1. זוהי תביעה להכיר בפגיעה שארעה לתובע בצוארו, כ"תאונת עבודה", כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן- "החוק"), על פי תורת המיקרוטראומה.

2. ביום 11.7.2011 הנתבע נתן הסכמתו להעביר את עניינו של התובע למומחה רפואי בתחום האורטופדיה, על מנת שיתן את חוות דעתו הרפואית בשאלת הקשר הסיבתי בין עבודתו של התובע לבין הפגיעה בכתף ובצואר,על פי תורת המיקרוטראומה, על בסיס עובדות שקבע בית הדין.

3. א. ביום 3.1.12 מינה ביה"ד את ד"ר דוד אנג'ל, לשמש כמומחה יועץ

רפואי מטעם בית הדין.

ב. ביום 24.1.12 התקבלה חוות דעתו של ד"ר דוד אנג'ל, אשר בה

קבע, כי לאחר שעיין בחומר הרפואי שהיה בפניו הגיע למסקנה כי :

"...לגבי כאבי הצוואר, אני ממליץ להכיר בתרומת העבודה למחלתו. נקבע בעובדות כי התובע הלך יום יום במשך שנתיים מספר קילומטרים בתוך קווי צנרת בגובה בין 80 ל 125 ס"מ, זאת הליכה שפופה או אף זחילה, ובתנוחה זו הצוואר נמצא במשך שעות ביישור יתר (כדי להסתכל קדימה). תנוחה ממושכת זו גורמת נזקים זעירים, מוגדרים ובלתי הפיכים שתורמים להתפתחות מחלת הצוואר (מיקרוטראומה)

מחלת הצוואר שכיחה מאוד אצל אנשים בגילו של התובע אולם השפעת העבודה המתוארת אינה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים תחלואיים אחרים.

כאבי הגב התחתון והכתף אינם קשורים לעבודה בקשר סיבתי.

4. בהחלטה מיום 17.6.12, נעתר בית הדין לבקשת הנתבע להעביר שאלות הבהרה למומחה, אשר התבקש לענות על השאלות כדלהלן:

"א. האם הגורם, על פי חוות דעתך, לפגיעה בצוואר הינו תנועות חוזרות ונשנות, או לחילופין, תנוחה ממושכת? נא הסברך המנומק.

ב. מהי התדירות בה נצפים שינויים ניווניים בע"ש צווארי בגילו של התובע (בן 65), ללא קשר לעיסוק או עבודה."

ג. ביום 8.7.12 התקבלה חוו"ד המשלימה של ד"ר דוד אנג'ל, במסגרת תשובותיו לשאלות הבהרה , אשר בה קבע כי:

"א. התרומה למחלת הצוואר הינה בעיקר תנוחה ממושכת בישור יתר של הצוואר כשהמבט פונה קדימה בשעה שהוא נע בתוך צינור נמוך. גם תוך כדי התנוחה הממושכת שבישור יתר יש תזוזות של הצוואר אבל ההשפעה העיקרית הינה התנוחה הלא נוחה והלא טבעית.

ב. לרוב המוחלט של האוכלוסיה בגיל 65 ימצאו שינויים ניווניים בכל עמוד השדרה כולל החלק הצווארי. אין זה פוסל לדעתי הכרה בתרומת עבודה למצב שקורה גם כהליך טבעי.

5. בדיון מיום 22.10.12, הסכימו הצדדים כי לאור קביעת המומחה בחוות דעתו, המחלוקת היחידה אשר נותרה להכרעה נוגעת לעניין הצוואר .

6. במסגרת הסיכומים טען התובע, כי יש לאמץ את קביעת המומחה בחוות דעתו, ובחוו"ד המשלימה, לפיה קיים קשר סיבתי ישיר ומוצק בין אופי עבודתו לנזקים שנגרמו לו בצווארו ולקבל את התביעה ביחס לליקוי בצווארו .

מנגד טען הנתבע בסיכומיו, כי לאור העובדה, שהמומחה לא קבע בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות הבהרה ,כי הפגיעה בצוואר נגרמה עקב תנועות חוזרות ונשנות, אלא כתוצאה מתנוחה ממושכת, יש לדחות את התביעה על פי תורת המיקרוטראומה, היות ותנוחה ממושכת אינה בגדר תנועה חוזרת ונשנית.

דיון והכרעה:

7. לאחר שעיינו בכל כתבי הטענות ונספחיהם, בחוות הדעת של המומחה, בחוות דעתו המשלימה ובשאר המסמכים בתיק, החלטנו לדחות את התביעה, בהיעדר הוכחת פגיעה על דרך המיקרוטראומה, כמפורט כדלהלן;

8.  המומחה קבע בחוות דעתו כי הוא ממליץ להכיר בתרומת אופי עבודתו של התובע לכאבים בצווארו, יחד עם זאת בהמשך חוות דעתו הסביר, כי הגיע למסקנתו לאור העובדה שהתובע במסגרת תפקידו בעבודה, הלך יום יום במשך שנתיים מספר קילומטרים בתוך קווי צנרת בגובה הנע בין 80 ל 125 ס"מ, בהליכה שפופה או אף זחילה, ובתנוחה זו הצוואר נמצא במשך שעות ביישור יתר - על מנת שיוכל להסתכל קדימה. ותנוחה ממושכת זו גורמת נזקים זעירים, ובלתי הפיכים שתורמים להתפתחות מחלת הצוואר .

9. גם בחוות דעתו המשלימה, שב והבהיר המומחה כי התרומה לפגיעה ו/או למחלה בצווארו של התובע, "הינה בעיקר תנוחה ממושכת בישור יתר של הצוואר", ואף הסביר בהמשך, כי גם תוך כדי התנוחה הממושכת שבישור יתר, -יש תזוזות של הצוואר- אבל ההשפעה העיקרית הינה התנוחה הלא נוחה והלא טבעית.

10. הלכה פסוקה היא, כי על מנת להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה בדרך של מיקרוטראומה, יש להוכיח, קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הפגיעות הזעירות הינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא 'זהות במהותן' כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע.

(ראה: עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי נ' אשר יניב, פד"ע ל"ה 529, 533).

11. בענייננו, כפי שעולה מחוות הדעת של המומחה באופן ברור ביותר, בניגוד לדרישת הפסיקה, כי הפגיעות הזעירות יהיו תוצאה של "תנועות חוזרות ונשנות", הפגיעה בצווארו של התובע, מקורה בתנוחה ממושכת וקבועה של הצוואר והיא זו שגרמה למחלה בצווארו. עוד קבע המומחה, כי גם אם היו תזוזות של הצוואר, תוך כדי התנוחה הממושכת, ההשפעה העיקרית על מחלתו בצוואר הינה התנוחה הלא נוחה והלא טבעית.

בית הדין הארצי פסק בשורה של פסקי דין כי, כאשר המבוטח אינו מצביע על תנועות זהות חוזרות ונשנות במהלך העבודה, למעשה לא קיימת תשתית עובדתית בסיסית לצורך הכרה בפגיעה בדרך של מיקרוטראומה, פסיקה זו יפה גם בעניינו :

"הנזק שהתהווה בגופו של העובד, נוצר בשל התנוחה בה עבד, תנוחה מאולצת, מאומצת, במצב סטטי ממושך שהביא לעומס וללחץ על כל אותם מרכיבי עמוד השדרה... התנוחה החישה את תהליך 'הבלאי הטבעי'... והדבר נעשה אט - אט, לאורך שנים בלא שניתן להצביע על אירוע תאונתי (תנועה) החוזר ונשנה והגורם לפגיעה זעירה שאין להשיבה"

(ראה: דב"ע לו/0-75 המוסד לביטוח לאומי - רפאל טואיטו, פד"ע ט 8).

במקרה אחר, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי "הורדת ראש בתנוחה קבועה, איננה בגדר תנועה חוזרת ונשנית על עצמה, וגם לא מדובר ברצף אירועים נפרדים, זעירים, חוזרים ונשנים, אלא מדובר כאן בתנוחה קבועה שגרמה כנראה לאימוץ שרירי הצוואר... אימוץ ממושך של שרירי הצוואר הוא אנטיתזה של תנועות חוזרות ונשנות" (דב"ע נו/0 - 180 שושנה שוורץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כט 360).

"בצוע עבודה בתנוחה לא נוחה אשר אפשר שגורמת למאמץ או ללחץ על אבר מסויים, אינה באה בגדרה של תורת המיקרוטראומה. בזה אין אנו פוסקים כי לא יתכן שעבודת המערערת תרמה לליקוי שבגבה, אלא שהמחוקק ייחד את הפגיעה בעבודה לשלוש אלה: תאונת עבודה, מיקרוטראומה ומחלת מיקצוע. לא די בקיום קשר סיבתי אפשרי בין הליקוי לבין העבודה, כל עוד שעניינו של הנפגע לא בא בפתחם של שלושת סוגי הפגיעה האמורים." (ראה: עב"ל 63/03 יעל עמנואל אדרי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 23.8.05).

12. נוכח כל האמור לעיל, בנסיבות בהן חוות דעת המומחה ברורה וחד-משמעית אשר ממנה עולה כי גם בהנחה שישנן תזוזות של הצוואר בתנוחה של הליכה שפופה בתוך צינור , ההשפעה העיקרית על הפגיעה בצווארו של התובע הינה התנוחה הלא נוחה והלא טבעית והתרומה למחלה בצווארו של התובע הינה בעיקר בשל תנוחה סטטית ממושכת ביישור יתר של הצוואר על מנת להפנות את מבטו קדימה , ולא עקב תנועות חוזרות ונשנות, קביעה זו של המומחה אף שהיא מכירה בקשר הסיבתי האפשרי בין הליקוי לבין העבודה, היא אינה מביאה לקבלת התביעה על דרך המיקרוטראומה, בהתאם ובכפוף לפסיקה ולחוק.

13. התביעה נדחית - ללא צו להוצאות.

14. לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך

30 ימים ממועד קבלת פסק דין זה.

ניתן היום, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.