1. לפנינו תביעת התובע להכיר בפגיעה בברך ובקרסול רגל שמאל כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן:"החוק").

1. המל"ל דחה את תביעת התובע להכיר באירוע כפגיעה בעבודה במכתבו מיום 7.10.2008.

מכאן, התביעה שלפנינו.

1. הצדדים הגיעו לרשימה של עובדות מוסכמות ועל כן, ביום 14.11.2010 (בטעות נרשם 14.11.2011) ניתנה החלטה הממנה מומחה רפואי על בסיס עובדות אלו.

להלן עובדות המקרה, כפי שנקבעו בהחלטה מיום 14.11.2010

1. התובע יליד 1967.
2. התובע עובד כפועל בשיפוצים מזה 22 שנה.
3. התובע עובד 10-12 שעות ביום וזאת משך 6 ימים בשבוע.
4. בתחילת כל יום עבודה התובע מעמיס מהמחסן לרכב עבודה את הציוד ופורק אותו באתר הבנייה.
5. במסגרת עבודתו, התובע מבצע עבודות בניית קירות עם קונסטרוקציה, עבודות צביעה עם שפכטל ועובדות ריצוף ואינסטלציה, על פי החלוקה שלהן: 50% מעבודתו הינה בבניית קירות, 25% הינה עבודת צביעה ו-25% הינה עבודת ריצוף ואינסטלציה.
6. רוב שעות היום, בעת ביצוע עבודות בניית הקירות ועבודות הצביעה, המהוות 75% מעבודתו, התובע עובד עם סולמות ופיגומים עולה ויורד מהם עשרות פעמים ביום תוך נשיאת ציוד במשקל רב. בעת עבודתו בסולם הוא נע ומתקדם עם הסולם בתוך האזור בו הוא עובד, כאשר על הסולם, פחי שפכטל במשקל 22 ק"ג ופחי צבע במשקל 18 ק"ג לערך.
7. בעת ביצוע עבודת האינסטלציה והריצוף המהוות 25% מעבודתו התובע כורע על ברכיו וקם מס' פעמים לצורך הבאת כלים וציוד לעבודה ושוב חוזר לכריעה על ברכיו וחוזר חלילה.
8. לטענת התובע, הואיל והוא סובל ממחלת פוליו מילדות שגרמה לחולשה ברגל ימין, עיקר המעמסה בעבודה וביצוע פעולות חוזרות ונשנות הינה על רגל שמאל שנפגעה.
9. התובע סובל מזה 10 שנים מכאבים מתגברים בברך ובקרסול השמאלי ובהתאם לתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה.

מינוי מומחה רפואי וחוות דעתו

1. בהחלטתנו מיום 14.11.2010 מונה ד"ר ברוסקין לשמש מומחה יועץ רפואי (להלן: "המומחה"), לשם מתן חוות דעת רפואית בעניין הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין מצבו הרפואי.
2. בתאריך 12.1.2011 ניתנה חוות דעתו של המומחה, אשר נביאה בשלמותה.

1. התובע סובל מכאבים בברך וקרסול שמאל כתוצאה משינויים ניווניים קשים באזור ברך, קרסול וכף הרגל השמאלית. בתאריך 22.1.07 עבר התובע ניתוח מורכב בגפה שמאלית שכלל אוסטיאוטומיה של הטיביה השמאלית, קיבוע מפרקים בכף רגל שמאל ושחזור רצועות חיצוניות של קרסול שמאל.

2. מצבו של התובע חינו מורכב ביותר. ראשית, לתובע היסטוריה של מחלת פוליו שגרמה לשיתוק חלקי של הגפה הימנית התחתונה.

מצב זה גרם לכך שהרגל שמאלית "הבריאה" נאלצה לספוג את כל העומס העמידתי, ההליכתי והגופני במקום רגל ימין. עומס זה גורס באופן טבעי, עוד בטרם התערבות כל גורם חיצוני לשחיקה יתרה של כל המפרקים, שרירים ורצועות של הגפה השמאלית. כמו כן, ידוע שהתובע סובל ממחלת אדיסון, מחלה אנדוקרינית שגורמת לחולשה טבעית של השרירים והמפרקים ופוגעת גם בעצמות. לטיפול במחלת אדיסון השתמש התובע בתרופת פרדניזון (תרופה סטרואידית) באופן קבוע, דבר שבנוסף למחלות הקיימות גורם לאוסטיאופורוזיס, חולשה בשרירים ולתהליך ניווני מזורז במפרקים. על ידי הוספת תנאי עבודתו כפי שצוינו בתולדות המקרה – אנו מקבלים תמונה מלאה של כל הגורמים שהביאו למצבו של התובע. איני סבור שרק תנאי עבודתו הביאו למצבו ולכן איני משוכנע כי מחלתו של התובע יכולה להתאים למחלת מקצוע.

3. עבודתו של קבלן שיפוצים הינה עבודה מגוונת ואינה יכולה לגרום ל-injury במהלך עבודתו. כל השינויים שאובחנו לתובע ברגל שמאל לא נבעו ממקור טראומטי.

4. לא ניתן לאבחן לתובע מנגנונים של פגיעות זעירות. עבודתו של התובע כללה עבודת צביעה, בנית קירות, ריצוף ואינסטלציה. בעבודה זו מעורבות מערכות שונות בגוף ולא זיהיתי סימנים טראומטיים בעבודות אלה.

5. לא מצאתי עדויות על תהליכים מיקרוטראומטיים אצל התובע.

6. מצבו של התובע נובע בעיקר כתוצאה מעומס יתר גופני על רקע שיתוק חלקי ברגל ימין. השיתוק החלקי גרם לעומס יתר על הצד השמאלי. מחלת אדיסון וטיפול קבוע בסטרואידים גרמו להאצה ניכרת של התהליך הניווני. נשאלת אפוא השאלה האם אילולא עבודתו של התובע עדיין היה סובל משינויים ניווניים כה קשים? התשובה חינה חיובית, גם אילולא עבודתו היה סובל משינויים מתקדמים ברגל שמאל. אולם אי אפשר להתעלם מהעובדה כי עבודתו של התובע דרשה עומס נוסף לא מבוטל על מערכת שגם ככה סבלה משינויים קשים.

לדעתי עבודתו של התובע השפיעה רק ב-20% על ההתפתחות החמורה בגפה השמאלית התחתונה. מצבו התחלואתי על רקע כל הגורמים שתוארו לעיל היווה את עיקר ההשפעה על השינויים בגפה השמאלית.

1. בתאריך 13.1.2011 ניתנה על ידנו החלטה לפיה צד מן הצדדים המבקש להפנות למומחה שאלות הבהרה, יגיש בקשה בעניין.
2. בהסכמת הצדדים, ביום 22.12.2011 הופנו למומחה שאלות ההבהרה כדלקמן:-

1. בסעיפים 4-5 לחוות דעתך ציינת כי אין המדובר במנגנון של פגיעות מיקרוטראומטיות. איך טענה זו מתיישבת עם העובדות המתוארות בסעיפים 5,8,9 להחלטת ביה"ד לפיהן יום עבודה ממוצע הוא בין 10-12 שעות, 75% משעות עבודתו הוא עוסק בבניית קירות ועבודת צביעה, כאשר במהלכן התובע עולה ויורד מסולמות ופיגומים עשרות פעמים ביום. ובשאר הזמן - 25% משעות עבודתו – הוא עובד בכריעה על ברכיו וקם מס' פעמים לצורך הבאת כלי עבודתו? כלומר – איך מסקנתך מתיישבת עם כך שהתובע ביצע תנועות חוזרות ונשנות, כפי שנקבע בתשתית העובדתית?

2. בחוו"ד ציינת כי הטיפול התרופתי (פרדינזון) במחלת אדיסון גורם לאוסטופורוזיס, חולשה בשרירים ולתהליך ניווני מזורז במפרקים. האם נכון, שכדי שחולה אדיסון יפתח תהליך ניווני מזורז במפרק הוא צריך לפני זה לפתח חולשה בשרירים ואף לפתח אוסטופורוזיס?

3. האם התובע סובל מאוסטופורוזיס וחולשה בשרירים ברגל השמאלית "הבריאה"?

4. האם נכון, כי הניתוחים המורכבים שהתובע עבר מחייבים שכוח השרירים שבאזורי הניתוח יהיו תקינים?

5. האם אתה יכול להפנות לתיעוד רפואי לפיו התובע אובחן כסובל משיתוק חלקי של הגפה הימנית? ואם יש מסמך כזה מהי רמת השיתוק ובאילו שרירים?

6. האם יש קשר בין מיקום ורמת השיתוק לבין מיקום ורמת העומס על הרגל "הבריאה"?

7. האם נכון כי ע"פ התיעוד הרפואי, התובע לא אובחן כסובל משיתוק חלקי של הגפה התחתונה הימנית ו/או מחולשה ניכרת של השרירים? לאור זאת, על פי מה קבעת כי בתובע התקיימו ממצאים אלו?

8. באם מדובר רק בחולשה מינימאלית ביותר של השרירים, האם עדיין מדובר בעומס נוסף על הרגל "הבריאה"?

9. בהתייחס לתשובה 6 בחוו"ד – התובע נועץ במומחה רפואי שסקר ספרות רפואית ולא מצא שקיימת אסכולה רפואית התומכת בטענתך לפיה קיימים שינויים ניווניים מתקדמים ו/או קשים ברגל "הבריאה" של חולי פוליו ללא עומס מצטבר בעבודה. האם תוכל להפנות לספרות רפואית שתומכת בטענתך בעניין?

10. בהתייחס לתשובה 6 בחוו"ד – התובע נועץ במומחה רפואי שסקר ספרות רפואית ולא מצא שקיימת אסכולה רפואית התומכת בטענתך לפיה חולי אדיסון (הנוטלים באופן קבוע 5 מ"ג ביום פרדניזון) מפתחים שינויים ארטריטיים בגיל מוקדם (כפי שארע לתובע) ללא עומס מצטבר בעבודה. האם תוכל להפנות לספרות רפואית שתומכת בטענתך בעניין?

11. מהי השכיחות של שינויים ארטריטיים בחולי אדיסון? הנך מתבקש להפנות לספרות בנושא.  

1. המומחה השיב לשאלות בחוות דעתו מיום 7.1.2012 – כדלקמן:-

1. בתשתית העובדתית לא צוין בשום מקום כי התובע עסק בתנועות חוזרות ונישנות. כן צוין כי התובע עבד 10-12 שעות ביום בעבודה פיזית וקשה, אולם מגוונת. בהגדרתה, פגיעה מיקרוטראומטית במערכות שריר שלד מצביעה על פגיעות חוזרות ונישנות, חשיפה לוויברציות או לפגיעה על רקע עבודה קבועה בתנוחות לא פיזיולוגיות (מנופאים). לפי עובדות המקרה עבודתו של התובע כללה פעולות רבות ומגוונות, הוא לא נחשף לוויברציות וכן לא כל פעולה אותה עשה הביאה לפגיעה זעירה ככל שתהיה בקרסול ובברך שמאל.

2. גישה זו אינה נכונה. הדברים לא חייבים להיות קשורים אחד בשני בצורה כרונולוגית.

3. התובע סובל מאוסטיאופורוזיס בכל חלקי גופו. לא ידוע לי אם הוא סובל מחולשה בשרירים גם ברגל שמאל. נקודה זו אינה רלוונטית.

4. אין קשר בין כוח גס של שרירים לבין סוגי הניתוחים אותם עבר התובע בקרסול שמאל.

5. ראשית, בעובדות המקרה נרשם בבירור כי התובע סובל מפוליו בצד שמאל, מכן תמה אני על השאלה. כמו כן, לדוגמא, בסיכום אשפוז מהתאריך 24.1.07 מצוין כי התובע סובל מפוליומיאליטיס של רגל ימין עם חולשה של הגפה הימנית התחתונה.

6. לא קיימים, לידיעתי, קריטריונים אובייקטיביים למתן תשובה שכזו. מדובר במצב סובייקטיבי והתפתחות של מחלה בצורה אינדיבידואלית.

7. ראה תשובה 5 לחוות דעת זו

8. מדובר בחולשה תפקודית ולא מינימאלית. בתיקו הרפואי מצוין כי התובע סובל מדלדול שרירים בשוק ימין, דבר המביא באופן ישיר להפרעה תפקודית.

9. כפי שציינתי בחוות דעתי, מצבו של התובע נובע בעיקר כתוצאה מעומס יתר גופני על רקע שיתוק חלקי ברגל ימין (פוליו). השיתוק החלקי גרם לעומס יתר על הצד השמאלי. מחלת אדיסון וטיפול קבוע בסטרואידים גרמו להאצה ניכרת של התהליך הניווני, אבל לא לגרימת השינויים. מדובר בטיפול במחלת אדיסון ע"י סטרואידים ולא במחלה עצמה. מחלת פוליו בגפה אחד ידועה כגורמת להתפתחות תהליך ניווני מואץ בגפה הנגדית הבריאה.

10. אין לי מידע בנושא. לדעתי, אין טעם להגביר את העיסוק במחלת אדיסון כגורם לבעיה, אלא לכך שהטיפול בסטרואידים (במקרה זה במחלת אדיסון) ידוע כמאיץ של תהליך אוסטיאופורוטי קיים.

1. לאחר קבלת חוות הדעת השניה ניתן צו לסיכומים, וביום 15.5.2012 הוגשו סיכומי התובע וביום 19.6.2012 – סיכומי הנתבע. מאחר ובפועל "סיכומי התובע" היו בעצם בקשה למינוי מומחה אחר, נקבע דיון נוסף בתיק. במסגרת הדיון חזר בו ב"כ התובע מהבקשה למינוי מומחה אחר וחודש הצו לסיכומים.

טענות הצדדים בסיכומיהם לאחר קבלת חוות דעת המומחה

1. לטענת התובע, תפקידן של העובדות המוסכמות הינו לגלם את התשתית העובדתית העומדת בבסיס המיקרוטראומה. אם אין הסכמה לתשתית עובדתית למיקרוטראומה, אזי לא ימונה מומחה.
2. מהתשתית העובדתית עולה, כי התובע ביצע פעולות זהות במהותן, חוזרות ונשנות בתדירות קבועה. בכל מקרה, ביצוע תנועות שונות ולא רק סדרה של תנועות חוזרות ונשנות אינו שולל את האופי הסדרתי חוזר והנשנה של התנועות שהתובע ביצע.
3. המומחה מטעם בית הדין קבע כי עבודת התובע השפיעה ב-20% על ההתפתחות החמורה בגפה השמאלית התחתונה, כאשר בפסיקה נקבע שדי בשיעור של 20% על מנת שהתובע יוכר כמי שנפגע בעבודתו וכי 20% הינה גרימה משמעותית שיש להכיר בה כפגיעה בעבודה, כאשר שיעור הנכות יוכרע על ידי הוועדה הרפואית.
4. לטענת הנתבע, בהתאם לחוות הדעת של המומחה – המחלה אינה מחלת מקצוע ובכל מקרה, מדובר בעבודה מגוונת כאשר לא ניתן לאבחן מנגנונים של פגיעות זעירות. המומחה קבע מפורשות כי עבודת התובע השפיעה רק ב-20% על ההתפתחות החמורה בגפה השמאלית התחתונה, כשר את עיקר ההשפעה הוא ייחס למצבו התחלואתי של התובע.
5. יש לקרוא את חוות הדעת של המומחה בשלמותה ולא ניתן להתייחס רק לפיסקה האחרונה בחות הדעת.

דיון והכרעה

1. עיון בעובדות המוסכמות מלמד על כך, שבניגוד למה שנרשם בחוות דעת המומחה, הרי שהתובע ביצע תנועות חוזרות ונשנות במסגרת עבודתו - עליה וירידה בסולם וכן ירידה לכריעה ועמידה מכריעה.

הגם שהתובע ביצע מגוון של פעולות במסגרת עבודתו, אין בכך כדי לשנות מכך – כי היו שתי פעולות שחזרו על עצמן באופן תדיר. יוזכר, כי המומחה כפוף לעובדות אשר נפסקו על ידי בית הדין, ובמקרה דנן, מהעובדות המוסכמות עולה באופן חד משמעי – כי במסגרת התנועות השונות אשר ביצע התובע, קיימות שתי תנועות חוזרות ונשנות שהן הבסיס למיקרוטראומה.

1. בכל מקרה, את חוות דעת המומחה ניתן להבין במספר אופנים. מאחר ומדובר בתביעה בתחום הביטוח הלאומי, הרי שאנו סבורים שיש לפרש את חוות הדעת בדרך שהיא לטובת המבוטח. על כן, אנו מבינים מחוות הדעת, שעל אף שמצבו של התובע מורכב ונובע ממספר סיבות – לרבות מחלת הפוליו ממנה הוא סובל ותרופות הסטירואידים שניתנו לו – הרי שעבודת התובע אף היא גרמה לעומס על המערכת ועומס זה השפיע ב-20% על ההתפתחות החמורה בגפה השמאלית.
2. בעב"ל 146/10 המל"ל נ' אהרון אוחיון, קבע בית הדין הארצי כדלקמן:-

בית הדין הזה פסק ב"הילכת קורין" כי די בתרומה של 20% להשפעת העבודה על המחלה כדי לבסס את הקשר הסיבתי המשמעותי שבין תנאי העבודה לבין המחלה ואף חזר על כך בעב"ל 659/06 המוסד לביטוח לאומי - חין עפיף טנוס (ניתן ביום 10.3.07 ) שם החיל את אותה קביעה על פגיעה על פי תורת המיקרוטראומה ובאותו הלכה נקבע מפורשות, כי השפעה של 20% היא "השפעה משמעותית" של תנאי העבודה על החמרתה של המחלה.

1. בנסיבות אלה, על יסוד קביעתנו כי התובע ביצע תנועות חוזרות ונשנות, ועל יסוד חוות דעתו של המומחה שקבע, כי העבודה השפיעה השפעה של 20% על מצבו של התובע, אנו מקבלים את התביעה וקובעים כי התובע נפגע בעבודה, בהתאם להוראות החוק.

באשר לאחוזי הנכות להם זכאי התובע כתוצאה מפגיעה זו – הרי שעניין זה יקבע על ידי הוועדה הרפואית אשר תדון בעניינו של התובע.

1. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪.
2. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ‏ב' ניסן תשע"ג, ‏13 מרץ 2013, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.