1. לפניי בקשת התובעת (להלן גם:"רויכמן"),למחיקת תצהיר עדות ראשית שהגישה הנתבעת (להלן גם: "שחף"),מטעמו של מר ערן כרמי. התובעת הפנתה להחלטת בית המשפט מיום 9.6.11, על פיה עוכבו הליכים בתובענה זו מחמת הליך תלוי ועומד בערכאה אחרת- בית המשפט המחוזי בתל אביב-ת"א 1477/09 ולכך שפסק הדין שניתן בינתיים באותו הליך (להלן:"פסק הדין"),הפך חלוט לאחר שערעור שהגישה עליו הנתבעת לביה"מ העליון,נמחק.

לטענת התובעת תצהיר עדותו הראשית של מר כרמי , התעלם מהקביעות העובדתיות בפסק הדין,המהוות מעשה בית דין, ועל כן יש להורות מחיקתו.

דיון והכרעה:

2. השתק פלוגתא, מתקיים בהתקיימם של מספר תנאים מצטברים. התנאי הראשון, אותה פלוגתא על רכיביה העובדתיים והמשפטיים, התנאי השני, שהפלוגתא הייתה חיונית לתוצאה הסופית, והתנאי השלישי שהיא הוכרעה שם, במפורש או מכללא, והתנאי הרביעי שיהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות. (ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד(1) 642).

אינני מקבלת את טענת הנתבעת כאילו אין למנוע ממצהיר להעלות גרסת אמת. זמנו של בית המשפט ושל הצד שכנגד אינו הפקר וככל שמועלות טענות שמימלא לא ידונו ולא יוכרעו,כיון שקיים לגביהן מעשה בית דין,אין לאפשר העלאתן.

גם הטענה כאילו התובעת טענה בעבר שפסק הדין שיינתן בביה"מ המחוזי לא יהווה מעשה בית דין,אינה טענה רלוונטית. כבר נקבע על ידי בהחלטה לעיכוב הליכים כי ההליכים בתיק זה יעוכבו מאחר שחלק מהטענות שהועלו הינן טענות זהות בשני ההליכים. משחלק מהטענות הוכרעו,בפסק דין ארוך ומקיף בוודאי שאין להתיר דיון מחדש באותן טענות שכבר הוכרעו,רק מאחר שהתובעת התנגדה בעבר לעיכוב ההליכים בתיק זה.

3. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים,שוכנעתי, שיש ממש בטענות התובעת לגבי חלק מהסעיפים בתצהיר הנתבעת וכי לפיכך, יש להורות על מחיקת חלקו של התצהיר.

ברקע התביעה עומד הסכם הפצה שנכרת בין התובעת לנתבעת ביום 27.2.07. הנתבעת דכאן היא התובעת בתביעה שהתנהלה בבית המשפט המחוזי. מפסק הדין עולה ברורות כי הנתבעת- התובעת דשם, היא זו אשר הפרה את ההתחייבות כלפי התובעת לתשלום עבור הסחורה שסיפקה לה וכי בגין כך הייתה התובעת זכאית כדין לבטל את ההסכם.

בסעיף 4 לפסק הדין (עמ' 4) נאמר כך: "מחומר הראיות שהובא בפני ביהמ"ש ניתן לקבוע שחב' שחף הפרה הפרה יסודית את הסכם ההפצה בכך שנמנעה מלשלם לחב' רויכמן 70,430 ₪ עבור הזמנה 247 מ-27.2.08 ו- 105,647 ₪ עבור הזמנה 258 מ- 17.3.08, לאחר שהמוצרים סופקו לה. גם אם ההפרות הנ"ל ארעו לאחר מכתבי ההתראה- ההפרות הנ"ל הינן הפרות יסודיות המקנות זכות לביטול החוזה לאלתר. לאור ההפרות הנ"ל הסכם ההפצה בוטל כדין ב-3.7.08 ע"י חב' רויכמן, ולא חלה חובה על חב' רויכמן להמשיך לספק מוצרים לחב' שחף לאחר שחב' שחף סירבה לשלם עבור המוצרים הנ"ל שסופקו לה. משבוטל הסכם ההפצה כדין ב-3.7.08, בחלוף 12 חודשים ממועד כניסתו לתוקף- לא זכאית חב' שחף לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מביטול הסכם ההפצה".

בפסק הדין , וכהצדקה לקביעה כי הנתבעת היא זו אשר הפרה את ההסכם, נתן דעתו בית המשפט לסעיף 17.2.3 להסכם שהוראתו היא כדלקמן: "הפרה יסודית של ההסכם- מוסכם שאיחור בתשלום ע"י המפיץ של עד 30 יום לא יחשב כהפרה יסודית של ההסכם, ומעל 30 יום הפרה יסודית, ובלבד שסכום התשלום באיחור הינו מעל 30,000 ₪."

בית המשפט ניתח את הראיות שהוצגו ביחס להזמנות שמספרן 247 ע"ס 16,083 $ והזמנה 258 ע"ס 23,145 ₪ וקבע כי הנתבעת היא זו אשר הפרה את ההסכם הפרה יסודית שהצדיקה ביטול הסכם ההפצה (עמודים 8-5 לפסק הדין).

4. בסעיפים 17-18 פירט המצהיר את השתלשלות העניינים שקדמה אמנם להודעת הביטול מצד התובעת. דא עקא, גם כאן נתן בית המשפט דעתו במפורש לטענות אלו לגבי הפרות קודמות ע"י רויכמן וקבע כי לאור העובדה שאיננה שנויה במחלוקת, ועל פיה שחף הגישה תביעה לבית המשפט השלום בטבריה ביום 10.6.08 ועתרה לאכיפת הסכם ההפצה ולא ביטולו, לא הייתה רשאית להימנע מלשלם עבור הזמנות שסופקו לה. (סעיף 5 (א) לפסק הדין). לפיכך, אין כל רלוונטיות להשתלשלות העניינים המתוארת בסעיפים אלו משנקבע כי הנתבעת הפרה את ההסכם, הפרה שהצדיקה ביטולו חרף טענות להפרות קודמות מצד התובעת.

5. בסעיפים 19-23 (פרק ד'- המניעים להתנערות התובעת) הפנה המצהיר לאמירות מפורשות של התובעת מהן ברור, לכאורה, כי לתובעת היו מניעים ברורים להכשיל את ההסכם. למצער, אין כל רלוונטיות למניעים ולראיות שבאות לכאורה להוכיחם, משום שממילא נקבע בפסק הדין שהתובעת רשאית הייתה, תחת הנסיבות שפורטו, לבטל את ההסכם.

6. סעיפים 31-24 לתצהיר נוגעים לפגמים – אי התאמות. בסעיפים אלה מציג המצהיר ראיות לכך שהסחורה הייתה פגומה ובאיכות ירודה.

סעיפים -45-32 בסעיפים אלו הפנתה הנתבעת לאיחורים באספקת הסחורה.

גם בעניינים אלה(איחורים ופגמים), קיימות קביעות חלוטות. כך למשל, בסעיף 9 (א) לפסק הדין קבע בית המשפט: "חב' שחף ויתרה בהתנהגות, לאורך כל ביצוע הסכם ההפצה, על טענות בעניין איחורים או אספקת מוצרים באיכות ירודה.". בהמשך קובע בית המשפט כי לא הובאו נציגים של החברות שרכשו מוצרים בחו"ל לעדות כדי להוכיח נזקים שנגרמו לנתבעת כתוצאה מפעולות הייצור והאספקה של התובעת. כמו- כן נקבע כי אין בחוות דעת מומחה מטעמם, כדי לבסס נזקים בעסקאות עם צדדים שלישיים. (סעיפים קטנים (ב) ו- (ג) לסעיף 9, עמ' 18 לפסק הדין). בית המשפט הוסיף התייחסותו לכל אחת מהעסקאות שפורטו בחוות הדעת, ודחה אותן אחת לאחת. (עמודים 37-19 לפסק הדין, למעט נזק ישיר של 3,476 $ - עמ' 28 רישא לפסק הדין).

לא ברור לי כיצד טוען מצהיר הנתבעת לדוגמא בסעיף 33 לתצהירו, כי טענת רויכמן שאין התחייבות מצידה לספק סחורה בטווח הפחות מ4 שבועות היא טענת בדים,שעה שהמצהיר מודע לכך ומציין שביה"מ אימץ קביעה זו וקבע פוזיטיבית כי הוא מקבל את הטענה. לטענת המצהיר המדובר בשגגה של ביה"מ,אלא שביה"מ זה לא מוסמך לתקן "שגגות" בפסק דין חלוט!!!

7. סעיפים 50- 46 עוסקים בתנית פיצוי מוסכם. בסעיף 4 לפסק הדין כבר נקבע כי הנתבעת :"לא זכאית לפיצויים בגין הנזקים שנטען שנגרמו לה כתוצאה מביטול הסכם ההפצה". כמו- כן בסעיף 7 (עמ' 10) קבע בית המשפט שאין הצדקה , בנסיבות שבהן הוכח כי התובעת הפרה את ההסכם בשתי הפרות מינוריות בלבד, להפעיל את סעיף הפיצויים המוסכמים ולחייב בסך 100,000 $ בגין כל הפרה. הפיצוי המוסכם, כך נקבע, אינו עומד ביחס סביר לנזק שניתן היה לצפותו בשל ההפרה. לאחר שבית המשפט נתן דעתו להפרת המינוריות יחסית של התובעת (סעיף 7 כאמור) הוא קבע שבנסיבות שנוצרו, בהתחשב בעוצמתה הפחותה של ההפרה, יש להעמיד לטובת הנתבעת פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין כל הפרה נכון ליום ביטול ההסכם (עמודים 10-15) . בנסיבות אלה, הסכומים ששולמה היה על הנתבעת לשלם בהתאם להזמנות 247 ו- 248 (70,040 ₪ ו- 105,647 ₪- בהתאמה) עולים על שיעור הפיצוי שנפסק, במיוחד משבחרה הנתבעת לאכוף את ההסכם ולא לבטלו (עמ' 15 פסקה אחת לפני הסוף).

8. סעיפים 53-51: בסעיפים אלה, מפנה המצהיר לזכות הקיזוז. גם סעיפים אלה דינם להימחק. בסעיף 5 (ו) לפסק הדין קבע בית המשפט כי כנגד ההפרה, לא עומדת לנתבעת הגנה של טענת קיזוז. "כנגד ההפרה לא עומדת לחב' שחף הגנה של טענת קיזוז. לא נטענה כנגד ההפרה טענת קיזוז. לא ננקב בסכום הקיזוז, ולא פורטה טענת קיזוז. לא נשלחה הודעת קיזוז תוך זמן סביר. בנסיבות שפורטו אין גם עמידה בדרישת תום הלב". בהערת אגב אציין כי הכלל הוא שמעשה בית דין משתיק לא רק טענת בעל דין שנטענה, אלא גם טענה שחייב היה לטעון להגנתו, גם אם נמנע מעשות כן. ראו רע"א 2237/06 ‏ ‏בנק הפועלים בע"מ נ' רלה וינשטיין [פורסם בנבו] :"ההלכה לפיה "מעשה בית דין משתיק לא רק טענת בעל דין שנטענה, אלא גם טענה שחייב היה לטעון להגנתו, גם אם נמנע מעשות כן" (ע"א 461/58 חברת ביטום בע"מ נ' מנהיים, פ"ד יג(2) 937, 943 - השופט, כתארו אז זוסמן), היא מהותיקות במשפטנו - לרבות מפי הנשיא אגרנט עצמו (ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כה(2) 561, 593 שם הביא גם מדברי השופט (כתארו אז) זוסמן בע"א 167/63 ג'ראח נגד ג'ראח, פ"ד י"ז(4) 2617, 2625-2624; וראו ע"א 217/90 הועדה המקומית לתכנון קריות נ' ירמיהו עיני חברה בע"מ, פ"ד מז(2) 111, וכן ע"א 9774/05 ראובן נ' רוקח [פורסם בנבו]). הלכה זו מלמדת, כי העובדה שבית משפט לא דן והכריע בטענה מסוימת באופן פוזיטיבי, אינה מכשול בלתי עביר להיוצרות מעשה בית דין בעניינה. לדידי השאלה מדוע לא נדונה הטענה לגופה - האם כיון שלא נטענה בכתב הגנה שהוגש, או כיון שנכללה בכתב הגנה שלא הוגש, או בשל אי התייצבות בעל הדין - אינה עיקר. הדגש הוא בעובדה, שלבעל דין היתה הזדמנות ליתן ביטוי לעמדתו בגדרי ההליך, והוא מסר את העניין להכרעת בית המשפט בלא שעשה כן"

וראו דברי השופט דנציגר שנאמרו ברע"א 8973/10 בנק אוצר החייל בע"מ נ. בן ברוך : "סבורני כי נתבע בסדר דין מקוצר יהיה מושתק מלהעלות בהתדיינות עתידית לא רק את הטענות אותן העלה במסגרת בקשת רשות להתגונן אותה הגיש,אלא גם את הטענות אשר היה עליו לטעון, אך נמנע מכך. הלכה מבוססת היא כי מעשה בית דין משתיק בעל דין מלטעון טענה אשר חייב היה לטעון להגנתו ולא טען...לכן סבורני כי נתבע בסדר דין מקוצר חייב להעלות בבקשת הרשות להתגונן אותה הוא מגיש את מלוא הטענות המשפטיות הרלבנטיות המבוססות על התשתית העובדתית שלפניו, ככל שאלה נוגעות לפלוגתאות העיקריות שבמחלוקת במסגרת התביעה שהוגשה נגדו ו"אם לא עשה כן - נסחפה שדהו" (ראו והשוו: עניין וינשטיין, בפסקה 26 לפסק דינה של השופטת מ' נאור). נתבע בסדר דין מקוצר אינו רשאי "לשמור" טענות על מנת לנקוט הליכים נוספים לאחר שההליך הראשון כבר הוכרע, ובכך לשוב ולהטריד את התובע באותו עניין, לאחר שכבר ניתן לו יומו בבית המשפט"

כב' השופט נ' סולברג הסכים לקביעתו העקרונית של השופט דנציגר, אך העיר כי על סמך הלכת וינשטיין שצוטטה לעיל, ניתן להגיע לתוצאה דומה גם בדרך של החלת דוקטרינת המניעות.

9. למעלה מן הצורך, כפי שכבר הפניתי לעיל, בית המשפט דחה את כל טענות שהעלתה הנתבעת והכיר בשתי הפרות מינוריות בלבד המקימות זכות קיזוז. ההפרה האחת, נוגעת לאי דיווח על אודות ההזדמנות העסקית (סעיף 7(ג) סיפא), השנייה, אי דיווח על אודות הפניה של חב' בוטל לקבלת מידע על המוצרים וסכומי מכירתם (סעיף 7(ד)) . זאת ועוד, סעיף הקיזוז המצוטט בתצהיר נוגע לשיקול דעת הנתבעת להחליט האם יש מקום לפצות הלקוח במקרה של תלונה מצד לקוח בקשר למוצרים. גם בסוגיה זו, כפי שפרטתי לעיל, סעיף 9 לפסק הדין דן בהרחבה בכל אחת מהעסקאות שפורטו בחוות דעת המומחה (על אף שמדובר בטענות עובדתיות שאינן מידיעתו האישית של המומחה), ודחה את מרביתן המוחלט, למעט הפרה אחת.

10. לאור האמור יש להורות על מחיקת סעיפים 53-17 לתצהיר. (סעיפי המבוא, על אף שיש בהן התייחסות לעניינים שהוכרעו,וברי כי ביחס לטענות המתייחסות לקביעות חלוטות,קיים מעשה בי-דין, לא ראיתי טעם למוחקם בשלב זה).

11. סעיפים 54 ואילך נוגעים באופן ישיר להזמנות.

בית המשפט קבע בצורה מפורשת כי :"טענות חב' רויכמן (ההדגשה איננה במקור- ר' א') בעניין יתר ההזמנות ידונו בתביעה הכספית שהוגשה ע"י חב' רויכמן כנגד חב' שחף לבימ"ש השלום בקרית שמונה" (סעיף 4 עמ' 4). בחלק האופרטיבי של פסק הדין נקבע בסעיף 10 (ג): "הנתבעים יהיו רשאים לעכב את התשלום עפ"י האמור בסעיפים 10 (א) ו- 10 (ב) לפסק עד למתן פסק דין בתביעה שהוגשה מטעמם לבית משפט השלום בקרית שמונה [ת.א 13448-03-09], וזאת כדי שיוכלו לקזז סכומים שיקבע שחבה להם התובעת בגין המוצרים שסופקו לה ושלא שולמה תמורתם".

יש אפוא לבחון,באופן ספציפי וביחס לכל הזמנה והזמנה, אלו הזמנות יש לגביהן מעשה בית דין ואלו לא. התביעה דנא הוגשה , בעיקרה, לפיצוי בגין אי תשלום מלוא התמורה. בסעיף 4 (א) לכתב התביעה פרטה התובעת את ההזמנות הבאות:

1. הזמנה מס' 247 ע"ס 70,430.63 ₪ נכון ליום 6.5.08.
2. הזמנה מס' 248 ע"ס 29,028.74 ₪ נכון ליום 13.4.08.
3. הזמנה מס' 249+250 ע"ס 117,208.95 ₪ נכון ליום 10.4.08.
4. הזמנה מס' 258 ע"ס 105,647.61 ₪ נכון ליום 16.4.08.
5. הזמנה מס' 163+274 ע"ס 88,879.38 ₪ נכון ליום 4.5.08.
6. הזמנה מס' 257 (במקור 235) ע"ס 77,449.70 ₪ נכון ליום 13.8.08.
7. הזמנה מס' 823 ע"ס 39,491.97 ₪ נכון ליום 14.6.07.
8. הזמנה מס' 264 ע"ס 8,000 ₪ נכון ליום 7.5.08.
9. הזמנה מס' 205 ע"ס 16,642 ₪ נכון ליום 7.4.08.
10. הזמנה מס' 269 ע"ס 7,123.20 ₪ נכון ליום 27.4.08.

על אף שכבר צוטט חלק מסעיף 9, הרי לשם השלמת התמונה, להלן סעיף 9 לפסק הדין נקבע כך:

"חב' שחף לא התייחסה לאיחורים באספקה של ההזמנות או בצורך להחליף מוצר פגום שהיה מצוי בהזמנה מסוימת כהפרה של ההסכם, חב' שחף המשיכה להזרים הזמנות, לקבל כשהיה צורך מוצרים חלופיים למוצרים הפגומים, ולהגביר את שיתוף הפעולה עם חב' רויכמן. חב' שחף ויתרה בהתנהגות, לאורך כל ביצוע הסכם ההפצה, על טענות בעניין איחורים או אספקת מוצרים באיכות ירודה".

לפיכך, ככל שבסעיפים המתייחסים באופן פרטני להזמנות תועלה טענה שעניינה איחור או אספקה באיכות ירודה, דינה להימחק בהיותה סותרת את קביעת בית המשפט המחוזי שצוטטה לעיל.

12. לאחר עיון בסעיפים הרלוונטיים (54 ואילך), הגעתי למסקנה כי ככל שמדובר בסעיפים הכוללים , בחלקם, טענות לגביהן קיים מעשה בי-דין- איחור ואספקה באיכות ירודה,אך בחלקם גם טענות לגביהן לא קיים מעשה בי-דין -אי אספקת סחורה כלל, אספקה חלקית או תשלום התמורה ביחס לסחורה שסופקה- אין להורות באופן גורף על מחיקת הסעיפים. אם כי מובן כי בשלב ההוכחות ובמסגרת פסק הדין- לא יהיה מקום להתייחס לטענות לגביהן חל מעשה בית דין .

ובאופן פרטני:

סעיפים 63-54: הזמנה 823+178.

בסעיפים 55-54 נטען כי הסחורה סופקה באיחור. ברישא לסעיף 56 נכתב כי זו נשלחה ללקוח בחו"ל כשהיא פגומה. כאמור, הטענות לאספקה איחור או כי הסחורה פגומה- נדחו על ידי בית המשפט לפיכך בענינים אלו קיים מעשה בי-דין. כמו כן בעניין זה קבע בית המשפט תחת הכותרת "עסקה 1 [הזמנה 823+ 178): לעניין הזמנה 823 חב' שחף קיבלה את מלוא התמורה מהלקוח, ולא הציגה כל ראיה שהשיבה את התמורה ללקוח או פיצתה אותו בגין טענותיו ביחס לסחורה שסופקה".

יחד עם זאת ביחס לטענה כי הסחורה נלקחה בחזרה על ידי רויכמן (סעיף 59) ,לא קיימת התייחסות בפסק הדין.

סעיפים 68-64: עוסקים בהזמנה 257 (במקור 235):בתצהיר נכתב כי הזמנה 257 בוצעה לאחר שהזמנה 235, שולמה על ידי הנתבעת. לצד הטענה לפגמים-לגביה קיים מעשה בי-דין, הועלתה טענה לתשלום תמורה (בעיקר סעיפים 65 ו- 68),אשר לא נידונה בפסק הדין.

סעיפים 79-69: הזמנות 163+274: בסעיפים אלה הועלו טענות שונות ביחס לרמת הגימור (סעיף 71 סיפא). טענה מסוג פגמים כאמור אין להתיר, אולם בסעיפים הללו שזורות טענות הנוגעות לאספקה חלקית בלבד ותשלום תמורתה בהתאם למוסכם-טענות אלו לא נידונו בפסק הדין.

סעפים 89-80: הזמנה מס' 205: בסעיפים אלה הועלו טענות הנוגעות הן לאיחורים והן לפגמים (אספקה לקיבוץ יפתח) והן לעניין אי אספקת הסחורה לאותם צדדים שלישיים- טענות לגביהן קיים כאמור מעשה בי-דין. עם זאת, הועלו טענות ביחס לתמורה ששולמה לתובעת, אשר לא נידונו בפסק הדין.

סעיפים 105-90: הזמנה 247: הגם שכאמור לעיל, ביחס להזמנות האחרות שוכנעתי שאין מקום למחוק את הסעיפים הרלוונטיים שכן הועלו בהם גם טענות שלא הוכרעו בפסק הדין, שונה המצב ביחס לסעיפים אלה. ראשית, עיון בסעיפים אלה מלמד כי המדובר בטענות הנוגעות למועדים, טיב הסחורה והעובדה כי בשל התנהלות התובעת הסתיימו היחסים עם הלקוח. בסוגיה זו, בניגוד להזמנות לעיל, קיימת הכרעה מפורשת של בית המשפט המחוזי. כזכור, בית המשפט דן באופן פרטני בהזמנה 247. בסעיף 4 (ב) לפסק הדין נקבע כי לאחר הפחתת זיכוי של 1,538 ₪- שומה היה על הנתבעת לשלם לתובעת 70,430 ₪- סכום שלא שולם. בית המשפט קבע שלא היה איחור בהזמנה (סעיף (ה), בעמ' 6). עוד נקבע כי הנימוקים לאי תשלום של הזמנה זו, השתנו מפעם לפעם "והוכח שאין בהם ממש" (סעיף קטן (ח).

לפיכך, דין הסעיפים הללו להימחק (105-90).

סעיפים 113-106: הזמנה 249: בסעיפים אלה נטען כי התובעת איננה זכאית משום שהסחורה הייתה פגומה והתקבלה באיחור. בעניין זה לא זו בלבד שלא שזורות טענות נוספות, הרי שבית המשפט קבע בצורה מפורשת את הממצא הבא: "יתרה מכך, חב' שחף לא שילמה לחב' רויכמן בגין הזמנה 249, ואף טענה בסעיף 47 לסיכומי התשובה שחב' רוכימן אינה זכאית לתשלום התמורה בשל הפגמים הנטענים. מאידך הוכח כי מלוא התמורה שולמה ע"י הלקוחה לחב' שחף, ולא הוכח כי חב' שחף נאלצה להחזיר כספים ללקוחה". (לניתוח העובדתי של בית המשפט – ראו עמ' 23 ואילך תחת הכותרת "עסקה 3 [הזמנה 249].

לאור האמור, דין סעיפים 113-106- להימחק.

סעיפים 116-114: הזמנה 248: בסעיפים אלה נטען לאיחור בן 24 ימים וכן לנזקים שנגרמו כתוצאה מאיחור זה. כזכור, הטענות לאיחור, כמו- גם טענות הנוגעות לנזקים כספיים, נדחו על ידי בית המשפט המחוזי. גם אם נניח שבית המשפט לא דן באופן פרטני בנזק על פי הזמנה 248, הרי שלאור ההלכה הפסוקה המצוטטת לעיל ,הנתבעת משותקת מלטעון גם את הטענות אשר היה עליה לטעון, אך נמנעה מכך.

לאור האמור, דין סעיפים אלו להימחק ( 116-114.)

סעיפים 117-121 הזמנה 258: גם בעניין זה , בדומה להזמנה 247, יש למחוק את הסעיפים שעוסקים בהזמנה זו. נקבע בצורה מפורשת כי :"לא היה איחור באספקת הזמנה 258" (סעיף קטן (ד) בעמ' 8 לפסק הדין). בהמשך נקבע כך: "בסעיפים 172-170 לתצהירו של ערן הועלתה רק טענה של איחור, שלא הוכחה, ולא הועלו טענות אחרות על מנת להצדיק את אי תשלום עבור הסחורה שסיפקה חב' רויכמן לחב' שחף".

לפיכך דין סעיפים אלו להימחק (117-121).

סעיפים 128-122: הזמנות 264+269: ככל שמדובר בטענה לאי אספקה,הרי לגבי טענה זו לא קיים מעשה בי-דין. יחד עם זאת ככל שהכוונה בסעיפים אלו לאיחור באספקה,קיים מעשה בי-דין. כיון שבשלב זה,מהות הטענה לא ברורה,לא אורה על מחיקת הסעיפים.

13. סעיפים 139-129 -סעיפים אלה עוסקים בחוות דעת רואה חשבון התובעת, שנתן דעתו לנזקים העקיפים שנגרמו לתובעת. אלו לא נטענו ולא נדונו בהליך הקודם. כמו כן שאלת הקטנת הנזק והפרשי ההצמדה וריבית- הן מסוג הטענות שבהחלט יש מקום להתירן במסגרת תובענה זו, לפיכך, סעיפים אלו לא ימחקו.

14. לאור כל האמור, הבקשה מתקבלת בחלקה. אני מורה על מחיקת סעיפים 53-17, 121-90 מתצהיר הנתבעת.

לגבי יתר הסעיפים-אף שלא הוריתי על מחיקתם,מובהר כי טענות לגביהן קיים מעשה בי-דין,כפי שפורט לעיל,לא ידונו .

מאחר שחלק ניכר מתצהיר הנתבעת התייחס לטענות שכבר הוכרעו מפורשות בפסק הדין החלוט ,ובכך גרמה הנתבעת,לתובעת וגם לביה"מ, טרחה יתירה לצורך לימוד תצהיר אשר חלק משמעותי ממנו כבר הוכרע ולכן אינו רלוונטי כהגנה בתביעה זו,אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות הבקשה בסכום של 2,000 ₪.

ניתנה היום, א' סיוון תשע"ה, 19 מאי 2015, בהעדר הצדדים.