ע"י ב"כ עו"ד זהר שוורץ

1. התביעה שבפני עניינה פיצוי בגין ליקויי בניה ואיחור במסירת חזקה בדירה שנרכשה ע"י התובעים מהנתבעת.

הצדדים:

התובעים הינם בני זוג אשר רכשו מהנתבעת דירת מגורים ברחוב המגדל 29 בגבעתיים (להלן: "הדירה").

הנתבעת הינה החברה הקבלנית, אשר ממנה קנו התובעים את הדירה (להלן: "הנתבעת").

תמצית טיעוני הצדדים:

2. התובעים:

התובעים רכשו כאמור דירת מגורים מהנתבעת, בהתאם להסכם מכר שנחתם בין הצדדים ביום 22/05/07 (להלן: "ההסכם") המצורף כנספח א' לכתב התביעה. לטענת התובעים, הפרה הנתבעת את תנאי ההסכם בנושאים המפורטים להלן:

עיכוב במסירת הדירה: בהתאם לסעיף 2.1.2 להסכם, היה על הנתבעת למסור את החזקה בדירה לידי התובעים ביום 16/11/08. אולם, בפועל החזקה בדירה נמסרה לתובעים רק ביום 19/03/09, דהיינו, איחור של למעלה מ-4 חודשים.

בהתאם לסע' 7.6.1 איחור של מעבר לשלושה חודשים ממועד המסירה, מזכה את התובעים בפיצוי מוסכם מראש בסך של 4,500 ₪ בגין כל חודש איחור החל מיום 16/11/08 או כל חלק ממנו באופן יחסי (להלן: "הפיצוי המוסכם"). מאחר ובמקרה הנדון, החזקה בדירה נמסרה בפועל כעבור ארבעה חודשים, הרי שהתובעים זכאים לפיצוי המוסכם.

לטענת התובעים, אין לקבל את טענת הנתבעת שניתן היה להיכנס לדירה לפני המועד בו הדבר נעשה בפועל, שכן עד לתאריך 09/02/09 לא היה טופס 4 והתובעים לא היו מוכנים להיכנס לדירה כאשר העיריה לא אישרה את מוכנות הבניין בהתאם לטופס 4.

כמו כן הייתה קיימת בעיה של אספקת חשמל וכי עד ליום 04/03/09 לא היה חיבור של קבע לחשמל.

בעיה נוספת שהייתה קיימת היא חסימת הכניסה לחניה על ידי עמוד חשמל זמני.

כל עוד מפגעים אלו לא הוסרו - מסירת החזקה הייתה תיאורטית לחלוטין.

התובעים מציינים כי לאור חילוקי דעות שהיו בין הצדדים לגבי תשלומים על מספר שינויים שהוכנסו בדירה, סירבה הנתבעת לסיים את ההתחשבנות עם התובעים, למרות שהתובעים הציעו שכל הסכום השנוי במחלוקת יופקד בנאמנות בידי ב"כ הנתבעת. עיכוב במסירת הדירה הנובע ממחלוקת זו אינו מהווה הצדקה, שכן התובעים הציעו הצעה הגונה לפתרון בעיה זו.

3. ליקויי בניה:

לאחר שהתובעים קבלו את החזקה בדירה התברר להם כי קיימים בדירה ליקויים אשר על הנתבעת לדאוג לתיקונם. התובעים פנו למומחה מטעמם והגישו לנתבעת חוו"ד המפרטת את הליקויים שנמצאו בדירה עם כניסתם. הנתבעת בחרה שלא לתקן את הליקויים ולכן נאלצו התובעים לתקן את הליקויים בעצמם ולהגיש תביעה לקבלת פיצוי בגין הוצאה זו.

המומחה מטעם ביהמ"ש התייחס אך ורק לליקויים שעדיין היו בדירה לאחר התיקונים שבצעו התובעים, לכן יש להתייחס בקביעת הפיצוי גם לליקויים שתוקנו עוד לפני שהמומחה מטעם בימ"ש בדק את הדירה.

4. החניה:

לטענת התובעים, הם רכשו 2 חניות בחניון התת קרקעי. החניות אינן עומדות בתקן של משרד התחבורה וכפועל יוצא מכך, השימוש בהן אינו נח , ואף לגבי רכבים גדולים יותר – בלתי אפשרי.

יש צורך לתמרן מעבר לנדרש במקום חניה רגיל, כמו כן כל הנסיעה בחניון דורשת תמרונים. חלק מהשכנים בחרו שלא להשתמש בחניון כלל לאור קשיים אלו.

עגמת נפש:

5. בנוסף לאמור לעיל, כתוצאה מהתנהלותה של הנתבעת נגרמה לתובעים עוגמת נפש רבה והם זכאים לפיצוי גם בגין כך , במיוחד בהתחשב בכך שמדובר בזוג צעיר שזו דירתם הראשונה ואשר מועד הכניסה לדירה תוכנן כך שהתובעת 2, שהייתה בהריון, תוכל לסיים את המעבר לפני החודשים האחרונים להריונה. בפועל היא מצאה את עצמה עסוקה בכניסה לדירה חדשה, ממש בסוף ההריון.

6. תמצית טיעוני הנתבעת:

מועד מסירת החזקה:

לטענת הנתבעת, היא עמדה בתנאי ההסכם לעניין מסירת החזקה והיו אלה התובעים אשר סירבו לקבל את החזקה, על מנת שהאיחור יעלה על שלושה חודשים ויזכה אותם בפיצוי המוסכם, כפי שמצוין בחוזה שבין הצדדים.

לטענת הנתבעת, העיכובים במסירת החזקה נבעו, הן מכך שהתובעים סירבו לשלם את יתרת החוב שנותרה להם ואשר נבעה משינויים שביקשו להכניס לדירה, והן מעיכובים שלא היו בשליטת הנתבעת כמו תיקון עמוד החשמל ע"י חברת החשמל. בסופו של דבר קבלו התובעים את החזקה סמוך מאד למועד שנקבע בהסכם, בתוספת שלושת החודשים, כך שאין הצדקה לפצותם בסכום הפיצוי המוסכם.

7. ליקויי בניה:

לאור חוות דעתו של המומחה מטעם בימ"ש, מדובר בליקויים מינוריים, אשר סכום הפיצוי בגינם נמוך ביותר. מסכום זה יש לקזז את חוב התובעים לנתבעת בגין שינויים בדירה שבצעה הנתבעת לבקשתם.

8. חניה:

החניון הנמצא במרתף הבניין נבנה בהתאם לתוכניות שאושרו ע"י עירית גבעתיים ובהתחשב בטופוגרפיה המיוחדת של המגרש עליו נבנה הבניין, הנמצא על גבעה ובנוי על מגרש צר. רמת השירות מתאימה לחניון של בית מגורים, בו נדרשת רמת שירות נמוכה יותר, שכן מדובר בחניות קבועות ולא בחניות לאורחים. בנוסף לאמור לעיל, החניון אושר כפי שאושר בהתחשב בנתוני המגרש ומיקום הבניין. כמו כן, התובעים ידעו על כך מראש, שכן החניון נבנה בהתאם לתוכניות.

9. דיון והכרעה:

למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים על כי נכרת ביניהם הסכם ביום 22/05/07 לפיו מכרה הנתבעת לתובעים דירה ברחוב המגדל בגבעתיים. עוד אין מחלוקת, כי המועד למסירת החזקה בהתאם להסכם היה 16/11/08 ובפועל החזקה נמסרה ביום 19/03/09.

המחלוקת שבין הצדדים הינה למעשה ממתי ניתן היה למסור את החזקה, מי גרם לכך שהחזקה לא נמסרה מוקדם יותר והאם היו כוחות צד ג' שמנעו את מסירת החזקה במועד וההשלכות שיש לכך.

כמו כן חלוקים הצדדים בשאלת ליקויי הבניה והליקויים הנטענים לגבי החניה.

10. מועד מסירת החזקה:

המועד המקורי בהתאם להסכם למסירת החזקה היה 16/11/08. אין מחלוקת כי לפי סעיף 7.2 להסכם, ניתנה לנתבעת האפשרות למסור את החזקה באיחור של שלושה חודשים, מבלי שהדבר ייחשב להפרת ההסכם. תקופת החסד ("גרייס") של שלושה חודשים אלו נועדה לפתרון בעיות המתעוררות ממש על סף הסיום, כמו לדוגמא, הבעיה שהתעוררה עם תיקון עמוד החשמל, ולא שהתכנון המעשי יהיה לסיים את הבניה כך שניתן יהיה למסור את החזקה כשלושה חודשים לאחר המועד המקורי המופיע בהסכם ואז לבוא ולטעון שנוצרה בעיה התלויה בצד ג', שאינו בשליטת הנתבעת.

במקרה הנדון, לא מצאתי שהיו נימוקים המצדיקים עיכוב נוסף על שלושת החודשים שנקבעו בהסכם. מסירת חזקה בדירה כוללת מסירת חזקה בדירה כאשר הבניין בו היא שוכנת קבל טופס 4 מהעירייה, החשמל בו מוסדר, המעליות פועלות והחניון פתוח לנסיעה. העיכובים שהיו במקרה הנדון הם מסוג העיכובים שעבורם ניתנו אותם שלושה חודשים ולא עיכובים שיש להתייחס אליהם בעבור שלושת החודשים המצוינים בחוזה כתקופת חסד ("גרייס") לקבלן.

כמו כן, אני סבורה כי התובעים הציעו הצעה הוגנת לעניין הסכום השנוי במחלוקת, שהינו סכום זעום לעומת מחיר הדירה. ההצעה כי הסכום יופקד בידי ב"כ הנתבעת הינה הצעה הוגנת המאיינת את הסירוב למסירת החזקה בגין אי תשלום.

11. ליקויי בניה:

המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר א'. פורת (להלן: " המומחה מטעם בימ"ש" או

"המומחה"), ביקר בדירה ביום 10/05/10 והעריך את הליקויים בבית התובעים בסך של

3,600 ₪ (כולל מע"מ). יש לציין, כי המומחה לא כלל בחוות הדעת התייחסות לליקויים

הנטענים בחניון ובגישה אליו ובנושא זה אדון בהמשך.

המומחה מטעם בימ"ש לא נחקר ולפיכך חוות דעתו לא נסתרה. משכך, אני מחייבת את

הנתבעת לשלם את הפיצוי בגין הליקויים שקבע המומחה בסך של 3,600 ₪.

כמו כן, אני מקבלת את טענת התובעים כי חלק מהליקויים תוקנו על ידם באופן מידי, שכן המומחה מטעם בימ"ש הגיע לביקור בדירה כעבור שנה מיום כניסתם אליה ונהיר לכל כי התובעים לא היו ממתינים תקופה כה ארוכה מבלי לבצע את התיקונים בדירה שקנו זה עתה, במיוחד לאור העובדה שחל עיכוב במועד מסירת החזקה בדירה וכי התובעת הייתה בחודשי הריון מתקדמים ורצתה להכין את הדירה לקראת הלידה הקריבה.

לטענת הנתבעת, התובעים סירבו להצעה מטעם הנתבעת מיום 08/06/10 לתקן את הליקויים בהתאם לחוות הדעת מטעם מומחה ביהמ"ש ולא אפשרו לאנשי מקצוע מטעמה להיכנס לדירה ע"מ לבצע את התיקונים הנדרשים. לטענתה, תיקון הליקויים ע"י התובעים פגע בזכותה להתגונן כראוי מאחר והיא לא ראתה את הליקויים ולא אמדה את עלותם.

לעניין ליקויי הבנייה, גרסתם של התובעים מהימנה בעיני. לנתבעת היה מספיק זמן לתקן את הליקויים בדירה, ובעיכוב במסירת החזקה בדירה לתובעים העומד על ארבעה חודשים היה מצופה ממנה כי הדירה תהא ראויה לכניסה למגורים. הנסיבות המיוחדות במקרה של התובעים, כלומר הלידה הקרבה של התובעת והוראת הרופא למנוחה מכל מאמץ בהמשך, היו צריכים להילקח בחשבון ביחס לזריזות ודחיפות תיקון הליקויים בדירה.

לאור חוות הדעת שהוגשה על ידי התובעים ולאור חשבוניות שהוצגו, אני קובעת כי הם זכאים לפיצוי כדלקמן:

בפרק ריצוף קרמי-

סעיף 2- התקנת סף אלומיניום – בסך של 200 ₪.

סעיף 5- ניקיון רצפה לצורך מסירת הדירה באופן ראוי לשימוש- 600 ₪.

סעיף 6- פנלים שהותקנו בסלון- 1,500 ₪.

סה"כ: 2,300 ₪.

בפרק חיפוי קרמי-

סעיף 1- חיפוי שיש להשלים בשירותים- 300 ₪.

סעיף 2- אריחים שבורים בחדר הרחצה- 200 ₪.

סעיף 5- השלמה של עבודת טיח בחדר רחצה ילדים- 250 ₪.

סה"כ: 750 ₪.

בפרק צבע-

צביעה של הנמכות התקרה- 1,000 ₪.

בפרק ציפוי קירות חוץ-

סעיף 1- אריח שבור בחיפוי מעקה מרפסת- 100 ₪.

סעיף 4- רובה ליד צינור החשמל- 50 ₪.

סה"כ: 150 ₪.

בפרק חלונות ועבודות אלומיניום-

סעיף 1- על הנתבעת להציג מסמכי יצרן (שהזכוכית מחוסמת) לגבי ויטרינת הסלון.

בפרק חשמל-

סעיף 3- סגירת פתחים בלתי בטיחותיים בלוח החשמל- 200 ₪.

בפרק אינסטלציה-

סעיף 1- ניקיון של פתח הניקוז במסתור הכביסה- 50 ₪.

סעיף 2- מכסה בפתח הניקוז בחדר רחצה הורים- 50 ₪.

סה"כ: 100 ₪.

לאור האמור לעיל, הפיצוי בגין ליקויים שתוקנו ע"י התובעים ואשר לא באו לידי ביטוי

בחוות הדעת מטעם מומחה ביהמ"ש מסתכם בסך של 4,500 ₪.

12. החניה:

לעניין ליקויי התכנון של החניון לא עמדה בפניי השאלה באם החניון נבנה בהתאם לתוכנית

שאושרו על ידי העיריה ולא נדון הליך אישור התוכניות בעירייה, אלא ההתייחסות הייתה

להשפעת רמת החניון על ערך הדירה כשאמת המבחן היא "נוחות החנייה". אין מחלוקת

שיש לבנות את החנייה בהתאם להיתר הבנייה, אלא ששאלה זו לא נידונה בפניי ומכאן

גם שלא הכרעתי בה.

קיימות רמות שונות של "שירות" בהתייחס לחניות, כאשר במגרשי חניה ציבוריים נדרשת רמת שירות גבוהה יותר מאשר בחניונים של בתי מגורים בהם כל דייר מכיר את החניה שלו, כך שרמת השירות הנדרשת היא נמוכה יותר והדבר נכון גם במקרה שבפני.

כמו כן, הנהלים המתייחסים לחניונים הכירו בכך שקיימות נסיבות הנובעות ממיקום המגרש, מצבו הטופוגרפי, הגודל והצורה.

במקרה הנדון השתכנעתי כי המדובר במגרש בעל נתונים שהצריכו תכנון חניון בהתחשב בנסיבות המיוחדות.

למרות האמור לעיל, אין ספק שחניה נוחה הינה אלמנט המעלה את ערך הדירה, ואילו העדר חניה או חניה בלתי נוחה גורמים להיפוכו של דבר. אין ספק שמיקומו של המגרש והבניין שעליו, הם אלה שמהווים רכיב עיקרי בקביעת ערך הדירה. לעיתים, מיקום הדירה באזור מבוקש יותר, גורם לכך שדווקא החניה באותו מקום תהיה נוחה פחות ועדיין ערך הדירה יהיה גבוה בהרבה.

מובהר בזאת כי בכל מקרה החניון אמור להיבנות בהתאם להיתר המבוסס על הנהלים החלים על תכנון חניונים.

מקובלות עלי מסקנות המומחה שמונה על ידי בית המשפט בחוות דעתו מיום 17.11.10.

המומחה מציין בחוות הדעת כי החניון בנוי ברמת שרות שבין 2 ל 3 הדורשת לעיתים תמרון

בכניסה ויציאה מהחנייה, אך לטענתו מבדיקה שערך נעשה שימוש בכל החניות בחניון.

לא זו אף זו, ב"כ הנתבעים ציין בדיון ההוכחות שהוגשה תביעה על ידי הדיירים בעניין החניון אשר בה עיריית גבעתיים נתבעת אף היא (עמוד 24 לפרוטוקול), כך שלמעשה עניין זה יוכרע באופן ספציפי בתיק הנוסף בו מעורבים גם גורמים נוספים.

13. שער לחניה:

אין מחלוקת כי היה על הנתבעת לבנות שער בכניסה לחניון ומשהדבר לא נעשה על ידה, זכאים התובעים לפיצוי. כך הנתבעת מודה כי נושא שער הכניסה החשמלי הוסדר במפרט הטכני וכי הדין עם התובעים בסוגייה זו (ראו סע' 6.3 לסיכומי הנתבעת). התובעים צירפו הצעת מחיר למחסום חשמלי של "עופר- שערים אוטומטיים" ובהתאם להצעת מחיר זו, על הנתבעת לפצות את התובעים בסך של 3,590 ₪.

14. פיצוי מוסכם:

בהתאם לסעיף 7.2 איחור במסירת החזקה בדירה לקונה לתקופה של עד שלושה חודשים לא מהווה הפרה של ההסכם . כמו כן כאשר האיחור נובע מהסיבות המנויות בסע' 7.3, 7.4 ו- 7.5 (גורמים שאין לנתבעת שליטה עליהם, ביצוע שינויים בדירה לפי הזמנת הקונה, ואיחור של הקונה במילוי אחת מהתחייבויותיו ע"פ החוזה- בהתאמה), לא יחשב העיכוב במסירת הדירה כהפרת ההסכם, כל עוד היא נמסרה זמן סביר לאחר שהסיבה לעיכוב באה על פתרונה.

בהתאם לסע' 7.6.1 להסכם, באם איחרה הנתבעת במסירת החזקה בדירה לתובעים מעבר לשלושה חודשים כאמור בסע' 7.2, תשלם הנתבעת לתובעים פיצוי מוסכם בסך 4,500 ₪ בגין כל חודש של איחור, או כל חלק ממנו באופן יחסי.

התובעים מבקשים בעבור איחור של 4 חודשים במועד מסירת החזקה בדירה סך של 18,435 ₪ כפיצוי מוסכם ע"פ החוזה.

הנתבעת טוענת, כי האיחור במסירת החזקה בדירה מונח לפתחם של התובעים. הנתבעת הוציאה לתובעים חשבון בסכום של 15,185 ₪ לסגירת החשבון בעבור השינויים והתוספות שבוצעו בדירה, אך התובעים סירבו לשלם סכום זה וטענו כי מדובר בסכום פיקטיבי. כל עוד לא שולם סכום זה, לא הייתה להם הזכות לקבל את הדירה לחזקתם.

כמו כן, תשלום אחד לפני התשלום האחרון היה צריך להיות משולם, לטענת הנתבעת, עם הרכבת הכלים הסניטאריים בדירה. הנתבעת מבהירה, כי התובעים הודיעו כי הם מבקשים לבטל את הזמנת הכלים הסניטריים, לקבל בגינם זיכוי, ולהביא לנתבעת כלים שהם רכשו בעצמם. הנתבעת הסכימה לכך. הכלים מטעם הנתבעת סופקו לאתר ביום 12/11/08. אולם התובעים הביאו את הכלים שלהם באיחור, ביום 04/01/09, ולכן אין להם להלין אלא על עצמם.

בנוסף, לטענת הנתבעת, ע"פ סע' 7.3 להסכם מדובר בנסיבות שאין לנתבעת שליטה עליהן, כגון העמוד בכניסה לחניה שהציבה חברת החשמל. אשר על כן המועד למסירה נדחה עד להסרת העמוד.

לעניין הפיצוי המוסכם אני קובעת, כי לאור סעיף 7.2. להסכם הרי שבגין שלושת החודשים הראשונים לעיכוב במסירת הדירה לא זכאים התובעים לפיצוי, אך אינני מקבלת את טענת הנתבעת שלאחר שלושת חודשים אלו היו עיכובים שאינם תלויים בה ושלא ניתן היה לפתור אותם. העיקרון המנחה הוא שהדירה הייתה אמורה להימסר במועד שנקבע בהסכם. שלושת חודשי ה"גרייס" ניתנו כדי לפתור בעיות של הרגע האחרון, כולל בעיית החבור לחשמל. במקרה הנדון אינני מקבלת את הטענה שמדובר במקרה שכל כולו תלוי בצד ג' ושלא ניתן היה להביא לפתרונו במועד.

אין חולק כי בוצעו שינויים ותוספות בדירה (זאת מבלי להיכנס לנושא הקיזוז) וכי נדרשה תוספת של זמן ע"מ להשלים שינויים אלה. אולם נושאים אלו, אינם מצדיקים עיכוב במסירת הדירה מעבר לשלושת החודשים שנועדו לפתור בעיות של הרגע האחרון.

אשר על כן, בעבור שלושה חודשים של איחור במסירת החזקה לא הוכח כי מדובר בהפרה של החוזה. אולם, כאמור לעיל, לא מצאתי שהיו נימוקים המצדיקים עיכוב נוסף על שלושת החודשים שנקבעו בהסכם. מסירת חזקה בדירה כוללת מסירת חזקה בדירה כאשר הבניין בו היא שוכנת קבל טופס 4 מהעירייה, החשמל בו מוסדר, המעליות פועלות והחניון פתוח לנסיעה.

אשר על כן, בעבור החודש הרביעי שבגינו היה איחור התובעים זכאים לפיצוי בסך של 4,500 ₪ בהתאם לסעיף 7.6.1. נסכם.

15. שינויים ותוספות:

לטענת התובעים, חשבון התוספות שהגישה הנתבעת הגיע לסך של 15,185 ₪ ואת סכום זה אולצו התובעים לשלם תחת מחאה לצורך קבלת החזקה בדירה.

כמו כן, הנתבעת לא המציאה כתב הזמנה נפרד לשינויים שבוצעו בדירה כקבוע בסעיף 7.15.2 לחוזה.

התובעים מדגישים כי מלבד עבודות החשמל שסכומם הגיע כדי 4,813 ₪ ואשר התובעים הכירו בחובם בסכום זה, עלות התוספות האחרות שבוצעו בדירה ושנדרש לפתע כעבור למעלה משנה לאחר ביצוע הפעולות ע"י הנתבעת היווה דרישת נגד לדרישת התובעים לקיזוז באשר לפיצוי המוסכם. כלומר, מרגע היוודע לנתבעת כי התובעים מבקשים לקזז את התשלום האחרון כנגד הפיצוי המוסכם המגיע להם, הנתבעת עשתה מאמצים כדי שחשבון התוספות יגיע לסכום הקיזוז.

לטענת התובעים, הנתבעת לא הוכיחה את זכאותה לסכומים אלו ולכן עליה להחזיר לתובעים סכום בסך של 10,372 ₪ ששולם לה תחת מחאה.

טוענת הנתבעת, כי לאור הסכמת הצדדים הרי שכל אותן עבודות נוספות שפורטו בתצהיר האדריכלית ובתצהיר מנהל הנתבעת אכן בוצעו. לטענתה, גם אם הצדדים לא ערכו מסמך בכתב ביחס לשינויים בוודאי שאין בכך לשלול את זכות הקבלן לשכר.

סעיף 7.15.2 לחוזה קובע, כי באם יבוצעו שינויים בדירה יחתמו הצדדים על כתב הזמנה נפרד שיכלול את מחיר השינויים ומשך ביצועם. מוסכם כי התמורה בגין הדירה אינה כוללת את מחיר השינויים והקונה מתחייב לשלם עבור השינויים (סע' 7.15.3 לחוזה).

אין חולק, כי בוצעו בדירה עבודות נוספות. אין אף מחלוקת על כי לא נחתם כתב הזמנה נפרד הכולל את העבודות שיבוצעו, מחירם ומשך ביצועם כקבוע בחוזה.

התובעים מתרעמים על כך כי הדרישה של הנתבעת לתשלום בעבור השינויים שבוצעו באה לעולם כעבור כשנה וכי מדובר בחשבון פיקטיבי שבא להוות משקל נגד לטענות התובעים בדבר פיגור במסירת החזקה בדירה.

אמנם היה על הצדדים לערוך מסמך בכתב וכך הצדדים היו חוסכים מעצמם מחלוקת נוספת, אולם משום שאין חולק כי בוצעו שינויים וכי בגין שינויים נוספים בדירה על הקונה לשלם לקבלן את מחירם, אני קובעת כי לאור כך שבוצעו שינויים וכי הצדדים חלוקים לעניין עלות השינויים משום שעלות זו לא הועלתה על הכתב טרם בוצעו אותם שינויים, על הנתבעת להשיב לתובעים 50% מהסכום האמור לעיל, כלומר סך של 5,186 ₪.

לעניין הפרשי הצמדה ששולמו ע"י התובעים, אף מנהל הנתבעת הודה כי היה מדובר בטעות שבוצעה ע"י רואה חשבון (סע' 23 בתצהיר מנהל הנתבעת) ולכן על הנתבעת לשלם לתובעים הפרשי הצמדה אלה בסך של 1,783 ₪.

16. עוגמת נפש:

התובעים מבקשים פיצוי בגין עוגמת הנפש שעברו, בעיקר בנסיבות בהן התובעת 2 שהריונה היה מוגבל החל מהשבוע ה-21 להריון ובהנחיית רופא נתבקשה לנקוט משנה זהירות בעת מאמץ, הליכה וכל פעילות גופנית אחרת (נספח 27 לתצהיר התובע).

לאור העיכובים במסירת הדירה ומה שנלווה לכך (המעלית, עמוד החשמל בכניסה לחניה וכד'), המכתבים שנשלחו ועקב הריונה של התובעת 2, אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובעים בגין עוגמת נפש במקרה דנא סך של 5,000 ₪.

17. סוף דבר:

התובעים רכשו מהנתבעת דירה בגבעתיים. אין חולק כי היה עיכוב במסירת החזקה בדירה

וכי נתגלו ליקויים אשר היה צורך בתיקונם.

לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובעים את ראשי הנזק כמפורט להלן:

א. תיקון ליקויי בנייה ע"פ חוות דעת המומחה- 3,600 ₪

ב. ליקויי בנייה שתוקנו טרם מתן חוות הדעת- 4,500 ₪

ג. מחסום לחניה- 3,590 ₪

ד. פיצוי מוסכם- 4,500 ₪

ה. שינויים ותוספות- 5,186 ₪

ו. הפרשי הצמדה- 1,783 ₪

ז. עוגמת נפש- 5,000₪

לאור האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעים פיצוי בסך כולל של 28,159 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, ובתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד כולל מע"מ בסך של 5,000₪.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' כסלו תשע"ג, 21 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.

חתימה