רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1. עניינה של התביעה הנדונה הוא סעד כספי ופיצויים ע"ס 2,500,000 ₪, בין היתר לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) בגין מצג שווא, תרמית והונאה מצד הנתבע, עת הציג עצמו בפני התובעת כפקיד הוצאה לפועל, מצג שבעקבותיו שכרה התובעת את שירות של הנתבע.

1. ביום 1.4.08 נחתם הסכם בין הצדדים (להלן: "ההסכם") לפיו יפעל הנתבע בתמורה לסך של 10,000 ₪ לטיפול בתיקי ההוצאה לפועל התלויים ועומדים נגד בתה של התובעת עדה (להלן: "עדה") ובעלה, לרבות הכרזה עליה כחייבת מוגבלת באמצעים וביצוע איחוד תיקים. כמו כן, סוכם כי הנתבע יטפל בתיק מימוש משכנתא שנפתח נגד עדה ובעלה, לאחר שהלה פיגרו בתשלומי המשכנתא, לרבות פנייה לוועדה הבין משרדית לצורך פריסה מחודשת של החזרי ההלוואה.
2. התובעת טוענת כי לאחר חתימת ההסכם, הציג בפניה הנתבע מצג לפיו הוא פועל כמתחייב על פי ההסכם, תוך שהציג בפניה מסמכים מזויפים המעידים כי שלח בקשות שונות ללשכת ההוצאה לפועל, ותוך שדורש ממנה כספים נוספים מעבר למוסכם, אשר הגיעו לסך של 160,000 ₪.
3. התובעת, אשר חשפה באחד הימים את מעלליו של הנתבע, פנתה לתוכנית טלוויזיה אשר ערכה על כך תחקיר, בעקבותיה הוגש נגד הנתבע כתב אישום, המייחס לו עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף והתחזות לאדם אחר.
4. התובעת טוענת כי, מלבד הנזקים הכספיים שנגרמו לה, נפגעה אף מבחינה נפשית, בין היתר בשל עוגמת נפש, סבל, תסכול, דיכאון וטראומה שנותרו בה בשל מעשיו של הנתבע כאמור.
5. הנתבע הכחיש בכתב הגנתו את מעשי המרמה המיוחסים לו, היות ולדבריו הוא פעל כפי שהתחייב בהסכם. הנתבע הודה בעצם הגשת כתב האישום נגדו, אולם טען כי כפר בכל העבירות המיוחסות לו.

דיון והכרעה:

1. ביום 4.7.10, בטרם התקיים דיון הוכחות בתיק, ניתן על ידי בית משפט השלום בנצרת בת"פ 4768-08-08, פסק דין בו הורשע הנתבע בביצוע העבירות כאמור לעיל, למעט בעבירת התחזות לאדם אחר (להלן: "פסק הדין הפלילי").

יצוין כי, הנתבע הגיש ערעור על פסק הדין המרשיע לבית המשפט המחוזי בע"פ 13310-11-10, והערעור נדחה, לפיכך- פסק הדין הפלילי הפך לחלוט.

1. בדיון שהתקיים בפניי ביום 16.1.13 העידה התובעת בעצמה, ואילו הנתבע העיד בישיבה שהתקיימה ביום 6.3.13. הצדדים נחקרו בחקירות נגדיות ולבסוף סיכמו באי כוחם את טענותיהם בעל- פה.
2. לטענת ב"כ התובעת, יש לעשות שימוש בממצאים ובמסקנות של פסק הדין הפלילי המרשיע על פי סעיף 42א' לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א- 1971 (להלן: "פקודת הראיות").

לטענת ב"כ הנתבע, יש להתחשב בעובדה כי פסק הדין הפלילי הרשיע את הנתבע במסגרת העבירה של קבלת דבר במרמה, בקבלת סך של 160,000 ₪ בלבד, בעוד התובעת עותרת בתביעה זו לסכומים גבוהים פי כמה. כמו כן, טען ב"כ הנתבע כי, בפועל ביצע הנתבע עבודה כלשהי תמורתה שילמה לו התובעת סך של 9,000 ₪ כדין על פי ההסכמות אליהן הגיעו הסכם, לפיכך יש להפחית סכום זה מהתביעה.

1. סעיף 42א' לפקודת הראיות קובע כי:

"(א) הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי,

המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה

לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות

המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי".

1. שלושה הם התנאים לקבילותו של פסק דין פלילי כראיה במשפט אזרחי, ואלה הם: (א) פס"ד חלוט במשפט פלילי; (ב) המרשיע את הנאשם; (ג) ובלבד שאחד מבעלי הדין במשפט האזרחי הוא המורשע, חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע (י.קדמי על הראיות חלק שלישי (2009), עמ' 1554).
2. היות ובענייננו מתקיימים שלושת היסודות הנ"ל, הממצאים והמסקנות שבפסק הדין הפלילי קבילים כראיה לכאורה בתביעה שבפניי.
3. סעיף 42ג' לפקודת הראיות קובע כי, המורשע זכאי, ברשות בית המשפט, להביא ראיה לסתירת פסק הדין הפלילי. יוצא מכך כי מקום שבו לא ניתנה "רשות" בית המשפט כאמור, נותר פסק הדין הפלילי כראיה שלא נסתרה, בכל הקשור לממצאים ולמסקנות שבו, על כל המתחייב מכך (י.קדמי על הראיות חלק שלישי (2009), עמ' 1563).
4. בענייננו, היות ולא נתבקשתי על ידי הנתבע להתיר הגשת ראיות אשר יש בהן כדי לסתור את פסק הדין הפלילי, ולא ניתנה רשות לכך, יוצא אפוא כי יש לראות בממצאים העובדתיים ובמסקנות המשפטיות המתחייבות שבפסק הדין הפלילי, כראיה לכל דבר.
5. מעיון בפסק הדין הפלילי עולה כי, בית המשפט התרשם לטובה מעדותה של התובעת, תוך שקבע כי גרסתו של הנתבע (להלן: "הנאשם") רצופת שקרים.

בית המשפט הרשיע את הנתבע בביצוע עבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזויף, נקבע כי הנתבע הוציא מידי התובעת סך של 160,000 ₪ במרמה, תוך שימוש במסמכים שזויפו על ידו, לרבות מסמכים רשמיים וחשבוניות שנחזו כחשבוניות מס.

וכך נקבע בפסק הדין המרשיע:

"התרשמתי מכנותה ותמימותה של העדה (התובעת- ר.נ.) אשר שילמה

לנאשם את סכומי הכסף כפי שביקש, פעם ישירות לידיו ופעם דרך

שליחיו...." (עמ' 120 לפסק הדין).

"התרשמתי לטובה מעדותה של יפה (התובעת- ר.נ.), ניכר היה כי מדובר

בעדה שלא ביקשה להוסיף או להחסיר על אשר אירע וחשה תסכול על

כי בתמימותה נפלה קורבן לתרמית. יפה שילמה לנאשם כספים רבים וזאת

לאחר שטען בפניה במרמה, תוך שמציג בפניה מסמכים אותם זייף, כי יש

לשלם עבור וועדות שונות, הערכת שמאי, פינוי דיירים ועוד ולא רק עבור

"שכר טרחתו" כביכול" (עמ' 122 לפסק הדין).

"דוחה אני בשתי ידיים גרסתו של הנאשם בחקירתו, המדובר בגרסה

מופרכת ולפיה מסר למתלוננים חשבוניות לבקשתם ולא עבור כספים

שהעבירו לידיו, כמו כן אינה מתקבלת על הדעת גרסתו ולפיה המתלוננים

גנבו מתיקו חשבוניות והשתמשו בהם לצרכיהם. התרשמתי כי הנאשם אינו

דובר אמת וכי החשבוניות, אשר העתקן נמצא בתיקו, נמסרו למתלוננת

בתמורה לכספים שהעבירה לידיו, כפי שגם נרשם על החשבוניות עצמם...."

(עמ' 125 לפסק הדין).

"לאור כל האמור לעיל, לא נותר אף בידי הספק כי אכן מדובר במסמכים

מזויפים כאמור, שנתפסו בידי הנאשם וזויפו על ידו ולא על ידי

המתלוננים, במטרה להציג בפניהם מצג שווא ולהוציא מהם כספים

במרמה". (עמוד 131 לפסק הדין).

1. בנסיבות האמורות, ועל יסוד הוראת סעיף 42א לפקודת הראיות, ולאור תוצאות ההליך הפלילי כאמור, אני קובעת כי הנתבע מחויב לפצות את התובעת בגין כל הנזקים שנגרמו לה ככל שיוכחו על ידה.

לנוכח מסקנה זו, אינני נדרשת לדון בטענות התובעת בדבר הפרת חובה חקוקה, עוולת התרמית ועוולת שקר במפגיע.

הנזק:

1. התובעת טוענת בין היתר כי הנתבע נטל ממנה במרמה סך של 160,000 ₪. משקבעתי כי הממצאים והמסקנות שבפסק הדין הפלילי קבילים כראיה בתביעה שבפניי, לא נדרשת התובעת להוכיח טענה זו. משכך יש לקבל כמוכחת טענתה זו של התובעת. מטעם זה אינני מקבלת את טענת הנתבע לפיה יש לקזז מהסך הנ"ל 9,000 ₪ היות ובפועל, כפי שטען, העניק לתובעת שירותים מסוימים בשיעור זה.
2. התובעת העידה על מצב נפשי קשה אליו נקלעה אודות למעשיו של הנתבעת נגדה, ועולה מנסיבות המקרה כפי שבאו לידי ביטוי בפסק הדין המרשיע כי הנתבע אכן הונה ורימה את התובעת במשך תקופה ממושכת, דבר שמן הסתם גרם לה עוגמת נפש רבה. בהתחשב בנסיבות המקרה והשתלשלות האירועים, כעולה מעדויות הצדדים, ונוכח הממצאים והמסקנות שבפסק הדין הפלילי, אין ספק כי התובעת עברה מסכת של שקרים, מרמה ונוכלות מצד הנתבע, כל זאת בעודה שרויה במצב נפשי קשה, בעת שעומדים ותלויים כנגד בתה תיקי הוצאה לפועל רבים, לרבות מכירת ביתה של בתה במסגרת הליכי מימוש, כאשר כל רצונה של התובעת לסייע לבתה, אשר נקלעה לקשיים בשל חובות, אולם התובעת מצאה עצמה בפני שוקת שבורה.

לאור האמור, מצאתי לנכון להורות על פסיקת פיצוי לתובעת בגין ראש הנזק של כאב וסבל ועוגמת נפש בסך של 30,000 ₪.

19. באשר להפסדי הכנסה או השתכרות, המדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחה פוזיטיבית ע"י מסמכים ואסמכתאות. התובעת לא הציגה ולו בדל ראייה להפסדי הכנסה כלשהם שנגרמו לה כביכול כתוצאה ובעקבות מעשיו או מעלליו של הנתבעת כלפיה במשך התקופה הרלוונטית לתביעה. לא די שהתובעת תעיד על כך בעדותה בפניי, וקיים אף ספק אם התובעת עבדה בתקופה הרלוונטית אם לאו, לאחר שהודתה כי הייתה פנסיונרית.

20. לסיכום, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת כדלקמן:

1. סך של 160,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 26.3.09 ועד ליום התשלום בפועל.
2. סך של 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
3. הוצאות משפט בסך 1,000 ₪. התובעת הייתה מיוצגת מטעם הלשכה לסיוע משפטי.

ניתן היום, ב' ניסן תשע"ג, 17 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.