כללי

1. לפני תביעה כספית אשר הגיש התובע בעילות חוזית נזיקית ולשון הרע.

התובע עבד בבית הספר הממלכתי דתי "ביכורה" אשר במושב רחוב בין השנים 1985-2004, בתפקיד אב בית הספר. התובע הועסק על ידי המועצה האזורית בקעת בית-שאן (להלן: "המועצה האזורית") ובשנותיו האחרונות בעבודה, ניהלה את בית הספר גב' חנה חורי.

הנתבעת, היא מעסיקתה של המנהלת, גב' חורי, אשר בתקופת כהונתה כמנהלת בית הספר, אירעו האירועים מושא הליך זה אשר הובילו לסיום העסקתו של התובע בבית הספר.

טענות הצדדים

1. התובע טען בכתב תביעתו המתוקן כי מנהלת בית הספר הגב' חנה חורי, אשר הועסקה על

ידי הנתבעת, גרמה במזיד לסיכול חוזה עבודתו במועצה האזורית ובעקבות כך הופסקה עבודתו בבית הספר בפרט ובמועצה בכלל. התובע טען כי במהלך כל שנות עבודתו בבית הספר, תחת מנהלים אחרים, זכה לכבוד והערכה ומעולם לא באו כלפיו בטרוניות ובוודאי שלא טענו כלפיו כי אינו מבצע את המטלות הנדרשות ממנו במסגרת תפקידו. לטענתו, גב' חורי, אשר קודם למינויה כמנהלת בשנת 1997, עבדה כמורה בבית הספר, גמרה בלבה אומר להפסיק את עבודתו בבית הספר אחר שהחליטה כי הוא אינו מבצע את עבודתו לשביעות רצונה. מאז, פנתה אליו בזלזול, העירה הערות פוגעניות, ביקורתיות ושליליות כלפיו. התובע טוען כי הגב' חורי פנתה אל מעסיקיו במועצה האזורית וגרמה להפסקת עבודתו דבר אשר גרם לו לנזקים רבים – בריאותיים, נפשיים וכלכליים. כמו כן, נפגע גם שמו הטוב ונגרמה לו עגמת נפש רבה.

התובע טען כי גב' חורי הטרידה אותו במהלך עבודתו, הציקה ורדפה אותו, כאשר השיא היה בתלונה אשר הגישה נגדו במשטרת ישראל, בדבר תקיפה ואיומים. בעקבות כך, הושעה התובע מעבודתו, הוגש נגדו כתב אישום והוא נאלץ לצאת לפנסיה מוקדמת. התובע טען כי האישומים נגדו בוטלו באופן שהעבירות בכתב האישום תוקנו ולטענתו, הודה בכתב האישום המתוקן אך משום המלצת קצין המבחן ועורכת דינו. מכאן התביעה.

1. הנתבעת הכחישה בכתב ההגנה את טענות התובע באשר לדבריה, ההחלטה על הפסקת עבודתו של התובע לא היתה של הנתבעת או של גב' חורי אלא של מעסיקת התובע, המועצה האזורית ועל כן אין לתובע כל עילת תביעה נגד הנתבעת. הנתבעת טענה כי ביום 11.11.03 תקף התובע את הגב' חורי מילולית ואיים עליה. אשתו של התובע, אשר עבדה בצוותא עם בעלה בבית הספר, בתפקיד עובדת ניקיון, איימה על גב' חורי והעליבה אותה במהלך ישיבת צוות אשר נערכה באותה עת, אחר ששמעה על התקרית עם בעלה. בשל אירועי אותו יום, הגישה גב' חורי תלונה במשטרה נגד התובע ואשתו. אחר חקירה ובירור הוחלט על הגשת כתב אישום כנגד השניים. בסיום ההליך הפלילי בבית משפט השלום בבית שאן במסגרת ת"פ 195/04 ולאחר שהתובע הודה בכתב האישום המתוקן, הטיל המותב אשר דן בתיק על התובע עבודות שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה.

לטענת הנתבעת, התריעה גב' חורי על כשלים בעבודת התובע ותלונתה במשטרה באה על רקע אותו אירוע אלימות של התובע כלפיה. השעיית התובע והוצאתו לפנסיה היו על רקע התנהלותו שלו והוא שנושא באחריות הבלעדית לכך.

עיון בכתובים

1. עיון במסמכים הרבים אשר הוגשו המתעדים את האירועים המדוברים בתביעה, מלמד על השתלשלות עניינים אשר תובא, בתמצית, להלן. מלבד המסמכים אשר תוכנם הרלוונטי יובא כעת, הוגשו עוד מסמכים נוספים אשר רלוונטיים בעיקרם לאשת התובע, אשר עבדה אף היא בבית הספר, כעובדת נקיון. על מנת שלא להרחיב את היריעה יתר על המידה, יובאו רק המסמכים הנוגעים במישרין לעניין.
2. במכתב שהתקבל במחלקת החינוך במועצה האזורית 21.7.02, כותבת גב' חורי כי התובע לא התייצב לעבודה מאז 1.7.02 ולא ענה לשיחות רבות הביתה ולפלאפון. לבסוף, כשענתה אשתו, הודיעה בשמו כי הוא מנצל את ימי חופשתו. לדבריה, התובע הביע התנגדות לצבוע את הכיתות במהלך חופשת הקיץ לשם הכנת הכיתות לשנת הלימודים הבאה, מסיבות רפואיות, ולפיכך, ביקשה גב' חורי להתריע כי אם התובע לא יכין את הכיתות, לא ניתן יהיה לפתוח את הלימודים בתחילת השנה.
3. מכתב נושא תאריך 14.8.02 חתום על ידי ד"ר ת. מחאמיד, מומחה ברפואה תעסוקתית:

"לפי בקשת רופא המשפחה בדקתי את מר שטרית לכושר עבודה. הגעתי למסקנה שהוא מסוגל להמשיך לעבוד בעבודתו. ממליץ להתחשב ביכולתו הפיזית".

1. מכתבה של גב' חורי אל מנהלת מחלקת החינוך במוא"ז, מיום 25.8.02 בו נכתב כך:

"לא אחת פניתי וטענתי שתיפקודו של מר שלמה שטרית אינו ראוי ומתאים לביה"ס, היו דיונים רבים בעניין אך ללא הועיל, נתבקשתי להכין תוכנית עבודה יומית ושבועית, אך גם לזה נתקלתי בסרוב לעבודה ראויה.

במשך 8 שעות עבודה של שלמה בביה"ס, מלבד לקחת דואר והבאת דואר בעצם, לא עושה דבר רק לקראת אירועים או מסיבות נרתם לעזרת המורות בהכנת תאורה תפאורה וכו'. גינון שהיה אמור לתחזק נלקח ממנו והדבר בעיד על תפקודו הלקוי.

לאחרונה רבות הטענות של שלמה יש לו בעיות רפואיות קשות ואינו מתפקד. אינו יכול להרים כבד, או לעשות עבודות פיזיות קשות, אכן הדבר הובא לידיעתכם ע"י רופא תעשייתי.

לצערי לא נוכל לתפקד בצורה ראויה כאשר אב-הבית אינו בכושר עבודה. כידוע לך שכל ביה"ס נתון על טהרת המין הנשי שאין הרבה ביכולתו לעשות עבודות פיזיות קשות של העברת ציוד שולחנות או כסאות.

עם זאת עלי להביא לידיעתך את התבטאותו של שלמה כלפי מעט מן הפעמים, "את לא תגידי לי מה לעשות" "אני לפניך כאן" "תלכי את מכאן לא אני", מקלל ומגדף בצורה שאינה ראויה לאף אדם ובטח לא להשמע בכתלי מוסד חינוכי.

אי לכך בקשתי היא אחת לבוא בדין ודברים עימו כיצד יש לשפר את השירות לביה"ס. או למצוא לשלמה פתרון הולם. ואני בטח לא זו שנותנת פתרונות לרשות."

1. תשובתה של מנהל מחלקת החינוך מיום 3.9.2002 היתה כך:

"צר לי על תפקודו הלוקה של שרת ביה"ס וזאת על פי עיון במכתבך (מיום 25/8) ושיחות טלפוניות רבות.

לפני כשנה העברתי לך את פרוט עבודתו של שרת ביה"ס ודרשתי כי שלמה יקרא ויחתום על מסמך זה- כלומר, הבנה על מחויבותו לתפקיד.

מבקשת אני כי גם השנה, עם תחילתה של שנת לימודים חדשה תקיימי פגישת עבודה בה יוסברו לשלמה מטלותיו- ואחריותו כשרת בי"ס...

לגבי מצבו הרפואי, הנושא הועבר לטיפולה של מזכירת המועצה.

במידה ותפקודו לא יהיה לשביעות רצונך ולא יעמוד בדרישות תפקידו נא להעביר דיווח מיידי... "

1. מזכירת המועצה, גב' מיכל ויינברג, פנתה אף היא ביום 4.9.02 במכתב ליו"ר ועד העובדים:

"מצורף מכתבה של מנהלת ביה"ס "ביכורה" הגב' חנה חורי המתייחס להתנהגותו של שלמה שטרית שרת בית הספר

לצערי, התמונה המוצגת במכתב אינה חדשה ועל כך כבר דיברנו בעבר מספר פעמים.

שלמה שטרית אינו מבצע את המטלות הנדרשות ממנו כשרת בית הספר.

גם התנהגותו והתבטאותו של שלמה אל מנהלת בית הספר הגב' חנה חורי, כפי שהיא מציינת במכתבה, חמורה מאד ודורשת תגובה.

אני מציעה שאחרי החג תתקיים פגישה עם שלמה בהשתתפות מנהלת בית הספר, מנהלת מחלקת החינוך וחברי הועד, ובה נברר את הדברים שעלו במכתב ואת שאלת תפקודו כשרת בי"ס ביכורה"

1. ביום 14.1.03 פנתה גב' חורי אל מנהלת מחלקת החינוך במוא"ז במכתב ממנו עלה כי בשל תהליך הבניה בבית הספר והיקוות מי גשם סביב הקרוונים בהם מתקיימים באופן זמני הלימודים, דאג ועד ההורים להביא חול כורכר "מחלוטה" ליד הכיתות, אך "שלמה אינו מסוגל לפזר ולהדק את החול ליד הכיתות...כאשר פניתי אליו אמר שאין ביכולתו לפזר את החול כי היד והכתף כואבים וצריך עזרה או טרקטור"
2. במכתב נושא תאריך 9.7.03 שנשלח על ידי גב' חנה חורי אל הגב' מירי לבנה נרשם כך:

"בתאריך 1.7.03 התייצב שלמה לעבודה בביה"ס, אולם תפקודו בביה"ס מאד קשה, אינו מסוגל לעבוד.

קשה לו מאד מבחינה פיזית רפואית לתפקד בביה"ס. המעבר לביה"ס החדש נעשה בצורה מאד מסורבלת כאשר מנהלת ביה"ס שימשה עוזרת ראשית לשלמה. לא יכול להיות שמצב זה ימשיך עם תפקוד מאד לקוי של שלמה.

בתאריך 9.7.03 הודיע לי שלמה שלא יוכל להמשיך לעבוד ויוצא לחופשת מחלה מתאריך זה עד סוף אוגוסט. ...

ברצוננו להוסיף ולהדגיש שלאור תפקודו הלקוי לאורך כל השנה איננו רואים בו את האישיות המתאימה אשר תוכל ללוות אותנו במהלך הכניסה לביה"ס החדש ובתקופה שלאחר מכן..."

1. סיכום פגישה בין התובע לבין מזכירת המועצה מיום 8.9.03 בו נכתב בין היתר כך:

"כשרת בי"ס ביכורה, לאורך כל שנת הלימודים תשס"ג היה חוסר שביעות רצון מתפקודו כשרת בי"ס ביכורה.

...בתקופת החופש הגדול בה נעשו ההכנות לפתיחתו, שלמה היה בחופשה ללא תאום ואישור ואחר כך בחופשת מחלה עקב בעיות גב.

שלמה אינו מסוגל למלא את התפקיד של שרת בית הספר ברמה הנדרשת ואינו נותן מענה לדרישות של מנהלת בית הספר הגב' חנה חורי.

שלמה אינו מוכן וגם אינו מסוגל בריאותית ומקצועית לבצע את המוטל עליו.

שלמה גם אינו נותן דוגמא אישית כאשר הוא מעשן בתוך תחומי בית הספר...

הצעתי לשלמה שנבחן אפשרות להחליף אותו, ונחפש לו מקום עבודה חליפי."

1. במכתב נושא תאריך ג' תשרי תשס"ד (29.9.03) אשר נשלח מאת "צוות ניהול ביה"ס בשם כל מורי ביה"ס", הממוען אל מנהלת מחלקת החינוך במוא"ז, נרשם כך:

"הח' שלמה שטרית משמש כאב בית ביה"ס "ביכורה". ברצוננו להביא לידיעתך שהנ"ל אינו מסוגל לתת מענה לצרכי בית-הספר בתחום זה.

מטעמי בריאות, גיל ומטעמים שאינם ברורים לנו, שלמה איננו מסוגל לבצע עבודות כגון: העברת ציוד, תלית אביזרים, הרמה וכו'.

במוסד המחנך תלמידים אנו רואים בכל דמות מאנשי הצוות גורם חינוכי ומשפיע.

שלמה אינו מהווה דמות חינוכית, פעמים רבות אנו נתקלים בשפה ובהתנהגות שאינה הולמת מקום חשוב כשלנו.

מסיבות שאינן ברורות לנו, היעדרויותיו מרובות מאד. פעמים רבות אנו עומדים אנו בפני צורך של "כאן ועכשיו" אך לצערנו אין מענה. אפילו הצרכים הבסיסיים ביותר, כמו חלוקת נייר טואלט בבוקר, אינם נענים על ידו...

בימים אלה נכנסנו, כידוע, לבניינים חדשים של ביה"ס. נזקקנו לעזרה רבה בהעברת הציוד, באחסונו ובהכנסתו וסידורו בחדרים החדשים. גם כאן לא קיבלנו ממנו את העזרה הנדרשת...

לא אחת, שאנו פונים אליו בבקשת עזרה אנו נענים בצעקות רמות...

אנו מבקשים מכם למצוא מענה הולם ודחוף לצרכים הבסיסיים והחשובים שלנו. הציוד כאן חדש, המבנים מרווחים ומשוכללים, חבל שלא נתחזק אותם כהלכה. שלמה, כאמור, איננו מסוגל לעשות זאת..."

מכתב זה הועבר על ידי מנהלת מחלקת החינוך אל מזכירות המועצה, בתאריך 8.10.03 עם בקשה מפורשת לטפל בהוצאתו של התובע ובמציאת אב בית העונה לצרכי ביה"ס החדש.

1. מכתבו של התובע אל מנהלת מחלקת החינוך ואל מנהלת בית הספר גב' חורי, נושא תאריך 7.10.03, בו הוא כותב כי נפגע מן הדברים שנכתבו במכתבה של גב' חורי, כי הוא חש שאינו זוכה להערכה על תרומתו, כי לא זכה ל"מילה טובה" ממנה ולטענתו, גרמה היא לו ולמשפחתו לעגמת נפש. התובע ציין כי לאור מצבו הבריאותי נזקק לחופשות מחלה, אך אין בכך הצדקה להוציאו מתפקיד שבו השקיע במשך שנים. התובע סיים את מכתבו בתקווה כי תימצא הדרך לשיתוף פעולה וכי ימשיך בעבודתו כראוי ללא בעיות ותקלות מצד גב' חורי.
2. מכתבה של גב' חורי אל מזכירת המועצה מיום 11.11.03, בו נכתב, בין היתר כך:

"מזה מס' שנים ובמיוחד בחודשים האחרונים אני פונה אליכם בקשר לתפקודו של שלמה שטרית בביה"ס.

הבוקר בתאריך 11.11.03 עם כניסתי לעבודה בשעה 7:05 כשערכתי סריקה בכיתות שלא פעם נשארו מזגנים דולקים כל הלילה ואף אורות בכיתות (אתמול בחדר מחשב המזגנים דלקו כל הלילה כעובד תחזוקה מן הראוי שיבדוק ויכבה אורות וינעל כיתות חלק מעבודתו כשאשתו שולה מסיימת את עבודת הנקיון בכיתות) פנה אלי שלמה בצעקות רמות, בצורה שאינה ראוי לשום עובד במקום ציבורי, ובמיוחד בביה"ס כמקום חינוכי תוך כדי העלבות וגידופים, מעט ממה שנאמר לי, "את לא המנהלת שלי" "את לא תגידי לי מה לעשות" "בזכותי הפכת להיות מנהלת, אלוקים ישלם לך ולמשפחתך". לאחר דין ודברים במילים בוטות מאד, ירק שלמה בפרצופי...

היתה בליבי תקווה שעם כניסתנו לביה"ס חדש, נפתח דף חדש, עם דפוס התנהגות אחר, שיתאים למערכת, אך התאכזבתי לצערי איש זה ממשיך לחבל בעבודתנו החינוכית וגורם נזק בלתי הפיך לביה"ס..."

1. באותו יום, הגישה גב' חורי תלונה במשטרת ישראל נגד התובע בגין השתלשלות העניינים כאמור ונגד אשתו, אשר בהמשכו של אותו יום, קיללה ואיימה עליה והשחיתה רכוש. ביום המחרת, כך נלמד, הושעה התובע מעבודתו ובהמשך יצא לפנסיה מוקדמת.
2. נגד התובע ואשתו הוגש כתב אישום. לאחר שהעבירות בו הומרו לעבירה של "העלבת עובד ציבור" ו"התנהגות פסולה במקום ציבורי" הודו השניים בעבירות שיוחסו להם. על התובע הוטל עונש במסגרת שירות לתועלת הציבור, בלא הרשעה (להלן: "ההליך הפלילי").

ראיות התובע

1. התובע טוען כי פיטוריו מעבודתו נגרמו כתוצאה מהתנכלותה של גב' חורי. אשר לאירוע מיום 11.11.03, טען התובע כי הודה במסגרת ההליך הפלילי, אך משום ששוכנע לעשות כן על ידי קצין המבחן ועורכת דינו וזאת מבלי שהובהרה לו משמעות הדבר. התובע לא נקט בהליך משפטי כנגד פיטוריו מעבודתו אל מול המועצה האזורית.

1. התובע הגיש תצהיר ומסר עדותו בפניי.

לתמיכה בטענותיו הזמין התובע שני עדים.

האחד, מר אברהם יצחק, אשר החליף את התובע לאחר שהלה הושעה וסיים את עבודתו בבית הספר, מסר בתצהירו כי חש בשנאה מצד גב' חורי כלפי התובע. לדבריו, גב' חורי לא היתה שבעת רצון מהעבודות שבוצעו עבורה, היתה עצבנית ודיברה בצורה שאינה נאותה.

בעדותו התברר כי לא עבד עם התובע מעולם והכירוׂ רק בשל העובדה שבנותיו של העד למדו בבית הספר בזמן עבודת התובע. עדותו של עד זה, אינה יכולה לסייע בידי התובע, שכן העד כלל לא היה בבית הספר בתקופה הרלוונטית ואינו יכול להעיד על התנהלות המעורבים. התרשמותו מיחסה של גב' חורי אל התובע, לאחר האירועים השונים ולאחר שהתובע הושעה, אין בה כדי לתמוך בטענת התובע כי תלונותיה של גב' חורי אודות תפקוד התובע לא היו מוצדקות.

העד השני, מר אברהם אלמליח, הגיע לעבוד בבית הספר במסגרת עבודות שירות שהוטלו עליו, למשך שלושה חודשים. בתצהירו מסר כי חש כי גב' חורי רודפת את התובע ומתנכלת לו וכי זכור לו שאם היתה צריכה את התובע והוא לא הגיע באופן מידי, היתה כועסת ומתעצבנת עליו.

בחקירתו, אישר כי המנהלת גב' חורי אמרה לו שהתובע אינו עושה את עבודתו. הוא העיד כי המדובר ב"מנהלת טובה" ומסר כי לא היה לו קשר עם התובע עד ש"נרקמו ההליכים המשפטיים" (עמ' 14 ש' 24) אז פגש אותו התובע בעיר וביקש ממנו להעיד. העד טען כי התובע נהג לבצע את כל המשימות שהוטלו עליו כיאות. לדבריו, לא שמע תלונות של מורות על התובע וגם לא ידע על מכתבים שנכתבו בעניינו של התובע.

אכן, מדבריו של עד זה עולה כי להתרשמותו, התובע ביצע את תפקידו כיאות, ואולם העד לא היה בתקופה הרלוונטית לתלונות (עמ' 15 ש' 5) ובסופו של יום, המדובר באדם שעבד עם התובע במשך שלושה חודשים בלבד ואילו ההתרחשויות הרלוונטיות כפי שעולה מן התכתובת הענפה אשר הובאה מעלה, היתה לאורך תקופה ארוכה ובעיקר בתקופת חופשות הקיץ. טענת העד כי לא שמע תלונות מתיישבת עם העובדה כי הלה הופיע בבית הספר למשך שלושה חודשים בלבד לצורך ביצוע עבודות שירות, ולא היתה שום סיבה כי יהיה מיודע בתלונות אודות עבודתו של התובע, עובד ותיק במקום.

1. מלבד שני עדים אלו, לא הובאו עדים נוספים, כאשר ברי כי יכול היה התובע לבקש לזמן עדים רבים נוספים. כך גם אשתו, אשר על פי טענתו נפגעה גם היא מהתנהגותה של גב' חורי, לא הגיעה להעיד וזאת מבלי שניתן הסבר סביר כלשהו (ראו עמ' 10 ש' 27-30) והדבר עומד לחובתו של התובע.

הוגשו, אמנם, מכתביהם של שלושה מנהלי בית הספר בעבר, בשנים 1985-1997, מהם עולה כי התובע ביצע תפקידו לשביעות רצונם, אולם כפי שעולה מן התכתובת האמורה, וכפי שאף העידה גב' חורי בעצמה, אשר קודם למינוייה כמנהלת בית הספר בשנת 1997, שימשה במשך שנים רבות כמורה בבית הספר, לא נתקלה בקושי כלשהו מצד התובע למלא את תפקידו, עד לשנים האחרונות שאז, לדבריה, פנה הוא אליה וביקש כי תסייע לו לצאת לפנסיה מוקדמת על רקע רפואי (ראו בעמ' 18 ש' 16-18).

1. התובע מלין על מכתביה של גב' חורי אל המועצה האזורית, פניות אשר בעקבותיהן ובעקבות תלונתה במשטרה, כך לטענתו, נאלץ לסיים את תפקידו. ואולם, התובע בעצמו הודה חלקית באירועים בהודעתו במשטרת ישראל והודה בפרטים במלואם במסגרת הודאתו בכתב האישום המתוקן. בכך יש כדי לאשר את צדקתה של התלונה אשר הוגשה על ידי גב' חורי, אותה תלונה שכיום מלין התובע וטוען כי היא שקרית.

סעיף 42א לפקודת הראיות (נוסח חדש) קובע כך:

"הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי."

אמנם, התובע לא הורשע, אלא נגזר עליו שירות לתועלת הציבור בלא הרשעה, אולם גם פסק דין כזה, ייחשב כפסק דין מרשיע לעניין הגשתו כראיה במשפט אזרחי.

(ראו רע"פ 2976/01‏ אסף נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 418; ע"א 19/89 שלג גליל נ' כלפה מוטי (13.6.91); ע"א 269/82 הילמן נ' קרני, פ"ד מא(1) 4; ת"א (מח' חיפה) 751/93 א. ירון נ' חב' השמירה ז.ר. גלעד בע"מ (21.11.03) וכן י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי, בעמ' 1357-1358).

טען התובע כי שוכנע להודות, על אף שלא הבין את משמעות הדבר ולאמיתו של דבר, כך טוען התובע, לא עשה את שיוחס לו ואשר בו הודה.

לתובע לא הותר להביא ראיות לסתור במסגרת הליך זה את פסק הדין הפלילי, אך גם לגופה, מדובר בטענה שדינה להידחות.

עיון בפרוטוקולים של בית משפט השלום בבית שאן מלמד כי התובע הודה, ראשית, כאשר לא היה מיוצג, בכל פרטי כתב האישום על פי העבירות שיוחסו לו מלכתחילה ורק בהמשך, לאחר שנטל לעצמו עו"ד, ביקש לחזור בו מהודאתו. באותו הדיון, כאשר הוא מיוצג, ביקש להודות בכתב אישום מתוקן, אך בסופו של דיון, עמד על כפירתו והתיק נקבע לשמיעת ראיות. לאחר שנשמעו עדויות התביעה, חזרו בהם התובע ואשתו מכפירתם, בכפוף לתיקון כתב האישום והודו. יוצא כי לתובע היה די והותר זמן, ואף הודאתו עברה גלגולים שונים, עד אשר גמר אומר להודות בדברים. בקשתו כעת, לאפשר לו לטעון כי הודה בדברים שלא עשה, אינה יכולה להתקבל.

טענת התובע בדבר עדים אשר חרף היותם בסביבת האירוע לא אישרו את דבריה של גב' חורי, אינה ראויה להיבחן משלא ניתנה לתובע הרשות להביא ראיות לסתור, אך גם לגופה, עיון בעדויות מלמד כי גם אם היו עדים, אזי עמדו במרחק ולא יכולים היו לתאר לפרטים את הדברים שנאמרו או שנעשו על ידי גב' חורי והתובע וממילא אין בעדויות אלה כדי לפגום בתלונתה של גב' חורי.

דיון ומסקנות

1. הדיון בתיק זה אינו בשאלת חוקיותה או סבירותה של ההחלטה על הפסקת עבודת התובע במועצה האזורית. זו כלל אינה צד להליך ושאלה שכזו, לו היתה נטענת על ידי התובע במועד הרלוונטי, היתה נדונה בפני הערכאה המוסמכת ולא בפניי.

עסקינן כאן אך ורק בטענות התובע כי גב' חורי, מטעם הנתבעת, התנכלה לו והתלוננה תלונות שווא בפני המועצה האזורית ובפני המשטרה וכי בכך, נגרמו לו נזקים.

לעניין זה, ראשית, בפניי הודאת התובע באירועי ה- 11.11.03 אשר בגינם נשפט בפלילים.

אך גם מעבר לכך, המסקנה הברורה העולה לאחר שמיעת הראיות בתיק ובחינת הראיות הכתובות, היא כי גרסתו של התובע נסתרת בעדויות שנשמעו בהליך זה לפניי ובמסמכים הכתובים המפורטים מעלה ודינה להידחות. מכל אלו עולה באופן ברור, כי תלונותיה של גב' חורי משקפות התנהלות של חודשים ושנים של עבודה משותפת עם התובע ומתוך ראיית המטרה העיקרית שהיא – ניהולו המיטבי של בית הספר.

1. ממכלול העדויות עולה כי עבודת התובע בבית הספר בתקופה האחרונה שקדמה להשעייתו, לא היתה משביעת רצון. הדבר נלמד לא רק על יסוד טענותיה של גב' חורי במכתביה השונים, טענות אשר כאמור, מוכחשות על ידי התובע, אלא אף בעדויות צוות המורים. ויודגש, גב' חורי טענה כי בינה לבין התובע שררו בעבר יחסים טובים מאד והיא הבינה את קשייו (ראו בעמ' 16 ש' 17-18). גם התובע אישר כי בראשית תקופתה כמנהלת, היו היחסים תקינים (עמ' 8 ש' 21-26). ואולם, בשנים האחרונות חל שינוי וזאת, לטענתה של גב' חורי, בשל קשייו הבריאותיים של התובע להמשיך בעבודתו.

גב' נעמי בהרב, יועצת בית הספר, מסרה בתצהירה כי זכור לה שהתובע לא תפקד כמצופה ונדרש למנוחה רבה. בתקופת מעבר בית הספר למבנה החדש התבקש לסייע, אך השיב בשלילה בשל כאבי גב מהם סבל. גב' בהרב מסרה כי מכתב צוות הניהול למנהלת מחלקת החינוך נכתב בעקבות טרוניה ואי-שביעות רצון מצד המורות מתפקודו של התובע:

"...כולנו ניסחנו את המכתב הזה. בית הספר צריך אדם שיטפל בכל מיני דברים טכניים של בית הספר, יתלה יסחוב, יעביר, יתקן. המענה של שלמה היה לא טוב, כי כאב לו הגב.." (עמ' 20 ש' 27-29)

בהמשך, התבקשה לתאר את התנהגותו של התובע בבית הספר ומסרה את הדברים הבאים:

"הוא אדם מאד נחמד אך מבחינת תפקוד הוא לא עבד. אני זוכרת שלכל אורך הדרך היה לו קשה, היו לו בעיות גב, אני זוכרת ששאלתי אותו למה הוא יושב כל כך הרבה, הוא אמר שיש לו בעיות בגב ואפילו הראה לי חגורה.

ש. בתצהירך את מעידה על כל מיני דברים בקשר לתפקוד של שלמה, בהודעתך במשטרה לא התייחס לזה ואמרת שאת לא עדה לשום דבר בין שלמה לחנה ועדה רק בין המנהלת לאשתו

ת. אני זוכרת שעברנו לתפקיד חדש וחנה סוחבת על גבה שולחנות. שלמה היה לו קשה והוא לא יכול היה לעזור לנו. הוא ישב הרבה על כסא ליד הספריה של בית הספר. הוא לא היה יכול לעשות הרבה. הוא סבל." (ראו בעמ' 21 ש' 21-28)

לדבריה, בתצהירה, מעולם לא היתה עדה להתנכלות כלפי התובע מצד גב' חורי או להשפלתו באופן כלשהו.

הצדדים שניהם טרחו והגישו כראיות בתיק את הפרוטוקולים של ההליך הפלילי שנוהל כנגד התובע ואשתו בבית משפט השלום בבית שאן.

עיון בעדותה של גב' בהרב במסגרת ההליך הפלילי מלמד כי מסרה דברים דומים. לדבריה,

מכתב צוות הניהול היה ענייני ובא מתוך דאגה לצרכי בית הספר, זאת לאור התרשמותם כי כי לתובע קשה וזה פוגע בבית הספר. לדבריה, התובע "היה צריך הרבה לנוח, הוא היה יושב הרבה בלי לעבוד".

את דבריה של גב' בהרב, המחזקים את תלונותיה של גב' חורי עליו, הסביר התובע בכך שהיא וגב' חורי "תפרו לו תיק" (עמ' 11 ש' 17).

גב' מיכל יוסף, מורה בבית הספר, נשאלה במסגרת ההליך הפלילי לגבי תפקודם של התובע ושל אשתו והשיבה:

"ש. האם את זוכרת אוירה כזו עם המנהל הקודם כלפיהם?

ת. בסדר גודל כזה אבל תמיד היו טענות והערות לגבי עבודתם"

לגבי הגב' יוסף, טען התובע כי היא "בסדר" ולא מסר הסבר מדוע זו תאמר עליו דברים שכאלה.

גב' יהודית שושני, מורה לחינוך מיוחד, גם היא העידה במסגרת ההליך הפלילי. לדבריה, אינה זוכרת אם נכחה בעת שנכתב מכתב צוות הניהול, אך היתה מודעת לרעיון של כתיבת המכתב שכן הצורך עלה גם ממנה. לדבריה, היו הרבה טרוניות מצד המורות לגבי עבודת התובע.

כאשר נשאל התובע אודות גב' שושני טען כי היא "בסדר גמור, מאד מאד" ולשמע דבריה טען כי היא שיקרה ולדבריו "מותר לשקר לטובת בן אדם, הכל נפל עלי" (עמ' 11 ש' 23 ו- 30).

יוצא כי מדבריהן של שלוש אלו, המתווספים על שלל מכתביה של גב' חורי ולעדותה בפניי, עולה בבירור כי תפקודו של התובע בבית הספר בתקופה האחרונה שקדמה להפסקת עבודתו, לא היה משביע רצון. עדויותיהן תומכות בדברים שנכתבו על ידי גב' חורי למנהלת מחלקת החינוך במוא"ז, מעסיקתו של התובע.

התובע לא ידע לתת הסבר מדוע זה יעידו כנגדו אותן מורות וניכר היה כי הוא מעריך אותן, ואלו אותן מורות ממש, אשר חרף אי-הנעימות שחשו כלפיו והן אף טרחו לציין זאת, אמרו בפה מלא כי נתקלו בקשיים לעבוד עמו.

גב' חורי חזרה בתצהירה על עיקרי הדברים שעלו במכתביה ומסרה כי ראתה שהתובע לא מסוגל לתפקד ולכן פנתה למעסיקה שלו, למועצה האזורית, בבקשה למחליף ראוי. לטענתה, אחריותה היא פדגוגית ומרגע שמוסרת לו רשימת מטלות, עליו לבצען. האחריות עליו היא של המעסיקה, היינו המועצה האזורית.

1. התובע, אשר טוען כי גב' חורי התנכלה לו, לא טרח לפנות, ולו פעם אחת, אל המעבידה, המועצה האזורית, בטרוניה על כך. גם כאשר נקרא כחודשיים קודם לאירוע מושא התלונה במשטרה, אל מזכירת המועצה האזורית לשיחה, בה הובהרה לו חוסר שביעות הרצון, לא טען כי גב' חורי מתנכלת ומנסה לפגוע בו. טענות אלו נולדו לאחר שהושעה.

כאשר נשאל אודות הדברים שכתבה מזכירת המועצה בסיכום הפגישה עמו, טען שגם לה היה אינטרס לפגוע בו (עמ' 9 ש' 25).

1. עיון בהודעת התובע במשטרה, אשר הוגשה כראיה בתיק מלמד כי גם בהודעה זו ניתן למצוא אישור, ולו חלקי, לפרטי האירוע הנטען על ידי גב' חורי, אותו אירוע שהוליד את התלונה ואת ההליך הפלילי. התובע, אמנם, הכחיש כי ירק על גב' חורי, אך הודה בחלק מן האמירות אשר יוחסו לו בתלונה ובהמשך בכתב האישום:

"היא אמרה לי שימי ספורים בעבודה ברגע שאמרה לי אפטר אותך אני אמרתי לה שאני אפטר אותה. כל הזמן החליטה להתלבש עלי ועל אשתי... אני אמרתי לה שאלוהים ישלם לכל אחד".

1. התובע נשאל בעדותו בבית המשפט אודות האירועים השונים אשר עולים במכתבים שתוכנם הובא מעלה:

הוא אישר כי בתקופה הרלוונטית התקשה לתפקד בשל מצבו הרפואי (עמ' 9 ש' 3-8) ובכך תומך באמור בסעיף 7 לעיל.

הוא אישר את תוכן הישיבה עם מזכירת המועצה – סעיף 12 לעיל.

התובע אישר כי בקיץ בו הועבר בית הספר למבנה החדש היה בחופשת מחלה ארוכה בשל תאונת עבודה לדבריו – זאת ביחס לאמור בסעיף 11.

התובע אישר כי התבקש לפזר את ה"מחלוטה" וסירב (עמ' 9 ש' 16-29) וזאת ביחס לאמור לעיל בסעיף 10.

התובע אף אישר כי התנהלה בינו לבין גב' חורי שיחה אודות צביעת הכיתות (עמ' 10 ש' 25-26) ובכך תומך באמור בסעיף 5.

יוצא כי התובע אישר את אותם אירועים אשר הועלו על הכתב על ידי גב' חורי ודווחו למועצה האזורית. מטבע הדברים וכפי שעלה מעדותו, ראה הוא אחרת את הדברים, אולם ברי כי אין המדובר בהמצאות ובגחמות של גב' חורי, אלא באירועים של מחלוקות של ממש עם התובע אשר גב' חורי מצאה לנכון להעבירם לידיעת מעבידתו של התובע, המועצה האזורית. איני מוצאת בהעברת פרטי האירועים ובתלונתה של גב' חורי אודות התנהלות התובע בהם, כל פגם.

1. מן האמור לעיל, מסמכים ועדויות, מסקנתי היא ברורה - מנהלת בית הספר וצוות הניהול שבו, התלוננו לאורך תקופה ארוכה על תפקוד לקוי מצדו של התובע, אשר נבע, כך נראה, בעיקר ממצב בריאותו ובתקופה המאוחרת יותר, בהתנהגות גסה אשר אינה מכבדת את הבריות.

לא התרשמתי כי יש במכתבים ניסיון לפגוע באופן אישי התובע, להלבין את פניו או לביישו, אלא רצון אמיתי להביא לפתרון הקשיים שעימם מתמודדים מנהלת בית הספר וצוות המורים בהעדר אב בית אשר יוכל לבצע את מלוא המטלות הנדרשות.

המדובר בבקשה טבעית וברורה, וודאי על רקע היעדרויותיו של התובע מבית הספר, גם אם בחלקה היתה ההיעדרות מסיבות רפואיות, שכן בחלקה היתה, כך עולה, מבחירת התובע לנצל את ימי החופשה שלו דווקא בתקופת החופש הגדול שבו נדרשת היערכות מיוחדת בהיבט התחזוקה בבית הספר.

עיון במכתבים מעלה כי אין המדובר במכתבים בעלי תוכן מתלהם או מתנגח, אלא במכתבים בעלי אופי אינפורמטיבי במהותם, אשר נכתבו באופן ענייני תוך הצבת דרישה בפני המועצה האזורית, לדאוג לכך שבית הספר יקבל את השירותים הנדרשים. חובתה של גב' חורי לנהל את בית הספר לטובת תלמידיו ומוריו. האחריות הכוללת על ניהול בית הספר רובצת עליה ובכלל זה, אחראית היא גם לרמת התחזוקה והשירותים הניתנים בבית הספר, גם בהינתן שהתובע הועסק באופן ישיר על ידי המועצה האזורית ולא על ידי משרד החינוך.

בנסיבות אלה, אני מוצאת שחובתה היתה לפעול כפי שפעלה, לשוב ולהתריע וליידע, כל אימת שמתעוררת בעיה המפריעה להתנהלותו התקינה של בית הספר.

לא מצאתי כל רבב בהתנהגות מנהלת בית הספר גב' חורי.

מנגד, יובהר כי מן הראיות שהוצגו בפניי, למדתי כי לאורך מרבית שנות עבודתו של התובע בבית הספר, היתה עבודתו משביעת רצון ותרומתו לבית הספר ניכרה. אני רואה חשיבות רבה גם באמירה זו.

1. לא הובאו בפניי ראיות בדבר הסיבה אשר הובילה להפסקת העבודה, האם תלונותיה של מנהלת בית הספר לאורך התקופה, או שמא אותו אירוע מיום 11.11.03 בעקבותיו הוגשה התלונה במשטרה והתנהל ההליך הפלילי, אולם כאמור, איני בוחנת שאלה זו.

לעצם העניין, תלונתה של גב' חורי אומתה בהודאתו של התובע בבית המשפט ואילו מכתביה לאורך התקופה הממושכת לגורמים השונים, על תוכנם, אומתו הן על ידי התובע בעצמו בעדותו בפניי והן בעדויות צוות המורים כמפורט מעלה.

משכך, איני מוצאת בדברים משום הוצאת "דיבה", "לשון הרע" או "רשלנות", כלשון התובע בסיכומיו, שנעשו על ידי הנתבעת, או מי מטעמה, כלפי התובע.

לאור מסקנותיי כאמור, איני רואה טעם בקיום דיון משפטי תיאורטי בעניין הטענות ל"לשון הרע" מצד גב' חורי כלפי התובע ואסתפק בהערה כי הדברים שנכתבו במכתביה הרבים של גב' חורי חוסים תחת סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע לפיו דברים שחובה היה לפרסמם, לא ישמשו עילה לתביעה ובענייננו, מסקנתי הברורה כאמור, היא כי חובתה של גב' חורי, בהיותה מנהלת בית הספר, היתה להעביר דיווח למועצה האזורית על התובע אשר תפקודו כאב בית לקוי ומפריע להתנהלות בית הספר. אף מעבר לכך, חוסים הדברים תחת הגנות סעיף 14, סעיף 15(2), 15(4), 15(7) ביחס לתלונות למועצה האזורית ו- 15(8) ככל שהדבר נוגע לתלונה במשטרה.

סיכום

1. על יסוד המקובץ לעיל אני מורה על דחיית התביעה.

התובע יישא בהוצאות ובשכ"ט עו"ד הנתבעת בסך של 7,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ‏כ' אדר א תשע"ד, ‏20 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.