מבוא:

1. בפני בקשה אשר הוגדרה כ"בקשה דחופה למתן הוראות", אשר במסגרתה עותר המבקש, כי בית המשפט יורה, כי המשיבה מנועה מלהגיש כתב אישום כנגד נאשמים אחרים (להלן: "הנאשמים האחרים"), בגין העובדות נשוא כתבי האישום נשוא התיקים שבכותרת, אשר נדונו בפני בית משפט זה ואשר בוטלו בהסכמת הצדדים מיום 3.9.14, בהתאם להוראת סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן: "החסד"פ"). לחילופין, עותר המבקש, כי בית המשפט יורה על ביטול ההסדר הדיוני מיום 3.9.14 וקביעת התיק להמשך דיון. לחילופי חילופין, עותר ב"כ המבקש, כי בית המשפט יורה על העברת הדיון בכתב האישום החדש שהוגש, לדיון בפני בית משפט זה.

2. הבקשה, על כל חלקיה, הועברה לתגובת המשיבה, אשר בתגובתה מיום 8.2.15, עתרה לדחיית הבקשה מן הנימוקים אשר פורטו על ידה בתגובה ואשר יפורטו בהמשך החלטה זו.

3. בדיון אשר התקיים ביום 1.6.15, חזרו ב"כ הצדדים על טיעוניהם הכתובים והשלימו טיעוניהם בעל פה, כפי שיפורט בהמשך החלטה זו.

טיעוני המבקש:

4. לטענת המבקש, התיקים המאוחדים שבכותרת היו קבועים להמשך שמיעת ראיות ביום 3.9.14 (להלן: "הדיון"). במועד האמור ונוכח אי התייצבות ב"כ המשיבה לדיון שנקבע, הגיעו הצדדים להסכמה ולפיה, הנאשם יחזור בו מכפירתו ברשות בית המשפט וזאת בשני התיקים שבכותרת. המאשימה, בהסכמת הסניגור, תחזור בה משני כתבי האישום המאוחדים שבכותרת בהתאם להוראות סעיף 94 (ב) לחסד"פ.

5. כך ציין המבקש, כי עוד באותו היום, הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה על ידי בית המשפט והפנה בהקשר זה לפרוטוקול הדיון מיום 3.9.14.

6. לטענת המבקש, חרף חזרת המשיבה משני כתבי האישום שבכותרת, הגישה המשיבה בחוסר תום לב כתב אישום בגין אותם אישומים ובגין אותו תיאור עובדתי כנגד רווח שולמית ויהודה, אשר לטענת המשיבה וכפי הנטען בכתב האישום, עשו שימוש במקרקעין נשוא כתבי האישום. בהקשר זה הפנה המבקש לכתב האישום אשר הוגש ביום 1.9.14.

7. המבקש טוען, כי התנהלות המשיבה הינה חמורה במיוחד, נוכח העובדה, כי המשיבה לא טרחה לציין בפני בית המשפט את עובדת הגשת כתב האישום יומיים קודם לדיון שנערך והציגה מצג שווא ולפיו, היא חוזרת בה מן האישומים מטעמים עניינים, בעוד שכבר הגישה כתב אישום כנגד נאשמים אחרים בגין אותן עובדות.

8. לטענת המבקש, כתבי האישום בתיקים המאוחדים שבכותרת הוגשו בשנים 2005 ו- 2009 בגין אישומים משנת 2004 ובמשך כל אותן שנים, לא הייתה למשיבה כל טענה כלפי גורמים אחרים, זולת המבקש.

9. מוסיף וטוען המבקש, כי בחלוף למעלה מ - 10 שנים, בחרה המשיבה להגיש כתב אישום, בגין אותם אישומים, כנגד מי אשר לטענתה עשו שימוש במקרקעין נשוא כתבי האישום, זאת בחוסר תום לב ובניגוד להסכמות שהושגו בין הצדדים, כל שכן בניגוד להצהרת המשיבה, אשר קיבלה תוקף של החלטה על ידי בית המשפט ולפיה, היא חוזרת בה מהאישומים נשוא כתבי האישום המאוחדים שבכותרת.

10. כך טוען המבקש, כי עסקינן בניסיון פסול וחמור של המשיבה לערוך "מקצה שיפורים" בכתב האישום שהוגש על ידה, בדמות של הגשת כתב אישום חדש בגין אותה מסכת עובדתית, זאת לאחר שבית המשפט החל בהליך שמיעת ראיות בתיק הנדון והיה ערוך לשמיעת עדים נוספים ולמתן פסק דין. בהקשר זה טוען המבקש, כי עניין לנו בהשחתת זמן שיפוטי יקר.

11. כן טוען המבקש, כי המשיבה אינה יכולה לעשות בהליכים המשפטיים כרצונה, מבלי לנמק את התנהלותה בפני בית המשפט, אשר החל בהליך שמיעת ראיות ונתן להסכמת הצדדים תוקף של החלטה, זאת מתוך מחשבה מוטעית, אשר הייתה אף מנת חלקו של ב"כ המבקש, כי בכך תמו ההליכים המשפטיים בעניין זה.

12. עוד טוען המבקש, כי גם "הנאשמים החדשים", כך כהגדרתו, לא העלו בדעתם, כי המשיבה פתחה בהליכים כנגדם ולפיכך, לא מיהרו לעדכן את ב"כ המבקש אודות קבלת כתב האישום. אולם, מיד לאחר שב"כ המבקש עמד על התנהלותה הפסולה של המשיבה, הוא פעל באופן מידי להגשת בקשה זו.

13. בנסיבות אלו ונוכח התנהלותה הפסולה של המשיבה, עתר, כאמור, המבקש, כי בית המשפט יורה, כי המשיבה מנועה מלהגיש כתב אישום כנגד נאשמים אחרים בגין אותן העובדות נשוא כתבי האישום שנדונו בפני בית המשפט. לחילופין, עותר המבקש, כי בית המשפט יורה על ביטול ההסדר הדיוני מיום 3.9.14 וקביעת התיק להמשך דיון. לחילופי חילופין, עותר ב"כ המבקש להורות על העברת הדיון בכתב האישום החדש שהוגש, לדיון בפני בית משפט זה.

טיעוני המשיבה:

14. לטענת המשיבה, כפי תגובתה בכתב, בתיקים נשוא הבקשה הגיעו הצדדים להסכמות ביום 3.9.15, בדבר חזרה מאישום, כאשר הסכמות אלו קיבלו תוקף של פסק דין, על כל המשתמע מכך. משכך, כך טענת המשיבה, המבקש מנוע עתה מלחזור בו מאותן הסכמות.

15. כך טוענת המשיבה, כי כתב האישום בעניינו של המבקש נמחק וכי אין עסקינן בזיכוי בהליך פלילי. בהקשר זה הוסיפה המשיבה וטענה, כי גם אם היה עסקינן בהליך שתוצאתו הינו זיכוי, הרי שגם אז אין מניעה, כי המשיבה תעמיד לדין חשודים אחרים. כן טוענת המשיבה, כי אין לבית המשפט כל סמכות למנוע מן המשיבה ניהול חקירה והעמדה לדין של חשודים אחרים.

16. כך ביקשה המשיבה להדגיש, כי היא נקטה בהליכי חקירה במשך זמן רב, עוד בטרם התקבלו ההסכמות האמורות, ובסיום הליכי החקירה, כאמור, היא החליטה על העמדה לדין של בעלי זיקה נוספים, בהתאם להוראות סעיף 208 (א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965.

17. כן טוענת המשיבה, כי אין בהעמדה לדין של נאשמים אחרים משום זיקה כלשהי לנאשם בתיק נשוא הבקשה. עוד מוסיפה וטוענת המשיבה, כי שזירת שני ההליכים יחדיו, אינה נהירה.

18. עוד מוסיפה וטוענת המשיבה, כי אין בכוונתה ליתן מידע אשר אינו קשור לתיק נשוא הבקשה דנן מהטעם, כי ב"כ המבקש לא צירף לבקשה ייפוי כוח ולפיו, הוא מייצג את הנאשמים האחרים.

19. עוד מוסיפה ומציינת המשיבה בזהירות הראויה, כי מתוכן הבקשה עולה, כי לב"כ המבקש ניגוד אינטרסים בין המבקש לבין הנאשמים האחרים.

20. לאור כל האמור לעיל, עותרת המשיבה לדחיית הבקשה, להותרת פסק הדין מיום 3.9.14, על כנו ולחיוב המבקש בהוצאות.

21. כאמור, בדיון מיום 1/6/15, חזרו הצדדים בעל פה על עיקר טיעוניהם הכתובים, כפי שפורטו לעיל.

דיון והכרעה:

22. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בכל האסמכתאות הרלוונטיות שהובאו בפני, כמו גם בהוראות החוק הרלוונטיות באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות וזאת בשל שלושה נימוקים חלופיים ומצטברים, כפי שיפורטו להלן.

23. כאמור, ב"כ המבקש עותר, כי בית המשפט יורה למשיבה, כי היא מנועה מלהגיש כתב אישום כנגד הנאשמים האחרים בגין אותן עובדות נשוא כתבי האישום שבכותרת. מושכלות יסוד הן, כי המשיבה סוברנית להגשת כתבי אישום, כמו גם לחזור בה מכתבי אישום (בשים לב למשמעות המשפטית הקמה מצעד זה בשים לב לשלב בו יהיו נתונים ההליכים בזמן נתון), ובית המשפט נעדר סמכות לומר דברו בהקשר זה, כמו גם להורות באופן פוזיטיבי למשיבה להגיש כתבי אישום, כאמור, או להימנע מהגשת כתבי אישום. בנסיבות הללו, הרי שבית המשפט נעדר בהליך הפלילי ליתן את הסעד לו עותר המבקש בדמות מניעה מהמשיבה מלהגיש כתב אישום, כאמור. סוגיה אחרת היא, מה הם הצעדים בהם ינקוט בית המשפט, ככל שינקוט בית המשפט בצעדים, כאמור, משיוגש כתב אישום. בהקשר זה יפעל בית המשפט בהתאם לדין ולחוק ואולם, הסעד אליו עותר המבקש, הינו סעד בטרם נפתחו ההליכים המשפטיים, כאמור, סעד אשר בית המשפט נעדר סמכות ליתן אותו.

24. זאת ועוד, לחילופין עותר ב"כ המבקש, כי בית המשפט יורה על ביטול ההסדר הדיוני מיום 3/9/14, הסדר אשר במסגרתו, כפי שפורט בהרחבה לעיל, בוטלו כתבי האישום בהתאם להוראת סעיף 94(ב) לחסד"פ. ראשית יוער, כי בית המשפט קם מכסאו ובהקשר זה נסתיימו ההליכים בפניו. מעבר לצריך והוא העיקר, יצוין, כי גם בהקשר זה בית המשפט נעדר ליתן את הסעד החליפי אליו עותר המבקש. כך אציין, כי מקום בו הורה בית המשפט על ביטול כתבי האישום בהתאם להוראת סעיף 94(ב) לחסד"פ, הרי שאין בית המשפט יכול להורות באופן חד צדדי על פתיחת הליך פלילי בכתבי האישום שבוטלו, כאמור, זולת אם באים אנו בגדרה של הוראת סעיף 94 לחסד"פ הקובע כדלקמן:

"94. תוצאות חזרה מאישום

• 1. חזר בו תובע מאישום לפני תשובת הנאשם לאישום, יבטל בית המשפט את האישום ; חזר בו לאחר מכן, יזכה בית המשפט את הנאשם מאותו אישום.
  2. בהסכמת התובע והנאשם רשאי בית המשפט לבטל אישום, בכל עת עד להכרעת הדין, ודין הביטול יהיה כדין ביטול לפני תשובת הנאשם.
  3. אישום שבוטל, לפי סעיף קטן (ב), לא יוגש מחדש אלא באישור היועץ המשפטי לממשלה ומטעמים שיירשמו".

25. כפי הקבוע בסעיף 94(ג) לחסד"פ, הרי שאישום שבוטל לפי סעיף קטן (ב), לא יוגש מחדש אלא באישור היועץ המשפטי לממשלה ומטעמים שיירשמו. למותר לציין, כי אין בפני כל אישור מאת היועץ המשפטי לממשלה, המשיבה אינה עותרת להגשת האישום מחדש וממילא, לא התגבשו "הטעמים שיירשמו" הנדרשים בהקשר זה. אשר על כן, נמצאנו למדים, כי לא מתגבשים במקרה דנן מי מהתנאים המצטברים הנדרשים הקבועים בסעיף 94(ג) לחסד"פ להגשת האישום מחדש, לאחר שזה בוטל בהתאם להוראת סעיף 94(ב) לחסד"פ ולפיכך, וגם מן הטעם הזה, דין הבקשה להידחות .

26. נחתום החלטה זו ונתייחס למעלה מן הצריך, לטענתו המהותית של ב"כ המבקש ולפיה, המשיבה פעלה שלא כדין שעה שראתה להגיש כתב אישום כנגד הנאשמים האחרים, זאת בשים לב לעובדות נשוא כתבי האישום שבכותרת, אשר בוטלו, כאמור.

27. לבקשה צורף עותק מכתב האישום שהוגש כנגד הנאשמים האחרים (נשוא תיק מס' 5595-09-14), אשר שם הנאשמים הינם רווח שולמית ורווח יהודה ומיוחסות להם העבירות שעניינן ביצוע עבודות או שימוש במקרקעין הטעונים היתר, ללא / בניגוד לתנאי / בסטייה ניכרת מתנאי ההיתר וכן, אחריות לעבודה ולשימוש הטעונים היתר. בהקשר זה נזקקים אנו להוראת סעיף 208(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"), הקובע ומונה רשימה של שמונה בעלי זיקה למקרקעין ואין עסקינן בבעלי זיקה חליפיים ולפיכך, גם אם היה המבקש מורשע בדינו בהתייחס למקרקעין וזאת במסגרת כתבי האישום נשוא הדיון שבפנינו, עדיין הייתה פתוחה הדרך בפני המשיבה להגיש כתב אישום כנגד בעלי זיקה נוספים, בדמות משתמשים, מחזיקים, בעלי המקרקעין, סמכות הנתונה מכוח הוראת סעיף 208(א) לחוק התכנון והבניה. אשר על כן וגם מן הפן המהותי, כך לדידי, הרי שלא נפל פגם בהגשת כתב האישום כנגד הנאשמים האחרים בעלי הזיקה הלכאורית האחרת, בהתייחס לכתבי האישום שבכותרת שהוגשו כנגד המבקש דנן ואשר בוטלו, כאמור.

28. אשר על כן ונוכח כל ההנמקות המצטברות שפירטתי לעיל, דין הבקשה להידחות וכך אני מורה.

29. שקלתי עתירת המשיבה לעשות צו להוצאות ואולם, בנסיבות העניין, אני סבורה, כי אין מקום לעשות כן ולפיכך, אינני עושה צו להוצאות.

30. המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו כסלו תשע"ו, 27 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.