רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1. לקיבוץ כנרת (להלן : "הקיבוץ") זכויות במקרקעין בצדו הדרום מערבי של ים כנרת. במקרקעין הנ"ל נמצאים חוף ים וחורשה. חלק מהחורשה משמש למתחם/ אזור לאירועים, הכולל מדשאה, שירותים וחיבורי חשמל (להלן : "המתחם"). מר זיו הרחול, שימש כמנהל החוף מטעם הקיבוץ, בזמנים הרלבנטיים לתביעה (להלן : "הרחול"). התביעה נגדו נדחתה ביום 4/10/2011, תוך שנקבע, כי עניין ההוצאות יוכרע בפסק-הדין.

2. עניינן של התביעה והתביעה שכנגד הוא בחוזה שנחתם בין התובע (להלן: "אדרי") לקיבוץ בשנת 2008 (להלן: "החוזה"), על פיו הותר לתובע לקיים אירועים במתחם עד 1000 איש. תקופת ההרשאה להפעלת האירועים הנקובה בחוזה הייתה מיום 28/1/08 עד 31/11/08. עוד הוסכם בחוזה כי היה ובתוך תקופה זו יקיים אדרי 15 אירועים ומעלה, יהיה זכאי על פי תנאי החוזה להמשיך ולקיים אירועים לתקופה של שנה נוספת.

כן נקבע בחוזה (סעיף 4), כי לקיבוץ (ו/או מטעם הקיבוץ) הזכות להשתמש ללא מגבלה במתחם, בתאום מראש בין מנהל החוף (הרחול) והמפעיל (התובע). סוכם עוד בחוזה כי הפניות המסחריות יופנו לאדרי, ולחברי הקיבוץ תינתן הנחה שתסוכם מראש בין הרחול לאדרי. תמורת הזכות להשתמש בשטח להפקת אירועים, סוכם כי ישלם אדרי לקיבוץ סך של 14 ₪ + מע"מ עבור כל משתתף. כן יחויב ב- 300 ₪ + מע"מ השתתפות חודשית בפינוי אשפה. התשלום על החשמל יסוכם בין אדרי להרחול.

3. אדרי טען בתביעה העיקרית, כי בחוזה לא הוטלו שום הגבלות על סוגי האירועים אותם יהיה רשאי לקיים. בהתאם לכך, החל להכין עצמו להפקת אירועים לקראת עונת 2008, לרבות באמצעות פרסום, עריכת ביטוח למקום וכיוצ"ב. מיד ובסמוך לחתימת החוזה סגר תאריכים לחמישה אירועים, אשר היוו הכנסה נאה לו ולקיבוץ. דא עקא, משהקיבוץ הבין את הפוטנציאל האמיתי של גן האירועים, חל כנטען שינוי ביחס אליו באמצעות הרחול, כאשר הלה החל להצר את צעדיו של אדרי כנטען, בכל הקשור ליחסי אדרי עם לקוחותיו, ונראה, כי הקיבוץ היה נחוש בדעתו למנוע ממנו להגיע למכסה של 15 האירועים, שאליהם שאף.

4. אדרי טוען כי בהמשך למגמת הטרפוד, הודיע לו הרחול כנטען בתחילת חודש אפריל, ללא שום התראה מוקדמת, וללא הודעה כתובה כמתחייב בחוזה, כי הינו מנוע מאותה עת להפיק חתונות במתחם. לטענתו, הגבלה זו היא תוצאה של הנחייה מנהלתית אשר הונחתה על הקיבוץ, אלא שזו לא גובתה בכל מסמך, והתבררה לאחר בדיקתו אל מול הרשויות כחסרת שחר כנטען. בשום שלב של המשא ומתן ביניהם, לא צוין מפורשות בפניו, כי מנוע הוא מלקיים אירועי חתונות. ההיפך הוא הנכון.

5. אדרי טוען כי בנוסף לאמור לעיל, החלו להתקיים במתחם אירועים, חלקם בלי ידיעתו, חלקם פרטיים, וחלקם כלכליים, אשר בהם הוא "נעקף", וכל הרווחים הגיעו לקיבוץ. הראשון מביניהם היה אירוע בר המצווה, אשר ארגן הרחול לבנו, ללא תיאום עמו בניגוד לחוזה.

6. בחודש מאי, הופק אירוע נוסף במתחם, ללא תיאום וידוע של אדרי, אשר על פי דברי הרחול גבה הקיבוץ 2,000 ₪ בעבורו, והבטיח כי אדרי יפוצה, פיצוי אשר לא התקבל.

7. חלף זמן נוסף, ואדרי פנה כנטען להרחול בבקשה לקיים במתחם אירוע "בירה ונשירה", אלא שתשובתו הייתה שלילית. דא עקא, שלאדרי התגלה כי בתאריכים 11/7/08 ו- 3/10/08 התקיימו אירועים אלו ללא ידיעתו, ורווחי אירועים אלו לא הועברו אליו.

8. עוד טען אדרי, כי היה לו עסק נוסף של שירותי בר, אשר נאלץ להזניחו בשל הצורך להיות נוכח באירועים אשר היה בדעתו להפיק, זאת לאור הסתמכותו על הצלחת גן האירועים בהתאם לחוזה. כאשר נודע לו כי נדבך החתונות, אשר הינו חלק העיקרי בתחום גני האירועים, נסגר בפניו, היה זה מאוחר מידי לחזור ולפעול בתחום שירותי הבר, שכן אירועים רבים נסגרו מראש לתאריכים רחוקים של אותה שנת פעילות. כך שהתנהלות הקיבוץ פגעה בו, לא רק בתחום גן האירועים, אלא בעסקו הנוסף.

9. לפיכך עתר אדרי לקבלת סעד של מתן חשבונות בגין כלל האירועים שהופקו במתחם מרגע ההתקשרות עמו. כמו כן עתר לקבל סעד כספי לפיו ההכנסות שהיו צריכות להגיע לכיסו על-פי דיווחי העדים השונים במידה ולא היה "נעקף" בשני האירועים:

אירוע "בירה ונשירה" מיום 11/7/08 – 202,800 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה למועד הגשת התביעה - 209,297 ₪.

אירוע בירה ונשירה מיום 3/10/08 – 152,100 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה -152,767 ₪.

כן עתר אדרי לקבלת סך נוסף של 587,886 ₪ - עבור הפסדי רווחים בגין האירועים

שנמנעו ממנו. אדרי עתר עוד לקבלת צו עשה המחייב את הקיבוץ לאפשר לו לקיים את

האירועים בהתאם לחוזה בשנת 2009 או בכל שנה אחרת לאחריה, בהתאם לסעיף 3 לחוזה.

לצורכי תשלום אגרה, העמיד אדרי את תביעתו על סך 500,000 ₪ בלבד.

10. הקיבוץ טען כי התביעה באה לעולם רק לאחר פנייתו בחודש 9/08 לאדרי לפרוע את חובו לו, וכי התביעה אינה אלא ניסיון נואל מצד אדרי לפצותו על כישלונו בהפקת אירועים.

הקיבוץ טען כי הוא בעל זכות חכירה מאת מינהל מקרקעי ישראל ברצועת חוף. ברצועה זו קיים משטח דשא מטופח, בו נהג הקיבוץ להקים אירועי תרבות, אירועי "בירה ונשירה" מזה מספר שנים. מסוף שנת 2006 הקיבוץ ניסה להשיג למתחם רישיון עסק לניהול גן אירועים, ואף הגיש בקשה ל"שימוש חורג" שנדחתה, עד אשר השיג רישיון עסק המתיר ביצוע הפעילות האמורה בסעיפים 7.7.ה' ו- 4.8 לתוספת לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח – 1968, המתיר אירועי תרבות ואף מכירת משקאות משכרים, כאשר מספר המשתתפים המותר הוא עד 1,000 איש, כדלקמן:

7.7. ה' לתוספת : "אמפיתאטרון, מקום אחר לעריכת אירועי תרבות בידור וספורט תחת כיפת השמים".

"4.8. משקאות משכרים – הגשתם לצורך צריכה במקום ההגשה".

11. הקיבוץ טען כי מעולם לא הוסכם שאדרי יקיים שמחות במתחם, הואיל והדבר נוגד את המצב התכנוני החל על החוף, וכן את רישיון העסק. רישיון העסק הועבר לידי אדרי, והלה ידע אודות המגבלות המנויות בו טרם חתם על החוזה, דא עקא, שהוא ניסה לערוך שמחות בתקווה שהרשויות והקיבוץ "יעצמו עין". לקראת חודש אפריל-מאי, כאשר אדרי החל לקיים אירועי שמחות במתחם, ולאחר פניות אליו מטעם הרחול לחדול מעריכתם, הודיע הלה לאדרי, כי במידה ולא יחדל מביצוע עבירות על חוקי התכנון והבנייה ועל חוק רישוי עסקים, ישקול הקיבוץ לבטל את החוזה. אדרי אכן הפסיק לשווק עצמו כגן אירועים או להגיע להסכמים עם זוגות מתחתנים, והדבר מוכיח כי הלה ידע שאסור היה לקיים במקום אירועי שמחות.

12. הקיבוץ טען כי לא "לטש עין" לעבר עסקו של אדרי, והא ראיה היא, שמעונת 2009, ועד עצם היום הזה, לא קיים הקיבוץ במקום גן אירועים שבו התקיימו שמחות.

13. בנוגע לבר המצווה שארגן הרחול לבנו, המדובר באירוע פרטי דל משתתפים. משהחוף שייך לקיבוץ, לא היה איסור כי חבריו יערכו בו אירועים פרטיים, ואין הקיבוץ מפיק רווח מסחרי מהעניין. האירוע תואם עם התובע, והלה נכח בו.

14. בנוגע לאירוע הנטען מחודש מאי, העמיד הקיבוץ לרשות עובדי חברת "הייטיק" את החוף לפעילות במשך כל היום (המתחם שהושכר לתובע מהווה החלק הצפוני הקיצוני של החוף, והוא לא היה קשור לפעילות שבחוף). החברה הזמינה לקראת הערב זמר, אך משלא הצליח צוות הזמר לחבר את מערכת ההגברה למערכת החשמל בחוף, נאלץ הקיבוץ לאפשר קיום האירוע במתחם, לצורך חיבור למערכת החשמל שם. מעולם לא הוצע פיצוי לאדרי, מאחר וזה לא הגיע לו.

15. הקיבוץ טען כי לפני יום 11/7/08 לא פנה אדרי אל מי מהנתבעים לערוך אירוע "בירה ונשירה". האירועים הללו מתקיימים בקצב של שניים עד שלושה אירועים לשנה בחוף כנרת במשך שנים, ולצורך כך הוכנס סעיף 4 להסכם, לפיכך אין לפצות את אדרי בגין אירועי "בירה ונשירה" או בגין הפסד הרווחים הנטען.

16. הקיבוץ טען עוד כי בית משפט זה נעדר סמכות לדון ב"צו עשה" ובמתן חשבונות, ואלו מצויים בסמכות בית המשפט המחוזי. מעבר לכך, שמערכת היחסים בין אדרי לקיבוץ, אינה מקימה יחסי אימון ו/או יחסים חוזיים מיוחדים המצדיקים מתן חשבונות.

17. בגין החוב שאדרי נותר חייב לקיבוץ, הגיש הלה תביעה שכנגד על סך 17,123 ₪ (כולל מע"מ והפרשי הצמדה וריבית מחודש 6/08), המורכבת מהסכומים הבאים:

א. 8,400 ₪ - דמי שימוש עבור שני אירועים.

ב. 3,000 ₪ - שירותי ניקיון ופינוי אשפה.

ג. 3,000 ₪ - שימוש בחשמל באירועים.

18. בנוגע לתביעה שכנגד טען אדרי כי הקיבוץ לא הציג כל הוכחה לסכומים הנתבעים על ידו עבור דמי שימוש. עם זאת, אישר אדרי כי אכן חב הוא 1,800 ₪ עבור האירוע האחרון שהפיק במתחם. בכל הפעמים בהן הגיע למשרד הרחול לשלם את הסכום לטענתו, הלה לא היה בנמצא, ומכל מקום הוא זכאי לקיזוז סכום זה, אל מול החובות כלפיו. בנוגע לחשמל, נקבע בסעיף 6א לחוזה, כי תשלום זה יסוכם בין המפעיל למנהל החוף. לאחר חתימת החוזה לא נערך שום סיכום שכזה, והנושא לא הועלה ולו פעם אחת, על ידי הרחול.

19. מטעם אדרי העיד הוא בעצמו, גב' גאולה מירון, אשר חיתנה את בתה במתחם (להלן: "גאולה"); מר חוסאם כמאל, עוסק בהפקת אירועים ומוסיקה (להלן: "כמאל"); מר רון אסטרחן, המתגורר בקיבוץ ואחיו התחתן במתחם (להלן: "אסטרחן"), מר אסף רגב, שותף בחברת קייטרינג (להלן : "רגב"), גב' מאיה אדרי, רעיית התובע (להלן: "מאיה"), מר שפי פז, שכנו של התובע (להלן: "פז") ומר און רותם, בעל עסק להפקת אירועים (להלן: "רותם"). מטעם הקיבוץ, העיד הרחול בלבד. ב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה:

התביעה למתן חשבונות:

20. אדרי ביקש להורות על מתן חשבונות באשר לרווחים שהופקו מקיום כלל האירועים אשר נערכו במתחם ע"י הקיבוץ, על מנת שניתן יהיה לחייב את הנתבעים בהשבת כספים גזולים אלו לידיו כנטען, בעילות הפרת חוזה ועשיית עושר ולא במשפט.

21. איני מקבלת את טענת הקיבוץ לפיה, בית משפט זה נעדר סמכות עניינית בתביעה למתן חשבונות. בת"א (מחוזי - ת"א) 35605-12-09 יעל שופי נ' התיאטרון הקאמרי בע"מ ואח' (14/12/2010), נקבע כי:

"לפי הלכת סופרגז והלכת מושב אורה (רע"א 9710/04) בתביעה למתן חשבונות , יש לציין את סכום התביעה המשוער ולשלם אגרה בהתאם. אם הסכום המשוער הוא בסמכות בימ"ש השלום, יש להגיש התביעה לבימ"ש זה".

התביעה הועמדה מטעמי אגרה על סך 500,000 ₪, לכן לבית משפט זה קנויה הסמכות לדון בתביעה.

22. עם זאת, דין התביעה למתן חשבונות להידחות. בספרו של כב' השופט גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, 2005) צוין בעמ' 204 כי:

"ככלל, אין תובע רשאי לבקש צו למתן חשבונות כדי לברר כמה חייב לו הנתבע. תביעה למתן חשבונות צריך שתתבסס על קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בין התובע לנתבע המצדיקה מתן חשבונות. כך, למשל, מוכרת הזכות לקבל חשבונות כאשר בין הצדדים שררו יחסים של שליחות, הרשאה, שותפות או נאמנות, אולם, רשימה זו אינה סגורה".

עוד קבע המלומד גורן, כי תובענה זו מתנהלת בדרך כלל בשני שלבים. בשלב הראשון קובע ביהמ"ש אם התובע זכאי לחשבונות מהנתבע. במידה שכן, מוציא בית המשפט צו למתן חשבונות ועובר לשלב השני, בו נדרש הנתבע לשכנע שהחשבונות שנמסרו, נאותים. רק לאחר מכן ייקבע אם הוא מחויב בתשלום על פי החשבונות, וכך נאמר:

"כדי שהתובע מתן חשבונות יזכה בצו בשלב הראשון עליו להוכיח קיומם של שני תנאים: ראשית, עליו להראות קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין הנתבע המצדיקה מתן חשבונות. שנית, עליו להוכיח – ולוא לכאורה – כי קמה לו הזכות לתבוע את הכספים שלגביהם הוא מבקש לקבל חשבונות. אם התקיימו תנאים אלו, ובהיעדר סיבה אחרת המצדיקה הימנעות ממתן החשבונות – כגון חיסיון או היעדר הצורך בחשבונות לצורך הבירור הכספי - יתן בית המשפט צו למתן חשבונות" (עמ' 207).

23. במקרה דנא, לא מתקיימת מערכת יחסים מיוחדת בין אדרי לקיבוץ המצדיקה מתן חשבונות, אלא כל שהוסכם ביניהם, כי אדרי יקבל זכות לתקופה מוגבלת לקיים אירועים במתחם, ותו לאו. מה גם, שכאמור לעיל, תביעה למתן חשבונות לא נועדה לברר כמה חייב הקיבוץ, אם בכלל, לאדרי, ולשם כך היה יכול אדרי לדרוש במסגרת גילוי המסמכים. טענה זו זוכה למשנה תוקף, לאור דברי ב"כ הצדדים בישיבה מיום 10/3/2010, וההחלטה שניתנה שם.

אדרי יכול היה לדרוש מהקיבוץ, במסגרת הליך גילוי ועיון במסמכים, ליתן חשבונות באשר לרווחים אשר הופקו מקיום כלל האירועים שנערכו, ולא היה מקום לבקש זאת כסעד נפרד במסגרת התביעה, שאם לא כן המדובר למעשה בניהול הליך כפול, לשווא.

מה גם, שאיני סבורה, כפי שיובהר להלן, כי הקיבוץ אפשר קיום אירועים אלו, בניגוד לחוזה.

רישיון עסק וקיום שמחות במתחם:

24. השאלה הבאה בה יש להכריע היא אם הוצג בפני אדרי מצג, והאם הוא ידע בשלב הטרום חוזי וגם לאחריו, כי לא יוכל הוא להפיק אירועי שמחות במתחם, כגון חתונות.

25. ברישיון העסק נקבע, כי מהות העסק: "אירועים תחת כיפת השמים + משקאות משכרים (לצריכה במקום).

מס' פריט לפי תוספת לחוק : 7.7 ה' + 4.8.

תוקף הרישיון : החל מיום 2/9/07 עד 31/12/08.

תנאים מיוחדים והערות : " בכפוף לתנאי המשטרה : תפוסת קהל עד 1000 איש...".

בתוספת לחוק אין את הסעיפים 7.7 ה' + 4.8 דלעיל, אלא הם נקבעו בצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשנ"ה-1995, אשר בו נקבע כי: 7.7ה' – " אמפיתאטרון, מקום אחר לעריכת אירועי תרבות בידור וספורט תחת כיפת השמים"; 4.8 – "משקאות משכרים – הגשתם לצורך צריכה במקום ההגשה".

26. אני מקבלת את גרסת הקיבוץ, כי עוד טרם החתימה על ההסכם, ידע אדרי על המגבלות החלות עליו, אך מטעמיו הוא בחר להתעלם מהן. אדרי סתר את עצמו בכתב התשובה, בתצהירו, ובסיכומיו בנוגע לקבלת רישיון העסק. מחד טען בסעיף 8.2 לכתב התשובה כי: "תחילה יודגש כי מעולם לא הוצג לתובע או לרעייתו רשיון העסק ולא ניתנה להם הזדמנות אמיתית לבחון אותו" (ראה גם סעיף 62ב לתצהירו).

מאידך טען בסעיף 8.10 לכתב התשובה כי: "לסיכום יאמר כי, אכן רישיון העסק הועבר לידי התובע, אך בהיותו אדם מן השורה אשר אינו בקיא בנבכי החוק הסתמך בלעדית על ההסברים אשר קיבל מן הקיבוץ לעניין המותר והאסור..." (ראה גם סעיף 63ה לתצהירו, וסעיפים 22 ו-65 לסיכומיו).

בסופו של דבר אישר אדרי בעדותו, כי רישיון העסק הועבר לידיו, וכך העיד:

"ש. אני מבין שקיבלת בזמנו את הרישיון עובר לחתימת ההסכם, בהיותך אדם מהשורה לא הבנת את רישיון העסק.

ת. לא, הבנתי את רישיון העסק ומה הוא אומר, שמותר לעשות אירועים מתחת לכיפת השמיים עד 1,000 אנשים, הבנתי שזה כולל חתונות ודובר על חתונות.

ש. כשהתייעצת עם עו"ד מה הוא אמר לך.

ת. שמותר לעשות חתונות, זה מה שעו"ד שלי אמר לי.

ש. אתה אומר לנו עכשיו שאח"כ גם עו"ד שלך אמר שמותר לעשות חתונות.

ת. הוא לא אמר במילים האלה. ישבתי אצל עו"ד נון אייל אמרתי לו שכך וכך הסיפור, שכרתי גן אירועים תמורת כסף, לא הראיתי לו את רישיון העסק.

ש. עד היום הראית לו.

ת. כן, כי הוא טיפל בהגשת התביעה וזה אצלך בדברים.

ש. הראית לו את רישיון העסק, מה הוא אמר לך.

ת. לא דיברנו על רישיון העסק.

ש. למרות שנתת לו את הרישיון.

ת.כן. כדי שיגיש כתב תביעה". (ישיבה מיום 4/10/2011 עמ' 4-5).

מכל אלו עולה כי אדרי קיבל את רישיון העסק טרם החתימה על החוזה. מעבר לכך, סותר אדרי את עצמו, כשמחד הוא טוען כי עו"ד אמר לו כי מותר לו לערוך חתונות, ומאידך, כי עו"ד לא אמר לו "במילים האלה". תמוה עוד בעיניי הכיצד לא שוחחו הוא ובא כוחו על רישיון העסק, למרות שזה הועבר לבא כוחו.

27. מעבר לכך, אין לקבל את גרסת אדרי כאמור לעיל, לפיה בהיותו אדם מן השורה, אינו בקיא בנבכי החוק והסתמך בלעדית על הסברי הקיבוץ לעניין המותר והאסור, הואיל ומשקבעתי כי אדרי קיבל את רישיון העסק טרם החתימה על החוזה, מחובתו היה לברר את מהות הרישיון.

גם אם אקבל את גרסתו של אדרי לפיה הקיבוץ ו/או הרחול לא הבהירו לו חד משמעית אודות האיסור לקיים במתחם שמחות, ובכלל זה חתונות, אין הדבר פוטר אותו מהחובות על-פי דין וכעצמאי, בבחינת "אי ידיעת החוק אינה פוטרת", לבדוק את מהות הרישיון, במיוחד שעה שעסקינן ברישיון עסק, שאינו עניין של מה בכך, אלא הוא המגדיר את גבולות המותר והאסור לעשות בעסק נשוא הרישיון. חובה זו מתעצמת, על מי שאמור להפיק אירועים במקום, ובכלל זה חתונות כטענתו, לבדוק כי קיים הרישיון המתאים.

28. טענה זו זוכה למשנה תוקף לאור האמור בחוזה, שם נקבע מפורשות כי: "והואיל וכנרת מסכימה שהמפעיל יקבל את המתחם ויציב בו כל מתקן הנדרש להפעלת ארועים כמתחייב מאישורי המשטרה ורישיון העסק ובכפוף לאישור כנרת מראש ובכתב".

מעבר לכך, שברור מסעיף זה, כי אדריע קיבל את רישיון העסק עובר לחתימה על ההסכם, הרי מחובתו היה לתור אחר נפקותו. בסעיף 10ב לחוזה, נקבע כי: "מוסכם שהסכם זה יבוטל באחד מהתנאים ומהסיבות כדלקמן...

ב. המפעיל לא מקיים את הנדרש ממנו ע"י רשויות הפיקוח, המשטרה ו/או משרד הפנים ו/או המועצה האזורית".

בעניין זה העיד הרחול כך:

"ש. איזה נדרש יכול להיות מרשויות הפיקוח, משטרה, משרד הפנים ו/או המועצה האזורית....

ת. לדוגמא, בניה בלתי חוקית או אירועים לא מאושרים לפי חוק תכנון ובנייה כמפורט ברישיון העסק". (ישיבה מיום 4/10/2011, עמ' 44-45).

בכדי שהתובע ידע את הנדרש ממנו, היה עליו להבין את מהות רישיון העסק שבידו.

29. עדת התביעה מאיה, אשתו של אדרי, העידה כך:

"ש. למה לא הלכתם להתייעץ כדי להבין מה אומר רישיון העסק.

ת. כי סמכנו על זה שאם יש רישיון עסק, סימן שיש רישיון עסק למה שהוא שכר את המקום לעשות". (שם, עמ' 29).

אין לקבל טענה זו, שכן רישיון עסק יכול להכיל מכלול מרכיבים, ובכלל זה יכול לכלול הסתייגויות והגבלות, ומשכך חובה היה על אדרי להבין את מהות הרישיון שבידו.

30. לאור האמור לעיל, איני מקבלת את גרסת אדרי לפיה הקיבוץ, באמצעות הרחול, פעלו בדרך של הטעייה ומרמה. מעבר לכך שטענה זו לא נטענה בכתב התביעה, הרי שהיא אינה נכונה כלל ועיקר. הרישיון היה בידו, ומחובתו היה לבדוק אותו במקום להטיל את יהבו על הקיבוץ.

31. בעניין זה גם אין לקבל את טענת בא כוחו של אדריבסיכומיו, כי ברישיון העסק כתוב אירועים תחת כיפת השמים עד 1000 איש, לרבות אישור למכירת אלכוהול, ועל כן כל אדם סביר מבין שהמדובר באירועים לרבות חתונות.

אין פה מקום לטענת ה"אדם הסביר", שכן רישיון עסק לא אמור להיות נתון לפרשנויות שונות, אלא אמור להיות חד משמעי בשל חשיבותו הרבה. הואיל וישנם סוגים רבים של אירועים תחת כיפת השמים, אשר אינם חתונות, כאמור, מחובתו של אדרי היה לברר את מהות הרישיון שבידו .

ויודגש, כי אין גם כל נפקות, הכיצד הוצג אדרי בפני הרחול ומה המניעים שבעקבותיהם בחר בו הלה, שכן עיסוקו הקודם של אדרי אינו רלוונטי לעניין זה כלל וכלל.

32. אדרי העלה בחקירתו גרסה תמוהה לגבי בירור טלפוני שערך הוא כביכול מול הרשויות, בשאלה אם מותר לו לקיים חתונות במתחם, וכך העיד:

"ש. למה בדקת טלפונית ולא ניגשת לרשויות.

ת. הרמתי טלפון שאלתי האם בגן האירועים ירדן כנרת ששייך לחוף ירדן כנרת מותר לעשות אירועים תחת כיפת השמיים וענו לי כן. אני חושב שקראו לו אפי. הוא אחראי על כל נושא התיירות, במועצה עמק הירדן. לא זוכר את השם שלו. ..

ש. האם באותה שיחה הוא אמר לך שמותר לעשות אירועים תחת כיפת השמיים, והאם שאלת אותו אם מותר לעשות חתונות.

ת. עד כמה שאני זוכר כן, שאלתי אותו אם מותר לעשות בר מצוות וחתונות, והוא אמר שכן.

ש. למה אתה אומר למיטב זכרוני.

ת. כי כמה שנים אחורה, אני לא מתעסק במקום מאותו יום שנפלתי בעסק, ואני שכיר היום, ולא מתעסק בתחום. ..

ש. איך אתה זוכר שקוראים לו אפי.

ת. אני לא זוכר שקוראים לו אפי.

ש. סתם שלפת שם.

ת. לא, יש בחור בשם עומר אדם ומול המשרד יושב אדם.

ש. אין בכל המועצה בחור בשם אפי.

ת. עומר אדם יש?

ש. הגעת לשם ויש משרד של עומר אדם ולידו יש בחור.

ת. לא לידו, אלא ממול, מצד ימין יש משרד של הבחור הזה לא זוכר את שמו.

ש. ואז הלכת ודיברת איתו.

ת. לא, נכנסתי לשם לתחומים אחרים, הבנתי שזה האדם שדיברתי איתו בטלפון" (ישיבה מיום 4/10/2011, עמ' 5-6).

בהנחה שאני מאמינה לדבריו של אדרי לעיל, תמוה בעיני, הכיצד הוא ברר טלפונית אם מותר לו לקיים חתונות, במיוחד לאחר שהתברר לו, כי נאסר עליו לקיימן במקום. טענה זו זוכה למשנה תוקף, לאור המשך עדותו בעניין, כך :

"ש. אתה היית שם למה לא נכנסת לבדוק את המסמכים.

ת. לא היה בראש מעיניי" (שם, עמ' 6).

מעבר לכך, אדרי לא ידע מי הוא האיש ששוחח עימו, מחד טען שהוא חושב שקראו לו אפי ומאידך, אינו זוכר שקראו לו אפי. מצופה היה מאדרי במצב דברים זה, לברר עם מי שוחח טלפונית ולקרוא לו לעדות, ולא לטעון טענות בעלמא.

33. איני רואה בקיום אירוע בר המצווה של בנו של הרחול במתחם, ככזה המלמד על כך, כי ניתן לקיים שמחות במתחם. יש לעשות את ההבחנה הברורה בין אירוע זה לאירוע מסחרי אחר – כגון חתונה, ויש להשוותו לאירוע אשר נעשה בחצר האחורית של ביתו של אדם, ולא כאירוע מסחרי של אדם זר.

34. בעניין זה, העידה גאולה כך: "אני מכירה אותו שנים...עם זיו דיברנו בהקשר של החתונה. אני יודעת שהבת שלי התקשרה לפי הפרסום בעיתון" (ישיבה מיום 4/10/2011, עמ' 17). עוד העידה, כי פנתה לאדרי ולהרחול וביקשה רישיון עסק. אדרי שוחח לדבריה עם הרחול, וכך העידה:

"שמעתי את השיחה וזיו אמר שישלח לערן את רישיון העסק". (שם, עמ' 17)

" ש. זיו ידע שהיתה חתונה ולא אמר לך שום דבר שאסור לקיים שם חתונות.

ת. לא, היה לי אישור שהראו לי שמותר לקיים שם אירוע. מה שזיו ידע זה זיו, מה שאני ידעתי שמתקיימת חתונה של הבת שלי, וזיו וערן יודעים על החתונה, לא יודעת מה הקשר ביניהם, אני יודעת שהוא שכר את המקום" (שם, שם).

בנוסף העידה כך:

"ש. כמה פעמים שוחחת עם זיו הר חול מאז שעשית את ההזמנה אצל ערן ועד למועד החתונה.

ת. לא רוצה להגיד כמה פעמים, שוחחתי עם זיו גם בהקשר למקום, אישור שבאמת מדובר במקום שמותר לעשות בו אירוע, אח"כ דיברתי עם זיו ודיברתי איתו על האסתטי, והאנשים שהיו בשבועות, התקשרתי אליו בלחץ והוא הרגיע אותי. דיברתי פעם אחת בנושא החופה. בערך 3,4 פעמים שוחחנו. ...

ש. האם חוץ מרישיון העסק הוצג לך עוד מסמך שקשור למתחם.

ת. לא ביקשתי, ולא הוצג לי. מאוד סמכתי על זה כי הכרתי את זיו, כששמעתי שאפשר לערוך שם אירוע, כשזיו שוחח עם ערן שמעתי את השיחה טלפונית ושמחתי שאפשר לעשות שם אירוע.

ש. את שמעת את ערן.

ת. אני שמעתי גם את זיו כי הוא היה על רמקול, כי אמרתי לערן אז שלא הכרתי אותו אלא הכרתי את זיו.

ש. מה זיו אמר בשיחה.

ת. הוא אישר שמותר לקיים שם אירוע של חתונה, הוא אמר שזה בסדר לקיים שם אירוע, לשאלה שלי. אנו חשבנו לעשות חתונה בצל תמר וידעתי שזה אסור, והורדתי את זה, והשיקול אם לקיים את החתונה במקום הזה זה אם מותר או לא" (שם, עמ' 18).

גם אם אניח כי אדרי צודק, וכי הקיבוץ ו/או הרחול יצרו בפניו מצג, כי מותר לו לקיים שמחות במקום, אין בגרסה זו, כדי להוות "היתר" לעריכת שמחות (חתונות וכיוצ"ב) במתחם, שעה שהדבר אסור על-פי רישיון העסק, וכפי שהוברר לעיל, היה בידי אדרי הרישיון, והוא מטעמיו שלו בכר שלא לברר את מהותו, ובכך הפר את חובתו הבסיסית והראשונית לדעת מה מותר ומה אסור לו לקיים בעסק. בית המשפט לא יתן ידו ולא "יכשיר" מעשה בלתי חוקי.

22. גם בעדות כמאל אין בכדי להועיל לאדרי. הלה העיד בנידון כך:

"ש. מה ההיכרות שלך עם זיו.

ת. מכנרת, ומחוף כנרת.

ש. פגשת אותו במקומות מסוימים, במתחם.

ת. כן.

ש. מה דובר שם.

ת. לא דברים שאני זוכר" (ישיבה מיום 4/10/2011, עמ' 21).

בנוסף העיד :

"ת. הקשר הישיר שלי היה מול ערן. זיו תמיד היה באזור ובתמונה, ידעתי שהוא תמיד היה בתמונה. ידעתי שזיו היה שייך לגן, אבל כל התקשורת היתה מול ערן" (שם, עמ' 22).

עוד העיד :

" ש. זיו טוען שחוץ משלום שלום מעולם הוא לא שוחח איתך על שום דבר שקשור לגן או לאירועים.

ת. לא זוכר מילה במילה, אך ידעתי שזיו היה שם. התקשורת שלי היתה מול ערן. ידעתי שאני בא לקיבוץ כנרת. סה"כ נותן שירות לתובע. אני לא זוכר ששוחחתי עם זיו חוץ משלום שלום, הייתי נפגש איתו כשהגעתי לשם" (שם, עמ' 22).

למעשה מעדותו של כמאל עולה, כי הוא התנהל אל מול אדרי התובע בלבד, טענתו לפיה הרחול היה בתמונה אינה מעלה ואינה מורידה, וכדבריו כל תקשורתו אל מול הרחול התמצתה ב"שלום שלום". לא ניתן ללמוד מעדותו כי הרחול אישר, כי ניתן להפיק חתונות במתחם, ונראה כי עדותו אינה רלבנטית כלל למחלוקות, נשוא דיוננו.

23. אין גם בעדות של אסטרחן בעניין זה בכדי להועיל לאדרי. אסטרחן לא זכר אם דיבר עם הרחול על החתונה, וכך מסר: "קשה לי לזכור דבר כזה אם דיברתי איתו" (שם, עמ' 25,שורה 4). אסטרחן העיד עוד כך:

"ש. ידעת על כך שעושים חתונות מזה שראית שבפועל קיימו שם אירועי חתונה.

ת. כן. ידעתי שהם עושים על סמך זה שראיתי שעושים" (שם, עמ' 25).

קיום חתונות, אין בו להעיד על מתן היתר לבצעם מטעם הרשויות המוסמכות. מה גם שלא ברורה רלבנטיות עדותו משאין חולק על כך, כי התקיימו שמחות במקום, רק שאלו היו בניגוד לרישיון העסק.

כמו כן, איני מקבלת את טענת בא כוחו של אדרי בסיכומיה, כי עדותו הייתה מסויגת וניסה לשמור בה על נאמנותו לקיבוץ. לא התרשמתי כך, ואי זכירתו פרטים בעדותו, אין בה להצביע על עדות מסויגת.

24. מעבר לכך, אין גם בעדותו של רגב כדי להועיל לאדרי. הלה העיד, כי אינו מכיר את הרחול, ולאחר שהפנו אותו אליו במהלך חקירתו העיד : "... אני אומר שנפגשנו עכשיו בחוץ וידעתי שהוא מקיבוץ כנרת, ולא ראיתי אותו מעולם לפני כן" (ישיבה מיום 4/10/2011, עמ' 27).

אין בעדותו אם כך, כדי להצביע כי שמע מהרחול, כי המקום מיועד לחתונות, כאמור בבקשת בא כוחו של אדרי לזמנו כעד.

25. גם עדות מאיה, אשתו של אדרי, אין בה להועיל לו בעניין זה. אומנם מאיה הצהירה, כי בטרם נחתם החוזה, לא הציג להם הרחול כל מגבלה, משפטית או אחרת, על קיום אירועים בחוף, והיה ברור מראש לטענתה, כי אדרי יערוך במקום, על פי החוזה, בראש ובראשונה חתונות, והדבר נדון במפורש במהלך המשא ומתן. דא עקא, שבחקירתה לא ידעה להעיד על דברים בסיסיים ומהותיים בהתקשרות בין הצדדים:

א. מאיה זכרה לומר, כי ראתה את רישיון העסק, אך לא זכרה מתי, ואף לא ידעה לומר מה כתוב בו :

"ש. מה ניתן לצפות שיהיה ברישיון העסק.

ת. מן הסתם על עשיית אירועים במקום, אני חושבת שהיה כתוב שניתן לעשות אירועים תחת כיפת השמיים" (ישיבה מיום 4/10/2011, עמ' 29).

ב. היא לא ערכה בירור ברשויות לגבי מה מותר ומה אסור לעשות במקום (שם, עמ' 30, שורות 26-27).

26. איני רואה בהצהרת הרחול: "אז הודיע לי מר אדרי, כי כבר קבע עוד 4 חתונות במתחם...לאור תחנוניו של מר אדרי – אפשרנו את ביצוע החתונות הנ"ל בלבד...", כהרשאה או כמתן היתר לבצע חתונות במתחם ללא רישיון.

בעניין זה העיד הרחול כך:

"ת: מיד עצרתי אותו, הוא פשוט אמר לי שהוא כבר התחייב. מאוד כעסתי על זה והיתה לנו שיחה מאוד מאוד קשה והוא אמר שהוא מתנצל שהוא התחייב לכמה ובכל זאת עשיתי את השיקול שלי אם לפגוע בשם שלנו אם לבטל או לתת לו גב למספר האירועים שהוא דיווח לי שעליהם הוא סגר.

ש: כמה אירועים.

ת: אני חושב שאז כשהוא אמר לי 3 או 4 אירועים, לדעתי בסוף יצא 5.

ש: אתה לא חושב שזה כמות גדולה מידי של עסקים כדי להפר את חוק רישוי עסקים רק בגלל טוב ליבך.

ת: לקחתי את זה על עצמי " (ישיבה מיום 4/10/2011, עמ' 38).

אין לקבל התנהלותו זו של מר הרחול, ומשידע הלה, כי אין היתר לבצע אירועים מעין אלו במקום, לא היה אמור להיות מעניינו התחייבויותיו של אדרי. עם זאת, כאמור לעיל אין ללמוד מכך, כי הציג בפני אדרי מצג, לפיו מותר לו לקיים שמחות במתחם, שעה שמעדותו התברר היפוכו של דבר.

27. סיכומו של דבר, לאור האמור לעיל, לא נסתרה עדות מר הרחול, כי אדרי ידע מה המצב המשפטי של המתחם, ובכלל זה שאסור לערוך שם שמחות.

הצרת צעדי התובע:

28. אדרי כאמור טען כי לאחר שהקיבוץ הבין את הפוטנציאל האמיתי של גן האירועים, אשר החל להסתמן כ"תרנגולת זהב", חל שינוי ביחס הקיבוץ אליו, באמצעות הרחול, אשר החל להצר את צעדיו בכל הקשור ליחסיו עם לקוחותיו, שהיו מעוניינים להפיק אירועים במתחם.

29. מר הרחול העיד, בעניין זה כדלקמן:

"ש. מפנה לסעיף 7 לתצהירך,האם התקבלה החלטה דומה אחרי שנחשפת ליכולת הכלכלית של המתחם בעקבות האירועים שערן ערך בו, והחלטת לממש את הפוטנציאל ולהפיק את האירועים האלה לבד.

ת. ממש לא. עובדתית מאז לא עשו שם שום אירועים אם זה היה כל כך פוטנציאלי, למה לא עשינו שום אירוע שם מאז? מספיק לנו נפילה אחת.

ש. האם לאחר מכן לא היתה חתונה נוספת.

ת. לא שידוע לי" (ישיבה מיום 4/10/2011, עמ' 42. ראה גם סעיף 19 לתצהירו).

אם אכן הייתה זו "תרנגולת זהב" כלשונו של אדרי, הרי צפוי היה כי הקיבוץ היה ממשיך להפיק שם אירועים. דא עקא, שלא נסתרה טענתו של הרחול, כי "מאז לא עשו שם שום אירועים", בוודאי לא שמחות, וכי לא חודש רישיון העסק לשנת 2009.

30. מעבר לכך, אין כל הגיון עסקי מצד הקיבוץ להצר את צעדיו של אדרי, שכן ככל שהיו מתקיימים במקום אירועים מותרים, הקיבוץ היה מרוויח מכך. טענה זו זוכה למשנה תוקף לאור עדותו של הרחול כדלקמן:

"ש. הוא הציע כל מיני רעיונות ואתה שללת על הסף.

ת. אפילו לא אחד, היה לי אינטרס שיעשה אירועים שנוכל להחזיר את ההשקעה שהשקענו שם" (שם, עמ' 43).

31. במסגרת טענתו להצרת צעדיו ע"י הקיבוץ, טען אדרי לשם המחשה, כי בקשת לקוח לפזר מחצלות באזור החוף התחתון על מנת ליצור פינות ישיבה לקהל, נדחתה על ידי הרחול.

בדומה הצהיר מר רותם, כי בשיחה שהתקיימה עם הרחול ואדרי, העלה בפני הרחול הצעות שונות ובקשות לאירועים, ובהן פרישת מחצלות על קו החוף, הצבת מדרגות מודולריות אשר יאפשרו גישה נוחה לקו המים; אפשרות לינה במדשאת גן האירועים, פרישת ציליות בקו החוף והפעלת ספורט ימי. לכל הצעות ובקשות אלו סירב הרחול והודיע, כי לא ניתן לבצעם.

מנגד העיד הרחול כדלקמן:

"ש. מדוע סירבת להצעות של ערן להרים אירוע עם מחצלות על הדשא, מדרגות לקו החוץ.

ת. החלק הראשון אין אמת, והחלק השני אין אפשרות לבנות בקו החוף שום דבר, ערן ידע את זה לפני שנכנס וזה לפי חוקי ישראל ואין טעם לבקש. ערן ליווה את הפקח עידן שקד שהיה אצלנו לפחות פעם בשבוע.

ש. אם היה בא בדרישה למחצלות היית מסכים.

ת. הוא לא צריך לשאול אותי, זה מצחיק" (שם, עמ' 43).

סביר הוא, כי כל עוד הדברים עלו בקנה אחד עם המותר, יעשה הקיבוץ, ובכלל זה הרחול, כל שידו משגת לסייע לאדרי, כדי שגם הקיבוץ ירוויח מאירועים אלו. עם זאת, הצבת מדרגות מודולריות אשר יאפשרו גישה נוחה לקו המים אינן עניין של מה בכך, שכן יש להניח כי המדובר בבנייה לכל דבר ועניין, ונהיר הוא, כי הרחול לא יכול היה לאשר זאת כלאחר יד.

32. מעבר לכך, עדותו של מר רותם אין בה להועיל לאדרי בעניין זה, שכן הלה נפגש זמן קצר עם הרחול: "בפעם הראשונה שוחחתי איתו 3,4 דקות. ופעם השניה אותו זמן"

" ש. כל השיחה שלך עם הנתבע 2 הסתכמה בסה"כ 6 דקות.

ת. כן, בפעם השניה טיפה יותר גג עשר דקות"(ישיבה מיום 19/12/2011, עמ' 46).

מה גם, שנראה הוא, שמה שעניין בעיקר את מר רותם הוא הגישה לחוף, וכך העיד:

"אותי עניין הירידה לחוף ושדרוג של המקום מבחינת חברות שאני יכול להשתמש בין המתחם לקו המים, חלק מהפעילויות היו צריכים נגישות לקו המים, כמו מחצלות, שמשיות וירידה למים" (שם, עמ' 47, שורות 5-6).

בנוסף העיד :

"ת. אני אמרתי לו מה שאני מתכוון לעשות וצריכים גישה לקו המים כדי לעשות פעילות ימית ואמרתי לו שניתן להביא ספקים מצפון הכנרת.

ש. האם הוא סירב לטענתך לפרוס מחצלות בקו החוף.

ת. הוא אמר שהירידה לחוף בגובה של מטר וחצי שניים שזה בחלק הצפון מזרחי הוא בעייתי ואין אפשרות לרדת למים, אלא אם כן יורדים למים לא מהחניה, מצד ימין יש חוף נושק למים ואפשר לרדת שם. מחצלות ושמשיות והצללה הוא אמר שזה בעייתי וצריך לבדוק את זה... לא ניתן לבצע ימי כייף כשאין נגישות למים" (שם, עמ' 47-48).

מעדותו זו עולה, כי המתחם לא היה רלבנטי עבורו בהיעדר גישה למים, ואין לטעון לכל הצרת צעדים מצד הרחול. הרחול לא יכול היה לקבוע אם תהיה גישה למים או לאו.

אירועי "בירה ונשירה":

33. האם אירועי "בירה ונשירה" הינם בעלי אופי מסחרי/ כלכלי, אשר בגינם זכאי היה אדרי לרווחים בהתאם לחוזה? התשובה לשאלה זו היא שלילית.

34. בסעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, נקבע כי:

"(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו.

(ב) חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל.

(ב1) חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו.

(ג) ביטויים ותניות בחוזה שנוהגים להשתמש בהם בחוזים מאותו סוג יפורשו לפי המשמעות הנודעת להם באותם חוזים..."

אומנם, בחלק מסעיף 25 הינו תיקון משנת 2011, דהיינו לאחר חתימת ההסכם, אך גם הפסיקה עובר לתיקון, צידדה בין היתר, בפרשנות על-פי לשון החוזה.

בע"א 10849/07 חסיב נעים פוארסה נ' שאוקי יוסף פוארסה ואח' (12/11/09) נפסק כי:

"ככלל, בבוא בית המשפט לפרש הסכם כתוב, נפתח תמיד תהליך הפירוש בלשון החוזה כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, זאת מכח הוראת סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. סבור אני כי מקום שבו לשון החוזה ברורה וחד משמעית, חזקה עליה כי היא משקפת את אומד דעת הצדדים ולכן יש להעניק לה משקל מכריע בפרשנותו ולתת לחוזה את המשמעות הפשוטה והברורה העולה מלשונו...".

בע"א 3352/07 בנק הפועלים בע"מ נ' קריסטין הורש ואח' והפסיקה ששם (7/12/09) נפסק עוד כי:

"פרשנותו של כל חוזה נלמדת, כידוע, מאומד דעתם הסובייקטיבי והמשותף של הצדדים, על פי לשון החוזה והנסיבות בהן הוא נערך ונחתם…".

35. בסעיף 4 להסכם נקבע כדלקמן:

"לכנרת הזכות להשתמש ללא מגבלה כל שהיא במתחם לארועים של כנרת ו/או מטעם כנרת בתאום מראש בין מנהל החוף והמפעיל על בסיס תאריך פנוי הידוע מראש. הפניות המסחריות יופנו למפעיל לחברי כנרת תינתן הנחה שתסוכם מראש בין מנהל החוף למפעיל".

הפרשנות שנתן אדרי לסעיף 4 הינה :

"משמע, ככל אשר יהיה מדובר באירוע המניב הכנסות כספיות יופנו המתעניינים אל מפעיל החוף, הלא הוא אני; ברור אם כן, כי על פי סעיף זה, הקיבוץ מנוע מ"לעקוף" את מפעיל החוף באירועים כלכליים – מסחריים" (סעיף 8 לתצהירו).

יוער כי לא ברור הכיצד כינה אדרי את עצמו כמפעיל החוף, שהרי מהחוזה עולה שהוא מפעיל האירועים.

אין לקבל את פרשנות אדרי המנסה ליתן לאירועי "בירה ונשירה" נופך של אירוע מסחרי/כלכלי, משלא נסתרה טענת הרחול, כי אירועי "בירה ונשירה" נעשו ללא כוונת רווח, כאשר ההכנסות, נועדו לכיסוי ההוצאות הכרוכות בהפקתו, וכך העיד:

"ש. היתה טענה שהועלתה בכתב ההגנה שהאירועים הללו היו ללא מטרת רווח. הכוונה לאירועי בירה ונשירה.

ת. זה מה שנטען. וזה אמת. המטרה לשיר ולשתות.

ש. 60 ₪ כפול 1,000 אנשים ואין לזה שום רווח.

ת. אמרתי מראש אין לי מושג על הדבר הזה, כחלק ממנו, אני יכול להגיד שמזמינים להקה ונותנים בירה ונקניקיות בלחמניה חופשי, ומישהו צריך לנקות את המקום ולהכין לפני ושירותים ולשלם למשטרה הסכומים לא קטנים, והאמבולנס היה במקום, זה הכל בתשלום, אני יודע שבסופו של דבר זה אירוע ללא מטרת רווח. אני לא יודע כמה זה עולה, אך זה להערכתי.

ש. אמרת שזה לא למטרת רווח.

ת. לא יודע אמרתי את זה. לא יודע את הנתונים לא יודע אם יש רווח או לא, המטרה לתת בירה ונקניקיות חופשי.

ש. כמה עולה בירה.

ת. לא יודע" (ישיבה מיום 4/10/2011, עמ' 39-40(.

אומנם, יטען הטוען, כי המדובר בהערכה של הרחול, כי אירוע זה הוא ללא מטרת רווח, אך הערכה זו לא נסתרה על ידי אדרי ועדיו. בכל אופן, הגיוני הוא, כי אירוע זה לווה בהוצאות לא מעטות.

הקיבוץ היה רשאי להמשיך ולקיים אירועים אלו בתיאום מראש, אירועים אשר לא נסתר כי התקיימו גם עובר לחתימת ההסכם עם אדריע. אי לכך, אני מקבלת את גרסת הרחול מדוע אירועים אלו לא הופנו לאדרי, ובכלל זה הסבריו לביטוי "הפניות המסחריות" בחוזה, וכך העיד:

"ש. מה זה פניות מסחריות.

ת. פניות מסחריות, אם מישהו ירצה לעשות בחוף שלמה ארצי, יפנה לערן. הכוונה להביא את האמנים שיופנו לערן, ובשביל זה הצלחנו להשיג עד 1,000 מקומות וזה לא היה קל.

ש. למה שני האירועים של בירה ונשירה לא הופנו לערן.

ת. כי זה אירוע פנימי של הקיבוץ ולטובת זה הסעיף הזה, סעיף 4 רישא. ערן ידע את זה לאורך כל הדרך. לא העלה טענה אלא רק בדיעבד.

ש. באירוע פנימי של כנרת מגיעים 100,200 אנשים ופה יש אירוע פנימי של הקיבוץ ומגיעים 1,000. אז זה אירוע מסחרי.

ת. מהידע שלי יודע שכל אחד יכול להגיע, וכל צעירי עמק הירדן יכול להגיע.

ש. זה לא הופך את זה למסחרי.

ת. לא, כי זה לא למטרת רווח. " (ישיבה מיום 4/10/2011, עמ' 40).

בהמשך העיד הרחול כי: "אנו בוודאי קיבוץ מסחרי. הלקוח שלך ידע את זה וגם היום יודע את זה. בשביל זה נכנס סעיף 4 לחוזה" (שם, עמ' 40, שורות 29-30).

הטענה, כי הקיבוץ הוא קיבוץ מסחרי לא הופכת את האירוע לאירוע מסחרי.

מר הרחול העיד, כי אירוע זה תואם עם התובע, וכך העיד:

"ת: בתיאום מראש עם מנהל החוף והמפעיל, צריך לתאם מראש ולא לקבל את אישורו, ערן ידע מראש ותיאמנו מראש את התאריכים שבהם לא היה אירוע אחר.

ש: איך תיאמתם מראש ?

ת: אני דיברתי איתו.

ש: מתי דיברת איתו.

ת: כשעלה הרעיון לעשות את הערב , אני מעריך 3 שבועות לפני.

ש: כשערן אומר שהתגלה לו לראשונה על ידי מודעות בירושלים.

ת: אז הוא אומר" ( ישיבה מיום 4/10/2011, עמ' 38).

במקרה דנא, כפות המאזניים מאוזנות, הואיל ובפניי גרסה מול גרסה, אדרי אשר טוען כי האירועים לא תואמו עימו, מול גרסת הרחול אשר טוען להיפוכו של דבר. בעניין זה רואה אני את גרסת מאיה, אשתו של אדרי, כגרסה אחת עם אדרי, שכן המדובר ב"עד מעוניין".

כידוע, נטל ההוכחה הוא על התובע, אלא שלא עלה בידיו לסתור את הטענה, כי האירועים תואמו עימו, ולכן אני מקבלת את גרסת הרחול, כי האירועים תואמו עימו.

בהערת אגב אוסיף ואומר, כי גם אם אניח, כי אירועים אלו לא תואמו עם אדרי, וכמובן אין הדבר תקין, עדיין לא ברור איזה נזק נגרם לו, שכן בהתאם לחוזה: " לכנרת הזכות להשתמש ללא מגבלה כל שהיא במתחם לארועים של כנרת ו/או מטעם כנרת...". מה גם, שכפי שיובהר, לאדרי ניתנה הזכות להפיק אירועים, אך בוודאי לא ניתנה לו בלעדיות על המקום.

36. לשון החוזה ברורה לחלוטין, ואינה משתמעת לשני פנים, לפיה לאדרי הוקנתה הזכות להפיק אירועים, ולא זכות להפקה בלעדית של אירועי "בירה ונשירה". כך שעקרונית זכאי ורשאי היה הקיבוץ להמשיך בהרמת אירועי בירה ונשירה ללא העברתם לאדרי. אדרי גם לא טען או הוכיח כי בשני המועדים בהם קיים הקיבוץ אירועי בירה ונשירה היו לו אירועים אחרים "מתנגשים" באותו מקום או באותו מועד, כך שלא נגרם לאדרי נזר ממשי כתוצאה מעריכת אירועים אלו ע"י הקיבוץ באותו מתחם, גם אם אלו לא תואמו איתו מראש.

37. בנוסף, במקרה דנא, לא מתקיימים גם יחסי שוכר- משכיר במובן המשפטי הטהור, בין הקיבוץ לאדרי. על אף שברישא של החוזה, תחת שם אדריע צוין: (להלן : "השוכר"), הרי שבגוף החוזה ההתייחסות אליו הייתה כ"מפעיל". כך גם עולה מלשון החוזה, כאמור לעיל. כך משל אדרי, למעט התחייבותו לשלם 300 ₪ + מע"מ השתתפות חודשית בפינוי אשפה, ובעבור חשמל, כמוסכם בינו למנהל החוף, לא התחייב לשלם דמי שכירות חודשיים.

בחוזה לא נכתב כי אדרי מבקש לשכור את המקום, אלא : "והואיל והמפעיל מבקש לקבל זכות לתקופה מוגבלת להפעיל ארועים באחריותו המלאה במתחם". כך גם ההרשאה אשר ניתנה לו בחוזה, הינה לקיים אירועים במקום: " ניתנת בזה הסכמת כנרת לאפשר למפעיל לקיים ארועים במתחם הארועים שגבולותיו בחורשת כנרת...".

טענה זו זוכה למשנה תוקף, משלא נסתרה הצהרת הרחול, כי הקיבוץ השקיע עשרות אלפי ₪, בהכשרת השטח לקראת קיום אירועים, ובין היתר הקים משטח דק, דשא, תאורה, גנרטור, ובכלל זה נשא לבדו בהוצאות התחזוקה של המתחם (סעיף 11 לתצהירו. ראה גם ישיבה מיום 4/10/2011, עמ' 42).

מר רותם תמך בגרסת הרחול לגבי ההשקעה במקום, שכן העיד שהייתה מדשאה בכל המתחם. לשאלה אם היה דק מעץ במתחם, השיב :

"הוא היה מאוד מעוצב יפה, מטופל ומטופח מדהים, מבחינתי הוא טוב מאוד להפקת אירועים בצד של השהייה והטיפול בקבוצה, בסטלבט ובזולה ובישיבות אלטרנטיביות כמו פופים. אני לא זוכר אם היה דק" (ישיבה מיום 19/12/2011, עמ' 47).

גם אם לא זכר אם היה דק, הרי מדבריו עולה, כי המקום היה מטופח.

38. לאור האמור לעיל, מסקנתי היא כי לאדרי לא הייתה זכות בלעדית על המקום, אלא כל שקיבל היא הרשאה להפיק אירועים, ובמקביל לקיבוץ נותרה הזכות לקיים אירועים במתחם, בתיאום מראש.

39. מעבר לכך, גם אם הייתי מקבלת את טענת אדרי, כי אירועי "בירה ונשירה" היו אירועים מסחריים, וכי הוא היה כביכול זכאי לרווחים בגין כך, גם אז התביעה הייתה נדחית, הואיל והוא לא הוכיח כלל את כמות המשתתפים באירועים, ושיעור ההפסדים אשר נגרמו לו, בגין אירועים אלו, כפי שיפורט להלן.

40. אירוע "בירה ונשירה" מיום 11/7/08 –

א. לא ברור מהי כמות המשתתפים שנכחה באירוע: אדרי טען בכתב התביעה, כי מבירור שעשה, נאמר לו על ידי עובדי המקום אשר הועסקו אותה שעה על ידי הקיבוץ, כי במקום נכחו 4,000 איש לערך (סעיף 26), בעוד שבתצהירו הצהיר, כי נכחו 3,000-4,000 איש לערך (סעיף 27). במכתב ששלח בא כוחו למזכירות הקיבוץ, ביום 22/9/08 (נספח ו' לתצהיר התובע) טען הוא בין היתר כי:

"...לפני כחודשיים, נדהם מרשי כאשר נציגכם מר הרחול יזם וערך בעצמו ארוע "בירה ונשירה", בו השתתפו 3,000 איש, וזאת בלא שמרשי שותף ובלא ששולמה תמורה כלשהי למרשי".

אם כך, לא נהיר לי הכיצד אדרי ערך את תחשיבו בכתב התביעה על סמך נוכחות של 4,000 איש. מה גם, שאיני מאמינה לגרסת אדרי, משלא הוכח אחרת, כי נכחו בין 3,000 ל- 4,000 איש, שעה שלפי רישיון העסק ניתן לקיים אירוע עד 1,000 משתתפים. טענה זו זוכה למשנה תוקף, משלא נסתרה, לאור עדות הרחול כדלקמן:

"ש. באירועים בירה ונשירה כמה אנשים אמרו.

ת. נורא פשוט העניין, האירוע חייב לקבל רישיון של משטרה, חייבים להעסיק שוטרים, לא היה יותר מ- 1,000 איש אף פעם כי היה מפוקח ע"י המשטרה, שוטרים בשכר" (ישיבה מיום 4/10/2011, עמ' 39).

מעבר לכך, צרף אדרי תמליל הקלטה של עובדים אודות מספרם המשוער של האנשים שנכחו באירוע ( נספח ה'). בלי לדון בקבילות תמליל זה, אשר תמלולו נעשה על-ידי אדרי ורעייתו (ישיבה מיום 4/10/2011, עמ' 13, שורה 15), הרי שאין בו להועיל לו, שכן למקרא התמליל ה"ה עטף וסמי, אשר ציינו שם את כמות האנשים שנכחו, לא נקראו לעדות על ידי אדרי, כך שאין לייחס משקל ראייתי לתמליל. מה עוד שהללו לא ידעו במדויק, מהי כמו האנשים אשר נכחו במקום, וכך נרשם בתמליל:

" ערן : מה יש הרבה אנשים ?

עטף : כן...כמעט 3000...והיו פה לפחות 4000 איש. הנה סמי...

ערן : מה סמי עבר את ה3000 איש בשקט נכון ?

סמי : כן...".

פז הצהיר, כי להערכתו באירוע מיום 11/7/08 השתתפו 3,000 איש לערך. מעבר לכך, שכפי שיובהר בהמשך לא ברור כלל באיזה אירוע הלה השתתף, הרי שלא ניתן לפסוק פיצוי על סמך הערכה. טענה זו זוכה למשנה תוקף, משהתברר בעדותו, כי אין המדובר כלל בהערכתו:

"ש. מה שאתה אומר שאותו עובד אמר שכ 3,000- מאיפה אפשר להעריך. אני מנסה להעריך כמה אנשים יש במקומות שאני נמצא. אם מה שאתה מעיד שזה על סמך מה שהוא אמר לך אתה מעריך שזה 3,000.

ת. זה לא להערכתי האישית ממה שראיתי, אני מאמין לו וזה מה ששמעתי מהבחור איש האחזקה. לא זוכר את שמו....

ש. מה להערכתך האישית כמות האנשים שהיו שם.

ת. כשנכנסנו למתחם היה סוף האירוע ואנשים כבר יצאו החוצה ולא יכול להעריך" (ישיבה מיום 4/10/2011, עמ' 32-33).

ב. אדרי ערך את תחשיבו בנוגע לסכום אשר היה מגיע לו כדלקמן:

4,000 משתתפים במכפלת 60 ₪ לכרטיס, אשר מתוכם היה זכאי הקיבוץ לקבל 37,200 ₪ על פי סעיף 5 לחוזה, במצב זה התובע היה משלשל לכיסו 202,800 ₪. תחשיב זה אינו מדויק כלל, ואין לקבלו מהנימוקים הבאים:

1. איני מקבלת את גרסת אדרי כי הסכום שיש לבחון הוא הסכום אשר האירוע הניב ברוטו, שכן לא ניתן לחייב את הקיבוץ בסכום ברוטו, לאחר ניכוי הסכום המגיע לקיבוץ, מבלי לקחת בחשבון את ההוצאות אשר היו נגרמות לאדרי לו היה הוא מפיק את האירוע, כגון עלויות הבירה, אומנים וכיוצ"ב. על כן, טענת אדרי, כי היה משלשל לכיסו 202,800 ₪, אינה נכונה, משלא נלקחו בחשבון ההוצאות.

2. על-פי סעיף 5 לחוזה, התחייב אדרי תמורת הזכות להשתמש בשטח להפקת אירועים לשלם לקיבוץ סך של 14 ₪ + מע"מ עבור כל משתתף. המע"מ בשנת 2008 עמד על-סך 15.5%, דהיינו בעבור כל משתתף היה אמור לשלם 16.17 ₪, במכפלת 4,000 איש = 64,680 ₪. הקיבוץ היה זכאי לקבל סכום זה, ולא כנטען על ידי אדרי בתחשיבו.

ג. קיימת סתירה בין עדותו של אדרי לבין הצהרת פז לגבי נוכחות האחרון באירוע זה. בעוד פז הצהיר, כי התלווה לאדרי באירוע שהתקיים ביום 11/7/08 (סעיפים 3-4 לתצהירו), הרי שאדרי העיד כי:

"ת. נכון. באותו יום בבוקר דיברתי עם עו"ד נון הוא אמר לי לבוא עם מכשיר הקלטה. הוא אמר לי לצלם את זה אם אני יכול, הייתי באירוע הראשון לבד, באירוע השני הייתי עם שפי.

ש. האירוע הראשון היה ביולי 2008

ת. נכון...והשני היה ב- 3.10.08 ..." (ישיבה מיום 4/10/2011, עמ' 7).

41. אירוע "בירה ונשירה" מיום 3/10/08 –

א. גם במקרה דנא, לא ברור מהי כמות המשתתפים המדויקת שנכחה באירוע. משלא הוכח

אחרת, לא יכלה היא לעלות על 1,000 איש, לאור האמור ברישיון העסק.

ב. אדרי צרף לתצהירו חשבוניות מס/קבלה בעבור תשלום מחיר הכניסה. בעניין זה הצהיר, כי כרטיס הכניסה אשר מספרו הסידורי עמד על 206, נקנה חצי שעה לאחר פתיחת הקופות, דבר המעיד על כמות האנשים הגדולה אשר הגיעה לאירוע.

איני מקבלת טענה זו, שכן כלל לא ברור לאיזה אירוע מתייחסות חשבוניות המס/קבלות, ובכלל זה לא עולה ממנו שעת קניית הכרטיס. לא ידוע באותו אירוע מאיזה מספר סידורי נמכרו הכרטיסים, כך שאין כלל מניעה, כי לשם הדוגמה, אלו החלו להימכר ממספר 200 ומעלה.

ג. גם במקרה דנא התחשיב שערך אדרי, כסכום המגיע לקיבוץ אינו מדויק כאמור לעיל.

42. באחרית דבר אומר, כי איני מקבלת את גרסת אדרי לפיה הרחול סירב להתיר לו לקיים במתחם את אירועי "בירה ונשירה".

בעניין זה העיד הרחול כי:

"ש: למה סירבת שיעשה אירוע בירה ונשירה.

ת: לא רק שלא התנגדתי אלא הייתי כמעט כל יום מנדנד לו בטלפון למה הוא לא מביא והוא היה מספר לי שהוא בתל אביב.

ש: היית מתקשר אליו להגיד לו.

ת: בוודאי, היה לנו אינטרס שהמקום יצליח, השקענו בו אלפי מאות שקלים. אני לא התכוונתי לדבר הזה להבדיל ממישהו אחר" (ישיבה מיום 4/10/2011, עמ' 35).

גרסה זו של הרחול עולה בקנה אחד עם השכל הישר וההיגיון העסקי, שכן מוטב היה לו לקיבוץ שאדרי היה עורך אירוע זה, הואיל והקיבוץ היה רק מרוויח מכך, כאשר אדרי היה נושא בעלויות הארגון וההוצאות.

אירוע בר המצווה של בנו של הרחול:

43. איני מקבלת את טענתו של אדרי כי אירוע זו הוא הראשון מבין האירועים בו הוא "נעקף", וכל הרווחים הגיעו רק לקיבוץ, ובכלל זה כי אירוע זה לא תואם עימו, משלא נסתרה טענת הרחול, כי עסקינן באירוע פרטי ללא הפקת רווח מסחרי לקיבוץ.

44. איני מקבלת בעניין זה את השוואת אדרי בתצהירו, כי "דומה הדבר לאדם אשר שוכר בית למגורים ובעודו מבקר בבית חברו, מגיע המשכיר לביתו, מתרווח, אוכל ושותה וכל זאת על חשבון השוכר וללא ידיעתו – דבר לא הגיוני בעליל" (סעיף 22).

אין להשוות בין המקרה המתואר על-ידי אדרי למקרה דנן, שכן אין עסקינן כאן ביחסי שכירות גרידא, ולא נטען או הוכח, כי התובע נשא בעלות האירוע. הרחול העיד, ועדותו לא נסתרה, כי הוא ורעייתו הפיקו אירוע זה, ובכלל זה הוא שהזמין את הקייטרינג ואחותו היא שצלמה באירוע (ישיבה מיום 4/10/2011, עמ' 43-44). כפי שהובהר לעיל, לאדרי ניתנה הזכות להפיק אירועים, הוא אינו בעל המקום, המתחם שייך לקיבוץ, והקיבוץ בכלל, וחבריו בפרט, יכלו לקיים בו אירועים פרטיים, ככל שהאירוע תואם מראש.

45. אדרי הודה כי נכח בבר המצווה של בנו של הרחול, אך לדבריו:

" ...רק לאחר שמר הרחול "הנחית" עלי את התקיימותו של האירוע, ואף הובהר לי כי האירוע יתקיים בכל מקרה, בלא התייעצות עמי ובלא קבלת אישורי...מטרתי היתה לתעד את המקום למטרות פרסום; כמו כן, אף סייעתי לנתבע 2 כאמור בכתב ההגנה, אך כל זאת על מנת ליצור יחסי עבודה טובים ביני לבין הקיבוץ עמו נקשר בחוזה" (סעיפים 66ג ו- 66ד לתצהירו).

מנגד, העיד הרחול כי האירוע תואם מראש עם התובע (ישיבה מיום 4/10/2011, עמ' 44). לא עלה בידי אדרי לסתור את גרסת מר הרחול, כי אירוע זה תואם עימו, במיוחד נוכח הזמנתו והתייצבותו של אדרי באירוע.

אירוע חברת ההיי- טק:

46. מהנימוקים שפורטו לעיל, לא הייתה כל מניעה כי הקיבוץ, ולאחר שהתגלה כי ישנה בעיית חיבור מערכת ההגברה למערכת החשמל בחוף, יאפשר הוא קיום האירוע במתחם, לצורך חיבור מערכת ההגברה שם.

47. לחילופין, גם אם הייתי מקבלת את גרסת אדרי, כי הוא "נעקף" על ידי הקיבוץ, לא ברור כלל איזה נזק נגרם לו בגין כך – האם היה קבוע לו אירוע באותו יום, אותו נאלץ לבטל ? האם חויב בגין כך בחשמל וכיוצ"ב – הדבר לא נטען ולא הוכח. משכך, טוב היה אילו טענה זו לא הייתה נטענת כלל.

הפסד רווחים בגין האירועים שנמנעו מאדרי:

48. אדרי טען, כי הרווח אשר יכול היה להשיג מאותם אירועים שנמנעו בשל ההגבלות השונות, ובהם חתונות, מסתכם ב- 571,080 ₪ (587,886 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה).

לטענת אדרי המדד לסכום זה הינו 9,518 ₪ לאירוע, כפול 60 אירועים. הסכום 60 מתקבל מתוך 7.5 אירועים לחודש, מתוך השוואה לתצהיר בעלת העסק "גני כרמל" (ממוקם בחוף האילנות בכינרת) גב' טובה גוזלן, אשר הצהירה, כי לרוב מתקיימים בין חמישה לעשרה אירועים בחודש, במכפלת שמונה חודשים שנותרו לאדרי על פי החוזה מרגע ההודעה בתחילת חודש אפריל.

בנוסף טען, כי על מדד זה (9,518 ₪) למדים הן ממוצע ההכנסות אשר הפיק אדרי מאירועי החתונות שהספיק לקיים לפני שנמנע ממנו הדבר, והן מהשוואתם לאירועים אשר התקיימו לאורך שנת 2008 בגן אירועים נוסף באותו האזור :

1. ב- 23/5/08 הרוויח אדרי על חתונה שהפיק 6,505 ₪, אשר כולל בתוכו רווחי תיווך שקיבל מחברת הקייטרינג.

2. ב- 30/5/08 הרוויח על חתונה שהפיק 15,494 ₪, הכולל בתוכו רווחי תיווך שקיבל מחברת הקייטרינג.

3. ב- 15/6/08 הרוויח על חתונה שהפיק 10,575 ₪, סכום הכולל רווחים משירותי הגברה ושירותי בר.

4. ב- 19/9/08 הרוויח אדרי על חתונה שהפיק 5,500 ₪, הכולל בתוכו רווחים משירותי בר.

מתוך ההשוואה ל"גני כרמל", ניתן, לטענתו של אדרי, ללמוד על הפוטנציאל הגלום באירועי חתונות, כמקור הכנסה משמעותי ביותר בתחום הפקת האירועים, שם הצהירה בעלת העסק על קיומם של בין חמישה לעשרה אירועי חתונות בחודש עם רווח של למעלה מ- 8,000 ₪ לאחד. נראה, כי מספרים אלו מתיישבים עם כמות האירועים שהספיק אדרי ל"סגור" לאורך חודש מרץ, אשר היה חודש העבודה השני שלו, טרם הפך למוכר ומבוסס בשוק המדובר.

עוד טען אדרי כי רווחים אלו אשר נמנעו ממנו, היו מעלים את הכנסותיו והיו מונעים ממנו להגיע למצב של מאזן שלילי בד"וחות הרווח וההפסד השנתיים שלו.

49. גם אם הייתי מקבלת את התביעה, לא היה מקום לפסוק לאדרי כל סכום ברכיב זה, מהטעמים הבאים :

א. ביום 4/10/2011 הוריתי, על מחיקת התצהיר של גב' גוזלן אשר צורף לתביעה מהתיק האלקטרוני, משכך אין להסתמך עליו. בנסיבות אלו, איני מוצאת להתייחס לגזר הדין אשר ניתן כנגדה וצורף לסיכומי הקיבוץ, שעה שתצהירה נמחק. בהערת אגב אומר, כי גם אם לא היה נמחק, לא ניתן היה להסתמך על האמור בו, שכן לא ברור ממתי פעל גן האירועים "גני כרמל". אין להשוות בין גן אירועים שפועל מספר שנים, ומשכך המוניטין שלו ידוע, ויש בכך לכאורה להשפיע על כמות האירועים אשר מתקיימים בו, לבין מקרה בו אדרי בראשית דרכו, ויש להניח שיש לכך השפעה על כמות האירועים שיכל להפיק.

ב. לא היה מקום לקחת כאומדן את ממוצע הכנסותיו, הכולל גם רווחי תיווך שקיבל מחברת קייטרינג, או משירותי הגברה ובר, ואני מקבלת בעניין זה את טענת ב"כ הקיבוץ כי נראה שהכוונה הייתה ל"נפח" את הסכומים.

ג. באומדן זה, לא נלקחו בחשבון ההוצאות אשר נגרמו לאדרי כתוצאה מהאירועים שהפיק. טענה זו זוכה למשנה תוקף לאור עדותו:

"ש. כשאתה כותב בתצהירך את הנתונים בקבלות על אותם 5 אירועים שעשית במתחם, אתה מתכוון שזה התקבול שקיבלת עבור האירועים ומזה צריך לנכות את כל ההוצאות שהיו לך.

ת. נכון" (ישיבה מיום 4/10/2011, עמ' 12).

ד. התובע הצהיר, כי רווחים אלו, אשר נמנעו ממנו כאמור, היו מעלים את הכנסותיו והיו מונעים ממנו להגיע למצב של מאזן שלילי בד"וחות הרווח וההפסד השנתיים שלו (נספח יג' לתצהירו).

בנספח י"ג מצויים 3 דו"חות רווח והפסד: הראשו לתקופה מיום 1-10/08, ועליו נכתב בכתב יד, לא מבוקר; השני מיום 1-8/2008 עליו נכתב גם בכתב יד, לא מבוקר והשלישי דו"ח רווח והפסד לפי חודשים 2008 (2,4,6,8,10).

לא נהיר לי הכיצד יצאו שני דו"חות באותה שנה, לתאריכים די חופפים האחד מ-

1-10/08, והשני מ- 1-8/2008. מה גם, שעל שני הד"וחות נכתב בכתב יד שאינם מבוקרים, לכן ספק רב בעיני, אם ניתן כלל להסתמך עליהם.

בכלל זה הדו"ח השלישי מתייחס רק לחמישה חודשים, ולא ברור מדוע נעשה הדבר, ולמעשה נעדר ממנו נתון חשוב, חלק מחשבוניות מס/קבלות, אשר צרף אדרי כנספח יא' לתצהירו בעבור החתונות שהפיק. כך לשם הדוגמא: חשבונית מס/קבלה 0003 מיום 14/3/08, חשבונית מס/קבלה 0008 מיום 23/5/08, חשבונית מס/קבלה 0009 מיום 30/5/08 נעדרים ממנו, הואיל וחודשים מרץ ומאי לא מופיעים בדו"ח זה.

מעבר לכך, התובע העיד בנוגע לדו"חות אלו כדלקמן:

"ש. מפנה לנספח יג' לתצהירך, דו"ח רווח והפסד אתה ערכת.

ת.לא, רואה החשבון.

ש. אני יכול לשאול אותך עליו.

ת. אין לי שמץ של מושג, יש לי רואה חשבון" (ישיבה מיום 4/10/2011, עמ' 9).

אדרי לא טרח להעיד כלל את רואה החשבון אשר ערך את הדו"חות, והדבר פועל לחובתו, במיוחד שאין לו מושג על האמור בדו"חות הללו. טענה זו זוכה למשנה תוקף לאור המשך עדותו:

"ש. לפי דו"ח הרווח והפסד שלך עולה שהיו לך הרבה מאוד הוצאות עבור האירועים שביצעת במתחם.

ת. כן, היו הרבה הוצאות. לא יכול להגיד לך שום דבר לגבי הנושא הזה.

ש. אתה יכול להגיד לי שהיו לך הוצאות על קבלני משנה, הוצאות משרדיות, ביטוח ועסק, שכירות, פרסום... ואתה בתצהירך מצהיר שיש לך מאזן שלילי מכל הפעילות במתחם.

ת. לא יודע מה זה מאזן שלילי, לא מבין במושגים האלה. אם הרואה חשבון אמר שיש מאזן שלילי, אז יש.

ש. אם בתצהיר שלך כתוב כך.

ת. זה כתוצאה מכך שרואה החשבון אומר שיש לי מאזן שלילי, ולא כתוצאה מהבנת העניין" (שם, עמ' 12).

סיכומו של דבר, לא ניתן להבין מדו"חות אלו דבר, משלא הוצג דו"ח אחד, או לכל הפחות דו"ח ברצף חודשי. נראה כי כן, שרב הנסתר על הגלוי בדו"חות אלו.

ה. לא הוצגה כל חוות דעת חשבונאית, אשר תתמוך בטענות אדרי בעניין הפסד הרווחים העתידי. גם אם לא הייתי מוחקת את תצהיר גב' גוזלן, הרי לא ניתן היה להסתמך רק על תצהיר זה, שכן לא ברור על סמך אילו נתונים התבססה כשהצהירה את שהצהירה. מצופה היה מאדרי לתמוך תביעתו בחוות דעת מומחה שיבחן כמה גני אירועים באזור ובכלל זה הכנסתם, כדי לאמוד הפסד זה.

50. באחרית דבר אומר, כי לא היה מקום בסיכומי בא כוחו של אדרי לטעון לחיובים כספיים על הנתבעים, ביחד ולחוד, שעה שהתביעה כנגד נתבע מס' 2 נדחתה. באותה מידה לא היה מקום בסיכומי הקיבוץ לבקש לדחות את התביעה כנגד שני הנתבעים.

עסק נוסף של שירותי בר:

51. איני מקבלת את טענתו של אדרי, כי התנהלות הקיבוץ פגעה בו, לא רק בתחום גן האירועים, אלא גם בעסק הנוסף שהפעיל. התובע לא צרף כל אסמכתא חשבונאית ממנה ניתן ללמוד, מה היו רווחיו בעסק של שירותי הבר עובר לחתימה על ההסכם ולאחריו, כדי שניתן יהיה להיווכח כי התנהלות הקיבוץ, ככל שהייתי קובעת כי הייתה קלוקלת, פגעה גם בעסק זה. טענה זו זוכה למשנה תוקף לאור עדות התובע :

"ש. יש לך מסמכי הנח"ש על אירועים שניהלת לפני האירועים במתחם.

ת. בשנתיים לפני כן לא, ניהלתי שירותי בר ולא לדברים אחרים כי עבדתי על אחוזים בעין גב במהלך השנתיים האלה וקיבלתי כסף והוצאתי חשבונית, יש אצל הרואה חשבון.

ש. למה לא צירפת אותם לתצהירך.

ת. כי אני לא תובע את עין גב אלא את הנתבעים, שם עבדתי בצורה אחרת...

ש. לפני עין גב היתה לך הנח"ש מסודרת.

ת. כן. יש מסמכים.

ש. לפני עין גב מה עשית.

ת. עבדתי בירושלים בשירותי בר.

ש. העסק של שירותי בר היה לך במשך כל שנות ה- 2000.

ת. העסק של שירותי הבר הזנחתי, לא הזנחתי, רציתי לעצור את החתונות בחוץ כי רציתי שיהיו לי אירועים בגן האירועים. בשנים עברו עבדתי עם העסק של שירותי בר והיתה לי הנח"ש מסודרת.

ש. לא היתה בעיה לצרף מאזנים ודוחות רווח והפסד.

ת. בטח שלא היתה לי בעיה להציג אותם, אילו ביקשת הייתי מציג, אין סיבה להציג אותם. לא מעניין מה היה לפני כן" (ישיבה מיום 4/10/2011, עמ' 13-14).

צו עשה:

52. התובע ביקש לקבל צו עשה המחייב את הקיבוץ לאפשר לו לקיים את האירועים בהתאם לחוזה בשנת 2009 או בכל שנה אחרת לאחריה, בהתאם לסעיף 3 לחוזה (בסיכומים ביקש לאפשר לו לקיים האירועים בהתאם לחוזה בשנת 2013). מבלי לדון בטענת הקיבוץ בכתב ההגנה, כי בית המשפט נעדר סמכות עניינית ליתן סעד זה, הרי אין מקום ליתן צו עשה, משהתובע עצמו העיד, כי ההתקשרות ביניהם הסתיימה:

"ש. באיזה תאריך הסתיימה ההתקשרות.

ת. על פי החוזה?

ש. לא, בפועל.

ת. להערכתי ברגע שהוא עשה את אירוע הבירה והנשירה הראשון. זה היה הקטע שהלכתי לעו"ד ואמרתי עד כאן. אני לא מוכן לסבול יותר את הקטע שעושים אירועים במתחם שלי בלי אישורי או ידיעתי" (ישיבה מיום 4/10/2011, עמ' 7).

עוד העיד בנידון :

"ש. בסוף ביטלתם את החוזה.

ת. לא. הגשתי תביעה. עד היום החוזה מבוטל מבחינתי בתאריך סיום החוזה. עד יום סיום החוזה אסור היה לו לעשות שום דבר, מיום סיום החוזה יכול לעשות היה אלף אירועי בירה ונשירה. לפי תנאי החוזה אם אני לא מצליח לעשות 15 אירועים הוא לא מתחדש לשנה נוספת וזה מה שהיה.

ש. אתה מעולם לא ביטלת את החוזה ואין הודעת ביטול שלך לביטול החוזה.

ת. נכון" (שם, עמ' 11).

נהיר הוא, כי משתמה תקופת ההרשאה בחוזה, החוזה הסתיים ואין מקום ליתן צו עשה מעין דא.

תביעה שכנגד:

53. דמי שימוש עבור שני האירועים – לא הוכח בפניי כמה השתתפו באירועים אלו, וככל שהיה מדובר באירוע שאסור היה לקיימו לאור האמור ברישיון העסק, הרי שלא מגיע לקיבוץ דבר, בבחינת : "נאה דורש נאה מקיים".

חרף האמור לעיל, אדרי הודה בכתב ההגנה, כי הוא חייב סך של 1,800 ₪ עבור האירוע האחרון שהפיק במתחם. לאור הודאה זו, מוצאת אני לחייבו בסכום זה, אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה שכנגד ועד ליום התשלום בפועל.

54. שירותי ניקיון ופינוי אשפה - בהתאם לסעיף 5 לחוזה, המפעיל יחויב ב- 300 ₪ + מע"מ השתתפות חודשית בפינוי אשפה. משלא הוכיח אדרי כי שילם סכום זה, מוצאת אני לנכון, לחייבו בתשלום סך של 3,000 ₪ + מע"מ, אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית מ- 1/6/08 ועד ליום התשלום בפועל.

55. עבור שימוש בחשמל באירועים – בסעיף 6א לחוזה נקבע : " התשלום על החשמל יסוכם בין המפעיל למנהל החוף". אומנם התובע בסיכומיו לא התכחש לסכום זה, אך הסכם מעין דא לא הוצג בפני. איני מקבלת את טענת ב"כ הקיבוץ בסיכומיו, כי על פי הצהרת מר הרחול – חישוב מינימאלי של החשמל הוא 300 ₪ לחודש. לא ניתן לפסוק פיצוי על סמך חישוב מינימאלי, כל עוד החוזה מדבר על קביעת תשלום החשמל לפי סיכום בין המפעיל למנהל החוף, וסיכום מעין דא לא הוצג בפניי. מצופה היה מהקיבוץ, לכל הפחות, כי יציג את עלות החשמל שנשא בו בזמן ביצוע האירועים שנערכו על ידי אדרי, אלא שזה לא הוצג בפניי.

56. לסיכום, אני דוחה את התביעה העיקרית. התביעה שכנגד מתקבלת בכך שעל הנתבע שכנגד לשלם לתובע שכנגד סך של 1,800 ₪, אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה שכנגד ועד ליום התשלום בפועל. כן ישלם הנתבע שכנגד לתובע שכנגד סך של 3,000 ₪ + מע"מ, אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/6/08 ועד ליום התשלום בפועל.

בגין שני ההליכים, ישלם התובע, אדרי לקיבוץ הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 11,700 ₪.

ניתן היום, י"ד חשון תשע"ג, 30 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.