1. עם תום פרשת התביעה בתיק דנן, טען הסנגור המלומד, כי אין על מרשו להשיב לאשמה.

דין הטענה להידחות.

2. בשלב זה של הדיון, די בקיומן של ראיות דלות להוכחת יסודות העבירה המיוחסת לנאשם, קרי, נדרשת מערכת ראיות ראשונית, מבלי להיכנס לשיקולי מהימנות ומשקל, וכאשר ניתן להסתפק "בחלקים" או "שברים" של העדויות (ראה י. קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני (א) עמ' 1455-1444).

3. הנאשם דנא עומד לדין על עבירות של נהיגה בשכרות, לאחר שסירב להיבדק, נהיגה בקלות ראש, אי ציות לאור אדום ונהיגה רשלנית. בין היתר הונחו בפניי ראיות כדלקמן: עדויותיהם של השוטרים אנה רסין, מיכאל שחר, ינאי בוזגלו ושי כודידה, מהן עולה, בין היתר, כי הנאשם לא עמד יציב ומפיו נדף ריח חזק של אלכוהול (ראה גם טופס בדיקת המאפיינים שערך בוזגלו) ו"דרישה לתת דגימת אוויר נשוף/דם/שתן", בה צוין כי הנ"ל מסרב לתת דגימות נשיפה ודם, חרף ההסברים שניתנו לו.

אם ביהמ"ש ייתן אמון מלא בעדויות אלה (וזה הוא המבחן בשלב זה של הדיון בטענה), הרי שניתן לטעון להוכחה לכאורה גם לעבירה של נהיגה בשכרות (נדמה שאין חולק כי בנוגע ליתר העבירות מתקיימת תשתית לכאורית), הן נוכח הסירוב והן בשים לב למצבו של הנאשם.

4. אין בעובדה כי הדרישה לבדיקה לא הגיעה מהשוטרים שעצרו אותו כדי לפגוע בשלב זה במשקל הראיה ובדיותה הלכאורית לצורך דחיית הטענה. השוטרים שעצרו את הנאשם תיארו את המצב בו היה שרוי, ותיאור זה, בשים לב להלכה הפסוקה, אם יינתן בו אמון, יש בו משום ראיה לכאורה להיותו של הנאשם שיכור (העובדה כי נהג נמצא תחת השפעת אלכוהול הינה אחת החלופות של הגדרת "שיכור").

5. באשר לסירוב, מציין השוטר חורי רימון ב-ת/3, כי דרש מהנאשם להיבדק (הן בדיקת דם והן בדיקת נשיפה), אך הנ"ל סירב, על אף שהוסברה לו משמעות הסירוב.

די באמור כדי לספק הוכחה לכאורה לסירוב כמשמעותו בפקודת התעבורה.

אם כך, הרי גם לטענה כי הנאשם סירב להיבדק הונחו ראיות לכאורה.

6. על הנאשם, אפוא, להשיב לאשמה.

7. לזמן לתזכורת צדדים ליום 20.9.2012 בשעה 09:20 לצורך קביעת מועד לפרשת ההגנה.

ניתנה היום, י"ב אלול תשע"ב, 30 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.