מבוא

1. פסק דין זה הינו השני באותו תיק, לאחר שערעור על פסק הדין הראשון התקבל, והתיק הוחזר עם הפנייה למומחה לבדיקת מסמכים, שיהא בקיא בשפה הערבית.
2. ההליך שבפניי החל בכתב תביעה שהוגש ע"י התובעת בעילת חוק איסור לשון הרע תשכ"ה 1965. בהתאם לכתב התביעה, וכפי שכבר פורט בפסק הדין שניתן על ידי "בגלגול הראשון" ביום 15.11.12, התובעת שימשה כראש צוות אימהות בית, במעון הילדים "נשאשיבי" בכפר אעבלין, והנתבעת שימשה בזמן הרלבנטי לתביעה כעובדת סוציאלית באותו מעון. בהתאם לכתב התביעה, במשך תקופה ארוכה הפיצה הנתבעת במעון מכתבים פוגעניים נגד התובעת, בתדירות של אחת לחודשיים, ואלו כללו מידע כוזב, לפיו התובעת ניהלה, כביכול, קשר רומנטי מחוץ לנישואין עם אחד העובדים. על פי הנטען, מכתבים אלה הופצו במקומות הומי אדם במעון, במטרה לפגוע בתובעת ולהפיץ את המידע לקהל גדול ככל האפשר.
3. לפי כתב התביעה, הנזק כתוצאה ממכתבי השטנה הינו פגיעה בשמה הטוב של התובעת, פגיעה ביכולת לנהל תא משפחתי ונזקים ממוניים. נטען שהפרסום השקרי גרם וימשיך לגרום לתובעת ולמשפחתה צער, בושות, סבל נפשי ועוגמת נפש, שכן הפרסומים הפכו את התובעת ומשפחתה למטרה לשנאה ולבוז, הציגו אותם כחסרי מעצורים ובזויים מבחינה מוסרית והביאו לסלידה מצד מכריהם.
4. עילות התביעה שפורטו בכתב התביעה הינן לשון הרע, בהתאם לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה 1965, בכך שכל מטרת הנתבעת בפרסומיה השקריים הינה לגרום לפגיעה בשמה הטוב ובמוניטין שרכשה במשך השנים, ובכך לגרום לנזק כלכלי ותדמיתי כבד לתובעת ולמשפחתה. לחילופין נטען, שמעשיה של הנתבעת מהווים עוולה של "שקר מפגיע" לפי הגדרת מונח זה בסעיף 58 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), באשר יש בהם משום פרסום מודעה כוזבת בזדון בנוגע לעסקם, משלח ידם, מקצועיותם או זכות הקניין שלהם, בכך שהתובעת סבלה ותמשיך לסבול מאותו שקר מפגיע שהופיע באותם מכתבים.
5. בנוסף - התובעת ביקשה בכתב התביעה להטיל על הנתבעת אחריות על נזקיה הלא ממוניים ולחייבה בפיצויים עונשיים, זאת מכוח עילת תביעה עצמאית – עוולה חוקתית – פגיעה בזכויותיה הבסיסיות של התובעת.
6. בכתב הגנתה הכחישה הנתבעת שהיא כתבה ו/או הפיצה את המכתבים נשואי התביעה, וזו למעשה השאלה שהייתה במחלוקת בתיק זה. בהליך שהתנהל בפניי, ולשם בירור שאלה זו, העידו מטעם התובעת, בנוסף לעדותה, גם גב' סעדה אסקנדר, ומומחה לזיהוי מסמכים, מר רון בן ישי. מטעם הנתבעת העידה הנתבעת בעצמה, מר יעקב פרידלנדר, וכן המומחית להשוואת כתב יד ובדיקת מסמכים, הגב' אורית ינאי.
7. בפסק הדין שניתן על ידי ביום 15.11.12 הגעתי למסקנה שהנתבעת היא זו שכתבה את מכתבי "הזימה", זאת בהתבסס על חוות דעתו ועדותו של מר רון בן ישי ובנוסף בהתבסס על עדותה של גב' אסקנדר.
8. ערעור שנדון ביום 9.7.13 התקבל – נקבע, כי למעשה שתיים הן העדויות המכריעות הקושרות את המערערת למכתבים – עדות הגב' אסקנדר וחוות דעתו של מר רון בן ישי:

בנוגע לעדותה של הגב' אסקנדר, כתב ביהמ"ש המחוזי כי "עדות זאת מתייחסת אך ורק למכתב החמישי ואף ממנה עולה כי הגב' אסקנדר לא ראתה את המערערת כמי שהניחה את המכתב החמישי במטבח אלא ראתה את הגב' אסקנדר יוצאת מהמטבח ולאחר מכן נמצא המכתב החמישי במקום, ומכאן הסיקה הגב' אסקנדר, ובעקבותיה אף ביהמ"ש קמא (שכאמור, מצא את עדותה מהימנה), כי המערער היתה זו שהניחה את המכתב" (עמ' 9 לפסה"ד שורות 7-12).

בנוגע לחוות דעתו של מר רון בן ישי, ביהמ"ש המחוזי קבע כי "יש פגם בדבר שהמומחה שהוטל עליו להשוות בין מספר כתבי יד כדי לזהות מי כתב את המכתבים המלעיזים (להבדיל ממצב פשוט יותר שבו על המומחה להשוות ביון חתימות בלבד ולא בין טקסטים שלמים) אינו שולט בשפה של המסמכים אותם הוטל עליו לזהות" (עמ' 9 לפסה"ד שורות 13-16). ביהמ"ש המחוזי הוסיף וכתב בהחלטתו כי "אילו עדותה של הגב' אסקנדר היתה מזהה את המערערת באופן מפורש כמי שהניחה את המכתב החמישי, כי אז ניתן היה לומר שחוות דעתו של מר רון ישי, חרף הפגם שנפל בה, אינה אלא בבחינת ראייה מסייעת, אך כאמור, עדותה של הגב' אסקנדר היא בבחינת ראיה נסיבתית, וככזאת חוות הדעת של המומחה צריכה להיות חזקה יותר כדי לתמוך בה" (עמ' 9 לפסה"ד שורות 17-20).

1. במצב דברים זה, החליט ביהמ"ש המחוזי לבטל את פסק הדין הראשון, והחזיר את התיק לשם מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש להשוואת מסמכים וכתבי יד, אשר שולט בשפה הערבית, תוך ש הציע מומחית ממאגר המומחים שהיה ברשותו, היא הגב' סימה אנקונה, ונכתב כי "לאחר קבלת חוות דעת המומחה שימונה מטעם ביהמ"ש ישוב ביהמ"ש קמא ויבחן את הראיות שלפניו וייתן את פסה"ד מחדש" (עמ' 10 לפסה"ד).
2. גב' סימה אנקונה אכן מונתה על ידי, בהמלצת ביהמ"ש המחוזי, וזו נתנה חוות דעת מומחה מטעמה. בדיון שהתקיים ביום 22.3.15, העידה המומחית, ובמהלך חקירתה הנגדית נאלצתי לפסול את חוות דעתה, וזאת מהטעם שמומחית הנתבעת, גב' אורית ינאי, שהגישה את חוות הדעת מטעמה ב"גלגול הראשון" של תיק זה, התייעצה עם המומחית שהציע בית המשפט המחוזי, בטרם הגישה את חוות דעתה לביהמ"ש. פסילת חוות דעת המומחית באה לשם מראית פני הצדק, והצורך במומחה שלא הייתה לו נגיעה לתיק זה מטעם הצדדים בטרם מינויו.
3. מיניתי מומחה נוסף מטעם בית המשפט, הוא מר יעקב יניב, וזה נתן את חוות דעתו, שתמציתה – הנתבעת לא כתבה את המכתבים הנדונים.

דיון והכרעה

1. השאלה העומדת להכרעה בתיק זה היא, האם חוות דעתו של מומחה בית המשפט, מר יעקב יניב, מטה את הכף לטובת הנתבעת, ומביאה לדחיית התביעה.
2. בית המשפט המחוזי קבע, שמעדות גב' אסקנדר לא ניתן להסיק שהנתבעת היא זו אשר הניחה את מכתבי הזימה, ובכל מקרה מדובר בעדות הנוגעת לאירוע החמישי בלבד. מכאן, אין לי אלא ללכת בעקבות פסק דין זה, ולקבוע, כי ממכלול הראיות שהובאו בפניי, לא ניתן להסיק ברמת הוודאות הנדרשת במשפט אזרחי, שהנתבעת היא זו אשר כתבה ו/או הניחה את מכתבי הזימה הנטענים.
3. חוות דעתו של מומחה בית המשפט, מר יעקב יניב, קבעה, בין היתר: "4.1 מצאתי אי התאמה בתכונות הכתיבה בין הרישומים שבמחלוקת .. לבין דוגמאות כתב ידה של למה ברבארה .. ולדעתי הרישומים שבמחלוקת לא נרשמו על ידה". המומחה פירט בחוות דעתו את תכונות הכתיבה בהן לא קיימת התאמה בין הרישומים שבמחלוקת, לבין דוגמאות כתב ידה של הנתבעת: איכות הכתיבה, איכות קו הכתיבה, הרגלי הכתיבה, תנועות הכתיבה, התחלת קו הכתיבה וסיומו, חיבור האותיות, צורת פריסת הכתב, היחס לשורות הכתיבה, היחס בין אותיות ומילים, גודל הכתב ומבנה האותיות (פירוט בעמ' 2-3 לחוות דעתו).
4. מר יניב הציב בפני הנתבעת תנאים קשים לכתיבה, וזאת כדי לא להותיר ספק כלשהו במסקנותיו כך הוא ממנה לכתוב ביד השנייה, לאחוז את העט בקצהו העליון כדי להקשות על סגנון הכתיבה, לכתוב על שולחן נמוך, ואף הצליח להשיג את אותו סוג נייר כמו בפתקיות המחלוקת, וביקש ממנה לכתוב גם עליהם (נייר יותר דק ומקווקו). בנוסף - המומחה שב וביקש מהנתבעת לחזור ולבצע הכתבה במועד מאוחר יותר, וזאת במטרה לבדוק אם פערי הזמן ישפיעו על החלטתו, וכך באו לידי ביטוי הדברים בחוות דעתו, תחת פרק ה"הערות" (עמ' 4 לחווה"ד):

"א. בשתי ההכתבות .., התבקשה למה ברבארה לכתוב, בתנאים בלתי שגרתיים, תוך מתן הנחיות לכותבת, במגמה להקשות על כתיבתה הספונטנית: כתיבת רישומי המחלוקת ביד שאינה רגילה בכתיבה, אחיזת העט בחלקו העליון, באופן אשר מקשה על שליטה בתנועת הכתיבה, כתיבה על פני שולחן נמוך, כתיבה בכלי כתיבה שונים, חלקם בעלי איכות ירודה, שינוי קצב ההכתבה, הנחייה להגדיל או להקטין את גודל הכתב.

ב. בין היתר, נתבקשה הכותבת, לכתוב על פני גזות, כדי ליצור תנאי כתביה דומים לכתב שבמחלוקת, אשר מופיע על פני הגזה שסומנה באות א. כמו כן, נתבקשה הכותבת לכתבו על דפי מחברת (דפים עם שורות ודפים חלקים, בגודל דומה לגודלם של הדפים שבמחלוקת, זאת תוך אחיזת העט ביד שאינה רגילה בכתיבה, או אחיזתו בחלק העליון)"

לאחר כל הבירורים והבדיקות הנ"ל, המומחה קבע כי (עמ' 4 לחווה"ד):

"ג. למרות פער הזמן בין שתי ההכתבות, אשר נערכו ללמה ברבארה, ולמרות העובדה ששתי ההכתבות נכתבו בתנאים בלתי שגרתיים ובמובהק בלתי נוחים, שמרה הכותבת על עקביות ותכונות הכתיבה הייחודיות לכתיבתה הופיעו בשתי ההכתבות. תכונות כתיבה אלה שונות, כאמור, מתכונות הכתיבה המופיעות ברישומי המחלוקת".

1. מומחה בית המשפט, מר יעקב יניב, הינו מומחה שידע להסביר היטב את חוות דעתו, ואת דרך עריכתה ודרך הגעתו למסקנות, והוא עשה עליי רושם של מומחה אמין ומהימן, היודע לבצע את עבודתו באמינות ובמקצועיות. אני דוחה את נסיונותיו של ב"כ התובעת, לשכנעני שאין לקבל את חוות דעת המומחה, וזאת משלא מצאתי כל פגם במקצועיותו ובחוות הדעת שהוכנה והוגשה על ידו. בעדותו בפניי אמר המומחה:

שאלה: "המהות של העבודה שלך זה למצוא את אותן נקודות דמיון ולפתח אותן ולראות אותן נקודות דומות בשתיהן?"

ותשובתו הייתה: "התפקיד שלי כשאני עושה השוואת כתב יד, אין לו בו שום עניין, לא מכיר אף אחד פה מהצדדים. התפקיד שלי זה למצוא את הדומה והשונה. כשהיה משהו דומה כתבתי. ... אם היו הפסקות כתבתי שהיו גם פה וגם פה. אבל אתה לא יכול לקחת את המילה הפסקה ולהפריד אותה מהסיפא. זאת הפסקה עם איטיות וזאת הפסקה עם שמירה על המהירות. הכתב הטבעי שלה, דווקא הטבעי, יש בו הפסקות וזאת תכונה מאוד חשובה, אבל הכתב הוא רציף, רץ. יכול להיות כתב של אדם מבוגר שהוא איטי בגלל מחלה ועוד. זה לא כלל אצבע, זה שונה מאדם לאדם"".

בהמשך נשאל "... אם יש 6 נקודות דמיון בחווה"ד אתה לא חושב שהיית צריך להתעמק ולא למצוא בגלל עייפות סיבה לדמיון. זה לא רשלני מידי?",

ותשובתו הייתה "אני לא חושב שאני התרשלתי פה. לגבי הפסקות עניתי. לגבי גודל גם עניתי. אני מציג הכתבה ביד ימין, החזקה בעט למעלה. כאשר ביקשתי ממנה לכתוב ביד שלא רגילה בגדול, מציג מה שקיבלתי, לא הספיק לה. ..." (עמ' 75 שורות 7-21).

1. התוצאה אליה אני מגיע היא, שאינני מוצא כל עילה מדוע שלא לסמוך על חוות דעת מומחה בית המשפט, ולאור כל המפורט לעיל, לא עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה כנדרש, על כן הנני דוחה את התביעה.
2. בנוגע להוצאות – בהליך הראשון שהתנהל בפניי קיבלתי את התביעה, ותיק הוחזר אליי לשם מינוי מומחה מטעם בית המשפט, הבקיא בשפה הערבית. תחילה מיניתי את המומחית עליה המליץ בית המשפט המחוזי, וכפי שפורט לעיל, לא היה מנוס מדחיית חוות דעתה, בשל נגיעתה המוקדמת בתיק, ואשר התגלתה במהלך חקירתה הנגדית. בסופו של דבר מונה על ידי מומחה נוסף, וזה נתן חוות דעת לפיה הוא שלל שהנתבעת כתבה את מכתבי הזימה. במצב דברים זה, אני נמנע מחיוב בהוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ו אדר א' תשע"ו, 06 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.