ת"א 10551-03-09

טענות התובע

התובע בת"א 10551-03-09, מר יוסוף מסאורה תאבת (להלן – יוסוף), חיפש ביחד עם שני שותפיו משרד, לצורך ניהול שבועון אזורי, אותו הוציא לאור עוד חודשים לפני כן (להלן – העיתון). נודע להם, כי הנתבע בתיק הנ"ל, מר ג'וואד מחמוד מסארווה (להלן – ג'ואד), העמיד להשכרה נכס בבניין, המאוכלס כולו על ידי עסקים שונים, והממוקם במקום נגיש ומרכזי בטייבה.

נוהל משא ומתן, כאשר בסופו שכרו יוסוף ושותפיו משרד מג'ואד בתמורה לדמי שכירות חודשיים בסך 1,000 ש"ח. תקופת השכירות עליה הוסכם היתה שנה. יוסוף ושותפיו הודיעו לג'ואד, כי הם מתכננים לשכור משרד נוסף בבניין. יוסוף ושותפיו מסרו לג'ואד סדרה של המחאות כתשלום עבור דמי השכירות עד לסוף שנת 2008, והחל להפעיל במושכר את מערכת העיתון וכן מרכז גרפי. לצורך כך הציב יוסוף במושכר ריהוט רב וכן ציוד והעסיק שם לסירוגין 5-10 עובדים.

במהלך חודש דצמבר 2008 נפגשו ג'ואד ויוסוף. אז הודיע ג'ואד ליוסוף לראשונה, כי מספר המחאות, שנמסרו על ידי שותפיו של יוסוף, שנטשו את העסק המשותף עוד ביולי 2008, חוללו ולא כובדו על ידי הבנק. באותה פגישה התחייב יוסוף להסדיר את החוב בגין דמי השכירות. עוד ביקש יוסוף במהלך הפגישה, כי ייחתם בין הצדדים הסכם שכירות, היות שאד אז התנהלה השכירות בהתאם להסכמה בעל-פה. ג'ואד לא נענה לדרישה זו, והתחמק מחתימה על הסכם שכירות.

שבוע לאחר אותה פגישה הועבר לג'ואד סך של 1,000 ₪ בגין דמי השכירות של חודש ינואר 2009. למרות זאת, ג'ואד דרש את פרעונו המיידי של החוב בגין דמי השכירות של שנת 2008, והחליט לסגור בפני יוסוף את המושכר. בסיועו של המגשר, מר מוסטפה חג' יחיא הגיעו הצדדים להסכמה, ולפיה יקוזז חוב דמי השכירות כנגד חוב, שחב אחיו של ג'ואד – מר גוואדת מסארווה, בעל חנות רהיטים בטייבה – ליוסוף בגין מודעות פרסומת לחנות, שפורסמו בעיתון. בנוסף נמסרו לג'ואד שלוש המחאות דחויות בסך 4,000 ₪ כל אחת, וזאת בגין דמי השכירות עד לחודש יולי 2009. עם הסדרת החוב בגין שנת 2008 ותשלום דמי השכירות בגין חודש ינואר 2009, השיב ג'ואד ליוסוף את ההמחאות שחוללו.

ביום 25.2.09 קיבל ג'ואד לידיו תשלום נוסף בסך 1,000 ₪ בגין דמי השכירות לחודש פברואר 2009.

למרות הסדרת היחסים בין הצדדים, וכפי הנראה עקב קבלת הצעה גבוהה יותר לשכירות המושכר, החל ג'ואד לחפש דרכים שונות לסילוקו של יוסוף מהמושכר. ביום 28.2.09 סגר ג'ואד את המושכר, ומנע כניסתו של יוסוף למושכר. מעשה זה מנע את הפצת העיתון, פגע בשמו הטוב של יוסוף וכן פגע ביציבות עסקו. ג'ואד מנע מיוסוף גישה לציודו ולרכושו, שהיו מצויים במושכר.

במצב דברים זה עותר יוסוף לחיובו של ג'ואד בתשלום פיצוי בגין הנזקים, הנובעים מהתנהגותו של ג'ואד בסך כולל של 83,000 ₪.

טענות הנתבע

בין הצדדים לא נכרת מעולם הסכם שכירות. יתירה מכך, ג'ואד איננו בעליו של המושכר. ג'ואד הוא אחיו של מר שווכת מסאורה (להלן - שווכת). שווכת הוא בעליו של המושכר. מעורבותו של ג'ואד בפרשה מסתכמת בכך, שבעת ששוכת היה טרוד בעיסוקיו השונים ניהל עבורו ג'ואד את המושכר.

כבר בחודש ינואר 2008 התנהל מו"מ בין שווכת ובין חברה בשם אי.סי.יו תקשורת בע"מ (להלן – החברה), שבעלי מניותיה ומנהליה היו מר עבד אלקאדר עדי ומר גבאלי אמיר. בסופו של מו"מ זה התקשרו ביניהם שווכת והחברה בהסכם, ולפיו שכרה החברה את המושכר משווכת למשך שנה בלבד מיום 1.2.08 ועד ליום 31.1.09 בתמורה לתשלום דמי שכירות חודשיים בסך 1,000 ₪. יוסוף לא היה צד להסכם זה. מטרת השכירות היתה ניהול עסקיה של החברה בתחום התקשורת. החברה התקשרה עם יוסוף בהסכם לשם הוצאת העיתון, מקומון בשם "אלבלד". החברה מסרה לשווכת סדרה של שיקים דחויים בסך 1,000 ₪ כל אחד לתשלום דמי השכירות בגין כל תקופת השכירות.

בהמשך עזבה החברה את המושכר בניגוד להוראות הסכם השכירות ותוך הפרתו. החברה עשתה זאת ללא ידיעתו של שווכת, והותירה את המושכר בידי יוסוף. דבר זה היווה הפרה של הסכם השכירות. עזיבת המושכר ונטישתו על ידי החברה נודעה לשווכת רק חודשיים לאחר מכן, ולאחר שאחד מהשיקים, שנמסרו על ידי החברה בגין דמי השכירות, חולל. אז פנו שווכת וג'ואד אחיו, שסייע בידו בניהול ענייניו, לחברה. התברר להם, כי החברה הגיעה להסכמה עם יוסוף, ולפיה ימשיך יוסוף להחזיק במושכר וישלם לחברה את דמי השכירות כנגד פרעון אותם שיקים שמסרה החברה לשווכת בגין דמי השכירות. יוסוף לא עמד בהתחייבותו זו כלפי החברה. בנסיבות אלו הורתה החברה על ביטולם של השיקים.

משהתגלתה העברת השכירות על ידי החברה ליוסוף, הסכים שווכת, לפנים משורת הדין, לשהייה של יוסוף במושכר למשך חודש נוסף בלבד, וזאת לצורך הסדרת ענייניו, אך לא מעבר לכך.

יוסוף לא היה מעולם השוכר של המושכר. ג'ואד איננו הבעלים של המושכר. ממילא אין כל מערכת יחסים חוזית מחייבת בין יוסוף וג'ואד.

מעבר לכל האמור לעיל מכחיש ג'ואד את כל נזקיו הנטענים של יוסוף. יציאתו של יוסוף מהמושכר לא מנעה ממנו המשך הוצאת העיתון. המצג אותו מבקש יוסוף ליצור, ולפיו הפעיל במושכר מערכת עיתון, שבמסגרתה הופעלו מערכות מחשבים טלפונים והועסקו עובדים, מוכחש ע"י ג'ואד. חדר אחד בלבד היה תפוס במושכר עבור חפציו של יוסוף. ציוד רב נלקח על ידי החברה עוד בשעה שעזבה את המושכר.

ת"א 34191-05-10

טענות התובע

שווכת הינו הבעלים של המושכר. בין שווכת ובין החברה נכרת הסכם שכירות, ולפיו הושכר המושכר לחברה לתקופה משיום 1.2.08 ועד ליום 31.1.09 בתמורה לתשלום דמי שכירות חודשיים בסך 1,000 ₪. במהלך חודש אוגוסט 2008 עזבה החברה את המושכר והותירה אותו בידי יוסוף. השבר נעשה ללא ידיעתו ובהעדר הסכמתו של שווכת. הדבר התגלה לשווכת רק לאחר שחאד השיקים שמסרה החברה כתשלום עבור דמי השכירות, השיק בגין חודש אוקטובר 2008, חולל.

אז פנה שווכת ביחד עם ג'ואד לחברה כדי לברר העניין. התברר לשווכת, כי החברה הגיעה להסכמה עם יוסוף, ולפיה ימשיך יוסוף להחזיק במושכר עד לתום תקופת השכירות. זאת בכפוך לכך שיעביר לחברה את דמי השכירות כנגד אותם שיקים שמסרה החברה לשווכת. כאמור לעיל, יוסוף לא עמד בהתחייבות זו, ולכן ביטלה החברה את השיקים, שמסרה לשווכת.

יוסוף התחייב כלפי שווכת לשלם את יתרת החוב, שנותרה בגין דמי השכירות. בכפוף לקיום התחייבות זו הסכים שווכת, כי יוסוף ימשיך לשהות במושכר עד תום תקופת השכירות המקורית, 31.3.15, ואף חודש לאחר מכן לצורך התארגנות. יוסוף לא עמד בהתחייבותו, ולא שילם את החוב בגין דמי השכירות.

ביום 13.3.09 התקיימה ישיבה בה נטלו חלק שווכת, ג'ואד, יוסוף ואנשים נוספים. הוסכם בישיבה זו, כי יוסוף יפנה את המושכר עד ליום 31.3.15, וכי כל אחד מן הצדדים יוותר על טענותיו נגד הצד שכנגד. יוסוף חזר בו מהסכמה זו. יוסוף נמנע מפינוי המושכר עד לחודש יולי 2009.

לפיכך עתר שווכת לחיובו של יוסוף בתשלום יתרת חוב דמי השכירות, דמי שימוש ראויים בגין התקופה שעד לפינוי בפועל ופיצוי בגין הנזקים למושכר בסך כולל של 21,836.19 ₪.

טענות הנתבע

שווכת איננו הבעלים של המושכר. דוקא אחיו של שווכת, ג'ואד, היה זה שהציג עצמו לאורך כל הדרך בפני יוסוף כבעליו של המושכר. הסכם השכירות נכרת עם ג'ואד ולא עם שווכת. יוסוף בכתב ההגנה חוזר על כל טענותיו האמורות בכתב התביעה בת"א 10551-03-09, ומוסיף וטוען, כי כל החובות בגין דמי השכירות הוסדרו כבר בתחילת שנת 2009.

למרות הסדרת היחסים בין הצדדים, וכפי הנראה עקב קבלת הצעה גבוהה יותר לשכירות המושכר, החל ג'ואד לחפש דרכים שונות לסילוקו של יוסוף מהמושכר. ביום 28.2.09 סגר ג'ואד את המושכר, ומנע כניסתו של יוסוף למושכר. מעשה זה מנע את הפצת העיתון, פגע בשמו הטוב של יוסוף וכן פגע ביציבות עסקו. ג'ואד מנע מיוסוף גישה לציודו ולרכושו, שהיו מצויים במושכר. כל זאת בניגוד להסכמה אליה הגיעו הצדדים, ולפיה הוארכה השכירות, לפחות, עד לסוף שנת 2009.

טענותיו של שווכת בנוגע לנזקים למושכר מוכחשות מכל וכל ע"י יוסוף.

דיון והכרעה

גם אם נכונה הטענה, שהסכם השכירות המקורי נכרת עם החברה ולא עם יוסוף, הרי שאין מחלוקת, כי היתה הסכמה של ג'ואד ושווכת, ולפיה ימשיך יוסוף להחזיק במושכר בכפוף לתשלום דמי השכירות ובכפוף לכיסוי יתרת חובה של החברה בגין דמי השכירות.

שאלת הבעלות במושכר אינה ברורה. שווכת אישר בעדותו בפני, כי זכויותיו במושכר אינן רשומות בשום מקום, וכי מדובר בנכס של אביו, שחילק עוד בחייו את נכסיו בין ילדיו (עמ' 60 לפרוטוקול, שורות 20-24). יחד עם זאת אין מחלוקת, כי ג'ואד טיפל בענייניו של המושכר. ג'ואד אישר זאת בעדותו בפני (עמ' 67 לפרוטוקול, שורה 1 ושורות 11-12). במסגרת זו טיפל ג'ואד גם בגביית דמי השכירות, ולמעשה ניהל את ענייני המושכר (עמ' 68 לפרוטוקול, שורות 7-9). גם שווכת אישר בעדותו בפני, כי מי שניהל את כל ענייני המושכר היה ג'ואד (עמ' 60 לפרוטוקול, שורות 14-15). כך גם אישר שווכת, כי במעמד השכרת המושכר לחברה נכח גם ג'ואד (עמ' 62 לפרוטוקול,
שורות 1-12). יתירה מכך, שווכת אישר, כי ההסכמה עם יוסוף היתה, שישלם את דמי השכירות לג'ואד (עמ' 64 לפרוטוקול, שורה 22). זאת ועוד, גם במהלך השכרה מאוחרת יותר של המושכר לרו"ח עאזם חיכמת היה ג'ואד זה שפעל מטעם בעליו של המושכר, כפי שהעיד רו"ח חיכמת (עמ' 75 לפרוטוקול, שורות 14-18).

נראה, כי למעשה אין מחלוקת, כי יוסוף שילם דמי שכירות עבור המושכר, כאשר התשלום בוצע לידיו של ג'ואד. את דבר קבלת התשלומים לידיו אישר ג'ואד בעדותו בפני (עמ' 68 לפרוטוקול, שורות 17-26). יתירה מכך, גם שנשאל על כיסוי חובה של החברה באמצעות קיזוז כנגד חובו של אחיו - ג'וואדת – ליוסוף, לא הכחיש ג'ואד את הדברים, אלא ענה: "אני לא זוכר" (עמ' 69 לפרוטוקול, שורה 9). יצויין, כי לא הוצאו קבלות כנגד התשלומים שביצע יוסוף, אלא שבכך אין כדי ללמד דבר. זאת לנוכח הודאתו של שווכת, שאין הוא מנפיק קבלות כנגד קבלת דמי שכירות עבור השכרת נכסיו (עמ' 61 לפרוטוקול, שורות 16-19; עמ' 63 לפרוטוקול, שורות 28-29). דווקא מדבריו של שווכת ניתן למצוא תימוכין לטענתו של יוסוף, כי עמד בתשלומים ושילם את מלוא דמי השכירות. זאת לנוכח דבריו של שווכת, כי הוא מאשר מסירת שיקים על ידי יוסוף לידי ג'ואד בגין דמי השכירות עד לסוף שנת 2009 (עמ' 65 לפרוטוקול,
שורות 8-10).

נראה, כי די בכל האמור לעיל כדי להוות הודאה כמעט מפורשת של ג'ואד ושווכת גם יחד בטענותיו של יוסוף, ולפיהן, מי שעמד מולו בכל הנוגע להשכרת המושכר היה ג'ואד, כך גם היה ג'ואד זה שקיבל ממנו את דמי השכירות, וסיכם עימו על הארכת השכירות עד לסוף שנת 2009, תוך קבלת תשלום שיקים בגין דמי שכירות עד לסוף שנת 2009. כך גם יש בעדותם של ג'ואד ושווכת כדי להוות תימוכין לטענתו של יוסוף, כי פרע את מלוא חובותיה של החברה בגין דמי השכירות עבור שנת 2008. טענה הזוכה לתימוכין גם מעצם החזרת השיקים של החברה, שחוללו, לידיו של יוסוף, טענה שלא הוכחשה.

עוד אישר ג'ואד בעדותו, כי מצבו של המושכר בטרם נכנסה החברה לשם לא היה מושלם, והשיפוצים שנערכו בו לא הושלמו (עמ' 69 לפרוטוקול, שורות 12-13).

דבר ישיבתו של יוסוף במושכר גם הוא היה ידוע לשווכת וג'ואד כבר מחודש אפריל 2008, כפי שאישר ג'ואד בעדותו בפני (עמ' 62 לפרוטוקול, שורות 20-25). לא נטען, לא על ידי ג'ואד ולא על ידי שווכת, כי הובעה על ידי מי מהם התנגדות כלשהי לישיבתו של יוסוף במושכר. הפך הוא הנכון, כשחולל אחד מהשיקים, שמסרה החברה עבור דמי השכירות, פנה ג'ואד דווקא ליוסף בנוגע להסדרת התשלום, כפי שאישר ג'ואד עצמו (עמ' 68 לפרוטוקול, שורה 7). במצב דברים זה יש לדחות הטענה, ולפיה ישב יוסוף במושכר כפולש.

במצב דברים זה חסימת דרכו של יוסוף מלהיכנס למושכר על ידי ג'ואד ו/או שווכת, טענה שנטענה על ידי יוסוף ולא הוכחשה על ידי ג'ואד ושווכת, נעשתה שלא כדין. המדובר במי שנכנס למושכר בידיעתם ובהסכמתם של ג'ואד ושווכת זמן רב קודם לכן. המדובר במי ששילם דמי שכירות בגין ישיבתו במושכר בהתאם למוסכם בין הצדדים. יתירה מכך, גם אם נכונה הטענה, שהסכמת הצדדים הופרה על יוסוף, שלא עמד – כך עפ"י הנטען נגדו – בתשלום מלוא דמי השכירות, הרי שלא ניתן היה לפנותו מהמושכר בדרך של עשיית דין עצמית וללא פניה מוקדמת לבית המשפט.

משעמד ג'ואד אל מול יוסוף בכל הנוגע להשכרת המושכר ליוסוף, אין הוא יכול להסתתר מאחורי כתפיו של אחיו, שווכת. ראשית, הטענה בדבר היותו של שווכת הבעלים של המושכר לא הוכחה ולא הובאה שום אסמכתא כתימוכין לטענה זו. שנית, גם אם פורמאלית היה שווכת בעליו של המושכר, הרי שמדובר בזכויות שאינן רשומות בשום מקום, כאשר מי שפועל כמשכיר הנכס אל מול השוכר היה ג'ואד. בהתנהלות זו היה כדי ליצור מצג בפני יוסוף, ולפיו בעליו של המושכר הוא ג'ואד, ועל כן הוא זה שאחראי להפרת הסכמת הצדדים ולנזקים הנובעים מחסימת הגישה למושכר בפניו של יוסוף.

יוסוף עותר לחיובו של ג'ואד בגין הנזקים שנגרמו ליוסוף בעטיה של התנהלותו של ג'ואד. דא עקא, נזקים אלו לא הוכחו כדבעי. נתבע פיצוי בגין אובדן הכנסות, אך לא הוכח, כי הכנסות אלו היו הופכות כולן לרווח, שאותו איבד יוסוף. לא הובאה כל ראיה בדבר שיעור הרווח שהיה צפוי להתקבל מאותן הכנסות.

משלא הוכח הנזק דין תביעתו של יוסוף להידחות.

מנגד, גם דין תביעתו של שווכת להידחות. הוכח, כמפורט לעיל, כי יוסוף לא נותר חייב דמי שכירות בגין התקופה בה ישב במושכר עד שגישתו לשם נחסמה. ממילא אין מקום לחייבו בגין דמי שכירות או דמי שימוש ראויים כלשהם. כמו כן, לא הוכח שיעור הנזק הנטען למושכר. זאת לנוכח הודאתו של ג'ואד, כמפורט לעיל, בדבר מצבו של המושכר בעת שנמסר לחברה, כאשר היה באמצע שיפוצים. ממילא אין לדעת אילו מן הליקויים הנטענים היה קיים עוד לפני תחילת השכירות, ועל כן לא ניתן לקבל את התביעה בעניין זה.

לכן גם דין תביעתו של שווכת להידחות.

סיכום

התביעות בשני התיקים נדחות.

בנסיבות העניין אינני מטיל חיוב כלשהו בהוצאות.

ניתן היום, ו' ניסן תשע"ה, 26 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.