רקע כללי והתביעה שלפני

1. לפני תביעה כספית לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו על פי הנטען לתובעים על רקע עסקה לרכישת רכב בהליך כינוס נכסים.
2. אין חולק בין הצדדים כי התובעים רכשו רכב מס' רישוי 61-699-50 מסוג מיצובישי פג'רו שנת ייצור 2003 (להלן: "הרכב") בהליך כינוס נכסים . במסגרת הליך הכינוס שימוש הנתבע מס' 2 כונס נכסים (להלן: "הכונס"). הכונס מונה לבקשת הנתבע מס' 1 (להלן: "הזוכה"). הליך הכינוס ננקט על רקע בקשה למימוש משכון שרבץ על הרכב לטובת הזוכה.
3. הנתבע מס' 3 שימש במועדים הרלוונטיים שמאי רכב והוא בדק את הרכב לבקשת הכונס ונתן חוות דעת המעריכה את שוויו (להלן: "השמאי").
4. אין חולק בין הצדדים עוד כי במועד רכישת הרכב התאפשרה להם בדיקה ויזואלית בלבד ולא התאפשר להם לבצע ברכב כל בדיקה נוספת. התובעים טוענים כי בתחילה נתנו הצעה לרכישת הרכב אך פקידה מטעם הכונס טענה בפניהם כי הצעתם נמוכה מדי וסביר להניח כי לא תאושר על ידי רשם ההוצאה לפועל בשים לב לפער בינה לבין חוות דעת השמאי.
5. התובעים טוענים כי לאחר רכישת הרכב וכבר במהלך הנסיעה הראשונה עלה בהם חשד שהרכב אינו תקין. מיד לאחר מכן פנו התובעים למוסך הסמוך למקום מגוריהם שם התברר להם כי הרכב עבר תאונה קשה עם נזק לשלדה.
6. בעקבות כך ולמחרת מועד הרכישה פנו התובעים באמצעות בא כחם בדרישה לבטל את העסקה. התובעים טוענים כי בדקו את הרכב לאחר מכן על ידי שמאי רכב אשר גילה פגמים נוספים ורבים. למרות זאת הכונס סירב לבטל את העסקה. בקשה לאישור המכר הוגשה לרשם ההוצאה לפועל והיא אושרה על ידו.
7. בשים לב לכך עותרים התובעים לבית המשפט על מנת שיורה על ביטול העסקה תוך חיוב הנתבעים בנזקים שנגרמו להם. לחילופין עותרים התובעים לחייב את הנתבעים בנזקים שנגרמו להם.

טענות התובעים

1. התובעים טוענים כי השמאי הינו שלוחם של הכונס והזוכה וכי מעשיו ומחדליו מחייבים אותם. עוד טוענים התובעים כי הכונס הינו שלוח של הזוכה ומעשיו מחייבים את הזוכה.
2. התובעים טוענים כי רכשו את הרכב בשל טעות שהיא תוצאה של הטעיה שהטעו אותם הנתבעים ובנסיבות אלו הם זכאים לבטל את המכר. עוד טוענים התובעים כי הנתבעים ידעו או היה עליהם לדעת אודות הטעות ובנסיבות אלו זכאים התובעים לבטל את העסקה מכח הוראות חוק המכר. לחילופין זכאים התובעים לבטל את העסקה מטעמי צדק גם אם הנתבעים לא ידעו ולא היה עליהם לדעת אודות הפגמים.
3. התובעים מוסיפים וטוענים כי הכונס פעל בחוסר תום לב, תוך הפרת חובת הנאמנות והזהירות המוטלת עליו.
4. התובעים מוסיפים וטוענים כי הנתבעים התרשלו כלפיהם וגרמו להם את הנזק הנטען על ידם.

טענות הזוכה והכונס

1. הכונס טוען כי דין תביעתו של התובע מס' 1 להידחות על הסף בהיעדר יריבות מאחר ומי שקנה את הרכב הוא התובע מס' 1 והרכב נרשם על שמו במשרד הרישוי.
2. התובעים רכשו את הרכב בהליך של הזמנה להציע הצעות כאשר השלמת העיסקה בוצעה ביום 11.1.2007.
3. התביעה לוקה בשיהוי רב נוכח העובדה כי היא מוגשת למעלה משנתיים מיום מכירת הרכב. אין המדובר במכירת הרכב בשוק החופשי אלא במכירת הרכב בהליכי כינוס ולפיכך אין כל מקום לטענות התובעים אודות נזקים שכן הם רכשו את הרכב AS – IS ולפיכך הייתה חובה עליהם לבחון את הרכב בטרם רכשו אותו.
4. אין כל הוכחה שהכונס או הזוכה ידעו אודות הפגמים הנטענים. ההיפך הוא הנכון, שני גורמים אלו הסתמכו על חוות דעת השמאי שבדק את הרכב בדיקה חיצונית ובמסגרת חוות הדעת לא צוין הפגם הנטען.
5. טענת התובעים כי על הנתבעים 1 ו- 2 לדעת על הפגמים הנטענים מנוגדת להוראות סעיף 29 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981.
6. לאחר שהתובעים הודיעו כי גילו פגם הם קיימו את העסקה וביקשו ביום 31.1.2007 מהכונס יפוי כח המסמכים לצורך העברת הבעלות.

טענות השמאי

1. השמאי טוען כי התבקש על ידי הכונס להעריך את שווי הרכב. על כן אין כל יריבות בינו לבין התובעים מאחר והבדיקה נועדה לשימושם הבלעדי של הכונס והזוכה.
2. השמאי מוסיף וטוען כי בדק את הרכב במקום חנייתו AS – IS וכי במקום הבדיקה אין כל אמצעי בדיקה ומכשור הנדרשים לבדיקה מקיפה ויסודית מאחר ולא ניתן לבדוק את גחון הרכב ולא ניתן להניע את הרכב ולבצע פירוקים נדרשים.
3. התובעים מודים בכתב התביעה כי החליטו לרכוש את הרכב כפי שהוא למרות שלא יכלו לבדוק אותו והם חתמו כי הם מסכימים לרכישת הרכב כמות שהוא.
4. השמאי טוען עוד כי בהערכת השווי לקח בחשבון קיומם של פגמים סמויים וקבע את השווי בהתאם לסיכון זה. השמאי מעלה טענות נוספות במישור הנזק אשר במידת הצורך נתיחחס אליהם בשאלת הנזק הנטען.

דיון והכרעה

הוראות חוק המכר

1. סעיף 6 לחוק המכר, תשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק המכר") קובע:

"חיוב הנובע מחוזה מכר יש לקיימו בדרך מקובלת ובתום-לב;והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מן החוזה."

1. על השלב הטרום חוזי חולש סעיף 12 לחוק החוזים( חלק כללי), תשל"ג – 1973. מאידך סעיף 12 לחוק המכר קובע כי הקונה אינו זכאי להסתמך על אי התאמת הממכר, כמשמעות הדבר בסעיף 11 לחוק המכר, אם ידע עליה בעת גמירת החוזה. אולם הפסיקה קבעה כי ידיעת הקונה צריכה להיות ידיעה ממשית ואין די בידיעה בכח (ראה: ע"א 531/75 מרקו נ. רוטפלד, פ"ד ל(2) 393).
2. ברגיל, גם אם קיימת הצהרה, הכלולה בחוזה, לפיה התובעים בדקו את הממכר אין הדבר פוטר את המוכר מחובת גילוי אקטיבית של פגמים וליקויים הידועים לו. ברמה העקרונית הכללת סעיף לפיו הקונה בדק את הממכר אינה אמורה להיות מלכודת פתאים המפילה את הקונה ברשתה או מקלט מבטחים למוכר, אשר מונעת מהקונה מלטעון לליקויים נסתרים אשר לא ניתן היה לגלותם בעת כריתת החוזה.
3. על חובת הגילוי היזום עמד בית משפט העליון בע"א 5393/03 פרג' נ' מיטל, פ"ד נט(5) 377 בקובעו:

"הטענה כי היה על הקונים להיזהר על פי הכלל 'ייזהר הקונה' (caveat emptor) אינה פוטרת את המוכרים מחובת גילוי של עובדות מהותיות, מה גם שלאחר חקיקת חוק החוזים, חובת הגילוי מוטלת על המוכר, שהעובדות מצויות בידיעתו. מקל וחומר, בוודאי שאין בכלל זה כדי להצדיק מסירה אקטיבית של מידע שגוי לרוכשים, כפי שנעשה במקרה דנן. זהירותו של הקונה, ככל שחשובה וראויה היא, אינה פוטרת את המוכר מחובתו שלו, כאמור."

גם אם חל על הקונה הכלל "יזהר הקונה", חובת תום הלב עדין חלה ופועלת מכח סעיף 6 לחוק המכר לאחר כריתת החוזה ומכח סעיף 12 לחוק החוזים העוסק בשלב הטרום חוזי. אחד התחומים המובהקים בכל הקשור לעקרון תום הלב הוא חובת הגילוי המוטלת על צד לחוזה. חובת תום הלב מטילה על צד לחוזה את החובה לגלות עובדות חשובות כאשר על פי הנסיבות היה מקום לצפות לכך שהאדם המנהל משא ומתן יגלה אותן לצד השני (ראה: ע"א 38/75 ספקטור נ. צרפתי ,פ"ד לב(1) 238, 236 – 242).

1. על פגמים נסתרים בממכר חולשים סעיפים 15 ו- 16 לחוק המכר אשר זו לשונם:

"15. אי-התאמה נסתרת

לא היתה אי-ההתאמה ניתנת לגילוי בבדיקה סבירה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיף 14, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה; אולם במכירת נכס נד אין הקונה זכאי לחזור בו מן החוזה אם נתן הודעה כאמור לאחר שעברו שנתיים ממסירת הממכר, ואין הוא זכאי ליתר התרופות בשל הפרת חוזה אם נתן את ההודעה לאחר שעברו ארבע שנים ממסירת הממכר.

16. העלמת אי-התאמה

היתה אי-ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת חוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיפים 14 ו-15 או בכל הסכם, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה."

1. ההלכה הפסוקה קבעה כי לא ניתן להתנות על האמור בסעיף 16 לחוק המכר (ראה: ע"א 660/79 שורקה נ. קרים, פ"ד לב (1) 393). יתרה מכך מנוסחו של סעיף 16 לא נדרש כי תהיה ידיעה ממשית של המוכר להבדיל מהקונה שלגביו נדרשת ידיעה ממשית אודות אי ההתאמה ודי אם יוכח יסוד נפשי של רשלנות אודות אי ההתאמה על מנת לחייב את המוכר באחריות כלפי הקונה (ראה: רע"א 7642/97 חנה שטרית ו-2 אח' נ' בלה נוסבאום ואח', פ"ד נג(3) 516).
2. מנוסחו של סעיף 16 לחוק המכר אף ברור כי במידה והקונה מודע בפועל לליקויים אין לו כל תחולה. שכן אחד מתנאי הסעיף הוא שהמוכר לא גילה את הפגמים לקונה.
3. נשאלת השאלה האם הכללים הנ"ל חלים על מכר הנערך במסגרת הליכי כינוס הננקטים על פי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 כפי שננקטו בענייננו?

חוק הגנת הצרכן

1. סעיף 29 לחוק הגנת הצרכן קובע כדלקמן:

"נמכר נכס בידי בית משפט, לשכת הוצאה לפועל או רשות אחרת על פי דין, או בידי מי שמוכר מטעם המדינה נכס שחולט או נעזב לטובתה או נכס אחר שהמדינה לא רכשה אותו או לא השתמשה בו, לא יראו במכר עסקה לענין סעיפים 2, 4, 6 ו-7, ובלבד שההצעה למכירה גילתה את העובדה שמציעים למכירה נכסים מסוג זה והזהירה את הצרכן כי מהות התכונות העיקריות לגביהם אינה ידועה וכי הרשות אינה נושאת באחריות להן."

1. סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן עוסק באיסור הטעיה בעת ממכר. סעיף 4 לחוק הגנת הצרכן עוסק בחובת הגילוי לצרכן. סעיף 6 עוסק בהטעיה באריזה ואילן סעיף 8 עוסק במכר באשראי. הרלוונטיים לענייננו הם סעיפים 2 ו- 4 העוסקים באיסור הטעיה וחובת הגילוי.
2. האם כוונת סעיף 29 להקנות חסינות לכונס נכסים מפני תביעות הבאות על רקע אי גילוי פגמים בממכר או הטעיה במכר?
3. סעיף 29 אינו מאזכר בשום מקום את צמד המילים "כונס נכסים" אלא צוין שהמכר נעשה בידי ההוצאה לפועל. בסיפא לסעיף 29 נאמר שהסעיף חל ובלבד שהובהר במודעה כי הרשות אינה נושאת באחריות לגבי תכונות הנכס הנמכר. מהסיפא של סעי 29 לחוק הגנת הצרכן אני למד כי כוונתו לתת חסינות לרשות ולא לכונס נכסים.
4. יחד עם זאת, אין להתעלם מאופיו של הליך רכישת ממכר באמצעות הליכי הוצאה לפועל. אין המדובר במכר בשוק החופשי אלא בממכר של נכסים במצבם כפי שהם. הקונה אשר מתקשר בעסקה כדוגמת זו יודע היטב שהוא קונה את הנכס AS – IS והוא לוקח את הסיכון על עצמו שהממכר יהיה עם פגמים או לחילופין הוא אף יכול לצאת מרווח מהעסקה בכך שרכש נכס במחיר נמוך ממחיר השוק החופשי. על הקונה לבצע בדיקות משל עצמו והחובות המוטלות על כונס פחותות מהחובות המוטלת על מוכר בעסקת מכר רגילה.
5. ניתן למצוא שורה של פסקי דין בהם הוטלה על כונס נכסים חובת תום כלפי צדדים שלישיים. בע"א 509/00 לוי נ' ברכה, עו"ד נאמן בפשיטת רגל לנכסי יצחק בילו, פ"ד נה (4) 410, 426 נפסק :

"בשמירה על עקרונות בסיסיים של הגינות, תום לב ותקינות הליכים המחייבים לשקול לא רק את התכלית הישירה שלשמה מתבצע מימוש הנכס – העשרת קופת הכינוס – אלא גם להתחשב בגורמים אחרים המעורבים בתהליך, ובכלל זה בצדדים שלישיים המציעים הצעות ומתקשרים בהסכמים ורוכשים בכך זכויות הראויות להגנה על ממלא התפקיד לדאוג לאיזון ראוי בין כל הערכים הרלבנטיים ובין כל הגורמים המעורבים בעניין." (ההדגשה שלי – א.כ.)

1. בשים לב לאמור לעיל חלה חובה על הקונה לבצע בדיקות בטרם רכישת ממכר באמצעות הליכי כינוס. מאידך חלה על הכונס חובת תום הלב לגלות בפני הקונה מידע רלוונטי הנמצא ברשותו ולא להטעות אותו על ידי הצגת מצגי שווא בפניו. על מלאכת האיזונים שמוטלת על כונס עמד בית משפט המחוזי בת.א. (י-ם) אלן זולברג ואח' נ. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ [פורסם בנבו] באומרו:

"הנה כי כן, עסקאות מכר מסוג "As Is", בשונה מעסקאות המכר הקלאסיות (הנקשרות בין מוכר מרצון לבין קונה מרצון), מציבות בצידו האחד של המתרס "מוכר", בעל תפקיד ממונה כאמור, אשר אינו מגלה בקיאות מובהקת (אלא בקיאות "סבירה") בפרטי הממכר אל מול קונה פוטנציאלי, מקצועי דרך כלל, ובעל כלים טובים (שאף עולים על אלה של המוכר) לאומדן הנכס, המחויב בבדיקה מקדמית מקיפה בטרם יתקשר בהסכם המכר (בבחינת "ייזהר הקונה"). בנסיבות שכאלה תצומצמנה חובות הגילוי, המוטלות על המוכר דרך כלל, בהסתמך על מקצועיותו של הקונה, המעוניין בעסקה חרף פגמיה (באם קיימים), כל עוד היכרותו של בעל התפקיד את הממכר הספציפי ונסיבותיו הנן שטחיות. אין באמור כדי לייתר חובת תום הלב המוגברת המוטלת על בעל תפקיד, כשם שהוסבר לעיל, המתקיימת לצד חובת הבדיקה של הרוכש."

1. לסיכום כונס נכסים אינו נהנה מהגנה מוחלטת על הטעיה במכר או אי גילוי עובדות הידועות לו לקונה. מעל כונס הנכסים לפעול בתום לב ובהגינות יחד עם זאת אין להטיל עליו חובות גילוי מוגברות כמו על מוכר בעסקת מכר רגילה ועל הקונה לבצע בדיקות נאותת בטרם הרכישה על מנת לבדוק את הממכר.

מן הכלל אל הפרט

1. בבואי ליישם את קביעותיי הנ"ל הנני סבור כי לא ניתן לחייב את הכונס בגין פגמים מכאניים או בשלדה שנמצאו ברכב. אין חולק כי הכונס לא בדק את הרכב בדיקה מכאנית או בדיקת שילדה ואין להטיל עליו חובה לעשות כן בטרם הוצאת מכרז שכן הדבר יטיל על כונסים מעמסה בלתי סבירה, בשים לאופיו של הליך המכר כפי שעמדנו לעיל.
2. טענה נוספת אשר בפי התובעים היא כשהציעו את ההצעה הראשונית לרכישת הרכב נאמר להם על ידי פקידת הכונס כי הערכת שווי הרכב על ידי השמאי קרובה מאוד למחיר מחירון ולא מצאה לנכון לנקוב בפניהם כי הערכת השמאי של שווי הרכב למימוש ומכר כפוי הינה בסך של 123,000 ₪. עוד מסרו התובעים כי הפקידה מטעם הכונס לא מסרה להם כי הרכב הינו עם קילומטראז' גבוהה.
3. התובעים חזרו לפני על עדותם זו. מטעם הכונס הובאה לעדות גב' ברכה כאשר מתצהירה ומעדותה לפני עולה כי היא לא זוכרת מה אמרה לתובעים במקרה הספציפי. יחד עם זאת, היא העידה כי באופן כללי היא מוסרת לרוכשים הפוטנציאלי את ממצאי השמאות מבחינת מצב הרכב והקילומטראז' . בנוסף מוסרת גב' ברכה את הערכת השמאי בנוגע למחירון אך לא מוסרת בשום מקרה את הערכת השמאי לגבי שווי הרכב במכר כפוי.
4. עדות זו של גב' ברכה תואמת באופן כללי את מנהגם של כונסי נכסים לפיה הם אף פעם לא מוסרים את שווי של הממכר לצורכי מימוש. אינני מוצא צורך להביע דעה האם התנהגו זו פסולה או לגיטמית בהתחשב בכך כי במקרה הספציפי שוכנעתי כי גב' ברכה הטעתה את התובעים באופן פוזטיבי. יפים לענייננו דברים שנאמרו בת.א. (שלום הרצליה) 832/02 בכור שגיא נ. עו"ד עופר פלס [פורסם בנבו] להם אני מצטרף בהסכמה כדלקמן:

"'כללי המשחק' הם, אכן, שהרכב נמכר ללא חריות לטיבו או למצבו ולא ניתן לבדוקו...אולם ישנו 'כלל משחק' אחר נוסף: משום שלא ניתן לבדוק את הרכב, על הכונס למסור למשתתפים במכרז הערכה נכונה ככל האפשר של שוויו. המשתתפים נוטלים סיכון על עצמם, אך אינם עוסקים בהימורים או במשחקי מזל. צריכה להיות להם איזושהי נקודת אחיזה באשר לשווי הרכב. נקודת האחיזה היא – השמאות המוצגת בפניהם. לכן השמאות צריכה להיות כזאת שניתן יהיה להסתמך עליה...שאם לא כן, על יסוד מה יכול המשתתף במכרז לתת הצעת מחיר מושכלת?"

1. אני נותן אימון בעדות התובעים לפיה נאמר להם על ידי גב' ברכה כי ההצעה חייבת להיות קרובה למחיר המחירון שניתן על ידי השמאי בשים לב כי הערכתו קרובה למחיר המחירון. בכך הטעתה גב' ברכה את התובעים. מאידך אינני מקבל את עדותם של התובעים לפיה הם לא ידעו מה הקילומטראז' של הרכב. בפנייתם הראשונית של התובעים מיום 12.1.2007 לכונס בו הם הודיעו לו כי גילו שהרכב עבר תאונה לא הייתה בפיהם כל טענה באשר לקילומטראז' הגבוהה או כי לא ידעו כמה קילומטרים גמע הרכב עד למועד הרכישה.
2. בשים לב לכך, הנני סבור כי ניתן להטיל אחריות על הכונס אך ורק בשל ההטעיה בנוגע להערכת השמאי, זאת בכפוף לקיומו של קשר סיבתי בין ההטעיה לנזק הנטען ובכפוף להוכחת נזק.

קשר סיבתי

1. שווי הרכב על פי המחירון וכפי שהוערך על ידי השמאי היה בסך של 160,000 ₪. שווי הרכב לצורכי מימוש בכינוס הוערך על ידי השמאי בסך של 123,000 ₪. הרכב נמכר בפועל לתובעים בסך של 130,000 ₪.
2. התובע מוטי מרלי טען בתצהירו כי היו לו מספר שיחות עם הפקידה ברכה בהן ביקשה כי ישפר את ההצעה אחרת היא לא תאושר על ידי רשם ההוצאה לפועל. מר מוטי מרלי נאות לשפר את ההצעה עד לסך של 130,000 ₪ לאור טענת גב' ברכה כי הערכת השמאי קרובה מאוד למחיר המחירון. עדות זו לא נסתרה על ידי הנתבעים ואני מקבלה כנכונה.
3. בשים לב לכך מתקיים קשר סיבתי בין המצג שהוצג בפני התובעים לבין התמורה המוסכמת לבסוף. אני משוכנע אף שאילו נמסר לתובעים המידע הנכון הם היו מציעים הצעה בהתאם.
4. לכן נראה לי נכון והוגן בנסיבות אלו לפסוק את ההפרש בין התמורה מוסכמת לבין הערכת השמאי לשווי במימוש מהיר. אין לדעת כמה היה הרכב נמכר בסופו של דבר אילו המידע הנכון היה מובא בפני התובעים ולכן אני סבור כי יש להעמיד את המחיר הפוטנציאלי על הערכת השמאי.

ביטול ההסכם

1. התובעים מבקשים בראש ובראשנה סעד של ביטול ההסכם. אכן בתחילה התובעים ביקשו באמצעות בא כחם לבטל את ההסכם. אך בהמשך לא עמדו על כך, לא התנגדו לאישור העסקה במסגרת ההוצאה לפועל ואף ביקשו מהכונס את המסמכים לצורך העברת הרכב על שם התובע מס' 2 במשרד הרישוי. מסמכים כאלו הועברו אליהם והרכב נרשם על שם התובע מס' 2.
2. הכלל ברגיל הוא כאשר צד שולח הודעת ביטול למפר הוא אינו יכול לשגת מהביטול. "הביטול הוא סופי ובלתי הפיך" כלשון בית משפט העליון בע"א 277/89 צ'אם מוצרי מזון (ישראל) בע"מ נ. טעמיקו בע"מ, פ"ד מו(3) 288, 297. אולם אחד החריגים לכלל זה הוא כאשר שני הצדדים מסכימים להחיות את החוזה וכלשון בית המשפט באותה פרשה: "נראה לי בכל זאת, כי בהסכמה הדדית של הנפגע והמפר , ולא בפעולה חד צדדית של הנפגע, ניתן להחיות חוזה שבוטל.".
3. במקרה הניצב לפני ביקשו התובעים בהתנהגות לקבל את מסמכי העסקה ולקיים את ההסכם. הכונס בהתנהגות אף הוא הסכים לכך ומסר את אותם מסמכים. בכך שני הצדדים בהתנהגותם הסכימו לקיים את ההסכם ולוותר על טענת ביטול ההסכם.

יריבות

1. הכונס טוען כי אין כל יריבות בינו לבין התובע מס' 1 שכלל לא היה צד לעסקה והרכב נמכר אך ורק לתובע מס' 2.
2. יש ממש בטענה זו ודינה להתקבל. לכן אני מורה על דחיית תביעתו של התובע מס' 1.

פיצויים

1. לאור האמור לעיל אני מחייב את הכונס לשלם לתובע מס' 2 סך של 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום כריתת ההסכם קרי מיום 11.1.2007 ועד התשלום המלא בפועל.

אחריות הזוכה והשמאי

1. באשר לתביעה כלפי הזוכה והשמאי הנני סבור כי דין התביעה להידחות.
2. באשר לזוכה הכונס פעל כשלוח של רשם ההוצאה לפועל ולא כשלוח של הזוכה. הכונס פעל בהתאם לשיקול דעתו הבלעדי ובהנחיית רשם ההוצאה לפועל. לא הוכח כי נפל רבב כלשהו בהתנהלות הזוכה במקרה זה ולכן אינני סבור כי להטיל אחריות על הזוכה. האחריות שהטלתי על הכונס במקרה זה הייתה בשל מצג שווא שנעשה על ידי פקידת הכונס. לזוכה אין כל שליטה על כך, אין כל יחסי שליחות בין אותה פקידה לבין הזוכה אשר מקימים אחריות שלוחית ולכן דין התביעה כנגד הזוכה להידחות.
3. באשר לשמאי, הוא התבקש על ידי הכונס לבדוק את הרכב בדיקה ויזואלית בלבד. השמאי מדגיש בחוות דעתו כי ההערכה נעשתה אך ורק על סמך בדיקה ויזואלית. יתרה מכך, התובעים מודים כי בטרם נכרת החוזה חוות הדעת לא נמסרה לעיונם ועל כן הם לא הסתמכו עליה כלל בעת שהחליטו לכרות את ההסכם. לכן לא ניתן לומר כי התובעים הוטעו על ידי השמאי כי כלל לא הסתמכו על חוות דעתו ולא עיינו בה ואין כל קשר סיבתי בין החלטתם לכרות את ההסכם לבין חוות דעת השמאי.
4. גם אם היו מעיינים בחוות הדעת הם היו מבינים ממנה שנעשתה על ידו בדיקה ויזואלית בלבד ולא היו מוטעים לחשוב כי הייתה בדיקה יסודית מטעמו שלא העלתה דבר. אין לבקש מהשמאי אף לבצע בדיקות נוספות מעבר לבדיקה ויזואלית משזו הבדיקה שהתבקש על ידי הכונס.
5. השמאי לא התייצב לדיון ההוכחות בשל מצב בריאותי. המלצתי לבא כח התובע לדחות את התביעה כלפי השמאי אך הוא סירב להמלצתי ודרש פסק דין כנגדו בהיעדר התייצבות. דחיתי בקשה זו וקבעתי כי הנימוקים יינתנו במסגר תפסק דיני. אמנם השמאי לא התייצב לדיון אך יחד עם זאת משהראיות שהובאו על ידי התובעים אינן מטילות אחריות לא היה זה צודק והוגן לתת פסק דין בהעדר התייצבות, כאשר ברי וברור כי אין להטיל עליו אחריות. בית משפט אינו חותמת גומי ומקום שברור לבית משפט כי אין אחריות או עילת תביעה אין זה הוגן וראוי כי ייתן פסק דין בהעדר התייצבות.
6. בשים לב לכך, אני דוחה את התביעה כנגד השמאי ללא צו להוצאות זאת משלא התייצב לישיבה הקבועה.

התוצאה

1. אני מחייב את הכונס לשלם לתובע מס' 2 סך של 7,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11.1.2007 ועד התשלום המלא בפועל.
2. בהתחשב כי ייצוג הכונס והזוכה היה ייצוג משותף ובהתחשב בכך שהתביעה כנגד הזוכה נדחתה ותבעת התובע מס' 1 אף היא נדחתה ומאידך התביעה כנגד הכונס התקבלה בחלקה אני מחייב את הכונס בהוצאות התובע מס' 2 בסך של 2500 ₪.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, ח' ניסן תשע"ג, 19 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.