רקע:

1. ענייננו בתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

התובע, יליד 08/11/1984, נפגע בגופו בתאונת דרכים שאירעה בתאריך 06/10/2007, עת רכב על קטנוע והתנגש עם רכב משא (להלן: "התאונה").

2. התביעה הוגשה נגד מבטחת הקטנוע.

אין מחלוקת בין הצדדים בדבר החבות והכיסוי הביטוחי. המחלוקת סבה סביב גובה הפיצוי המגיע לתובע.

חומרת הפגיעה והנכות:

3. פרופ' וולפין, מומחה אורטופד שמונה בהסכמת הצדדים, נתן שתי חוות-דעת, הראשונה ב-11/06/2009, והשניה, לאחר בדיקה חוזרת על ידו, ניתנה ב-17/11/2012.

המומחה סיכם בחוות-דעתו הראשונה את תולדות הפגיעה, והטיפולים הרפואיים שקיבל התובע בעקבות התאונה, כפי שהדברים עלו מהמסמכים הרפואיים והאנמנזה.

אסתפק בהבאת הדברים מחוות-דעת המומחה, ככתבם וכלשונם, כדי לעמוד על חומרת הפגיעה, המעקב והטיפולים הרפואיים שלאחריה:

"בתאריך 6.10.07 לדבריו היה מעורב בתאונת דרכים, בהתנגשות בין קטנועו לרכב. אושפז ביום פציעתו בבי"ח "רמב"ם" ושם, לפי תעודת המיון וסיכום האשפוז, נמצא שסבל מחבלת חזה עם פנאומוטורקס (חזה אוויר – ס"י) מינימלי דו צדדי, מחבלת כתף ימין עם שבר בחלק המרוחק של עצם הבריח הימנית, מחבלת אמה ביד ימין וחתך שטחי באיזור המרפק הימני, ומחבלת רגל ימין עם שברים בעצמות שוק ימין ופטישון מדיאלי של קרסול ימין, ללא גרעון נאורו-וסקולרי. בדיקת כירורג נמצאה תקינה. ב-7.10.07 נותח ובוצע קיבוע השברים בעצמות שוק ימין ע"י מע' איליזרוב וקיבוע השבר בפטישון הפנימי ע"י בורג מתכתי. כמו כן בוצעו הטרית פצע בחלק אחורי של הברך הימנית שנמצא חודר עד לשכבת השריר. השבר בעצם הבריח הימנית טופל במתלה. המהלך לאחר הניתוח היה תקין ובתאריך 16.10.07 שוחרר לביתו. היה שם ובקופ"ח במעקב ובהמשך הופנה לפיסיוטרפיה (12 טיפולים מ-10.3.08-25.1.08). המקבע הוסר לאחר כ-8 חודשים והוחלף בגבס הליכה לעוד כחודשיים שלשה. בהמשך, הופנה שוב לפיסיוטרפיה (12 טיפולים מ-22.8.08-30.6.08, ובהמשך 10 טיפולים מ-12.1.09-22.12.08).

בתאריך 27.1.09 הוצא הבורג מפטישון הפנימי בקרסול הימני.

היה בחופשת מחלה מאושרת עד לתאריך 28.2.09. בהמשך התחיל לעבוד כנהג בחברת השכרת רכב, לדבריו לפני כשלשה חדשים".

(ההדגשות שלי – ס"י).

4. המומחה קבע בחוות-דעתו הראשונה נכויות כדלקמן:

10% לצמיתות בגין הגבלות בתנועות קרסול ימין, לאחר שברים בשוק וקרסול ימין.

10% לצמיתות בגין הצלקות בשוק ימין שנותרו לאחר קיבוע במערכת איליזרוב.

המומחה לא ראה לקבוע נכות צמיתה כלשהי בגין השבר בעצם הבריח הימנית; שלדעתו התחבר היטב בציר ומנח תקינים.

5. כאמור, התובע נבדק ע"י המומחה בשנית, ובחוות-דעתו השניה סוקר המומחה את התיעוד הרפואי העדכני שהובא בפניו, וכן מסכם את מצבו הרפואי ומגבלותיו תוך השוואה לממצאים שהיו בחוות-דעתו הראשונה.

בפרק תולדות המחלה כותב המומחה:

"לאחר שנבדק על ידי היה בהמשך מעקב בקופ"ח בגלל כאבים בקרסול ימין והופנה לפיסיוטרפיה. בתאריך 8.1.11 בוצע CT קרסוליים אשר הדגים לפי תעודה דפורמציה מסויימת בחלק דיסטלי של הטיביה עם שינויים אוסטאופנים באזור זה, בליטת אוסטאופיט בפטישון מדיאלי עם פרגמנטים קטנים שם, אי סדירות של המשטח הארטיקולרי בחלק אחורי לטרלי של המשטח הארטיקולרי הטיביאלי, כאשר הפטישון הלטרלי יחסית שמור. כמו כן הודגמו פרגמנטים גרמיים מנותקים בסינוס טרסי ובמיפרק טלוקלקנאלי בצד החיצוני. יתר עצמות כף הרגל נראות שמורות. הממצאים סוכמו כמעידים על שינויים דפורמטיביים פוסט טראומטיים בקרסול הימני. התיעוד האחרון שבידי על מצבו הוא ממרץ 2011. מאז לדבריו לא היה במעקב אורטופדי".

ובפרק "סיכום הממצאים", פירוט של המגבלות שנותרו אצל התובע:

"3. נמצאה הגבלה בטווח התנועות של קרסול ימין וירידה של 1 ס"מ בהיקף שרירי ירך ושוק ימין ללא גרעון ניאורולוגי אובייקטיבי. נמדד אורך כמעט שוה של הרגליים. נמצאה הגבלת כיפוף קלה של ברך ימין, ללא נזק תוך מיפרקי.

בהשוואת הממצאים כיום לאלה המפורטים בחוות הדעת מיוני 2009 נמצאה ירידה קלה בטוח הסיבוב החיצוני של קרסול ימין (10 מעלות לעומת 15 מעלות משמאל) ובצילומים נוכחות שינויים ניווניים קלים במיפרק שבין הטלוס לקלקנאוס עם אוסטאופיט קטן בולט לפנים מקצה הטלוס לכיוון הנביקולריס. ב-CT מ-8.1.11 הודגמו פרגמנטים גרמיים מנותקים בסינוס טרסי בצד חיצוני של מיפרק טלו קלקנאלי.

ניתן לראות מצב זה כתואם לחלק, להערכתי מחצית מהמתואר בסעיף 49 (2) (II) העוסק בפגיעה במיפרקי הטרסוס או מיפרק סובטלרי המורכב משלושה מיפרקים – טלו קלקנאלי, טלו נביקולרי וקלקנאוקובואידלי. לכן יש מקום להגדלת נכותו בהתאם לעומת מצבו מלפני שנתיים וחצי.

4. הצלקות של מע' האיליזרוב החלימו בצורה מכוערת עם שינויי בצבע למעט כהה יותר לעומת הרגל עצמה. ניתן לראות מצב הצלקות כתואם לתקנה 75 (1) (ב)".

לבסוף קובע המומחה לתובע נכויות כדלקמן:

"10% - בגין הגבלות תנועות קרסל ימין, לאחר שברים בשוק וקרסול ימין, לפי סעיף 35 (1) (ב) לתקנות המל"ל.

10% - בגין הגבלה קלה בתנועות מיפרק סובטלרי של שורש רגל ימין, כחלק יחסי

של סעיף 49 (2) (ו) לתקנות המל"ל.

10% - בגין הצלקות בשוק ימין לאחר קיבוע במע' איליזרוב, לפי סעיף 75 (1) (ב)

לתקנות המל"ל.

0% - בגין מצב שלאחר שבר בעצם הבריח הימנית אשר התחבר היטב בציר ובמנח

תקינים, לפי סעיף מותאים 39 (1) לתקנות המל"ל".

סיכומו של דבר, הנכות הרפואית הצמיתה המשוקללת כפי קביעת המומחה, עומדת

על 27.1%.

הראיות:

6. מטעם התובע העידו: התובע בעצמו, ואחיינו, טאהא אמריח.

לתצהיר עדותו הראשית של התובע (סומן ת/1), צורפו מסמכים רבים, ובכללם מסמכים המעידים על הטיפולים והמעקבים הרפואיים, דוחות על טיפולים פיזיוטרפיים, תלושי שכר לתקופה מ-03/06 עד 09/07; ומ-03/09 עד 11/13 (ברציפות); קבלות על הוצאות רפואיות, ועוד.

מטעם הנתבעת לא העידו עדים, אך הוגשו ראיות בכתב, ובכלל זה פירוט תשלומי המוסד לביטוח לאומי – נכות כללית, ותקליטור בו צולם התובע במהלך עבודתו, לאחר התאונה.

הצדדים סיכמו טענותיהם, בתום שמיעת ה ראיות, והפנו גם לתחשיבי הנזק שהוגשו מטעמם.

בסיס השכר לצורך חישוב הפסדי השכר לעבר ולעתיד:

7. התובע טען, כי עובר לתאונה השתכר סך של 6,000 ₪ לחודש בממוצע, לאחר ניכוי מס הכנסה, ולאחר תוספת הצמדה, וזהו לטענתו בסיס השכר שצריך לשמש לחישוב הפסדי שכרו בעבר.

באשר לבסיס השכר לעתיד, לטענת התובע, יש להעמידו כדי גובה השכר הממוצע במשק שעמד, נכון ליום הסיכומים, על סך 9,308 ₪, ובניכוי מס הכנסה בסך 622 ₪, מאחר ומדובר בנשוי + ילד, זאת לטענתו משום שבעת התאונה היה התובע בגיל 23 בלבד, אשר סיים 12 שנות לימוד, והחל ללמוד קורסים מקצועיים לאחר התאונה, ואף הצליח להגיע לרמת שכר נאותה של 6,000 ₪ לחודש.

8. לעומתו, טענה הנתבעת, כי בהתאם לדו"ח רציפות ביטוח (מהמוסד לביטוח לאומי) עמד שכרו הממוצע של התובע בשנת 2005 על 3,137 ₪ לחודש, בשנת 2006 "קפץ" ל-5,600 ₪, לחודש, ובשנת 2007 הגיע לקרוב ל-6,000 ₪ לחודש, בממוצע. לטענתה, מאחר והתובע עבד בעסק משפחתי, אין זה מופרך לטעון שהתנודות, כלפי מעלה, בשכרו של התובע (ואחרי התאונה כלפי מטה), נעשו בכוונה לשרת את תביעתו.

9. התובע העיד בתצהירו, כי החל מחודש 01/2003 (אז בגיל 18 וחודשיים) עבד כפועל במכולת "אמריח" שבבעלות אחיו קאסם, בעיקר בעבודה פיזית, אשר כללה קבלת סחורה למכולת, הרמת סחורה וסידורה על המדפים. כן עסק התובע במכירה כקופאי, וכחלפן כספים (המכולת עסקה גם בחלפנות כספים).

עדותו של התובע נתמכת בתלושי השכר שצורפו לתצהירו, מהם עולה, כי אכן תחילת עבודתו הייתה בחודש 01/2003 כעובד בעסק שנקרא "מריה המרות".

לפי נתוני שכר מצטברים, כפי שאלה עולים מתלוש חודש 12/2006, השתכר התובע, בממוצע לחודש, בשנת 2006, לאחר ניכוי מס הכנסה, סך של 5,284 ₪; ואילו לפי נתוני שכר מצטברים, כפי שאלה עולים מתלוש חודש 09/2007 (התאונה אירעה ב-06/10/2007), השתכר התובע, בממוצע לחודש, בתקופה מ-01/07 עד 09/07, לאחר ניכוי מס הכנסה, סך של 5,610 ₪.

10. אינני מקבל טענת הנתבעת, כי תלושי השכר אינם משקפים את השתכרותו האמיתית של התובע. לא מצאתי כל ביסוס לטענה, כי יש לפקפק באמינות עדות התובע ותלושי השכר, בכל הקשור לגובה השתכרותו האמיתית בתקופה זו.

כפי שראינו, העליה בשכרו של התובע משנת 2006 עד 2007 לא הייתה כה דרסטית, ומכל מקום, הטענה כי השתכרותו נמוכה בהרבה, נטענה בעלמא, ללא שהובאו ראיות כלשהן לביסוסה.

העובדה כי בשנת 2004 השתכר התובע בממוצע סך של 3,138 ₪ (כפי שעולה מפירוט תשלומי המל"ל ביחס לתאונת עבודה בה נפגע התובע ב-13/07/2004 – חלק מ-נ/4), אז היה התובע בגיל 20 בלבד, אין בה כדי ללמד שכך גם הייתה רמת השתכרותו ערב התאונה נשוא התביעה.

לאור האמור, הנני מעמיד את בסיס השכר של התובע ערב התאונה, על סך -.5,610 ₪ לחודש, ובצירוף הפרשי הצמדה -.6,640 ₪ (נטו). בסיס זה ישמש לחישוב הפסדי שכר לעבר.

11. באשר לקביעת הבסיס לחישוב הפסדי שכר לעתיד, ככלל יש ללכת בעקבות רמת ההשתכרות עובר לתאונה, במיוחד כשמדובר בתובע אשר צבר, עד לתאונה, שנות עבודה לא מועטות (כ-5 שנים רצופות), ונראה, כי פוטנציאל ההשתכרות שלו כבר התגבש, במידה רבה.

עם זאת, בהינתן, כי ביום התאונה היה התובע רק בן 23, יש להתחשב בכך, כי ברבות השנים, היה מצליח להתקדם בשוק העבודה, ולשפר את רמת השתכרותו.

בהתחשב בכל אלה, לא ראיתי לחשב הפסדי שכרו לעתיד על בסיס השכר הממוצע במשק, ומאידך לא ראיתי שיהא זה נכון לחשבם לפי רמת השתכרותו ערב התאונה. ראיתי להעמיד את בסיס השכר לצורך חישוב הפסדי שכר לעתיד, על סך -.7,000 ₪ (נטו).

כפי שהתובע העיד (עמ' 13, ש' 1 עד 5), וכן כפי שעולה ממסמכי מל"ל (סומנו נ/4), התובע היה מעורב ב-13/07/2004 בתאונת דרכים, שהוכרה כתאונת עבודה, בה נגרם לו שבר ביד שמאל, ובגינה נקבעה לו ע"י המל"ל נכות צמיתה בשיעור 10% החל מ-11/05/2005, כשנתיים וחצי לפני התאונה נשוא התביעה. זהו טעם נוסף שאין לקבל טענת התובע לחישוב שכר על בסיס השכר הממוצע במשק, בהינתן, כי השתכרותו של התובע, במומו, במשך כשנתיים וחצי לפני התאונה הגיעה, כאמור, לממוצע של כ-6,640 ₪ נטו (כולל הצמדה), ויש להניח, כי הדבר הושפע, במידת מה, גם מן הנכות האורטופדית שנותרה אצלו כתוצאה מהתאונה משנת 2004.

הפסד שכר לעבר (מלא וחלקי):

12. המומחה נשאל ע"י ב"כ התובע באם תקופת אי-כושר שהומלצה לתובע ע"י רופאיו עד 28/02/2009 (כ-17 חודשים) הינה תקופה סבירה, בהתחשב בחומרת הפגיעה והטיפולים הרפואיים, המומחה השיב, בהרחבה, באלו המילים:

"בתאונה זו סבל משברים בעצמות שוק ימין שקובעו ע"י מערכת איליזרוב, ובהמשך בגבס ומשבר בפטישון פנימי של קרסול ימין שטופל בבורג.

כל זאת כ-11 חודשים עד הורדת הגבס, ובהמשך בפיסיוטרפיה; בנוסף סבל משבר בצד החיצוני של עצם הבריח הימנית.

לאור מהלך המחלה והטיפול הממושך, אין ספק שקיימת הצדקה למתן של חופש מחלה מיום התאונה (6.10.07) למשך לפחות שנה ורבע עד להשלמת הטיפולים המשקמים, ומקובלת עלי לכן חופשת המחלה שנקבעה לו עד 28.2.09".

(השאלות והתשובות צורפו לתחשיב התובע).

הנתבעת, שאף היא הפנתה לתחשיבי הנזק מטעמה טענה, כי יש לפצות את התובע בגין תקופה של 6 חודשים בלבד (לעבר), ללא שטענה זו נסמכת על ראיות כלשהן.

13. נוכח חומרת הפגיעה והטיפולים הרפואיים הממושכים, מקבל אני, כי התובע היה בתקופת אי-כושר מוחלט מעבודתו למשך 17 חודשים.

ועוד, התובע הגיש תלושי שכר, לאחר חזרתו לעבודה, החל מחודש 03/2009 (ממנו עולה, כי רק בחודש זה חזר לראשונה לעבודה), דבר התואם, הן לתיעוד הרפואי, והן לדעתו של המומחה, בדבר תקופת אי-כושר מוחלט של 17 חודשים.

על בסיס המובא לעיל, חישוב הפסדי שכרו המלאים לתקופה של 17 חודשים בסמוך לאחר התאונה יהא כדלקמן:

6,640 ₪ x 17 חודשים = -.112,880 ₪.

בתוספת ריבית ממחצית התקופה, היינו,

מחודש 07/2008 עד היום בסך -.12,900 ₪.

סה"כ -.125,780 ₪.

14. באשר להפסדי השכר החלקיים מאז חודש 03/09 ועד היום, תקופה של כ-68 חודשים, התובע טען, כי יש לפצותו בגין ההפרש שבין השתכרותו בפועל בתקופה זו לבין השתכרותו ערב התאונה (6,600 ₪ נכון ליום התחשיב, לטענתו).

לצורך כך, ערך התובע טבלת השוואה בה פירט גובה השתכרותו, מידי חודש, בתקופה מחודש 03/09 עד חודש 12/12.

עיון בטבלה שערך התובע מלמד, כי מאז חזרתו לעבודה בחודש 03/09 עד לחודש 02/11, רמת השתכרותו החודשית נעה בין 4,600 ₪ ל-4,700 ₪, לערך; מחודש 03/11 חלה ירידה דרסטית בשכרו לכדי 2,300 ₪ בממוצע, וזאת עד חודש 12/11; ומחודש 01/12 עד 12/12 שבה רמת השתכרותו החודשית לעמוד על כך 4,750 ₪ לחודש בממוצע.

למעט התקופה מחודש 03/11 עד חודש 12/11, הפסדי שכר של התובע עמדו על כ-30% בממוצע.

15. הנני ער לבקשת התובע שהוגשה בחודש 03/11 (בקשה 11), בד בבד עם הירידה הדרסטית ברמת השתכרותו, לביצוע בדיקה חוזרת ע"י המומחה, נוכח טענתו להחמרת מצב. כן, הנני ער לכך שהמומחה אישר בבדיקה החוזרת, כי אכן חלה החמרת מצב, והוסיף נכות אורטופדית של 10%, כפי שהובא לעיל, אלא שלא ראיתי להתייחס לתקופה מחודש 03/11 עד חודש 12/11 בשונה מהתקופה שקדמה לה, וזו שבאה אחריה.

ההחמרה במצבו הרפואי של התובע מבוססת בעיקרה על ממצאי צילומי CT של הקרסוליים וכפות הרגליים, שבוצעו ב-27/12/2010. יש להניח, כי קדמו לביצוע הצילומים תלונות ופניות מצד התובע לרופאיו. משכך, אילו אכן הירידה הדרסטית בשכרו לתקופה מוגבלת נובעת מההחמרה במצבו הרפואי של התובע, יש לצפות, כי ירידה זו החלה בחודש 12/10 לכל המאוחר (ולא בחודש 03/11 כפי שהיה בפועל).

ועוד, לבקשתו הנ"ל (בקשה 11) צורפה תעודת מחלה לתקופה מ-01/01/2011 עד 31/01/2011, בעוד שנראה, כי בחודש 01/11 עבד התובע כרגיל, וקיבל שכר מלא.

16. בשנת 2013 שכרו הממוצע של התובע, לפי נתונים מצטברים העולים מתלוש חודש 12/2013, הגיע ל-4,950 ₪ (נטו), דבר המצביע על ירידה של כ-25% בשכר, בממוצע.

משכך, ראיתי לחשב את הפסדי השתכרותו של התובע, החלקיים, לעבר, לתקופה של 68 חודשים, לפי 35%. חישוב זה תואם במידה רבה לא רק להפסדי שכרו בפועל, אלא הולם את שיעור הנכות האורטופדית הצמיתה שנקבעה לו, זאת בהתחשב גם באופי העבודה בה עסק התובע.

לפי האמור, חישוב הפסדי שכרו החלקיים של התובע מחודש 03/2009 עד היום יהא כדלקמן:

6,640 ₪ x 25% x 68 חודשים = -.112,880 ₪.

בתוספת ריבית ממחצית התקופה, היינו מחודש 01/2012 עד היום בסך -.3,670 ₪

ובסה"כ -.116,550 ₪.

הפסד כושר השתכרות לעתיד:

17. התובע טען בתצהירו, כי מאז התאונה וכתוצאה מהחבלה הגופנית והנכות שנותרה אצלו, סובל מכאבים והגבלה ניכרת בתנועות הרגליים, והכתף, מתקשה בישיבה, עמידה והליכה ממושכים, מתקשה בהפעלת מאמץ פיזי, ובהרמת משאים, דבר שמונע ממנו לחזור לעבודתו הקודמת. תחת זאת, ולמרות מגבלותיו התפקודיות, ובתום תקופת אי-כושר מוחלט של 17 חודשים, חזר מתחילת חודש 03/2009, כאמור, לעבודה בעסק "תמר קאר בע"מ", שהינו עסק להשכרת רכב, שבבעלות אחיו קאסם. לטענתו, בעבודה זו מועסק בעבודות קלות בלבד, בתור נהג של הרכבים המיועדים להשכרה, וזאת לצורך מסירתם ללקוחות, או לצורך קבלתם חזרה מהלקוחות. מחודש 03/11 עם פתיחת סניף העסק בנצרת, עבר התובע לעבוד בסניף נצרת כמנהל העסק (ר' עדותו בעמ' 14, ש' 2 עד 5).

18. במהלך עדותו בבית-המשפט, ולאחר עמידה של כ-20 דקות ביקש התובע להעיד בישיבה בטענה שחש כאבים ברגלו (עמ' 15, ש' 25).

בית-המשפט התרשם, כי מדובר בתלונה כנה ואמיתית, ולא בהעמדת פנים.

הנתבעת הציגה סרטון (ע"ג דיסק שסומן נ/6); בסרטון צולם התובע, בסתר, בעסק השכרת הרכב בנצרת. התובע צפה בסרטון ואישר, כי הוא זה שמצולם בעסק. התייחסות התובע לנצפה בסרטון בעמ' 21, ש' 23 עד עמ' 22, ש' 9.

19. ניתן לקבוע שלא נמצאו בסרטון ראיות המעידות על כך שהתובע מתפקד טוב יותר ממה שהעיד על עצמו בתצהירו ובפניי, וכן לא נמצא בסרטון דבר שיש בו כדי לסתור את התרשמותי, והתרשמות המומחה, ממגבלותיו התפקודיות של התובע, שהינם תואמים לשיעור נכותו הרפואית.

בניגוד למה שב"כ הנתבעת ניסה להראות, ולשכנע, גם לאחר צפיה בסרטון, הוכחה גרסתו של התובע שעבודתו אינה כוללת עבודה פיזית של ממש, וכי "הטיפול" ברכבים אינו כרוך במאמץ פיזי משמעותי, ומסתכם במסירתם ללקוחות, ובבדיקת הניירת של הרכב, או בדיקה אם הרכב זקוק לשירות או תיקון.

בנסיבות המקרה לא ראיתי לסטות מן הכלל הרווח בפסיקה, לפיו יש לזהות את הנכות הרפואית עם הנכות התפקודית והפגיעה בכושר ההשתכרות בהיעדר ראיות אחרות (ע"א 4946/06 צל דוד נ' אליה - 31/01/2008), או בהיעדר טעם מיוחד לסטיה משיעור הנכות הרפואית (ע"א 5148/05 קוגלמס נ' לוי – 20/02/2008).

עם זאת, החישוב של הפסדי שכר בעתיד ייערך לפי נכות תפקודית בשיעור 22% (ולא 30% כפי שביקש התובע), זאת מאחר ולא ראיתי, כי לנכות הפלסטית תהא השלכה תפקודית של ממש ופגיעה בכושר השתכרות התובע לעתיד, זאת בין היתר, בהתחשב במיקום הצלקת (בשוק ימין), ובאופי עיסוקו של התובע. מאידך, העובדה שהתובע חזר לעבודה בעסק השכרת הרכב, שהינו עסק בבעלות אחיו, אין בה כדי ללמד על כך שכושר ההשתכרות שלו לעתיד לא נפגע. מלבד שמדובר בעסק משפחתי ויכול שהתובע זוכה משום כך "להנחות" והקלות בעבודה, יש לקחת בחשבון את הסיכון שמא ייפלט בעתיד לשוק העבודה, ויצטרך למצוא מקום עבודה אחר.

לאור האמור, חישוב הפסדי שכרו של התובע לעתיד יהא כדלקמן:

7,000 ₪ x 22% x מקדם ההיוון של 37 שנים (עד הגיעו לגיל 67) = -.412,700 ₪.

הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים:

20. התובע עותר לפיצוי בסך 71,000 ₪, מחושבים לפי 70% מבסיס שכר חודשי של 8,400 ₪, נכות תפקודית בשיעור 32%, מהוונים מגיל הפרישה (67) עד גיל 80 (תוחלת החיים), ובהיוון כפול של 40 שנה.

הנתבעת אינה מציעה פיצוי כלשהו בגין ראש נזק זה.

נוכח קביעותיי לעיל באשר להפסדי שכרו של התובע, לעבר ולעתיד, זכאי הוא לפיצוי גם בגין הפסדי פנסיה, ואלה יחושבו לפי שיעור גובה הפרשות המעביד, בהתאם לצווי ההרחבה.

יפים לענייננו דברי כב' השופט י' עמית ב-ע"א 8930/12 (וערעור שכנגד), הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' צחי טוויג (31/07/2014):

"7... באשר שיעור ההפסד צריך להיגזר מהפסדי ההשתכרות בעבר ובעתיד, בהתאם להפרשות המעביד על פי צווי ההרחבה (על פי צו ההרחבה דהיום הפרשת המעביד עומדת על 12%. וראו ע"א 7548/13 שפורן דיווי נ' ז'ק תורג'מן [פורסם בנבו] בפסקה 5 (27.1.2014); לאופן חישוב הפסדי פנסיה ראו פסק דינה של השופטת וילנר בת.א (מחוזי חיפה) 16951-04-10 ע.מ.מ נ' ע.מ.ר [פורסם בנבו] (31.12.2013))".

וכך קבעה כב' השופטת וילנר בסעיף 26 לפסק-דינה הנ"ל:

"26. על פי צו ההרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז–1957 (להלן: "צו ההרחבה") (ראו ילקוט הפרסומים 6302, כ"ח באלול התשע"א), מחויב כל מעסיק בביטוח פנסיוני את עובדיו החל מיום 1.1.08. סעיף 6 של צו ההרחבה כולל טבלה בה מפורט שיעור ההפרשות מן השכר המבוטח (להלן: "הטבלה"); נקבע כי הפרשות העובד, כמוהן הפרשות המעביד, יועלו בדרגה החל משנת 2008 ועד לשנת 2014, כך שהחל מיום 1.1.14 יפריש המעביד סך הכל, ולרבות הפרשה למרכיב הפיצויים, 12% מן השכר המבוטח".

מכאן, הנוסחה, שאומצה ע"י בית-המשפט העליון, היא פיצוי בשיעור 12% מהפסדי שכרו של התובע, לעבר ולעתיד, כפי שקבעם בית-המשפט.

הנוסחה הנ"ל חלה כאמור, החל מ-01/01/2014. מאחר והפיצוי בגין הפסדי שכרו של התובע, לעבר, הינו משמעותי (-.242,330 ₪), חישוב הפסדי הפנסיה לעבר ייערך לפי שיעור של 10% מהפסדי שכרו בעבר, כפי שנהגה הפסיקה הרווחת _עד סוף שנת 2013):

משכך, הפיצויי בגין הפסדי פנסיה לעבר יעמוד על סך -.24,200 ₪.

ואילו הפסדי הפנסיה לעתיד יחושבו לפי 12% מהסכום שנקבע.

-.412,700 ₪ x 12% = -.49,500 ₪.

ובסה"כ ­-.73,700 ₪.

(הנני ער לכך שהתובע העמיד תביעתו בראש נזק זה על סך -.71,000 ₪, אלא שנראה שההפרש הקטן יחסית מקורו הן בחלוף הזמן מאז תחשיבי התובע, ויכול שגם נוכח דרך החישוב השונה, כפי שנערכה ע"י בית המשפט).

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד:

21. התובע העיד בתצהירו, כי בכל תקופת אשפוזו בבי"ח רמב"ם בני משפחתו, ובעיקר אחיינו, מוחמד סלמאן, שהו ליד מיטתו, סעדו אותו וטיפלו בו, דבר שהיה כרוך, מן הסתם, גם בהוצאות נלוות כגון הוצאות נסיעה וחניה.

גם לאחר שחרורו מאשפוז, נרתמו בני משפחת התובע לעזרתו לאורך כל תקופת ההחלמה, תמכו בו ועזרו לו בחיי היומיום ובצרכיו הבסיסיים, כגון: רחצה והיגיינה אישית, ניידות, הכנת אוכל והגשתו לתובע, והשגחה לאורך כל שעות היום.

לטענת התובע גם היום, לאחר שהתחתן ולאחר שנולד לו ילד, נזקק הוא לעזרה בביצוע עבודות תחזוקה בביתו, שאלמלא התאונה יכול היה לבצען לבדו.

22. בתמיכה לטענותיו באשר לעזרת הזולת, הוגש מטעם התובע תצהיר עדותו של האחיין מוחמד (ת/2).

מוחמד הצהיר, כי במשך כל תקופת האשפוז של התובע בבי"ח רמב"ם (10 ימי אשפוז) שהה ליד מיטתו מידי יום ביומו, סעד אותו ודאג למלוא צרכיו, כאשר גם שאר בני משפחתו של התובע שהו אף הם ליד מיטתו. לצורך כך, נשא מוחמד בהוצאות נסיעה ממקום מגוריו בטמרה אל בי"ח רמב"ם, וחזרה, מידי יום ביומו.

עוד הצהיר מוחמד, כי גם לאחר שחרור התובע מבי"ח שהה לידו כחצי שנה, במצטבר, וסייע בסעידתו, עזר לו בחיי היומיום (ניידות, רחצה, שירותים, והיגיינה אישית). כמו כן, הסיע אותו ברכב פרטי למוסדות רפואיים שונים לצורך מעקב וטיפולים רפואיים רבים, להם נזקק התובע.

בחקירתו הנגדית העיד התובע, כי אחיינו מוחמד עזר לו והיה לידו משך כל התקופה בה רגלו הייתה מקובעת עם אליזרוב, וגם בתקופה בה רגלו הייתה בגבס (עמ' 16, ש' 24-23), וכי היה מגיע אליו משעות הבוקר עד רדת החשכה (עמ' 16, ש' 30 עד 32).

מוחמד העיד בחקירתו הנגדית, כי נהג להגיע לבית התובע בשעה 08:00 ונשאר אצלו עד שעות אחר הצהריים. בשעות אלו עזר לתובע בהלבשה, באוכל ובכניסה לשירותים, וכן הסיע אותו לטיפולים רפואיים ופיזיוטרפיים (עמ' 25, ש' 5 עד 10); וגם, שני הוריו של התובע עזרו לו (עמ' 25, ש' 26).

23. מחקירתו הנגדית של מוחמד עולה, כי בתקופה עובר לתאונה היה מחוסר עבודה, ומשכך לא נאלץ לעזוב את עבודתו על מנת שיוכל לעזור לתובע (עמ' 24, ש' 28-27). עם זאת, אין בכך כדי לשלול מהתובע פיצוי בגין עזרת הזולת.

התובע טוען, כי יש לפצותו בגין עזרת הזולת לתקופה הראשונה של 17 חודשים, לפי 6,000 ₪ לחודש (102,000 ₪ בסה"כ), ולתקופה שנותרה (עד לתחשיב העדכני מטעמו), פיצוי בסך 30,000 ₪; ועוד 30,000 ₪ כפיצוי לעתיד.

מנגד, ובהיעדר ראיות והוכחות, לטענת הנתבעת, בדבר עזרת הזולת, היא מציעה פיצוי בסך 1,000 ₪ בלבד.

לאחר ששקלתי את הראיות שהובאו בפניי, ואת טענות הצדדים, ונוכח חומרת הפגיעה, הטיפולים הרפואיים הממושכים, והתקופה בה הייתה רגלו של התובע בקיבוע אליזרוב, ולאחריה בקיבוע גבס, הנני מעמיד את הפיצוי בגין עזרת צד ג', לעבר ולעתיד, על דרך האומדנה, על סך -.70,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ובעתיד:

24. התובע טוען לפיצוי בסך כולל של 50,000 ₪. לטענתו, ברשותו רק חלק מהקבלות על ההוצאות שהוציא.

הנתבעת מציעה פיצוי בסך 200 ₪, בהיעדר קבלות המעידות על הוצאות כלשהן.

סקרתי את הקבלות שצורפו לתצהיר התובע, מהן עולה, כי הוצאו סך של כ-1,800 ₪, כהוצאות רפואיות (בחישוב נומינלי).

אמנם לא הוצגו קבלות בדבר הוצאות הנסיעה, אך אין בכך כדי לשלול ממנו פיצוי בגין נזק זה.

בהתחשב בטיפול הרפואי והפיזיוטרפי הממושכים, שהיו כרוכים, מן הסתם, בהוצאות נסיעה, וכן בהתחשב בקיבוע (אליזרוב וגבס) לתקופה של כ-10 חודשים, דבר שהגביר את הוצאות הניידות של התובע, ולאור המובא לעיל באשר להוצאות הרפואיות, הנני קובע את הפיצוי עבור הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר, בסכום של -.10,000 ₪, זאת על דרך האומדנה.

לא ראיתי לפסוק לתובע פיצוי בגין ראשי נזק אלה לעתיד, בהתחשב בכך שמאז חודש 03/11, כפי שהתובע בעצמו מסר למומחה, לא היה במעקב רפואי.

כאב וסבל:

25. התובע טען, כי בהתאם לגובה הנכות המשוקללת (27%) ו-11 ימי האשפוז, חישוב הכאב וסבל מגיע ל-5,700 ₪.

מנגד, טענה הנתבעת (בחישוב העדכני מטעמה), כי ס"כ הפיצוי בגין ראש נזק זה מגיע ל-55,000 ₪.

בשל הפער הזניח בין תחשיבי הצדדים בראש נזק זה, הנני מעמיד את הפיצוי על סך

-.56,000 ₪.

ניכויים:

26. כפי שהתובע העיד בתצהירו (סעיף 12), בעקבות התאונה הגיש ל-מל"ל תביעה לנכות כללית, ונקבעה לו נכות כללית בשיעור 75% לתקופה מיום התאונה עד 31/10/08 (תקופה של כ-13 חודשים), בגינם שולמה לו קצבת נכות, בסכומים כמפורט באישור המל"ל (נ/8).

אין מחלוקת בין הצדדים, כי יש לנכות סכומים אלו מס"כ הפיצוי המגיע, ואלה עומדים היום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על סך -.26,300 ₪.

27. סיכומו של דבר, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך -.864,730 ₪, לפי הפירוט הבא:

• -.125,780 ₪ (הפסדי שכר מלא לעבר – סעיף 13).
• -.116,550 ₪ (הפסדי שכר חלקיים לעבר – סעיף 16).
• -.412,700 ₪ (הפסד כושר השתכרות לעתיד – סעיף 19).
• -.73,700 ₪ (הפסדי פנסיה – סעיף 20).
• -.70,000 ₪ (עזרת צד ג' לעבר ולעתיד – סעיף 23).
• -.10,000 ₪ (הוצאות רפואיות ונסיעות – סעיף 24).
• -.56,000 ₪ (כאב וסבל – סעיף 25).

סה"כ -.864,730 ₪.

מהסכום הנ"ל יש להפחית תשלומי ה-מל"ל כאמור בסעיף 26.

ליתרה בסך -.838,430 ₪, יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.30% (כולל מע"מ), והוצאות משפט בסכום של -.10,000 ₪ (זאת בהתחשב, בין היתר, בסכום בו נשא התובע כשכ"ט המומחה לצורך הבדיקה החוזרת בסך 5,850 ₪).

מס"כ הסכום שהתקבל (-.976,700 ₪ – במעוגל), יש להפחית תשלום תכוף ששולם לתובע בתאריך 13/03/2008 (ר' נ/7) ע"ס 11,000 ₪, וכשהוא משוערך להיום -.14,370 ₪.

היתרה לתשלום בסך -.962,300 ₪ (מעוגל), תשולם לתובע, באמצעות בא-כוחו, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק-הדין, שאם לא כן, תשא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, א' כסלו תשע"ה, 23 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.