מבוא ועובדות מוסכמות:

1. בפניי תביעה שטרית בהליך של סדר דין מהיר אשר החלה עם הגשת 10 המחאות שנמשכו על ידי הנתבעת לפקודת התובע לביצוע בלשכת ההוצל"פ בחיפה, ואשר להלן פרטיהן:

כל השיקים כמפורט לעיל ייקראו להלן: "השיקים".

2. הנתבעת הגישה התנגדויות לביצוע השיקים ובקשתה התקבלה כפוף להפקדת סך 15,000 ש"ח.

3. התנגדות הנתבעת לביצוע השיק הראשון והשני בטבלה לעיל נתמכה בתצהירו של מר רון ברם, שותף הנתבעת באמצעות חב' קניבר בע"מ (להלן: "חב' קניבר") ומנהל סניף הקריות שלה (להלן: "ברם").

התנגדות הנתבעת לביצוע יתר השיקים בטבלה לעיל נתמכה בתצהירו של מר לירן לוי, אף הוא שותף בחב' קינבר (להלן: "לוי").

4. אין חולק כי בחודש ספטמבר 2006 נכנס התובע כשותף בחברה הנתבעת ובהתאם לכך הוקצו לו 20% ממניותיה. יתר השותפים בנתבעת היו ה"ה איל צייג (להלן: "צייג"), איתן מורגנשטיין (להלן: "מורגנשטיין") וכן חב' קניבר. לנתבעת בתי עסק לממכר מזון והיא הקימה סניף חדש בקרית חיים שהתובע הופקד על ניהולו. לימים, התגלע סכסוך בין השותפים לעסק ובמסגרתו הגיש התובע בקשה לאישור תביעה נגזרת.

5. לטענת הנתבעת, מתוקף תפקידו של התובע כמנהל סניף הנתבעת בקריות הוא החזיק בפנקס שיקים של הנתבעת עליו חתם מר לוי על החלק ואשר נועד לשימוש לצרכיה השוטפים של הנתבעת.

בתצהיר ההתנגדות של מר ברם נטען כי השיק הראשון בסדרת השיקים נשוא התביעה נמשך על ידי התובע כראשון מתוך סדרה של 3 שיקים עבור שכרו כמנהל משמרת בסניף הנתבעת בקריות. דא עקא, התברר כי התובע לא ניהל את המשמרת בעצמו ולפיכך התמורה בגין שלושת השיקים הראשונים בטבלה לעיל כשלה והתובע אינו זכאי לתמורתם. יצוין כי תצהיר התנגדותו של מר ברם מפני ביצוע השיק השני בטבלה, דומה, אף זהה, לתצהיר התומך בהתנגדות לביצוע השיק הראשון.

בתצהיר ההתנגדות של מר לוי ביחס לשיקים מס' 3-10 בטבלה לעיל, נטען כי הוא חתם על השיקים על החלק ומסר אותם לידיו הנאמנות של התובע על מנת כי יעשה בהם שימוש אך ורק לצרכי העסק. בפועל, תוך חריגה מההרשאה והסמכות שניתנו לו, ומבלי שקיבל כל תמורה עבור השיקים, התובע הוסיף את חתימתו על השיקים ועשה בהם שימוש לצרכיו הפרטיים. מעת לעת לוי קיבל מהתובע דיווח ביחס לשיקים שנמשכו על ידו, אולם, השיקים נשוא התביעה נמשכו מפנקס שיקים שהתובע העלים מעיניו של לוי ואשר נמצא במגירה נעולה בעסק בחודש אוקטובר 2008 או בסמוך לכך. לוי ניסה לברר עם התובע את פשר הדבר אך ללא הצלחה ובעקבות זאת הנתבעת ביטלה את השיקים והודיעה על כך לתובע.

6. לטענת התובע, לאחר הקמת סניף הנתבעת בקריות, הוא קיבל שכר עבודה עבור חודשים פברואר-מרץ 2007 כנגד חשבוניות אשר הוציא. אולם, מאחר והעסק היה בתחילת דרכו, סוכם בין השותפים כי בעלי המניות העובדים בו, והתובע בכללם, לא ימשכו משכורת עבור יתרת התקופה לשנת 2007, אולם השכר המגיע להם יזקף לזכותם. כעבור מספר חודשים בהם לא שולם לתובע וליתר השותפים בעסק שכר, סוכם בין הצדדים כי הנתבעת תפרע את החוב אשר נצבר בגין שכרם עבור שנת 2007 במהלך השנים 2008-2009, כאשר תחילה יפרע שכרו של מר מורגנשטיין, בהמשך ישולם שכרו של התובע ולאחר מכן לשותף שלישי שעבד בעסק. בהתאם לסיכום הנ"ל, ואשר נערך בנוכחות מר צייג, הנתבעת משכה לפקודת התובע סדרה בת 13 שיקים לכיסוי שכרו לשנת 2007 והשיקים נשוא התביעה הם חלק מאותה סדרה. שלושת השיקים הראשונים בסדרה נפרעו אולם משהתגלע בין התובע לבין יתר בעל המניות של הנתבעת סכסוך, ניתנה הוראה לביטול 10 השיקים הנותרים.

7. במסגרת הדיון בתביעה הוגש תצהירו של התובע וכן תצהירי עדות ראשית של ה"ה לוי וצייג מטעם הנתבעת. מר צייג לא התייצב לישיבת ההוכחות אשר התקיימה בתביעה והנתבעת ויתרה על תצהירו.

ד י ו ן:

8. כאמור, במכלול ההתנגדויות אשר הוגשו מפני ביצוע השיקים טענה הנתבעת כי התובע לא קיבל תמורה עבורם וביחס לחלק מהשיקים נטען בתצהירו של מר לוי כי הם נמשכו על ידי התובע תוך חריגה מהרשאה, בהעדר סמכות ובניגוד לאמון שניתן בו.

טיעוני הנתבעת לעיל מנוגדים לחזקה הקבועה בסעיף 29 לפקודת השטרות (נוסח חדש), בו נקבע כדלקמן:

"א. כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך.

ב. כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפייה, או באלימות ופחד, או באי חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר".

מהמצוטט לעיל עולה כי התובע נהנה מהחזקה כי הוא נתן תמורה כנגד השיקים וכי הוא מחזיק בהם בתום לב. לפיכך, ככל והנתבעת מעלה טענה אחרת, הרי נטל ההוכחה מוטל לפתחה.

יתירה מכך, בהלכה הפסוקה נקבע כי בעל דין במשפט האזרחי המעלה טענה של רמאות, הטעייה, פגיעה בנאמנות וכדו', טענות שהינן בעלות אופי פלילי, מוטלת עליו חובת הוכחה מוגברת מעבר לרמת ההוכחה הרגילה הקבועה במשפט האזרחי (מאזן ההסתברויות) (ר' ע''א 475/81 זיקרי נ. כלל חב' לביטוח בע''מ, פ''ד מ(1) 589, 598 מול האות ג', ע''א 5663/90 הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע''מ נ. גרוס, פ''ד מח(4) 866, 877 מול האות ב')

אבחן אפוא להלן את טענות הנתבעת במשפט לאור החזקות וההלכה הפסוקה לעיל.

9. בחקירתו הנגדית אישר מר לוי את טענת התובע, ולפיה, השיקים נשוא התביעה הם חלק מסדרה בת 13 שיקים ואשר נפרעו מתוכה 3 שיקים. להלן ציטוט:

"לשאלת בית המשפט האם בעקבות ההתנגדות אצל הרשמת בדקתי באם אכן נפרעו 3 שיקים לפקודת התובע לפני השיקים נשוא התביעה אני משיב שאכן בדקתי והם אכן נפרעו.

אני בדקתי גם ומצאתי כי אכן שלושת השיקים נפרעו זמן פרעונם היה 11-12 2008 וינואר 2009" (שם, עמ' 29 שורה 15 לפרוטוקול הדיון).

בנסיבות העניין, ניתן היה לצפות מהנתבעת כי תיתן טעם המניח את הדעת מדוע נפרעו מתוך אותה סדרה חלק מהשיקים שנמשכו לפקודת התובע מבלי שהנתבעת העלתה ביחס אליהן אותן טענות הגנה המועלות במשפט מפני השיקים נשוא התביעה. בפועל, הנתבעת לא העלתה בתצהיריה כל טענה בנדון והדבר אומר דרשני.

ודוק, לגרסת הנתבעת, כמפורט בהמשך, פנקס השיקים ממנו נמשכו השיקים נשוא התביעה כמו גם שלושת השיקים אשר קדמו להם ונפרעו בפועל, נמצא בחודש אוקטובר 2008, משמע, לפני מועד פירעון שלושת השיקים הנ"ל. בנסיבות העניין, לו אמת בפי הנתבעת, ניתן היה לצפות כי תפעל לאלתר וללא כל דיחוי לביטול כל השיקים שבסדרה ולא רק לשיקים נשוא התביעה.

10. הן בסעיף 9 לתצהירו של מר לוי שהוגש במסגרת ההתנגדות לביצוע חלק מהשיקים והן בסעיף 16 לתצהיר עדותו הראשית נטען כי הוא מצא את פנקס השיקים ממנו נמשכו השיקים בחודש אוקטובר 2010 או בסמוך לכך.

טענת העד לעיל, ובכלל גרסת הנתבעת באשר לנסיבות משיכת השיקים על ידי התובע, אינה מתיישבת עם העובדה כי רק בחודש פברואר 2011, כ-4 חודשים לאחר שהנתבעת מצאה את פנקס השיקים, היא נתנה הוראת ביטול לשיקים. בחקירתו נשאל לוי לעניין זה אולם כל שהיה לו לומר כי הוא אינו זוכר מתי מצא את פנקס השיקים (שם, עמ' 30 שורה 14 לפרוטוקול הדיון), תשובה הסותרת את גרסתו בשני תצהיריו כמפורט לעיל ואינה אלא ניסיון להתחמק ממתן תשובה עניינית לשאלה.

11. יתירה מכך, לו אכן התובע הטעה את הנתבעת ועשה שימוש בשיקים בניגוד להרשאה שניתנה לו, ניתן היה לצפות מהנתבעת כי תפנה בתלונה נגדו למשטרה, אולם גם צעד זה לא נעשה.

12. בסעיף 8 לתצהיר עדותו הראשית טען לוי באופן נחרץ כי מעולם לא המציא התובע לנתבעת חשבוניות מס עבור שכר העבודה לשנת 2007, ואשר בגינו נמשכו השיקים נשוא התביעה. מנגד, משנשאל העד לעניין זה בחקירתו הנגדית הוא השיב כי אינו זוכר באם הנתבעת קיבלה חשבוניות מהתובע, אם לאו (שם, עמ' 30 שורה 14 לפרוטוקול הדיון), וגם העד הנוסף מטעם הנתבעת, מר ברם, לא ידע לתת תשובה לעניין זה (שם, עמ' 36 שורה 5 לפרוטוקול הדיון).

זאת ועוד, טענתו של לוי כאילו התובע לא המציא לנתבעת חשבוניות בגין השיקים נשוא התביעה נסתרה, ולו באופן חלקי, ממכתב הנתבעת לתובע מיום 12.5.09 (צורף לתצהירו של לוי במסגרת חלק מההתנגדויות לביצוע השיקים), בו הודע לו על ביטול שיקים מס' 4-10 בטבלה בסעיף 1 לעיל והחזרת חשבוניות מס' 37-38 אשר הומצאו על ידו לנתבעת.

במאמר מוסגר יצוין כי הסתירה אליה הפנתה הנתבעת בסיכומיה בגרסת התובע מתייחסת למועד הוצאת החשבוניות על ידו - בשנת 2007 או במועד מאוחר עם קבלת השיקים – אך לא לעניין עצם הוצאתן שכאמור עולה ומתחייבת ממכתב הנתבעת עצמה.

13. הנתבעת ויתרה על עדותו של בעל מניותיה, מר צייג, ואשר לגרסת התובע נכח במהלך הפגישה בה סוכם על משיכת השיקים. כמו כן, הנתבעת נמנעה מהגשת פנקס השיקים הרלוונטי על מנת לאמת או לשלול באמצעותו טענת התובע ביחס למשיכת שיקים נוספים לכיסוי שכרם של יתר השותפים בעסק.

מחדלי הנתבעת לעיל אומרים דרשני ומקימים את החזקה כי לו נשמעה אותה עדות והוגשה אותה ראייה, הן היו תומכות בגרסת התובע כנגד גרסת הנתבעת.

14. ממכלול הנימוקים לעיל מתחייבת המסקנה כי הנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה במשפט ולא סתרה את החזקה הקבועה בדין, לפיה, התובע קיבל את השיקים בתמורה ובתום לב. בנסיבות העניין, יש לקבל את התביעה.

15. לסיכום, אני מקבל את התביעה ובהתאם לכך התובע רשאי להמשיך בנקיטת הליכי הוצל"פ לביצוע השיקים נשוא התביעה.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 9,000 ש"ח (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתן ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

16. המזכירות תעביר לתובע באמצעות בא-כוחו את הסכום אשר הופקד על ידי הנתבעת בקופת בית המשפט במסגרת ההתנגדות לביצוע השיקים.

ניתן היום, ו' כסלו תשע"ג, 20 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.