פתח דבר

התובעת הינה חברה אשר עיקר עיסוקה בייבוא, שיווק והפצה של מוצרי כתיבה וציוד משרדי. התובעת הינה היבואן הבלעדי בישראל של מוצרי חברת ETONA (להלן – אתונה). הנתבע מנהל עסק לשיווק והפצה של ציוד משרדי, הפועל תחת השם המסחרי "אביה שיווק".

ביום 3.12.06 התקשרו התובעת והנתבע בהסכם לשיווק מוצרי אתונה (להלן – הסכם השיווק), ולפיו הנתבע יהיה המשווק הבלעדי של מוצרי אתונה בישראל.

טענות התובע

בהסכם השיווק הוסכם בין הצדדים, כי עבור מוצרי אתונה, שהוזמנו על ידי הנתבע, ואשר פורטו בכתב הכמויות שצורף להסכם השיווק, ישלם הנתבע סך של 60,000 ₪ בשש המחאות מעותדות. המחאות אלו נפרעו במלואן.

בדצמבר 2007 ביקש הנתבע לבצע הזמנה נוספת של מוצרי אתונה. בין היתר, ביקש הנתבע לרכוש מוצרים חדשים, שלא נכללו בהזמנה הקודמת. לפיכך, הרחיבו הצדדים את כתב הכמויות והוסיפו בכתב יד מוצרים נוספים (להלן – כתב הכמויות המורחב). כתב הכמויות המורחב צורף כנספח ג לכתב התביעה. עבור מוצרי אתונה, שפורטו בכתב הכמויות המורחב, התחייב הנתבע לשלם 120,000 ₪, בעשר המחאות מעותדות בסך של 12,000 ₪ כל אחת. התובעת סיפקה לנתבע את מלוא הסחורה שפורטה בכתב הכמויות המורחב, וסחורה נוספת, בסך כולל של 151,000 ₪. מתוך הסחורה הזו, החזיר הנתבע לתובעת סחורה בשווי 15,000 ₪. לפיכך, יתרת שווי הסחורה, שנותרה אצל הנתבע, היא בסך 135,513 ₪.

שלוש ההמחאות הראשונות, בסך 36,000 ₪, שניתנו תמורת הסחורה, שסופקה לפי כתב הכמויות המורחב, נפרעו במלואן. כאשר הציגה התובעת את ההמחאה הרביעית לפירעון, התברר לה, שהנתבע הורה לבטלהּ ללא כל התראה מוקדמת. כאשר פנתה התובעת לנתבע לשם ברור העניין, מסר לה הנתבע, כי הורה לבטל את כל יתר ההמחאות שהחזיקה התובעת תמורת הסחורה שסופקה. לטענת התובעת, כלל הסחורה סופקה לנתבע ולכן ביטול ההמחאות נעשה ללא הצדקה.

בנוסף, לטענת התובעת, במהלך שנת 2008 רכש הנתבע מהתובעת מוצרים נוספים, בסך 9,520 ש"ח וטרם שילם את תמורתם.

כמו כן, בדצמבר 2007 סוכם בין הצדדים, כי החל ממועד ההסכמה ואילך, מוצרי אתונה שיוזמנו על ידי הנתבע ישוחררו מהמכס על ידו ולא באמצעות התובעת. למרות הסכמה זו, נאלצה התובעת לשחרר מנמל אשדוד מוצרי אתונה בשווי 120,000 ₪, שהוזמנו על ידי הנתבע. התובעת הצליחה להקטין את הנזק שנגרם לה ולשווק חלק מהסחורה בשווי של 60,000 ₪ לרשתות שיווק בארץ. יתרת הסחורה, בשווי 60,000 ₪, לא נמכרה על ידי התובעת. לפיכך נגרם לה בגין כך נזק בגובה 60,000 ₪. כמו כן, התובעת חויבה לשלם סך של 7,196 ₪ בגין שחרור סחורה מהמכס והוצאות הובלה מנמל המוצא בטורקיה.

לסיכום עותרת התובעת לפיצוי בגין נזקיה כדלקמן:

• 86,773 ₪ בגין סחורה שסופקה לנתבע ולא שולמה התמורה עבורה. סך זה כולל הפרשי הצמדה וריבית עד מועד הגשת התביעה;
• 60,000 ₪ בגין סחורה שהוזמנה על ידי הנתבע ולא שולמה תמורתה. סך זה בצרוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד שחרור הסחורה מהמכס, ביום 8.7.08 ועד ליום, 10.12.08, מועד הגשת התביעה עומד על סך של 62,044 ₪;
• 7,196 ₪ בגין הוצאות התובעת עבור מיסים והובלה, כפי שחויבה התובעת לשלם בגין הסחורה מטורקיה;
• 3,730 ₪ בגין חוב ישן של הנתבע לתובעת.

סכום התביעה עומד על 159,743 ₪. זאת למרות שבראש כתב התביעה מצוין
159,753 ₪.

טענות הנתבע

הנתבע טוען, כי הסכם השיווק, שהציגה התובעת כנספח 1 לכתב תביעתה, הוא איננו הסכם השיווק המקורי, שנחתם על ידי הצדדים, אלא הסכם מזויף, שנוספו בו לאחר החתימה הערות בכתב יד.

הנתבע מכחיש את טענות התובעת ביחס לכתב הכמויות המורחב. לטענת הנתבע הסחורה, שהוזמנה על ידו, כללה רק את הפריטים המפורטים בעמודות "הזמנה 1" ו-"הזמנה 2". התוספות בכתב יד שמופיעות על כתב הכמויות המורחב הן רק רעיונות שהועלו על ידי הנתבע והתובעת אך לא בוצעו הזמנות בפועל.

הנתבע מכחיש את טענת התובעת ולפיה התובעת סיפקה לו סחורה בסך 135,513 ₪. הנתבע טוען, כי תעודות המשלוח והחשבוניות, שצורפו לכתב התביעה כנספח ד, לא הולמות את טענות התובעת. כמו כן, חלק מהמוצרים שמופיעים בכתב הכמויות המורחב לא מופיעים בתעודות המשלוח או החשבוניות.

הנתבע מכחיש את הטענה לפיה הנתבע התחייב לשחרר סחורה מיובאת, וכן טוען, כי מעולם לא ביצע הזמנות סחורה ישירות מן היצרן.

הנתבע מכחיש את הטענה, ולפיה התובעת נדהמה מגילוי דבר ביטול ההמחאה הרביעית. הנתבע טוען, כי בינו ובין נציגי התובעת התקיימה פגישה. במסגרתה הודיע הנתבע, כי הוא מבטל את השיקים, מאחר שהסחורה שהזמין לא הגיעה במועדה וכן לא התקבלה כל הסחורה בהתאם להזמנתו. זאת ועוד, במכתב מיום 22.6.08, ששלח מר רפי שפרוט מטעמה של התובעת לנתבע, נכתב שהתובעת תשיב לנתבע שיקים עתידיים שניתנו על ידו.

הנתבע טוען, כי החזיר לתובעת סחורה בשווי 55,000 ₪. עוד טוען הנתבע, כי מאז חודש יולי 2008 הצטברה אצלו סחורה פגומה בשווי 9,873 ₪ וכן סחורה שלא הוזמנה על ידו ואשר לא ניתנת למכירה בשווי של 25,622 ₪. הנתבע טוען, כי הוא זכאי להחזיר לתובעת את הסחורה האמורה, ולקזז את שוויה מכל סכום שמגיע לתובעת, אם אכן ייקבע שמגיע לה סכום כלשהו.

לטענת הנתבע מערכת היחסים בין הנתבע והתובעת היתה כזו, ששני הצדדים היו קונים סחורה אחד מן השני. מכרטיס הנהלת החשבונות של הנתבע אצל התובעת עולה שהתובעת נותרה חייבת לנתבע סך של 56,906 ₪. כמו כן, טוען הנתבע, כי סיפק לתובעת סחורה בסך 25,652 ₪, וזאת בנוסף לסחורה המופיעה בכרטיס הנ"ל. זאת ועוד, הנתבע טוען, שמגיעים לו זיכויים מהתובעת, בסך 29,012 ₪, שגם הם לא נזכרו בכרטיס הנ"ל.

בסך הכל, ולאחר קיזוז סחורה שסופקה לו ולא נרשמה בכרטיס הנהלת החשבונות, הנתבע - לטענתו - נמצא ביתרת זכות כלפי התובעת בסך 72,220 ₪.

הנתבע כופר בזכותה של התובעת לבטל את הסכם השיווק.

דיון והכרעה

חוב בגין סחורה שלא שולמה

התובעת טוענת, כי סיפקה לנתבע סחורה בסך של כ-150,000 ₪. לטענת התובעת, הנתבע לא השלים את תשלום תמורת הסחורה. לביסוס טענה זו, הציגה התובעת תעודות משלוח וחשבוניות, אשר צורפו כנספח 5 לתצהיר עדותו של מר רפי שפרוט (להלן – מר שפרוט) מטעם התובעת. לחשבונית מס מרכזת מס' 07601761, בסך
192 ₪, לא צורפה כלל תעודת משלוח. כך גם לא צורפה תעודת משלוח לחשבונית מס מרכזת מס' 07601749 בסך 11,441 ₪. לפיכך, ובהעדר ראיה כלשהי לקבלת הסחורה על ידי הנתבע, לא אוכל לקבל את חשבוניות המס כראייה מספיקה לכך שהסחורה המפורטת בהן נתקבלה על ידי התובע. זאת בשעה שהנתבע מכחיש קבלת אותה סחורה (תצהיר עדותו של הנתבע, סעיפים ד.1 ו-ד.2).

יתר חשבוניות המס, שצורפו כנספח 5 לתצהיר עדותו של מר שפרוט, נתמכות בתעודות משלוח חתומות. כמו כן, הנתבע מאשר את קבלת הסחורה המצויינת בהן (ראה עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 1-2; עמ' 22, שורות 19-25; עמ' 23, שורות 11-12).

לפיכך, חייב הנתבע בתשלום בעבור הסחורה שהוכח, כי התקבלה על ידו, כמפורט בחשבוניות שלהלן:

• חשבונית מס מרכזת 07601780 בסך 29,320 ₪.
• חשבונית מס מרכזת 07601778 בסך 67,756 ₪.
• חשבונית מס מרכזת 07601731 בסך 2,547 ₪.
• חשבונית מס מרכזת 07601729 בסך 39,770 ₪.
• חשבונית מס מרכזת 07601693 בסך 2,244 ₪.

סך כל החשבוניות הנ"ל עומד על 141,637 ₪. התובעת טוענת, כי מתוך הסך האמור, שולמה חלק מהתמורה וחלק מן הסחורה הוחזר בהסכמה. יתרת התשלום הובטח על ידי שבעה שיקים בסך כולל של 84,000 ₪, אשר בוטלו על ידי הנתבע. בכתב הסיכומים מטעמה של התובעת מסתכם סך החוב של הנתבע בעניין זה בסך של 76,965 ₪ בלבד ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד מועד הגשת התביעה בסך 8,499 ₪. סך חובו של הנתבע, לגרסתה של התובעת בסיכומיה, עומד, איפוא, על סך 85,464 ₪.

לפיכך, על הנתבע לשלם לתובעת סך של 85,464 ₪ בגין הסחורה שסופקה לו, והוכח כי התקבלה על ידו.

טענות הנתבע לפיהן ביקש להחזיר לתובעת סחורה פגומה או סחורה שקיבל על אף שמעולם לא הזמין, לא מקובלות עלי. התובעת טוענת, כי הסחורה שהחזיר הנתבע לא היתה פגומה כלל. עוד טוענת התובעת, כי כל הסחורה שנופקה לנתבע היתה עפ"י הזמנתו, ולראיה תעודות המשלוח חתומות. הנתבע לא הוכיח את טענתיו, וכן לא הביא ראיות לסתירת טענות התובעת. זאת ועוד, בסעיף נז' לתצהיר עדותו של הנתבע נטען, שהנתבע מחזיק במחסניו חלק מהסחורה הפגומה ומהסחורה שסופקה לו ללא הזמנתו על ידי התובעת. למרות זאת, לא טרח הנתבע לצרף צילום של הסחורה הפגומה או כל ראיה אחרת כדי להוכיח את טענותיו. לפיכך, טענות הנתבע לקיזוז בגין סחורה פגומה או סחורה שסופקה לו שלא לפי הזמנתו - נדחות.

נזקים בסך 60,000 בגין סוחרה שהוזמנה שלא נמכרה

התובעת טוענת, כי שחררה מהמכס סחורה בסך 120,000 ₪, שהוזמנה לבקשת הנתבע. התמורה בגין סחורה זו לא שולמה על ידי הנתבע. לכן, ולשם הקטנת הנזקים, מכרה התובעת חלק מהסחורה, בסך 60,000 ₪. את יתרת הסחורה, בסך 60,000 ₪, לא הצליחה התובעת למכור. לפיכך, עותרת התובעת לחיוב הנתבע בתשלום הסך של 60,000 ₪.

פרט לטענות אלו, לא הוכיחה התובעת את שחרור הסחורה מהמכס על ידה, לא את המכירה החלקית ולא את עלות הסחורה. לא הובאה ראיה בעניין זה. משלא הרימה התובעת את הנטל להוכיח את הנזק שנגרם לה, טענות התובעת בעניין נזק זה – נדחות.

נזקים בגין עלויות שחרור והובלת הסחורה מהמכס

התובעת טוענת, כי נאלצה לשחרר את הסחורה שהוזמנה בעבור הנתבע מנמל אשדוד, במקום הנתבע בעצמו. משעשתה כן, נאצלה לשלם סך של 7,196 ₪ בגין שחרור והובלת הסחורה, סכום שהיה על הנתבע לשאת בו.

התובעת לא בססה את טענותיה בראיות. ראשית התובעת לא הוכיחה, כי הצדדים סיכמו ביניהם, שהנתבע ישחרר את הסחורה ויישא בעלויות אלו, ולא הובאה כל ראיה לכך. שנית, התובעת לא צרפה קבלות ו/או דרישות תשלום בנוגע לכספים, שלטענתה, נאלצה לשלם. מר שפרוט הודה בחקירתו הנגדית, כי לא הציג ראיות על התשלום שנתבע על ידו. וכך אמר (עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 15-21):

"ש. עוה"ד שלך הצהירה בדיון ראשון ואתה בתצהיר שנגרם לכם נזק. תראה לי את כל הסחורה ששחררתם בנמל אשדוד ב-2008?

ת. יש לי עוד סחורה בחנות מאותה סחורה. אחרי 4 שנים לא סיימתי למכור את הסחורה.

ש. תראה לי ששחררת את הסחורה בנמל אשדוד במרץ 2008 ואתה תובע על כך 60,000 ₪. איפה הניירות?

ת. מי אמר לך ששחררתי את הסחורה במרץ? ביוני אחרי שהוא לא שחרר אני שחררתי.

ש. אני מציג לך תשובותיך לשאלון לפיהן אין לך אישור על שחרור הסחורה באשדוד".

ובהמשך (עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 11-13):

"ש.ת. יש לו חשבונית. יש לו דרישה לתשלום. אחרי שהוא הרים ידיים והשאיר אותנו בזה, זה הופך להיות הבעיה שלי.

ש.ת אני יכול להראות מסמכים. לא הגשתי אותם לתיק בית המשפט".

כך גם נכתב במכתב ב"כ התובעת, מיום 14.6.2009, אשר הוגש כמוצג 1 מטעם הנתבע:

"אין בידי מרשתי אישור על שחרור הסחורה מנמל אשדוד".

לפיכך, טענת התובעת לזכאות לקבלת תשלום בגין עלויות שחרור סחורה והובלתה מנמל אשדוד, נדחית.

חוב ישן של הנתבע לתובעת

בכתב התביעה, עותרת התובעת להשבת סך של 3,730 ₪ בגין חוב ישן של הנתבע לתובעת. משלא תמכה התובעת את הטענה בראיות כלשהן, יש לדחותה. למעלה מן הצורך אומר, כי התובעת זנחה את הטענה בעניין זה, הן בתצהיר עדותו של מר שפרוט והן בכתב הסיכומים מטעמה.

קיזוז

טענת הקיזוז, שהעלה הנתבע, ואשר הוכחשה כליל על ידי התובעת, לא הוכחה. לא הובאה כל ראיה להוכחת טענה זו. על הנתבע היה להוכיח הטענה, ומשלא הוכחה, יש לדחותה.

סיכום

הנתבע ישלם לתובעת סך של 85,464 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כדין ממועד הגשת התביעה, 10.12.08, ועד מועד התשלום בפועל.

הנתבע יישא בהוצאות התובעת וכן בשכר טרחת עורך דינה בסך 10,000 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ג, 09 מאי 2013, בהעדר הצדדים.