בפניי תביעה כספית על סך 966,036 ₪ כנגד שתי המועצות המקומיות אשר הרכיבו בעבר את "עיר הכרמל".

מבוא ורקע

1. התובעת הינה חברה העוסקת במתן שירותי הסעות.
2. הנתבעת מס' 1 (להלן – דא"כ) הינה הרשות המקומית האחראית על היישוב דליית אל-כרמל.
3. הנתבעת מס' 2 (להלן – עוספיא) הינה הרשות המקומית האחראית על היישוב עוספיא.
4. בשנת 2003 אוחדו הנתבעות והפכו משתי רשויות מקומיות לעיריית הכרמל (להלן – העירייה).
5. איחוד זה לא צלח ובשנת 2008 הוחלט על פירוק עיריית הכרמל והנתבעות שבו להיות שתי רשויות מקומיות נפרדות.
6. לטענת התובעת היא סיפקה שירותי הסעה לעיריית הכרמל ומוסדות שהפעילה אך לא קיבלה תשלום בגינם.

תמצית טענות הצדדים

התובעת

1. הסכומים הנתבעים כאן נובעים משירותים אשר סופקו לעיריית עיר הכרמל או לגופים אשר היו שייכים לה או נתמכים על ידה.
2. השירותים סופקו לפי הזמנתה ואישורה של עיריית עיר הכרמל וסופקו לשביעות רצונה.
3. הסכומים הנתבעים בתביעה זו אינם נכללים בפסקי הדין שכבר ניתנו בעבר בהליכים שנוהלו בין הצדדים ומהווים עילה עצמאית ונפרדת מן התביעות הקודמות.

הנתבעת מס' 1

1. על פי ההחלטות והחיקוקים הנוגעים לפירוק עיר הכרמל נקבע כי חובותיה של עיר הכרמל יחולקו על פי דו"ח המפרק, רו"ח ברבי-כספי, שפורסם בחודש נובמבר 2009 (להלן – דו"ח המפרק).
2. במסגרת כתב התביעה נטען כי מדובר בחוב שאושר בדו"ח המפרק, אלא שבמסגרת ישיבת ההוכחות נסתרה טענה זו וכן נסתרת הטענה בעצם העובדה שהתובעת הגישה תביעה נפרדת (ת"א (של'-חי') 6495-01-12) בה דרשה מעוספיא את החוב המופיע בדו"ח המפרק (קרי החוב עד ליום 30.9.09).
3. התביעה נוגעת לשירותים שסופקו לגופים שונים שאינם עיריית עיר הכרמל ואין קשר בין העירייה או בין הנתבעות לבין אותם גופים. החייבים, על פי דרישות התובעת, הינם אותם גורמים להם סופק השירות ואין יריבות עם הנתבעות לעניין זה. אין לראות בעצם תמיכת העירייה או הנתבעות בגורמים שונים (אגודות ספורט, מתנ"סים וכו') כדי ליצור יריבות בהליך זה.
4. אמנם בהוראת ראש העירייה דאז, ד"ר אכרם חסון, התקיימה פגישה עם התובעת בניסיון לברר טענותיה, אולם בפגישה לא סוכם דבר ולא ניתנה התחייבות כלשהי מטעם מי מהנתבעות.
5. לאחר איחוד הנתבעות, פעלה העירייה בתכנית הבראה בפיקוח חשב מלווה מטעם משרד הפנים. כל התחייבות כספית של העירייה דרשה את אישור ראש העירייה, גזברית העירייה והחשב המלווה על מנת שיינתן לה תוקף.
6. התובעת מתנהלת בחוסר תום לב שעה שאינה חושפת את העובדה כי ניהלה הליכים בגין חובות העירייה כלפיה עד לחודש ינואר 2007 וכי במסגרתם הוסדרו חובות אלה בהסכמי פשרה. בנוסף, על פי דין היה עליה לצרף את כל חובות העירייה כלפיה עד ליום הגשת ההליכים הקודמים. משלא צירפה התובעת את החיובים הנדרשים כאן לאותם הליכים קודמים, היא מושתקת מהעלתם כאן.

הנתבעת מס' 2

1. עוספיא מעולם לא השתמשה בשירותי התובעת בתקופה כלשהי וכלל לא היתה רשות עצמאית בתקופות הרלוונטיות. לכן כל חובותיה כלפי התובעת יכולים לנבוע אך ורק מחבות המוטלת מפירוק העירייה.
2. על אף האמור, התובעת הגישה כנגד עוספיא הן תביעה זו והן תביעה נוספת ת"א (של'-חי')
   6495-01-12 בגין חובות עוספיא כתוצאה מפירוק העירייה.
3. היות והעירייה לוותה על ידי חשב מלווה, חתימתו היתה דרושה על כל התחייבות כספית.
4. אין לראות בתמיכתה של רשות מקומית בגופים חברתיים שונים בכדי לבטל את מסך ההתאגדות העצמאית של אותם גופים. כך, בית הספר אלערפאן היה מאוגד כעמותה בזמנים הרלוונטיים ולכן מדובר בתאגיד נפרד מהעירייה או מעוספיא.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בראיות שהוצגו בתיק ובסיכומי טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.

נטל ההוכחה

1. מר נג'אח חסון , העד מטעם התובעת, התייחס רבות לשאלת נטל ההוכחה במהלך עדותו, והטיל את נטל ההוכחה על הנתבעות. ראו לדוגמה עמ' 12 לפרוט' בש' 19-21:

"ש. למה לא זימנת לעדות את מנהל מח' חינוך שאתה מציין, את חבר מועצה שאתה מציין או ראש העיר?

ת. אני משוכנע ובטוח בעצמי שאת העבודה עשיתי, אתה יש לך בעיה אתה צריך להוכיח."

1. לעניין זה, חשוב להזכיר כי הכלל הבסיסי במשפטנו הינו כי "המוציא מחברו, עליו הראיה". כך שאין לומר כי בעצם הגשת החשבוניות הוכיחה התובעת תביעתה ונטל ההוכחה עובר לנתבעות. על פי הכלל האמור, נטל השכנוע להוכחת העילה והסכומים הנתבעים מוטל תמיד על התובעת, כאשר במידה והצליחה להוכיח טענותיה בראיות, עובר נטל הראיה לנתבעות להוכיח מדוע אין הן חייבות בחיוב שהוכח (ראו ת"א (מח'-חי') 31016-04-11‏ בחוס נ' ג'עפרי (פורסם בנבו, 11.5.14), בס' 11 ה').

נטל הראיה

1. האם החשבוניות אותן הציגה התובעת מספיקות בכדי להעביר את נטל הראיה לנתבעות? על פניו התשובה היא לא.
2. רוב החשבוניות אותן הציגה התובעת אינן מתייחסות לשירותים שנתנה התובעת לעירייה עצמה, או למי מן הנתבעות, אלא מדובר בחשבוניות שהוצאו לגורמים שונים – עמותת אלערפאן (או בית הספר אלערפאן), הפועל מועין דליה, בית הספר לכדורגל, מתנ"ס דלית אל-כרמל ועוד. התובעת לא הראתה כיצד אותם גופים קשורים לעירייה או לנתבעות ומדוע על הנתבעות מושת הנטל לשאת בחובם הנטען של גופים אלה כלפיה. הנטל להוכיח זאת מוטל לפתחה.
3. רק לעניין ביה"ס אלערפאן הוכח, על פי מכתב מטעם יו"ר עמותת אלערפאן מיום 15.3.06 (נספח ג לתצהיר התובעת), כי ניהול בית הספר עבר מהעמותה לעירייה ולמשרד החינוך. עם זאת, החשבוניות הנוגעות לשירותים שהוענקו לבית הספר מתייחסות לתקופה של עד סוף דצמבר 2005 ואינן מתייחסות לתקופה בה עבר בית הספר לשליטת העירייה. לכן, אין בעצם המכתב מטעם עמותת אלערפאן בכדי לחייב את העירייה או את הנתבעות לשלם את חובות העמותה. זאת ועוד, בסעיף ה' למכתב זה, עמותת אלערפאן הציעה להעניק לנושיה אישור יתרת חוב. אישור מעין זה לא הוצג ואף לא נטען כלל כי התובעת פנתה לקבלתו מאת העמותה.
4. יתרה מכך. גם אם נתעלם מן השוני בזהות הגורמים אליהם מוענו החשבוניות, הרי עצם הגשת החשבוניות אינה מוכיחה התחייבות מטעם העירייה או מטעם הנתבעות על פיהן.
5. על פי סעיפים 142ג ו-191 לפקודת העיריות [נוסח חדש] וסעיף 34א לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש], התחייבות כספית לא תחייב עירייה אם לא חתומים עליה ראש העיר (או פקיד אשר מינה לשם כך) והגזבר. ברשויות אשר מונה להן חשב מלווה, גם חתימת החשב המלווה דרושה על מנת ליצור חיוב בר תוקף.
6. בפסיקה נקבע כי אי-עמידה של הסכם או הוראת תשלום של רשות מקומית בדרישות הצורניות הקבועות בסעיפים הנ"ל, מובילה לכך שההתחייבות בטלה מצידה של הרשות. אולם בטלות זו כפופה לתנאים הקבועים בס' 30-31 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, לרבות דוקטרינת הבטלות היחסית ולדיני עשיית עושר ולא במשפט.
   ראו לדוגמא ע"א 6705/04 בית הרכב בע"מ נ' עיריית ירושלים, פ"ד סג(2) 1, 4 (2009); רע"א 10565/07 עיריית עיר הכרמל נ' כמאל (פורסם בדינים 17/02/09), בס' 5-8; רע"א 3910/08 מועצה מקומית כפר קרע נגד מגן דוד אדום בישראל (פורסם בדינים, 25/08/08), ת"א (מח'-ת"א) 2104/08 הסעות רהט בע"מ נגד תיור וסיור הגליל ה.ס. בע"מ (פורסם בדינים, 14/04/13), בס' 29.
7. ברע"א 5210/08 רוזנבלום נגד מועצה מקומית חבל מודיעין (פורסם בדינים, 20/12/10) (להלן – עניין רוזנבלום) נקבע כי האיזון הראוי בין שיקולי הצדק לבין האינטרס הציבורי הגלום בהוראות הנ"ל, הינו כי על פי רוב התובע לא יהיה זכאי למלוא התשלום שהוסכם בין הצדדים, אלא אם מתקיימים התנאים המצטברים הבאים (ראו ס' 29 לפסק הדין):

א. מדובר בשירותים שהתובע כבר סיפק לרשות ולא מדובר בהתחייבויות שטרם בא מועד ביצוען;

ב. התובע תם לב לחלוטין, בעוד התנהלות הרשות חסרת תום לב או עולה כדי הצגת מצג שווא או התרשלות;

ג. להתחייבות הרשות היה מקור תקציבי בתקופה הרלוונטית;

ד. הפגם בעריכת ההתחייבות אינו יורד לשורשו של עניין.

1. בענייננו, אף לא אחת מן החשבוניות עומדות בתנאי פקודת העיריות בכדי להוות התחייבות בת-תוקף של העירייה או של מי מן הנתבעות. לכן, אין בהצגת החשבוניות בכדי להוות ראיה להתחייבות ברת-תוקף מצד העירייה או מצד הנתבעות. נטל הראיה מוטל על התובעת להוכיח כי ניתנה לה התחייבות לתשלום בגין השירותים המתוארים בחשבוניות ונטל זה לא הורם.
2. למרות זאת, נוסיף ונבחן גם את טענות ההגנה העיקריות של הנתבעות. יש בחלקן בכדי לשמוט את הבסיס לתביעה, אף אילו היה בידי התובעת לעמוד בנטל להוכיחה.

התביעה, בת"א (עכו) 3818/06

1. בת"א (עכו) 3818/06 (להלן – ההליך הקודם) הגישה התובעת תביעה כנגד העירייה בגין שירותים שסיפקה על פי הסכם מיום 1/9/05 שנכרת לאחר שהתובעת זכתה במכרז פומבי לאספקת שירותים לעירייה.
2. שם טענה התובעת ליתרת חוב ע"ס 778,775 ש"ח בגין שירותים שסופקו בחודשים ספטמבר 2005 עד אוגוסט 2006 אשר חויבו על פי חשבוניות שהוגשו מדי חודש לעירייה (על פי כתב התביעה אשר צורף כנספח ג' לתצהיר עוספיא / נספח 3 לתצהיר דא"כ).
3. ביום 20.2.07 נכרת הסכם פשרה בהליך הקודם (נספח 4א לתצהיר דא"כ).
4. לטענת הנתבעות, די בכך להוות טעם לדחיית התביעה כאן שכן מדובר בהשתק עילה.
5. עיון בכתב התביעה שם מראה כי התבססה על חשבוניות ספציפיות אשר הוצאו בגין מתן שירותים שהוגדרו בהסכם בין הצדדים. לפיכך, אין לראות בכריתת הסכם הפשרה באותו הליך כאילו חל על כל השירותים שסיפקה התובעת לעירייה או לנתבעות או למי מטעמן.

הסכם הפשרה האמור מגביל את עצמו באופן מפורש לחוב הנקוב באותה תביעה ותו לא (ראו במבוא להסכם הפשרה ב-"והואיל" השני וכן בסעיף 8).

1. לכן, לא ניתן לקבל את טענת הנתבעות לכרוך בעילת התביעה שם את כלל שירותי ההסעות שסיפקה התובעת לעיריית הכרמל או לנתבעות או למי מטעמן.
2. למעלה מן הדרוש יש לציין, כי עצם טענת הנתבעות להיעדר יריבות מאחר והשירותים הנתבעים בהליך זה נוגעים לגופים שאינם קשורים לעירייה או לנתבעות סותרת את הטענה שהשירותים הנתבעים כאן נכללו גם בהליך הקודם.
3. משנקבע כי התביעה בהליך הקודם והתביעה בהליך שלפניי נובעות מעילות שונות ונפרדות, אין לומר כי חובה היה על התובעת לצרף את תביעותיה להליך אחד ומטעם זה אין לראות בהסכם הפשרה שקיבל תוקף פסק דין במסגרת ההליך הקודם כמשתיק את התובעת מטענותיה בהליך זה.

הסכם הפשרה מיום 21.7.05

1. ביום 21.7.05 נכרת בין התובעת לבין העירייה הסכם פשרה לפיו עמד חוב העירייה לתובעת נכון למועד כריתת ההסכם על סך 1,242,380 ₪. הצדדים הסכימו כי התובעת תסכים להפחתת החוב בשיעור של 4.5% בכפוף לתשלום החוב מחוץ לתיק האיחוד שהיה תלוי ועומד כנגד העירייה בהתאם לפריסת תשלומים אשר נקבעו באותו הסכם (ראו נספח ב' לתצהיר עוספיא / נספח 2 לתצהיר דא"כ).
2. בניגוד להסכם הפשרה שנכרת במסגרת התיק הקודם, כאן הסכם הפשרה אינו מגביל תחולתו לחובות ספציפיים. נהפוך הוא. הסכם פשרה זה מגדיר את כלל חובות העירייה כלפי התובעת נכון למועד כריתתו וקובע הפחתה מסוימת בכפוף לעמידה בתנאי התשלום הקבועים בו.
3. אשר על כן, הסכם זה, לכאורה יוצר מניעות כלפי התובעת מהעלאת דרישות כספיות בגין שירותים שסיפקה לעירייה עד ליום 21.7.05.
4. מאחר ונטל הוכחת החוב הוא על התובעת ומשזו לא טענה כי הסכם הפשרה האמור לא קוים הרי שהוא מונע ממנה מלהעלות טענות בנוגע לתקופה הקודמת לכריתתו.
5. יש לציין כי גם הסכם זה לכאורה אינו עומד בהוראות סעיפים 142ג ו-191 לפקודת העיריות או בהוראות סעיף 203 לפקודה העוסק בהסכמי פשרה של הרשות. אמנם נטען כי הסכם זה נחתם כדין מטעם העירייה (ס' 20 לתצהיר מטעם דא"כ ועדות הגזברית בעמ' 20 שורה 21), אולם הדבר אינו עולה מעותק ההסכם שצורף לתצהירי הנתבעות.
6. יחד עם זאת, יש להניח כי ההסכם קוים על ידי העירייה, שכן לא נטען אחרת על ידי מי מהצדדים, ומשום כך נראה כי כל פגם בכריתתו הוכשר על ידי התנהגות הצדדים, לפחות בכל הנוגע ליחסים שבין הצדדים לבין עצמם.

הפגישה מיום 6.2.08

1. התובעת טוענת כי במסגרת הפגישה שהתקיימה ביום 6.2.08 בין נציג התובעת לבין מר חלבי פרח מאגף החינוך של העירייה נקבע כי סכום חובות העירייה כלפי התובעת יעמוד על סך 886,624 ₪ והדבר הועלה על הכתב במכתב מר חלבי פרח לראש העירייה (נספח ד(1) לתצהיר התובעת).
2. במסגרת המכתב האמור ציין מר פרח את רשימת החובות, ציין כי החשבוניות נבדקו ואף הועלתה הצעת פשרה לפיה תשלם העירייה לתובעת סך של 360,000 ₪ לסגירת החוב. הצעה זו הובאה לאישור ראש העירייה במסגרת פניית מר חלבי.
3. אין חולק כי מעבר למכתב זה , לא הוצג כל הסכם המאשר יישום ההבנות הלכאוריות שגובשו במסגרת אותה פגישה.
4. ההיפך מכך. נספח ד(2) לתצהיר התובעת נערך ביום 1.7.08 . כותרת מסמך ד2 הינה "טבלת חשבוניות טיולי סמי בע"מ – טרם אושרו". מסמך זה מראה כי הצדדים המשיכו לערוך בדיקות בנוגע לחובות העירייה לתובעת אף חודשים רבים לאחר אותה ישיבה. העד מטעם התובעת ציין כי מדובר ב"נייר ביניים לא משמעותי", אולם באותה נשימה אישר כי הינו מחזיק מסמכים רבים מעין אלו באמתחתו ואף יכול להוציא כל מסמך כשהוא נושא תאריך עדכני (עמ' 13 מול ש' 26-31).
5. הנה כי כן, לא ניתן לראות במכתב מיום 6.2.08 משום הודאה בחוב, אף שיש בו להצביע על כי נוהל משא ומתן כלשהו שלא הבשיל לכדי הסכם מחייב. אין חולק כי מר פרח אינו מוסמך לחייב את העירייה בהתאם לפקודת העיריות והראייה כי מכתבו מופנה מלכתחילה לראש העירייה לבדיקה ואישור.

ההליך בת"א (של'-חי') 6495-01-12

1. על פי כתב התביעה בת"א (של'-חי') 6495-01-12 (להלן – ההליך המקביל, סומן נ/1) אשר הוגש כנגד עוספיא כשלוש שנים לאחר הליך זה, טענה התובעת כי נכון ליום 30/9/09 חוב העירייה כלפיה עמד על סך של 439,808 ₪. שם תבעה התובעת את חלקה של עוספיא באותה יתרת חוב בהתאם לצו הפירוק (ראו סעיפים 5-6 לנ/1).
2. לכאורה, העובדה שהתובעת הגדירה בהליך המקביל (אשר הוגש לאחר הגשת התצהיר בהליך זה) את סך חובות העירייה נכון ליום פירוקה יוצרת בפניה השתק שיפוטי המונע ממנה לטעון בהליך זה לסכום גבוה יותר – הן כלפי עוספיא והן כלפי דא"כ.
3. אולם מאחר ושני הצדדים מסכימים כי הסכומים הנתבעים בתיק זה אינם חלק מסכומי החוב של העירייה לתובעת בהתאם לדו"ח הפירוק, ממילא אין להליך המקביל נפקות לענייננו. ראו לעניין זה בעמ' 11 לפרוט' הדיון בשו' 14-27:

"ת. הבנתי את השאלה. את החשבונות שנמצאים כאן לא נמצאים בדוח הפירוק. החשבוניות האלה לא נכנסו לתיק הפירוק אפילו שהיו צריכים להיכנס, אם הייתם מכניסים אותה היינו מקבלים את הכסף לפי ההסכם שעשינו עם מח' החינוך אחרי זה. את החשבוניות האלה אמרו תשאירו בצד נעשה מו"מ. יש לך כרטסת שמראה שהחשבוניות האלה נכנסו לדוח הפירוק?

...

ש. למה אתם בכתב התביעה המתוקן סעיף 7 א' ואני מצטט לך, טענתם שהן כן קשורות?

ת. הדוח פירוק מתייחס לחשבוניות שנמצאות בתיק פירוק וזה לא קשור לתביעה כאן.

ש. אני מסכים איתך שהחשבוניות שאתם תובעים כאן לא נמצאות בדוח הפירוק, אני מציג לך את כתב התביעה משנת 2012 שהגשתם נגד עוספיה על החלק שלה בדוח הפירוק?

ת. אני מאשר שהגשנו תביעה נגד עוספיה. בעירייה אף פעם לא שילמו לנו בזמן את יודעת כמה תביעות הייתי צריך להגיש."

1. יש לציין כי בדיון שהתקיים התברר כי התנהל הליך נוסף נגד דא"כ כאשר גם הוא הסתיים בפשרה בשנת 2013 (מוצג נ/2).

סיכום ביניים

1. מן האמור לעיל עולה כי התובעת מנועה מלתבוע כל סכום המבוסס על חשבונית הקודמת ליום 21.7.05. רובו המוחלט של סכום התביעה שהוכח בחשבוניות נובע מן התקופה האמורה.
2. על כך נוסיף כי אף לא אחת מן החשבוניות שהוצגו מקיימת את דרישת הדין ההופך התחייבות מטעם עירייה לברת-תוקף, על פי הכללים הנזכרים לעיל.
3. די באמור לעיל בכדי להביא לדחיית התביעה.
4. למרות זאת, אוסיף ואבחן את דרישות התובעת ביחס לכל אחד מהגופים השונים.

בי"ס אלערפאן

1. התובעת טוענת לחובות בסך 347,180 ₪ בגין שירותים שסופקו לבי"ס אלערפאן בעוספיא. לתמיכה בטענותיה צירפה התובעת חשבוניות לשנים 2004-2005 (סך לפי סיכום החשבונית – 343,390 ₪). יצויין כי חלק מן החשבוניות ממוענות לעמותת אלערפאן וחלק לבי"ס אלערפאן.
2. התובעת צירפה מכתב מטעם יו"ר עמותת אלערפאן מיום 15.3.06 בו נטען כי מאחר והעמותה העבירה את בית הספר לניהול משרד החינוך והעירייה, הרי שעל התובעת לפנות לעירייה ולמשרד החינוך לתשלום חובות העמותה.
3. כאמור, הנתבעות מכחישות כל קשר לחובות האמורים.
4. מטעם דא"כ נטען כי לאחר שבית הספר הועבר לאחריות העירייה ומשרד החינוך, העירייה לקחה על עצמה את האחריות להסעת התלמידים, אולם זאת רק מתאריך 1.9.06 ולצורך כך פורסם מכרז ונכרת הסכם עם קבלן. לטענתה, העירייה מעולם לא לקחה על עצמה אחריות לחובות העבר של העמותה (ראו ס' 16 לתצהיר מטעם דא"כ).
5. בנוסף, מאחר ורוב החשבוניות עליהן מתבססת התובעת לעניין זה מוקדמות מיום 21.7.05 , הינה מנועה מלהעלות טעונת בגינן.
6. בנוגע ליתר החשבוניות, הרי שהן מוקדמות ממכתב יו"ר העמותה וככל הנראה נוגעות לתקופה שבית הספר היה עוד בחסות העמותה ולא בחסות העירייה ומשרד החינוך.
7. מטענות הצדדים עולה כי קיימת מחלוקת ממשית בנוגע לזהות החייב בגין השירותים שניתנו לבית הספר עובר להעברתו לניהול העירייה ומשרד החינוך ולא ברור מדוע לא פעלה התובעת כנגד העמותה בעניין זה.
8. לא עלה בידי התובעת להוכיח התחייבות כלשהי מצד העירייה ו/או מי מהנתבעות ליטול על עצמן תשלום של חובות בית הספר עובר למועד העברתו לניהולן. התובעת אף לא הוכיחה מה היו חובות בית הספר כלפיה נכון למועד זה, הגם שהדבר היה בידה, כפי העולה ממכתב יו"ר העמותה מיום 15.3.06 המאפשר לנושים לקבל אישור יתרת חוב עדכני למועד העברת הפעילות.
9. משלא הצליחה התובעת להוכיח חובת הנתבעות או העירייה לשאת בתשלום החשבוניות הללו ומשחשבוניות אלו אינן עומדות בתנאים הקבועים בפקודת העיריות לחיוב העירייה, אין התובעת זכאית לסעד בגינן.

הפועל מועין דאלית אל-כרמל

1. התובעת טוענת לחוב בסך 43,740 ₪ בגין שירותים שסופקו למועדון הפועל מועין דאלית אל-כרמל. לתמיכה בכך צירפה חשבוניות המתייחסות לתקופה שבין פברואר 2004 לבין מאי 2005 (בסך 45,373 ₪).
2. לא הוכח כי העירייה ו/או הנתבעות הזמינו את השירותים הללו מאת התובעת ו/או כי התחייבו לשאת בעלויות בגינן. אין חולק כי כל החשבוניות מוענו בזמן אמת להפועל מועין דליה.
3. אמנם, חלק מן החשבוניות אושרו על ידי אדם המזוהה כסאלח (לפי ס' 10 לתצהיר התובעת מדובר במי שהחזיק את תיק הספורט בעירייה), אולם לא ברור מתי חתם מר סאלח על אישור החשבוניות (למעט ביחס לחשבונית מס' 789 מיום 30.4.05 הנושאת תאריך 26.5.05 לצד החתימה של מר סאלח).
4. בנוסף, חלק גדול מן החשבוניות (בחלקן אף אלו שאושרו לכאורה על ידי מר סאלח) הובאו לאישור חשב העירייה, מר דן תנחומא, אשר קבע כי אינן מאושרות לתשלום.
5. לאור הטעמים דלעיל, לא הוכח המקור לחיוב העירייה ו/או מי מהנתבעות לשאת בתשלום החשבוניות לגורם זה. בנוסף, משעה שמדובר בחשבוניות מן התקופה הקודמת להסכם הפשרה מיום 21.7.05 , התובעת מנועה מלהעלות טענות על פיהן.

מכבי דליה

1. התובעת טוענת לחוב בסך 24,865 ₪ בגין שירותים שסיפקה למועדון מכבי דליה. יש לציין כי רוב החשבוניות המשויכות למכבי דליה ממוענות לעירייה וניתן לזהותן רק על פי הוספת המילה "מכבי" בכתב יד. מאחר והחשבוניות הוגשו ביחד עם חשבוניות נוספות שמוענו לעירייה או לדא"כ לא ניתן לדעת אם הסכום האמור מבטא את כל החשבוניות העוסקות בשירותים שניתנו למכבי דאלית אל כרמל. מתוך החשבוניות שצורפו, ניתן לבודד חשבוניות בסך 7200 ₪ כמתייחסות לשירותים שניתנו למכבי דליה.
2. רוב החשבוניות האמורות מוקדמות להסכם הפשרה מיום 21.7.05 ולכן התובעת מנועה מלהעלות טענות לגביהן. מתוך החשבוניות, רק אחת (מס' 1264 מיום 31.3.06 בסך 800 ₪) חורגת מתקופת המניעות האמורה אולם אף לכך אין משמעות מעשית משעה שמדובר בחשבונית המופנית ל"מכבי דליה" ולא הוכח מדוע על הנתבעות לשאת בתשלום כלשהו בגינה.
3. רוב החשבוניות הנדונות ממוענות לעירייה. לכן, לכאורה מדובר בחיובים של העירייה. אולם, כאמור, אין להשית על הנתבעות חובת תשלום בין משום שמדובר בחשבוניות המוקדמות להסכם הפשרה ובין משום שהחשבוניות אינן מעידות כי ניתן אישור מטעם העירייה לשאת בתשלום על פיהן, בוודאי לא אישור בהתאם לפקודת העיריות.

העמותה לקשרי ספורט

1. התובעת טוענת לחוב בסך 38,745 ₪ אולם הציגה רק שתי חשבונית בסך 7,210 ₪ בגין חודשים ינואר-פברואר 2004.
2. מדובר בחוב שלא הוכח והחשבוניות שצורפו מתייחסות לתקופה הקודמת להסכם הפשרה מיום 21.7.05. לכן התובעת מנועה מלתבוע אותם.
3. ממילא לא הוכח גם המקור לחיוב העירייה או הנתבעות בגין שירותים שסופקו לעמותה זו.

בית הספר לכדורגל דאלית אל-כרמל

1. התובעת טוענת לחוב בסך 24,973 ₪ בגין שירותים שסיפקה לבית ספר לכדורגל דאלית אל-כרמל.
2. החשבוניות שצורפו לעניין זה מעידות על חוב בסך 7,200 ₪ לתקופה שבין ינואר 2004 עד מאי 2005. כל החשבוניות יצאו על שם בית הספר לכדורגל.
3. מדובר בחוב שלא הוכח והחשבוניות שצורפו מתייחסות לתקופה הקודמת להסכם הפשרה מיום 21.7.05. לכן התובעת מנועה מלתבוע אותם.
4. ממילא לא הוכח גם המקור לחיוב העירייה או הנתבעות בגין שירותים שסופקו לגורם זה.

מתנ"ס דאלית אל-כרמל

1. התובעת טוענת לחוב בסך 178,295 ₪ בגין שירותים שסיפקה למתנ"ס דאלית אל-כרמל.
2. החשבוניות אשר צורפו לתצהיר התובעת מעידות על חוב בסך 92,466 ₪ בגין התקופה שבין יולי 2004 למאי 2005. כל החשבוניות יצאו על שם המתנ"ס.
3. גם כאן, כל חלק בחוב הנטען לגביו קיימות ראיות מתייחס לתקופה הקודמת להסכם הפשרה מיום 21.7.05 ולכן התובעת מנועה מלהעלות טענות לגביו.
4. ממילא לא הוכח גם המקור לחיוב העירייה או הנתבעות בגין שירותים שסופקו למתנ"ס.

אגף החינוך

1. התובעת טוענת לחוב בסך 60,508 ₪ בגין שירותים שסופקו לאגף החינוך של העירייה אולם היא צירפה 41 חשבוניות בסך 71,637 ₪ הנוגעות לגורם זה.
2. כאן מדובר לכאורה על גוף של העיריה ולא על גוף חיצוני.
3. כל החשבוניות אשר צורפו להוכחת החוב בגין שירותים אלו מתייחסות לתקופה שבין ינואר 2004 למרץ 2005, אשר קודמת להסכם הפשרה מיום 21.7.05 ולכן התובעת מנועה מלהעלות טענות על פיהן.
4. זאת למעט חשבונית אחת (מס' 1289) מיום 31.3.06 ע"ס 699 ₪.
5. עם זאת, מאחר ואף אחת מן הקבלות אינה עומדת בתנאי פקודת העיריות ומאחר ובינתיים הוצג הסכם נוסף לסילוק חובות דא"כ לתובעת (נ/2), המתייחס לתקופה המאוחרת להסכם מיום 21.7.05, אין להעניק סעד בגינה.

חובת העירייה

1. התובעת טוענת לחוב בסך 94,900 ₪ בגין שירותים שסיפקה לעירייה כפי שהוגדרו בסיכום מיום 1/7/08 (נספח ד(2) לתצהיר התובעת).
2. בעדות מטעם התובעת הוכח כי מדובר במסמך שנערך מטעמה כך שממילא אין בו בכדי לחייב את העירייה או את הנתבעות. ראו לעניין זה בעדות מר חסון נג'אח (עמ' 13 לפרוט' הדיון בש' 20-31):

"ש. אני מפנה לנספח ד' 2 לתצהירך, מי עשה את הטבלה הזאת?

ת. אם אתה יכול לקחת דף אחד קדימה, זה נעשה באותו רגע שאנחנו ישבנו והתווכחנו על חשבוניות מה כן מה לא, מה מאשרים ומה לא. זה קיים וזה נכון אבל אנחנו הוספנו על זה וכאשר הוספתי עשיתי מסמך אחר. מסמך אחרי זה זה מופיע. זה סתם נייר ביניים לא משמעותי. אולי הפקידה עשתה אותו זה לא נייר משמעותי. יכול להיות שבטעות צירפתי ושלחתי לעורך דין.

ש. ד' 2 התאריך בו הוא הרבה אחרי המכתב הראשון?

ת. אז מה, אני יכול להוציא מכתב כזה גם היום

ש. אני מפנה לכותרת שם רשום "טרם אושרו" זאת אומרת שביום 1/7/08 אחרי אותו מסמך קודם שאתה כן רוצה להסתמך עליו רשום שלא אושר?

ת. אז מה, אתה יודע כמה טבלאות כאלה יש לי במחשב. אני יכול להוציא על תאריך של היום את אותן טבלאות."

1. בנוסף, התובעת צירפה 22 חשבוניות בסך 31,574 ₪ אשר הוצאו על שם העירייה ועוד 6 חשבוניות שהוצאו על שם דא"כ בסך 7,000 ₪. זאת בנוסף לחשבוניות שהוצאו על שם העירייה ונלקחו בחשבון בפרק העוסק במכבי דליה.
2. החשבוניות הללו מתייחסות לתקופה אשר קודמת להסכם הפשרה מיום 21.7.05 ולכן התובעת מנועה מלהעלות טענות על פיהן.
3. גם חשבוניות אלו אינן נושאות אישור כנדרש בפקודת העיריות.

סיכום

1. התובעת לא עמדה בנטל הוכחת חובות העירייה או הנתבעות בהתאם לסעדים הנזכרים בכתב התביעה.
2. התובעת התנהלה בחוסר תום לב כאשר לא התייחסה להליכים קודמים או מקבילים שהתקיימו מול העירייה או מול הנתבעות ולהסכמים שנכרתו בין הצדדים.
3. בפני התובעת עמדו שתי משוכות עליהן צריכה היתה להתגבר להוכחת תביעתה - הסכם הפשרה מיום 21.7.05 והעובדה שהחשבוניות והמסמכים עליהם הסתמכה התובעת, לא אושרו כדין על ידי העירייה או הנתבעות. לא עלה בידי התובעת לעמוד בכך.
4. הגם שלא ראיתי מקום להטיל ספק כי מדובר בשירותים שסיפקה התובעת בפועל, הרי נראה כי על רובם המוחלט של השירותים שהוכחו במסמכים שהוצגו בפניי, כבר קיבלה התובעת תשלום במסגרת הסכם הפשרה האמור ועל שירותים שסיפקה לגופים אחרים - לא הוכח כי מחובת הנתבעות או העירייה לשאת בתשלום עבורם.
5. אשר על כן, התביעה נדחית.
6. מאחר ונראה כי התנהלות בעייתית מצד העירייה יצרה חלק מן הבלבול שהוביל לתביעה בהליך זה ובשים לב לכך שאף לאחר התביעה דנן ניכר כי הצדדים ממשיכים להתנהל בצורה דומה, באופן בו מעת לעת נחתם הסכם פשרה לסילוק חובות בגין תקופת עבודה (ראו נ/2), ואף בשים לב להיקפה הכספי של התביעה, אני מחייבת את התובעת בתשלום הוצאות מופחתות בסכום כולל של 25,000 ₪ לכל אחת מהנתבעות אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, ג' אדר תשע"ה, 22 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.