לפני תביעה לפיצויים בשל הפרת חוזה קבלנות לפיתוח אב טיפוס של מערכת שמגלה כיוון ומרחק (מכ"ם) ונותנת התראה לנהג העוקב על אי-שמירת מרחק. המערכת אמורה להתבסס על חיישן מסוג IVS-162 מתוצרת חברה גרמנית בשם Innosent (להלן: "החיישן") ומשמש למגוון אפליקציות רחב, כגון מדידות מרחק, מהירות וזווית תנועה של גופים נעים או עומדים. (להלן: "המערכת" או "המוצר").

רקע כללי

1. ביום 28.11.2005, התקשרו התובעים בחוזה שותפות לתיכון ופיתוח המערכת (להלן: "חוזה השותפות"). תהליך התיכון והפיתוח של המערכת, כאמור בחוזה השותפות, כלל חמישה שלבים:

א. בדיקת התכנות טכנולוגית של המערכת;

ב. הערכת התכנות טכנולוגית-כלכלית;

ג. פיתוח ובניית אב טיפוס;

ד. ניסוי המערכת בשטח ( Field Operation Test(FOT);

ה. היצור הסדרתי והשיווק.

2. הנתבע 1, מר מיכאל קרימסקי, הוא מהנדס אלקטרוניקה עם התמחות בתחום תדר שידור רדיו (RF) במקצועו. הנתבע 2, מר יעקב מלך, הוא מהנדס אלקטרוניקה דיגיטלית במקצועו. במועדים הרלוונטיים לתובענה, עבדו הנתבעים במקצועותיהם, כעובדים שכירים ,במשרה מלאה, אצל מעבידים שונים.

3. לצורך פיתוח ובניית אב טיפוס למערכת, היה על התובעים להזמין את שירותיהם המקצועיים של מהנדס אלקטרוניקה מומחה בתחום RF; מהנדס אלקטרוניקה דיגיטלית ומהנדס תוכנה מומחה בפיתוח אלגוריתמים.

4. ביום 5.10.2006 ,התקשרו בעלי הדין בחוזה קבלנות לפיתוח ובניית אב טיפוס של מערכת התראה לנהג העוקב על אי-שמירת מרחק (להלן: "אב טיפוס") ,בתמורה כוללת ומוסכמת בסך של 18,000 $ ארה"ב. (להלן: "החוזה").

5. תכנית הפיתוח של אב הטיפוס פורטה בנספח ב' לחוזה. לאור חשיבות הדברים להכרעתנו, מובאת להלן תכנית הפיתוח ,כהאי לישנא:

"תכנית פיתוח – פרויקט SENSOR

כללי

פיתוח עיבוד האות מיועד לאפשר לסנסור להגיע לביצועים הנדרשים ע"י הפרויקט.

הפרויקט עוסק בפיתוח מערכת התראה אקטיבית לשמירת מרחק בטוח בין רכבים ובנוסף

על כך המערכת תתריע על מכשולים בנסיעה אחורה ובשלב מאוחר יותר תיתן התראה על קיום רכב בתנועה בשטח המת של מראות הרכב (BLIND SPOT).

לוח זמנים

1. בדיקת התכנות ראשונית - עד 15.9.2006 (בוצע)

2. CDR - עד 30.9.2006

3. גמר פיתוח - עד 30.11.2006

4. ניסויים והשלמות - עד 15.12.2006

5. מסירת מערכות עובדות - עד 31.12.2006

ביצועים נדרשים

1. יכולות - מדידת טווח (R)

- מדידת זווית (AZ)

2. מצבי מדידה - -כל הרכבים בתנועה

-כל הרכבים עומדים

- רכב אחד בתנועה, רכב

שני עומד

3. טווחים - -טווח מקסימלי – 40 מ'

-טווח מינימאלי – 0.5 מ'

-מדידת זווית – כנ"ל

4. אפיון מצבי התראה – סגירת מרחק – התראה

- פתיחת מרחק – אין התראה

-מרחק קבוע בתנועה – התראה/אין התראה

-מרחק קבוע בעמידה – התראה/אין התראה

5. טווח ההתראה - מ 20 – 0.5 מ' התראה מסוג A - מ 30 – 20 מ' התראה מסוג B

- מ 40 – 30 מ' התראה מסוג C

6. התראות שווא מדידת הזווית מיועדת לנטרל את אותם

עצמים הנעים נגד כיוון השידור של הסנסור

ואשר אינם מהווים מטרה רלוונטית.

כמות התראות השווא יכולה לקבוע את

מידת ההצלחה של הפרויקט.

יש לחתור ל- 0 התראות שווא."

( ת/2 , נספח יט).

6. וכן, הוסכם והותנה בחוזה, כי התובעים ישלמו לנתבעים את התמורה המוסכמת, בסך של 18,000 $ ארה"ב, בשיעורים ובאופנים כדלקמן:

תשלום ראשון: 5% עם חתימת החוזה;

תשלום שני: 5% שלב CDR;

תשלום שלישי: 60% גמר הפיתוח, קבלת תיק היצור עם 10 מערכות פועלות;

תשלום רביעי: 40% תוך 120 יום ממועד גמר הפיתוח.

7. המערכת לא פותחה. ביום 16.3.2008, שלחו התובעים לנתבעים הודעה בכתב על ביטול החוזה. (להלן: "הודעת הביטול")

טענות התובעים

8. התובעים טוענים, כי תהליך התיכון והפיתוח האפשרי של המערכת, לפני חתימת החוזה, כלל סדרת צעדים: זיהוי הצורך למערכת; קביעת המטרה והדרישות מהמערכת שלב ה- SRR (System Requirement Review); והעלאת אפשרויות התכן של המערכת ובחירה באחד מהם – שלב ה- SDR (System Desing Review). בפועל, נעשה סקר דרישות המערכת. וכן, נעשה סקר תיכון המערכת, בהתייעצות עם מהנדסים מומחים.

9. וכן, טוענים התובעים, כי לצורך ביצוע שלב תכנון המערכת/המוצר, פיתוחו ובנייתו של אב טיפוס – שלב ה- PDR (Product Design Review), התקשרו המה בחוזה עם הנתבעים. לפי החוזה, התחייבו הנתבעים לבנות אב טיפוס למערכת.

10. דא עקא, הנתבעים הפרו את החוזה אף הפרה יסודית. הם לא עמדו בחיובם החוזי ולא בנו אב טיפוס מוצלח למערכת. הנתבעים לא מילאו אחר חיוביהם על-פי החוזה לצורך הצגת סקר תיכון ראשוני של דגם למשקיעים פוטנציאליים - שלב ה- PDR (Product Design Review), ובהמשך - לצורך ייצור דגם המוצר – שלב ה- CDR (Critical Design Review).

11. לבסוף, טוענים התובעים, כי כתוצאה מהתנהגותם דנן, הפרו הנתבעים את החוזה, אף הפרה יסודית, וגרמו לתובעים נזקים. התובעים עותרים לתרופת הפיצויים. הם תובעים פיצויי קיום ופיצויי הסתמכות, בסכום כולל בסך 800,000 ₪, נכון ליום הגשת התביעה. אליבא דתובעים, על הנתבעים לפצותם על מלוא נזקיהם הנתבעים, הן בעילה חוזית והן בעילה נזיקית.

טענות הנתבעים

12. הנתבעים מכחישים, מנגד, את טענותיהם המהותיות של התובעים שביסוד עילת התביעה (החוזית והנזיקית), הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק ושיעור הפיצויים. לדידם, פיתוח המערכת/המוצר נכשל מחמת נסיבות שאינן בשליטתם. מעולם לא התחייבו לבנות אב טיפוס מוצלח. הם עשו מעל ומעבר לחיוביהם על-פי החוזה. לשם הצלחת פיתוח המערכת, הם אף השקיעו מכספם הפרטי סכומים גבוהים .

13. וכן, התובעים הם שהפרו את החוזה, שעה שלא שילמו לנתבעים את התמורה המוסכמת לפי החוזה. התובעים שילמו לנתבע 2, באיחור רב, סכום כולל בסך 8,835.79 ₪. לנתבע 1, לא שולם דבר.

14. וכן, מוסיפים הנתבעים וטוענים, כי הכישלון בפיתוח אב טיפוס מוצלח למערכת נגרם, למעשה, בגין סקר תיכון טכנולוגי מוטעה. החיישן אינו מתאים למערכת. הם הכינו תיק שרטוטים מפורט של האב טיפוס על כל חלקיו, וכן בחרו בכלים שבעזרתם יבוצע האב טיפוס וגם במנגנונים בהם יעשה שימוש לצורך בנייתו. דא עקא, במהלך עבודתם התברר להם, כי הן החיישן והן החומר שנבחר על-ידי התובעים, שממנו יהיה עשוי האב טיפוס, אינם מתאים כלל למערכת והיתכנותה הטכנולוגית. הם פנו לתובעים בדרישה ,כי יסופק להם חיישן מתאים לצורך בניית האב טיפוס. ברם, התובעים דחו את פנייתם דנן מהסיבה, כי מדובר בחיישן יקר, דבר הפוגע בכדאיות הכלכלית – מסחרית של פיתוח המערכת. מה עוד, שלא היו לתובעים משאבים כספיים לצורך המשך פיתוח המערכת בצורה מוצלחת.

15. באשר לנזקים הנתבעים והמוכחשים, כשלעצמם, מוסיפים הנתבעים וטוענים , כי מדובר בנזקים מופרזים ומוגזמים, ללא כל יסוד עובדתי או משפטי. אין קשר סיבתי כדין בין התנהגותם לבין הנזקים הנתבעים. התובעים גרמו, באשמתם, לנזקים הנתבעים. לחילופין, התובעים נושאים באשם תורם, ולא עשו דבר לשם הקטנת נזקיהם.

מסכת הראיות

16. שני עדים היו לתביעה: מר גרין משה – מומחה כלכלי (להלן: "גרין") והתובע 2. גרין, הקדים והגיש חוות-דעת כלכלית (ת/1). הנתבע 2, הקדים והגיש תצהירי עדות ראשית (ת/2 ו- ת/3). וכן, הוגשו מטעם התביעה, שני מוצגים נוספים: ת/4 – חוזה מייסדים לפיתוח מערכת התראה ויזואלית לכלי-רכב, ות/5 – תשובות יצרן חיישן מסוג 163-IVS.

17. מטעם ההגנה, העידו 4 עדים: הנתבעים, ד"ר אברהם סעד, מומחה להנדסת חשמל ואלקטרו-פיזיקאלית (להלן: "אברהם"); ורו"ח מר דימטרי זאיל (להלן: "דימטרי"). הנתבעים הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית (נ/4 ו- נ/6, והכל בהתאמה). אברהם ודימטרי, הקדימו והגישו חוות-דעת בכתב (נ/5 ו- נ/7, והכל בהתאמה). וכן, הוגשו מטעם ההגנה שלושה מוצגים נוספים: נ/1 – תכנית מעודכנת לפיתוח המערכת, מיום 6.12.2007; נ/2 – בקשה לתמיכה בתוכנית קדם מו"פ; ו- נ/3 – תכנית עסקית למערכת, שהוכנה על-ידי מט"י-רעננה (להלן: "התוכנית העסקית").

הפלוגתא

18. אין חולק, כי בסופו של יום הנתבעים לא פיתחו ובנו אב טיפוס מוצלח ועובד למערכת, והחוזה לא קוים. הפלוגתא העיקרית שבין הצדדים, נסובה, למעשה ולהשקפתי, על שתי שאלות עיקריות: הראשונה, האם הנתבעים חוסים תחת כנפיו של דין הסיכול החוזה, והשנייה, במידה והתשובה לשאלה הראשונה היא בחיוב, האם התובעים זכאים להשבה לאחר ביטול החוזה ולשיפוי על ההוצאות וההתחייבויות הסבירות שהיו להם, לשם קיום החוזה.

להלן, אדון בשאלות דנן כסדרן.

סיכול החוזה – המסגרת הנורמטיבית

19. הפטור מתוצאות אי-קיום החוזה, בשל סיכולו, מוסדר בסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 (להלן: "חוק התרופות"), שקובע, כהאי לישנא, כי:

"(א) היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ושלא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים.

(ב) במקרים האמורים בסעיף קטן (א) רשאי בית-המשפט, בין אם בוטל החוזה ובין אם לאו, לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה או, על פי בחירה כאמור בסעיף 9, לשלם לו את שוויו, ולחייב את המפר בשיפוי הנפגע על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר לשם קיום החוזה, והכל אם נראה לבית המשפט צודק לעשות כן בנסיבות העניין ובמידה שנראה לו"

20. שלושה תנאים נדרשים להכרה בפטור מהפרת חוזה מחמת סיכול, לפי סעיף 18 לחוק התרופות: האחד, העדר ידיעה או צפייה של המפר, בעת כריתת החוזה, על הנסיבות המסכלות; השני, אי-יכולתו של המפר למנוע את הנסיבות המסכלות דנן; והשלישי, התרחשות הנסיבות המסכלות את קיום החוזה. (ראו- ע"א 5054/11 ספיר וברקת נדל"ן (הולילנד) בע"מ נ' אמסטר, מיום 7.3.13; ג' שלו, דיני חוזים (מהדורה שניה, תשנ"ה), 500). ויודגש: מניעה זמנית של קיום החוזה אינה משכללת עילת סיכול. מבחן הצפיות חל, למעשה, לא על עצם צפיות הנסיבה המסכלת, אלא על ההשלכות של הנסיבה המסכלת על מהות היחסים החוזיים (ע"א 6328/97 רגב נ' משרד הביטחון, פ"ד נד(5) 506, 517 (2000).

הנידון דידן – היתכנות טכנולוגית של המערכת

עדות התובע 2

21. התובע 2 העיד, בכתב ,לענייננו ובין השאר, כי לקראת סוף שנת 2005, הוא זיהה את הצורך לפיתוח המערכת. בשוק, קיים מחסור במערכות בטיחות מכ"ם שנותנות התראה לנהג העוקב על אי-שמירת מרחק. הוא בדק את הדרישות הרצויות וההכרחיות לפיתוח המערכת, בהתחשב במגבלות והאילוצים המסחריים ופלח השוק הרלוונטי למערכת. נאסף המידע הרלוונטי לצורך פיתוח המערכת. נבדקו הרעיונות האפשריים, בהתחשב באילוצים השונים. בוצע תהליך סיעור מוחות ובסופו של דבר נערך סקר תיכון המערכת הן מבחינה טכנולוגית והן מבחינה פיננסית-כלכלית-מסחרית. המדובר בפיתוח מערכת תוך מימוש טכנולוגיה מסחרית קיימת.

22. בחודש דצמבר 2005, נערך סקר היתכנות טכנולוגית למערכת. נבדקו שני חיישנים ( החיישן וחיישן מתקדם אחר מסוג 167 – IVS (להלן: "חיישן 167)).ההיתכנות הטכנולוגית למערכת נעשתה על-ידי "בעלי מקצוע מהתעשייה האווירית" (ת/2, סעיף 11). סקר ההיתכנות הטכנולוגית העלה, כי גם החיישן וגם החיישן 167 מתאימים היטב למערכת. (ת/2, סעיפים 5-4; 11-9).

23. במהלך עדותו בעל-פה, אימץ התובע 2 את עדותו בכתב – ת/2 (עמ' 25, ש' 14). הוא הוסיף, כי הוא היה מנהל פרויקט פיתוח המערכת. החיישן והחיישן 167, הם הבסיס לפיתוח המערכת. ניסיון פיתוח המערכת הראשוני היה באמצעות החיישן, והחל מסוף שנת 2008 באמצעות חיישן 167. דהיום, פותחה מערכת הפועלת באמצעות שני החיישנים האמורים. מערכת אחת פועלת באמצעות החיישן, ומערכת אחרת פועלת באמצעות חיישן 167. אין לתובעים ראיה, כי לאחר ביטול החוזה, המערכת פותחה ופועלת בצורה תקינה ותקנית על-ידי המהנדסים שהחליפו את הנתבעים. כמו-כן נבדקה, בסוף שנת 2005 ,היתכנות עסקית של המערכת. סקר ההיתכנות העסקי נעשה באמצעות מט"י – רעננה. לפי הערכתם, פיתוח האב טיפוס עולה כ- 18,000 $ ארה"ב. לפי הערכתם, עלות פיתוח המערכת, מעבר לפיתוח האב טיפוס, עמדה על סך 300,000 ₪ לערך . בדיעבד, הסתבר להם ,כי ההערכה דנן בטעות יסודה. תהליך פיתוח האב טיפוס על-ידי הנתבעים נכשל. לפי החוזה, התחייבו הנתבעים לפתח ולבנות אב טיפוס למערכות, הכולל כרטיס אלקטרוני ומעבד.

24. בהמשך, העיד התובע 2, כי ההיתכנות הטכנולוגית של החיישן וחיישן 167 למערכת נבדקה, תחילה ,על-ידי המהנדס הראשי בפרויקט HIT, מטעם התעשיה האווירית, בשם מוזס. (להלן: "מוזס"). מוזס קבע, כי ההיתכנות הטכנולוגית של החיישן למערכת היא מוגבלת. חיישן 167 מתאים יותר למערכת. לאחר מכן, נדרש הנתבע 2 לבדוק היתכנות שני החיישנים האמורים למערכת. הנתבע 2 בדק היתכנות הטכנולוגית של החיישנים האמורים למערכת עוד לפני חתימת החוזה. הנתבעים פיתחו ובנו אב טיפוס למערכת. ברם ,החיישן לא מילא אחר דרישות המערכת. הוא לא ביצע מדידות טווח (R) וזווית (AZ) כנדרש במפרט המערכת. התובעים שילמו לנתבעים, על-חשבון התמורה המוסכמת לפי החוזה, סך של 1,800 $ ארה"ב. התביעה דנן הוגשה מאחר וסקר ההיתכנות הטכנולוגית של המערכת, באמצעות החיישן וחיישן 167, היה חיובי והראה ,כי ניתן לפתח את המערכת באמצעות החיישנים האמורים.

עדות הנתבע 1

25. הנתבע 1 העיד בכתב, לענייננו ובין השאר, כי עובר לחתימת החוזה, הצהירו התובעים ,כי בדקו היתכנות טכנולוגית של המערכת המבוססת על החיישן. לצורך בדיקת היתכנות טכנולוגית של המערכת על בסיס החיישן, הוא ביקש מהתובעים לספק לו את לוח ההתאמה של החיישן (Board Evaluation). התובעים סירבו, ודרשו ממנו לבנות בעצמו לוח כזה. החוזה נחתם. התובעים ניסו לפתח אב טיפוס למערכת על בסיס החיישן. הם לא התחייבו לפתח ולבנות אב טיפוס מוצלח ועובד למערכת על בסיס החיישן. המדובר באב טיפוס לצורך הצגתו למשקיעים פוטנציאליים. החיישן אמור היה לבצע מדידות של מרחק בין כלי-רכב בתנועה. לצורך המדידה בפועל, היה צורך בפיתוח ובניית מערכת המסוגלת לבצע את המדידה, לקלוט את הנתונים (הלוח), לעבדם ובהמשך להציגם על לוח מתאים.

26. רק לאחר פיתוח ובניית אב טיפוס ראשוני ובשלב הניסוי בשטח, התברר לנתבעים, כי ההיתכנות הטכנולוגית של המערכת על בסיס החיישן אינה אפשרית כלל. החיישן ביצע מדידת מרחקים מוגבלת ולא מדויקת. התובעים לא מסרו לנתבעים את תוצאת סקר ההיתכנות הטכנולוגית של המערכת על בסיס החיישן, שנעשה על-ידם (התובעים) ועל-ידי מוזס. בדיעבד ,הסתבר, כי תוצאת הסקר האמור, הייתה ספקולטיבית בלבד. רק באוגוסט 2007, נערך ניסוי ראשוני למערכת על בסיס החיישן והתברר, לראשונה ובאופן ודאי, כי ההיתכנות הטכנולוגית של המערכת על בסיס החיישן אינה אפשרית כלל. בעקבות כך, הם פנו לתובעים בדרישה לבדיקת תיכון המערכת על בסיס החיישן 167. התובעים דחו את הדרישה דנן מהטעם, כי ההיתכנות העסקית- מסחרית של מערכת כזו אינה כדאית ואינה אפשרית מבחינתם. וכן, ההיתכנות של המערכת על בסיס החיישן 167 נבדקה ונמצא, כי גם היא אינה אפשרית. היה צורך בפיתוח טכנולוגיה נוספת, בעלות של למעלה מחצי מיליון ₪. ברם, התובעים לא היו מוכנים להשקיע בפיתוח הטכנולוגיה הנוספת האמורה.

27. בעדותו בעל-פה, אימץ הנתבע 1 את עדותו בכתב (נ/4; עמ' 51, ש' 15). הוא חזר והדגיש, כי עובר לחתימת החוזה, מסרו לו התובעים, כי הם ערכו בהצלחה סקר היתכנות המערכת על בסיס החיישן, והם "בטוחים שהכל עובד פיקס והכל חייב להיות טוב מאוד" (עמ' 52, ש' 11-10). החוזה נחתם. הוא קיבל מהתובעים רק את המפרט הטכני של החיישן והדגיש, כי "אני לא קיבלתי מסמכים על הניסויים בסנסורים ושום תוצאות בדיקה שהם עשו" (שם, ש' 14-13). לפי החוזה, היה צורך בפיתוח אב טיפוס למערכת המבוסס על החיישן ונותן התראה לנהג העוקב על אי שמירת מרחק. לאחר פיתוח ובניית הגרסה הראשונה של האב טיפוס, נערכו ניסויים בשטח. הניסויים הראו ,כי ההיתכנות הטכנולוגית של המערכת על בסיס החיישן אינה אפשרית כלל, ויש צורך בפיתוח טכנולוגיה נוספת. המדידה של החיישן לא הייתה מדויקת כלל. בשלב מאוחר (בפברואר 2008) ,נעשו ניסויים למערכת על בסיס החיישן 167. ברם, "התוצאה לא הייתה טובה" (עמ' 58, ש' 14). בעקבות הניסויים דנן, הוא הודיע לתובעים, כי היתכנות טכנולוגית של המערכת הן על בסיס החיישן והן על בסיס החיישן 167, אינה אפשרית כלל. לאחר מכן, התובעים ביטלו את החוזה והפסיקו את עבודת הנתבעים. דהיום, קיימות מערכות בשוק שנותנות התראות לנהגים על אי-שמירת מרחק ומבוססות על טכנולוגיה של מצלמת וידאו ורדאר, ולא על חיישנים.

עדות הנתבע 2

28. הנתבע 2, העיד, בכתב ולענייננו, כי פיתוח אב טיפוס למערכת נכשל מסיבות שאינן בשליטת הנתבעים. הנתבעים לא התחייבו לפתח מערכת מוצלחת ועובדת. התובעים לא הציגו לנתבעים סקר היתכנות טכנולוגית מוצלח למערכת על בסיס החיישן וחיישן 167. היה צורך בפיתוח טכנולוגיה נוספת להצלחת המערכת. התובעים אינם בעלי אמצאה כשירת פטנט בכל הקשור לפיתוח המערכת. הניסויים בשטח ,שנערכו לאב טיפוס הראשוני של המערכת, נכשלו והסתבר לנתבעים, לראשונה, כי החיישן קולט הרבה רעשי רקע ומדידות המרחק שהוא ביצע לא היו תקינות. התובעים לא שעו להמלצת הנתבעים להחליף את החיישן בחיישן 167 וזאת מסיבה כספית. גם לאחר מספר שיפורים שנערכו, לא צלחו ניסויי השטח. הביצועים של החיישן לא היו מדויקים ותקינים. לצורך קיום החוזה ופיתוח אב טיפוס למערכת, היו לנתבעים הוצאות כספיות בסך של 8,500 $ ארה"ב. התובעים הפרו את החוזה ולא שילמו לנתבעים את התמורה המוסכמת.

29. במהלך עדותו בעל-פה, אימץ הנתבע 2, את עדותו בכתב – נ/6 (עמ' 65, ש' 9). הוא העיד, בהדגשה, כי מושא החוזה הוא פיתוח ובניית אב טיפוס למערכת המבוססת על החיישן. התובעים לא סיפקו לנתבעים חיישן מתאים למערכת. המדידה של החיישן לא הייתה מדויקת ותקנית. התובעים התנגדו לפיתוח טכנולוגיה נוספת לצורך פיתוח אב טיפוס מוצלח ועובד למערכת על בסיס החיישן. לפני חתימת החוזה, הודיעו התובעים לנתבעים, כי נעשה סקר היתכנות טכנולוגית למערכת על בסיס החיישן והוא היה מוצלח ותקין. לאחר הניסויים בשטח, הסתבר, כי ההיתכנות הטכנולוגית דנן אינה אפשרית כלל. החיישן לא ביצע את מדידת המרחק הנדרש לפי המפרט. התובעים ביטלו את החוזה.

עדות אברהם

30. כמבואר, אברהם הוא עד מומחה בהנדסת חשמל והנדסת אלקטרו-פיזיקאלית. הוא ערך חוות-דעת בכתב (נ/5), עליה נחקר בחקירת שתי וערב. הוא חיווה את דעתו המקצועית באשר לשאלת ההיתכנות הטכנולוגית של המערכת על בסיס הן החיישן והן החיישן 167. כמבואר, החיישנים דנן בנויים מיחידות סגורות שאין למפתח אפשרות כלשהי לשנות את נתוני עבודתם. ממצאיו ומסקנתו החד משמעית של אברהם הייתה, כי ההיתכנות הטכנולוגית של המערכת (לפי האפליקציה המוגדרת במפרט), על בסיס הן החיישן והן החיישן 167 ,אינה אפשרית כלל ועיקר. החיישנים דנן לא יכולים לבצע מדידת זווית, לפי האפליקציה של המערכת, בצורה מדויקת, תקינה ותקנית. כידוע, רוחב הכיסוי של החיישן תלוי בשני גורמים: זווית הכיסוי שהיא קבועה ונגזרת מדפי היצרן והמרחק בין המכוניות (בענייננו- בן 40-0 מטר), לפי הנוסחה המתמטית הבאה:

(D=2*tan (Alfa/2)*R

Alfa – זווית כיסוי – נתון מדפי יצרן

R - מרחק (בין המכוניות ונמדד במטרים)

D - רוחב הכיסוי – (נמדד במטרים)

יוצא, כי ככל שהמרחק בין המכוניות גודל, כך גודל גם רוחב הכיסוי.

עבור מדידת מקרה קלסי - לפי רוחב מכונית ממוצעת נע בין 1.9 – 2 מטר; גובה המכונית ממוצעת הוא בן 1.5 – 2 מטר; ומרחק מדידה מרבי של החיישן בין 40-0 מטר - יש לבחור חיישן עם זווית כיסוי באזימוט ובהגבהה של עד כ- °1.5 כדי לקבל קליטת נתונים ללא הפרעות סביבה במרחק של עד 40 מטר עם רוחב כיסוי עד 1 מטר. מהנתונים של החיישן, עבור כיסוי זווית באזימוט של °45 וזווית כיסוי בהגבהה של °38 (לפי נתוני יצרן החיישן), ולפי הנוסחה דלעיל, רוחב הכיסוי באזימוט שווה למרחק בין המכוניות כלומר:

לית מאן דיפליג, כי לפי האפליקציה של המערכת, בתוך רוחב הכיסוי נכנסות מכוניות מספר ואין לחיישן או למערכת המבוססת עליו כל אפשרות מעשית להפריד בין מכוניות שונות הנכנסות ברוחב אלומת האנטנה. יוצא, כי מדידת הזווית של חיישן זה היא מאוד "גסה" ולא תקנית – בסדר גודל של °45. מגבלת זו סותרת את יכולת העמידה במפרט המערכת (סעיפים 2 ו- 6 לנספח יט4 ל-ת/2) הדורש יכולת הפרדה בין המכוניות וזאת בשים לב, כי מבנה החיישן הוא ברור וקבוע ואין כל אפשרות לשנות את הפרמטרים שלו או לשלוט בהם מבחוץ בדרך אלקטרונית, מבלי לבצע שינויים בתוך החיישן ובמבנה האנטנה שלו. חיישן זה מבצע מדידה תקינה, ללא הפרעות סביבה או מכוניות סמוכות, רק למרחק של 4 מטר. הוא הדין באשר לחיישן 167, שהוא בעל זווית כיסוי באזימוט ובגובה של °11, והגדול מהנדרש לאפליקציה מסוג זה. מכאן, המסקנה האחת והיחידה, כי ההיתכנות הטכנולוגית של המערכת על בסיס הן החיישן והן החיישן 167 אינה אפשרית כלל ועיקר.

31. אברהם נחקר ,חקירת שתי וערב, על חוות-דעתו (נ/5). החקירה הייתה מעמיקה, צולבת וממצה. בחקירתו, חזר אברהם על ממצאיו ומסקנתו המקצועית כאמור בחוות-דעתו. הוא הוסיף, כי במקרה דנן, לא ניתן לנטרל את הפרעות הסביבה מבלי לשנות את מבנה החיישן. לא ניתן לשפר את הביצועים של החיישן באמצעות אפנון. לא יתכן שהמערכת עובדת בצורה תקנית ומדויקת על בסיס החיישן או החיישן 167. הוא חזר והדגיש, כי:

"אם אני הייתי צריך לבחור סנסורים למפרט [של המערכת-ש.ס.], שניתן לגבי טווחים כמו 40 מטר ולזהות בין מכוניות לא הייתי לוקח את הסנסורים האלה, כי הזווית שלהם רחבה מאוד."

(עמ' 65, ש' 3-1).

32. לא צריכה להיות מחלוקת , כי ההיתכנות הטכנולוגית של המערכת על בסיס הן החיישן והן החיישן 167, היא עניין שבמומחיות. דא עקא, התובעים לא הביאו חוות-דעת של מומחה לעניין דנן לביסוס עילת תביעתם. התובע 2, עם כל הכבוד והענווה, אינו מומחה לעניין זה. עדותו לעניין זה ,אינה סבירה ואינה מהימנה בעיניי.

33. מנגד, אברהם הינו עד מומחה לעניין האמור. המדובר בעד אמין ומהימן הן ברמה האישית והן ברמה המקצועית. עדותו, הן בכתב והן בעל-פה, הייתה סבירה, קוהרנטית ומהימנה עד למאוד. התשתית העובדתית שבבסיס חוות-דעתו של אברהם מוכחת ונכונה. וכן, התשתית המדעית-מקצועית שבבסיס חוות-הדעת הייתה אמת והכרחית. בנסיבות העניין, אני מאמץ את הממצעים והמסקנות שבחוות-דעתו של אברהם (נ/5).

34. כמו-כן, עדויותיהם של הנתבעים הן בכל הקשור להיתכנות הטכנולוגית הבלתי אפשרית של המערכת על בסיס החיישן והחיישן 167, העולות בקנה אחד עם עדותו בכתב (נ/5) ובעל-פה של אברהם והן בכל בקשור לפטור מאחריות בשל סיכול החוזה, היו סבירות, קוהרנטיות, שלמות ומהימנות בעיניי.

35. הנה-כי-כן, הממצאים העיקריים שהוכחו בפניי, על-יסוד הראיות הקבילות ובעלות משקל, הם אלה: ההיתכנות הטכנולוגית של המערכת על בסיס הן החיישן והן החיישן 167, אינה אפשרית כלל ועיקר. (להלן: "הנסיבה המסכלת"). הפרת "החוזה" על-ידי הנתבעים הייתה כתוצאה מהנסיבה המסכלת בלבד. בעת כריתת החוזה, לא ידעו הנתבעים ולא היה עליהם לדעת על הנסיבה המסכלת. הנתבעים גם לא צפו ולא יכלו למנוע את הנסיבה המסכלת. וכן, התרחשות הנסיבה המסכלת היא ורק היא סיכלה את קיום החוזה.

הסעד – השבה ושיפוי – האמנם?

36. כמבואר, מסקנתנו היא, כי החוזה מסוכל. לפי הוראת סעיף 18(א) סיפא לחוק התרופות, לעניין חוזה מסוכל "לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים". תרופת הנפגע לביטול החוזה המסוכל היא הביטול. במקרה דנן, התובעים מימשו את זכותם דנן וביטלו את החוזה. ויודגש: סמכותו של בית-המשפט להורות על השבה הדדית ושיפוי הנפגע בשל סיכול החוזה, היא סמכות בשיקול הדעת. המדובר בשיקול דעת רחב מאוד. היא טבולה כל כולה בשיקולי צדק. בית-המשפט מוסמך, אפוא, לחייב כל אחד מן הצדדים לחוזה המסוכל להשיב למשנהו את מה שקיבל על-פי החוזה. ההשבה תהיה בעין או על-פי בחירת הנפגע – השבת השווי. יש לאזן בין האינטרסים של הצדדים לחוזה ולחלק ביניהם את הנזק בשל סיכול החוזה בצורה צודקת והגיונית, בהתחשב במכלול נסיבות העניין. חובת השיפוי היא רק לטובת הנפגע, ותכליתה להגן על אינטרס הסתמכות של הנפגע, שפעל בתום לב ובארח סביר, תוך אמונה כנה בקיומו של חוזה.

37. במקרה דנן, הוכח בפניי כדין, כי עובר לחתימת החוזה, התובעים לא הודיעו לנתבעים את התוצאות הנכונות והמדויקות של סקר ההיתכנות הטכנולוגית של המערכת על בסיס החיישן שנעשה על-ידי מוזס, לפיהן החיישן 167 מתאים יותר מהחיישן למערכת, וכי החיישן "מוגבל לרוחב סרט צר – זה יכול להביא מגבלה למדידת טווח" (נספח י' ל-ת/2), וכי "היחידה 167 (החיישן 167 – ש.ס.) נראית מתאימה לדרישה – טווח פעולה מוגבל לכ -100 – 150 מטר. את המוצא של היחידה יש לקלוט, ולעבד, ולהפיק ממנו תוצאה". (נספח יא' ל-ת/2). ודוק וקרא: מוזס גם אינו מחווה דעה חד משמעית וסופית בקשר להיתכנות טכנולוגית של המערכת על בסיס חיישן 167. תחת זאת, הודיעו התובעים לנתבעים, בשלב המשא ומתן הטרום חוזי, כי נערך סקר היתכנות טכנולוגית למערכת על בסיס החיישן, ואין כל בעיה או מגבלה לפתח את המערכת האמורה, לפי האפליקציה הדרושה, כאמור במפרט. (נספח יט 4 ל-ת/2).

38. זאת ועוד, בפניי הוכח כדין, כי התובעים שילמו לנתבעים וליתר לדיוק לנתבע 2, אומנם באיחור רב, סך של 1,800 $ על- חשבון התמורה המוסכמת לפי החוזה. מנגד, הוכח בפניי כדין, כי הנתבעים עשו את כל הניתן לעשות מצדם, בהתחשב ביכולתם המקצועית ושאר נסיבותיהם האישיות, לשם פיתוח ובניית אב טיפוס מוצלח ועובד למערכת ,ולצורך כך הם אף השקיעו מכספם הפרטי, מעבר לחיוביהם על-פי החוזה, סך 8,500 $ ארה"ב. סיכול החוזה בשל הנסיבה המסכלת לא היה באשמתם של הנתבעים. הנתבעים לא צפו לא את הנסיבה המסכלת ולא את ההשלכות המעשיות של הנסיבה המסכלת על היחסים החוזיים שבין בעלי הדין. נזכור ואף נטיב להזכיר: התובע 1 לא העיד בבית-המשפט. התובע 2, העיד והודה, ברחל בתך הקטנה, כי בעלי הדין לא שמו לב ללוח הזמנים שנקבע בחוזה לצרוך פיתוח ובניית אב טיפוס למערכת (עמ' 35, ש' 28-27), וכי "אני מודע לכך שתהליך פיתוח אין לו לוח זמנים מדויקים, הוא כמעט בלתי אפשרי" (עמ' 38, ש' 29-28). וכן, התובעים לא היו מגישים את תביעתם דנן אם יוכח, כי ההיתכנות הטכנולוגית של המערכת על בסיס החיישן היא בלתי אפשרית. (עמ' 43, ש' 28-27).

39. מעל לכל צורך, אוסיף, כי הן עדותו של התובע 2 והן עדותו של גרין (זו שבכתב – ת/1, וזו שבעל-פה), לעניין הנזקים הנתבעים ושומת הפיצויים (פיצויי ההסתמכות ופיצויי הקיום), עם כל הכבוד והענווה, אינן סבירות ואינן מהימנות בעיניי. לעניין זה, די לי לציין, כי חוות-דעתו הכלכלית של גרין (ת/1), אינה סבירה ואינה מהימנה. התשתית העובדתית שבבסיס חוות-הדעת האמורה, עם כל הכבוד והענווה, אינה מוכחת כלל. בפניי, הוכח כדין, כי ההיתכנות הטכנולוגית של המערכת על בסיס הן החיישן והן החיישן 167 אינה אפשרית כלל. התובעים אף לא הוכיחו בפניי כדין ,כי ההיתכנות העסקית-כלכלית של המערכת היא אכן אפשרית. במקרה דנן, תיכון המערכת היה, למרבה הצער, לקוי באופן יסודי, והתובעים נכשלו, באשמתם, בכל שלב ושלב של תיכון ופיתוח המערכת. התובעים אינם בעלי אמצאה כשירת פטנט, ולא נרשם על שמם פטנט בגין אמצאה הקשורה לתיכון ופיתוח המערכת. יוצא, כי התשתית המדעית-מקצועית שבבסיס חוות-דעתו של גרין אינה אמת ואינה הכרחית. שומת הנזק והפיצויים שנערכה על-ידי גרין ועליה מסתמכים התובעים בתביעתם דנן, הינה מחוסרת כל יסוד עובדתי או משפטי.

40. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, מסקנתי היא, כי במקרה דנן אין מקום להורות על השבה הדדית ושיפוי התובעים בסכום כלשהו. כל צד יישא בנזקיו הוא, בגין סיכול החוזה.

שאר טענות הצדדים

41. מסקנתי דלעיל מייתרת, למעשה, את הדיון בשאר טענותיהם של הצדדים שבלאו הכי לא מצאתי בהן ממש ודינן להידחות.

התוצאה

42. התוצאה היא, אפוא, כי אני דוחה בזה את התביעה, ללא צו להוצאות.

המזכירות תמציא פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, ל' אדר תשע"ד, 02 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.