כי מדובר בחלקה שגודלה 10,936 מ"ר ולא 5,172.99 מ"ר כפי שצויין בחוות דעתו של השמאי.

מר חזיזה סיפר בעדותו בבית הדין, כי התבקש על ידי המוסד לביטוח לאומי לשום שתי דירות השייכות כל אחת לבניו של התובע, ריאד ועאבד וכשאותו שמאי, מר יוסי מור, שכונה תחילה כעובד של מר חזיזה, היה בשטח, גילה שיש עוד שתי דירות לעוד שני בנים נוספים של התובע אשר בנויות על החלקה, באותו מקום וצמודות לדירתו של התובע.

מר חזיזה העיד בבית הדין, כי בסה"כ יש שם 5 דירות – אחת של התובע ו- 4 דירות לכל אחד מבניו. (ראה עמ' 18 שורה 16 לפרוטוקול).

לא הוצגה לפנינו כל תרשומת של אותו יוסי מור, השמאי שלטענת מר חזיזה ביקר במקום, ועלינו לזכור, כי מר חזיזה עצמו הוא לא השמאי שביקר במקום.

בפועל, בנוסף ל- 5 דירות שצויינו בחוות דעתו של מר חזיזה, יש שתי דירות נוספות שצמודות גם הן לדירתו של התובע ואלו הן הדירה של אחיו איברהים ובנו של התובע חליל.

שתי הדירות הנוספות של האח איברהים ושל הבן חליל, אשר צמודות גם הן לדירתו של התובע, כלל אינן מאוזכרות בחוות הדעת של השמאי דורון חזיזה ובמהלך הדיון הוא כלל לא ידע על קיומן.(ראה עמ' 14 לפרוטוקול מיום 1.4.12).

בחוות דעתו של מר חזיזה מיום 6.8.07, באמצעותה מבקש הנתבע להוכיח, כי לתובע 4 נכסים נוספים מעבר לדירת מגוריו מהם יש לו יכולת להפיק הכנסה, מעריך השמאי את שווי כל אחת מ- 4 הדירות של בניו של התובע כשאותו שווי בנוי מ"שווי הזכויות" וכן מ"שווי הבניה". אין כל פירוט כיצד חושבה הערכה זו ועל בסיס מה היא נבנתה.

מר חזיזה העיד בבית הדין, כי הוא הוציא עסקאות של המינהל וחישב את שווי הנכסים לפי עסקאות שנעשו באזור והדברים מפורטים לטענתו בתרשומות אישיות שלו.

בחוות דעתו של מר חזיזה, הפירוט אינו מופיע ואין כל דרך לבחון את האופן בו למעשה נערכה השומה של מר חזיזה.

31. במצב דברים זה, לא הוכח לנו קיומן של זכויות כלשהן של התובע באחת מדירות בניו מהן יש לו יכולת להפיק הכנסה.

בנסיבות אלו אין לקחת בחשבון חישוב הכנסות של התובע, שווי זכויות כלשהן הנובעות מהדירות של בניו, עת שבוחנים את זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה.

32. אשר על כן, התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,000 ₪, תוך 30 יום.

בטרם חותמים אנו פסק דין זה, מצאנו לנכון להפנות לחוק דיני המשפחה (מזונות) תשי"ט-1959 המחייב אדם במזונות בני משפחתו לרבות מזונות הוריו, זאת כל זמן שיש בידו של אותו אדם לספק את הצרכים האישים של עצמו, של בן זוגו ושל ילדיו הקטינים, כאשר ההורה הנזקק "אינו יכול לספק צרכיו מעבודה, מנכסיו או ממקור אחר." (ראה סעיפים 4 ו- 5 לחוק תיקון דיני משפחה הנ"ל).

נשאלת השאלה, האם בנסיבות כמו בנסיבותיו של התיק שלפנינו, בהן ההורה מתגורר יחד עם חמשת בניו הבגירים ובני משפחותיהם באותו בנין ומהתצהירים של הבנים שהוגשו לבית הדין עולה, כי הם עובדים ומתפרנסים כבר מגיל צעיר, לא יהיה זה נכון לבחון שיתוף הילדים בתמיכה כלכלית לאביהם הנזקק, עת שבוחנים זכאותו של התובע לקבל מהמדינה/מהמל"ל גמלת הבטחת הכנסה.

במצב בו אדם מבקש מהמדינה/מהמל"ל גמלת הבטחת הכנסה וטוען שהוא הגיע לפת לחם, לכן זקוק הוא לגמלה שתבטיח עבורו רמת קיום מינימלי, ראוי לטעמנו לבחון גם את חובת ילדיו שלא להפקיר את אביהם למחסור ולתמוך בו כלכלית.

יובהר, כי הנתבע לא העלה כל טענה לענין חובת הילדים לתמוך כלכלית באביהם המבקש גמלת הבטחת הכנסה, לכן, בתיק זה הנתבע לא יכול להשתמש כנגד התובע בטיעון של חובת הילדים במזונות אביהם.

ניתן היום, י"ב חשון תשע"ג, (28 אוקטובר 2012), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.