1. עסקינן בתביעה כספית ע"ס 1,500,113 ₪ בה עותרים התובעים לפיצוי בגין עשיית עושר ולא במשפט, להשבה ולתשלום פיצויים בגין הפרה יסודית של חוזה השכירות שנחתם בינם לבין הנתבע, בעל זכויות שכירות במספר מבנים בסמוך לצומת נהלל, הקיימים על מקרקעיו, הידועים כגוש 17500 חלקות 33,34,36,37,39,40 ו-51 (להלן: "הנכס"), להפעלת עסק של דיסקוטק בחלק ממבני הנכס.

רקע עובדתי, טענות הצדדים, והשתלשלות האירועים:

2. הנתבע הינו בעל זכויות שימוש בנכס, מכוח הסכם שימוש במקרקעין שנחתם ביום 1.3.06 בינו לבין בעל המקרקעין, הידועים כ"חווה בנהלל" או כ"חוות ההיפודרום", בהם קיבל הנתבע זכות שימוש בנכס לצורך הפעלת ותפעול החווה (יעוד חקלאי), כאמור בסעיפים 2-4 להסכם השימוש: "למטרת חוות סוסים ומכירה ואחסנה ומזון...". (להלן: "חוזה השימוש", סומן ת/6).

הנכס כולל מספר מבנים ומתחמים, בין היתר, חוות סוסים, בית ספר לרכיבת סוסים, בית מלאכה, פינות ישיבה, האנגר, קיוסק, מחסן ומבנה מרכזי.

3. ביום 21.8.06 נחתם בין הנתבע לבין התובעים, בעליה של חברת פ.ר. ניהול, מסמך "נקודות התקשרות", כפי שקראו לו, לפיו שכרו התובעים מאת הנתבע את זכויות התפעול של המבנה המרכזי בנכס (סעיף 4) לתקופה של שנה, מיום 1.9.06 ועד יום 31.8.07, עם אופציה להארכת החוזה ל- 5 שנים נוספות, בתמורה לסך של 2,700$ לחודש, לחצי השנה הראשונה, וסך של 3,700$ לחודש לחצי השנה השנייה (להלן: "חוזה השכירות", נספח ב' לתצהיר עדות התובעים).

בסעיף 8 לחוזה השכירות צוין כי "נקודות אלו הינן נקודות מרכזיות עד לחתימת חוזה שכירות". חרף האמור, הסכם שכירות מאוחר לא נערך ולא נחתם בין הצדדים.

דמי השכירות שולמו לנתבע באמצעות שיקים דחויים ל- 15 לכל חודש עוקב, תוך התנאה כי ללא הסכמת התובעים השיקים לא יופקדו לפני המועד הנקוב בהם (ראו הודאת הנתבע בנדון בסעיף 44 לכתב ההגנה המתוקן).

מטרת השכירות לא הוגדרה בחוזה השכירות, אך אין חולק בין הצדדים כי התקשרות התובעים לתפעול המבנה המרכזי הינו למטרת הפעלת עסק של דיסקוטק או בר-מסעדה.

4. בהמשך, נתן הנתבע הסכמתו, בעל-פה, לתובעים, כי מלבד השימוש שהותר להם בחוזה השכירות במבנה המרכזי שבנכס, יוכלו התובעים לעשות שימוש גם בקיוסק כעמדה למכירת כרטיסים.

כן נתן הנתבע הסכמתו כי התובעים יוכלו לעשות שימוש גם במבנה ההאנגר, שיועד עד אותה העת לאחסון ציוד; כאשר לטענת הנתבע הסכמתו זו ניתנה בכפוף להכשרת ההאנגר לשימוש כדיסקוטק על ידי התובעים (ראו סעיפים 31-35 וסעיף 88 לכתב ההגנה המתוקן וסעיפים 12-16 לתצהיר הנתבע – נ/1).

המבנה המרכזי, הקיוסק ומבנה ההאנגר יקראו להלן: "המושכר".

5. לטענת התובעים, הם החלו להשתמש במבנה ההאנגר כבר בחודש 12/06, אז נערכה בו מסיבת חנוכה, ולאחר מכן החלו לערוך מסיבות עם הופעות אמנים החל מחודש 2/07, בידיעתו ובהסכמתו של הנתבע, ואף תוך העסקת בניו של הנתבע בניקיון המושכר.

6. לקראת תום שנת השכירות הראשונה סוכם בין הצדדים על מימוש תקופת האופציה לשנת נוספת, מיום 1.9.07 ועד 31.8.08 , והתובעים מסרו לנתבע שישה שיקים עבור שלושת חודשי השכירות הראשונים מראש, עד חודש נובמבר 2008 כולל (שני שיקים עבור כל חודש), (נספח ג' לתצהירי התובעים).

7. הנתבע הפקיד את השיק עבור חודש ספטמבר 2007, ע"ס 8,971 (מחצית דמי השכירות לאותו חודש) לפני מועד פירעונו, ב- 3 לחודש במקום ב- 15 לחודש, חרף בקשת התובעים כי ימתין עם הפקדת השיק עד למועד פירעונו (ראו הודאת הנתבע בעניין בסעיף 94 לכתב ההגנה המתוקן). שיק זה חולל בהיעדר כיסוי מספיק.

לטענת התובעים, הם ביקשו מהנתבע להפקיד את השיק בשנית במועד פירעונו, ואולם חרף בקשתם פעל הנתבע להחלפת המנעולים במבנה ההאנגר ומנע השימוש בו.

8. כפי הנטען בכתב התביעה, ביום המסיבה שהיתה מתוכננת ל- 7.9.07, גילו התובעים כי הנתבע פינה מן המושכר כיסאות ושולחנות שהועמדו לרשותם, בהתאם לסעיף 5 לחוזה השכירות. באותו מעמד התפתח ויכוח בין הנתבע לתובע 2, במהלכו תקף הנתבע את התובע 2, אשר פנה למשטרת ישראל והגיש נגד הנתבע תלונה בגין תקיפה (נספח ד' לתביעה).

מאידך, טוען הנתבע, כי ביום 7.9.07, בו תוכננה אותה מסיבה במבנה ההאנגר, הגיעו התובעים לחנות בה ישב הנתבע, התפרצו עליו והתובע 2 אף תקף אותו, ובגין כך הגיש הנתבע תלונה למשטרת עפולה (נספח ג' לכתב ההגנה המתוקן).

9. לבסוף הוסכם בין הצדדים כי מפתחות המושכר ימסרו לתובעים כנגד תשלום של 5,000 ₪ במזומן בתום המסיבה ע"ח דמי שכירות לחודש ספטמבר 2007.

למחרת המסיבה, ביום 8.9.07, שילם התובע 1 את הסך של 5,000 ₪ לנתבע, ולאחר התשלום כמוסכם ביקש הנתבע מאת התובעים את המפתחות להאנגר, ולטענתם החזירו לו את המפתחות, בלית ברירה.

10. ביום 13.9.07, לאחר קיום מסיבת ראש השנה, מסר התובע 1 לנתבע את יתרת דמי השכירות עבור חודש ספטמבר 2007, בסך של 3,971 ₪ (ראו הודאת הנתבע כי יתרת דמי השכירות עבור חודש 9/07 שולמה לו, סעיף 55 לכתב ההגנה המתוקן).

11. לטענת התובעים, לקראת מסיבות ראש השנה שתוכננו על ידם, הם פנו לנתבע וביקשו את מפתחות ההאנגר. הנתבע התנה מסירת המפתחות בחתימתו של התובע 2 על מסמך בו הוא מתחייב שלא להגיע למושכר, והתובע 2 נענה לבקשתו (נספח ו' לתביעה).

12. לטענת הנתבע, בתאריכים 11-14 לספטמבר 2007 נערכו ארבע מסיבות לכבוד ראש השנה, בהם נעשה שימוש על ידי התובעים בהאנגר ללא הסכמת הנתבע ומבלי שתוקנו הליקויים והושגו האישורים הנדרשים להפעלתו כדיסקוטק, כמוסכם. על כן, ביום 15.9.07 פנה הנתבע לתובעים ואסר עליהם את השימוש בהאנגר.

13. לטענת התובעים, אף ששילמו את דמי השכירות לחודש 9/07, כפי שסוכם, דרש הנתבע תשלום נוסף לאלתר של 7,000 ₪, מעבר לתשלומי דמי השכירות הקבועים בחוזה השכירות. התובע 1 סירב לתשלום, והנתבע הודיע כי המושכר אינו עומד עוד לרשות התובעים.

14. ביום 17.9.07 פנו התובעים בתביעה לצו הצהרתי להפעלת המושכר וצו מניעה כנגד הנתבע. בד בבד הוגשה בקשה לצו מניעה זמני וצו עשה זמני במעמד צד אחד שיאפשר לתובעים הפעלת עסקם במושכר ומניעת הפרעת הנתבע להפעלתו (ת"א 5641/07, בש"א 5143/07).

באותו היום (17.9.07) ניתן צו זמני כמבוקש, במעמד צד אחד, והנתבע חויב להשיב לתובעים את מפתחות המושכר ולמנוע הפרעה להפעלת עסקם (נספח ז' לתביעה).

15. ביום 20.9.07, הגיש הנתבע בקשה לצו מניעה זמני (בש"א 5236/07 בת"א 5641/07, נספח יז' לתצהיר הנתבע – נ/1, לרבות תמונות של כבלי וארון החשמל במבנה ההאנגר) וביקש למנוע מהתובעים שימוש במבנה ההאנגר שבנכס, נוכח ליקויים בטיחותיים מסכני חיים במבנה, לטענתו.

הנתבע תמך בקשתו בתצהיר יועץ הבטיחות מר חליליה עמאר, מיום 20.9.07 (נספח ב' לתצהיר הנתבע – נ/1), אשר סייר בנכס, וסקר את הליקויים שבמבנה ההאנגר המצריכים תיקון, כדלקמן: התקנת תאורה, התקנת שלטי יציאות חירום, תליית שלט איסור מכירת משקאות משכרים למי שטרם מלאו לו 18 שנים, והתקנת מערכת כריזה. בהתאם לתצהיר, סיור יועץ הבטיחות נעשה בנוכחות הנתבע והתובע 1.

באותו היום (20.9.07) נעתר בית המשפט (כב' השופטת עירית הוד) לבקשה, וניתן צו המונע שימוש התובעים במבנה ההאנגר, תוך שהובהר כי אין בכך למנוע מן התובעים שימוש במבנה המרכזי (ת/8).

16. ביום 24.9.07 התקיים דיון במעמד הצדדים בבקשת הנתבע, בו הגיעו הצדדים להסכמה, שקיבלה תוקף של החלטה, לפיה התובעים יפעלו לתיקון הליקויים שנותרו על פי תצהיר יועץ הבטיחות וכן ימציאו אישור מכבי האש להפעלת המקום עד למחרת ההחלטה, ובכפוף לכך הנתבע יסכים להמשך פעילות עסק התובעים במבנה ההאנגר (נספח ה' לתצהיר הנתבע – נ/1).

17. למחרת, 25.9.07, ביקר מר יוסף בוימן – חשמלאי במקצועו, במושכר, בנוכחות הצדדים, וביצע סקירת ליקויים וערך הצעת מחיר לתיקון הפגמים הבטיחותיים שבמושכר. (תצהיר החשמלאי מיום 6.11.07 והצעת מחיר לתיקון הליקויים, נספחים ו'-ז' לכתב ההגנה המתוקן).

ביום 26.9.07, ביקר יועץ הבטיחות, מר חליליה, בהאנגר, בנוכחות הצדדים והחשמלאי, מר בוימן, ונערך פרוטוקול פגישה, בו צוין על ידי יועץ הבטיחות כי מבנה ההאנגר לא יתופעל עד לתיקון עבודות החשמל ואישור החשמלאי, וכן הזמנת נציגי כיבוי אש לאחר החגים (פרוטוקול הפגישה צורף כנספח ח' לתצהיר הנתבע – נ/1).

כן, נערך דו"ח בדיקת בטיחות על ידי יועץ הבטיחות, מיום 26.9.07, בו סקר את הבדיקות שערך במבנה ההאנגר והצהיר: "אירוע עומד בדרישות הבטיחות לגבי אירועים על פי הבטיחות, חוק הבטיחות במקומות ציבוריים, ועל פי דרישות משטרת ישראל – תנאים לפי סעיף 7 לחוק רישוי עסקים תשכ"ח – 1968 לפי סעיף 7.7.ו'- "דיסקוטק"", כאשר האישור מותנה באישור בודק חשמל ואישור כיבוי אש. (נספח ט' לתצהיר הנתבע – נ/1).

18. לטענת התובעים, הם פעלו לתיקון הליקויים על פי אותו דו"ח מהנדס בטיחות (נספח ט' הנ"ל) והציגו אישור של רשות הכבאות להוצאת רישיון עסק לשנת 2007, שהונפק לנתבע מיום 27.8.07 (נספח י' לתביעה).

מאידך, טען הנתבע, כי התובעים לא עמדו בהתחייבויותיהם ולא תיקנו את כל הליקויים על פי דו"ח בטיחות שערך יועץ הבטיחות מיום 26.9.07, וכי עבודות החשמלאי לתיקון הליקויים בוצעו בחלקן, ביום 25.9.07, והופסקו לאחר שהתובעים לא אישרו לחשמלאי את הצעת המחיר (סעיף 63 לכתב ההגנה המתוקן).

19. ביום 26.9.07 תוכננה על ידי התובעים מסיבה בהאנגר, אולם הנתבע חסם באמצעות רכבו את פתח הכניסה למבנה ההאנגר, כדי למנוע כניסת מבקרים למבנה (תמונות של רכב הנתבע החוסם את כניסת ההאנגר צורפו כנספח יא' לתביעה).

לטענת התובעים, במעשיו מנע הנתבע מן התובעים את השימוש במבנה ההאנגר, ומבקרים שהגיעו למסיבה לא נכנסו ודרשו כספם בחזרה.

הנתבע מודה כי חסם את הכניסה למבנה ההאנגר, אולם לטענתו, התובעים לא התנגדו למהלך זה ואף נתנו הסכמתם לכך מראש (סעיף 49 לתצהיר הנתבע – נ/1).

20. לטענת התובעים, עקב סיכול המסיבה על ידי הנתבע ביום 26.9.07, הופצה השמועה מפה לאוזן, דבר שהוביל לביטול מסיבה נוספת שתוכננה ליום 28.9.07, ספקים רבים סירבו להמשיך לעבוד עם התובעים, ועקב היעדר הכנסות נמנע מהתובעים לשאת בתשלומים שונים לרבות משכורות עובדיהם.

21. בעקבות כך, הודיעו התובעים לנתבע, אודות הפסקת ההתקשרות איתו וביטול חוזה השכירות, במכתב מיום 30.9.07, באמצעות בא כוחם – עו"ד רועי מגל, עקב הפרתו באופן יסודי על ידי הנתבע (נספח ד' לסיכומי התובעים. ראו גם הודעה בכתב, שאינה נושאת תאריך, חתומה על ידי התובע 2 וחתימת העד תומר ברטון ובצירוף חותמת חברת האספקה שבבעלותו, צורפה כנספח יח' לתצהיר הנתבע – נ/1).

התובעים פינו ועזבו את המושכר בסוף חודש ספטמבר 2007, תחילת חודש אוקטובר 2007, (ראו הסכמת הצדדים לעניין מועד פינוי המושכר בישיבה מיום 4.7.10, עמ' 5 ש' 15)

22. לטענת התובעים, הנתבע סירב להשיב להם את השיקים שמסרו לו עבור דמי השכירות לחודשים 9/07 ועד 11/07, והוא מחזיק בהם עד היום.

לאחר סגירת עסקם ועקב צבירת חובות רבים פנו התובעים וביקשו להכריז עליהם פושטי רגל, וביום 2.6.08 ניתנו צווי כינוס נכסים לתובע 1, בתיק פש"ר 147/08 – מחוזי נצרת, נספח יב' לתביעה, ולתובע 2 בתיק פש"ר 146/08 – מחוזי נצרת.

חרף הכרזתם כפושטי רגל, והיותם נעדרים זכות עמידה לתבוע (ולהיתבע), ניתנה לתובעים רשות להמשיך בתביעתם זו, באישור הנאמן, שהפך למעשה לבעל הזכות לתבוע בשמם, ותחת פיקוחו, ובהתאם לאישור בית המשפט המחוזי בנצרת הדן בהליך הפש"ר (החלטה מיום 21.6.10 שניתנה בתיק פש"ר 146/08), מצורפת להודעת התובעים מ-13/07/2010, תחת בקשה 14.

יצוין, כי להודעה צורפה החלטת בית-המשפט המחוזי בנוגע לתובע מס' 2 בלבד. סביר להניח, כי החלטה דומה ניתנה גם לגבי התובע מס' 1, מששתי בקשותיהם נדונו בזו אחר זו. העניין נשמט בהיסח הדעת, מבלי שהתובעים נתבקשו להמציא עותק ההחלטה המתייחסת לתובע מס' 1.

23. נגד הנתבע הוגש כתב אישום, על-ידי הועדה המקומית יזרעאלים, בגין שימוש חורג בהפעלת המושכר, בניגוד להיתר שימוש בנכס כחקלאי, ובחודש 12/08 ניתן צו האוסר עליו שימוש בנכס (תו"ב 3940-04-08, גזר דין מיום 15.12.08).

עיקר טענות התובעים:

24. א. הנתבע ניהל עם התובעים מו"מ בחוסר תום לב תוך מתן הבטחות סרק לפיהן הוא

פועל לקבלת אישור להפעיל את הנכס לצרכים עסקיים של דיסקוטק, לאחר שטען בפניהם כי קיים אישור זמני להפעילו, עת שבפועל כלל לא ניתן היה להשיג האישור שהובטח על ידו, מאחר ובפועל, בהסכם השימוש שנחתם בין הנתבע לבין בעלי הנכס, ייעודו של הנכס היה חקלאי.

בכך, כרת הנתבע עם התובעים הסכם בלתי חוקי הנוגד את הסכם השימוש, לפיו הנכס יועד לשימוש חקלאי, הפר את חובותיו על פי החוזה עם התובעים, הציג להם מצג שווא, שבשלו נאלצו התובעים לסגור את העסק שהפעילו בנכס.

ב. כתב האישום הומצא לנתבע עוד ביום 6.8.07 (סעיף 2 לכתב האישום, תו"ב 3940-04-08, נספחים יג'-יד' לתצהירי התובעים), וחרף זאת האריך הנתבע את חוזה השכירות עם התובעים לשנה נוספת, תוך הצגת מצג שווא ותוך שהוא מסתיר מהם דבר הגשת כתב האישום נגדו.

ג. בזמן הפעלת העסק בנכס פעל הנתבע בדרכים שונות לסיכול ולמניעת הפעלת העסק של התובעים, בין היתר, על ידי העמדת רכבו בכניסה להאנגר במהלך מסיבה שנערכה במקום ומניעת כניסת מבקרים, החלפת מנעולים של הנכס ומניעת שימוש התובעים במושכר, ונטילת המפתחות למושכר (למבנה המרכזי ולהאנגר) מאת התובעים. זאת אף שהתובעים עמדו בדרישות יועץ הבטיחות, כפי שהוסכם בין הצדדים בדיון שהתקיים בבקשה לצו מניעה לאפשר הפעלת העסק בנכס.

ד. גם לאחר סגירת העסק ועזיבתם את הנכס, הוסיף הנתבע לעשות שימוש בפועל בעסק שהוקם על ידם, מחודש 10/07 ועד לסגירת המקום בצו איסור שימוש, בחודש 12/08 (בתו"ב 3940-04-08), תוך שימוש במוניטין שצברו, והנתבע אף הועמד לדין פלילי בגין שימוש חורג בנכס.

ה. עקב מחדליו ומעשיו של הנתבע הפסידו התובעים כספים רבים שהשקיעו בעסק, בהסתמך על חוזה השכירות, לרבות אובדן הכנסות צפויות, כשנושים רבים החלו לתבוע אותם עקב אי עמידתם בהתחייבויותיהם הכספיות, עד כדי שנקלעו לפשיטת רגל.

ו. התובעים עותרים, בין היתר, לפיצוי בסך של 500,000 ₪ בגין חובות שנצברו להם עקב קריסת עסקם בגין סיכול חוזה השכירות על ידי הנתבע, לרבות היעדר הכנסות מעסק ומניעת רווחים עתידיים, אי עמידתם בהתחייבויות כספיות שונות לבעלי עסקים וספקים שונים; מימוש שיעבוד רכב של התובע 1 בסך 60,000 ₪; השבת דמי השכירות עבור תקופה מיום 1.9.06 ועד 1.9.07, בסכום כולל של 189,292 ₪; השבת שיקים שנותרו בידי הנתבע עבור חודשים 9/07-11/07; שיפוי בגין הוצאות שהוציאו לצורך השקעות ופרסום העסק; פיצוי בגין שימוש הנתבע במוניטין של עסק התובעים לאחר עזיבתם בסך 250,000 ₪; הפסד רווח עתידי בהפעלת העסק למשך 5 שנים על פי חוזה השכירות בסך 300,000 ₪; השבה בעין או השבת שווי של ציוד השייך לתובעים שנותר במושכר; פיצוי בסכום שהרוויח הנתבע עת הוסיף להפעיל את עסק התובעים לאחר עזיבתם את המושכר; פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 100,000 ₪.

סה"כ עותרים התובעים לפיצוי בסך של 755,132 ₪ עבור התובע 1 וסך של 744,981 ₪ עבור התובע 2.

עיקר טענות הנתבע:

25. א. מיום תחילת ההתקשרות בין הצדדים ועד למועד מתן הודעת סיום ההתקשרות

מאת התובעים, לא נמנעה מהתובעים הפעלת עסקם במבנה המרכזי.

ב. הסכמת הנתבע כי התובעים יעשו שימוש בהאנגר ניתנה בתנאי שהתובעים יכשירו את מבנה ההאנגר כדיסקוטק, על ידי קבלת כל האישורים הנדרשים לכך, לרבות מיועץ בטיחות, ומכיבוי אש. (ראו סעיפים 31-35 לכתב ההגנה המתוקן).

ג. התובעים החלו להפעיל דיסקוטק במבנה ההאנגר באופן לא חוקי, בטרם השגת האישורים הנדרשים ומבלי שתוקנו הליקויים, ללא ידיעת הנתבע. עת גילה זאת הנתבע, פנה אל התובעים בבקשה שיחדלו מהפעלת הדיסקוטק בהאנגר בניגוד לחוזה ולהסכמות ביניהם ותוך שהם מסכנים את המבקרים במקום וחושפים את הנתבע לאישומים פליליים ותביעות נזיקיות.

ד. בנסיבות בהן התובעים לא עמדו בהתחייבויות להכשרת ההאנגר כדיסקוטק, כאשר הפסקת ההתקשרות בין הצדדים באה ביוזמת התובעים וללא כל קשר לפעולות הנתבע, אין לייחס לנתבע אחריות כלשהי. כל ניסיונם של התובעים להטיל את האשמה על הנתבע באשר לקריסת עסקם והפרת חוזה השכירות וביטולו, אינו אלא במטרה להוציא מהנתבע כספים שלא כדין, ולהתחמק מפיצוי בגין נזקיו.

ה. הפגיעה במוניטין ופשיטת רגלם של התובעים אינה נובעת כלל ועיקר מהתנהגות הנתבע, אלא מחמת ניהול כושל של עסקם, לרבות אי תשלום שכר לעובדיהם ולספקים ואי עמידתם בהתחייבויותיהם כלפיו, זאת אף שהפיקו מהעסק רווחים רבים.

ו. הנתבע לא גרם להפרת חוזה השכירות, לא עשה כל שימוש במוניטין התובעים, ולא גרם נזקים כלשהם לתובעים. התובעים הם אלו שהסבו לנתבע נזקים רבים הנאמדים במאות אלפי שקלים בגינם הגיש תביעת חוב כנגד התובעים, במסגרת הליכי פשיטת רגל.

ז. אשר לנזק הנטען, התובעים לא הוכיחו בתביעתם כי נגרמו להם נזקים כלשהם ולא צירפו ראיות התומכות בטענותיהם לעניין השקעות שירדו לטמיון. אדרבא, הנתבע הוא זה ששיפץ את המקום מכספיו. דרישת התובעים להשבת דמי השכירות הינה מופרכת, שכן במהלך התקופה הנ"ל עשו שימוש במושכר, הפיקו רווחים, וסיום ההתקשרות נעשה מרצונם החופשי. התובעים אינם זכאים אף לפיצוי בגין רווחים עתידיים היות והם אלו שהביאו את חוזה השכירות לידי סיום מרצונם.

ח. סגירת המקום בפתאומיות, על אף המסיבות שתוכננו בו ופורסמו ברבים, לרבות אי תשלום שכר העובדים, הסבו למקום נזק תדמיתי רב, והוא נותר סגור משך שלושה חודשים לאחר עזיבת התובעים. לאחר שהמקום חזר לפעילות ממילא לא נותר זכר למוניטין התובעים, נהפוך הוא, נצבר לתובעים מוניטין שלילי והנתבע נאלץ לשווק את המקום מחדש.

ט. בעקבות מחדלי התובעים נגרמו לנתבע נזקים כספיים ואחרים, לרבות: סגירת המקום לשלושה חודשים ממועד עזיבת התובעים, נזק תדמיתי למקום, אי תשלום פיצוי מוסכם בגין ביטול חוזה השכירות, והפסדים כספיים כתוצאה מקיום אירועים שתמורתם שולמה מבעוד מועד לתובעים. בגין אלו הגיש הנתבע תביעת חוב כנגד התובעים, במסגרת הליכי פשיטת רגל.

26. בהתאם להחלטה מיום 10.10.11 הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית מטעמם.

מטעם התביעה הוגשו תצהירי עדות של התובעים בעצמם (תצהיר התובע 2 – ת/1, תצהיר התובע 1 – ת/2). מטעם ההגנה הוגש תצהיר עדות של הנתבע בעצמו (נ/1).

בישיבה מיום 6.9.12 הודיע הנתבע כי שחרר את באת כוחו מהמשך ייצוג, ומאותו מועד הוא מייצג את עצמו.

בהתאם להחלטתי מיום 12.11.12 הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

דיון והכרעה:

27. השאלה המרכזית הדורשת הכרעה הינה האם במעשיו ובמחדליו הפר הנתבע את חוזה השכירות הפרה, שהובילה לביטולו כדין על ידי התובעים, ואשר מזכה אותם בסעדים של פיצויים והשבה, כטענתם.

על מנת להשיב על שאלה זו, יש להידרש למחלוקות העובדתיות הרבות שבתיק.

חוסר תום לב במשא ומתן לקראת כריתת חוזה:

28. אין חולק כי הצדדים נקשרו בחוזה שכירות לתפעול המושכר במטרה להפעלת עסק של דיסקוטק, הגם שמטרה זו לא צוינה מפורשות בחוזה השכירות בין הצדדים.

מטרה זו לשמה נכרת חוזה השכירות, עומדת בניגוד לשימוש המותר על-פי הסכם השימוש עליו חתום הנתבע מול בעלי הנכס (ת/6). בהסכם השימוש הוגדרה מטרת השימוש בנכס ל"חווה לגידול סוסים", וכן "לכל מטרה חוקית אשר תותר על ידי נהלל או מנהל מקרקעי ישראל ו/או רשות התכנון המקומית והמחוזית, ו/או כל רשות אחרת הרשאית ליתן היתרים על פי דין", כלשון סעיף 4 להסכם השימוש.

29. כאמור, טוענים התובעים, כי הנתבע פעל תוך הצגת מצג שווא לפיו הוא מחזיק באישור זמני להפעלת המקום כעסקי, ואף פועל להשגת אישור קבוע, ועל בסיס הבטחתו חתמו עימו על חוזה שכירות למטרת הפעלת דיסקוטק במושכר.

ראו לעניין זה גם עדותו של התובע 2 בעמ' 20 ש' 28 ועד עמ' 21 ש' 5.

מבלי לקבוע מסמרות בשאלה זו, בשלב זה של הדיון, שלה בוודאי נפקות כלשהי המלמדת על התנהלות הצדדים, ובפרט התנהלות הנתבע, אומר, כי לא הוצגה כל ראיה המלמדת כי הנתבע החזיק באישורים להפעלת הנכס למטרות אחרות מלבד אלו שהוגדרו בהסכם השימוש, כטענתו, ואף לא אישור זמני.

30. הנתבע אף הודה מספר פעמים במהלך עדותו כי אין בידיו "אישור סופי" מאת הועדה המקומית או גורם מוסמך אחר להפעלת הנכס ולשימוש בו מעבר למטרת חוות סוסים.

יתרה מכך, כנגד הנתבע הוגש בשנת 2008 כתב אישום בגין שימוש חורג בנכס, עת הפעילו בהיעדר אישורים כדין מאת הועדה המקומית יזרעאלים, הליך שבתומו ניתן כנגד הנתבע צו איסור שימוש בנכס מיום 15.12.08, והנתבע אף נקנס בסכום של 80 אלף ₪ (תו"ב 3940-04-08, גזר דין מיום 15.12.08, נספחים ה'1 – ה'3 לתצהירי התובעים), בשל השימוש שעשה בנכס.

עובדה זו יש בה ללמד, כאמור, על אופן התנהלותו של הנתבע אל מול התובעים, ובכלל, והדבר יישקל במכלול השיקולים למסקנות אליהן אגיע בהמשך.

הפרות חוזה השכירות וסיכולו על ידי הנתבע

31. התובעים מייחסים לנתבע מספר הפרות עיקריות, שתחילתן ביום 7.9.07 וסיומן ביום 26.9.07, אשר לדידם, הובילו לסיומה של ההתקשרות בין הצדדים וביטול חוזה השכירות מצידם של התובעים.

ההפרה הראשונה מיום 7.9.07 – החלפת מנעולים במושכר:

32. האירועים שקדמו להפרה נטענת זו, הם הפקדת שיק עבור מחצית דמי השכירות לחודש 9/07 על ידי הנתבע, במועד מוקדם מתאריך פירעונו של השיק, וחילולו בהיעדר כיסוי מספיק. באמתלה זו, הנתבע החליף את מנעולי המבנה המרכזי ובכך מנע מהתובעים שימוש במושכר, וכן פינה שולחנות וכיסאות שהיו במקום ואשר לטענת התובעים הועמדו לרשותם ולשימושם על פי ההסכם.

באותו יום תוכננה מסיבת חנוכה במושכר, ולכן התובעים פנו לנתבע למען ימסור להם את מפתחות המושכר. בין התובע 2 לנתבע התפתחה תגרה אלימה שהובילה כל אחד מהם לפנות בתלונה בגין תקיפה במשטרת ישראל (נספחים ד' ו- ה' לתצהירי התובעים).

לבסוף הוסכם בין הצדדים, כי התובעים ישלמו לנתבע סך של 5,000 ₪ ע"ח דמי השכירות לחודש 9/07 במזומן בסיומה של המסיבה, ואת יתרת הסכום בשלב מאוחר יותר.

33. אין מחלוקת כי סכום של 5,000 ₪ שולם לנתבע בתום המסיבה וכי יתרת הסכום בסך 3,971 ₪ שולמה לנתבע אף היא מספר ימים לאחר מכן. הנתבע הודה בתשלום סכומים אלו בתצהירו (סעיפים 35-36, נ/1).

אלא מאי? כנטען בכתב התביעה, בתום המסיבה שהתקיימה ביום 7.9.07, נטל הנתבע את מפתחות המושכר מידי התובעים.

מאחר ותוכננו מסיבות נוספות באותו החודש לקראת ראש השנה, פנו התובעים לנתבע על מנת שימסור להם את מפתחות המושכר והנתבע התנה מסירת המפתחות בתחימת התובע 2 על מסמך התחייבות כי לא יגיע למושכר (נספח ו' לתצהירי התובעים – ת/1, ת/2).

ביום 17.9.07 פנו התובעים לבית המשפט בתביעה לסעד הצהרתי ובקשה לצו מניעה זמני וצו עשה, שימנע הפרעות מצד הנתבע ויאפשר המשך ניהול עסקם במושכר (ת.א. 5641/07, בש"א 5143/07). באותו היום ניתן צו זמני כמבוקש, במעמד צד אחד, והנתבע חויב להשיב לתובעים את מפתחות המושכר ולהימנע מהפרעה לפעילותם במושכר (נספח ז' לתצהירי התובעים).

34. הנתבע מכחיש בחקירתו הנגדית כי החליף את המנעולים של המבנה המרכזי, אך מאשר כי החליף את מנעולי מבנה ההאנגר (עמ' 54 ש' 1-6, ועמ' 56 ש' 4).

כך בעדותו:

"ת. בכל שלב עד אוקטובר 2007 לא החלפתי מנעולים במבנה המרכזי ולראיה, גם בתקופת ההתנהלות המשפטית בינינו בבתי המשפט, העובדים של אמנון ודני הגיעו למתחם, פתחו את המבנה המרכזי, ישבו ענו לטלפונים ועבדו במבנה המרכזי. לגבי מבנה ההאנגר, אמת, החזרתי את המפתחות לאחר הדיון בבית המשפט על מנת שיתקנו את הליקויים, לתובעים, והם התחייבו לאחר תיקונים להחזיר את המפתחות לחשמלאי שעובד שם בכל המתחם" (עמ' 54 ש' 17-22).

35. הנתבע הופנה במהלך חקירתו ללשון החלטת בית המשפט, מיום 17.9.07, בבקשת התובעים לצו מניעה, שניתנה במעמד צד אחד (נספח ז' לתצהירי התובעים – ת/1, ת/2), הקובעת: "לאחר שעיינתי בבקשה ניתן בזה צו מניעה ארעי האוסר על המשיב ו/או מי מטעמו למנוע מהמבקשים מלהפעיל את החווה. אני מורה למשיב ליתן למבקשים את המפתחות לפתיחת החווה לאלתר...". (ההדגשה שלי – ס"י).

חרף זאת, הנתבע נותר דבק בגרסתו כי לא החליף מנעולים תוך שהוא מפנה לסיכום ישיבה שהתקיימה בינו לבין התובע 1, חתום על ידי שניהם, שכותרתו "תיאום מפתחות לחווה ולמתחם" (נספח ט"ז לתצהיר הנתבע – נ/1), בו צוין:

"בתאריך 19.9.07 בשעה 21:00 בוצעה חפיפה בין מר אמנון לחנן בנושא המפתחות למתחם ולמבנים בהתאם להחלטת בית המשפט (הכוונה להחלטת בית המשפט מיום 17.9.07 – ס"י).

מבנה אנגר -

האנגר במצב נעול.

מפתחות – המנעולים שייכים לאמנון ודני. הוסכם שעד ליום ו' יועבר מפתח לרונן (לוח חשמל ראשי של כל האנגר ותאי הסוסים, מותקן באנגר).

מבנה קיוסק –

הקיוסק פתוח (לא נעול)

מפתחות – יש לאמנון מפתחות. הוסכם שעד ליום ו' יועבר מפתח לחנן.

מבנה מרכזי –

מבנה נעול.

מפתחות יש לאמנון וחנן.

כניסה ראשית –

לאמנון יש מפתחות (המנעול כרגיל)".

בפרוטוקול הדיון בבית המשפט מיום 20.9.07, בבקשתו לצו שימנע שימוש התובעים בהאנגר(ת/8), טען הנתבע, כי "אין התנגדות שבמבנה המרכזי יהיו אירועים, ומסרתי את המפתחות למשיבים, אולם ליד המבנה המרכזי יש האנגר שהוא אינו במסגרת ההתקשרות בינינו. המסיבה היום מתוכננת למבנה המרכזי, בקשתי היא שלא יעברו גם להאנגר, הוא מקום סגור עם מנעולים, המנעולים עדיין אצלם ולא החלפתי מנעולים שם, שלא יכנסו לשם כי עדיין אין אישור של הגורמים המוסמכים..." (עמ' 54 ש' 24-29, ועמ' 55 ש' 3-8).

מסקנת ביניים:

36. עיון בהחלטת בית המשפט מיום 17.9.07, ובפרוטוקול ישיבה שהתקיימה בעקבות אותה החלטה, בין הנתבע לתובע 1, בה הגיעו להסדר לעניין מפתחות המבנים במתחם החווה, מלמד כי אכן יש ממש בטענת התובעים; שהרי אילו לא היו דברים בגו, לא היה הנתבע טורח לקיים את אותה פגישה עם התובע 1 ומגיע איתו להסכמות לעניין מסירת המפתחות.

הנתבע אף מודה בעדותו כי נעל את דלתות מבנה ההאנגר בפני התובעים, בעוד שלגרסתו, הוא לא מנע מהתובעים כניסה למבנה המרכזי.

אף בפרוטוקול הדיון בבקשתו לצו מניעה, מיום 20.9.07 (ת/8), טען הנתבע, כי מבנה ההאנגר סגור עם מנעולים, בטענה כי ההאנגר אינו נכלל במסגרת ההתקשרות בין הצדדים.

37. מכל המקובץ לעיל, עולה כי הנתבע ניסה למנוע שימוש התובעים במבנה ההאנגר, מן הטעם שלא היו אישורים מתאימים (ראו טענותיו בפרוטוקול הדיון מיום 20.9.07, לעיל), ועל כן, סגר בפניהם את דלתות ההאנגר. רק לאחר מתן החלטת בית המשפט בבקשת התובעים לצו מניעה וצו עשה, הגיעו הצדדים להסכמות באשר למפתחות המתחם.

הפרה שנייה – חסימת הכניסה למבנה ההאנגר (26.9.07):

38. כנטען על ידי התובעים, ביום 26.9.07, מספר שעות לפני קיומה של מסיבת חנוכה בהאנגר, הגיע הנתבע עם רכבו וחסם את פתח הכניסה להאנגר ובכך מנע כניסת מבקרים וסיכל את המסיבה.

התובעים צירפו לתביעתם תמונות של רכב הנתבע החוסם את כניסת ההאנגר (נספח יא' לתצהירי התובעים, ת/1, ת/2).

לדידם, במעשיו מנע הנתבע מן התובעים את השימוש במבנה ההאנגר, ומבקרים שהגיעו למסיבה לא נכנסו ודרשו כספם בחזרה.

הנתבע אינו מכחיש את המעשים המיוחסים לו.

הנתבע מודה, בפה מלא, הן בכתב הגנתו המתוקן (סעיף 68), הן בתצהירו (סעיף 49), והן בחקירתו (עמ' 57 ש' 12-17), כי חסם את הכניסה להאנגר עם רכבו ביום 26.9.07:

"לאחר סיום ביקור יועץ הבטיחות ומאחר ואישור יועץ הבטיחות לא נכנס לתוקפו לאור התנאים שלא התקיימו, ובהתאם לסיכום בין הצדדים, חסמתי את הגישה להאנגר באמצעות העמדת רכבי בפתח הכניסה להאנגר, וזאת על מנת שלא תהיה אפשרות לבאי המסיבה שתוכננה לאותו ערב להיכנס להאנגר ולסכן את חייהם". (ההדגשה שלי- ס"י).

39. אם כן, אין מחלוקת כי הנתבע מנע את שימוש התובעים בהאנגר ביום 26.9.07, בו נערכה על ידם מסיבה במבנה ההאנגר.

ברם, לטענת הנתבע, מניעת השימוש בהאנגר נעשתה לאור אי עמידתם של התובעים בהתחייבויותיהם על פי ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים בבית המשפט באשר לתיקון ליקויים שנמצאו במבנה ההאנגר והכשרתו לדיסקוטק. לדידו, הפעלת דיסקוטק בהאנגר על ידי התובעים מבלי שפעלו לתיקון הליקויים מהווה סכנת חיים למבקרים וחושפת אותו לתביעות כבעל הנכס. (סעיף 49 לתצהיר הנתבע – נ/1).

הרקע שקדם לאירועי החסימה - יום 26.9.07:

40. לטענת התובעים, לאחר קיום מסיבות ראש השנה (בין התאריכים 11.9.07 ועד 14.9.07) דרש מהם הנתבע סכום כסף נוסף, מעבר לתשלום דמי השכירות, ועת סירבו לשלמו, הודיע להם הנתבע כי המושכר אינו עומד לרשותם ונטל מהם את המפתחות.

בעקבות כך, פנו התובעים לבית המשפט בבקשה לצו מניעה זמני וצו עשה, שימנע הפרעות מצד הנתבע ויאפשר המשך ניהול עסקם במושכר (ת.א. 5641/07, בש"א 5143/07), ובאותו היום ניתן צו זמני כמבוקש, במעמד צד אחד, והנתבע חויב להשיב לתובעים את מפתחות המושכר ולהימנע מהפרעה לפעילותם במושכר (נספח ז' לתצהירי התובעים).

41. בדיון במעמד שני הצדדים, מיום 24.9.07, הגיעו הצדדים להסכמות, שקיבלו תוקף של החלטה, כדלקמן:

"הגענו להסכמה לפיה המשיב (הנתבע – ס"י) יאפשר למבקשים (התובעים – ס"י) להיכנס למבנה ההאנגר בתיאום עם חשמלאי של המקום, ואם אינו יכול, חשמלאי אחר, בהסכמת הצדדים, ולתקן את הליקויים שנותרו על פי תצהיר יועץ הבטיחות. המבקשים ימציאו עד מחר אישור מכבי אש להפעלת המקום, ובכפוף לכך שהמשיב אינו מתנגד להפעלת המסיבות בהאנגר בשלב זה הצדדים מסכימים כי המבקשים יוכלו להיכנס למחסן הצמוד למבנה המרכזי. כמו כן מוסכם כי אם יש אירוע וצריכים כיסאות ושולחנות עד 100, המבקשים יוכלו לפנות ל"כלים שלובים" ולשכור על חשבון המשיב. הצדדים יסדירו ביניהם את עניין תשלום השכירות עבור ההאנגר. המבקשים יתנו העתק של המפתחות של ההאנגר למשיב. ברור לצדדים כי עליהם להפעיל את הנכסים נשוא הבקשה על פי תנאי הרישיון".

ההסכמות הנ"ל מלמדות, כי התובעים התחייבו לבצע תיקונים במבנה ההנגר על פי תצהיר יועץ הבטיחות שהונח בפני בית המשפט, מיום 20.9.07, וכן להמציא לבית המשפט עד ליום 25.9.07 (למחרת מתן ההחלטה) אישור מאת רשות כיבוי האש להפעלת המושכר.

הנתבע, מאידך, התחייב בכפוף לעמידת התובעים בהתחייבויותיהם, להתיר לתובעים לעשות שימוש בהאנגר.

42. לשם הנוחות, אביא בשנית את קביעותיו של יועץ הבטיחות בתצהירו מיום 20.9.07 (סעיף 5 הוא הסעיף הרלוונטי לענייננו):

"סיירתי בהאנגר ובהתאם לכך שלחתי ביום 2.7.07 הן למר חנן אשור והן למר אמנון פייקוב מכתב ובו סקירה לכל הליקויים הקיימים במבנה, והמצריכים תיקון כדלקמן:

1. התקנת תאורת התמצאות בתוך ההאנגר בעוצמת 1 ווט למ"ר
2. התקנת שלטי יציאות חירום מעל כל יציאה.
3. תליית שלט איסור מכירת משקאות משכרים למי שטרם מלאו לו 18 שנה.
4. התקנת מערכת כריזה בתוך ההאנגר".

43. יום למחרת הדיון, ב- 25.9.07, התקיימה פגישה בין הצדדים ובנוכחות חשמלאי – יוסי בוימן ויועץ הבטיחות חליליה, שאישר תיקון הליקויים, והנתבע נתן אישור להפעלת ההאנגר בכפוף לאישור החשמלאי ואישור מכבי האש, כאמור בדו"ח בטיחות שערך מיום 26.9.07 (נספחים ח' ו-ט' לתצהירי התובעים).

44. לגרסת הנתבע, כאמור, התובעים לא עמדו בהתחייבויותיהם, ולא פעלו לתיקון הליקויים בהאנגר, ומשום כך, לדידו, לא נותרה בידו הברירה, והוא נאלץ למנוע מהם את השימוש במבנה ביום 26.9.07. טענת הנתבע נסמכת, אפוא, על דו"ח בטיחות שערך יועץ הבטיחות חליליה מיום 26.9.07, יומיים לאחר מתן החלטת בית המשפט, וכן על הצעת מחיר מאת החשמלאי יוסי בוימן שביקר בהנגר בנוכחות הצדדים, ביום 25.9.07.

כך מסר הנתבע בחקירתו:

"ב- 26/9/2007 הויכוח היה על ההאנגר, מבנה ההאנגר, שבמבנה זה מבחינה בטיחותית, השוכרים לא עמדו בהתחייבויות שלהם, כפי שנסגר בפני השופטת ב- 24/07/2009 (צריך להיות 24/09/2007 – ס"י), לא עמדו בהתחייבותם להעמיד את המקום מבחינה בטיחותית. אם אני נכנס למקום וכבלי חשמל על הרצפה, יש מה שנקרא דיני נפשות" (עמ' 50 ש' 11-14).

45. מאידך, לעמדת התובעים, מלוא הליקויים כאמור בתצהיר יועץ הבטיחות תוקנו על ידם והם המציאו אישור מאת כיבוי האש מיום 27.8.07 להפעלת המקום כנדרש (נספח י' לתצהירי התובעים). חרף האמור, פעל הנתבע לסיכול המסיבה שתוכננה ביום 26.9.07 בהאנגר, ומנע כניסת מבקרים, ובכך הפר את התחייבותו לאפשר להם שימוש במבנה ההנגר.

46. עדות התובע 2:

בעדותו, נשאל התובע 2 לעניין מהות ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים במסגרת הדיון מיום 24.9.07. לדברי התובע 2:

"טיפלנו בכל הנושאים של ממוני בטיחות, מסמך מה-20 שאתה הגשת (הכוונה לתצהיר יועץ הבטיחות – ס"י). מה שעשינו בהנגר זה היה ב- 24 לחודש. הקמנו תאורת התמצאות, שלטים שהיו חסרים, מערכת כריזה וזה מה שבעצם היה חסר במיידי לטובת הפעלת ההנגר. כמו כן הבאנו ממכבי אש העתק של אישור כיבוי אש לחווה בנהלל. שני האישורים שנדרשנו ב- 24 להמציא, הצגנו במלואם"

(6.9.12, עמ' 20 ש' 9-12).

התובע 2 מסר כי בהתאם להחלטת בית המשפט מ- 24.9.07, פנו התובעים לתחנת כיבוי האש בעפולה והמציאו עותק של אישור הפעלת המקום מכיבוי האש לגבי החווה, אישור מאוגוסט 2007 (ראו עמ' 20 ש' 18-23).

עוד נשאל התובע 2 לעניין טיפול במערכת החשמל בהאנגר:

"ש. נושא של חשמל, שגם נושא זה היה באחריותכם לפי החלטת השופטת, תסביר לי מה עשיתם בנושא של חיבורי החשמל המאולתרים שהיו שם והאם יש לך אישור נכון להיום או אז כלל מחשמלאי מוסמך לחיבורים? אני מדבר על ההנגר.

ת. אנחנו מפעילים את ההנגר מדצמבר 2006 פעם ראשונה ואילך. כל הבעיות, אם זה חשמל, אם זה כיבוי אש, בטיחות, דברים כאלה ואחרים שמצריכים אישורים של גורמים מקצועיים, טופלו רק על ידך. אנחנו לא נגענו בזה עד ל- 24 החלטת השופטת, שאנחנו צריכים לדאוג..." (עמ' 21 ש' 20-22).

ובהמשך מסר כי נושא החשמל בהנגר לא נכלל כחלק מההסכם בין הצדדים בדיון מה- 24.9.07:

"מ- 24 לאחר החלטת השופטת שאישרה לנו לקיים את המסיבה ב- 26 כמתוכנן, ושאנחנו מציגים שני דברים, טיפול בכל הליקויים שהציג מהנדס הבטיחות וכן

אישור מכבי אש. זה שני הדחופים ביותר. חשמל שהיה צריך לטפל, זה ליום יומיים. זה מתארך טיפה יותר ולכן לא נכלל במסגרת ההסכם שלנו מ- 24 לחודש".

(עמ' 23 ש' 8-11).

וכן:

"אנחנו נקלענו למצוקה בלוח הזמנים כאשר הטחת בפנינו את כל בעיית האישורים שהיית אמור לטפל בה. בלוח זמנים צפוף עשינו כמיטב יכולתנו. ביומיים אי אפשר לטפל בתקלת חשמל ארוכת טווח ולכן כל מה שרצינו לעשות זה בסך הכל לקיים את האירוע ב- 26, ערב סוכות, כמתוכנן בהנגר. כל נושא האישורים לא טופל על ידינו. רק לאחר שרצית להעיף אותנו מהחווה".

(עמ' 25 ש' 26-30).

התובע 2 הסביר כי לאחר המסיבה מ- 26.9.07, כבר לא היה טעם מבחינת התובעים לטפל בתקלות וליקויי החשמל שנמצאו ואף לא טעם לפנות לבית המשפט:

"אבל אז כבר לא עבדנו ולא יכולנו לעבוד. לא היתה הכנסה כפי שציפינו לקבל. דלתות ההנגר היו חסומות על ידי הרכב שלך. קרסנו. זה היה ב- 26.9.2007.

...

היו לנו את כל האישורים שנדרשו מאיתנו לקיים את המסיבה ב- 26 בהנגר כמתוכנן. את מלוא הטיפול בכל האישורים, זה תהליך בן יומיים ולכן לא המשכנו הלאה, לא היה טעם. כבר חזרו לנו שיקים, נכנסנו למערבולת, היינו מוגבלים חמורים וכל עולמנו קרס".

(עמ' 26 ש' 7-14).

47. התובע 2 אישר כי השתתף בסיור שנערך במושכר בנוכחות יועץ הבטיחות וחשמלאי החווה – יוסי בויימן, ממנו קיבלו הצעת מחיר בעל-פה (עמ' 22 ש' 8-10, וש' 30-32).

התובע 2 נשאל אודות צילומי לוחות החשמל וכבלי החשמל החשופים המונחים על הרצפה ומהיכן הזנת החשמל להנגר במסיבה שנערכה בו, והשיב:

"לוחות החשמל שהיו קיימים בהנגר ובבניין המרכזי, שקבלן החוץ בחר להשתמש בהם, סידר את כבלי החשמל האלו. אני לא יודע מה הוא חיבר, אם זה היה בסדר או לא. מי שיודע להגיד זה מי שמטפל בזה, זה היה אך ורק אתה."

(עמ' 22 ש' 14-16).

התובע 2 הופנה בחקירתו לדו"ח בדיקת בטיחות להנגר מיום 26.9.07 על ידי יועץ הבטיחות חליליה עאמר (נספח ט' לתצהיר הנתבע), וכן להצעת מחיר מאת החשמלאי יוסי בוימן מיום 25.9.07 (נספח ז' לתצהיר הנתבע, נ/1), והוא אישר כי קיבל עותק מדו"ח בדיקת הבטיחות, אך שלל כי קיבל הצעת מחיר מאת החשמלאי, והשיב:

ש. לסיכום בנושא החשמל, אני מבין שלא ביצעתם שום פעולה לאחר תאריך 24.9.07?

ת. לא התבצעה שום פעולה. צרייך לחכות לקבל הצעת מחיר.

ש. פניתם לקבל הצעת מחיר?

ת. כן. אתה מחזיק אותה אני רואה. אני לא ראיתי אותה".

(ראו תשובות התובע 2 בעמ' 24 ש' 6-19).

התובע 2 שב והבהיר במסגרת חקירתו החוזרת כי עת פעלו התבועים לתיקון הליקויים, הם פעלו בהתאם למסמך של יועץ הבטיחות מיום 20.9.07, אליו מתייחסת החלטת בית המשפט מ- 24.9.07, ולא בהתאם לדו"ח הבטיחות שערך היועץ מאוחר יותר ב- 26.9.07 (עמ' 26 מש' 29 עד עמ' 27 ש' 3).

עדות התובע 1:

48. גם התובע 1 נחקר לעניין קיום החלטת בית המשפט מיום 24.9.07:

"ש. לגבי נושא של כיבוי אש, לאחר ה- 24 לחודש, מה עשית כדי להכשיר את ההנגר לפעילות?

ת. אני לא הייתי צריך להכשיר את ההנגר. מבחינת כיבוי אש, כל הכיבוי, כולל התנהלות ואישורים זה אתה מול כיבוי אש וכל מה שצריך מבחינת כל האישורים וכולל המבנה המרכזי. לא אנחנו טיפלנו וגם לא ביקשנו לטפל ולא נתת לנו לטפל אחרי שראינו שהמצב כל כך גרוע.

ש. האם לא התחייבת בהסכם לטפל בנושא של כיבוי אש? מה- 24.9.2007 בפני השופטת?

ת. השופטת ביקשה את האישור, הבאנו את האישור של כיבוי אש".

(עמ' 33 ש' 12-18).

התובע 1 נחקר אשר לפעולות שביצע לאחר מתן החלטת בית המשפט מ- 24.9.07, לגבי מערכת החשמל בהנגר, והשיב:

"ת. התבקשתי לתקן את הליקויים ותיקנתי את הליקויים.

ש. יש לך חשבונית או אישור שמורה על זה?

ת. חשמלאי היה דרכך שפעל בכל החווה וביצע את העבודות.

ש. אותו חשמלאי הבאת אותו גם בעקבות אותו דיון?

ת. כן.

ש. מה שם החשמלאי?

ת. יוסי.

ש. האם לאחר שהחשמלאי ביצע את העבודות לטענתך הוחלפה ההזנה להנגר, הוחלפו לוחות חשמל בהנגר?

ת. לא הייתי אמור להחליף לוחות. לא מתפקידי להיות אחראי על נושא החשמל.

ש. לפני רגע אמרת שלקחת חשמלאי. מה הוא עשה? תפרט.

ת. פירטתי כבר. לפי בקשת השופטת שם שלטי יציאת חירום מוארים, תאורת חירום, סידרנו את השלט מאחורי הבר. זה מה שעשינו".

(עמ' 34 ש' 10-25).

בהמשך נשאל התובע 1: "האם אתה חושב שעמדת בכל הסיכומים ובכל הדרישות מסיכום הדיון מתאריך 24.9.07?" והשיב: "כן. לפי מה שביקשה השופטת, עמדנו בכל הדרישות" (עמ' 37 ש' 30-32); ומסר כי לא ראו טעם לאחר מכן לפנות לבית המשפט, "כי באותו זמן היתה כבר התגלגלות של כל הנפילה הזו, משום שסגרת לנו את ההנגר עם האוטו ולא יכולנו להפעיל אותו ומפה התחילה לנו כל המפולת" (עמ' 38 ש' 1-4).

התובע 1 אישר כי יש בידיו עותק של דו"ח יועץ הבטיחות מ- 26.9.07 ועותק הצעת מחיר מאת החשמלאי מיום 25.9.07 (עמ' 35 ש' 1-5).

עדות הנתבע:

49. הנתבע לא שלל בחקירתו כי התובעים ביצעו את תיקון הליקויים בהתאם לתצהיר יועץ הבטיחות מיום 20.9.07, אלא שכאמור, לטענתו, היה עליהם לעמוד בהתחייבויות הנוספות בהתאם לדו"ח יועץ הבטיחות מיום 26.9.07. כלשונו:

"ש. התובעים ביצעו את כל הדברים שרשומים בתצהיר מ- 20/09/2007. אתה כותב זאת בתצהיר. אחרי זה אתה טוען שהתגלו עוד ליקויים, נכון? זה נכון שביצעו את כל מה שכתוב בתצהיר יועץ הבטיחות 20/09/2007?

ת. אני לא יכול לענות על מה שעשו או לא. אני יכול לענות שלא היה אישור סופי של יועץ הבטיחות שנותן את הגושפנקא האחרונה לכל הנושא של התפעול".

(עמ' 57 ש' 1-5, הדגשה שלי- ס"י).

בהמשך, נתבקש הנתבע להסביר מדוע הוא מסתמך על דו"ח בטיחות מ-26/09/07, שנערך לאחר ההחלטה, עת החלטת בית המשפט וההסכמות בין הצדדים נגעו לתצהיר יועץ הבטיחות מיום 20.9.07, אך לא היה בפיו הסבר ענייני המניח את הדעת:

"ת. מכיוון שכל ההתנהלות לגבי המתחם בנושא אישורים למועצה, אישורים

לחברת ביטוח וכו', עושה מהנדס הבטיחות זימנו את יועץ הבטיחות ל- 26/09/2007 עם התובעים על מנת שיבינו וילמדו מה צריכים לעשות בהאנגר"

(עמ' 58 ש' 11-16).

מסקנות ביניים:

50. מקריאת לשון ההסכמות בין הצדדים, יחד עם קביעות יועץ הבטיחות בתצהירו מיום 20.9.07, עליו מסתמכים הצדדים בהסכמתם, נלמד, כי בנקודת הזמן הקובעת, על התובעים היה לבצע תיקון ארבעת הליקויים שמנה יועץ הבטיחות בתצהירו, וכן להמציא לבית המשפט אישור מאת רשות כיבוי האש בדבר הפעלת המקום.

לא מצאתי כל התייחסות בהחלטת בית המשפט מיום 24.9.07 לעניין דו"ח הבטיחות של היועץ מיום 26.9.07, אשר נערך יומיים מאוחר יותר מיום הגעת הצדדים להסכמות, ומתן החלטת בית המשפט, ומשום כך, לא ניתן להסתמך עליו.

בחינת העדויות שנשמעו, והובאו לעיל, מובילה לכלל מסקנה, כי התובעים פעלו לתיקון הליקויים על פי תצהיר יועץ הבטיחות מיום 20.9.07; היינו, התקינו תאורה, שלטי יציאות חירום, שלט איסור מכירת אלכוהול ומערכת כריזה במבנה ההנגר. כן הוכח כי התובעים המציאו אישור מאת כיבוי האש לגבי הפעלת המבנה מחודש 8/07.

יתרה מכך, אף לא נטען על ידי הנתבע כי אותם ארבעה ליקויים לא תוקנו על ידם (ראו עדות הנתבע בעמ' 57 ש' 1-5, וסעיף 49 לתצהיר הנתבע).

הנתבע שם יהבו על אי תיקון ליקויים נוספים שמצאו את ביטויים בדו"ח בטיחות שערך יועץ הבטיחות בשלב מאוחר יותר, ביום 26.9.07, אשר לו אין כאמור כל זכר, מן הסתם, בהחלטת בית המשפט, שניתנה קודם לכן, ביום 24.9.07.

מעבר לנדרש, אוסיף, כי אם סבור היה הנתבע כי התובעים מפרים את החלטת בית המשפט מיום 24.9.07, עת אינם מקיימים התחייבויותיהם, עמדה בפניו האפשרות לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה. תחת זאת, כפי שהובהר לעיל, בחר הנתבע לעשות דין לעצמו, חסם את הכניסה למבנה ההאנגר שעה שהתובעים קיימו במקום מסיבה, ומנע מהם שימוש כדין בהאנגר.

51. לאור האמור, אינני מקבל את טענת הנתבע באשר לאי קיום התחייבויותיהם של התובעים, כפי שאלה באו לידי ביטוי במסגרת ההסכמות בין הצדדים מיום 24.9.07, ואשר קיבלו תוקף של החלטת בית-משפט.

ביטול חוזה השכירות על ידי התובעים:

52. אין חולק כי התובעים הודיעו לנתבע אודות רצונם לסיים ההתקשרות עימו על פי חוזה השכירות.

בראיות שהוצגו, נמצא מכתב התובעים, באמצעות ב"כ - עו"ד רועי מגל, מיום 30.9.07, שמוען לב"כ הנתבע דאז - עו"ד סאמי אכתילאת, בו הודיעו התובעים על ביטול חוזה השכירות לאלתר (סעיף 5 למכתב), עקב הפרתו באופן יסודי ובוטה על ידי הנתבע, שחסם את מבנה ההאנגר עם רכבו ומנע קיומה של המסיבה שנערכה על ידי התובעים ביום 26.9.07, חרף העובדה שהתובעים קיימו את החלטת בית המשפט מיום 24.9.07 (נספח ד' לסיכומי התובעים).

הנתבע מאשר כי התובעים הודיעו לו בתחילת חודש אוקטובר 2007 על ביטול החוזה ועזיבת המושכר, כלשון הנתבע בעדותו: "באוקטובר הם סיימו ועזבו והודיעו לי דרך עורך דין שהם עוזבים" (עמ' 43 ש' 28).

53. משהגעתי למסקנה כי התובעים פעלו בהתאם להסכמות שבין הצדדים ולהחלטת בית המשפט מיום 24.9.07, ותיקנו הליקויים במבנה ההאנגר על פי תצהיר יועץ הבטיחות מיום 20.9.07, וקבעתי כי יש במעשיו של הנתבע, שעשה דין לעצמו, משום סיכול והפרה של חוזה השכירות בין הצדדים, לרבות הפרת ההסכמות בעל פה, שכללו מתן רשות לתובעים לעשות שימוש בהאנגר, הנני קובע כי ביטול ההתקשרות על ידי התובעים, ביום 30.9.07, נעשה כדין.

אין לצפות שהתובעים ימשיכו לקיים את השכירות במושכר, למטרות שלשמן שכרו אותו, בנסיבות שנוצרו ובמערכת היחסים אשר שררה בינם לבין הנתבע, כאשר התובעים היו נתונים לחסדי הנתבע ולמעשיו הבלתי-צפויים.

הואיל וכך, זכאים התובעים לפיצוי והשבה, בכפוף להוכחת הנזקים הנטענים על ידם.

להלן אפנה לבחינת הנזקים הנטענים בכתב התביעה.

נזקי התובעים:

כספי השקעה ופרסום:

54. לטענת התובעים, במהלך תקופת ההתקשרות עם הנתבע ולצורך הפעלת עסקם במושכר הם נאלצו להשקיע כספים רבים, לרבות שיפוץ המושכר והכשרתו לפעילות של דיסקוטק, פרסומים והפעלת יחצנים, רכישת ציוד מתאים, לרבות תאורה, מקררים, מאווררים, מחסומים ניידים, במה להופעות, וכן שכרו שירותים שונים, כגון שירותי תאורה וציוד הגברה (ראו לעניין זה גם את עדות התובע 2 בעמ' 15 ש' 11-22, ועדות התובע 1 בעמ' 28 ש' 4-12 וש' 26-29 ובעמ' 29 ש' 1-6).

לדידם, אם היו יודעים כי חוזה השכירות יסתיים לאחר כשנה, ולא יארך לשש שנים, (שנה ואופציה לחמש שנים נוספות), לא היו נקשרים עם הנתבע בחוזה ולא היו משקיעים במושכר את שהשקיעו.

בתמיכה לטענותיהם בדבר הוצאותיהם והשקעותיהם, צירפו התובעים לתביעתם ולתצהירי עדותם אסופת מסמכים נכבדה המונה מאות עמודים, רובם פרסומים שנעשו אודות מסיבות, הופעות ואירועים שקיימו במושכר, חשבוניות, קבלות ודו"חות רווח והפסד (נספחים יג' ואילך לתצהיר התובעים – ת/1, ת/2).

התובעים מעריכים את סכום ההשקעה הראשוני בסכום של 250,000 ₪; 150,000 ₪ הוצאו על-ידי התובע 1, ו- 100,000 ₪ הוצאו על-ידי התובע 2, לטענתם.

55. אין חולק בין הצדדים, כי עובר לתחילת הפעלת המושכר ע"י התובעים, המושכר לא היה מיועד באופיו ובמהותו להפעלת עסק של דיסקוטק וכי נדרשו השקעה ושיפוץ המושכר על מנת שיהא ניתן להכשירו למטרת עסקם של התובעים.

כך למשל אישר הנתבע בחקירתו כי על מנת שהתובעים יוכלו לעשות שימוש במבנה ההאנגר ולהפעילו כדיסקוטק, נדרש שיפוץ והשקעה במקום:

"ש. לפני שהם התחילו להפעיל את ההאנגר הוא היה מחסן?

ת. כן.

ש. בשביל להפעילו כמועדון היה צריך לעשות בו שיפוץ, נכון? היה צריך להכשירו לדיסקוטק. זה מחסן. שיפצו את המקום ועשו דברים. אתה השתמשת אחרי זה בהאנגר כטענתך כאן.

ת.מבחינת מבנה לא היה צריך לשפץ. מבחינת אבזור, להפוך אותו ממחסן למועדון, צריך להשקיע" (עמ' 51 ש' 29 עד עמ' 52 ש' 2).

56. כן לא יכול להיות חולק, כי על אף שעסקם של התובעים פעל והפיק רווחים כלשהם, דו"ח הרווח וההפסד של התובעים לשנים 2006-2007 מעיד על הפסדים (נספח טו' לתצהירי התובעים; עדות התובע 1 בעמ' 30 ש' 17-18, ועדות התובע 2 בעמ' 17 ש' 26-27).

אשר להוצאות בגין פרסום, אין לומר כי השקעה זו ירדה כולה לטמיון, שכן הפרסומים נעשו לפני כל אירוע או מסיבה שנערכה על ידי התובעים, ובעקבות אותם פרסומים הפיקו התובעים רווחים. עם זאת, אביא בחשבון בקביעת שיעור הפיצוי את הפרסומים האחרונים שנעשו, החל מהמסיבה שנערכה ביום 26.9.07, ובגין אירועים עתידיים לתקופה הסמוכה.

57. במסגרת הוכחת יסוד הנזק, הכלל הוא כי על התובע להוכיח, בשלב הראשון, את היקפו ומידתו של הנזק שנגרם לו (תיחום הנזק), ובשלב השני,  את שיעור הפיצויים לו הוא זכאי בגין הנזק שנגרם לו (כימות הנזק).

כלל זה חל גם בתביעת פיצויים בגין הפרת חוזה –

"נפגע, התובע פיצויים לפי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) (להלן: חוק התרופות), חייב להוכיח, במידת ודאות סבירה, הן את נזקו והן את שיעור הפיצויים, שיהיה בו כדי לפצותו על נזקו... בהגשמת הזכות לפיצויים, על-פי סעיף 10 לחוק התרופות, נוהגים להבחין בין שני שלבים. השלב הראשון עניינו קביעת היקפו ומידתו של הנזק, שבגין התרחשותו אחראי המפר. זוהי שאלה של תיחום הנזק, אשר במסגרתה מאתרים את הנזקים, שנגרמו על-ידי ההפרה (בחינת הסיבתיות), תוך ייחוד אותם נזקים שהם צפויים, ושבגינם מוטלת אחריות (מבחן הצפיות). משאותר הנזק, אשר בגין התרחשותו אחראי המפר, בא מקומו של השלב השני, אשר עניינו קביעת שיעור הפיצויים, לו זכאי הנתבע בגין הנזק שנגרם לו. זוהי שאלה של שומה וכימות (QUANTIFICATION), אשר במסגרתה יש לתרגם את הנזק לסכומי כסף, שיש בהם כדי לפצות את הנפגע" (דעת הרוב בע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה (2) 800, 807-806).

אכן, בתביעות לתשלום סכום כסף הכלל הוא שעל התובע להוכיח לא רק את העובדה שנגרם לו נזק או שהוא זכאי להשבה, אלא להוכיח גם במידת ודאות סבירה את גובה הנזק (ע"א 7905/98 Aerocon C.C. נ' הוק תעופה בע"מ, פ"ד נה (4) 387, 397ו). 

הוכחת הנזק היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקביעת הפיצוי. כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי, דהיינו, את הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו.

ואומר, לא די היה בצירוף קבלות וחשבוניות בגין הוצאות למיניהן שהוצאו. עניין לנו בהערכת נזק שהינה עניין שבמומחיות, ודומה כי לצורך חישוב מדויק של ההוצאות לאחר קיזוז ערכי הזיכוי השונים ממס הכנסה ומע"מ, היה על התובעים לבסס דרישתם לפיצוי על חוות דעת מומחה רואה חשבון.

58. בנסיבות מעין אלו, בהן ברור מחד, כי לתובעים נגרם נזק כספי כלשהו, אלא שמאידך לא ניתן לכמת את סכום הנזק במדויק, ייטה בית-המשפט לפסוק פיצוי על דרך האומדנא.

יפים לעניינו דברי כב' השופטת תמר בר-אשר-צבן בת"א (שלום יר') 14383-06 פלונית נ' מדינת ישראל - הנהלת בתי המשפט, תק-של 2011(2), 8194 , 8211 (2011) מ-4.4.11, והפסיקה שם:

"56. קביעת שיעור הפיצוי במקרה דוגמת המקרה הנדון, שבו אין מדובר בנזק כספי הניתן לכימות נעשית על דרך האומדנה. אופן קביעתו של פיצוי בדרך זו ודרגת ההוכחה הדרושה לכך, נדונו לאחרונה בפסק-דינה של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה בע"א 8588/06 דוד דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ [פורסם בנבו] (11.11.2010) (בפסקה 27). באשר לשיעור הנזק, נקבע כי 'את שיעור הנזק - כמו את עצם גרימתו - יש להוכיח בדרגת ודאות סבירה' (ענין אניסימוב, בעמ' 809 [ע"א 355/80 אניסימוב נ' מלון טירת בת שבע, פ"ד לה(2) 800 (1981)]), כלומר, באותה מידת הסתברות שהגיוני וסביר לדרוש מן הנפגע בנסיבות המקרה הנדון (ע"א 8958/96 שוסטר בע"מ נ' ציון חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (16.9.2001); ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פסקה 69 [פורסם בנבו] (5.10.2006)'.

היקף הפיצוי, ייקבע על-ידי בית המשפט על דרך האומדנה, במקום שבו הנפגע סבל נזק, שאותו יש להעריך ויש קושי ממשי בכימותו. כאמור שם: 'קיימת הכרה שיפוטית בדבר קיום שיקול דעת שיפוטי בהיקף מסוים לפסיקת פיצוי על פי האומדנא. הנטייה להשתמש בשיקול דעת כזה בולטת כאשר נהיר כי הנפגע סבל נזק של ממש, וכאשר הפער בין הערכה בדרך של אומדן ובין הערכה על פי ראיות מוצקות אינו פער גדול במיוחד (ע"א 769/86 רובינשטיין ושות', חברה קבלנית בע"מ נ' זמרן, פ"ד מב(3) 581, 589-590 (1988)). השימוש באומדנא נעשה, דרך כלל, 'כאשר בית המשפט נתקל בבעיה קשה הנוגעת לכימות הנזק, בין אם בתחום הנזיקין או בענף משפטי אחר... השימוש באומדנה על ידי בית המשפט לא נעשה כחלק מכלל משפטי מרכזי, אלא בא בעיקר כדי ליתן תשובה ראויה במקרים קונקרטיים' (דנ"א 4693/05 בי"ח כרמל-חיפה נ' עדן מלול, פסקה 16 לפסק דינו של השופט גרוניס (29.8.2010); ע"א 1716/09 יעקובי נ' בנק דיסקונט לישראל (28.6.2010))".

(ההדגשות שלי – ס"י).

מכל האמור, על בסיס הראיות שצירפו התובעים, ועדותם שלא נסתרה ואף נתמכה בהודאת הנתבע כי המקום דרש שיפוץ והשקעה, הנני פוסק לתובעים סך של 30,000 (עד דרך האומדנא) בגין השקעה ראשונית בעסק לשם הכשרת המושכר לדיסקוטק, ובגין פרסום בגין מסיבות שתוכננו ולא הוצאו אל הפועל לאור ביטול ההתקשרות עם הנתבע.

השבת דמי השכירות לתקופה מיום 1.9.06 ועד 1.9.07:

59. לטענת התובעים, עקב הפרת חוזה השכירות, זכאים הם להשבת המצב לקדמותו, ועותרים להשבת מלוא דמי השכירות ששילמו בפועל מתחילת השכירות מיום 1.9.06 ועד ליום 1.9.07, בסכום כולל של 189,292 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

עוד עותרים התובעים לחייב את הנתבע בהשבת השיקים שמסרו לו עבור חודשים 9/07 עד 11/07 כולל.

אין בידי לקבל טענה זו. סיכול והפרת חוזה השכירות נטען ואף הוכח רק לגבי התקופה מיום 7.9.07 ועד ליום עזיבת התובעים את המושכר בתום חודש 9/07, ולא לתקופה שקדמה למועד זה.

משמצאתי כי הנתבע הפר את חוזה השכירות לתקופה הנטענת, הנני מורה על השבת דמי השכירות לתובעים עבור חודש 9/07 בסך של 8,971 ₪.

לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מ-01/10/2007 ועד היום.

כן אני מורה לנתבע להשיב לתובעים את ההמחאות שמסרו לו עבור חודשים אוקטובר – נובמבר 2007 (כולל).

הפסדים בגין שיבוש המסיבה מיום 26.9.07:

60. התובע 1 מסר בחקירתו הנגדית:

"ת. באותו זמן היתה כבר התגלגלות של כל הנפילה הזו, משום שסגרת לנו את ההנגר עם האוטו ולא יכולנו להפעיל אותו ומפה התחילה לנו כל המפולת."

...

"ת....באותו אירוע שעשינו ב- 26/09, במקום שההנגר היה אמור לעבוד, עבד רק מבנה אחד שזה המרכזי. כמות האנשים שיכולנו להכניס במבנה אחד, אם היה את המבנה השני, היינו צריכים לעבוד עם שני המבנים, הנגר והמבנה המרכזי, כמות האנשים 700 בשני המבנים, נכנסו רק 300. ההנגר היה סגור כי סגרת אותו. האירוע התקיים רק במבנה המרכזי.

ש. בכמה המבנה המרכזי מאושר?

ת. 300."

(עמ' 38 ש' 3-4 וש' 10-15).

ובהמשך חקירתו מסר התובע 1:

"ש. כל מה שקרה זה במסיבה אחת שהגיעו 300 מבקרים לאולם של 500, בזה זה מוטט לכם את כל העסק. האם כן או לא?

ת. ההתמוטטות נבעה מהסוף שבוע הזה שהתחיל במסיבה הראשונה שבמקום שיהיו 700 היו 300 ולכן זה גלגל את כל הגלגל של ההתמוטטות"

...

ת. כסף שנגבה מהמסיבה הזו האחרונה נכנס לבנק על מנת למזער כמה שיותר את הנזקים.

הספקים עד היום הם הנושים שלנו בפשיטת הרגל".

(עמ' 39 ש' 12-16 וש' 24-25).

בחקירתו החוזרת שב התובע 1 והבהיר כי הגיעו מעל 600 מבקרים למסיבה מיום 26.9.07, אך נכנסו רק כ- 300-400 מבקרים (עמ' 40 ש' 4-7).

61. אשר לגובה ההפסדים שנחלו התובעים בגין המסיבה מיום 26.9.07, ניתן להעריך, הערכה גסה, את הפסדם על בסיס הנתונים שנמסרו בעדותם: על פי עדות התובעים עלות כרטיס כניסה נע בין 40 ל- 50 ₪ (עמ' 18 ש' 1). עדותם של התובעים בעניין זה נמצאה אמינה ומהימנה עליי, ולא נסתרה. הנזקים בגין אי-כניסת כ-250 מבקרים לאירוע, לפי 45 ₪ לכל אחד, עומדים על 11,250 ₪.

כן, הנני פוסק לתובעים סכום נוסף של 1,000 ₪ בגין אובדן רווחים ממכירת שתייה ואלכוהול שהיו נצרכים על ידי אותם מבקרים שכניסתם נמנעה (ראו עדות התובע 1 לעניין רווחים מועטים ממכירת אלכוהול, שחולק רובו בחינם, וכי מרבית הרווחים היו עבור כרטיס הכניסה, עמ' 18 ש' 22-24).

אם כן, סה"כ פיצוי בגין הפסדים באירוע מיום 26.9.07 יעמוד על 12,250 ₪.

שימוש במוניטין עסקם של התובעים בתקופה 10/07-12/08 תוך עשיית עושר ולא במשפט ומניעת רווח עתידי:

62. לטענת התובעים, לאחר סגירת העסק ועזיבתם את הנכס, הוסיף הנתבע לעשות שימוש בפועל בעסק שהוקם על ידם, מחודש 10/07 ועד לסגירת המקום בצו שיפוטי בחודש 12/08, תוך שימוש במוניטין שצברו, והנתבע אף הועמד לדין פלילי בגין שימוש חורג בנכס.

מאידך, טוען הנתבע כי הוא סגר את המקום מחוסר כדאיות כלכלית (עמ' 45 לעדותו ש' 1-5 וש' 20-32). לטענתו, התובעים הותירו לאחר עזיבתם את המושכר מוניטין שלילי ואין לומר כי עשה שימוש במוניטין שלהם. כן טוען הנתבע, כי קיים מסיבות ואירועים להם התחייבו התובעים בטרם עזיבתם, ואשר בגינם קיבלו התובעים תמורה.

63. תחילה מסר הנתבע בחקירתו כי הפעיל את העסק לאחר עזיבת התובעים רק מחודש דצמבר 2007:

"ש. המשכת להפעיל את המושכר אחרי שהם עזבו את המקום, נכון?

ת. לא מיד.

ש. מתי המשכת?

ת. כחודשיים בערך לאחר מכן.

ש. זאת אומרת, הם עזבו בספטמבר, אתה התחלת בנובמבר בערך?

ת. אחרי שהודיעו לי שהם עוזבים את העסק באוקטובר, עד אוקטובר לא עשיתי שום דבר.

באוקטובר הם סיימו ועזבו והודיעו לי דרך עורך דין שהם עוזבים. הם עזבו באוקטובר והתחלתי את העסק כמעט בסביבות דצמבר".

(עמ' 43 ש' 22-29).

ובהמשך:

"ש. אתה המשכת להפעיל את המבנה המרכזי למסיבות ואירועים וכן את האנגר אחרי שהם עזבו. נכון?

ת. כן. את המבנה המרכזי, מכיוון שהיו לו את כל האישורים במיידית ואת המבנה של ההאנגר, אחרי שהורדנו לו את כל הבעיות הבטיחותיות, של החשמל, הדלתות והבמה, והכנסנו שם דלתות בהלה ונושא של חשמל ותאורה ולאחר אישור סופי של המשטרה ושל יועץ בטיחותי, פתחנו את המקום"

(עמ' 48 ש' 24-29).

64. על אף דברים אלה, הנתבע אישר כי הפעיל את ההאנגר ללא היתר מאת הועדה לתכנון ובניה (עמ' 49 ש' 2-5).

הנתבע אישר בעדותו, כי הביא מישהו שיתפעל את המקום וימשיך במקום התובעים, תוך שמרבית האנשים (כ- 70% להערכתו) שהפעילו את המקום מטעמו, לאחר עזיבת התובעים, היו עובדים שהועסקו בעבר על ידי התובעים (עמ' 51 ש' 1-9, נספח טז' לתצהיר התובעים – רשימת העובדים שהועסקו על ידי התובעים ואשר חלקם הועסקו גם על ידי הנתבע).

בניגוד לנטען, מתברר, כי הנתבע אף קיים אירועים שתוכננו על-ידי התובעים גם קודם לכן, בחודש אוקטובר 2007:

"ת. כאשר הם עזבו באוקטובר הם השאירו עדיין מספר אירועים מול גורמים פרטיים, שפנו אליי, כמו לדוגמא בר מצווה... אי לכך, על מנת למזער את הנזק ובפרט שהם קיבלו כסף מהלקוחות, אני כן ערכתי ביטוח וביצעתי את האירועים ללקוחות.

ש. אז היו גם אירועים באוקטובר?

ת. היו אירועים באוקטובר של לקוחות ששילמו לתובעים. אלי לא שילמו.

ש. אז אתה מרצונך הטוב קיימת מסיבות ולא קיבלת כלום?

ת. לא מסיבות אלא אירועים. הם שילמו על הציוד ששכרו, אבל מכיוון שהם שילמו לתובעים, פשוט רציתי להיות הגון וביצעתי את זה.

ש. לא שילמו לך שום דבר על האירועים האלה?

ת. אני לא זוכר. אם שילמו, אז שילמו אולי על ציוד ששכרתי עבורם מכלים שלובים – זו חברה שנמצאת בנהלל שמשכירה ציוד לאירועים. אם שילמו, בעבור הגישור".

(עמ' 44 ש' 1-13, ההדגשות שלי- ס"י).

65. אינני נותן אמון כלל ועיקר בגרסת הנתבע כי בגין אירועים אלה לא קיבל תמורה. קשה להשתכנע מטענות הנתבע כי עשה זאת "בהתנדבות" כדי להקטין את נזקי התובעים דווקא, כאשר נסיבות עזיבתם היו, כפי שתוארו, כרוכות בסכסוך מר והתדיינויות בבית-המשפט. גם תשובת הנתבע כי אין הוא זוכר אם קיבל ממזמיני אירועים אלה תמורה, אינה אמינה בעיניי.

66. הנתבע אישר כי המשיך להפעיל במושכר את עסק התובעים – "כמועדון", זאת עד לחודש דצמבר 2008, לסירוגין (עמ' 44 ש' 14-17, וש' 27-30).

"לאחר שהתובעים עזבו את המקום באוקטובר, ניסיתי להרים את המקום ע"י התקשרות עם אחרים וסגרתי אותו לסירוגין, כאשר בסופו של דבר בסוף 2008 סגרתי אותו, עקב אי כדאיות כלכלית לתפעול המועדון"

(עמ' 45 ש' 2-4).

אינני מקבל טענה זו. הנתבע סגר את העסק משום ש"נאלץ" לעשות זאת עקב הרשעתו בפלילים.

הנתבע הודה בכתב אישום המייחס לוֹ שימוש חורג שלא בהתאם להיתר בנכס ובניגוד לחוק.

ביום 15.12.08 ניתן גזר דין מרשיע נגד הנתבע, על פי הודאתו, כאמור, ניתן צו איסור שימוש והושת עליו קנס בסך 80,000 ₪.

אף בגזר הדין צוין:

"מהמסמכים שהוגשו על ידי התביעה עולה כי הנאשם מארגן מסיבות לילה לבני נוער כולל מכירת אלכוהול, כל זה כשאין כל אמצעים בטיחותיים ואין אישור כלל לא לשימוש ולא למסיבות... נראה כי הנאשם עד היום עדיין לא הבין כי אסור לו להפעיל את המקום, כאשר המקום מופעל עד עצם היום הזה בניגוד לחוק וגם לאחר שקיבל את כתב האישום לידיו".

(ההדגשות שלי- ס"י).

חרף האמור, בחר הנתבע שלא לסגת מגרסתו, ומסר בחקירתו: "לא בגלל ההרשעה המקום נסגר. המקום נסגר בגלל שהמקום הפסיד, הן בתקופה שלי וזה לא היה כדאי. זה היה של מאות אלפי שקלים כדי לעשות שינוי יעוד" (עמ' 45 ש' 20-32).

67. התובעים צירפו עותק מתצהיר גילוי המסמכים של הנתבע מיום 1.6.10 (ת/4), אליו צורפה רשימת אירועים שערך הנתבע החל מחודש אוקטובר 2007 ועד לחודש 12/08 (נספח א', ת/4), המונה 32 אירועים/מסיבות, כאשר לטענת הנתבע בסעיף 3א לתצהיר אין מדובר ברשימת האירועים המלאה.

עוד צורפה לתצהיר גילוי המסמכים של הנתבע רשימת העובדים שהועסקו על ידו (נספח ג, ת/4), ממנה עולה כי הוא העסיק עובדים רבים שהועסקו קודם לכן על ידי התובעים.

כן צורף דו"ח רווח והפסד של הנתבע לשנת המס 2007 (ת/5) המעיד על הפסדים. כעולה מסעיף 3ב לתצהיר הגילוי של הנתבע לא קיימים דו"חות רווח והפסד לשנים שלאחר מכן, ועל כן לא צורפו (ראו עדות הנתבע בעמ' 47 ש' 1-7, וש' 16-24).

68. לאור כל המקובץ לעיל, הוכח כי הנתבע עשה שימוש בעסקם של התובעים והמשיך לקיים מסיבות ואירועים במושכר לאחר עזיבתם, תוך שעשה שימוש במוניטין שצברו התובעים במהלך תקופת הפעלת עסקם המושכר, זאת בתקופה מחודש 10/07 ועד 15.12.08, יום בו ניתן גזר הדין נגדו האוסר שימוש בנכס.

מן הראיות שנפרשו בפניי, והודאות הנתבע בחקירתו, עולה כי הנתבע ערך בנכס אירועים ומסיבות, שחלקן תואמו מבעוד מועד עם התובעים, ואשר לאור עזיבתם וסיום ההתקשרות בין הצדדים, לא הוצאו אל הפועל.

69. לאור האמור, התובעים הוכיחו את טענתם בראש נזק זה, ואת זכאותם לפיצוי בגין שימוש הנתבע במוניטין שצברו הם, תוך שעשה עושר ולא במשפט על חשבונם.

מאידך, קיים קושי לייחס למעשיו של הנתבע את קריסת עסקם ופשיטת הרגל של התובעים.

אכן, מעשי ההפרה של הנתבע הובילו לסיום ההתקשרות בין הצדדים בטרם עת ופגעו באפשרות התובעים להוסיף ולהפעיל את עסקם. אך מקביעה זו ועד לקביעה לפיה במעשיו גרם הנתבע לפשיטת רגלם של התובעים, המרחק רב, והדבר לא הוכח על ידי התובעים.

70. אשר לשיעור הפיצוי.

כמבואר לעיל, מצאתי כי התובעים עברו את משוכת ההוכחה הראייתית הראשונה באשר לאחריות הנתבע, ולזכאותם לפיצויים מאת הנתבע בגין הפרת החוזה.

כך גם עמדו התובעים במשוכה השנייה שעניינה, כאמור, כימות גובה נזקיהם. התובעים צירפו ראיות רבות שיש בהן ללמד על הפסדים ונזקים כספיים שנגרמו להם (נספחים יז' ואילך לתצהירי התובעים, ת/1, ת/2), ובכך הניחו תשתית, המאפשרת להעריך את הפיצוי במידת ודאות סבירה וקרובה, זאת אף שלא ניתן לאמוד על-פי אותן ראיות את שיעור הנזק המדויק.

ודוק, כבר נפסק, כי לא נדרש "דיוק מתמטי" בהוכחת הפיצויים, אך "נתונים סבירים" - יש להביא (ע"א 153/04 רובינוביץ' נ' רוזנבויים, מיום 6.2.06).

71. כאמור לעיל, במקרה דנן, התובעים הציגו נתונים מספיקים לעניין הנזק, ולכן, יש מקום לפסיקת פיצוי על דרך של אומדנא (ראו גם הפסיקה שהובאה לעיל בסעיפים 57 ו-58).

לאחר עיון ובחינת הראיות שהוצגו, הנני מעריך את סך הפיצוי בגין שימוש הנתבע במוניטין עסק התובעים תוך התעשרות על גבם שלא כדין, ועבור מניעת רווחים עתידיים מאת התובעים, בסך של 70,000 ₪.

נזק לא ממוני (עוגמת נפש):

72. ידוע, כי פיצוי בגין עוגמת נפש יפסק במקרים חריגים ונדירים. לא זו אף זו, "קביעת הפיצוי בגין נזק לא ממוני קשה היא. הן בשל הקושי האינטלקטואלי שביסוד ראש נזק זה, הן בשל הקושי להעריך בערכים כספיים את שיעורו של נזק מסוג זה... בה בעת, העיקרון של החזרת המצב לקדמותו, חולש גם על ראש נזק זה ומחייב, על כן, פיצוי הולם בגינו" (ע"א 1081/00 אבנעל חברה להפצה בע"מ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), פסקה 22 לפסק הדין).

בענייננו, אין ספק כי התנהגות הנתבע, כפי שתוארה לעיל, אשר הובילה בסופו של יום לביטול חוזה השכירות והפסקת פעילותם של התובעים והפעלת עסקם במושכר, הסבה לתובעים אי נעימות רבה, בלשון המעטה. זאת בפרט לאור האופן בו הסתיימו היחסים, ולאור העובדה שעקב סיום ההתקשרות עם הנתבע ועזיבתם את המושכר בפתאומיות, לאור היחסים העכורים שנוצרו בין הצדדים, נצברו לחובתם חובות שגררו תביעות של עובדים, ספקים ובעלי עסק שונים.

עם זאת, לא הוכח כי מעשיו של הנתבע הובילו לקריסתם הכלכלית של התובעים עד כדי פשיטת רגל, כפי טענתם.

בנסיבות העניין, תוך הבאה בחשבון של התנהלות הנתבע, חוסר תום לבו, תוך עשיית דין לעצמו, ותוך התעשרות על גבם של התובעים, הנני פוסק לכל אחד מהתובעים סך של 10,000 ₪ בראש נזק זה.

סוף דבר:

73. הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים את הסך של 144,148 ₪, כדלקמן:

1. סך 30,000 ₪, (לפי סעיף 58).
2. סך 8,971 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מ-01/10/2007 עד היום = 11,898 ₪, ( לפי סעיף 59).
3. סך – 12,250 ₪, (לפי סעיף 61).
4. סך – 70,000 ₪, (לפי סעיף 71).
5. סך – 20,000 ₪, (לפי סעיף 72).

בנוסף אני מורה לנתבע להשיב לתובעים את השיקים שנמסרו לו עבור דמי שכירות לחודשים אוקטובר ונובמבר 2007 (כולל).

כן, ישלם הנתבע לתובעים שכ"ט עו"ד בשיעור 16% (כולל מע"מ), והוצאות משפט בסך של 5,000 ₪.

בפסיקת ההוצאות התחשבתי בכך שהתביעה הוגשה על סכום מופרז של כ-1,500,000 ₪, ואילו בסופו של יום נפסק סכום של כעשירית מהסכום הנתבע.

הסכומים הנ"ל ישולמו לתובעים, באמצעות בא-כוחם, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק-הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

74. ועוד, מתברר כי התובעים לא נשאו בתשלום המחצית השנייה של האגרה. על כן, הנני מורה על העברת סכום הפיקדון שהופקד בזמנו על ידי התובעים בקופת בית המשפט כערובה להוצאות הנתבע, בהתאם להחלטתי מיום 27.2.11, לטובת קופת המדינה, וזאת על חשבון המחצית השנייה של האגרה.

תוקפו של פסק הדין מותנה בתשלום יתרת המחצית השנייה של האגרה.

מאחר ותביעת התובעים התנהלה באישור כונס הנכסים, בהיותם בפשיטת רגל (תיקים פש"ר 146/08 ו-147/08, מחוזי נצרת), הנני מורה למזכירות להמציא פסק-הדין הן לבעלי הדין, והן לכונס הנכסים הרשמי – מחוז חיפה והצפון, לכתובתו: משרדי הממשלה, קריית הממשלה 31, חיפה, מיקוד 31000 (לידי עו"ד בתיה שחר ו/או עו"ד שגיא רוזנק ו/או עו"ד סמולרצ'יק).

המזכירות תמציא לצדדים.

זכות ערעור תוך 45 ימים.

ניתן היום, י"ח שבט תשע"ד, 19 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.