עסקינן בתביעה לאכיפת הסכם.

נתוני רקע ועיקר טענות הצדדים:

1. התובע תושב עכו העתיקה הגיש תביעה לאכיפת ההסדר אשר נחתם ביום 10/1/08 בינו לבין הנתבעת, שהינה חברה ממשלתית הפועלת, בין השאר, לניהול נכסי מנהל מקרקעי ישראל (להלן- "ההסכם").

2. ההסכם הנ"ל מסדיר את חיוביו הכספיים של התובע כלפי הנתבעת והמשך שהותו בדירה מס' 13/168 הידועה כחלקה 168 גוש 18013 בעכו העתיקה, המצויה בצד הצפוני של הקומה השלישית מאותו בניין (להלן – "הנכס").

3. על מנת להביא את התמונה העובדתית המלאה והרקע לחתימת ההסכם אבקש לציין, כי טרם חתימת ההסכם התנהל בין הצדדים הליך אחר בבית משפט השלום בחיפה (ת.א. 17429/01) לפינוי התובע, אשתו ואביו מהנכס ותשלום סכומים שונים הנובעים מהשימוש שלהם בנכס. ביום 23/1/07 הגיעו הצדדים באותו הליך להסכם פשרה לפיו התחייבו התובע ובני משפחתו לפנות את הנכס עד ליום 23/7/07 (להלן – "המועד הקובע") ולשלם לנתבעת (כאן) סך של 36,000 ש"ח (להלן – "פסק הדין בתיק האחר").

4. עוד נקבע במסגרת פסק הדין בתיק האחר, כי התובע ובני משפחתו (שהם הנתבעים שם) לא יהיו חייבים לפנות את הנכס במידה וועדת הפשרות תאפשר להם להתגורר בו על בסיס הסדר לטווח רחוק, ובכפוף למילוי התנאים אשר ייקבעו לשם כך.

5. אין חולק, כי התובע ובני משפחתו לא פינו את הנכס במועד הקובע וכי פניותיו להכשרת שהותו בנכס נדחו. אי לכך, לקראת סוף שנת 2007 או תחילת שנת 2008 ביקשה הנתבעת לפנות אותם מהנכס במסגרת תיק בהוצל"פ שמספרו 02-25950-01-04.

6. לאור נקיטת הליך הפינוי כאמור פנה התובע לבן עירו, חבר הכנסת דאז מר עבאס זכור, על מנת שיסייע לו בעניין. לטענת התובע, בעקבות שיחה שהיתה בין האחרון לבין מנהל המרחב אצל הנתבעת, מר טולי טולדנו (להלן – "מר טולדנו"), הוא הונחה לפנות לעו"ד שינדלהיים אשר מייצג את הנתבעת על מנת להסדיר את שהייתו בנכס.

7. התובע מוסיף וטוען, כי פנה לעו"ד איאד חג'וג' על מנת שייצג אותו בהליך החתימה על ההסדר עם הנתבעת, וכי זה האחרון שוחח אף הוא עם מר טולדנו שמסר לו מפורשות כי ההסדר אשר ייחתם מאושר על ידי מנהל מקרקעי ישראל (להלן – "המנהל").

8. בהתאם לאמור חתם התובע על ההסכם עם הנתבעת, לפיו הוסדרה שהותו בנכס כנגד התחייבותו לשלם את הסכומים הבאים: סך של 36,000 ש"ח אשר נפסקו לחובתו בפסק הדין בהליך האחר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית; ,סך של 500 ש"ח לחודש בגין דמי שימוש ראויים עבור התקופה שמיום מתן פסק הדין הנ"ל ועד למועד החתימה על ההסכם; תשלום דמי שכירות שוטפים לשלושת החודשים הראשונים משנת 2008; וכן סך של
75,000 ש"ח בגין דמי מפתח (ועוד סכום זניח בגין דמי חוזה).

9. התובע אכן שילם לנתבעת את חיוביו לפי ההסכם, כשהתשלום המשמעותי מתייחס לדמי המפתח. אלא שביום 20/5/08 הודיע ב"כ הנתבעת לב"כ התובע דאז, כי ועדות מנהל מקרקעי ישראל לא אישרו את ההסכם ואף הורו לנתבעת להמשיך בהליכי הפינוי (נספח ג' לכתב ההגנה).

10. ומכאן התביעה, שבגדרה עותר התובע לאכוף על הנתבעת את ביצוע ההסכם בטענה כי עסקינן בהסכם מחייב לכל דבר ועניין, שאושר על ידי מר טולדנו שהינו בר סמכא אצל הנתבעת, ולאחר שנטען מפורשות כי תנאי ההסכם מקובלים על מנהל מקרקעי ישראל, ולראיה אין בהסכם כל התניה המתנה את תוקפו באשור של המנהל.

11. הנתבעת בתורה אינה חולקת על חתימת ההסכם עם התובע אך טוענת כי כבר אז הובהר לו כי הוא כפוף לאשור ועדת הפשרות, כפי שתועד הדבר במכתבו של ב"כ הנתבעת אל ב"כ התובע דאז מיום 15/1/08 (נספח א' לכתב ההגנה), שלגביו השיב האחרון במכתב מיום 21/1/08 (נספח ב' לכתב ההגנה), ובו ביקש לבטל את הליכי ההוצל"פ כנגד התובע עד לקבלת החלטת ועדת הפשרות.

12. הנתבעת הכחישה את טענות התובע לגבי השיחות שהתקיימו עפ"י הנטען עם מר טולדנו והוסיפה, כי זה האחרון אינו מוסמך לאשר הסכמי פשרה מהסוג אשר נחתם עם התובע.

13. הנתבעת הוסיפה, כי התובע הסתיר ביודעין מפני בית המשפט את התמונה במלואה, כאשר נמנע מלציין כי הוא שוהה בנכס שלא כדין, וכי פסק הדין בהליך האחר שמורה על פינויו הוא פסק דין חלוט. כמו כן נמנע התובע שלא כדין מלציין, כי ימים אחדים אחרי חתימת ההסכם נשלח אליו מכתב המודיע לו כי ההסכם כפוף לאשור ועדת הפשרות, וכי בא כוחו שלח מכתב תשובה בו ביקש מהנתבעת להודיע לו החלטת הוועדה.

14. לטענת הנתבעת, התובע ידע גם ידע כי ההסכם מותנה באשור ועדת הפשרות, וגם בא כוחו ידע זאת היטב, ודי בכך כדי לשמוט את הקרקע מתחת לטענתו כי ההסכם הוא סופי ומוחלט.

15. לבסוף טוענת הנתבעת, כי היא והמנהל כפופים לחובה שבדין לערוך מכרזים, ובנסיבותיו של המקרה דנן אין ולא היה מקום לקבל פטור ממכרז, ולכן הודיעה לתובע כי הוא מוזמן למשרדיה על מנת לקבל בחוזר את הפיקדון בגין דמי המפתח.

דיון והכרעה:

16. בדיון אשר התקיים לפניי העידו מטעם התביעה התובע בעצמו ואחיו, מר ראפע חואמדה, חה"כ לשעבר מר עבאס זכור, ובא כוחו הקודם של התובע, עו"ד איאיד חג'וג'. מטעם ההגנה העידה הגב' מרים ענבר, המשמשת כרכזת גבייה ומשפטים אצל הנתבעת.

כל העדים הנ"ל הקדימו הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם, בהם חזרו על עיקרי הדברים המפורטים לעיל, ונחקרו בפניי בחקירה נגדית.

17. ברי מתוך כתבי הטענות וסיכומי הצדדים, כי השאלה המרכזית שעומדת להכרעה בתיק נסבה על תוקפו של ההסכם.

18. אפתח בכך כי הטיעון העולה מסיכומי הנתבעת, לפיו התובע מנסה לטשטש את העובדה כי קיים פסק דין חלוט לפינויו מהנכס, הוא פשוט לא נכונן, שכן התובע בעצמו צירף את פסק הדין לתיק וטען כי הגיע להסדר נשוא ההסכם בעקבות אותו פסק דין.

19. לגופו של עניין, נדמה שאין חולק על טענת הנתבעת, כי גם היא וגם המנהל כפופים להוראות חוק חובת מכרזים, תשנ"ב-1992 (להלן – "חוק המכרזים"). ואולם, בין זאת לבין טענת הנתבעת בכתב הגנתה ובסיכומיה, כי בנסיבותיו של המקרה דנן אין ולא היה מקום ליתן פטור ממכרז – המרחק הוא גדול. לא זו בלבד שטענה זו לא הוכחה, אלא שלא הועלה לגביה פירוט כלשהו על מנת לעמוד על טיבה ומשמעותה לגבי המקרה שבפניי.

20. גם אם אתעלם לרגע מהעובדה, כי לא הוכח לפניי בראיות פוזיטיביות שוועדת הפשרות אכן דחתה את ההסדר נשוא ההסכם - וזה כשלעצמו יכול לשמש לחובת הנתבעת – אין להתעלם מהעובדה כי לא נטען וגם לא הוכח במשפט מה היו הסיבות שבעטיין דחתה ועדת הפשרות את ההסכם שהושג עם התובע. רק בחקירתה הנגדית של עדת ההגנה, הגב' ענבר, נאמר לראשונה כי ההסדר נכשל בשל חובת המכרזים. במצב זה אין בידי לקבוע בוודאות הנדרשת, האם דחייה זו באה לעולם בשל כך כי הוועדה לא הסכימה לפטור את התובע ממכרז; האם בשל תנאי ההסכם שאינם עולים בקנה אחד עם ציפיותיה או עם האינטרסים הכלכליים הרלוונטיים; או שמא מסיבה אחרת שקשה כעת להעלות על הדעת.

21. ודוק, על אף שנטען כי ועדת הפשרות דחתה את ההסדר, הנתבעת לא צירפה כל אסמכתא המבססת טענה זו, ולא ציינה במכתבה לתובע או בכתבי טענותיה ובתצהיר העדה מטעמה, מה היתה הסיבה לדחייה.

אפילו ב"כ הנתבעת לא ידעה לומר לבית המשפט בישיבת יום 30/3/09 מדוע דחתה הוועדה את הבקשה לאישור ההסדר עם התובע.

22. בנסיבות אלו, הטענה בדבר החובה לקיים מכרז, הגם שהיא טענה לגיטימית כשלעצמה ואף צפויה כאשר מדובר בנכסים שאמורים לשרת את טובת הציבור, היא טענה שמשלבת בחובה היבטים עובדתיים שלא הוכחו, משום שלא הוכח כי התובע לא קבל פטור ממכרז, ולא הוכח כי נימוק זה (החובה לקיים מכרז) הוא שעמד ביסוד הסירוב כביכול לאשר את ההסכם.

23. לפיכך, ומהטעמים שציינתי מקודם, אין בידי לקבוע כי ההסכם אינו בתוקף אך בשל כך כי התובע אינו פטור מחובת מכרז. מסקנה זו מתחדדת ביתר שאת לאור טענתו של התובע, שאף היא הוכחה מעבר לנדרש, כי המצג אשר הוצג בפניו עובר לחתימת ההסכם היה שתנאיו מקובלים על המנהל – כפי שיפורט להלן.

24. ויודגש, בניגוד לטענת הנתבעת, התובע לא טען באף מקום, כי לא ידע שההסכם כפוף לאשור ועדת הפשרות. כל שטוען התובע הוא שההסכם אושר על ידי המנהל/ועדת הפשרות, כפי שנאמר לו ולסובבים אותו על ידי בעל-תפקיד בכיר אצל הנתבעת.

25. התובע העיד בתצהירו ובחקירתו הנגדית, כי הנתבעת הודיעה לו באמצעות עובד בכיר ורם- דרג מטעמה, מנהל המחוז מר טולדנו, כי ניתן להגיע עמו להסדר וכי ההסדר המוצע קבל את אישור המנהל, ובהתאם לכך הוא הונחה לפנות למשרדו של עו"ד שינדלהיים, ב"כ הנתבעת, על מנת לחתום על ההסכם.

26. דברי התובע הנ"ל נתמכו בדבריו של מר זכור, שהינו עד ניטרלי ודבריו מקובלים עלי במלואם. העד מסר בתצהירו, כי התערב בנושא בעקבות פניית התובע אליו בהיותו אישיות ציבורית שכיהן בזמנו כחבר כנסת. במסגרת מאמציו לפתור את התסבוכת אליה נקלע התובע, הוא שוחח עם מר טולדנו, אשר הודיע לו לבסוף כי ניתן להגיע להסדר עם התובע ובקש ממנו להפנות את האחרון לעו"ד שינדלהיים לשם חתימה על הסכם. מאוחר יותר ובשיחה אחרת אשר התקיימה בין עו"ד חג'וג' (בא כוחו הקודם של התובע) לבין מר טולדנו, בנוכחות העד, התובע ואחיו, אישר מר טולדנו לעו"ד חג'וג' כי ההסדר המוצע מקובל על המנהל.

27. אומנם העד לא זכר במהלך חקירתו הנגדית מי היה נוכח בעת ביצוע השיחה הנ"ל, ואולם העד חזר ואישר את הגרסה שבתצהירו תוך שהוא מציין בלשונו, כי מר טולדנו מסר באותה שיחה כי "הכל מאושר ויש אישורים שיעשו את העיסקה" (עמ' 12 שורות 14-15 לפרוטוקול).

28. מלבד לתובע ולמר זכור, גם מר ראפע חואמדה, אחיו של התובע, ועו"ד חג'וג' אישרו את תוכן השיחה הנ"ל, אשר התבצעה כאשר עו"ד חג'וג' הוא זה שמנהל את השיחה ברמקול עם מר טולדנו, ואילו האח ויתר הנוכחים מקשיבים לה.

29. לכל אלה יש להוסיף, כי לשון ההסכם אינה מסויגת ואינה כוללת כל התייחסות לתוקפו כהסכם המותנה בקבלת אישור מגורם כלשהו. אדרבא, מלשון ההסכם ניתן להתרשם כי מדובר בהסכם סופי ומוחלט. ומכאן, שלשון ההסכם מתיישבת עם מצב הדברים אשר שרר עובר לחתימתו, כפי שתואר על ידי התובע ועדיו, ולפיו תנאי ההסכם אושרו על יד המנהל וככאלה הם תנאים סופיים ומחייבים לכל דבר ועניין.

30. תימוכין לכך ניתן למצוא בסעיף 11 להסכם, בו נקבע כי התובע הופך להיות דייר מוגן החל מיום 1/1/08, ההינו, עשרה ימים לפני חתימת ההסכם.

31. לא אסיים מבלי לציין, כי לא נעלמו מעיניי דבריה בחקירתה הנגדית של עדת ההגנה, הגב' ענבר, אשר מסרה כי מחמת שכחה של עורכת הדין לא נכלל בהסכם כל תנאי בנוגע לאישורו על ידי ועדת הפשרות. משום מה גרסה זו לא הועלתה בתצהירה של העדה, אף לא בכתב ההגנה של הנתבעת, חרף היותה טענה מהותית, וזכרה בא לראשונה רק בחקירה הנגדית, כאמור. בנסיבות אלה אין בידי לקבל את דבריה בהיותם עדות כבושה לכל דבר ועניין.

32. כמו כן אבקש לציין, כי לא ברור לי מדוע בחרה הנתבעת שלא להעיד את מר טולדנו כעד מטעמה, על מנת להתמודד עם הדברים המיוחסים לו. תהייה זו על כל המשתמע ממנה מצטרפת לכל יתר התהיות העולות מגרסתה של הנתבעת והתנהלותה הבעייתית בנסיבותיו של המקרה דנן.

33. סיכומו של דבר, התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את טענותיו מעבר לנדרש לפי מבחן ההסתברות, ואילו הנתבעת לא עמדה בנטל שעבר אליה להפריכן. בנסיבות אלה, דין התביעה להתקבל.

אחרית דבר:

34. אני מקבלת את התביעה ומורה לנתבעת לקיים את ההסכם מיום 10/1/08 ובלבד שהתובע ימלא אחר כל התחייבויותיו על פיו תוך 45 ימים מיום המצאת פסק הדין, לרבות תשלום כל סכום שלא שולם במועדו, אם לא שולם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום שנקבע לתשלום ועד התשלום בפועל. באותה מידה, אם יתברר כי יש להחליף את ההמחאה המוחזקת בידי הנתבעת בגין דמי מפתח, ידאג התובע להחלפתה בפרק הזמן אשר צוין לעיל.

35. בנסיבותיו המיוחדות של המקרה ולפנים משורת הדין, איני עושה צו בגין הוצאות.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ה' אייר תשע"ג, 15 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.