לפנינו תובענה מטעם התובע להכיר בפגיעה באוטם לבבי כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה 1995.

המל"ל דחה את תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה במכתבו מיום 4.3.2009.

ביום 28.11.2010 התקיים דיון הוכחות ובסיומו הודיע ב"כ הנתבע כי איננה מתנגדת למינוי מומחה בתחום הקרדיולוגיה והצדדים הגיעו לעובדות מוסכמות, אשר יפורטו להלן.

לאחר שהתיק עבר למומחה מטעם בית הדין על מנת שיתן חוות דעתו לענין הקשר בין האירוע בעבודה לבין מצבו הרפואי של התובע, התעורר חשד כי העובדות המוסכמות לא שיקפו את אשר אירע לתובע ביום 4.7.2007, ועל כן נקבעו דיוני הוכחות נוספים, ובסיומם ניתן צו לסיכומים, הכל כפי שמפורט להלן.

להלן העובדות המוסכמות בהתם להסכמת הצדדים מיום 28.11.2010:

1. התובע יליד 1946.
2. התובע עבד בקק"ל מאז 1985, כעובד שדה.
3. ביום 4.7.2007 התובע לקח חלק בארוע של דליקה ביער וזאת במסגרת עבודתו בקק"ל.
4.  התובע פונה במהלך ארוע הדליקה מאזור הדליקה למוקד חירום עקב הרגשתו הרעה.
5. ביום האירוע – נקרא התובע לבדיקת השריפה בשעה 20.00 וזאת לאחר שסיים יום עבודה מלא בשעה 18.00.
6. התובע הגיע למקום השריפה וגילה שהשריפה מתקדמת לאזור מיושב, לאור הרוח המערבית שהיתה, כאשר דרכי הגישה לאותו איזור היו קשות מהרגיל.
7. חומרת הארוע היתה חריגה מאירועי שריפה אחרים בהם השתתף התובע וזאת לאור הקרבה לאזור מיושב ולאור תנאי השטח ודרכי הגישה הקשות.
8. השריפה ארעה במדרון והתובע שנאלץ לנסות לבד לכבות את השריפה במשך כחצי שעה, נאלץ לרוץ למעלה ולמטה במדרון בעודו מנסה לכבות את השריפה בעזרת מחבט.
9. לאחר שהגיעה הכבאית, המשיך התובע לעזור לכבאים וגם אז נאלץ לרוץ למעלה ולמטה במדרון בעודו מושך צינורות, מחברם ומתאמץ מאמץ פיזי קשה.
10. בעקבות אירוע השריפה – התובע ביצע מאמץ פיזי קשה במשך של כשעתיים פלוס, בעוד שבדרך כלל התובע לא היה מבצע מאמצים פיזיים מעבר לחצי שעה מקסימום שעה.
11. לאחר כשעתיים ורבע – שעתיים וחצי בהם התובע עבד מאמץ פיזי קשה, התובע הרגיש לא טוב, הרגיש זיעה, לחצים בחזה וקושי לנשום. הוא פונה מיידית למוקד חירום.
12. מהמוקד הועבר התובע לבית חולים פוריה ולאחר יום מפוריה הועבר לבלינסון ושם עבר ניתוח מעקפים.
13. התובע עישן כבד, 20-30 סיגריות ביום ואולי אף יותר וזאת מגיל 16 ועד מועד האירוע.

אופן התנהלות התיק:

1. ביום 13.1.2011 ניתנה החלטה לעניין מינוי מומחה בהתאם לעובדות המוסכמות אשר פורטו לעיל. המומחה העיר בחוות דעתו, כי קיימת סתירה בין העובדות שנקבעו על ידי בית הדין (כי התובע עבד יום עבודה מלא עד השעה 18.00) וכי הוא הרגיש לא טוב רק בסביבות 22.00 בלילה, (כשעתיים לאחר שנקרא לכיבוי השריפה), לבין המסמכים הרפואיים בהם נרשם, כי התובע התעורר בשעה 16.00 משנתו עם לחץ בחזה. על כן החליט בית הדין, כי יש מקום להפנות למומחה שאלות הבהרה לעניין סתירה זו וביום 17.5.2011 נשלחו למומחה שאלות הבהרה.
2. בחוות דעתו לעניין שאלות הבהרה מיום 3.6.2011 חזר המומחה על כך שהאנמנזה שנרשמה בעת שהגיע התובע למיון הייתה שונה לחלוטין מן העובדות המוסכמות שנקבעו על ידי בית הדין, כאשר נתוני המקרה מבחינה רפואית מתאימים יותר לאנמנזה שנרשמה בעת שהגיע למיון מאשר לעובדות שהופנו על ידי בית הדין.
3. לאור המפורט בחוות דעת המומחה נקבע דיון מוקדם אשר התקיים ביום 18.7.2011. במסגרת דיון זה נקבע, כי ניתן לשנות החלטה קודמת לעניין עובדות ומאחר ומתפקידו של בית הדין לחשוף את האמת - יש לברר שוב את אשר ארע ביום האירוע ועד איזה שעה עבד התובע ומתי החל להרגיש לחצים בחזה.

על כן התבקש ב"כ התובע להמציא מסמכים מהמעסיק לעניין שעות עבודתו של התובע ביום האירוע ונקבע שבמידה ולא יומצאו מסמכים יקבע דיון הוכחות נוסף.

1. מאחר והתובע לא הצליח להמציא מסמכים מטעם המעסיק, נקבע דיון הוכחות נוסף.
2. בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 14.2.2012 נחקר התובע. התובע אישר כי שעות עבודתו הרגילות הם עד השעה 15.00.

התובע עומת עם הרישומים שנתגלו במחשב של המעסיק, לפיהם הוא עבד ביום 4.7.2007 עד השעה 15.00 ולא עד השעה 18.00. תשובת התובע הייתה שלאור האירוע הלבבי - הוא לא דיווח למעסיק על השעות הנוספות שהוא ביצע באותו יום.

1. התובע עומת גם עם מסמכים שהוציאו הממונים עליו, לפיהם באותו יום הוא עבד שעות רגילות ותשובתו הייתה כי המסמכים אינם לא נכונים והרבה פעמים הרישומים אצל המעסיק אינם נכונים.
2. כשהתובע נשאל לגבי המידע שהוא מסר בבית החולים לפיו הוא התעורר בשעה 16.00 עקב לחץ בחזה מלווה בכאבים בידיים, תשובתו הייתה – "אני לא יודע שום דבר על הנושא הזה. איך דיברתי, מה דיברתי. אני לא אומר שהרופא לא מסרתי לו את מה שנרשם, ושהוא המציא את זה, אך אני לא זוכר שאמרתי את זה".
3. ביום 9.7.2012 נקבע דיון הוכחות נוסף, במסגרתו נחקר מר אלי בנישו, מי שהיה הממונה הישיר של התובע, כעד התביעה. מר בנישו העיד כי התובע היה ממלא את דו"ח השעות בעצמו, וכי שעות עבודתו הרגילות של התובע היו עד 14.30-15.00.

כן הוסיף העד, כי באופן קבוע עובדים שאינם נמצאים בתורנות אמורים ללכת הביתה ב-14.00, כאשר לפי הנתונים שקיימים אצל המעסיק, התובע לא היה בתורנות ביום 4.7.2007 ומכאן, שאין סיבה שיישאר בעבודה עד השעה 18.00.

מר בנישו העיד, כי העובדה שהתובע נקרא לעבודה בשעה 20.00, כשהייתה שריפה, אינה מלמדת על כך שהוא עבד בתורנות באותו יום או שהוא ביצע שעות נוספות, אלא הוא נקרא לכיבוי השריפה לאור שיקול דעתו שלו עקב כך שמגוריו של התובע היו קרובים למקום שבו פרצה השריפה.

יצוין, כי עדותו זו של מר בנישו הייתה שונה מעדות התובע כי קראו לו לכיבוי השריפה באותו יום עקב כך שהוא ביצע שעות נוספות באותו יום.

1. בחקירתו הנגדית, הופנה מר בנישו למכתב שהוא כתב ביום 2.12.2007 (סמוך למועד האירוע) לפיו ביום האירוע (4.7.2007) עבד התובע שעות רגילות. מר בנישו הבהיר כי מכתב זה משקף בצורה המדויקת ביותר את שעות עבודתו של התובע באותו יום.

כן העיד מר בנישו, כי שכרו של התובע בגין אותו יום, היה בגין יום עבודה רגיל (דהיינו – עד השעה 14.30-15.00 ללא שעות נוספות).

1. בסיום הדיון, הודיע ב"כ התובע כי הוא יבדוק אם יוכל למצוא יומני נוכחות או דו"חות תורנות מיולי 2007 וכי יודיע כיצד הוא מתכוון להמשיך בניהול התיק.
2. משב"כ התובע לא עדכן את בית הדין כיצד הוא מבקש להתקדם בניהול התיק ולאחר מספר אזהרות, ניתן ביום 22.11.2012 פסק דין המוחק את תביעת התובע, כאשר פסק דין זה בוטל בשלב מאוחר יותר ביום 13.12.2012.
3. ביום 17.12.2012 הוגשו סיכומי התובע. בסיכומיו חזר ב"כ התובע על כך שהתובע עבד ביום 4.7.2007 עד שעות הערב המוקדמות וכי הייתה הסכמה בין הצדדים שהמאמץ הפיזי שביצע התובע לאחר שנקרא לאירוע השריפה היווה אירוע חריג.
4. ב"כ התובע טען בסיכומיו, כי יש לקבל את גרסת התובע לפיה החל לחוש בכאבים בחזה רק בשעה 22.00 ומכאן שגם על פי חוות דעת המומחה – הרי שאירוע השריפה והמאמץ שהשקיע בעבודה הם שגרמו לאירוע הלב.
5. ב"כ התובע הוסיף שמדיון ההוכחות עולה שהתובע עבד שעות נוספות רבות וזה מחזק את טענתו שעבד באותו היום עד השעה 18.00, וכי אין "באישור רפואי סתמי לאיין את מכלול הראיות וגרסת התובע אשר נתמכה בעדויות לפיה עבד באותו יום עד השעה 18.00".
6. ביום 24.4.2013 הוגשו סיכומי הנתבע. בסיכומים נטען כי גרסת התובע לפיה עבד עד השעה 18.00 הוכחה כלא נכונה וכלא אמינה, וכי יש לקבל את הגרסה שהוכחה בבית הדין כי התובע עבד עד השעה 15.00 והחל להרגיש את הכאבים בחזה בשעה 16.00, ועל כן, לפי חוות דעת המומחה אין כל קשר בין האוטם שהחל בשעה 16.00 לבין האירוע החריג בעבודה שהחל כ-4 שעות לאחר מכן.

דיון והכרעה

1. בשלב הראשון – עלינו להכריע האם יש מקום לשנות את ההחלטה אשר ניתנה במסגרת הדיון שהתקיים ביום 28.11.2010 לעניין העובדות בתיק.
2. לאחר ששקלנו בעניין אנו סבורים שיש מקום לשנות החלטה זו, שכן העובדות שפורטו באותה החלטה אינן משקפות את העובדות הנכונות ואת המצב אשר היה בפועל באותו יום.
3. חשוב לציין, כי על פי הפסיקה יש חשיבות מיוחדת לאנמנזה הרפואית כפי שנמסרה בזמן אמת שכן נקודת המוצא היא שמי שמגיע לבית החולים מוסר בדייקנות את אשר ארע לו וזאת על מנת לקבל את הטיפול הטוב ביותר.
4. הן לאור המסמכים השונים שהוצגו לנו על ידי הנתבע – האישור במחשב לעניין שעות עבודתו של התובע ומכתבים שנשלחו על ידי המעסיק סמוך לאירוע לעניין שעות עבודתו של התובע ביום 4.7.2007, והן לאור האנמנזה הרפואית כפי שנמסרה על ידי התובע בבית החולים ביום האירוע, אנו סבורים כי התובע עבד ביום 4.7.2007 עד השעה 14.00 בערך ולאחר מכן חזר לביתו (ולא כי עבד עד השענה 18:00, כפי שנקבע בהחלטה מיום 28.11.2010).
5. התובע, ככל הנראה, לאחר שחזר לביתו, הלך לישון. על פי גרסתו, כפי שנמסרה במיון, הוא התעורר בשעה 16.00 מהשינה עם לחץ בחזה מלווה בכאבים בשתי הידיים, אשר פחתו אך לא חלפו לחלוטין. בשעה 20.00 הוא נקרא לעבודה לכיבוי השריפה שפרצה סמוך לביתו, כאשר עבודתו בעת כיבוי השריפה היתה חריגה לעבודתו הרגילה. בשעה 22.00 בערך החלו לו כאבים חזקים בחזה.
6. מכל מקום, אנו סבורים שגרסתו של התובע לפיה עבד עד השעה 18.00 אינה אמינה ולא רק שהתובע לא תמך גרסה זו במסמכים או בראיות, אלא ההיפך - כל המסמכים וכל העדים אשר הופיעו בבית הדין והעידו בעניין זה (למעט התובע), חיזקו את הגרסה, כפי שנמסרה על ידי התובע בבית החולים לפיה – התובע סיים לעבוד בסביבות 14.30 והחל להרגיש כאבים בחזה בשעה 16.00.
7. נציין, כי על פי חוות דעת מומחה, מכלול הנתונים הקליניים המעבדתיים אכן מלמדים על כך כי האוטם החריף של שריר הלב אצל התובע החל בשעות אחר הצהריים ולא בשעות הלילה וכי על פי כל הנתונים הרפואיים האוטם החריף החל לפני האירוע החריג בעבודה של התובע וללא כל קשר אליו ועל כן, אין קשר בין האירוע החריג בעבודה לבין האוטם החריף בו לקה התובע.
8. לאחר שעיינו בחוות הדעת של המומחה, ולאור קביעתנו העובדתית כמפורט לעיל לעניין המועד שבו התחיל התובע לחוש כאבים בחזה, אנו סבורים כי קביעותיו הרפואיות של המומחה עומדות במבחן הסבירות וההיגיון וכי לא קיימת הצדקה עובדתית או משפטית לסטות ממסקנותיו.
9. בעניין זה נפנה לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניין בוארון^[1] ובעניין יוסף חיון^[2].
10. בנסיבות אלה, על יסוד חוות דעתו של המומחה, אנו דוחים את התביעה וקובעים כי לא היה קשר בין האירוע החריג שאירע ביום 4.7.2007 לבין אירוע הלב בו לקה התובע.
11. בנסיבות העניין – איננו פוסקים הוצאות.
12. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ‏כ"ז אייר תשע"ג, ‏07 מאי 2013, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. עב"ל 345/06 מרדכי בוארון נ' המוסד לביטוח לאומי, מתאריך 15/5/07. ↑

2. עב"ל 156/09 יוסף חיון נ' המוסד לביטוח לאומי, מתאריך 27/1/10. ↑