1. ביום 22.03.2011 הורשע המבקש, על פי הודאתו, בבניה בסטייה מהיתר של מבנה מבניה קשיחה, בלוקים ובטון בשטח של כ – 200 מ"ר הנמצאים במגרש 451 בתחום תוכנית ג/5867 בכפר מסעדה (להלן:"המקרקעין"), מבנה שנבנה בחודש נובמבר 2008. ביום 22.11.2012 נגזר דינו של המבקש ובין היתר, הוא חוייב להרוס את הבנייה הבלתי חוקית תוך 12 חודשים מיום מתן גזר הדין, דהיינו, עד ליום 22.11.2013, אלא אם כן יקבל היתר כדין עד למועד זה.
2. בניית המבנה הבלתי חוקי נעשתה, כאמור לעיל, ללא היתר ובסטייה מהוראות תוכנית לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן:"החוק"). לטענת המבקש הוא הבעלים הבלעדיים של המקרקעין, אותם קיבל בירושה מהוריו. בחודש נובמבר 2008 הגיש בקשה להיתר בנייה לועדה המקומית לתכנון ובניה, עשה את כל הנדרש לרבות תשלום אגרות והיטל השבחה, ונוכח העובדה שסבר שיקבל היתר באופן מיידי, החל בבניה בתום לב. לטענתו, אינו מבין מדוע נדחתה בקשתו על ידי רשות מקרקעי ישראל, שהרי מדובר במקרקעין שבבעלותו ואף מדובר במקרקעין שעובדו לאורך תקופה של יותר משלושים שנה לרבות עיבוד מטעי זיתים.

לטענת המשיבה, בקשת המבקש נבחנה על ידי הועדה המקומית והועברה לתגובת רשות מקרקעי ישראל ומשהאחרונים הודיעו על התנגדותם לבקשה בשל המחלוקת הקניינית על המקרקעין, נדחתה בקשתו להיתר הבניה. למרות שההתנגדות היתה ידועה למבקש, החליט הוא לבנות.

1. ביום 02.02.2014 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד לביצוע צו ההריסה. נתבקשה תגובת המשיבה בתוך 5 ימים. ביום 09.03.2014 הגישה המשיבה את תגובתה לאחר קבלת ארכה מטעם בית המשפט להגשת התגובה, כבקשתה. ביום 08.05.2014 נקבע דיון בבקשה להארכת מועד צו ההריסה, ומשלא הופיע המבקש הורה בית משפט זה על מחיקת הבקשה במעמד צד אחד. בעקבות בקשת המבקש לקבלת ייצוג, ביום 26.05.2014 ביטל בית המשפט את החלטתו בדבר מחיקת הבקשה והורה על הגשת הטעמים של המבקש לבקשתו להארכת מועד ביצוע צו ההריסה וזאת עד ליום 08.06.2014. ביום 17.06.2014 הגיש המבקש בקשה מתוקנת להארכת ביצוע צו ההריסה. למותר לציין, כי בקשה זו הוגשה מבלי שניתנה אורכה על ידי בית המשפט להגשת בקשה מתוקנת זו.
2. בבקשה שלפניי טוענת המשיבה שהבקשה אינה עומדת בדרישות ובתנאי הסף לפי סעיף 207 לחוק, ועל פי סעיף 6 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט – 2008 ) ( להלן: "התקנות") בית המשפט אינו רשאי לדון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות, כמפורט להלן:

(א). הבקשה הוגשה בחלוף המועד, ולאחר כניסת הצו לתוקף ( בניגוד לתקנה 2(א) לתקנות).

(ב). לא צורפו לבקשה כל ההליכים המשפטיים, ובכלל זה גזר הדין שבמסגרתו ניתן הצו נשוא הבקשה, וכן צו הפסקה שיפוטי שניתן נגדו בתיק 16464-12-08 , ביחס למבנה נשוא הבקשה (בניגוד לתקנה 2 (ב) לתקנות).

(ג). לא צורפו הליכי הרישוי בהם נקט המבקש, ובכלל זה, בקשה להיתר שהגיש הנאשם לוועדה המקומית, והחלטות רשות מקרקעי ישראל והוועדה בבקשה (בניגוד לתקנה 2 (ג) לתקנות).

(ד). לא צורף לבקשה תצהיר איש מקצוע המטפל בהליכי הכשרת המבנה מטעם המבקש (בניגוד לתקנה 2 (ג) לתקנות).

(ה). הבקשה הוגשה ללא תגובת המשיבה (בניגוד לתקנה 3 לתקנות).

לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי תכלית החוק מחייבת ביצוע צווים במועדם, ובענייננו המבקש הגיש בקשה להיתר אשר נבחנה על ידי הועדה המקומית ונדחתה, ולמרות הדחייה בחר לבנות, תוך שקובע הוא עובדות בשטח.

עוד טוענת המשיבה, כי טענת המבקש לפיה הסכסוך הקנייני בין הווקף לרשות מקרקעי ישראל עומד להסתיים, אינה נתמכת באסמכתאות והמדובר בטענה שבעלמא. המשיבה צירפה לתגובתה מכתב מרשות מקרקעי ישראל, ממנו עולה כי המקרקעין נשוא בקשה זו נכללים בשטחי המחנה הצבאי בכפר מסעדה, שהוא שטח מדינה, ולפיכך בקשתו להיתר בניה נדחתה. לטענת המשיבה, המבקש לא צירף אסמכתאות המעידות כי המקרקעין נשוא הבקשה יכללו בהסדר הנטען לסיום המחלוקת, כפי שטוען המבקש (כגון: הסכם בינו ובין הווקף, תצהיר בעל מקצוע המאשר כי המקרקעין עתידיים להיכלל בהסדר שבין הווקף לרשות מקרקעי ישראל, אם וכאשר יושג).

נימוק נוסף לפי הטענה, שבקשה לארכה יכול שתוגש רק כאשר קיימת בקשה להיתר בניה ותוך פרק זמן קצר יינתן ההיתר כמבוקש, בקשה שלא קיימת במקרה שלנו בפרט נוכח העובדה שהמבקש כלל לא פועל לקבלת היתר.

1. לטענת המבקש, הוא מנוע מלהגיש בקשה להיתר בניה לוועדה המקומית לתכנון ובניה בגלל הנוהל הקיים בוועדה, לפיו לא ניתן להגיש בקשה ו/או לחדש בקשה להיתר בניה כל עוד המבקש לא סיים לשלם את הקנסות. במקרה שלנו, הושת על המבקש לשלם קנס בתשלומים, והוא טרם סיים לשלם הקנס במלואו.

עוד טוען המבקש, כי בין הרשות למקרקעי ישראל לווקף של כפר מסעדה מתנהל מו"מ אינטנסיבי שעתיד להגיע לסיומו "בכל רגע נתון".

המדובר במקרקעין למגורים בלבד, והמבקש לא יכול להרוס המקרקעין ולהשאיר את בני משפחתו ללא קורת גג. המדובר בבעיה גורפת של כל הכפר ולא של המבקש באופן אישי.

המשיבה טענה בדיון מיום 19.06.2014, כי הנאשם לא היה מנוע מלהגיש בקשה על פי הדין, אך בכל מקרה הסירוב לא נבע מאי תשלום הקנס במלואו אלא בגלל התנגדות רשות מקרקעי ישראל, ולכן כל עוד הבעיה הזו לא נפתרת אין מה לדון בבקשה להיתר הבנייה לגופו של עניין.

דיון והכרעה:

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.
2. תכליתן של התקנות להסדיר את הפן הפרוצידורלי של הדיון בבקשות לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, באופן שיאפשר לבית המשפט לקבל תמונה מלאה ומקיפה של המצב התכנוני, בטרם ידון בבקשה.
3. בעניין זה ניתן להפנות לפסק דינה של כב' השופט אסתר הלמן בעפ"א 112/10 מדינת ישראל, הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון נגד גבריאל נחמיאס (מחוזי נצרת) מיום 09.05.2010 :

" תקנה 6 לתקנות קובעת בצורה מפורשת, כי "בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו". בכך הביע מתקין התקנות עמדתו, כי על בית המשפט להקפיד ולקיים את הוראות התקנות ואין להתיר סטייה מהן כדרך שגרה וללא נימוק מיוחד ומשכנע" (ההדגשות במקור)

1. במקרה שלפניי, התעלמותו של המבקש מקיומן של תנאי הסף כמפורט בתקנות , עומד בסתירה לתכלית הוראת החוק. נכון הוא הדבר, כי אין המדובר בפרוצדורה שאין לסטות ממנה ואין גם מחלוקת שלבית המשפט נתונה הסמכות להפעיל את שקול דעתו ולבחון מתי ניתן לסטות מדרישות התקנות, אך זאת ניתן לעשות רק מנימוקים מיוחדים וזאת מבלי לבטל את דרישות החוק לעמוד בכל תנאי הסף להגשת בקשות מסוג זה (ראה בעניין זה ע"פ 4946/07 עלי מקלדה נ' מדינת ישראל).
2. בתגובת המשיבה, היא העלתה רשימה של סעיפים בהם לא עמד המבקש כדרישת התקנות.
3. בבקשת המבקש המתוקנת, לא העלה המבקש את הטעמים לאי הגשת הבקשה בהתאם לתנאי הסף כקבוע בתקנות. למעלה מכך, לא שוכנעתי מדוע המבקש לא הגיש בקשתו במועד ואך כשלושה חודשים מאוחר יותר, תקופה בה צו ההריסה כבר נכנס לתוקף. כמו כן, לא הועלה כל נימוק מדוע לא צורפה לבקשה תגובתה של המשיבה.

12. מעבר לפן הפרוצידורלי באי צירוף תצהיר המהנדס ו/או כל אסמכתא אחרת ביחס להסדר הנטען בין הווקף לרשות מקרקעי ישראל, באשר להתפתחות הדברים והאם המקרקעין נשוא הבקשה נכללים בהסדר, אם בכלל יושג כזה הסדר, המדובר בדרישה מהותית בהחלטה האם להיעתר לבקשה או לאו.

13. גם המבקש וגם המשיבה לא חולקים על העובדה שהבקשה נדחתה, לפחות בשלב הראשוני, אך ורק בגלל התנגדות הרשות למקרקעי ישראל. ככל שהמבקש היה מציג בפני בית המשפט תצהיר ו/או כל אסמכתא אחרת ביחס למצב בו נמצא המו"מ , אם בכלל, יכול היה בית המשפט להביא זאת כשיקול בדיון בבקשה.

14. הלכה ידועה היא, כי על המבקש לעכב ביצוע צו הריסה, בהתאם לסעיף 207 לחוק, להראות כי קבלת ההיתר הינה בהישג יד (ראה ע"פ 654/10 אורה מושב עובדים להתיישבות ואח' נ' מדינת ישראל). משלא נפרשה בפני בית המשפט התמונה המלאה, יקשה על בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו , תוך הפעלת שיקול הדעת, ולהיעתר לבקשה.

15. המבקש לא חולק כי לא הגיש כל בקשה להיתר בניה, מסיבות השמורות עימו והשורה התחתונה הינה שאין כל בקשה תלויה ועומדת להיתר בניה בוועדה לתכנון ובניה. לטענת המבקש אין הוא יכול לחדש הבקשה להיתר בניה ו/או להגיש בקשה שכזו, כל עוד לא שילם את הקנס במלואו. גם אם אלך לגישתו של המבקש, תוהה אני מדוע לא שילם את התשלום האחרון מבעוד מועד, שהרי הצהיר שנותר לו לשלם רק תשלום אחד ואחרון, ואז מגיש הבקשה ?!

16. כלל ידוע הוא, כי רק בנסיבות מתאימות, כשהדבר אינו גורם עוול לבעל הדין האחר, ראוי הוא, שבית המשפט יסטה מכללי הפרוצדורה על מנת להגשים את הצדק (ראה בעניין זה רע"פ 3877/93 אבנרי נ' מדינת ישראל). יחד עם זאת, גם לגמישות הדיונית יש להציב גבול, ואין לקבל מצב של פריצת כל מועד וכל כלל בלא הצדקה וללא סייג "שכן בכך "יוקרבו" יתרונותיו הרבים של סדרי הדין, על מזבח תיקון מחדליו של בעל הדין במקרה הבודד" (ע"פ 4946/07 עלי מקלדה נ' מדינת ישראל, מוזכר לעיל).

מכל האמור לעיל, ניתן ללמוד כי קבלת ההיתר איננה בהישג ידו של המבקש. הרשות למקרקעי ישראל דחתה את בקשתו של המבקש. המבקש לא הראה מצב הדברים לאשורם וכן לא הראה לבית המשפט כיצד הוא מתגבר על מכלול הנסיבות שהביאו לדחיית בקשתו להיתר בניה.

לקחתי בחשבון את ההשלכות של דחיית הבקשה לעיכוב תוקף צו ההריסה שניתן למבקש כבר ביום 22.11.2012, וכן למצבו הבריאותי של המבקש שהינו נכה בשיעור של 100%. גם ער אני לעובדה שמדובר במבנה מגורים ולא בעסק מסחרי. כל אלו עמדו בפני המותב אשר גזר את דינו של הנאשם , הורה על הוצאת צו ההריסה תוך מתן אפשרות למבקש לקבל ההיתר תוך 12 חודשים, דבר שלא עלה בידו לעשות. עובדה זו בצירוף הצורך בשמירת החוק גוברים על נסיבותיו האישיות הקשות של המבקש (ראה בעניין זה ע"פ 6720/06 דהרי נגד מדינת ישראל).

לאור כל האמור לעיל, הן בפן הפרוצדוראלי והן בפן המהותי אני דוחה את הבקשה.

לצורך התארגנותו של המבקש, אני קובע לפנים משורת הדין כי צו ההריסה נשוא בקשה זו יעוכב החל מהיום וייכנס לתוקפו ביום 01.09.2014 שעה 08:00.

המזכירות תעביר ההחלטה בדחיפות לעיון הצדדים.

ניתנה היום, ג' אב תשע"ד, 30 יולי 2014, בהעדר הצדדים.