<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה- עו"ד שגית בירמן חדש

הנאשם – הובא

הסנגור- עו"ד אורי פלדמן, ס.ציבורי

פרוטוקול

ב"כ המאשימה טוענת לעונש:

מגישה גיליון הרשעות קודמות - ת/1.

מגישה העתק ת.פ. 4718/99 בימ"ש שלום עכו בו הוטל על הנאשם מאסר מותנה בן 6 חודשים, וכן ת.פ. 2642/04 ביהמ"ש שלום עכו, בו הוארך אותו מאסר מותנה, שהינו חב הפעלה בתיק זה – הוגשו וסומנו כאחד ת/2.

עסקינן בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית. המדובר בסם קשה מסוג הרואין במשקל אשר עולה על הכמות המותרת בחוק לצריכה עצמית. המאשימה תטען כי לאור נסיבות ביצוע העבירה, היינו סוג הסם ומשקלו, מתחם הענישה הראוי בתיק זהי הינו בין מאסר מותנה, קנס ופסילת רישיון נהיגה, לבין מס' חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס ופסילה.

תסקיר שרות המבחן מציין את ההתנהלות הבעייתית של הנאשם בניסיונות החוזרים ונשנים שניתנו לו במסגרת תכנית טיפולית לגמילה מסמים.

לאור עברו הפלילי המכביד של הנאשם, המאשים תטען במקרה זה כי העונש הראוי הינו ברף העליון של המתחם, היינו תקופה קצרה של מאסר לריצוי בפועל, מאסר מותנה וקנס.

כן, תלוי ועומד כנגד הנאשם כאמור מאסר מותנה חב הפעלה בן 6 חודשים בתיק זה. המאשימה אינה מתנגדת כי העונש אשר יוטל, יוטל בחופף להפעלת המאסר המותנה, וזאת לאור חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה.

הסניגור טוען לעונש:

מעיון בגיליון העבר הפלילי של הנאשם, רואים שעברו רחוק מאוד. ההרשעה האחרונה, למעט ההרשעה נוכחית, היתה בשנת 2004 על עבירה משנת 2003. למעשה, העבירה שלפנינו משנת 2006 היא מלפני 6 שנים היא האחרונה באותו גיליון רישום פלילי של הנאשם.

מדובר בנאשם שהוכר על ידי המל"ל כנכה בגין הצריכה שלו לסמים והוא מקבל קצבה. תמוה בעיני מדוע לאדם המוכר כנכה בגין צריכת סמים מוטל עליו עונש של מאסר על תנאי שעניינו צריכה עצמית של סמים.

הגישה שיש להעניש אדם שהוא חולה בגין מחלתו צורמת מאוד, ואני סבור מאסר על נרקומן בגין צריכה עצמית של סמים היא גישה בעייתית מאוד.

אומנם מדובר על גזר הדין המקורי שגינו היום מתבקש המאסר שהינו משנת 2002 ואין כיום באפשרותנו לערער על גזר דין. אני סבור שמלכתחילה להטיל מאסר על תנאי כאמור, זה בעייתי.

היום אנו עומדים על מצב בלתי אפשרי שלמעשה מבקשים מ מנו להעניש אדם על עבירה שהוא ביצע בגזר דין משנת 2002, משמע ענישה שהוטלה על הנאשם מלפני כ-10 שנים. היום מבקשים מביהמ"ש לתת לו מאסר שנדחה מלפני 10 שנים. נשמע תמוה, בעייתי וכמעט בלתי אפשרי.

יתרה מכך, אנו רואים את גזר הדין משנת 2004 שלכאורה האריך את התנאי בשנתיים נוספות. גם פה ישנם תמיהות שאני סבור שיש בהם כדי למתן את התנאי שחל על הנאשם.

ראשית, מבחינת לוחות הזמנים הגזר דין ניתן בחודש 11/04 והעבירה בפנינו נעברה בחודש 10/06, ממש תקופה קצרה לפני סיום הארכת התנאי השנייה. גזר הדין של כב' השופט אלטר נפלה בו טעות מהותית, כאשר הוא מתייחס על תנאי ובטעות ובסיבות כאלה ואחרות נרשם שהמאסר על תנאי הוא בן 9 חודשים. אני טוען שטעות זו היא טעות מהותית ולא טעות קולמוס וייתכן ונובעת מחוסר הבנה או חוסר העמקה של כב' השופט אלטר בכוונתו להאריך את התנאי. אני לא סבור שמדובר בטועות קולמוס, אני סבור שמדובר בטעות מהותית וכאשר מדובר בטעות מהותית כאמור, אל לו לביהמ"ש להתייחס לסנקציה שלה ארכת הי. התביעה ניסתה לעשות מהלך ובין הדיון להיום הגישה בקשה לכב' השופט אלטר לפיה ניסתה לתקן את האמור בגזר הדין בטענה שמדובר בטעות קולמוס. לבית המשפט אין סמכות לתקן טעויות כאמור שנים כה רבות לאחר שהטעות לכאורה נעשתה. יתרה מכך, אומר שגם אמרת האגב שכב' השופט אלטר אמר בהחלטתו מיום 20/6/11 אין בה ממש, מאחר וברור מאליו שהיום התיק המקורי על כל השיקולים שהיו בפני כב' השופט אלטר אינם נמצאים בפניו והוא לכאורה מנחש את התשובה לטעות מתוך מקרא הפרוטוקולים. פרשנות זו יכול לעשות ביה"ש בפנינו ואינו נדרש לפרשנותו של כב' השופט אלטר.

אני סבור שמאחר ואנו עוסקים בהליך פלילי ומאחר ומדובר לא תיק בעייתי מבחינת הענישה של הטלת מאסר על נאשם בגין עונש 10 שנים לפני כן, יש לפרש כל טעות לטובת הנאשם כאמור.

אני סבור שאין להתייחס להארכת התנאי שניתן בת.פ. 264/04 ובנסיבות העניין יש להתייחס לעבירה כעבירה של שימוש עצמי שנעשתה לפני כ-6 שנים. מתחם הענישה הראוי לעבירה כזו, היא לכל היותר מאסר מותנה והתחייבות. אני סבור שבנסיבות אחרות היה ניתן לבקש את ביטול כתב האישום. אבקש מביהמ"ש שזה יהיה העונש הראוי במקרה זה.

ב"כ המאשימה:

בראשית דבריו תקף הסנגור את המאסר המותנה המקורי שהוטל על הנאשם ברעיון פילוסופי מעניין לפיו אין להטיל ככלל עונש של מאסר מותנה על נרקומן, שכן הוא משתמש בסמים. מעניין ככל שיהיה הרעיון, כמובן שיש לדחותו על הסף. הפקודה המחריגה שימוש על פי היתר ובתנאי הפקודה, לא ניתן לאשר למשתמש בסמים ככל שהוא כזה, להשתמש בסמים.

אשר לטעות שנפלה בפסק הדין של כב' השופט אלטר המאריך את המאסר המותנה שתלוי ועומד כנגד הנאשם, ברי וברור כי החלפה בין הספרות 6 ל-9 היא טעות קולמוס פר הגדרה. זוהי אשמתה מקרית וברורה וברור שאין בה כדי להעיד על חוסר הבנה העמקה של ביהמ"ש. למעשה, תיקון אותה טעות קולמוס על אף שהמאשימה תטען שהוא אינו לצורך משום שכל פרטי התיק נשוא ההארכה, נרשמו מדויק, ואין ספק באשר לכוונת ביהמ"ש בפסיקתו, תהא על מנת למנוע עיוות דין לנאשם עצמו, שכן לולא תתוקן הטעות הרי שלכאורה יש להפעיל עונש מאסר מותנה בן 9 חודשים שתלוי ועומד כנגד הנאשם, כאשר המאסר המותנה הינו בן 6 חודשים בלבד. כב' השופט אלטר הבהיר לבקשת המאשימה בהחלטתו מיום 20/6/12, שאין כל צורך למעשה בתיקון גזר הדין אותו נתן ביום 28/11/04, שכן אותו מאסר מותנה הוטל במסגרת גזר דין אחר ומה שקובע הוא תקופת התנאי שנקבע באותו גזר דין ולא מה שנכתב בטעות בגזר הדין שהוא נתן. הדברים ברורים, שהרי הארכת מאסר מותנה אינה עונש על פי גזר הדין היא רק הפנייה, מראה מקום לעונש אחר שהוטל על הנאשם שיש להפעילו , ומכאן החלטת כב' השופט אלטר.

יצוין, כי ביהמ"ש לא יכול היה לתקן השמטה מקרית אשר לא הובאה לידיעתו. סעיף 81 לחוק בתי המשפט קובע מפורשות: "מצא ביהמ"ש, משלא מצא, איך יתקן?". הפסיקה נתנה דעתה לא אחת להשמטות מקריות בגזרי דין, הרבה פחות מובהקות מהמקרה כאן. מגישה לביהמ"ש את בש"פ 7707/06, שם נאמר : "השמטה טכנית הנובעת מהיסח הדעת ומתייחסת לדברים אשר ביהמ"ש רצה לכלול בהחלטתו....כאשר חוזרים ומפנים תשומת ליבו לשאלה מתברר ובעליל כי הוא היה ער לקיומו של הצורך ......, הוא יכול לתקן את המעוות על ידי תיקון טעות סופר כביכול גם אם השתכנע בשלב מאוחר יותר כי לו היתה השאלה מתעוררת היה פוסק בה בדרך פלונית – הוגשה וסומנה ת/3.

מגישה ע.פ. 3210/06, למעשה ביהמ"ש אומר משהטעות ברורה, אין מקום להידרש יותר מדי לעצם הטעות – הוגש וסומן ת/4.

מגישה רע"פ 7579/10, לפיה דחיית טענה כי בטעות קולמוס יש להשפיע על גזר דין מהותי – הוגש וסומן ת/5.

בכל המקרים שהגשתי מדובר על טעויות גדולה יותר במסגרת גזר הדין עצמו ולא במסגרת הפנייה לגזר דין שהוטל.

מגישה את החלטת כב' השופט אלטר – הוגשה וסומנה ת/6.

אבקש לדחות את טענות הסנגור לעניין זה.

הסנגור:

ראשית, לעניין הטלת עונש מאסר על מישהו נרקומן, אני רוצה לאבחן את דבריי. במקרה שאדם מוכר על ידי המדינה כנכה בגין שימוש בסמים, ומקרה זה מאובחן מכל אדם רגיל אחר שעושה להנאתו שימוש בסמים. כאן צריך לאבחן את המקרים.

שנית, לגבי טעות הקולמוס, לטענת המאשימה, אם אכן היה מדובר לטענתה כדבר שולי שאין לו אפילו צורך להתייחס אליו, לא היתה טורחת להגיש בקשה של שלושה עמודים לכב' השופט אלטר על מנת לתקן את הטעות ובקשה זו נדחתה מכל וכל אצל השופט אלטר.

אני מצהיר מפי הנאשם שאין ברשותו רישיון נהיגה להפקדה, ולכן אבקש לפטור את הנאשם מהפקדת רישיון נהיגה במידה וביהמ"ש יחליט לפסול את הנאשם פסילה סטטוטורית למשך שנתיים.

הנאשם:

מאשר את דברי הסנגור.

ב"כ המאשימה:

אבקש צו להשמדת המוצג – סם.

<#3#>

גזר דין

1. הנאשם הורשע ביום 13/4/10, על פי הודאתו, בעבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, לפי סעיף 7 (א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג – 1973, זאת לאחר שכתב האישום בתיק זה תוקן באופן המייחס לנאשם עבירה של החזקת סם לצריכה עצמית חלף עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית. ודוק: מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי ביום 3/10/06, בשעה 19:30, ברח' הנציב בעכו, החזיק הנאשם בסם מסוכן מסוג הרואין במשקל כולל של 0.5118 גרם נטו, זאת לצריכתו העצמית.

2. במועד מתן הכרעת הדין הוריתי בדבר מתן תסקיר שרות המבחן בעניינו של הנאשם, זאת נוכח הסדר הטיעון שגובש בתיק זה בין הצדדים, לפיו יישלח הנאשם לקבלת תסקיר שרות המבחן, אשר ייתן את הדעת להליך גמילה בו היה נתון הנאשם, וכן להארכת המאסרים על תנאי התלויים ועומדים נגד הנאשם, ובמידה והתסקיר ילמד בדבר ניקיון הנאשם מסמים, אזי תסכים המאשימה לכך שיוארכו המאסרים על תנאי ולהטלת צו מבחן סמים על הנאשם.

3. דא עקא, שתסקיר שרות המבחן אשר נערך ביום 10/1/11 מלמד, כי הנאשם התנהל באופן בעייתי מול שרות המבחן. לפיכך, ועל רקע כישלונות וניסיונות לגייס את הנאשם על ידי גורמים טיפוליים שונים, הן בעבר והן בהווה, וכן נוכח העובדה שעונשי מאסר שהוטלו על הנאשם בעבר לא הרתיעו אותו מפני ביצוע עבירות נוספות, הבהיר שרות המבחן בתסקירו, כי אינו סבור כי יש מקום למעורבות טיפולית נוספת בעניינו של הנאשם, ונמנע מכל המלצה אודותיו.

4. תיקון 113 לחוק העונשין התשל"ז-1977, הדן בהבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה, אומנם אינו חל בענייננו נוכח העובדה שהכרעת הדין ניתנה עובר ליום 10/7/12, שאז נכנס התיקון הנ"ל לתוקף. עם זאת, יצוין ברוח התיקון הנ"ל, כי הערך המוגן על ידי העבירה שבפנינו, הינו בטחון הציבור. יובהר, כי אינטרס הציבור דורש ומחייב את ביעור עבירות הסמים למיניהן, למען הגן על החברה ועל בטחון הציבור, כל שכן כאשר עסקינן בעבירה שעניינה החזקת סם מסוכן מסוג הרואין, הידוע בכינויו "סם המוות הלבן", מה גם שמדובר במקרה דנן בהחזקת כמות של יותר מחצי גרם הרואין, שאינה כמות זניחה. עם זאת, ברי כי יש מקום להקל בדינו של מי שהחזיק בסם המסוכן לצורך צריכה עצמית בלבד, זאת לעומת מי שהחזיק בסם המסוכן שלא לצריכתו העצמית בלבד. לפיכך, לדידי, מתחם העונש ההולם בגין העבירה שבפנינו, בנסיבות ביצוע העבירה בתיק זה, נע בין עונש של מאסר על תנאי בלבד, לבין עונש של מאסר בפועל לתקופה של מס' חודשים, כפי שטענה ב"כ המאשימה בנקודה זו, ובצדק.

5. נוכח העובדה שבעברו של הנאשם הרשעות קודמות בעבירות שונות, לרבות הרשעות קודמות בעבירות סמים, ועל רקע העובדה שהנאשם לא הורתע מלבצע עבירת סמים חרף העובדה שעונש של מאסר על תנאי תלוי ועומד התנוסס כ"חרב מעל צווארו", הנני בדעה, בתיתי את הדעה להודאת הנאשם בהזדמנות הראשונה, כי העונש המתאים בתיק זה הינו עונש של מאסר בפועל לתקופה קצרה של מס' חודשים. לחיזוק האמור לעיל, תצוין התמונה המצטיירת למקרא תסקיר שרות המבחן, כאמור לעיל, לפיה עסקינן בנאשם אשר לא השכיל לנצל את ההזדמנות השיקומית שניתנה לו בתיק זה, וכן לא הצליח בעבר להיגמל משימוש בסמים, חרף ניסיונות לגייסו לטיפול על ידי גורמים טיפוליים שונים. אינני מתעלמת מכך שמאז מועד ביצוע העבירה על ידי הנאשם בתיק זה, חלפה תקופה ממושכת של כ-6 שנים. דא עקא, שניהול ההליך המשפטי בתיק זה במשך תקופה של מס' שנים, הינו בעיקר בעטיו של הנאשם, וליתר דיוק – למען הנאשם, שכן הנאשם נשלח לקבלת תסקירי שרות המבחן בתיק זה, אולם לא השכיל לשתף פעולה עם שרות המבחן, כפי שעולה מעיון בתסקירים שהוגשו.

6. הסנגור טען בפניי בישיבת היום, בניגוד לאמור בהסדר הטיעון שגובש בתיק זה בין הצדדים ביום 13/4/10, כי נפל פגם בהארכת המאסר על תנאי התלוי ועומד נגד הנאשם, ומשכך לא ניתן, לטענת הסנגור, להורות בדבר הפעלת המאסר על תנאי. יובהר, כי אין חולק שלא נפל פגם כלשהו בגזר הדין של כב' השופט נאסר מיום 21/2/02 בת.פ. 4718/99, בבית משפט השלום בעכו, אשר במסגרתו הוטל המאסר על תנאי בן ה-6 חודשים, אותו מבקשת המאשימה להפעיל (ראה ת/2). עם זאת, בגזר הדין, אשר האריך את המאסר על תנאי נפלה פליטת קולמוס, שכן בגזר הדין הנ"ל של כב' השופט אלטר, כתוארו אז, שניתן ביום 28/11/04 בת.פ. 264/04 בבית משפט השלום בעכו, נקבע, כדלקמן:

"אני מורה על הארכת המאסר על תנאי של 9 חודשים (במקום 6 חודשים – הוספה שלי, ר.ב.) בהתאם לגזה"ד מיום 21/2/02 בת.פ. 4178/99 של בימ"ש השלום עכו, לשנתיים נוספות".

7. לאחר שהסנגור העלה בפני המאשימה את טענתו בדבר הטעות בגזר הדין הנ"ל המורה על הארכת המאסר על תנאי, הגישה המאשימה בפני ס.הנשיא, כב' השופט אלטר, בקשה לתיקון טעות סופר. כב' השופט אלטר קבע בהחלטתו בבקשה מיום 20/6/12, כי אין בסמכותו לאחר חלוף למעלה מ-8 שנים מאז מתן גזר הדין, להורות בדבר תיקון טעות קולמוס שנפלה בגזר הדין. עם זאת, מצא כב' השופט אלטר לנכון להוסיף הערת אגב בשולי החלטתו, בהאי לישנא:

"בהערת אגב אציין שאין כל צורך בתיקון משום שבגזר הדין אותו נתתי ביום 28/11/04, הוארך מאסר על תנאי שהוטל על הנאשם במסגרת גזר הדין שניתן בת.פ. 4718/99 ומה שקובע הוא תקופת התנאי שנקבעה באותו גזר דין ולא מה שנכתב, בטעות, בגזר הדין שאני נתתי".

8. אכן, כפי שנאמר בהחלטה הנ"ל, לא נפלה טעות כלשהי בגזר הדין בו הוטל המאסר על תנאי, ואשר אינו משתמע לשתי פנים, ולפיו הוטל על הנאשם מאסר על תנאי בן 6 חודשים למשך 3 שנים. ברי, לפיכך, כי תקופת התנאי שהוארכה בגזר דינו של כב' השופט אלטר מיום 28/11/04 בת.פ. 264/04 הינה תקופת התנאי שהוטלה, היינו תקופה של 6 חודשים, וכי מחמת פליטת קולמוס צוין בטעות בגזר דינו של כב' השופט אלטר "9 חודשים" במקום "6 חודשים". יתרה מכך, ביהמ"ש העליון בפסק דינו ברע"פ 2413/99 גיספן נ' התובע הצבאי הראשי, קבע מפי כב' השופט זמיר, אליו הצטרפה כב' השופטת בינייש, כתוארה אז, כי לא כל טעות ואפילו לא כל הפרה מהותית של הדין, גוררת בטלות, וכי יש להבדיל בין עצם הפגם לבין תוצאות הפגם, וכן כי שיקולים שונים, לרבות שיקולים של צדק אישי ואינטרס ציבורי, עשויים להשפיע על התוצאה ולמנוע ביטול החלטה פגומה. זוהי תורת הבטלות היחסית, אשר משמעותה העיקרית היא שיש בכל מקרה, בו נפל פגם משפטי, לבדוק את נסיבות המקרה, בראש ובראשונה את מהות הפגם, ולהתאים את הסעד שיינתן על ידי ביהמ"ש לכל הנסיבות (ניתן ביום 26/6/01, פ"ד נה (4) 673).

9. ומהתם להכא:

כך גם במקרה דנן, על ביהמ"ש ליתן את הדעת למהות הפגם, שכן ברי כי עסקינן בפליטת קולמוס, מה גם שלא נפל כל פגם בגזר הדין בו הוטל מאסר על תנאי בן 6 חודשים על הנאשם. לפיכך, בהתאם לתורת הבטלות היחסית, יש לראות את גזר דינו הנ"ל של כב' השופט אלטר כמאריך את תקופת התנאי שהוטלה על הנאשם, שהינה תקופת תנאי של 6 חודשים. לא יעלה על הדעת מבחינת אינטרס הציבורי והצורך בעשיית צדק במקרה דנן, כי ביהמ"ש יקבע שאין מקום להפעיל את המאסר על תנאי, אשר הוארך אך ורק נוכח פליטת קולמוס שנפלה בגזר הדין המאריך את המאסר על תנאי.

10. נוכח האמור לעיל, הרי שאין מנוס מהפעלת המאסר על תנאי בן ה-6 חודשים, התלוי ועומד נגד הנאשם, והינו חב הפעלה. עם זאת, בתיתי את הדעת לנסיבות לקולא בתיק זה, היינו: לתיקונו של כתב האישום המייחס לנאשם עבירה של החזקת סם לצריכה עצמית, להיות הנאשם נכה המכור לסמים, כנטען על ידי הסנגור, להודאת הנאשם בהזדמנות הראשונה, ואף לחלוף פרק זמן מאז ביצוע העבירה, הרי שיש להורות בדבר הפעלת המאסר על תנאי בחופף לתקופת המאסר בפועל שתושת על הנאשם בתיק זה.

11. לסיכום, לפיכך, אני דנה את הנאשם, כדלקמן:

• למאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים.
• הנני מורה על הפעלת המאסר על תנאי בן ה-6 חודשים, אשר הוטל על הנאשם בת.פ. 4718/99 בבית משפט השלום בעכו, ואשר הוארך בגזר דינו של כב' השופט אלטר בת.פ. 264/04 בבית משפט השלום בעכו מיום 28/11/04, זאת בחופף לתקופת המאסר בפועל הנ"ל.

סה"כ ירצה הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים.

• למאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך שנתיים והתנאי הוא - כי לא יעבור עבירה בה הורשע ויורשע בגינה.
• מכוח סעיף 38 א(א1) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג-1973, הנני מורה בדבר פסילת הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים, שכן בעברו של הנאשם הרשעות קודמות בעבירות שעניינן החזקת סם לצריכה עצמית.

הנאשם פטור מהפקדת רישיון הנהיגה במזכירות ביהמ"ש, נוכח הצהרתו בפניי כי אין ברשותו רישיון נהיגה.

ניתן בזה צו להשמדת המוצג - סמים.

גזר דין זה יומצא לשרות המבחן.

זכות ערעור תוך 45 יום.

<#6#>

ניתנה והודעה היום י"ב חשון תשע"ג, 28/10/2012 במעמד הנוכחים.