1. בפני בקשה לביטול פסק דין מיום 22.9.11, אשר ניתן כנגד המבקש בהעדר התייצבות. כן התבקשה הארכת המועד להגשת בקשה זו.

לטענת המבקש, לא ידע אודות מועד הדיון, שכן בא כוחו הקודם לא עדכן אותו ולא הודיע לו על מועד הדיון. המבקש טען, כי אי התייצבותו לדיון לא נבעה מזלזול, אלא מחמת רשלנותו של בא כוחו הקודם אשר נסע לחו"ל ולא הודיע על כך למבקש ולביה"מ.

לעניין הגנתו, טען המבקש כי אינו חייב למשיב מאום.

2. המשיב התנגד לבקשה ותאר את השתלשלות ההליכים, לרבות דיון קודם, אליו לא הייתה התייצבות מטעם הנתבעים. המשיב הפנה לאישור מסירה מיום 16.7.11, המעיד על מסירת פרוטוקול הדיון מיום 5.6.11 למבקש עצמו. לטענת המשיב, אישור המסירה מעיד כי המבקש עצמו, ולא רק בא כוחו, קיבל את ההחלטה. עוד טען המשיב, כי המבקש לא העלה כל טעם לאיחור בהגשת הבקשה. בעניין זה צרף המשיב אישור מסירת האזהרה מיום 26.3.12, בדבר פתיחת תיק ההוצאה לפועל נשוא פסק הדין וטען כי המבקש אף פנה אליו בבקשה להסדרת החוב.

המשיב הפנה לכך, שלא צורף תצהיר מטעם בא כוחו הקודם של המבקש, וכי המבקש לא טען כלל לעניין סיכויי הצלחתו.

דיון:

3. ההלכה הפסוקה בשאלת ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר, נקבעה בפסק הדין המנחה של כבוד השופט זוסמן בע"א 64/53 כהן נ' יצחק, פ"ד ח' 395, אשר קבע כי:

"פסק הדין אשר ניתן שלא כהלכה דרך משל: מבלי שהנתבע הוזמן כחוק – רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק..

ניתן פסק דין כהלכה יציג לעצמו בית המשפט אשר אליו פנה הנתבע בבקשת ביטול שתי שאלות אלו:

ראשית, מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא רשם הופעה, או לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט.

 שנית, ושאלה זו חשובה לאין ערוך מהראשונה – מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע המבקש".

 ראה בנוסף, לעניין זה :

 ע"א 442/89 עלאדין ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מג (3), פ"ד 824; ע"א 164/63 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד י"ז 349.

4. במקרה דנן,קיים בתיק אישור מסירה המעיד כי הזימון לדיון נשלח לבא כוחו הקודם של המבקש וחזר בציון "לא נדרש". הזימון נשלח לכתובת שמסר בא כוח המבקש לתיק.

על פי תקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984, בהליך שניתן בו מען להמצאת כתבי בית דין, יכול שתהא ההמצאה במסירת הכתב לפי אותו מען וכל עוד לא הודיע בעל דין בהודעה בכתב לבית המשפט על שינוי במענו, יראו כל כתב שהומצא לפי המען האמור כאילו הומצא כראוי.

בעניין זה יפים הדברים שנאמרו בת"א (ת"א) 61341/06 שטרית אלי נ. אוזמו אוסמו יצחק:

"תקנה זו נועדה למנוע טענות סרק מיתממות מצד בעלי דין. בעל דין אמור שלא להכשיל את ההליך השיפוטי על ידי הימנעות מכוונת מקבלת כתבי בית דין. בעל דין כגון המבקש, שבאופן שיטתי אינו דורש כתבי בית דין, טוען כי אינו מתגורר בכתובת שאליה נשלחים כתבי בית דין, אך אינו דואג לספק כתובת חלופית לצורך איתורו, הוא בעל דין חמקן. בעל דין כזה נכנס בהגדרה של תקנה 480. התובע ומערכת בתי המשפט אינם אמורים לכלות את כוחותיהם בהתרוצצות אחריו. די בכך שהוגש כתב הגנה על פי הכתובת שבה בוצעה מסירת כתב התביעה כדי להקנות לבית המשפט סמכות לדון בעניינו על פי אותה כתובת".

לאור האמור ומשהמבקש זומן כדין (באמצעות בא כוחו, אשר עד לאותו מועד לא הגיש בקשה לשחרור מייצוג), אין מקום לבטל את פסק הדין מחמת הצדק.

5. יחד עם זאת, לבית המשפט סמכות לבטל פסק דין גם מתוקף שיקול דעתו:

בעניין זה יצוין, כי בניגוד לטענת המשיב, כאשר מדובר בפסק דין שניתן בהעדר התייצבות, אין צורך בצירוף תצהיר חדש ומפורט לעניין סיכויי ההגנה. סיכויי ההגנה נבדקים על פי כתב ההגנה, או בקשת הרשות להתגונן המצויים כבר בתיק.

ראה בעניין זה בספרו של גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה תשיעית בע"מ 356:

"כאשר הנתבע לא התייצב לדיון וניתן נגדו פסק דין בהיעדרו, הרי שבדיקת סיכויי ההצלחה נעשית על פי כתב ההגנה המצוי כבר בתיק בית המשפט, לעומת זאת, כאשר הוא לא התגונן כלל, נלמדים סיכויי ההצלחה מהבקשה לביטול ומהתצהיר התומך בה".

לאחר שעיינתי בתצהיר הרשות להתגונן שהגיש המבקש ואשר הפך, עם מתן הרשות להתגונן, לכתב הגנתו של המבקש, סבורתני כי המבקש הצביע על הגנה אפשרית ברמה הנדרשת בשלב זה. על פי ההלכה הפסוקה, בשלב זה אין הנתבע חייב להראות כי הגנתו היא איתנה ובטוחה ודי לו כי יראה הגנה אפשרית וכי שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת עשויה להביא את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה (ראה בספרו של גורן, אוזכר לעיל, בעמ' 356).

במקרה דנן, בכתב התביעה נטען כי הנתבעת 1 (להלן: "החברה"), אשר נטען כי המבקש היה מנהל ומורשה חתימה בה, הזמינה באמצעות המבקש, עבודות מהמשיב וכי נותרה בגינן יתרת חוב. המבקש טען בהגנתו, כי כלל לא היה מנהל, או מורשה חתימה בחברה, אלא רק עובד בחברה וכי מעולם לא הזמין עבודות מהמשיב ולא התחייב לשלם עבורן.

טענות אלו ראויות לבחינה, ובוודאי שאם יוכחו, יהיה בהן משום הגנה אפשרית לתביעה.

6. לעניין הסיבה למחדל אי ההתייצבות, אכן ב"כ המבקש זומן כאמור לדין, אולם טענת המבקש הינה כי הוא עצמו לא ידע על הזימון וכי המדובר ברשלנות בא כוחו, אשר לא התייצב לדיון. טענה זו לא נסתרה.

אישור המסירה שצרף המשיב בתגובתו, ואשר נמסר למבקש עצמו, מתייחס לפרוטוקול מיום 5.6.11, בו נקבע מועד דיון ליום 27.6.11. מועד זה נדחה פעמיים לבקשת המשיב, ואין בפניי אישור כי הזימון למועד 22.9.11 נמסר למבקש עצמו.

אמנם כאמור, בוצעה מסירה של הזימון לבא כוחו של המבקש ולאור הייצוג, דינה כזימונו של המבקש. אולם, בשל כך כבר נקבע כי אין המדובר בביטול מחמת הצדק.

יחד עם זאת, לעניין ביטול על פי שיקול דעת, הרי שאי דרישת דבר דואר ע"י ב"כ המבקש הקודם, בצירוף העובדה כי אין אישור המעיד שהמבקש עצמו ידע על מועד הדיון, יש בהם כדי להסביר את מחדל אי ההתייצבות.

7. אמנם המדובר בפסק דין שניתן ב-9/11 והבקשה הוגשה רק ב-31.12.12. יחד עם זאת, המשיב לא המציא כל מסמך המעיד על מועד מסירת פסק הדין למבקש. אציין, כי אישור מסירת האזהרה בגין פתיחת תיק ההוצאה לפועל, אשר צורף לתגובת המשיב, מתייחס למסירת אזהרה בגין פתיחת תיק ההוצל"פ כנגד הנתבע 3 (שהינו גם אחיו של המבקש). אין המדובר באזהרה שיועדה למבקש בגין פתיחת תיק הוצל"פ כנגד המבקש אשר נמסרה לאחיו של המבקש עבור המבקש. המדובר כאמור באזהרה שנועדה ונמסרה לאח – שהינו נתבע אחר בתיק זה. לא ניתן לדעת ממסירת האזהרה, שנועדה ונמסרה לאח, כי המבקש עצמו ידע על מתן פסק הדין, או מתי ידע עליו.

עוד אוסיף כי גם פסק הדין נשלח לבא כוחו הקודם של המבקש וחזר בציון "לא נדרש". יחד עם זאת, לא הוצג אישור המעיד על מסירת פסק הדין למבקש עצמו וזאת למרות השהות שניתנה בהחלטתי מיום 9.3.13 להמצאתו. לפיכך ולאור טענת המבקש כי בא כוחו הקודם התרשל ולא הודיעו אודות ההליכים בתיק ,לא ניתן לקבוע מתי המבקש ידע על פסק הדין ומכל מקום לאור התנהלות בא כוחו (שלא "דרש" את פסק הדין שנשלח אליו בדואר),יש בכך טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הבקשה.

8. זכות הגישה לערכאות הפכה בשנים האחרונות לזכות מעין חוקתית ובית המשפט יעדיף תמיד דיון ענייני בטענות הצדדים על פני הכרעה שניתנה בהעדר התייצבות.

בהתאם, ההלכה היא כי מקום שהמבקש מצביע על סיכויי הגנה, יש לשקול בחיוב קבלת הבקשה, תוך ריפוי הפגם של אי התייצבות בפסיקת הוצאות.

לאור כל האמור, מאחר שמדובר בביטול על פי שיקול דעת ולמשיב נגרמו הוצאות, הן בגין התייצבותו לחינם לדיון והן בגין הצורך במתן תשובה לבקשה, אני קובעת כי פסק הדין יבוטל אך זאת בתנאי ובכפוף לתשלום הוצאות המשיב בסך כולל של 7,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום בדרך של הפקדתם לקופת בית משפט.

ככל שיופקדו ההוצאות, הן יועברו ע"י המזכירות למשיב וייקבע מועד לדיון.

לא יופקדו ההוצאות, יוותר פסק הדין על כנו.

ניתנה היום, י' ניסן תשע"ג, 21 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.