1. העניין שבפני, בקשת הנתבע 2 למתן רשות להתגונן בפני התובענה.
2. התובענה הינה תובענה כספית ע"ס 600,000 ₪, בגין יתרת חובה בלתי מסולקת בחשבון בנק אשר נוהל על שמה של הנתבעת 1, חיוב לו ערבו הנתבעים 2 ו- 3 ללא הגבלה בסכום. אציין כי יתרת החובה בחשבון הייתה ביום הגשת התובענה בסך 826,133 ₪, ואולם התובע בחר לתבוע סכום מופחת לאור קיומם של בטחונות חלקיים בחשבון הבנק. ייאמר כי פסק דין בהיעדר הגנה ניתן כנגד הנתבע מס' 3 ביום 25.6.2009.
3. עוד יש לציין כי הליך זה נדון בפני כב' הרשמת שלומית פומרנץ, אשר פרשה לגמלאות, ובהתאם הועבר העניין לטיפולי; מאחר ובמועד העברת העניין לטיפולי, חלף זמן רב מאז ניהול ההליך, הוריתי על קיום דיון משלים בפני ביום 13.2.2013, וזאת לאחר שהוגשו סיכומי טענות הצדדים.
4. במסגרת בקשתו של הנתבע 2 למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר" ולמתן רשות להתגונן, טען הנתבע לליקויים הנוגעים לשאלת צירוף מסמכים לכתב התביעה, וטען לליקוי בכתב הערבות (אשר לכאורה נחתם חמש שנים לפני שנפתח החשבון).
5. מן הבחינה המהותית טען הנתבע 2, שתי טענות עיקריות (שונות אם כי שלובות האחת ברעותה): אחת בהקשר של הביטחונות אשר ניתנו, והאחרת בהקשר של תקפות כתב הערבות;
6. נטען כי הביטחונות אשר הוענקו לתובע, עלו על הסכום הנתבע, ואולם התובע לא פירט את מלוא המסכת העובדתית כפי שמוטל היה עליו לעשות – ומכח זאת, סבור הנתבע 2 כי מוצדק להעניק לו רשות להתגונן בפני התובענה; ולא רק זאת, אלא שהנתבע 2 טען כי על התובע היה להמתין עד לתום מימוש הביטחונות בטרם נקיטת ההליך. הנתבע 2 סבור כי התובע הצניע מידע מטעמים לא ראויים, המונעים ממנו את הגנתו הראויה, באופן ההופך את החיוב כולו לשנוי במחלוקת.
7. כמו כן נטען, לגבי תקפו של כתב הערבות, כי נחתם ללא שניתנה אפשרות לעיין בו בטרם החתימה עליו, כי העתקו לא נמסר לנתבע 2, כי נחתם תוך קבלת הבטחה ממר לזרוב מטעם התובע שמימוש הערבות יהא מאוחר למימוש המשכון אשר נרשם, וכי לגישתו ערבותו בוטלה בעת שמסר למר לזרוב על עזיבת תפקידו אצל הנתבעת 1 (ולכל הפחות סבור הוא כי בהודעה זאת די כדי להדוף כל חבות אשר נצברה לאחר מסירת ההודעה). עוד הוסיף הנתבע 2, כי לגישתו ההתניה הכלולה בכתב הערבות, כי ביטולה מותנה בהסכמת התובע, הינה תניה מקפחת בחוזה אחיד.
8. במסגרת הדיון אשר נתקיים בפני כב' הרשמת ש. פומרנץ ביום 15.2.2010 הצהיר ב"כ התובע, כי הנכס המשועבד נמכר בסכום כולל של 400,000 ₪ ואף צורפה פסיקתא מתאימה של רשם ההוצל"פ בלשכת הוצאה לפועל בקריות, המעידה על מכירת הנכס בחודש ינואר 2010. ב"כ התובע ציין כי מהסך הנ"ל נדרש לקזז הוצאות המכר, שכ"ט כונס ותשלומי מיסים, אולם סכומם לא הוברר עד תום – ובדיון המשלים אשר נתקיים בפני, הוסכם על ידי ב"כ התובע כי מיתרת החוב הכוללת לפני ההפחתה (826,133 ₪) יופחת מלוא הסכום הנקוב בפסיקתא, קרי 400,000 ₪. .
9. לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי מן הראוי לקבל את הבקשה למתן רשות להתגונן, ואבהיר טעמי:
10. בכל הנוגע למועד החתימה על כתב הערבות, טען התובע בכתב התביעה כי נחתם בשנת 2002. מסמכי פתיחת החשבון נחתמו ביום 22.11.2007, כאשר כתבי הערבות נחתמו לכאורה ביום 9 לינואר, אולם ציון השנה אינו ברור, ונחזה להיות כשנת 2002.
11. הדברים מעלים תמיהה, בשים לב להודעה לערב המופנית כלפי הנתבע 2, שמועדה מועד פתיחת החשבון; משמע, ביום פתיחת החשבון, כבר נמסרת הודעה לערב על כי החייב העיקרי עומד בהתחייבויותיו, והדברים מעלים תמיהות של ממש.
12. עיון מעמיק ב"הודעה לערב" מיום 22.11.2007 מראה כי בתחתית המסמך נכתב "ח-ן חדש", משמע, ככל הנראה היה קיים חשבון ותיק יותר, והשאלה הינה, לאיזה חשבון ניתנה ערבותו של הנתבע 2; לחשבון הישן או לחשבון החדש ? האם מדובר בשני חשבונות או בחשבון אחד אשר הועבר מסניף לסניף? ואם מדובר בחשבון ישן, מה הקשר שבינו ובין הבטוחה אשר הועמדה? ויודגש. אם נקבל את טענת התובע כאמור בסעיף 20 לסיכומי טענותיו, לפיו מועד החתימה על כתב הערבות הינו 9.1.2008, הרי כיצד נמסרה הודעה לערב חודש וחצי קודם לכן?
13. התשובה לשאלות אלה, יכולה הייתה להיפתר במידה והתובע היה מרחיב את הצוהר דרכו בוחן בית המשפט את הנתונים, ואולם התובע מצידו, יכול היה להיעתר לבקשה לקבלת מסמכים נוספים, אשר יכולים היו לאיין את הבקשה למתן רשות להתגונן – ומשנמנע מכך, הדין הינו ברור.
14. אבהיר בהקשר זה, כי חוסר המידע והיעדר הנתונים, פועל לרעת שני הצדדים, אולם לא ניתן לדחות את בקשת הנתבע 2, כאשר לא מוצג בפניו מלוא המידע. אציין בהקשר זה, כי חלק ניכר מטענות הנתבע 2 מאוינות כשלעצמן בידי הליך המכר – שכן סימני שאלה רבים עולים בנקודה זאת, כאשר נטען שהערבות ניתנה תוך שנמסרו הבטחות בנוגע למימוש המשכון קודם לכן, בעוד הערבות ניתנה שנים לפני שיעבוד הנכס;
15. אוסיף לאמור, את העובדה כי התובע לא הבהיר באופן הנדרש, מדוע בחר להפחית מסכום החוב, בגין השיעבוד, סך של 226,000 ₪ דווקא, באופן הפוגם בהיות התובענה כתובענה אשר סכומה קצוב; התובע בחר סכום אקראי, שלא פירש ולא פירט לגביו, אלא העמיד את הנתבעים בפני מצב מוגמר אשר סיבתו וטעמיו אינם ברורים – ובדיעבד התברר כי מדובר בהפחתה שגויה, שאינה נכונה, אינה מייצגת – ויותר מכל, אינה קצובה (אלא מהווה היא פרי הערכה אשר נתבררה כשגויה.
16. צירופם של כל הנתונים דלעיל, מעמיד גם את יתר הטענות, בהקשר של ההבטחות אשר לכאורה ניתנו על ידי מר לזרוב מטעם התובע, כטעונות בדיקה והוכחה, שכן ברור שמערכת המסמכים אשר הוגשה אינה ממצה את מערכת היחסים שבין הצדדים (מהו החשבון הישן? מה הובטח בעת העברת החשבון? מה הובטח כא5שר ניתן השיעבוד? מהי ההפחתה הנכונה והראויה לאחר מימוש המשכון?).
17. את בקשת המבקש ליתן לו רשות להתגונן יש לבחון לאור ההלכות שנקבעו לעניין הליכי סדר דין מקוצר. על פי הלכות אלו, מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ לו(3) 518, 524; ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (מאגר נבו)). לאור האמור, נפסק כי גם מי שהגנתו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה כנגדו הינם קטנים, יקבל רשות להתגונן. (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם)).
18. כמו כן נפסק, כי ככל שהנתבע מציג הגנה לכאורה, יש ליתן לו רשות להתגונן, מבלי לבדוק כיצד יצליח להוכיח הגנתו או מהו טיב ראיותיו. עם זאת, מבקש הרשות להגן נדרש להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון נג(1) 390, 400).
19. אכן, סיכויי ההגנה הינם נמוכים עד מאוד, שכן חלק ניכר מהטענות אינן מעלות הגנה (הטענה כי הערבות פקעה עם מסירת הודעה, הטענה כי ההתניה על כך מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד, הטענה כי חיובים מאוחרים למסירת ההודעה אינם חלים על מי שנתן ערבותו – טענות אשר הוכרו בפסיקת בתי המשפט כטענות סרק בהליכים הנוגעים לערבות לחיובים למוסדות בנקאיים), וחלקן האחר קלוש, אולם אין מדובר בהגנה חסרת סיכוי לחלוטין, בשים לב לנתונים דלעיל.
20. לאור כל האמור אני נעתר לבקשה ומורה על מתן רשות להתגונן, בעיקר בשל הפערים העובדתיים הניכרים כעולה ממסמכי הבנק, והצורך לערוך בירור עובדתי באשר להבטחות הנטענות (לרבות מועדי צבירת החיובים לאחר שנמסרה ההודעה על עזיבת הנתבעת 1 – בשים לב כי חלק ניכר מההלוואות המפורטות בתמצית פרטי החשבון אשר צורפה לכתב התביעה, הוענקו בשישים הימים שלפני הגשת התובענה).
21. התובענה תועבר לפסים של סדר דין רגיל, התצהיר מטעם הנתבע 2 ישמש ככתב הגנה.
22. המזכירות תנתב התובענה בהתאם.

ניתנה היום, כ"ג חשון תשע"ד, 27 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.