המדובר בתביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע, לטענתו, עקב מעורבותו בתאונת עבודה מיום 31/7/07.

בתיק נשמעו ראיות הצדדים עד תום. מטעם התובע העיד הוא בעצמו וכן העיד אחיו. מטעם הנתבעות העיד הבעלים של הנתבעת מס' 1 וכן העיד מנהל העבודה מטעם הנתבעת מס' 1. לאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב לבקשת הצדדים.

התובע יליד 3/12/1956, היה בן 44 ביום אירוע התאונה הנטענת. על פי המפורט בכתב התביעה עבד התובע בשירות מעבידתו כאשר הוא מחזיק באקדח אוויר אשר יורה מסמרים. במהלך העבודה התקרבה לעברו מלגזה עמוסה במשטחי עצים. המלגזה הייתה אמורה להניח את המשטחים בקרבתו של התובע, אך נהג המלגזה התקרב עד מאוד אליו, דבר שהבהיל אותו ותוך כדי פנייתו החפוזה של התובע אל נהג המלגזה להיזהר, נפלט מסמר מאקדח האוויר ופגע בכף ידו השמאלית.

עקב פגיעתו טופל התובע בבית חולים ואושפז משך 11 ימים ונזקק לניתוח. הוא היה במעקב רפואי ממושך במרפאות קופ"ח ולטענתו לא הצליח לשוב לעבודתו עד ליום הזה.

המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה ושילם לתובע דמי פגיעה וכן מענק נכות צמיתה. נוכח המחלוקת בשאלת הנכות הרפואית (לאור חוות דעת סותרות שהוגשו מטעם בעלי הדין) מונה מומחה רפואי בתחום האורתופדי מטעם בית המשפט (פרופ' גרשון וולפין) אשר קבע בחוות דעתו כי התובע נפגע מפצע חודר בכף יד עקב פליטת מסמר מאקדח אוויר. עקב התפתחות של נפיחות ניכרת בחלוף מספר ימים מהאירוע עצמו, נזקק התובע לניתוח ובהמשך טופל בריפוי בעיסוק למשך מספר חודשים. הממצאים בבדיקתו של התובע בפני המומחה מטעם בית המשפט הראו קיומן של הגבלות בטווח תנועות היישור של אצבעות 3 ו – 4 וכן נמדדה ירידה של חצי ס"מ בהיקף הזרוע ואמה שמאל. המומחה העריך את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 14.5% לצמיתות , כאשר 10% מהן בגין קישיון לא נוח באצבע 3 ביד שמאל ו – 5% מהן בגין קישיון נוח של אצבע 4 באותה יד.

הצדדים חלוקים בתיק שבפניי הן בשאלת נסיבות אירוע התאונה, הן בשאלת האחריות הנזיקית והאשם התורם והן בשאלת הנזק הרפואי והפיצויים המגיעים לתובע.

התובע טוען כי נסיבות אירוע התאונה הנטענות הוכחו כנדרש במשפט אזרחי וזאת בהסתמך על טופס של המעביד בל/250. לכך יש להוסיף כי הלכה למעשה הנתבעות מודות בנסיבות אירוע התאונה, שכן טופס ההודעה על התאונה שנשלח על ידי הנתבעת מס' 1 אל המבטחת שלה תומך בגרסה הראשונית שפורטה בטופס בל/250. שני אלה מלמדים כי הנתבעת מס' 1 אינה כופרת בנסיבות אירוע התאונה.

התובע הפנה לכך כי היה בחודש הראשון של עבודתו בשירות הנתבעת וכי לא סופקו לו כפפות ולא עבר הדרכה מתאימה לביצוע עבודתו. ב"כ התובע הפנה לכך כי העד מטעם הנתבעת, ניר זר, ציין בתצהירו כי אין כל כפפה שיכולה להגן על כף היד ממסמר, כאשר עד הגנה מס' 2 אחמד סואעד העיד כי לא קיימת חובה להשתמש בכפפות ממתכת.

לגבי ההדרכה שהנתבעת טענה כי ניתנה לתובע לפני תחילת עבודתו, הדגיש ב"כ התובע כי המסמך שהוגש וסומן נ/1 אינו מוכיח את טענת הנתבעת , שכן בתחילת המסמך צוין שם המדריך "ראדי מנדו" ואילו בסוף המסמך הנ"ל צוין שמו של ניר. ניר עצמו טען בעדותו בבית המשפט כי לא עשה הדרכה כלשהי לתובע. לכך יש להוסיף כי על פי עדות התובע בבית המשפט הוא הבהיר כי עת התקבל לעבודה הוא נדרש לחתום על סדרת טפסים שלגביהם הוסבר לו כי "מדובר בטפסים לצורך קבלה לעבודה". התובע חתם בתום לב על המסמכים, שכן מטרתו הייתה להתקבל לעבודה.

בטופס ההודעה שנשלח על ידי הנתבעת אל חב' הביטוח צוין כי נפלט מסמר ונכנס לידו השמאלית של התובע. עד ההגנה מר ניר זר אישר בחקירתו הנגדית כי הגרסה שנרשמה בהודעה נרשמה על ידו וכי מדובר בגרסה ראשונית, דהיינו הגרסה הכי קרובה למועד אירוע התאונה.

בנוסף לאמור לעיל הפנה ב"כ התובע לכך כי הנתבעות לא טרחו לזמן עד מהותי מטעמן, הכוונה לממונה הבטיחות אשר היה נוכח כל יום בעבודה מאז קליטתו של התובע לעבודה.

הנתבעות מבקשות לדחות את גרסת התובע לעניין נסיבות אירוע התאונה, תוך שהודגש כי הטענה של מלגזה שהתקרבה אל התובע וגרמה לבהלה אשר בעקבותיה נפלט מסמר מאקדח האוויר, לא בא זכרה בטופס בל/250 וכך הוא הדבר עת הופיע התובע לבדיקה בפני המומחה מטעם הנתבעות, ד"ר רינות. לכך יש להוסיף כי עת נבדק התובע על ידי המומחה מטעם בית המשפט הוא לא הזכיר את קיומה של המלגזה.

בנוסף לכך טען ב"כ הנתבעת כי קיימת סתירה מהותית בגרסת התובע בכל הקשור לפליטת המסמר מהאקדח. לאורך התביעה נטען על ידי התובע כי המסמר נפלט מהאקדח באופן פתאומי ומפתיע, ואולם בחקירתו בבית המשפט הוא טען כי זרק את האקדח על השולחן בשל הבהלה ולאחר מכן הרים אותו וברגע זה ממש נפלט המסמר ופגע בידו.

טענה נוספת שהעלה ב"כ הנתבעות הינה כי האירוע הנטען על פי גרסתו של התובע עצמו מהווה תאונת דרכים, שכן נהג המלגזה התקרב אליו באופן מסוכן, דבר שהבהיל את התובע וגרם לו לפנות בצעקות אל הנהג ואז נפלט המסמר מהאקדח ופגע בידו.

מעבר לכך מציין ב"כ הנתבעות כי על פי התחקיר הבטיחותי האובייקטיבי שנערך בעקבות האירוע הנ"ל ניתן ללמוד כי כל האחריות מוטלת על התובע. בתחקיר צוין כי התאונה אירעה אך ורק בשל העובדה שהתובע בחר משום מה להניח את אצבעות ידו מתחת למשטח בדיוק במקום בו דפק את המסמר וזאת בניגוד לכל היגיון בסיסי סביר. כמו כן צוין באותו דו"ח כי בניגוד להדרכה שקיבל הנפגע ולמרות שהכיר את אמצעי הבטיחות החליט מסיבה לא ברורה להרים את העץ שאמור להיות מונח על שולחן העבודה ולהחזיק בו בזמן הפעולה בידו וללחוץ על אקדח האוויר. זו הסיבה שהמסמר נכנס לתוך יד שמאל.

לטענת הנתבעות, על פי כל הנתונים, האקדח היה תקין, ללא כל פגם. טענת התובע כי התריע מספר פעמים בפני האחראים בעבודה כי האקדח פולט מסמרים באופן מפתיע וללא התרעה, טענה זו איננה נכונה לחלוטין. אף פעם לא הייתה תקלה ולא דווח על קיום תקלה במחשב.

כטענה חלופית ביקשו הנתבעות לייחס לתובע אשם תורם משמעותי בשיעור 80% נוכח העובדה כי החליט על דעת עצמו לבצע את העבודה באופן מסוכן על ידי החזקת לוח העץ ביד שמאל ושימוש באקדח אוויר תוך סיכון עצמי מוגבר.

מכל הנתונים שהובאו בפניי ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוצגו לתיק בית המשפט, אני יכול לקבוע כי הגרסה של התובע לעניין המלגזה לא הוכחה ברמה הנדרשת. קרוב לוודאי כי התובע נפגע במהלך ביצוע עבודתו השוטפת (וייתכן כי בסביבתו הייתה מלגזה שעבדה) וידו נפגעה ממסמר כשהיא הייתה מונחת בכיוון יציאת המסמר מאקדח האוויר. לא ניתן לומר בנסיבות אלה כי מדובר בהסתכנות מרצון או עבודה רשלנית של התובע שמנתקת את הקשר הסיבתי בין אחריות הנתבעת לבין הנזק שנגרם לו, אך מותר להניח כי כל עובד סביר יודע כי עת הוא לוחץ על אקדח אוויר אשר יורה מסמרים, צריך להיזהר מכיוון שיגור המסמר.

התובע נפגע בהיותו בחודש הראשון לעבודתו ומהראיות שהובאו בפניי לרבות העדים ששמעתי לא ניתן לציין כי עבר הדרכה מלאה. לא ניתן לקבל את הטופס שהוגש מטעם הנתבעת כהדרכה מספקת ואין לשלול אפשרות לפיה נאמרו דברים כלליים לתובע וכי החתימה על אותו טופס הייתה כחלק ממספר מסמכים שנחתמו לצורכי קליטתו בעבודה.

לטעמי, קיימת חובת זהירות מושגית וכן חובת זהירות קונקרטית כפי שנקבע בפסיקה ענפה בכל הקשור לפגיעתו של עובד במהלך עבודתו בשירות מעבידו, וכי חובת הזהירות הנ"ל הופרה על ידי הנתבעת והנזק שנגרם קשור סיבתית לאותה הפרה.

יחד עם זאת, מכלול הנתונים מלמד כי ישנה הצדקה לחייב את התובע באשם תורם אותו אני מעריך בשיעור 25%.

התובע טען כי השתכרותו לפני התאונה הייתה בסך 6,000 ₪. יחד עם זאת, הוא ציין בתצהיר תשובות לשאלון כי שכרו עמד על 5,000 ₪ ואילו בחקירתו הנגדית הוא טען כי תלוש השכר שלו עמד על סך 4,600 ₪. בנסיבות אלה, אני מחליט לאמץ את קביעת המל"ל ולפיה שכר הרבע השנתי של התובע לפני אירוע התאונה עמד על סך 12,335 ₪, דהיינו השתכרות חודשית ממוצעת בסך 4,110 ₪ נומינלי. סכום זה כשוויו להיום יעמוד על סך 5,000 ₪.

התובע טוען כי מאז פגיעתו לא שב לעבודתו עד היום. הוא טען כי הוא הופנה ללשכת התעסוקה אשר הפנתה אותו לקורס חשמל רכב אך לאחר בדיקת כושר העבודה שנערכה על ידי משרד הבריאות נקבע כי אינו כשיר לקורס חשמל רכב או החזקת מבנים וחשמל תעשייתית.

הנתבעת דוחה טענה זו לחלוטין, הן מבחינה עובדתית והן לאור עדותו של התובע עצמו. התובע חזר לעבוד ואף העיד בבית המשפט כי במסגרת הליך של תחשיב נזק צירף התובע תלושי שכר לאחר התאונה אך טען כי השתכרותו ירדה.

הן לאור מהות הפגיעה, הן לאור הנכות הרפואית הצמיתה שנקבעה על ידי מומחה מטעם בית המשפט וכן לאור הראיות שהובאו אין לקבל את טענות התובע כי לא שב לעבודתו עד היום. יש מקום לאשר לתובע תקופת אי כושר מוחלטת סבירה וכן תקופה נוספת בגין אי כושר זמני.

הפסד שכר מלא בעבר:

יש הצדקה לאשר לתובע תקופת אי כושר של 8 חודשים באופן רצוף מאז התאונה ולפי השתכרות של 5,000 ₪ מגיע לו סך של 40,000 ₪.

הפסד שכר חלקי בעבר:

באופן גלובלי, תוך התחשבות בנכות הרפואית הצמיתה שנקבעה אני פוסק לתובע סך 20,000 ₪.

הפסד השתכרות לעתיד:

התובע בן 52 כיום. הנכות שנקבעה לו הינה נכות אורתופדית אשר משקפת את הפגיעה התפקודית באופן סביר. לתובע נותרו 15 שנות עבודה. חישוב הפיצוי המגיע לתובע לפי השיטה האריתמטית מביא אותנו לסך 116,000 ₪ (עם עיגול קל).

כאב וסבל:

אני פוסק לתובע פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 50,000 ₪.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד:

הטענה הינה לעזרה מוגברת מצד המשפחה. במכלול הנסיבות, אני פוסק לתובע סכום גלובלי בסך 15,000 ₪.

הוצאות:

המדובר בתאונת עבודה ועל כן ההוצאות אמורות להיות מכוסות על ידי המל"ל. לא הובאה ראיה על הוצאה ספציפית שאינה מכוסה על ידי המל"ל.

פגיעה בפנסיה:

החישוב שנערך על ידי ב"כ התובע לרבות הטענות שהועלו בגין כך הם תאורטיים לחלוטין, שכן לא הובאה כל ראיה לגבי פגיעה בפנסיה. ראש נזק זה מחייב הוכחה, דבר שלא נעשה.

תגמולי מל"ל:

ב"כ התובע טען בסיכומיו שיש לנכות תגמולי מל"ל בסך 54,472 ₪ מבלי לצרף אסמכתא כלשהי. מנגד, על פי אישור רשמי שצורף מטעם הנתבעת, עולה כי תשלומי המל"ל היו בסך 79,608 ₪ נומינלי, אשר שווים להיום סך 90,000 ₪ (עם עיגול מסוים).

סה"כ הפיצויים שנפסקו לתובע הם: 241,000 ₪. מסכום זה יש לנכות אשם תורם בשיעור 25% ולאחר מכן, לנכות את תגמולי המל"ל, והיתרה הינה 90,750 ₪.

סוף דבר:

אני מחליט לחייב את הנתבעות הדדית לשלם לתובע באמצעות בא כוחו את הסך 90,750 ₪.

לסכום זה יש להוסיף החזר עלות חוות הדעת ששילם התובע למומחה מטעמו וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 20% + מע"מ.

ניתן היום, כ"ב אלול תשע"ה, 06 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.