התובע, מר גנאים מוחמד וחש, קיבל החל מיום 1/1/2004 גמלת הבטחת הכנסה בשיעור מופחת, עקב הכנסה שנזקפה משווי שתי דירות הבנויות מעל דירת מגוריו. תביעתו לפנינו היא לתשלום מלוא גמלת הבטחת ההכנסה.

אלה העובדות החשובות לענייננו:

1. התובע מתגורר בסחנין, בדירת מגורים בת כ- 100 מ"ר, אותה בנה עוד בשנת 1985 על קרקע שירש יחד עם אחיו, מאביו המנוח והידועה כחלקה 2 בגוש 19316. חלקו של התובע בקרקע הוא 118/2688.
2. מעל לדירת מגוריו של התובע נבנו שתי קומות נוספות, בכל אחת מהקומות דירת מגורים, לשני בניו של התובע. שתי הקומות שנבנו מעל דירתו של התובע נבנו ללא היתר בניה.
3. התובע המציא אישור מעיריית סח'נין, לפיו בהתאם לספרי העירייה רשומה על שמו של התובע דירת מגורים אחת ששטחה 100 מ"ר והוא מחוייב בתשלום ארנונה ומיסים קודם לשנת 1995 (ר' אישור מיום 25/11/2006 – נספח לתצהיר התובע מוצג ת/1).
4. אישור נוסף מעיריית סח'נין מיום 21/7/2008 מציין כי התובע מתגורר בבית אשר לו שלוש קומות, מתוכן שתיים רשומות על שם בניו ומצוין כי מדובר בשלד שאינו ראוי לשימוש (ר' נספח למוצג ת/1).
5. כן המציא התובע אישור מהוועדה המקומית לתכנון ובניה "לב הגליל" כי החל משנת 1989 לא הוצא על שמו היתר בנייה (ר' נספח למוצג ת/1).
6. ביום 8/6/2010 העביר התובע את הבעלות בדירות שנבנו מעל דירת המגוריו, לבניו, עלאא ובהאא (ר' נספחים שצורפו לתצהיר התובע - ת/1 וכן מוצג ת/5).
7. השמאי מר דורון חזיזה ערך ביום ב-1/8/2010 שומה למקרקעין ולפי שומה זו השווי הכולל של הזכויות בשתי הדירות שבנויות מעל לדירת מגורי התובע (זכויות הבניה ושווי הבניה לשתי הדירות יחד) מסתכם בסך 438,000 ₪ (ר' מוצג נ/3).

טענות הצדדים:

1. התובע טוען, כי בבעלותו דירת מגורים אחת ויחידה (הדירה בה הוא מתגורר), וכי הדירות שנבנו מעל דירתו, נבנו על ידי בניו והם נשאו במלוא הוצאות הבנייה וממשיכים לשלם את שאר ההוצאות השוטפות, כל אחד עבור הדירה בה הוא מתגורר. התובע טוען עוד כי בניו קיבלו חזקה מוחלטת בדירות אלו עוד משנת 2004 ויש לראות בכך כהעברת זכויות כדין. לפיכך טוען התובע, שאין להביא בחשבון הכנסותיו, לעניין זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה, את שווי הזכויות של דירות אלו.

מנגד טוען הנתבע, כי החלטתו להפחית את שיעור הגמלה בשל דירות אלו בדין יסודה. התובע לא הוכיח כי בניו מימנו את בניית הדירות בעצמם, והואיל והתובע העביר בפנקס המקרעין את הבעלות במקרקעין שבבעלותו לבניו, רק ביום 8/6/2010 ולא הוכיח כי פעל להעברת הזכויות קודם לכן, יש לקבוע כי יום העברת הזכויות הינו 8/6/2010.

1. המחלוקת היחידה אשר נותרה בתיק היא - האם במסגרת חישוב זכאות התובע להבטחת הכנסה, לקח הנתבע בדין, בחישוב הכנסות התובע, גם הכנסה רעיונית חודשית משתי הדירות הבנויות מעל דירת מגוריו?

דיון והכרעה:

1. הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה קמה מכוח הוראות חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן - חוק הבטחת הכנסה וגם החוק). בסעיף 5(א) נקבע שיעור הגמלה לזכאי שאין לו הכנסה ובסעיף 5(ב) לחוק נקבע כי זכאי שיש לו הכנסה, לא יקבל את מלוא שיעור הגמלה שהוא זכאי לה, אלא רק את ההפרש בין שיעור הגמלה שהיה זכאי לה לולא הכנסתו- לבין הכנסתו.

הכנסה מהי? בסעיף 9(א)(4) לחוק נקבע, כי לצורך החוק "הכנסה" משמעה, בין היתר, הכנסה מהמקורות המפורטים בס' 2 לפקודת מס הכנסה, לרבות:

"(4) סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם הנכס הוא של ילדו של הזכאי הנמצא עמו אף אם אין מופקת ממנו הכנסה".ב

עוד נקבע כי "נכס" לעניין סעיף זה, כולל "כל רכוש, בין מקרקעין ובין מיטלטלין...ולמעט זכות החזקה במקרקעין המשמשים למגורי הזכאי ולא לשם השתכרות או ריווח...".

בתקנה 10 לתקנות הבטחת הכנסה התשמ"ב-1982 (להלן – תקנות הבטחת הכנסה וגם התקנות) נקבע:

"10. הכנסה מנכס

(א) כהכנסה חודשית מנכס יראו סכום השווה ל- 8% משוויו מחולק ב- 12 אף אם אין מופקת ממנו הכנסה או את סכום ההכנסה החדשית המופקת ממנו בפועל — לפי הסכום הגבוה יותר.

(ב) שווי הנכס לענין תקנת-משנה (א) ייקבע בהתאם לשומה או לקביעה האחרונה שנעשתה לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א–1961, או בהתאם להערכה של שמאי מוסמך, ובמיטלטלין — גם לפי הצהרת התובע בכתב, הנתמכת בתעודות עם פירוט הנתונים הדרושים לקביעת השווי — הכל לפי בחירת המוסד לביטוח לאומי."

תקנה 11 לתקנות, דנה בהעברת נכס, שהיה בבעלותו או בחכירתו של תובע גמלה או של בן זוגו, לאדם אחר, ללא תמורה או בתמורה סמלית, וכך נקבע:

"הועבר נכס, שהיה בבעלותו או בחכירתו של התובע גימלה או של בן זוגו, לאדם אחר ללא תמורה או בתמורה סמלית, יראו את הנכס כשייך למעביר הנכס-

(1) אם הנכס הועבר תוך חמש שנים שלפני מועד הגשת התביעה לגימלה.

(2) אם הנכס הועבר לילדו, כל עוד הוא ילד הנמצא בהחזקתו, אף אם חלפו יותר מחמש השנים האמורות בפסקה (1)."

1. נקדים ונאמר כי לאחר שעיינו בכל החומר שהונח בפנינו ובטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. להלן טעמינו.
2. לתובע זכות בעלות במקרקעין עליה בנויה דירתו, ומעל דירתו בנויות עוד שתי דירות. סעיף 12 לחוק המקרקעין, תשכ"ט (להלן: "חוק המקרקעין") קובע כי:

"הבעלות בקרקע חלה על הבנוי והנטוע עליה ועל כל דבר אחר המחובר אליה חיבור של קבע, זולת מחוברים הניתנים להפרדה, ואין נפקא מינה אם המחוברים נבנו, ניטעו או חוברו בידי בעל המקרקעין או בידי אדם אחר".

לפי סעיף 12 לחוק המקרקעין גם שתי הדירות הבנויות מעל דירת התובע שייכות לו. "מי שמבקש לעקור "חזקה" זו שבחוק המקרקעין, צריך שתשתית העובדתית התומכת בקביעה השונה מ"חזקה" זו, תהיה מוצקה דיה, ולא יפול בה פקפוק" (ר' עב"ל 40269/97 מוסטפא סברי ג'בארין – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 43).

לאור סעיף 12 לחוק המקרקעין, גם אם שתי הדירות שנבנו מעל דירת התובע, נבנו ללא היתר בניה חוקי, הן נחשבות כדירות שהן בבעלות התובע (ר' עבל 332/09 המוסד לביטוח לאומי – ג'בארין מוחמד אמין, ניתן ביום 14/12/2010).

במקרה אחר נפסק כי מקום בו הבן נשא בכל עלות הבניה של המבנה, לא יובא בחשבון, בעת שבאים לשום את המקרעין, שווי עלות הבניה של המבנה אותו בנה הבן (ר' עב"ל 1078/00 פואז מוחמד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 23)

1. נשאלת השאלה האם התובע הוכיח כי העביר את זכויותיו בדירות הבנויות מעל דירת המגורים שלו, לבניו לפני יום 8/6/2010 והאם הבנים מימנו את בניית הדירות מכספם בלבד?
2. התובע טוען כאמור כי בניו בנו את הדירות הבנויות מעל דירתו, וקיבלו את החזקה (ולמעשה את הבעלות) בדירות עוד בשנת 2004 (כך נטען בכתב התביעה ובסיכומי התובע). בשונה מכך ציין התובע בתצהירו כי לאחר שנת 2008, כל אחד מבניו, עלאא ובהאא, בנה מעל דירתו את הדירה שלו, כך שנוצרו בבנין שלוש קומות. בניית שתי הדירות מומנה על ידי בניו, והדירות נבנו ללא היתר בניה. התובע ציין עוד בתצהירו כי הוא בתהליך העברת שתי הדירות על שמות בניו במשרד לרישום מקרקעין (ר' תצהיר התובע - מוצג ת/1).

בניו של התובע, גנאים עלא מוחמד וגנאים בהאא מוחמד העידו בתצהירם (מוצג ת/3) כי במהלך שנת 2004 בנו דירות על מעל ביתו של אביהם, ובניית הדירות מומנה מכספם שלהם.

בשונה מכך העיד התובע (ביום 22/2/2011) כי בניו בנו את הדירות לפני חמש שנים היינו בשנת 2006. ברם עדיין מדובר רק בשלד והבנים גרים שם כי אין מקום אצלו בבית (ר' עמ' 4 לפרוטוקול ש 19-23). עוד העיד התובע כי העביר את הדירות על שם הבנים ב – 8/6/2010 (ר' עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 1-2).

מאידך, בנו של התובע, מר עלאא מוחמד גנאים, העיד כי התחיל לבנות את הבית בשנת 2000, או 2000 ומשהו (ר' עמ' 9 לפרוטוקול ש' 14-15).

בנו של התובע בהאא מוחמד גנאים, העיד בפנינו כי בניית שתי הדירות החלה בשנת 2004 (ר' עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 6-5).

1. נוכח הסתירות הרבות בגרסתו של התובע, והסתירות בין עדות התובע לעדות בניו מתקשים אנו ליתן אמון בגרסת התובע ובגרסאות בניו. בנוסף, מהראיות שהובאו בפנינו עולה כי לא ייתכן שבניו של התובע עברו להתגורר בדירות שנבנו מעל דירתו של התובע, לפחות לא לפני חודש יוני 2010.
2. התובע הציג לפנינו מסמך מעיריית סח'נין ולפיו מדובר בנכס בן שלוש קומות בו מתגוררים התובע ובניו (מסמך מיום 21/7/2008). ברם, במסמך זה צוין בנוגע לדירות אשר רשומות על שם בניו של התובע – כי מדובר בשלד שאינו ראוי למגורים ואין חובה בתשלום ארנונה.

ביום 29/7/2010 ביקר בנכס התובע השמאי מטעם המוסד לביטוח לאומי, מר יוסי מור ובתוך כך גם צילם את הנכס. השמאי ציין בדו"ח השומה כי מדובר בדירות שבנייתן טרם נסתיימה. כך גם עולה מהתמונות שצורפו לדו"ח השמאות. מתמונות אלו עולה בבירור כי מדובר בדירות שבנייתן לא הושלמה והן אינן ראויות למגורים.

בנו של התובע, עלאא, העיד כי בביתו אין רהיטים, יש רק מיטה עליה הוא ישן (ר' עמ' 8 לפרוטוקול ש' 15-18). עלאא נשאל האם הבית גמור וכך השיב : "לא גמור לגמרי. חסר בו דלתות, מזגנים, צבע, חסר הרבה דברים. גם כיורים אין. שירותים יש". ובהמשך השיב כי גם מקלחת אין (ר' עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 1-5).

כך גם לא הוכח כי בניו של התובע משלמים את ההוצאות השוטפות של המגורים בדירות אלו. בהאא העיד כי הוא אינו משלם חשמל בנפרד מאביו.

הנה כי כן, טענתו של התובע, כי בניו עברו להתגורר בדירות אלו בשנת 2004 (או בכל התקופה הרלוונטית לתביעה) ובכך קיבלו את החזקה והבעלות, איננה עולה בקנה אחד עם הראיות שהוצגו בפנינו ומשכך אנו דוחים טענה זו.

התובע אמנם הגיש מסמך מטעם עיריית סח'נין מיום 25/11/2006 לפיו הנכס הרשום על שם התובע הוא דירת מגורים יחידה בשטח של 100 מ"ר. ברם, רישום זה במועצה אין בו כדי לשלול את העובדה שהתובע הוא הבעלים של הדירות שנבנו מעל דירתו, לפי חוק המקרקעין ולצרכי חוק הבטחת הכנסה. יתרה מכך, רישום זה מלמד דוקא כי בניו של התובע לא קיבלו את החזקה בדירות בשנת 2004 והרישום עומד בסתירה לגרסתו של התובע.

עוד נציין כי לא הוכח בפנינו כי עד לשנת 2010, פעל התובע להעברת הבעלות על הדירות, לבניו. כבר נפסק על ידי בית הדין הארצי, כי מבוטח שנותן לבניו להשתמש בנכס, אך אינו פועל כדי להעביר את הבעלות בנכס, נשאר בעל המקרקעין, ונחשב כבעל הנכס לצורך חוק הבטחת הכנסה (ר' דב"ע נג/04-137 סעיד כיאל - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם). לפיכך יש לראות בתובע כבעלים של שתי הדירות עד ליום העברת הבעלות בדירות לבניו, שעברה ביום 8/6/2010.

1. עוד טוען התובע, כי בניו בנו את הדירות מכספם שלהם, שהרוויחו בעבודתם וללא כל עזרה ממנו. לטענת התובע שני בניו עלאא ובהאא, בעזרתם של בתו, סנא, ובנו, ריאד, מימנו את בניית הדירות (ר' עמ' 5 לפרוטוקול ש' 8-9). התובע ציין בעדותו כי שני בניו הגדולים עבדו בשיפוצים, בתו עבדה בחקלאות ונתנה את הכסף לאחיה, וכן הבן ריאד עבד במסעדה ונתן את הכסף לאחיו. התובע ציין כי בנו הקטן ריאד החל לעבוד מגיל 12.
2. ראשית יצוין, כי נוכח הסתירות הרבות שהתגלו בגרסתו של התובע ובעדויותיהם של התובע ובניו (כפי שמצינו לעיל), אין אנו נותנים אמון בעדויותיהם ובגרסת התובע. בנוסף, לא שוכנענו כי בניו של התובע בנו את הדירות במימונם בלבד.

בדו"ח השומה צוין כי שווי הבנייה עומד על סך של 180,000 ₪ לכל דירה. בנו של התובע, מר עלאא מוחמד גנאים, העיד בפנינו כי הבניה עלתה "לא פחות מ- 200,000 ₪" (ר' עמ' 9 לפרוטוקול ש' 17). במועד הדיון היה הבן עלאא בן 28, אחיו בהאא בן 24, בתו של התובע בת 25 ובן נוסף בשם ריאד, בן 21.

הוצגו בפנינו תלושי שכר של עלאא, בהאא וריאד -בשנים 2006 ו– 2007. לגבי הבן בהאא קיימים תלושי שכר גם משנת 2005. ביחס לבן ריאד הוצגו בפנינו תלושי שכר לשנת 2007 בלבד. מתלושי השכר עולה כי שכרם של הבנים עמד על סך של 3,500 ₪ לחודש בממוצע. בנוסף, עולה מהראיות והעדויות כי שכר עבודתם שימש לצרכים אחרים ולא רק לבניית הדירות. בניו של התובע לא עבדו באופן רציף וכשמי מילדי התובע לא עבד, עזרו לו אחיו האחרים ונתנו לו כסף.

מנתונים אלו לא שוכנענו כי בניו של התובע מימנו בעצמם את בניית הדירות, שעלות כל אחת מהן למעלה מ- 200,000 ₪. כאמור, התובע טען כי הבנייה החלה ואף הסתיימה, בשנת 2004. ברם, אין בפנינו כל תימוכין לעובדה כי ילדיו של התובע עבדו בשנת 2004 או קודם לכן ועולה השאלה מהיכן נמצא הכסף לבנייה שתי הדירות בשלב זה. זאת בפרט שבאותה עת ילדי התובע היו בני: 12, 16, 18 ו-21. גם אם ילדי התובע יצאו לעבודה בגיל צעיר, לא סביר בעינינו כי כבר בשנת 2004 ההון הדרוש לבניית הדירות היה מצוי בידי ילדיו. עוד נציין כי גם אם הבנייה לא החלה בשנת 2004, אלא לאחר מכן, לא שוכנענו כי ילדי התובע יכלו לשאת במימון הוצאות הבנייה בעצמם.

זאת ועוד, התובע לא הציג בפנינו מסמכים או קבלות, אשר יש בהם כדי לתמוך בטענה כי אכן בניו נשאו במימון הבנייה. בנוסף, אף אחד מילדי התובע לא יכול היה לנקוב בשם הקבלן שבנה את הדירות.

1. לאור כל האמור לעיל, לא שוכנענו כי בניו של התובע מימנו בעצמם את בניית הדירות הבנויות מעל דירת מגוריו של התובע וכי עברו להתגורר בהן בתקופה הרלוונטית לתביעה. על פי הפסיקה רק קבלת חזקה מוחלטת בנכס ובתנאי שבנייתה מומנה על ידי בעל זכות החזקה, נחשבת כהעברת זכויות לצורך חוק הבטחת הכנסה (ר' עב"ל 522/05 המוסד לביטוח לאומי - יוסף סעיד חטיב, ניתן ביום 24/7/2007).
2. משהתובע לא השכיל להוכיח כי העביר את הזכויות בדירה לבניו וכן לא השכיל להוכיח כי בניו נשאו בעלות הבניה, אנו קובעים כי העברת הזכויות לבניו נעשתה רק ביום 8/6/2010. תקנה 11 לתקנות הבטחת הכנסה קובעת, כי במקרה של העברת נכס ללא תמורה לאחר, יראו את הנכס כממשיך להיות שייך למעביר הנכס במשך חמש שנים ממועד העברתו. מכאן שיש לראות בשתי הדירות כשייכות לתובע עד ליום 8/6/2015.

על כן, בעת חישוב זכאותו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה, יש לזקוף לתובע הכנסה רעיונית בגין שתי הדירות שנבנו מעל דירתו וזאת עד ליום 8/6/2015. התובע לא הגיש שומה מטעמו על כן יש לראות בשומה מטעם הנתבע כשומה קובעת. שווי זכויות הבניה ושווי הבניה של שתי הדירות בשומה הם בסך 438,000 ₪ נכון ליום 1/7/2010 (ר' מוצג נ/3).

1. משכך הכנסתו החודשית של התובע משתי הדירות הינה בסך 2,920 ₪ לפי החישוב הבא: 438,000 X (12/ 8%) = 2,920 ₪.
2. משאלה פני הדברים התביעה נדחית.
3. משעסקינן בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.
4. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"ח אלול תשע"ב, 5 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.