1. בפני תביעה שטרית, אשר החלה כבקשה לביצוע שיק ע"ס 429,575 ₪ משוך ע"י חברת ג'י.אר בזיע הנדסה בע"מ (להלן: "החברה"). השיק הוגש לביצוע כנגד החברה המושכת וכנגד בזיע ראמי (להלן: "ראמי") והנתבעת (אשתו של ראמי) – בזיע ג'ומענה, בטענה כי ערבו לסכום השיק בערבות אוואל על גב השיק.

הנתבעת הגישה התנגדות ובהסכמת התובעת ניתנה לה רשות להתגונן.

טענת התובעת הינה, כי לא חתמה על גב השיק וכי החתימה הנחזית להיות חתימתה, מזויפת.

בהתאם להסכמת הצדדים, כמפורט בפרוטוקול מיום 8/2/11, מונה מומחה מטעם ביהמ"ש, בתחום הגרפולוגיה לצורך מתן חוות דעת האם החתימה על גב השיק מתחת לשם הנתבעת, הינה חתימתה, אם לאו. עפ"י חוות דעת המומחה, קיימת אפשרות סבירה שחתימת המחלוקת לא נחתמה ע"י הנתבעת. המומחה אף הביע דעתו כי קיימת אפשרות שראמי חתם את חתימת המחלוקת.

הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה על חוות דעתו והגישו תצהיריהם.

מטעם התובעת העיד מר יצחק סובג – איש מכירות אצל התובעת (להלן: "יצחק").

מטעם הנתבעת העידה הנתבעת וכן ראמי.

2. לטענת התובעת - סיפקה לחברה מוצרי תשתית ואינסטלציה. לצורך הבטחת החברה לפרוע את התמורה בגין אספקת הסחורה, מסרה החברה לתובעת את השיק, חתום לטובת התובעת ללא סכום, בערבות אישית של ראמי ושל הנתבעת. משהחברה לא פרעה את חובה, מילאה התובעת את גובה החוב בשיק והגישה אותו לפירעון ואולם, הוא חולל מחמת "חשבון מוגבל".

יצחק הצהיר, כי הבהיר לראמי שהתובעת אינה מסתפקת בשיק פתוח של החברה וכי עליו להחתים ערבים. לטענת יצחק, ראמי חתם על גב השיק והציע כי אשתו – הנתבעת, תהיה ערבה נוספת לפירעון השיק.

לטענת יצחק, ראה את ראמי ניגש אל הנתבעת, משוחח עימה ואף ראה את הנתבעת חותמת על השיק.

3. לטענת הנתבעת, לא חתמה על גב השיק ואף הכיתוב אינו בכתב ידה.

הנתבעת הפנתה לתלונה שהגישה במשטרה על זיוף חתימתה וכן צרפה דוגמת חתימה שלה מבנק לאומי אשר לטענתה, אינה דומה כלל לחתימה המתנוססת על גב השיק. הנתבעת טענה, כי אינה מכירה את יצחק באופן אישי וכי לא התערבה ולא התעסקה במכירות ועסקאות החברה. הנתבעת טענה, כי הצהרת יצחק כאילו ראה אותה חותמת על השיק הינה שקרית ובהעדר חתימה, לא קמה לה חבות שטרית.

בהתאם לתצהיר ראמי, אשתו אינה מתערבת בעסקיו והוא אינו נוהג להחתים את בני משפחתו כערבים בקשר לעסקיו. גם ראמי טען, כי הצהרת יצחק כאילו ראה את הנתבעת חותמת על השיק, הינה הצהרה שקרית.

ראמי הודה, כי לבקשת יצחק, רשם את שם אשתו על השיק ואולם, טען כי השיק נמסר ללא חתימתה ואף ללא ציון מס' תעודת הזהות שלה שכן אשתו לא חתמה על השיק וחתימתה זויפה לאחר מכן.

דיון

4. ההלכה הינה כי בהעדר חתימה אין חבות שטרית. זאת בהתאם לסעיף 23(א) לפקודת השטרות (נוסח חדש) להלן "הפקודה", הקובע:

"חתימה על שטר שהיא מזויפת או שומה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהו, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פירעונו על כל צד שבו, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף פירעונו מנוע מלטעון טענת זיוף או היעדר הרשאה, והכל בכפוף להוראות פקודה זו".

הוראה זו עוסקת בשני מקרים: האחד, חתימה שזויפה; השני – חתימה שנחתמה ללא הרשאה מבלי שהדבר יעלה כדי זיוף. בעוד שמעשה זיוף אינו ניתן לאשרור ותוצאתו מוחלטת, חתימה ללא הרשאה ניתן לאשרר למפרע (שלום לרנר, דיני שטרות 450-448 (מהדורה ראשונה, 1999).

במקרה דנן, טענת התובעת הייתה כי המדובר בחתימת הנתבעת, בעוד שהנתבעת טענה כי כלל לא חתמה על השיק וכי חתימתה זויפה.

פקודת השטרות מתייחסת בחומרה רבה לזיוף חתימה. בהתאם נקבע באופן מפורש, כי חתימה שזויפה, אין כוחה יפה ואין רוכשים על פיה זכות בשטר. תוצאה זו נובעת מתפישת חשיבותה ומרכזיותה של פעולת החתימה בדיני שטרות: "בהעדר חתימה לא נוצרת כלל חבות שטרית, ולכן יש לקבוע את השלכותיה של חתימה מזויפת. ואמנם, אם מתברר כי חתימה מסוימת היא מזויפת, נחסמת התביעה השטרית כלפי מי שנחזה כחתום, ולא נבחנת שאלת היקפה של חבותו" (לרנר, עמ' 451-450).

5. לאור האמור יש לבחון האם החתימה הנחזית להיות של הנתבעת, הינה אכן חתימתה. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על התובעת, שכן כאמור, בהעדר חתימה אמיתית אין חבות שטרית. לפיכך, נתבע בתביעה שטרית הטוען טענת זיוף, אינו חייב להוכיח שחתימתו זויפה אלא התובע הוא שחייב להוכיח כי הנתבע חתום על השטר (ראה זוסמן "דיני שטרות", מהדורה שישית, עמ' 50 ו-337).

אציין, כי גם אלמלא היה מדובר בתביעה שטרית, הרי כבר נקבע כי כאשר צד מכחיש חתימתו, על הצד השני נטל השכנוע להוכיח את אמיתות החתימה. אמנם מאידך, כאשר מדובר בטענות זיוף ומרמה, יש צורך בתשתית ראייתית בעלת משקל סגולי גבוה יותר מזה הנדרש בתביעה אזרחית רגילה, אולם, אין בכך כדי להעביר את נטל השכנוע אל הנתבע ובכל מקרה, הנטל להוכיח כי החתימה היא אמיתית ואותנטית, מוטל על התובע (ראה ת"א (מחוזי חיפה) 426/02 לקרץ בע"מ נ' דקל הכרמל מהנדסים יועצים בע"מ ואח').

לסיכום, לעניין נטל הראיה אשוב ואדגיש: כאשר צד אחד מכחיש חתימתו על מסמך שעליו מסתמך הצד האחר, נושא הצד האחר בנטל השכנוע באשר להוכחת אמיתות החתימה [ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240, 261 (1993); להלן ענין רחמים]. כשבחתימת שטר עסקינן ו"כאשר אמיתותה של חתימה שנויה במחלוקת, זה טוען כי זויפה וזה טוען כי אמיתית היא, המסתמך על החתימה חייב בהוכחת אמיתותה" (זוסמן, אוזכר לעיל, עמ' 50).

6. לאור האמור, על התובעת היה להוכיח כי הנתבעת היא שחתמה את חתימת הערבות המיוחסת לה על גב השיק. בהתאם לפס"ד בעניין שאול רחמים (אוזכר לעיל) הטוען לאמיתות חתימה יכול להוכיח טענתו באמצעות שלוש דרכים עיקריות:

"...האחת, באמצעות עדות ישירה – היינו, עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה...; שנייה, באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני ביניהן...; והשלישית, על ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת ומעיד על מידת התאמתן למסמך שבדיון.

המכנה המשותף לדרכי הוכחה אלה הוא קיומם של אלמנטים ראייתים חיצוניים למסמך שבמחלוקת, השופכים אור על זכות עורך המסמך או החתום עליו. הווי אומר, כאשר מתגלעת מחלוקת בכגון דא, אין די במסמך עצמו כדי ללמד, ולו לכאורה, מיהו החתום עליו, והצד אשר עליו מוטל נטל השכנוע חייב להניח נדבכים ראייתים נוספים, אשר ביחד עם המסמך יהיה בהם די כדי להרים את הנטל האמור...".

כלומר, יש צורך באלמנטים ראייתים חיצוניים למסמך אשר יעיד מי חתום עליו ונטל ההוכחה להציג ראיות אלו מוטל על התובע אשר יכול בין היתר להציג:

א. עדות ישירה של החותם או מי שנכח במעמד החתימה.

ב. השוואת החתימה לדוגמאות חתימה אחרות של הטוען לזיוף.

ג. עדות של מי שמכיר את כתב היד ויכול להעיד על מידת התאמת החתימה השנויה במחלוקת לדוגמאות כתב וחתימה אחרות.

7. במקרה דנן, ניסתה התובעת להוכיח כי המדובר בחתימת הנתבעת באמצעות הדרך הראשונה - עדותו של יצחק, אשר בתצהירו הצהיר כי ראה את הנתבעת חותמת על גב השיק. לא רק שלאור סתירות בעדותו של יצחק, לא מצאתי ליתן בה אמון, אלא שמכל מקום, אין בה כדי להטות את מאזן ההסתברויות הנדרש אל מול עדות הנתבעת וראמי אשר תומכת בהן חוות דעת הגרפולוג – המומחה מטעם ביהמ"ש, על כי אין המדובר בחתימת הנתבעת.

בתצהירו בסעיף 4 הצהיר יצחק, כי המדובר בשיק שהיה חתום לפקודת התובעת (ללא סכום) לעומת זאת בחקירתו, כשנשאל האם שם התובעת היה רשום על השיק השיב: "השיק היה פתוח, לא היה רשום בו כלום" (עמ' 12, שורה 23)

בתצהירו (סעיפים 12-14) הצהיר יצחק, כי הוא זה שהגיע למשרדי החברה והסביר שם לראמי כי עליו להמציא בטחונות להתחייבות החברה וכי עליו להחתים ערבים. עפ"י הנטען בתצהיר, ראמי, חתם על גב השיק והציע כי אשתו תהיה ערבה נוספת.

לעומת זאת, בחקירתו טען יצחק, כי ראמי הוא זה שבא למשרדי התובעת שם הודע לו על הצורך בערבים וסוכם כי לאחר מכן יצחק יבוא לחברה לקחת את השיק (עמ' 12, שורה 19 וכן עמ' 14 שורות 9-10, 18) ואף אישר כי דרש שראמי ואשתו יחתמו על השיק.

זאת ועוד, העד התעקש כי כאיש מכירות הוא זה שמחתים ערבים, אבל לא ידע להסביר באופן החלטי כיצד הוא מזהה את הערב "יכול להיות שאני מבקש ת"ז" (עמ' 12, שורה 29). עדותו בעניין אופן החתמת ערבים וזיהויים הייתה מהוססת ולא התאימה למי שלטענתו, מעצם תפקידו, אחראי להחתמה על בטחונות.

זאת ועוד, בעוד שבתצהירו, הצהיר יצחק באופן החלטתי כי "ראה את הנתבעת חותמת על גב השיק", הרי שבעדותו אישר לבסוף, כי כלל אינו בטוח בכך:"אני חושב שראיתי. זה לא יכול להיות שאני אקח שיק על סמך זה שמישהו אחר יחתום לי" (עמ' 13, שורה 13) ובהמשך: "כמעט בוודאות אני ראיתי. אני לא החתמתי" (עמ' 13, שורה 20). (הדגשה שלי ר.א). יצחק אישר, כי זאת היא אחריות שלו להחתים את הבן אדם הנכון. יחד עם זאת, אישר כי יכול להיות שלא ראה ת"ז של הנתבעת (עמ' 13, שורות 24-26).

דומני שמעדותו של יצחק עולה, כי יש לו נגיעה אישית ואינטרס להצהיר שראה את הנתבעת חותמת שכן העיד בעצמו "אני לא יכול להביא שיק לחברה אם אני לא ראיתי את החתימה" (עמ' 13, שורה 17).

יצחק העיד בהמשך כי הוא בודק כשהוא לוקח שיק בטחון, אבל לא ידע להסביר כיצד אם כך, לא נרשם מס' ת"ז של הנתבעת (עמ' 14, שורות 4-5).

את עדותו של יצחק יש לבחון בזהירות ובחשדנות וזאת, לאור הסתירות בעדותו כאמור והעובדה שלא הצליח להסביר כיצד לא דאג להחתים בעצמו את הנתבעת, לאחר בדיקה שמס' הזהות שלה אכן נרשם נכונה בצד חתימתה. בנוסף יש להביא בחשבון את האינטרס האישי של העד לבל יואשם ע"י התובעת באחריותו למצב שנוצר עת החברה נמצאת בהקפאת הליכים ומאידך, לא דאג להחתים כראוי ערב נוסף על השיק מלבד ראמי.

8. מול עדותו של יצחק ניצבות עדויות ראמי, עדות הנתבעת וכן חוות דעת הגרפולוג. גם אם במהימנות עדות ראמי הוטל ספק, הרי לא הוא הנתבע בתביעה זו (הוא מימלא חייב ע"פ השיק). השאלה המהותית היא מהימנות עדות הנתבעת וגרסתה כי לא חתמה על השיק.

לא מצאתי בחקירתה של הנתבעת ממצאים שיש בהם לסתור את גרסתה כי לא חתמה על גב השיק, כי כלל לא הייתה מעורבת בעסקי החברה וכי תפקידה היה בתחום מקצועיותה כמהנדסת בלבד. למרות טענות התובעת בסיכומיה, כאילו המדובר באישה מלומדת ואינטליגנטית, אשר אף ניהלה חברה אחרת, הרי אין בכך כדי להוות ראיה על מעורבותה של הנתבעת בפעילות הכלכלית של החברה דנן או כי הסכימה לחתום על השיק כערבה עבור החברה. גם אם הנתבעת ידעה על קשיי החברה וגם אם התובעת אינה מוצאת ליתן אמון בגרסתה כי בעלה לא שיתף אותה במצב הכלכלי אליה נקלעה החברה, אין בכך כדי להוכיח כי הנתבעת התבקשה לחתום על השיק, או כי הסכימה לחתום עליו, או כי ידעה על זיוף חתימתה עליו. תמיהת התובעת על חוסר מעורבותה של הנתבעת בעסק בעלה לא נתמכה בכל ראיה, או עדות שיסתרו טענה זו של הנתבעת. מלבד החתימה המוכחשת, לא הציגה התובעת כל ראיה למקרים אחרים בהם הייתה הנתבעת מעורבת בעסקים. הנתבעת אשרה כי כתב היד על גב השיקים זה אותו כתב יד של בעלה ראמי ואולם עמדה על טענתה, אשר הייתה זהה גם לגרסת ראמי ולא נסתרה בחקירת מי מהם, כי ראמי כלל לא ביקש ממנה לחתום על גב השיק.

גם העובדה שבתלונת הנתבעת במשטרה נרשם "מקום האירוע – נצרת בבנק" אין בה כדי להטיל ספק בגרסת הנתבעת. השיק הוגש לביצוע בבנק לאחר שפרטיו מולאו ע"י התובעת ויתכן שהשוטר הרושם הסיק מכך ש"מקום האירוע" הינו בבנק. יתכן גם שכך אמרה הנתבעת עצמה, בניגוד להכחשתה בחקירה, אך עדיין אין בכך כדי להפריך את טענתה כי לא חתמה על גב השיק.

9. הגרפולוג קבע בחוות דעתו כי קיימת אפשרות סבירה שהנתבעת לא חתמה על השיק. בממצאיו מצא המומחה "קיימת שונות בחלק ניכר מתכונות הכתב הניתנות לבדיקה בחתימה מפושטת בהשוואה בין דוגמאות ג'ומענה בזיע לבין חתימת המחלוקת. השונות האמורה קיימת במגוון תכונות לרבות בלחץ כתיבה, במבנה הקו ובפריסה במרחב. בנוסף יש בחתימת המחלוקת קיטוע המאפיין חתימות מזויפות".

לממצאיו אלו הגיע המומחה לאחר שהשווה בין החתימה על גב השיק לבין דוגמת חתימה של הנתבעת בבנקים וכן דוגמת הכתבה.

הנה כי כן, קביעת המומחה לאחר שהשווה תכונות של תנועה ומהירות, גודל, חיבורים, נטייה, פריסה במרחב וכיוב' כמפורט בסעיף ג'(2) לחוות הדעת, הייתה כי קיימות תכונות שונות המעידות כי האפשרות הסבירה היא שאין המדובר בחתימת הנתבעת.

הנטייה בהלכה הפסוקה הינה כי בהעדר טעות בולטת, לא ימצא בית המשפט, שאינו מומחה, לסטות מקביעות שבמומחיות ואשר בדיוק לצרכן מונה המומחה. ראה בענין זה ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם בית חולים שיבא, פ"ד נ"ו(2) 949, 936:

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אן כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן..."

התובעת לא ביקשה לחקור את המומחה על חוות דעתו ולא סתרה אותה. לפיכך ולאור ההלכה כאמור, אני מוצאת לקבל את חוות דעת הגרפולוג.

וכן ראה לענין מעמדו של מומחה בית המשפט: ע"א 323/85 מדינת ישראל נ' אברהם מזרחי, פ"ד לט(4) 185, 189, ע"א 402/85 מרקוביץ נ' עיריית ראשון לציון, פ"ד מא(1) 133, 139, ע"א 821/88 א. לוי קבלני בנין בע"מ נ' שמי את סמי חמוד, פ"ד מד(2) 779, 771, ע"א 605/88 תבורי בע"מ נ' מעיינות הגליל המערבי בע"מ, פ"ד מה(2) 1, 11; ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי; ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563.

10. בחוות דעתו קבע המומחה גם כי קיימת אפשרות שראמי הוא זה שחתם את חתימת הנתבעת. אמנם אפשרות זו עומדת בניגוד לגרסת ראמי. אולם, גם אם ראמי הוא זה שזייף את חתימת הנתבעת, אין בכך כדי להקים לנתבעת חבות שטרית ועילת התביעה היא נגד ראמי בלבד. לטענת ראמי, מראש לא תכנן לשאול את הנתבעת, אלא רק להציג בפני יצחק מצג כאילו עשה ניסיון להחתים את הנתבעת. בעניין זה צודקת התובעת בטענתה בסיכומיה, כי אין כל הגיון או סבירות בטענה זו של ראמי. יחד עם זאת, בין אם כך היו הדברים ובין אם ראמי עצמו זייף את חתימת הנתבעת, עדיין אין בכך להקים חבות לנתבעת, אשר הן בהתאם לחוות דעת המומחה, הן בהתאם לעדותה והן בהתאם לעדות ראמי, לא חתמה על השיק.

לאור כל האמור, לא עמדה התובעת בנטל השכנוע המוטל עליה ולא הוכיחה כי חתימת הערבות המופיעה על גב השיק, היא חתימת הנתבעת.

11. גם עפ"י הסיפא של סעיף 23(א) לפקודה, לא מצאתי כי הנתבעת מנועה מלטעון שהחתימה מזויפת. בפסיקה קמה טענת מניעות בכגון דא, במקרים בהם דובר על מס' לא מועט של המחאות מזויפות שנפרעו ע"י הבנק מחשבון הלקוח, ולמרות חשבונות שקיבל הלקוח, לא מחה ולא פנה בעניין לבנק.

במקרים כאלו, נקבע כי אם הלקוח שחתימתו זויפה, ידע או יכול היה לדעת על הזיוף ולמרות זאת, שתק, יהיה מנוע מלטעון כנגד חיוב חשבונו ופירעון השיקים (ראה ע"א 550/66 שטאובר בע"מ נ' בנק המזרחי בע"מ, פ"ד כב'(1) 240, ע"א 618/75 עזבון המנוחה פנינה טננבוים נ' בנק לאומי לישראל בע"נ, פ"ד לא'(3), 141).

במקרה דנן, לא הוצגו מקרים קודמים בהם זייף ראמי חתימת הנתבעת ולא הוצגה כל ראיה על פיה יכלה הנתבעת לחשוב כי מישהו, או ראמי, מזייף חתימתה כערבה לחובות החברה. התובעת גם לא הציגה ראיות למצגים מצד הנתבעת (ולא מצד ראמי!) כלפי התובעת. יתכן וראמי הציג כלפי התובעת מצג שקרי עליו הסתמכה התובעת, אלא שלא הוכח כי המדובר במצג מטעם או בידיעת הנתבעת.

12. צודקת הנתבעת כי טענות התובעת בסיכומיה לגבי חתימת ראמי כשלוח של הנתבעת מהוות הרחבת חזית. טענת התובעת הייתה כי המדובר בחתימת הנתבעת וכי היא חייבת בגין חתימתה על גב השיק. בשל טענה זו, מונה גרפולוג בהסכמה כמומחה מטעם ביהמ"ש. גם בתצהיר התובעת לא נטען, אלא כי מדובר בחתימת הנתבעת.

לפיכך, ורק למעלה מן הצורך, אציין כי לא מצאתי תימוכין לטענה שגם אם חתם ראמי בשם הנתבעת, ניתן לחייבה עפ"י הערבות. ההלכה היא כאמור, שחבות שטרית קמה רק מתוקף חתימה. אמנם עפ"י סעיף 24 לפקודה ישנה אפשרות לחבות השולח, במקרה של שליחות, אולם נקבע כי "חתימה בתוקף הרשאה כוחה כהודעה שרשותו של המורשה לחתום מוגבלת היא, ואין החתימה מחייבת את המרשה, אלא אם פעל המורשה במעשה החתימה בגבולות רשותו ממש". כלומר, רק חתימה במסגרת הרשאה תחייב את השולח. כל עוד לא הוכח כי השולח נתן לשלוח רשות מפורשת לחתום בשמו לא ניתן יהיה לחייב את השולח. מלבד הטענה כי מדובר בזוג נשוי לא המציאה התובעת כל ראיה לטענה כאילו הנתבעת הרשתה לראמי לחתום בשמה.

13. אמנם קרבה בין שולח לשלוח כגון היותם זוג נשוי עשויה להוות ראיה לקיום הרשאה, אולם כבר נקבע כי אין המדובר בראיה מכרעת וסופית. עוד נקבע אפילו ביחס לשיק המשוך מחשבון משותף של בני זוג וכששמות שניהם מתנוססים עליו, אין די בכך כדי להקים חיוב שטרי כל עוד לא הוכח בראיה נוספת כי בת הזוג נתנה לבעלה הרשאה לחתום בשמה על השיק. ראה בענין זה ע"א (ת"א) 2692/04 איריס שלם נ' אם.די.אס סחר וקניות (ודרגש) בע"מ (ערעור לעליון על פסק דין זה נדחה ברע"א 9389/05 אם.די.אס סחר וקניות (ודרגש) בע"מ נ' איריס שלם) וכן ראה ת"א 3720/05 שרה אליהו נ' ארנון, גם שם נדחתה הטענה כי די בכך שמדובר בבני זוג כדי לקבוע שהנתבע גם חתם כשלוח של הנתבעת ולכן התביעה נגד הנתבעת נדחתה. וראה עוד ת"א 3667/05 פבלי יואל נ' קליינר שם קבע ביה"מ כי מקום שלא הייתה שליחות, לא יוכל האוחז להיפרע מהשולח. ביה"מ קבע כי הנתבעת שם לא נתנה לנתבע הרשאה לחתום בשמה והעובדה שהנתבעים מתגוררים יחד ומנהלים משק בית משותף, אין בה ללמד על מתן הרשאה.

מלבד היות ראמי והנתבעת נשואים, לא הוצגה כל ראיה מהבחינה העובדתית, כאילו הנתבעת הייתה מעורבת בענייני כספים של החברה, או כאילו בעבר הרשתה לראמי לחתום בשמה ולערוב לחובות החברה. גם העדר מספר תעודת זהות של הנתבעת על גבי נוסח הערבות תומך בכך שאין המדובר בחתימה בהרשאה שכן אחרת היה ראמי מקבל מהנתבעת את מספר תעודת זהות שלה וממלא אותו שם.

לאור כל האמור, והגם אם ראמי הוא זה שזייף את חתימת הנתבעת, לא מצאתי עילה לחייב את הנתבעת ואני מורה על דחיית התביעה כנגדה.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסכום כולל של 6,000 ₪.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ג,4 אפריל,2013, בהעדר הצדדים.

חתימה